(סקוטי פ. הוא גולש ותיק שכתב לנו כבר בעבר. הפעם הוא מביא לנו סיפור קצר. כל קשר למציאות הוא מקרי בהחלט)

השינוי במסורת ארוכת השנים בטורנירי הכדורסל הקטנים ששוחקו בהפסקות הגדולות, התחיל כשלירון מקריית עקרון, תלמיד חדש בבית ספר נ.ב.ה, הצטרף לכיתה ד'2. כבר ביומו הראשון, הוא אושש את השמועות עליו והתגלה כעילוי בכדורסל. עד מהרה, לירון הצטרף לטורנירים, בהם כל כיתה מ-ד' ועד ו', ניסתה לקנות את עולמה באליפות ולהתבשם מהמעמד היוקרתי של מלכי בית הספר, לפחות לזמן קצר, עד הטורניר הבא.

אך התלמידים בכיתה של לירון היו חסרי כישרון, עד כדי כך, שבחמישייה של ד'2 פתחו שתי בנות. כך, חרף יכולותיו המרשימות, כיתתו של לירון הפסידה בשבעה טורנירים ברציפות. באחרון מתוכם, לירון הציג הופעה סנסציונית וסחב את הקבוצה על גבו עד הגמר. אך בגמר קבוצתו נכנעה ללא תנאי לחבורה הוותיקה מ-ו'1 תחת ניצוחו של מחנך ומאמן הכדורסל המיתולוגי של בית ספר נ.ב.ה., דודוביץ'. ההפסד המוחץ הדגיש את היתרון של קבוצה מנוסה, מגובשת וממושמעת, על פני קבוצה הנשענת על כוכב כמו לירון, גדול ככל שיהיה.

לירון היה מאוד מתוסכל מהעדר הכישרון בכיתתו. בשיעור התעמלות באולם הספורט, הוא נחשף לששת הגביעים של מיכאל המעופף בהם זכה איי שם בשנות התשעים. מאז ועד היום, מיכאל נחשב לשחקן המאותר והטוב ביותר של בית ספר נ.ב.ה. לירון, שלא הסתיר את שאיפותיו, ידע שעליו לזכות בלפחות שישה טורנירים על מנת לנשל את מיכאל ולהחליפו בכס המלכות של בית הספר.

לא עבר זמן רב, ולירון גיבש במוחו את ההחלטה ששינתה את עולם הכדורסל בבית ספר נ.ב.ה לתמיד. בשכונת מגוריו החדשה – חוף הדקלים – גרו גם טל מ-ה'1 המכונה תולי בשל הזריזות החתולית שאפיינה אותו, ונעם הגבוה החביב מ-ה'2. שני שחקנים מוכשרים עם קבלות, אולם כל אחד לבדו, לא הווה איום רציני לזכייה באליפות. לירון, שכבר היה מהמקובלים, התיידד עם שכניו המבוגרים ממנו, ושכנע אותם לשחק איתו באותה קבוצה. תולי הסכים בתנאי שלירון ונעם החביב יצטרפו לכיתה שלו – ה'2.

ההחלטה של לירון לא עברה בקלות. מעבר בין שכבות נחשב לצעד פסול ולא מקובל, ואושר על ידי ההנהלה רק במקרים חריגים ביותר לצורך איזונים ספורטיביים ושמירה על תחרות. הבעיה הייתה, שהצירוף של לירון, תולי ונעם לאותה קבוצה, פתח הזדמנות לרצף בלתי סביר של אליפויות ופגיעה אנושה בתחרויות של הטורנירים האהובים. חרף התנגדותם של ה-וו'ניקים – שהתרעמו על שיבוש המסורת, המהלך החריג אושר!! אולי הנהלת בית הספר הביעה הזדהות עם הקושי של לירון, ואולי היה זה קשור לתפיסת העולם של אדם, המנהל הצנום והקרח של בית הספר, ששאף להגביר את העניין בטורנירים בקרב התלמידים.

ואכן, כפי שכל תלמידי ב"הס נ.ב.ה. ניבו וציפו, כבר בטורניר העוקב, ה'2 בהובלה של לירון עלו לגמר ונראו פייבוריטים ברורים לאליפות. אך להפתעת כולם, הם נכנעו ליוראי רודיצקי המוערך מכיתה ו'4. יוראי, שכבר היה קרוב מאוד אבל טרם הצליח להעפיל לפסגת ההר, זכה סוף סוף באליפות הראשונה שלו. וכמה מתוקה היא הייתה כשבדרך גבר על שלישיית העלית שנרקמה בשבילי חוף הדקלים.

****

בטורניר הבא, שלישיית האחים המוכשרים בטירוף – יניב, שאול וגוני ארדן הבוסריים מ-ד'1, ממשו את הפוטנציאל שלהם ופגשו בגמר את לירון במטרה לזכות באליפות. יש לציין שבין האחים ארדן שררה קנאה גדולה, והם לא הגיעו לעמק השווה בכל הקשור להנהגת הקבוצה. בבית הספר הדיבור בין התלמידים היה, שיניב המופנם הוא המוכשר מכולם, שאול המוחצן הוא הכי דומיננטי, ואילו גוני המשופם שעלה מהספסל זקוק לעוד שנה-שנתיים כדי להבשיל לשחקן רציני. מי שצפה בשלישייה משחקת עוד בטורנירים של הקטנים, לא היה יכול לפספס שפעם אחר פעם בשניות האחרונות של המשחק, שאול היה מחטיא זריקות מכריעות כשהוא מותיר את יניב וגוני מתוסכלים וחסרי אונים.

על אף הכישרון הבולט של האחים ארדן, ללירון וחבורתו מ-ה'2, שטעם ההפסד הצורב ליוראי רודיצקי עוד ניכר בגרונם, היו תוכניות אחרות. בגמר בין שתי הכיתות, האחים נתנו פייט אבל לא יכלו מול הכישרון והנחישות של לירון, תולי ונעם, שגם היו מנוסים וחזקים מהם. סוף סוף! אליפות ראשונה ללירון!

בתוך כך, לירון ביסס את מעמדו כמלך הבלתי מעורער של בית הספר. בטורניר העוקב, לירון היה אומנם פסע מהפסד נוסף בגמר מול-ו'1 ודודוביץ' מאמנם הנערץ, אבל רועי אילן הצלף שעלה מהספסל קבר שלשה אלוהית בשנייה האחרונה וסיפק ללירון ול-ה'2 זכייה שנייה ברציפות. היה זה רגע שובר לב לדודוביץ' וחייליו המנוסים מכיתה ו' שנראו עייפים ושבעים כשבאמתחתם ארבע אליפויות, ובהחלט היה ניכר שלחבורה הוותיקה נגמר הסוס.

כן, הזמנים השתנו, וכל בית הספר היה בטוח שלירון ישלוט ללא עוררין בטורנירים כמו מיכאל המעופף לפניו. כבר היו בבית הספר מי שאמרו בקול, שלירון בדרך הבטוחה להעפיל על מיכאל. אך ההפסד הצורם של ו'2, שלווה בגישה שחצנית מצידם של לירון ושאר תלמידי ד' – ה' החצופים, הותיר בחבורה הוותיקה של דודוביץ' רצון לכפר על הבושה. לטורניר המסורתי ביום העצמאות, האחרון לפני סוף השנה, דוידוביץ', המאמן האגדי, היה הראשון לזהות את הפוטנציאל הבוסרי של ניר השקט מכיתה ד'3. הוא ניצל את התקדים של לירון וצירף אותו לקבוצת הבוגרים. חרף גילו הצעיר, ניר השתלב ללא קושי עם הגדולים שהתייחסו אליו בכבוד שאפיין אותם. הפעם, הם הגיעו לגמר ממוקדי מטרה והגישו את נקמתם קרה וכואבת. במשחק קבוצתי משומן, ו'2 ניצחו את לירון וחבורתו בהפרש שיא משפיל שכמוהו עוד לא נראה בביה"ס נ.ב.ה.. כעת, הם היו בשלים לפרישה מכובדת, והתפנו לעניינים אחרים לקראת המעבר הצפוי לחטיבה. ניר השקט אגב, כאילו הגיח משומקום, שיתק את לירון והיה מצטיין המשחק.

****

בזמן החופש הגדול, לירון הרהר והבין שלא יוכל לזכות בעוד אליפויות עם תולי ונעם, שהתחילו לזייף במגרש והעדיפו לבלות בהפסקות עם הבנות הנחמדות מ-ד'3. במכתב דרמטי בעלון בית הספר, לירון הכריז כי יחזור לכיתת האם שלו והבטיח לחבריו לכיתה שיביא להם אליפות ראשונה. בעוד צעד מעורר מחלוקת, לירון גייס לקבוצת כיתתו את ארי הרכז הוירטואוז ואת ושימי הלבקן מ-ה'3. שניהם העדיפו כדורגל אבל היו מוכשרים מאוד גם ב'הופס', ולא יכלו לסרב ללירון מקרית עקרון, מלך הבנים.

אך עם תחילת שנת הלימודים, בטורניר המסורתי לפני חופש סוכות, השלישייה החדשה של לירון נתקלו בכוח עולה ומפתיע מכיתה ד'1 שכללה צמד אחים צלפים, או בכינויים "האחים הלוחמים" בשל נחישותם על המגרש. האחים הלוחמים גרו ליד מתחם ההיי-טק במפרץ הון, בקצה העשיר של המועצה. ככאלה, הם לא נרתעו ממעמדו המלכותי של לירון, ובגמר הם קברו אותו ואת המורל של קבוצתו בעזרת רצף שיא של צליפות מחוץ לקשת. לירון חש מושפל מההפסד. בהבינו שהאחים הלוחמים מאיימים ברצינות על המורשת שלו כשחקן הטוב בכל הזמנים בבית ספר נ.ב.ה., הוא היה נחוש מתמיד לשקם את מעמדו.

****

אחרי החגים, ההורים של שלישיית האחים – יניב, שאול וגוני ארדן, מאסו בקרבות האגו הסכסכניים של ילדיהם המפונקים והחליטו לפצל כוחות. גוני, הצעיר, שעוד בגנון פיתח אובססיה לחלל ולבניית רקטות, קפץ על ההזדמנות ודרש לעבור לכיתת רובוטיקה בידיעה שהרבה כדורסל לא ייצא לו מזה בזמן הקרוב. גם ללא גוני, יניב ושאול ארדן שכבר עלו לכיתה ה', היו סמוכים ובטוחים שהגיע זמנם לשלוט בטורנירים היוקרתיים. אבל החיכוכים במשפחת ארדן לא יודעים מנוח. יניב חש ששאול גורר אותו למטה ומונע ממנו לזכות באליפות. הקש ששבר את יניב הגיע בחצי הגמר של טורניר חנוכה מול ה"אחים הלוחמים". לאחר שיניב נתן את משחק חייו והיה במרחק נגיעה מלגבור על האחים הלוחמים, שאול לקח רצף החלטות אימפולסיביות ושגויות שעלה להם במשחק, ובכך קיבע את מעמדם כ"לוזרים" של בית ספר נ.ב.ה.

מן העבר השני, לירון הגיע לגמר מול האחים הלוחמים כשהוא בשיאו. במפגש השני מולם, הוא נתן את אחת ההופעות הגדולות בכל הזמנים שנצפו בבית הספר, כשבדרך הוא מנפץ שלל שיאים היסטוריים וזוכה בטורניר השלישי שלו. מעמדו שוקם וחלומו לגדולה נותר עומד ויציב. מבחינת יניב המתוסכל, שבעיני עצמו היה השחקן הטוב ביותר בבית הספר, העובדה שהאחים הלוחמים הפסידו בגמר ללירון לא ניחמה אותו, אולם כן פתחה לו חלון הזדמנויות שהוא ידע לנצל. ועוד איך לנצל.

****

כחודשיים לפני כן, יניב נרשם לחוג בניית אפליקציות במתחם ההיי-טק במפרץ-הון והתיידד עם האחים הלוחמים. אחרי החוג הם נהגו להיפגש, לרחל על בנות ולדבר 'הופס'. באחד המפגשים, האחים הלוחמים הציעו ליניב הצעה שלא יוכל לסרב לה. להצטרף לקבוצתם כדי שיוכלו לגבור יחדיו על לירון מקרית-עקרון. יניב היסס מעט כי היה בו חלק שרצה לנקום באחים הלוחמים ולהישאר נאמן לשאול, אחיו. אבל עמוק בפנים, הוא קינא ביוקרה של לירון והבין שזו הדרך הקלה והבטוחה ביותר לנכס את המעמד לעצמו. בנוסף, יניב ידע שאין בכוחותיו להתמודד עם הקפריזות של שאול שפוגע בסיכוייו. כחלק ממאמץ השכנוע, האחים הלוחמים צירפו גם את רמי גרין הבריון של השכבה, "שיטריל" את לירון ויוציא אותו משיווי משקל. יניב השתכנע! ארבעתם לחצו ידיים והעסקה נסגרה. שאול, אחיו הנמוך של יניב, חש נבגד ונפגע עד עמקי נשמתו. פצע נפער בין האחים והשמועה אומרת שמאז הם לא מדברים.

תלמידי בית ספר נ.ב.ה. היו המומים מהמהלך של יניב. דין ביילין, העורך הפרובוקאטור של עלון בית הספר מ-ו'3, קטל את המהלך. הוא פרסם כתבת שער עם תמונה גדולה של יניב וכותרת אכזרית: "הבלתי נאמן"! שהרעידה את מדשאות בית הספר. אחרי שהסערה שכחה, החיים בבית ספר נ.ב.ה. המשיכו, ובשני הטורנירים הבאים, קבוצת העילית של יניב, רמי והאחים הלוחמים, גברו ללא קושי על לירון וחבורתו, וזכו בשתי אליפויות רצופות.

ועם זאת, לא הכל היה דבש בממלכה החדשה של בית ספר נ.ב.ה.. יניב, שאומנם היה המצטיין בשני הגמרים וזכה להכרה כמתחרה ראוי ללירון, חש כנטע זר בקבוצה ולא השתלב חברתית. אפילו הבנות היפות של הכיתה לא יצאו מגדרן והעדיפו את קרבתם של רמי והאחים הלוחמים. בנוסף, הקבוצה חוותה שבר רציני כשבהלך משחק חסר חשיבות, רמי התחרפן והשפיל את יניב המופנם מול כל בית הספר כשצעק עליו: "נמושה"!! בשלב זה לכולם היה ברור – זו לא שאלה של אם יניב יעזוב, אלא מתי!

****

גם ב-ה'2 של לירון היו צרות. לירון התגלה בהדרגה כמנהיג בעייתי הנוטה לנכס לעצמו את ההצלחות ולחפש אשמים בכישלונות. ארי, הרכז הווירטואוז שהיה אהוד ומקובל מאוד בזכות עצמו, מאס בצל של לירון ודרש להנהיג קבוצה משלו. בהעדרו של ארי, לירון היה נראה מותש וחסר חשק. הוא זייף בהגנה ובפעם הראשונה מזה שמונה טורנירים ברציפות הוא אפילו לא עלה משלב הבתים. את מקומו בגמר, תפס ניר השקט, שהכינוי "המחסל השקט" כבר דבק בו. לאחר ששחקניו של דודוביץ' עלו לחטיבה, היחסים בין דודוביץ' המעוטר לניר השקט עלו על שרטון, וניר חזר לכיתת האם שלו – ד'4. ניר ענה לכל הספקנים שטענו שלא יוכל לשחזר את הישגיו בלי התמיכה של דודוביץ', ונתן רצף משחקים מהגדולים שנראו בבית ספר.

בגמר האחרון, ניר "המחסל השקט" התמודד מול יניב והאחים הלוחמים למשחק מכריע גורלות. אך אבוי, כבר בפתיחת המשחק יניב נקע את הקרסול ופונה למרפאה. האחים הלוחמים חוו פגיעה מוראלית קשה ונראו חסרי ביטחון בלעדיו. ניר "המחסל השקט" הריח דם ווידא הריגה. פעם ראשונה בתולדות בית הספר ש-ד'4 לוקחים אליפות. התלמידים, כמו גם מוריהם, היו בטירוף ויצאו בהמוניהם למחולות ברחבת הטקסים הגדולה. יניב, שנותר מתוסכל מפציעתו ומקבוצתו, סיים את הטורניר בטון צורם כשהודיע על פרידה סופית מ"האחים הלוחמים" ממפרץ הון.

****

זהו, שנת הלימודים הסתיימה והנה הגענו לזמננו אנו. החופש הגדול עומד להיגמר, והתלמידים כולם במתח לקראת עוד שנה מפתיעה בטורנירים הקטנים, שיתקיימו כרגיל, בהפסקות הגדולות של בית הספר נ.ב.ה.. מה יעלה בגורלו של לירון בשנתו האחרונה בבית הספר? האם ניר השקט יצליח לבסס את מעמדו כאלוף? ומה לגבי יניב וארי שישלבו כוחות? האם גוני יפציע מכיתת רובוטיקה ויהווה איום לאליפות? והאם האחים הלוחמים ימשיכו לנצח גם בלי יניב? כל זאת נדע בקרוב!!