שבע בום: הנשיונלס אלופי ה-MLB / יוני לב ארי

אינינג שביעי מטורף סידר לוושינגטון 2:6 ביוסטון על האסטרוז, במשחק השביעי בוורלד סירייס, קבע ניצחון חוץ שביעי בסדרה בת שבעה משחקים, והעניק אליפות היסטורית לקבוצה שנוסדה ב-1969

היסטוריה בבירת ארה"ב. הוושינגטון נשיונלס זכו לפנות בוקר באליפות המייג'ור ליג בייסבול, אליפות ראשונה בתולדות המועדון, שהחל את דרכו ב-1969 במונטריאול. הנאטס גברו על האסטרוז ביוסטון 2:6, בעיקר בזכות סיומת מצוינת, ונתנו את האות לתחילת החגיגות ב-DC.

צפו באוהדי הנשיונלס חוגגים

הפרנצ'ייז, כאמור, החל כמונטריאול אקספוז ב-1969, ומעולם לא הגיע לוורלד סירייס. אלילת מזל הנאחס היתה מעורבת פה גם היא: דווקא בעונת 1994, שנת השביתה בליגה, האקספוז סיימו בראש הבית המזרחי, אך פלייאוף לא שוחק אז, כשגם העונה עצמה הסתיימה אי שם באוגוסט.

אוהבים לבוא מאחור

הנשיונלס, כך נראה, אוהבים לייצר מתח. את העונה הם החלו במאזן חלש של 13:19, עד שהתעוררו והצליחו להשיג את המקום לוויילד קארד. במשחק על המקום בפלייאוף הם פיגרו 3:1 באינינג השמיני, בדיוק כמו שקרה במשחק החמישי בסדרת הדיוויז'ן נגד הדודג'רס. את כל המשחקים האלה, הם כמובן ניצחו.

צפו בתקציר המשחק

גם הפעם המשחק החל בצורה דומה. זאק גרינקי הזכיר את האייס שבו, כשהוא עוצר את הנאטס על שני היטס בלבד בשישה אינינגים, כולל כמה מהלכי הגנה מרשימים שלו עצמו. בינתיים ההתקפה של יוסטון סידרה יתרון של 0:2, עם הום ראן של יולי גוריאל באינינג השני, וסינגל של קרלוס קוריאה בחמישי.

מקס האיום

מהצד השני, מקס שרזר, שרק לפני שלושה ימים היה בגדר נעלם, עשה את המקס-ימום שיכול היה, כשהרשה כאמור שתי ריצות בחמישה אינינגים, ושמר את הנאטס מספיק קרוב לקאמבק. פטריק קורבין, שהחליף את שרזר, הוסיף שלושה אינינגים נקיים ונתן להתקפה זמן לחזור למשחק.

יש אליפות! צילום: flipboard.com

ואז הגיע האינינג השביעי. גרינקי נשאר במשחק, ומייד שילם, עם הום ראן של רנדון, 2:1. הינץ' החליט להוציא אותו אחרי שעוד רץ עלה על בסיס, ולא להכניס את גאריט קול, אלא את וויל האריס. ובאחד הרגעים הדרמטיים שידע הוורלד סירייס, והוא ידע, העיף האווי קנדריק, שוב הוא, כדור על הפאול פול ברייט פילד, ופתאום זה 2:3 נאטס. ופתאום הקהל, שכל כך רעש, דמם.

רוברטו אסונה

בשמיני היה זה רוברטו אוסונה שהיה אמור לשמור את ההתקפה של וושינגטון שקטה. עד שהגיע חואן סוטו, שלח כדור לרייט פילד, הביא את אדם איטון הביתה וקבע 2:4 לאורחים, שכבר ממש מרגישים את ההיסטוריה.

הנאטס חוגגים. צילום: moosegazette.net

עוברים לתשיעי. הפעם היה זה תפקידם של ג'ו סמית' וחוסה אורקיני לנסות לעצור את הרכבת מ-DC. אבל איטון שלח כדור לסנטר פילד, הביא שני רצים הביתה, נתן לדניאל האדסון את הבמה בתשיעי התחתון, ורץ לחגוג עם כולם את רגע השיא בקריירה שלו, ושל כולם שם.

המשחק הזה, מעבר לניצחון המדהים של וושינגטון ביוסטון, סידר לנו סדרה כמוה עוד לא ראינו: שבעה משחקים, שבעה ניצחונות חוץ. אז יש לנו אלופה חדשה,  שזה תמיד כיף, והשושלת של יוסטון קיבלה הבוקר ברקס קל, אך העתיד שלה לעונה הבאה תלוי לא מעט בגאריט קול והקבוצה בה ישחק ב-2020. אבל לשלב הסיכומים והמבטים קדימה נחכה ל-"שבת בבסיס". בוקר טוב.

לפוסט הזה יש 18 תגובות

  1. מי היה מאמין לפני הסדרה שהבולפן של יוסטון יקרוס ככה…
    דרמה גדולה למשך כל הסדרה ובסוף מנצחת שאין ספק שמגיע לה…
    תודה על הסיקור המהיר.

  2. אותי הדהים איך (מבלי לקחת קרדיט מכל השאר), 3 שחקנים הופיעו והצילו את הקבוצה שוב ושוב בכל שלב בפלייאוף עד לאליפות: סטראסבורג, סוטו ורנדון. לשלושתם ביחד מגיע ה-MVP של הפלייאוף.

  3. STAM ואני, ואז הצטרף חנן, לא האמנו לכמה החלטות של יוסטון. אני איש AL אבל לא מסמפט את יו8סטון ולראשונה בחיי הייתי עבור הנשיונל ALL THE WAY. וורלד סרייס ראשון לבירה. אפילו הדיפלומטים הזרים צוהלים והם לא בטוחים על מה.
    יוני, שיחקת אותה מתחילה ועד סוף. סקירות נהדרות. תמונות מאלפות.
    אל תשכח אותנו עד השנה הבאה וכשקורה משהו מזעזע-עולם, הכנס זאת כפוסט עצמאי או כחלק מדיומא.
    תודה על כל מה שעשית. רוממת כאן באתר את הבייסבול כענף ספורט ששייך לנו באופן טבעי.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט