אמרו שביטלו את המשחקים בליגה, אבל המשחקים, נכון לכתיבת שורות אלו, התקיימו ומתקיימים.
זו חרפה.
זו גם טיפשות.
וזה מקומם אותי.
אני מניח שאתקל בשלל תגובות "רציונליות" אז אתחיל דווקא בטיפשות.
יש שיגידו "עזוב, אתה לא מבין, בסוף זה הכל מסתכם בכסף. כרטיסים. חסויות. מי יחזיר את ההכנסות של מחזור שלם?"
אז א. מדובר בבערך 10 מתוך 1500 משחקים, כלומר שני שליש אחוז או משהו כזה. גם במקרה של ביטול המחזור הליגה נשארת עם למעלה מ-99% מההכנסות שלה. אז אל תבלבלו לי את המח עם הכסף הזה. אין ארגון שלא יכול לספוג ירידה של פחות מאחוז מהכנסותיו. אז תקרת השכר תרד במאה חמישים אלף דולר למועדון. שמחת זקנתי בראש חוצות.
וב. המחיר הפיננסי של התעלמות כזו – מהשחקנים, מהמאמנים, מהאוהדים – יכול להיות גבוה הרבה יותר. אם באמת הכל ביזנס, ואין שום משמעות לאיך שאנשים מרגישים, למה שנמצא בתוך כל הדבר הזה שנקרא ספורט, אז למה בעצם שיהיה לנו אכפת? ואם לא אכפת, אז לא רואים משחקים, ולא קונים חולצות, ואין הכנסות. התעלמות כזו מסוכנת לליגה הרבה יותר מאשר מחזור משחקים אחד שמבוטל.
"אתה נאיבי, אף אחד לא יפסיק לראות נ.ב.א בגלל שהמשיכו לשחק בלילה של קובי"
אני לא אומר שיפסיקו, אבל מספיקה ירידה קלה כדי להביא לתוצאות פיננסיות לא פחותות מאלו של ביטול מחזור משחקים בודד. וכמה אנשים אתם חושבים רואים עכשיו כדורסל? כמה אנשים מעדיפים לראות קליפרס נגד אורלנדו מאשר לראות את השידור על קובי? אז בחייכם, גם אם אתם לוקחים את הצד ה"רציונלי" לכאורה, תהיו רציונליים עד הסוף, ותעשו גם את החישובים האלה.
"נו באמת, ואתה לא חושב שהליגה לא עשתה את החישובים שלה? אם הם החליטו לשחק כנראה שזה משתלם להם"
אני לא יודע איזה חישובים הליגה עשתה או לא עשתה, אבל אם הם פוגעים בשחקנים, במאמנים, ובאוהדים, הם כורתים את הענף עליו הם יושבים. ארגונים למטרות רווח נסגרים חדשות לבקרים בדיוק בגלל שהם מקבלים החלטות שגויות.
ונעבור לחרפה.
הנ.ב.א, על כל ההו-הה, התקשורת, הכותרות, הסערות, והמיליארדים הזורמים, זו קהילה של בערך 450 איש שמשחקים כדורסל למחייתם. חלק גדול מהשחקנים האלה העריצו את קובי. חלק גדול אחר שיחק נגדו. והדברים נכונים גם לגבי המאמנים. זה אומר שבערך חצי מהשחקנים שנמצאים עכשיו על הפרקט הם במצב של הלם, ואולי גם תת תפקוד.
לבקש מהאנשים האלה לשים את הכל בצד ולהתרכז במשחק זה מעשה מנוגד להבנת טבע האדם. לדרוש מגרג פופוביץ' שמכיר את קובי לא פחות טוב מאף אחד אחר בעולם הזה, לאמן משחק כדורסל שעתיים אחרי ששמע שקובי נהרג בהתרסקות מסוק, על כל מגוון הרגשות, האסוציאציות, והמחשבות שגועשות מידיעה כזו, זו דרישה הזויה, לא מכבדת ולא מקצועית. זו גזרה שאין הציבור יכול לעמוד בה. איזה טעם יש "ללכת לעבודה" בסיטואציה כזו? זה גרוטסקי.
אז אם זה רק שחקן אחד ואחותו שנהרגה, אני יכול להבין, הוא רק אחד מתוך ה-450, או מתוך ה-50 שעולים לשחק בערב אחד של פלייאוף, אבל לבקש מכל הקהילה להמשיך כאילו לא קרה כלום? זה לא סביר בכלל.
"מאיפה אתה יודע שהם לא יכולים לשחק עכשיו או שהם בהלם? דווקא מתברר שהם יכולים לשחק"
אני לא יודע, אבל מספיק להסתכל על מה שצייצו מי שצייצו, ועל הסרטון הזה של דוק ריברס למשל, כדי להבין שהם אכן מרגישים אחרת. אני גם חושב על איך אנשים סבירים היו מגיבים לסיטואציה כזו.
"אבל זה מדרון חלקלק – אם יבטלו את המשחקים עכשיו, מה יעשו אם ביל ראסל ימות? אם דמיאן לי ימות? איפה זה נגמר? מה המדד שלך?"
אין לי מדד. אין לי מדד לכמה אני אוהב את הילדים שלי, ואין לי מדד להנאה שאני שואב משקיעה של פטל. אין מדד לדברים כאלה, אבל זה לא אומר שהם לא נכונים ואמיתיים. אבל אם בכל זאת תכריחו אותי – שילוב של מעמדו של האיש, גילו הצעיר, ההפתעה העצומה – הם אלה שגורמים לי לחשוב שצריך היה לבטל. אם ביל ראסל ימות מחר לא אדרוש לבטל את הליגה. גם ביל ראסל לא.
"אתה לא מבין שזה בסך הכל ביזנס? כשהמנכ"ל של הבנק מת לא סוגרים את הסניפים. ככה גם בליגה. זה בנק. מאחורי הצעיפים והשירים – זה בנק. הקהילה היא רק בראש של הלקוחות".
לא ראיתי אנשים מחליפים את קבוצתם האהודה באותה מידת אדישות שבה הם מחליפים בנק או ספק סלולרי. לא ראיתי אנשים מוכנים להשקיע זמן ומשאבים בבנק שלהם, בהישגיו ובמעמדו. ולא ראיתי ילדים תולים פוסטרים של בנקאים בחדר או הולכים לחוג כי הם רוצים להיות בנקאים. יכול להיות שזה מקרי. יכול להיות שלא. יכול להיות שספורט הוא ביזנס, ושבנק הוא ביזנס, אבל בנק הוא רק ביזנס וספורט הוא לא רק ביזנס אלא גם ספורט. קשה לנסח את ההבדל המדויק ביניהם אבל הוא קיים.
"נו, אז תסביר לי, למה לדעתך הם לא ביטלו את המשחקים?"
שאלה טובה, אין לי תשובה טובה, אני חושב שקשה להוכיח כספית שזה הדבר הנכון, ושזה קשור באיזשהו אופן לכך ש"ההצגה חייבת להימשך", ולא במובן החיובי של הביטוי הזה. לדעתי הקפיצה המיידית להצדקות רציונליות בכלל ופיננסיות בפרט, היא סוג של דיפולט של אנשים במצבים כאלה, ולא בגלל שההצדקות האלו אכן נכונות, אלא בעיקר כי הם לא יכולים להתמודד עם מה שקרה. קשה לאנשים לעצור, לקלוט, להבין, ולהבין שנדרש כאן משהו אחר. זה מפחיד. זה מאיים. מתחילים לחשוב על מה יקרה אם זה יקרה הרבה פעמים ("מדרון חלקלק") – "מה, כל פעם נעצור? לא לא, מה פתאום, אי אפשר לעצור". אז לא עוצרים. ממשיכים ומממשיכים – "כמו קודם/ללא שינוי/הכל בסדר/לא נשברים/אני באמת בסדר, תעזבי אותי נו, אם תהיה בעיה אדבר על זה/אנחנו גברים/לא נמות אף פעם". ובגלל שאי אפשר/לא רוצים/ממש מעדיפים שלא להתמודד עם כל הדבר הזה, אז הולכים על הדיפולט של התנועה המתמדת. אבל מכיוון שגם אי אפשר להתכחש לקיומו של הדבר הזה, אז קופצים על הרציונליזציות כמוצאי שלל רב. אף אחד לא זכה לביקורת על כך שעשה את המעשה הרציונלי, אז אפשר להיות רגועים – אם בכלל תהיה ביקורת, יהיה קל להפריך אותה. ותשקוט הנפש ארבעים שנה.
"תראה, אני מבין מה אתה אומר, והאמת שאם זה היה תלוי בי, אז באמת כנראה שהייתי מבטל, אבל הליגה זה לא אני ולא אתה"
אז מי זה הליגה, בעצם? זה לא אנשים? אדם סילבר הוא לא בן אדם?
"ברור שהוא בן אדם, אבל הוא חלק ממערכת, ולמערכת הזו יש חוקים, והארגון מתנהל לפי החוקים. בטח באמריקה, שמה עובדים ביי דה בוק. אז בטח איפושהו בתקנון של הליגה כתוב שצריך להמשיך לשחק. בלי יוצאים מהכלל"
אז אני חושב, שחיינו, והאנשים שאנחנו, מוגדרים, במידה רבה על פי היוצאים מהכלל "שלנו" – הרגעים, הנסיבות, והשיקולים שגרמו לנו לחרוג מהכלל, מהמקובל, ומהמצופה. והנ.ב.א, לדעתי, נכשלה הלילה כשלון חרוץ במבחן הזה בדיוק. בלהבין שזה הרגע לעשות משהו אחרת. וכמו שאני מצפה מאנשים להבין את זה, אני מצפה גם מארגונים, וממנהליהם, להבין את זה.
חרפה וטיפשות
אבי טרכטמן
27 ינו 2020 02:26:58מסכים. לא בגלל שהוא מת אלא בגלל באופן בו הוא מת
דובי
27 ינו 2020 03:26:46בעיניי אין מחווה גדולה יותר לאדם עם תשוקת משחק ענקית כמו של קובי, מאשר לשחק.
ופעמיים 24 שניות לזכרו בפתיחת המשחק היא דקת הדומיה הכי מושלמת שאפשר להעלות על הדעת.
Movazana
27 ינו 2020 03:53:09מסכים עם כל מילה.
מנחם לס
27 ינו 2020 04:27:52אני לא חו/שב שההחלטה לשחק הערב (אמש) היתה בגלל סיבה כספית
הקוריוז
27 ינו 2020 06:28:15הסיבה העיקרית לבטל היא שהשחקנים הכירו אותו והיו חברים שלו.
אני כמו מנחם חושב שהסיבה היא לא כסף אלא כי המשחקים היו מוקדמים והשחקנים כבר היו באולם אחרי כל ההכנות והכל כי כל המשחקים היו מוקדמים יחסית ולכן לדעתי לא ביטלו.
no funny shtuff
27 ינו 2020 07:44:22צודק ב-100%
ניסיתי לצפות קצת בספרס מול הרפטורס אבל זה היה בלתי אפשרי. מתאר לעצמי שלשחקנים זה קשה פי 1000.
אוהד ס"א
27 ינו 2020 08:31:37פוסט יפה וחשוב, אני מוצא את עצמי מאד מזדהה עם מה שכתבת. כיסית יפה מאד את הטענה הנגדית לגבי: "ההצגה חייבת להימשך" ו"ככה קובי היה רוצה".
בטח שכסף קשור לזה, אבל פקטור יותר חשוב לדעתי זה ה"בוג'ראס": כל הבלגן שלמצוא מועד חליפי בלוז כל כך צפוף.מלהחזיר לאנשים ת'כסף אחרי שכבר קנו כרטיס ונמצאים במגרש.
ברשותך, אני רוצה להאיר עוד נקודה:
אתה טוען שאין הרבה ספורטיביות בלשחק תחת הלם, ובטח שאתה צודק. אבל, באמת אם הליגה הזאת היתה מקדשת את הספורטיביות, היא היתה נמנעת מ- b2b, מכסחת קבוצות שעושות טאנקינג או "האק דה …" ומונעת ראיונות בפסקי זמן. רק שם את זה פה.
אשך טמיר המקורי
27 ינו 2020 09:50:33צודק
רותם אלרן
27 ינו 2020 09:03:28מאנו, תודה רבה, תיארת את ההרגשה באופן מושלם, כל כך הרבה מהם הכירו, שיחקו מולו או גדלו עליו וזה פשוט חוויה טראומטית, היו חייבים לבטל.
רועי ויינברג
27 ינו 2020 10:11:43בדרך כלל לא קורה, אבל לא מסכים איתך בכלל. הרגיש לכולם שהמשחקים האלה יחסית משניים. הליגה בחרה לקיים אותם בכל זאת. בהתחלה חשבתי שזה לא ראוי. המוות של בראיינט זה אחד האירועים המזעזעים ביותר שקרו בליגה בשנים האחרונות, במיוחד זמן כזה קצר אחרי הערב שבו לברון עבר אותו וקובי היה במשחק. בראיינט פרש ב-2016, אבל עדיין דמות משמעותית מאוד בליגה בזכות הקשר שלו עם שחקנים, ההופעות במדיה החברתית ועדת מעריציו האדוקים בפייסבוק וכאן בהופס.
.
לכן הליגה החליטה לציין את המוות שלו באמצעות דקת דומייה לפני המשחקים ומחוות מרגשות נוספות. הערב הזה מרגיש חסר טעם, אבל אני חושב שלמרות השוק המובן אחרי המוות צריך לחשוב על הדברים החיוביים. היה תענוג לראות אותו משחק, גם אם הייתם מהאנשים שלא אהבו לראות את דפי הסטטיסטיקה שלו לאחר מכן. אחד הדברים היחודיים ביותר בחווית האן.בי.איי שלנו כאוהדים ישראלים הוא הפרש השעות. קובי היה שחקן שגרם לקוראים הנאמנים של המדור הזה, ולאלפים נוספים, לוותר על כל שעות השינה שלהם מאפריל ואילך.
.
זאת הסיבה שהמוות שלו השפיע עליי, ועל הרבה אחרים, כזה קשה. קובי גרם לנו להרגיש. אהבה, שנאה, עצבים על הטלוויזיה, חגיגות ב-4 בבוקר. הכל. הדבר הנכון לעשות הוא להמשיך הלאה, למרות שקשה, ולכן הליגה בחרה גם לקיים את המשחקים. אם תרצו, זאת הממבה מנטליטי.
Avri
27 ינו 2020 11:28:19הקדמה – כאוהד כדורסל (ששנא את קובי בכל מאודו), וכאב לילדים, המוות של קובי זעזע אותי לחלוטין. ראיתי אותו כל כך הרבה פעמים, את הפנים, ההבעות, הרגשות, שממש מרגיש לי שמישהו שאני מכיר נהרג. יום עצוב וקשה.
–
אני מבין שהטור נכתב בצער, וליבי איתך. אבל בהחלטות כאלו זה יש שיקולים טובים לשני הצדדים ולהגדיר החלטה שאתה לא מסכים איתה ׳טיפשות וחרפה׳ זה מוגזם. לפני בדיוק שנתיים נהרגו ראסול באטלר ובת זוגתו על הכביש. באטלר היה ג׳ורני מן 14 שנה בליגה וחלק חדרי הלבשה עם הרבה יותר שחקנים מקובי, ואני בטוח שמותו נגע לרבים מהם. לא טענת אז (ולא טען אף אחד) שצריך לעצור את הליגה. על בסיס מה נחליט לאיזה שחקנים עוצרים את הליגה או לא? ממוצע הנקודות שלהם?
Glal
27 ינו 2020 17:11:56הפופוליזם חוגג, אני יכול לדמיין את יונית לוי מגלגלת עיניים על ההחלטה.. עצוב שהפכנו לעדר מתוכנת שכל דבר שלא נראה לנו הופך להיות חרפה ובושה וועדת חקירה.
Avri
27 ינו 2020 17:46:24לא יודע עם ׳פופוליזם׳ זו הגדרה נכונה, יש המון רגשות שעולים כרגע אצל כולנו ויש שיקולים טובים לכאן או לכאן. הכל בסך הכל לגיטימי.
Glal
27 ינו 2020 12:51:58זו חרפה.
זו גם טיפשות.
וזה מקומם אותי.
פ ו פ ו ל י ז ם ! ! ! !
די כבר עם כל זה, ההחלטה לגיטימית לגמרי, ובטח ובטח שלא חרפה. מה שחרפה זה שכל שטות הופכת להיות חרפה. התרגלנו לדבר ככה מרוב צריכה של סנסציות מעושות בתקשורת. צאו כבר מהסרט.
עגל
27 ינו 2020 14:10:17לא הייתי מבטל משחקים (ישנם חוזים לכבד, ביטול זה דבר מסובך) אבל הייתי עושה טקס מכובד לפני ההתחלה.
Berch
27 ינו 2020 15:15:34שכחת דבר אחד חשוב… כל עשרות אלפי המשפחות שקנו כרטיסים…
אני לא חושב שהיה טעם לבטל
ואהבתי את המחווה שעשו במשחק של הספרס
חיים
27 ינו 2020 15:17:25עשו את זה גם בכל המשחקים שאחרי
דוקטור רזי הופמן
27 ינו 2020 18:43:28רק מציין שלפי מה ששמעתי, קיירי הגיע למשחק בניו יורק, שמע את ההודעה המרה ואמר שאינו יכול לשחק, עזב את האולם והנטס הודיעו שלא ישחק בגלל בעיות אישיות….
Ljos
27 ינו 2020 21:06:31כשאחותו של אייזיאה תומאס נפטרה והוא בכל זאת עלה לשחק בפלייאוף, אמרתי שכהחלטה פרטית זה יכול להיות ראוי לציון. פחדתי שכהחלטה גורפת, הסטואיזם המקצועי כסטנדרט שעלול לתפוס, פחות טוב בעיניי.
גם אם קובי היה ועודנו הסמל לאותו סטואיזם, אני לא בטוח שחשוב היה להמשיך לשחק את המשחקים היום.
IDO
28 ינו 2020 00:42:42Life Cary on mate. Play ball