מחשבות כדורסל של שישי בערב / רועי ויינברג

ג'יילן בראון בדרך לאול-סטאר?

אחד הסיפורים השקטים בבוסטון המוצלחת של העונה הוא ההתקדמות של ג'יילן בראון. אחרי הפלייאוף המוצלח של 2018 נראה שהוא נתקע במקום בעונה הבינונית הקודמת שעברה על הסלטיקס, אבל השנה הוא עם 20.2 נקודות ו-7 ריבאונדים למשחק. הוא משחק בסגנון הרבה יותר מגוון בהשוואה לעונה הקודמת.

הוא מקבל הרבה יותר הזדמנויות ליצור. השנה בראון משחק המון על הפיק-נ'-רול – 12.3% מהמהלכים שלו לעומת 5.9% בשנה שעברה או 7% בפלייאוף של 2018. יש לבוסטון את אחד משחקני החסימה והכדרור הטובים במשחק, קמבה ווקר, והשילוב של בראון כשחקן מוביל בהיבט הזה נותן להם עוד מימד להתקפה. בראון מעולם לא היה מוסר גדול, אבל מצליח למצוא שחקנים לשלשות פנויות. את רוב הובלת הכדור של בוסטון עושים קמבה, גורדון היווארד וג'ייסון טייטום, מה שמאפשר לבראון להתרכז ביצירה לעצמו.

השנה הוא השתפר גם בכל הקשור למשחק בלי הכדור. הוא זורק יותר זריקות ספוט-אפ מכל אחד אחר בליגה מלבד טוריאן פרינס וקולע אותן ביעילות של 1.15 נקודות למהלך, כשרק קארל אנטוני-טאונס קולע באחוז אפקטיבי גבוה יותר מהזריקות האלה. טאונס זורק 3.7 פעמים ספוט-אפ במשחק, לעומת 5 של בראון. המשחק של בוסטון כולל לא מעט חסימות של גבוהים כשהקבוצה במקום השני בליגה בכמות הנקודות שהיא משיגה דרך חסימות בהתקפה במשחק, לא מעט בזכות בראון והקליעה המשופרת שלו – קפץ מ-34.9% ל-39.5% מהשלוש. הוא שחקן התקפה שלם בהרבה.

התרומה של בראון לא נגמרת רק שם. בגובה של 2 מ' הוא לוקח 7 ריבאונדים בערב, שני רק לאנס קנטר כשג'ייסון טייטום קרוב אליו עם 6.9 במשחק. הוא ריבאונדר יעיל במיוחד כשהוא לוקח 17% מההחטאות של היריב במשחק, אחד הנתונים הטובים בליגה. הוא ריבאונדר הגנה יעיל, בדומה לטייטום, והאספקט הזה במשחקם לא מובן מאליו – 14 הריבאונדים שהשניים לוקחים במשחק מאפשרים לבוסטון לא להפקיר את הצבע גם בלי גבוה דומיננטי. יכול להיות שהם יצטרכו אחד בשביל להיות מאיימים יותר בפלייאוף, אבל 25 ניצחונות מ-36 משחקים עם דניאל ת'ייס ואנס קנטר כסנטרים זה לא מובן מאליו.

חמישיית האנדרייטדים

חמישה שחקנים שלא זוכים למספיק הערכה העונה.

גארד – טרי רוזייר. כולם מדברים, ובצדק, על דבונטה גרהאם, אבל רוזייר שלידו נותן גם עונת קריירה עם 18.3 חיצים בערב. הוא קולע מחוץ לקשת ועושה עבודה טובה בהגנה על שלשות או על גארדים בפרופיל גבוה, כשקמבה ווקר, טריי יאנג וג'ה מוראנט התקשו נגדו. יחד עם תפקיד כמנהל משחק משני וחוש טוב לריבאונד הוא מראה משחק אול-אוראונד די טוב. ההורנטס יכולים להיות אופטימיים לקראת ההמשך, עם הגדילה של ברידג'ס ו-וושינגטון.

גארד – טים הארדוואי ג'וניור. מאז שעבר לחמישייה, THJ עם 16 נקודות למשחק כשהוא קולע 3.1 שלשות למשחק ב-43.4% גבוה מאוד. דאלאס ניצחה 14 מ-21 המשחקים האלה. בניגוד לשנים הקודמות השנה אנחנו רואים את הארדוואי משחק יותר קבוצתי עם שיפור בבחירת הזריקות, נוסף על הגנה אישית טובה. הפך לשחקן מסייע טוב השנה.

פורוורד – טי ג'יי וורן. עלה לכותרות אחרי הריב עם ג'ימי באטלר, אבל בשקט נותן עונה מצויינת. פתח בכל משחק של אינדיאנה עד עכשיו ומשמעותי עם 17.9 נקודות למשחק. הוא קולע באחוזים גבוהים מכל הטווחים – בטבעת, מחצי המרחק ומהשלוש, כשחלוקת הזריקות שלו די מאוזנת ביניהם. הקליעה שלו מהמיד-ריינג' ויכולת היצירה לעצמו לא מקבלות חשיפה, נוסף על קליעה טובה ממסירה. הוא סקורר מגוון ויחסית יציב שעושה תפקיד נהדר כאופציה השלישית בקונטנדרית.

פורוורד – דניאלו גלינארי. גלינארי בשנה שעברה היה משהו דומה לוורן של השנה, שחקן שיכול ליצור נקודות בכמה דרכים. גלו היה בתפקיד מרכזי יותר מוורן בקליפרס מוצלחת שהייתה טובה בשליש האחרון של העונה ועשתה חיים קשים לגולדן סטייט בפלייאוף, אבל הועבר לאוקלהומה יחד עם שיי גילגיוס-אלכסנדר בשביל פול ג'ורג'. באוקלהומה התפקיד שלו שונה: 45.7% מהזריקות שלו מגיעות ממסירה לעומת 34.7% בקליפרס, כשהוא מגיע הרבה פחות לצבע. הוא משמש יותר כמרווח משחק לשלושת הגארדים של הת'אנדר ועושה את זה נהדר עם קליעה באחוז גבוה מהשלוש ו-18 נקודות משלו בערב. בלי הוצאת השומר מחוץ לצבע ואיום הקליעה מרחוק לא היה לפול, שרודר ואלכסנדר את השטח שהם צריכים בשביל לפרוח בהתקפה. ההפרש בין הדירוג ההתקפי של הת'אנדר כשגלינארי על המגרש לבין זה שבו הוא על הספסל הוא 14.2 נקודות, הגבוה בקבוצה. לא מקרי.

סנטר – סרג' איבקה. אלוף NBA שהיה מצויין בפלייאוף של השנה שעברה וטוב גם השנה. מאז הפציעות של סיאקם וגאסול, 11 משחקים, הוא עם 17.8 נקודות ו-10 ריבאונדים למשחק נוסף על 53.9% מהשדה ו-42.5% מהשלוש. הראפטורס באופן כללי יחסית מתחת לראדאר בתקופה הזאת, אבל הם מצליחים להיות יחסית בסדר למרות מכת פציעות רצינית. הרבה מזה קורה בזכות איבקה.

קטנות

הזמן של דניאל גאפורד. שיקגו איבדה את וונדל קרטר לתקופת זמן ממושכת עם פציעה בקרסול, כשהוא יחמיץ בין 4 ל-6 שבועות. ראינו את הבולס מנסים לשחק עם לאורי מרקנן לצד ת'ד יאנג ויכול להיות ששווה לראות אותם משחקים עם דניאל גאפורד, רוקי נוסף שמשמש כסנטר מחליף.

גאפורד קולע באחוז גבוה מהשדה ונותן 1.4 חסימות ב-12 דקות למשחק. יריבות קולעות באחוז נמוך משמעותית בטבעת כשהוא משחק (10.2% נמוך יותר כשגאפורד על המגרש לעומת כשהוא על הספסל, הנתון השלישי בטיבו בליגה מבין השחקנים ששיחקו מעל 200 דקות). שיקגו כקבוצה מאפשרת ליריבות להגיע להרבה זריקות טובות בטבעת, והשילוב של מגן טבעת ברמה גבוהה יכול להפוך אותם לקבוצת הגנה מסוכנת עוד יותר, במיוחד אם יקבל דקות לצד קריס דאן והחוטפים האחרים של הבולס. השילוב הזה יכול להקפיץ את ההגנה של השוורים צעד אחד קדימה.

הספסל של ממפיס. הגריזליס ניצחו 10 מ-16 המשחקים האחרונים שלהם. החמישייה שלהם, במיוחד ג'ה מוראנט, דילון ברוקס וג'ארן ג'קסון, טובים מאוד, אבל מגיע קרדיט גם לספסל. ברנדון קלארק לא מחטיא, די'אנטוני מלטון נותן הגנה קשוחה והרבה ריבאונד וטיוס ג'ונס מנהל את המשחק מהספסל. המחליפים של ממפיס משלבים בין קשיחות ליעילות, בדומה ל-DNA של המועדון, ומרימים את אחת הקבוצות הסימפטיות בליגה.

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 37 תגובות

  1. רועי, הגיע הזמן לשים לב לקווין הורטר מההאוקס. הוא מתקרב ל-40% מה-3 ולדעתי יהיה שחקן חמישייה בקרוב. הוא אחד הפיור שוטר הטובים בליגה עם מכניקת זריקה וטיימינג מצויינים. אני אכתוב עליו קטע במעורב למחר

    1. מנחם לדעתי הוא כבר שחקן חמישייה. הבעיה שחוץ מהקליעה הטובה שלו משלוש אין לו הרבה וההגנה שלו גרועה אפילו יותר משל יאנג. אין ערך מוסף של מסירה טובה או יכולת לשחק בפוסט אפ. נכון לעכשיו הוא שחקן נחמד אבל לא מעבר

    2. מסכים. במשחקים האחרונים הוא גם מראה כמה מסירות לא רעות בכלל וזה משהו שאטלנטה חייבת – אני חושב שטריי יאנג יכול להיות שחקן יותר טוב אם יהיה עוד מוסר לידו. אהבתי אותו גם בשנה שעברה והשנה ממשיך את ההתקדמות בהתקפה. אולי יהיה קליי תומפסון של ההוקס.

      1. אני לא חושב שהוא יכול להתקרב לקליי: הגנתית קליי במרחק עצום עליו. גם התקפית קליי הרבה יותר מגוון ממנו. לצערי ממה שראיתי אותו השנה הוא לא מוסר מי יודע כמה ולא הייתי בונה עליו לעזרה משמעותית בהובלת כדור.

        1. בהגנה הפער עצום. בהתקפה אולי יתפתח למשהו דומה (גם אם לא ברמה של קליי, שאחד מהפיור שוטרים הטובים בהיסטוריה). כמות האסיסטים שלו למשחק העונה אגב יותר גבוהה מכל עונה של קליי

  2. תודה רבה רועי.
    מסכים איתך לגבי רוזייר, הוא נותן אחלה עונה. האמת שהוא די מפתיע אותי. משחק בצורה בוגרת, לא מנסה להשתלט בכוח על המשחק. בהחלט הפתעה.

    מבחינתי גלינארי הוא האקס פקטור של אוקלהומה. הוא ההבדל בין הדחה מהירה בסיבוב הראשון לבין הפיכת התאנדר לסוס השחור במערב.
    אגב במשחק אתמול זיהיתי כימיה מצויינת בינו לבין פול שפשוט חיפש את גלינארי בכל מיסמאצ' על הארדן.

  3. לא בושה להיות גלינארי! שחקן שיכל להשיג יותר בקריירה שלו.

    רוזיר אנדרייטד? במה בדיוק ראית את החוזה שהוא מקבל? זה המינימום שציפו ממנו בשארלוט.

    הארדוואי זה אותו הארדוואי רק שהפעם הוא משחק לצד לוקה וקרלייל במקום ניקיטה ופייזדייל.

    מסכים לגבי איבאקה שתמיד חשבתי הוא בן 37 אבל לא😎

    מנחם הוארטר כבר פתח כמה פעמים בחמישייה גם עונה שעברה. הוא בור בהגנה ומאד מוגבל בהתקפה. מה שכן העונה שיפר קצת כדרור. אל תכתוב עליו כלום כי הוא ישר יפצע, תעשה טובה הסוכן שלו שלח בקשה

  4. תודה רועי.
    טים הארדווי בהחלט בעונה טובה אבל אני לא חושב שיש משהו מאוד מהותי שהשתנה במשחק שלו – אולי חוץ מזה שהוא לוקח הרבה יותר שלשות פינתיות אבל הזריקות הטובות שלו השנה נכנסות הרבה יותר טוב מהזריקות הטובות שלו בשנים שעברו. לא הייתי בונה עליו, ולדעתי מדובר בסטייה שלא מצדיקה מתן חוזה גדול בקיץ הקרוב.

    1. משהו כן משמעותי השתנה – הוא כמעט ולא משחק ללא הגיאוצנטריות הלוקה-ית. הכדור מחוץ לידיים שלו הרבה יותר והוא זורק הרבה יותר (קרוב ל-20% יותר) קאץ'נ'שוט בהשוואה לשנים קודמות.
      רק תשווה את המשחקים כשלוקה היה פצוע – חזר מיידית לשחקן של שנה שעברה עם אחוזים נמוכים יותר.

      1. ללוקה בהחלט יש את המניות שלו בעניין כמו גם המניות שיש ללוקה על כך שדאלס נראים כמו קבוצת פלייאוף. אבל גם המצבים הנוחים שהוא זורק השנה (נגיד קאץ'&שוט) נכנסים באחוז טוב בהרבה השנה מהשנים שעברו.

        1. הכוונה שלי הייתה לתת קרדיט לקרלייל ולטימי עצמו על שינוי התפקיד משחקן אייזו מתסכל לפינישר קטלני.
          גם אם הוא כרגע בחריגת פורמה, עדיין כשחקן כזה הוא יהיה יותר תועלתני לקבוצה.

            1. איך כן היית מגדיר אותו?
              (אולי יותר חשוב, איך דובי היה מגדיר אותו?)

            2. אפשר "שחקן פולאפס"?

            3. גם זה לא. הוא אף פעם לא הסתמך על זריקות מכדרור.

            4. כמדומני פאתטימי זה של דובי – לא?

            5. אני הייתי מגדיר אותו כתחנה אחרונה.

            6. גם אני זכרתי פאתטימי. לא הייתי בטוח.
              "תחנה אחרונה" זה מספיק טוב בעיניי. אם כך אפשר אולי להגיד שזה פחות ווישפול ויותר היפרבולה.

            7. רגע, ואתה חושב שבדאלאס הוא פחות תחנה אחרונה?

            8. אפשר גם "שמעונאי"

            9. אממ, תחנה אחרונה יותר (שזה לא "יותר תחנה אחרונה").
              ובעיקר רציתי לנסות להשתמש במילה היפרבולה בהקשר פחות פוליטי.

            10. תמיד שמח לעזור:
              x^2-a^2*y^2=k^2
              מספיק טוב?

            11. עכשיו אנחנו מדברים.
              מה לעשות, לגזור? אינטגרל? כי… פאדג', עבר יותר מדי זמן ואני לא זוכר כלום.

  5. מעניין מאוד, תודה רבה
    צריך לראות אם תהיה המשכיות אצל הארדוואי, אבל בהחלט יש סימנים מעודדים, בעיקר ביחס לשחקן המושמץ שהוא היה עד כה. אולי זה שילוב של התבגרות וארגון ששם אותו במקומו, או סתם רצף טוב…

  6. ראיתי את בראון בכמה משחקים העונה והוא היה מצוין לעומת זאת בשלושת המשחקים נגד פילדלפיה הוא היה איום ונורא

  7. טרי רוזייר?? אתה רציני? הוא קולע הרבה כי הוא משחק בשרלוט ומישהו צריך לקלוע שם. הוא מוסר 4.5 אסיסטים על 2.5 איבודים וקולע ב42% מהשדה. אני לא בטוח שזה אפילו עומד בקריטריון של קלוריה ריקה.

    לגבי ג'יילן, בהחלט בעונת קריירה והסיבה ברורה – קיירי. ג'יילן פשוט לא קיבל מספיק נגיעות בכדור ובכלל נראה שמנטלית הוא היה גמור. התגובה שלי לחוזה של ג'יילן היתה שזה נראה מופרך אבל אין דני ווי טראסט. ואכן, דני כהרגלו יודע מה הוא עושה.

  8. אגב, מה שממש עובר מתחת לרדאר (סוג של) זו העובדה שדומאנטס סבוניס נותן עונה של 18, 13 ו4. שנה הבאה הוא נכנס לחוזה ארוך שעושה רושם יהיה אחד המשתלמים בליגה.
    מה שמוביל אותי לחשוב על הטרייד ההוא עם אוקלהומה שהביא את דומנטס ואת דיפו לאינדי, ובעקיפין הביא לאוקלהומה את שג'א וים בחירות דראפט, ולקליפרס (ופה זה קצת אפקט פרפר) את ג'ורג' וקאווי. מי ניצח? סוג של כולם הרוויחו?

כתיבת תגובה

סגירת תפריט