ראפה נדאל "החדש" – האדם לנצח ב-US OPEN / מנחם לס

 

מי שחזה אמש בנצחונו של נדאל על בן ארצו טומי רוברדו 0-6,2-6,2-6 ברבע גמר ה-US OPEN חזה בשחקן שהיום לדעתי משחק את הטניס הטוב בעולם. בעוד שעה קלה מתחילים אנדי מוריי ונובאק ג'קוביץ' במשחקי רבע הגמר שלהם (ריקרד גסקט הצרפתי הפתיע אמש בנצחון רבע הגמר שלו נגד דויד פרר הספרדי 3-6, 1-6, 6-4,6-2,3-6 והוא יהיה הרביעי בחצי הגמר) וכמובן שהכל יכול לקרות, אך אמש כשחזיתי בנדאל חזיתי בטניס כמעט מושלם.

שהוא השחקן הגדול בהסטוריה על חימר כולם יודעים וכמעט אין ויכוח בנידון. אך היום ישנו נדאל (שכבר ניצח אליפות ארה"ב הפתוחה ב-2010) שהוא נפלא גם על משטח קשה ומהיר, והכל קרה בגלל חבטת הפתיחה שלו שעברה מטהמורפוזה מלהיות בין הגרועות בסבב, לאחת הממאירות ביותר.

עד עתה הוא ניצח את יריביו בהגנה מתישה את היריב כשהוא מגיע לכל כדור, אפילו לכדורי "חסרי תפילה"; בכדורים מסובבים עם טופ ספין – והכל משחקן 'שמאלי' – ובאופי בלתי וותרן המעניש כל חולשת אופי קטנה ביותר שמתגלה ביריב.

מה שהוא מגלה ב-US OPEN הזה היא חבטת פתיחה מתעקלת ומכוונת לסנטימטר האחרון במלבן הכניסה שלפתע הפכה לנשק נוסף – מסוכן וארסי ביותר – לשחקן שניצח כה הרבה גם ללא חבטת פתיחה מתפתלת, שהיתה בעצם שמרנית ופשוטה כאילו הוא מצהיר "אני לא יכול לנצח אותך בחבטת פתיחה אז אני אנצח אותך במשחק טניס!".

היו שני שלבים בהתפתחות חבטת הפתיחה שלו: כשהוא היה אחד מחובטי הפתיחה הרכים ביותר עם ספיד שלרוב לא עלה על 100 מייל לשעה – ספיד שהיום כמעט כל לובשת חצאית ביו.אס.אופן מגיעה אליו – מאמניו החלו לעבוד על מהירות. הסתכלו על שריריו: אני לא טוען 'סטרואידים' אבל עובדה שיש לו את שרירי הבייצפס  והטרייצפס (מכופפי ומיישרי המרפ') הגדולים בסבב. עם שרירים כאלה, ועם מהירותו, ההספק של זרועו חייב להיות גבוה בהרבה מיצירת חבטת פתיחה של 100 מייל לשעה.

 

בשנת 2009 הוא עבד רק על מהירות – יותר נכון "הספק או POWER במכניקה – שהוא FORCE כפול VELOCITY או במילים אחרות "כוח כפול מהירות", או שוב במילים אחרות "כמה מהר הבנאדם מסוגל להשקיע כוח". הרשו לי מילה בביומכניקה: הגשת הפתיחה היא למעשה המהירות בה אדם יכול לבצע "עבודה". העבודה היא החבטה בכדור. מאחר ו-'עבודה' (WORK) היא F כפול D (כוח – או משקל, שהם אותו דבר; משקל הוא 'כוח משיכת האדמה') ו-D הוא מרחק, הרי שעבודה היא F כפול D, ומאחר והספק הוא כמה מהר אתה יכול לבצע 'עבודה', ה-F כפול D מחולק ב-T (זמן). מאחר ו-D חלקי T הוא V (מהירות, כמו 120 ק"מ לשעה) אז הגענו ל-F כפול V שהיא הנוסחה האחרונה לפאור (הספק).

אז לנדאל היה "כוח" (F) שהוא לא ידע להשקיע במהירות. על זה עבדו איתו כל שנת 2009, וב-2010 השנה בה ניצח את ה-US OPEN הוא התגאה בחבטת פתיחה אחת של 139 מייל לשעה, המהירה אי-פעם שלו, ומהירות שלא היתה מביישת את אייסנר היום או אנדי רודיק של העבר.

אבל ראו זה פלא: משך כל הסיבובים הראשונים באופן נדאל חזר מחבטות מממוצעות של 118-119 מייל לשעה (שהיה ממוצעו משך כל השנה) לחבטות פתיחה של 108-109 מייל לשעה.

מה קרה? האם איבד מיכולת הפרודוקציה של 'הספק'?

"לא", הוא ענה לג'ון מקנרו שראיין אותו. "הגעתי למסקנה שמיקום עושה לי טוב יותר ממהירות. החלטתי להקטין מעט את המהירות ולהתרכז יותר במיקום. מאמני ואני הגענו למסקנה שהיום החזר חבטה ב-120 מייל לשעה כשהכדור מגיע לאמצע המלבן היא כבר לא בעייה לטניסאים. להיפך, כשהם מחזירים 'סרב' של 120 מייל לשעה, הוא חוזר אליך במהירות של 120 מייל לשעה (זוכרים את הסברי על 'TRANSFER OF MOMENTUM' כשסכום שני המומנטום לפני ואחרי ההתנגשות הם שווים? לכן בבייסבול הרוב הגדול של ההום-ראנס באים מפאסט-בול של הפיצ'ר ולא מכדור קשת CURVE BALL, כי הכדור המהיר מהפיצ'ר "מביא" איתו מומנטום שהחובט פשוט משנה את כיוונו לעבר הגדר), ולפעמים כדור מסרב מהיר הוא 'עונש' ולא מעלה. אז החלטתי להתרכז במיקום, בכדור עם 'טופ ספין' (כדורי טופ ספין גם קופצים גבוה אחרי הריבאונד עם הקרקע הקשה!), ועם זווית שקשה להחזיר אותה!".

בכל היו אס אופן הסרב הראשון שלו נמדד בממוצע של 107.4 מייל לשעה, והסרב השני שלו 87.3 מייל לשעה. אבל הסרב הראשון שלו הגיע בממוצע 5 אינטשים מהקו, וב-71% דיוק. כשהוא זקוק לסרב שני, המרחק מהקו גדל ל-7.4 איטשים, אבל הוא מכניס אותו ב-98% דיוק.

משך כל הטורניר הוא לא איבד משחק אחד, והוא 72 מ-72  עם הסרב.  אני לא רואה איך הבנאדם יכול להפסיד עם סטטיסטיקה כזאת.

 

 

נשיקת מוות ליריבים

מנחם לס

בעל האתר, הבוס הראשי, וכותב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 8 תגובות

  1. נאדל בלתי נתפס
    נראה שמקומו בגמר מובטי
    דיוקוביץ או מארי יגיעו סחוטים לגמר
    אני מקווה שדיוקביץ יזכה
    אגב דיוקסיץ ניפק משחק פראי בשמינית , הוא הביס את יריבו ב 89 דקות.

  2. פדרר הכי קלאסה, יופי ופינס בהיסטוריה. המשחק שלו הוא הכי שירה בתנועה שאפשר לדמיין. אולי רק בקהאם בועט עונשין משתווה לפדרר, בשיאו, משחק טניס.

    אבל את נדאל אני הכי אוהב.

  3. מנחם, הסברים למפגרים לגבי התקף ותנע, תן קרדיט לקוראים שלך!!
    אתמול דיברתי עם נדאל ארוכות בטלפון , (ידיד שלו) והוא אמר לי שרוברדו לא הופיע וכל השאר קשקוש….

  4. דוק, אני יודע שאתה תגיד שאני טרחן, אבל כל כך קשה למצוא בוויקיפדיה "שריר דו ראשי" ו"שריר תלת ראשי"? אם אתה ישראלי אז לפחות במונחים שיש אותם בעברית והם לא נלעגים או ארכאיים, מה הבעיה לכתוב בעברית?

  5. ראפא נראה שמשחק פחות אינטנסיבי לוקח יותר סיכונים ורץ פחות. יש כדורים שהוא מסתכל עליהם ונותן להם לצאת החוצה. הוא אפילו מוריד באינטנסיביות במשחקי ההחזרה עד הגיים ה-6.
    ועדיין הוא לא הפסיד משחק אחד על מגרשים קשים השנה.

    אחרי אינדיין וולס הוא אמר שאנשים חושבים בטעות שהמשטח החביב עליו זה החיימר אבל לא! המגדש החביב עליו זה הקשים כי מכת הלסו שלו עובדת הכי טוב על מגרש עם פחות התנגדות לספין.

    ועכשיו שהוא כבר לא משחק בסגנון קיר, הדיוק שלו מציב אותו הרחק הראש הרשימה.

    מעכשיו יש לו חיים קלים כי:
    רישארד גסקוט מכה ביד אחד את הבק האנד. אז ראפא הולך לטחון לו את הבק האנד.
    וואוורינקה הולך להתיש את נובאק ובאמריקה החצי והגמר הם יום אחרי יום. במידה וואוורינקה יינצח אז הוא גם משחק ביד אחת ואין לו שמץ של סיכוי מול ראפא.

    בקיצור הדבר היחיד שעומד בין ראפא לתואר זה או נובאק או שבדיקת הסמים תגלה משהו משנת 2009.

  6. ג'וקוביץ' בעצמו אמר שנדאל משחק כרגע את הטניס הטוב בעולם.
    עדיין ג'וקוביץ' מול נדאל זה פתוח לגמרי.

    לגבי העוצמה בפתיחה ובכלל, פדרר מוציא מכות פתיחה אימתניות עם זרוע בעובי של ילד בכתה ח'. אין לו דו-ראשי משמעותי. המחבט נותן את המומנטום והשריר פחות משמעותי (ע"פ פדרר).

כתיבת תגובה

סגירת תפריט