כתבה שלישית בטור "מאחורי הסלים" אשר בו אני מביא ראיונות או סיקורי עומק עם ועל האנשים שמאחורי הקלעים/הסלים. בטור זה נכיר את סרג'יו סקאריולו, בעל עבר עשיר בתור מאמן באירופה (פזארו, בולוניה, טאו, ריאל מדריד, מילאנו, בין השאר), מאמן נבחרת ספרד בארבע השנים האחרונות ועוזר מאמן טורונטו ראפטורס בשנה החולפת.

לכתבות הקודמות בסדרה: רונן גינזבורג, לארי האריס.

---

בעוד כיום ג'ון וול ו-KD מקווים לחזור לפעילות לאחר קרע גיד האכילס, בשנות ה-70 משמעותה של פציעה כזאת הייתה פרישה. סרג'יו סקריולו בן ה-17, רכז בגובה 1.75 מ' שכיכב בקבוצת הנוער של ברשיה (Brescia) לרגלי האלפים בצפון איטליה ועמד להצטרף לנבחרת הבוגרים ששיחקה בליגה הראשונה של איטליה, ה-Serie A, כבר עבר כמה פציעות בקרסול. כאשר נודע לו שהפציעה האחרונה שלו היא בעקב, וייתרה מכך, קרע בגיד האכילס, היה ברור לו שנבחרת הבוגרים היא חלום שהתנפץ, "נשלחתי חזרה לקבוצת הנוער, ידעתי שזה נגמר. הייתי חייב לעבור הלאה, אז נרשמתי לקורס מאמנים."

הסתגלות היא תכונת מולדת עבור סקאריולו. בתור ילד, היה נדמה למשפחתו שנולד להיות שחיין, ענף בו הצטיין, אך הוא וויתר על הבריכה עבור מגרש הכדורגל שהיה הספורט של חבריו בשכונה. כאשר הוריו עברו לשכונה אמידה יותר בה כדורסל היה דומיננטי יותר, עבר לשחק כדורסל ונהייה מנהיגה של קבוצת הנערים המקומית.

כושר ההסתגלות של סקאריולו הוא אולי תורשתי. כל איטלקי יאמר לך שסקאריולו הוא שם טיפוסי מדרום איטליה. למעשה, אביו של סרג'יו היה מאזור הבלקאן. כאשר מצא את דרכו לדרום איטליה, פגש את אימו של סרג'יו, סיציליאנית אמיתית, שם התחתנו, "עיברתו" את שם המשפחה, ועברו לגור במחוז לומבארדי בצפון. הדם הקרואטי בעורקיו של אביו, במקור מזאדאר, והעובדה שמשחק הכדורסל היה כל-כך אהוד באותם שנים ביגוסלביה, השפיעה על ילדותו רבות: יחד עם אביו היו דבוקים למסך הטלוויזיה בכל פעם שנבחרת יגוסלביה שיחקה. היו אז רק ארבעה ערוצים באיטליה, אך בצפון היה ניתן לעתים לקלוט את הערוץ הזר מקאפו דיסטריאה. "בכל פעם שנבחרת יגוסלביה שיחקה, היה לנו "תור קבוע" עם הטלוויזיה," הוא נזכר.

בתור רכז, סרג'יו היה ממנהיגי קבוצת הנוער, ולכן המעבר שלו אחרי הפציעה לתפקיד אימון בקבוצה בה שיחק עד לא מזמן היה טבעי. לאחר שנתיים נוספות, כאשר סיים את התיכון, קודם לעוזר מאמן בו-זמנית של קבוצת הבוגרים אותה אימן ריקארדו סאלס. "באותם השנים, תפקיד עוזר המאמן לא היה משמעותי כל-כך כמו היום, בעצם הייתי ילד כדורים עם תואר יפה בקבוצת הבוגרים. אבל הייתה לי הזדמנות ללמוד מסאלס." והוא למד. לאחר שלוש שנים, ב-1983 ובגיל 22 בלבד, כבר היה עוזר המאמן הבכיר לסאלס.

באותה תקופה, עדיין היה גיוס חובה באיטליה. אך הניסיון המוקדם של סרג'יו שיחק לטובתו והוא גוייס לנבחרת הכדורסל של חיל האוויר יחד עם 15 שחקנים ועוד שני מאמנים ברי מזל,

"הוצבנו בבסיס מחוץ לרומא לשנתיים, ואלה היו מהזמנים היפים ביותר של חיי."

דווקא במסגרת הצבאית הזו ניתנה לסרג'יו הזדמנות יוצאת דופן להנהיג קבוצה ולעבוד עם שחקנים שהיו בעצם בגילו. הניסיון שצבר כאן, שימש אותו לשנים רבות ועזר לו לנווט סיטואציות עדינות שהצריכו יחסי אנוש ברמה גבוהה. הוא לא היה אחד מהמאמנים שכיכבו בתור שחקנים ומאוחר יותר הטילו את מרותם על צוות האימון שלהם ועל שחקניהם. צביקה שרף, שהתמודד מול סקאריולו בשלל מסגרות לאורך השנים בתור מאמן מכבי תל-אביב, פאוק סלוניקי וסנט פטרסבורג, סיפר לי,

"היחס שלו עם השחקנים היה שונה מאשר מאמנים איטלקיים קודמים שעבדו על נושא של אוטוריטה ומשמעת נוקשה. הוא הביא את העניין של קשר עם שחקנים, שיחות עם שחקנים."

בנוסף, העובדה ששלושת המאמנים של הנבחרת הצבאית למעשה עבדו יחד, עיצבה את מנטליות עבודת הצוות שלו לשנים. התוצאות לא איחרו לבוא ונבחרתו של סקאריולו זכתה באליפות העולם לנבחרות צבאיות ב-1985.

הזכייה לא חמקה מעיניהם של מוחות הכדורסל באיטליה, ומיד עם שחרורו, סרג'יו חתם על החוזה הראשון שלו מחוץ לקבוצת הבית בתור עוזר המאמן של ג'יאנקרלו סאקו בפזארו. שנות ה-80 וה-90 היו תור הזהב של המועדון שנתמך בזמנו על-ידי ענק המטבחים סקאבוליני שהשקיע בקבוצה בנדיבות. ממש לפני הצטרפותו, המועדון זכה בגביע האיטלקי והציפיות היו גבוהות: אליפות והצלחה באירופה. לאחר שנתיים, המועדון לא חסך באמצעים והחליף את סאקו במאמן האיטלקי האגדי ואלריו ביאנקיני שכבר הספיק לזכות עם רומא במפעל המקביל ליורוליג בתקופה. סקאריולו זכה כבר בגיל 26 לעבוד תחת אגדה מהלכת. התוצאות לא איחרו להגיע ופזארו זכתה באליפות איטליה בעונת 1987/88. בתום העונה הבאה, חוזהו של ביאנקיני הסתיים והוא חזר לעירו רומא, לחוזה שמן, בתמיכת וירטוס, ספונסר העשיר מאוד במונחים של אירופה אז שאפילו סקאבוליני לא יכל להתחרות בו. וכך, בשנת 1989, בגיל 28 (!), סקאריולו מונה למשרת המאמן הראשי לראשונה בחייו, למעשה כאשר ביאנקיני הגדול מכיר בו כיורשו.

סוכן העל ווארן לגארי ייצג שחקנים אמריקאים רבים שחיפשו קריירה שנייה ביבשת הישנה בשנות ה-80 וה-90. סקאריולו הפך במובן מסויים לחלוץ כאשר ביקש מלגארי לייצג אותו,

"למעשה, כמעט לאף מאמן באירופה לא היה בזמנו סוכן, זה לא היה דבר סטנדרטי,"

הוא מחייך,

"אני שונא לדבר על כסף, תנאים, חוזים."

לימים, הפך לגארי לסוכן של המובילים מבין מאמני ומנהלי ה-NBA וכבר כמה שנים שאינו מייצג כלל שחקנים.

פזארו במהירות טיפסה להישג השיא בכל הזמנים שלה: פיינל פור 1991. פזארו הייתה באופן ברור הסינדרלה, ביחד עם הענקיות ברצלונה, מכבי תל-אביב, ויגופלסטיקה ספליט האגדית. סרג'יו נזכר,

"פזארו היא עיירה של 100,000 תושבים. להגיע לרמה הזאת, לצד יגופלסטיקה, מכבי וברצלונה היה מטורף. זה היה חלום."

פזארו כמעט גרמה לסנסציה חסרת תקדים כאשר הובילה על יגופלסטיקה כמעט לאורך כל חצי הגמר עם תצוגות על של דארן דיי ודארווין קוק, אך לבסוף נכנעה לטוני קוקוץ' וחבריו. יכולת ההסתגלות של סקאריולו שוב הוכיחה את עצמה: פזארו הקטנה הצליחה להתמודד עם אריות היבשת, עם תקציב קטן יחסית ונחיתות פיזית ברורה. במשחק על המקום ה-3, מכבי ניצחה ממש בשיניים 81-83, ולכולם היה ברור שהתגלה פה מאמן מיוחד.

אני משוחח עם צביקה שרף, המאמן האגדי של מכבי תל-אביב שהתמודד מול סקאריולו באותו פיינל פור, ומתברר לי שפזארו של ביאנקיני, אותה ירש סקאריולו, למעשה הציגה חידוש די מהפכני בזמנו כאשר שיחקה משחק מהיר הדומה ל-NBA של היום, בשונה מהנורמה אז. שרף מסביר לי שזה החל עוד עם ביאנקיני ברומא אשר זכה באליפות אירופה עם רומא ב-1985 עם רכז אמריקאי, לארי רייט. כאשר ביאנקיני עבר לפזארו ב-1987, הוא לקח את הרעיון לשם והביא את דארווין קוק, רכז אמריקאי מה-NBA. קוק נשאר רק לשנה וב-1988 חזר ל-NBA לשחק בסאן אנטוניו. ביאנקיני אז הביא את דארן דיי שהיה על משבצת 2/3 לעונת 1988/89. כאשר סקאריולו קיבל את המושכות, הוא לקח את הרעיון של ביאנקיני צעד אחד קדימה וחיבר בין השניים בקו האחורי, צעד שחלקו מזל מהעובדה שקוק לא יכל להמשיך יותר ב-NBA, וחלקו שכל – כמו רוב סיפורי ההצלחה. שרף מפרט,

"עד אותם שנים חיפשו באירופה שחקנים גבוהים. בפזארו זאת הייתה פעם ראשונה שהביאו שני שחקני חוץ. זה באמת התחיל קודם ברומא שהביאו את רייט. וזאת הייתה פעם ראשונה שעם רכז אמריקאי לקחו יורוליג, אליפות אירופה של אז. ובפזארו, זאת הייתה החברה של שני שחקני חוץ – נכון שדארן דיי היה לא היה בדיוק גארד, היה יותר פורוורד, במיוחד יותר מאוחר כששיחק בארץ, אבל דארווין קוק ודארן דיי זה היה שינוי פילוסופיה באירופה. לשחקנים המקומיים, האירופיים, היה קשה מאוד לעצור אותם ולשחק מול המהירות, הווירטואוזיות, השליטה בכדור והזריקות של הגארדים האמריקאים. זה היה כדורסל קצת שונה. הכדורסל האיטלקי עד אז היה מאוד מנצל את 30 השניות, מאוד בנוי על ביצוע תרגילים עד הסוף, הגנות חזקות, פחות פאסט-ברייק, זה שינה את הסגנון של המשחק."

אנחנו יכולים לדבר על אירופה, מכבי ומשחקים מילדותי עוד זמן רב, אך אני מבקש מסרג'יו להריץ קדימה את מחוגי הזמן ל-2018, ההגעה שלו ל-NBA, וספציפית שאחרי כל-כך הרבה תארים והלל, לאחר שלושה עשורים הוא לפתע הורד בדרגה לעוזר מאמן.

"בהתחלה זה היה קשה. לא רק להיות עוזר, אלא גם המדינה החדשה, הסביבה החדשה. הכל השתנה. השינוי בתפקיד היה באופן מפתיע הפשוט ביותר כיוון שהמאמן הראשי כיבד אותי מאוד כמו גם שאר העוזרים, כך שמצאתי את עצמי יותר בתפקיד עוזר בכיר. אבל בסופו של יום החודשים הראשונים היו קשים."

אחד הדברים המשותפים לניק נרס, מאמן טורונטו ראפטורס, ולסרג'יו, היא העובדה ששניהם התחילו את קריירת האימון בגיל צעיר. דבר נוסף, ומשמעותי לא פחות, היא העובדה שגם ניק בילה שנים רבות באימון בשלל מסגרות באירופה, כולל כמאמן הראשי של בריטניה. מתברר, שניק היה המחזר הראשי אחרי סרג'יו בארגון הראפטורס,

"מאסאי אוג'ירי טס לטרויזו לפגוש אותי, והוא ובוב וובסטר [מנכ"ל הראפטורס] היו קריטיים בהגעתי לקבוצה, אך היה זה ניק, שעוד כאשר היה עוזר מאמן, יצר את הקשר הראשוני ודיבר איתי כמה פעמים על האפשרות להגיע."

הניסיון של סרג'יו באימון נבחרת ספרד היה חשוב מאין כמותו במעברו ל-NBA, ולמעשה עתה הוא עם רגל אחת בכל יבשת כאשר הוא ממשיך לאמן את הנבחרת במקביל לעבודתו בטורונטו. הוא לא הראשון שעבורו אימון נבחרת היווה קרש קפיצה: דיוויד בלאט אימן את ישראל ורוסיה לפני שעבר לקליבלנד, כריס פלמינג אימן את גרמניה לפני שעבר לברוקלין ועתה לשיקגו, איגור קוקוסקוב אימן את גרוזיה וסלובניה ולבסוף הגיע לפניקס (ושלל מקומות אחרים בליגה לפני כן), בנוסף, כמובן, לניק נרס. ישנן שתי סיבות עיקריות, כפי שאני רואה את הדברים, לכך.

ראשית, בקבוצות אירופאיות רבות משחקים שחקני NBA ואחד התפקידים של המאמן הלאומי הוא להיות עימם בקשר לאורך כל השנה, לבקר אותם בקבוצותיהם בארה"ב ולתאם את פעילותם עם הממונים עליהם בליגה. וכך, נוצרים קשרים עם מאמנים ב-NBA, סוכנים, וסקאוטים.

שנית, אימון נבחרת מצריך מיקוד מרבי, במידה רבה יותר מאשר בקבוצה באירופה, כיוון שישנם משחקים מועטים יחסית אך בעלי חשיבות גדולה מאוד. רונן גינזבורג, מאמן נבחרת צ'כיה המתכונן בימים אלה לאליפות העולם בסין, הסביר,

"לפעמים יש לנו רק שלושה-ארבעה ימים להתכונן, וצריך לבחור נושאים מועטים וספציפיים לעבוד עם השחקנים. הכימיה הקבוצתית נהיית חשובה מאוד ולמאמן יש תפקיד מרכזי בכך. באופן כללי, מרווח הטעויות קטן הרבה יותר."

הלכה למעשה, מסגרת הנבחרת מהווה מין אוסמוסיס בין אירופה לארה"ב.

התפקיד הכפול של סרג'יו ניפק הצלחה שאולי מעטים מלבד אוג'ירי דמיינו. בואו נחזור שנה אחורה וניזכר במהלך המפורסם של אוג'ירי להעביר את כוכב ומנהיג הקבוצה מזה שנים, דמאר דרוזן. במצב שנוצר, לא נותר למועדון מרווח משמעותי מתחת לתקרת השכר והיה הכרחי למקסם את החלקים שהיו ברשות הקבוצה. סרג' איבאקה, על חוזה שמן, בדיוק סיים את אחת מעונותיו הגרועות בקריירה והיה ברור לכולם שבלי סרג' בשיא יכולתו, הראפטורס לא יגיעו רחוק מידי. סרג'יו הכיר היטב את סרג' מהתקופה שבה האחרון שיחק בנבחרת ספרד, ובדיעבד, ההיכרות הזאת שיחקה תפקיד מרכזי במין עונת קאמבק של סרג' שהציג את הממוצעים הגבוהים בקריירה שלו בנקודות ובכדורים חוזרים למעט אותה עונת פריצה באוקלהומה ב- 2013/14.

שאלתי את ניק על כך במהלך גמר ה-NBA, לפני משחק מספר 3 באוקלנד,

"באמתחתו של סרג'יו שתי מדליות אולימפיות, הוא מאמן ראשי כבר 30 שנה, ויש לו מערכת יחסים מיוחדת עם אחד מהשחקנים שלנו, ועתה עם שניים. כאשר שכרנו אותו, הוא אימן את סרג' בנבחרת הספרדית. אני חושב [שסרג'יו] עזר לנו מאוד. אני חושב שלסרג' הייתה סוג של עונת קאמבק, הוא היה נהדר עבורנו השנה."

העניינים נהיו בו-זמנית מורכבים ומעניינים יותר כאשר אוג'ירי החליט לגלגל את הקוביות פעם נוספת בעסקה שהפכה את סרג'יו למרכזי עוד יותר בארגון. לקראת סיום מועד ההעברות השנה, הביא מאסאי את מארק גאסול לאחר לא פחות מ-11 עונות בממפיס.

סרג'יו מצא את עצמו במצב ייחודי,

"ב-NBA הדברים הרבה יותר דיסקרטיים, אבל מצאתי את עצמי במצב מסקרן: מצד אחד, מארק רצה את דעתי, מצד שני, מאסאי רצה את דעתי. בדיעבד, הייתה זו חתונה מוצלחת, אך באותו הזמן הייתי מוכרח לתת לשני הצדדים תשובות שקולות, ללא הסתמכות על רגשות או משאלות לב. זה היה רגע של התפתחות. לחלוטין רגע מכריע בעונה שלנו. היה זה עוד סיכון שמאסאי לקח והשתלם,"

סרג'יו מספר לי,

"מארק היה מרכזי עבורנו לא רק בגלל היכולות שלו על המגרש וכיצד ששיחק במהלך בפלייאוף, אלא גם בזכות מה שהוא עושה מחוץ למגרש. המנהיגות שלו, הדוגמא האישית שלו, הכל."

שאלתי את מארק על הקשר שלו עם סרג'יו לאחר משחק 4 של סדרת הפלייאוף נגד פילדלפיה,

"אישית, מערכת היחסים עם סרג'יו עוזרת לי מאוד. הוא מכיר אותי היטב, הוא מכיר את הקבוצה היטב, והוא יודע מה ניק מחפש. כל הדברים האלה עוזרים לי."

ניק, אותו ראיינתי במהלך סדרת הגמר, חיזק את דברי מארק,

"עשינו את ההעברה עבור מארק אשר שיחק עבור סרג'יו המון במסגרת הנבחרת הספרדית. זה ממש עוזר שיש לך מישהו בצוות שמכיר את החבר'ה ושיודע דברים כך שאנחנו לא צריכים לנסות אותם או לחשוב עליהם מחדש, אנחנו יכולים להגיד לו 'האם אנו יכולים לעשות את זה עם מארק?' והוא יענה 'כן' או 'לא' או 'עשו את זה' או 'אל תעשו את זה' וזה ממש עוזר להגיע לפתרונות מהר יותר בלי הצורך להיכשל בניסיונות בתור מאמן."

הייתי מוכרח לשאול את השאלה הברורה. האם מטרתו יום אחד להיות מאמן ראשי ב-NBA?

"זהו בפירוש לא חלום שלי. אני חתום על חוזה ל-3 שנים בטורונטו ואני שמח בתפקיד שלי. באתי ל-NBA על מנת לעזוב את מרווח הנוחות שלי, על מנת להיות חלק מכדורסל ברמה הגבוהה ביותר. כאן אני יכול להשקיע 16 שעות ביום בכדורסל נטו. מאמן ראשי מתעסק שעות רבות בדברים נוספים."

ההצלחה הגדולה של טורונטו הביאה הזדמנות ייחודית. ניק נרס הוחתם למאמן נבחרת קנדה ימים ספורים לאחר הזכייה באליפות ה-NBA. וכך, באליפות העולם שתיפתח בסין בימים אלו ממש, יש לסרג'יו הזדמנות להתמודד נגד הבוס שלו. הוא מחייך,

"בוא נקווה שייצא לנו לשחק אחד נגד השני. המשמעות של זה תהייה שהגענו רחוק."

גירסא שונה של הכתבה מתפרסמת היום באנגלית ב-CloseUp360.com, הנה הקישור והנה הציוץ:

.@sergioscariolo helped the @Raptors maximize @MarcGasol and @sergeibaka en route to an NBA title. Now, he & Marc could face Nick Nurse, Canada's coach in @FIBAWC.

Inside the journey of the coaching legend & how he impacted the style of the European game: https://t.co/pjx5pmaO7r pic.twitter.com/kJFOMTQGRQ

— CloseUp360 (@CloseUp360) August 31, 2019