סיכום הפלייאוף ב-MLB: הנשיונלס זכו באליפות היסטורית, אחרי שניצחו בכל חמשת משחקי ההדחה שעברו. מי הצטיין, מי פישל, ולסיום – מספר עובדות שאולי עוד לא קראתם. פגרה מהנה

ה-23 במאי. הוושינגטון נשיונלס חוזרים מניו יורק עם הפסד רביעי ברציפות, מידרדרים למאזן של 31:19, ורחוקים מפסגת הנשיונל ליג איסט עשרה משחקים. בשלב הזה, כל מה שעניין את דייב מרטינס, זה לנצח איזה משחק.

מאז הם רצו 38:74, והצליחו לסדר לעצמם מקום בקרב על הוויילד קארד. שם חיכתה מילווקי ברוורס. אינינג שמיני, שני אאוטס, פיגור 3:1. אז מה? כשהם עם הגב לקיר, החבר'ה מהקפיטול מצאו דרך לחזור, ניצחו 3:4 ועלו לפוסט-סיזן.

הפעם חיכתה המועמדת הבכירה של הנשיונל ליג לאליפות, הלוס אנג'לס דודג'רס. פיגור 2:1 בסדרה לא ריגש את הנאטס, כמו גם פיגור 3:1 באינינג השמיני של המשחק החמישי ב-LA. גראנד סלאם של האווי קנדריק שלח אותם ל-NLCS, ובפעם השלישית באוקטובר הנוכחי וושינגטון שרדה משחק הדחה.

ואז הגיע הוורלד סירייס. האסטרוז, פייבוריטים ברורים, הוליכו 2:3 כשנותרו שני משחקים ביוסטון. במשחק השישי, כשג'אסטין ורלאנדר המפחיד על המאונד, ובפיגור 2:1 באינינג החמישי, מצאו הנאטס את הדרך לסחוט משחק שביעי.

ובגיים 7, כשכל יוסטון נגדם, ובפיגור 2:0 באינינג השביעי, התעוררו הנשיונלס שוב, כמו תמיד במאני טיים, ניצחו 2:6 מדהים ורשמו מאזן מפחיד של 0:5 בפלייאוף הזה במשחקים בהם הם על סף הדחה. אז אם אנחנו מעוניינים לסכם את אוקטובר 2019, זה הנתון החשוב מכולם. וושינגטון, עם הגב לקיר? תברחו.

סטיב אוסטין

כולם זוכרים את 2012. סטיבן שטרסבורג, האייס של הנשיונלס, נתן עונה נפלאה. אבל בחור צעיר וכל כך מוכשר, אחרי טומי ג'ון, מדאיג כל מערכת נורמלית. הוחלט למרות הפיתוי להשאיר את שטרסבורג מחוץ לסגל הפלייאוף, רק כדי לשמור עליו, ועונה נפלאה נגמרה בהדחה מוקדמת.

אז אולי ב-2012 הנאטס פספסו אליפות. ואולי לא. מה שבטוח, עכשיו הם הרוויחו את האייס שלהם חזק מתמיד. שימו לב: שטרסבורג בן ה-31 רשם באוקטובר הנוכחי מאזן של 0:5 (המאזן הטוב בהיסטוריה של הפוסט-סיזן), עם ERA של 1.98. תוסיפו לזה שני ניצחונות בוורלד סירייס, ושמות כמו סנדי קופאקס מתחילים לעלות לחלל האויר. עכשיו ה-MVP של הוורלד סירייס שחקן חופשי, מעניין יהיה לראות איזה מדים הוא ילבש ב-2020 (לא אמרתי כלום).

דודג', שנת 1988

הלוס אנג'לס דודג'רס, ואת זה אי אפשר לקחת מהם – מהמועדונים המפוארים בתולדות המייג'ורס. שש אליפויות, 23 תארי נשיונל ליג, אבל… לאחר שני הפסדים רצופים בוורלד סירייס, ושבע עונות רצופות עם מקום ראשון בנשיונל ליג ווסט, הגיע הזמן לעשות את הקפיצה לתואר, בו הם לא זכו מאז 1988.

אז מה הם עשו? עלו ליתרון 1:2 על הנשיונלס, הפסידו את המשחק הרביעי בוושינגטון, לא נורא. חזרו הביתה, הובילו 1:3 באינינג השמיני, רק כדי לראות את הפיצ'ר מהטובים בתולדות המועדון, קלייטון קרשואו, חוטף שני הום ראנס – 3:3. קורה, לא נורא. עדיין יש ביתיות. או אז עלה ג'ו קלי, הרליבר שהגיע העונה בעיקר בזכות ניסיון הפלייאוף שלו, וחטף גראנד סלאם. הביתה. לא לקחת אליפות? מילא. לעוף בסיבוב ראשון, במשחק חמישי בבית, מגראנד סלאם? זה קצת מתחת לתחתית שאוהד דודג'רס ממוצע יכול לעמוד בו.

Home Alone

162 משחקים קבוצות נאבקות, לא רק על מקום בפלייאוף, אלא על ביתיות באוקטובר. רבות דובר על המאבק בין היאנקיז, האסטרוז והדודג'רס בשבועות האחרונים של העונה, למי תהייה הביתיות, שתביא את אירוח המשחק השביעי. אז הדודג'רס, כאמור, הודחו לאחר הפסד במשחק החמישי בבית, אבל זו עדיין לא המנה הראשונה, זה בקושי החמוצים.

אחרי שהנאטס ניצחו שני משחקים ב-LA בסדרה הראשונה, הם פתחו את ה-NLCS עם שני ניצחונות בסיינט לואיס. הלאה, הגענו לוורלד סירייס, הרגע לשמו האסטרוז עבדו על הביתיות כל כך קשה. משחק ראשון ביוסטון – של וושינגטון. גם השני הלך לאורחת. קורה.

נוסעים ל-DC, סדרה גמורה? הצחקתם את הינץ'. משחקים 3,4 ו-5 על אדמת הבירה הלכו, כמובן, לאורחים מטקסס. כל המומנטום התהפך, עכשיו הבית שוב של יוסטון. הפעם הצחקתם אנשים שכנראה אוהבים, או חמור מזה, מבינים בהומור הרבה יותר מהינץ'. שני ניצחונות במדינת הכוכב, וסגרנו אירוע, שלא רק לא קרה, כנראה גם לא יקרה בשום ענף ספורט אמריקאי: שבעה משחקים בוורלד סירייס, שבעה ניצחונות חוץ. מטורף.

סוטו-מט

אז ה-MVP של הוורלד סירייס הלך לשטרסבורג, אבל מה עם התקפה? שלושה שחקנים בלטו מעל כולם בפוסט סיזן 2019. נתחיל בחשוב מכולם. חואן סוטו הנפלא, שהיה שם בשביל הנאטס כמעט בכל רגע חשוב, עם חמישה הום ראנס (הכי הרבה בפלייאוף הזה), 14 RBI’S, ובעיקר, כאמור, Timely Hitting, הדבר החשוב ביותר באוקטובר.

לצידו כיכב שחקן הבסיס השלישי הנפלא, אנתוני רנדון, עם ממוצע חבטות של 328., שלושה דינגרס ו-15 RBI’S, ביחד עם שבעה דאבלים ו-11 Walks. כשהשניים מייצרים מהלכי הגנה מרשימים אינינג אחרי אינינג.

הבעיה של יוסטון, לעומת זאת, שהיא הציגה רק תותח אחד מהצד השני. חוסה אלטובה שוב התעלה על עצמו, עם ממוצע חבטות של 329. (מספר 1), חמישה הום ראנס ושישה דאבלס. רק חבל שהכינורות שלצידו היו בסדר, אבל לא הרבה מעבר.

התחזית: גשום, עם ממטרים כבדים

אז החורף מתחיל, ואיתו ה-Winter Meetings, ולא מעט שמות נוצצים ימלאו את הפרי אייג'נסי בפגרת 2019-2020. שני המובילים בקטגוריית הפיצ'רים ירדו מהמאונד ממש לא מזמן: שטרסבורג וגאריט קול. אליהם אפשר להוסיף את ריק פורסלו, דלין בטנסס, ארולדיס צ'פמן, ג'ק אודוריזי, הומר ביילי, דאלאס קאייקל (שוב?), זאק ווילר, דניאל האדסון, ג'ק ארייטה, מדיסון באמגארנר ויון-ג'ין ריו. חלקם עשויים לחדש חוזה בקבוצתם הנוכחית, חלקם יהפכו את החורף למעניין.

ובהתקפה? גם פה יש כמה שמות מעניינים, כמו אנתוני רנדון, מייק מוסטקאס, ג'וש דונלדסון, חוסה אבראו, ג'ונתן סקופ, דידי גרגוריוס וג'יי די מרטינס. רשימה פחות נוצצת, אך בהחלט לא צפוי מחסור באקשן. יהיה מעניין לראות אם גם השנה, כמו בעונות הקודמת, הפרי אייג'נסי יתפתח לאט לאט, כשעמוק בתוך הספרינג טריינינג עדיין נראה שמות גדולים פנויים (שלא לדבר על חודש מאי).

עובדה, פרק סיום העונה

אז עכשיו קחו לכם כמה דקות, ותיהנו ממגוון עובדות בחסות פוסט סיזן 2019:

• עטף את העשור: זאק גרינקי פתח את המשחק הראשון של הרויאלס ב-2010, ואת האחרון של האסטרוז ב-2019.

• הטבעת החיצונית: כל שחקן ברוטיישן של הטייגרס בעונת 2014, מקס שרזר, ג'אסטין ורלאנדר, דייויד פרייס, אניבל סאנצ'ס וריק פורסלו, זכה באליפות. אף אחת מהן לא עם הטייגרס (סורי, STAM, לא משהו אישי).

• פרננדו הרביעי: הופעתו של פרננדו רודני בוורלד סירייס, השלימה לו אחלה סט: הוא שיחק בוויילד קארד גם מצד הנשיונל ליג וגם מצד האמריקן ליג, שיחק ב-NLCS וב-ALCS, וכעת הוא הופיע בוורלד סירייס גם במדי קבוצה מהנשיונל ליג ומהאמריקן ליג. רודני הוא הרביעי להשלים את הסט המרשים הזה.

• חיים ארוכים: רודני, אגב, נבחר בדראפט 1997, שנה לפני שחואן סוטו נולד…

• קרוב רחוק דייב מרטינס הוא המנג'ר הראשון בהיסטוריה של המשחק שהורחק בוורלד סירייס וזכה באותה העונה באליפות. נתון מפתיע.

• עמוד האש. העשור הזה החל והסתיים עם הום ראן שפגע בעמוד הרייט פילד. האווי קנדריק כזכור עשה זאת בגיים 7, חורחה פוסאדה העיף אחד כזה על חשבונו של ג'וש בקט בתחילת 2010.

ובנימה אישית

חצי השנה האחרונה היתה מופלאה בעיני. כתיבה ובייסבול הם מאהבות חיי, והשילוב ביניהם גרם לי לאושר שוב ושוב (אולי השיא היה בכתבת סיינפלד, אהבה שלישית). אני רוצה להודות, קודם כל לאחי ניל, גולש קבוע שהפנה את תשומת ליבי לעובדה שמחפשים כותב בייסבול באתר. כמובן למנחם, שנתן לי את צ'אנס החיים הזה, ומעל לכל – לקוראים ולמגיבים, שמחממים לי את הלב כל כתבה מחדש. תודה ענקית (: