בס"ד
הרהורים והארות (בא') על הנעשה ב-NBA (מאמר 3 בסדרה) / איתם מלמד
1.קאזינס והחברה הגדולים חוזרים
דמרקוס קאזינס יחזור לשחק בזמן הקרוב (לפחות לפי הדיווחים), ואני אנצל את התזמון כדי לפרוס בפניכם את נקודת מבטי על קאזינס בווריורס (אני יוצא מנקודת הנחה שקאזינס יצליח לשחזר לפחות 80% מיכולתו, וכולנו צריכים להתפלל על זה).
קאזינס הוא פצצת אטום, ג'וקר, שחקן שובר שוויון המחייב את כל המערכת להשתנות עבורו. המשחק של האלופה ישתנה לחלוטין כשקאזינס על המגרש, הן בהגנה והן בהתקפה. לסטיב קר יש לא מעט עבודה, ואני בטוח שהוא הולך לישון עם השאלה "איך משלבים את קאזינס בקבוצה" כבר חצי שנה.
אז ננסה לפרק את השאלה הגדולה הזאת.
מבחינה התקפית, האופציות שקאזינס מביא הן בלתי נגמרות. מצד אחד קאזינס מרווח את המשחק של הווריורס בצורה יוצאת דופן בתור קלע של 36% בקאצ' אנד שוט משלוש. הוא מרגיש בנוח לשחק על הקשת ואסור להוריד ממנו את העין אפילו לרגע, או בעברית פשוטה הוא מרוקן את הצבע לחלוטין ונותן לקרי (שהפך לחודר מעולה) ולדוראנט את החופש לחדור לסל כאוות נפשם. מצד שני הנוכחות ומשחק הפוסט המצוין שלו (0.99 נק' פר פוזשן בשנת 2016-17, כשהוא שיחק כסנטר יחיד) מונעים מהקבוצות היריבות להעלות חמישיית סמול בול נגד האלופה או להחליף אוטומטי. בכללי הפיק אנד רול/פופ שלו עם קרי או דוראנט גם כמוביל כדור וגם כחוסם אמור להיות קטלני. כמובן שזה איזון עדין שצריך לבנות, וזו לא עבודה פשוטה לדאוג שהם לא ידרכו אחד לשני על האצבעות (בכל זאת הוא 122 ק"ג!). אבל בקבוצה חסרת אגו ועם מאמן מוכשר כמו קר אני חושב שזה אפשרי בהחלט.
אך בד בבד כל הסכמה ההגנתית צריכה להשתנות, דמארקוס הוא מגן טבעת טוב (56% בשנת 16/17). הבעיה? לא יתנו לו להיות שם. יתקפו אותו פעם אחר פעם, בדיוק כמו שהלוחמים עשו ללאב בגמר הקודם (וזו הסיבה שמגי לא ראה דקה בסדרה נגד יוסטון). להחליף זו התאבדות, קאזינס לא מסוגל לשמור (בטח אחרי פציעה) על הארדן או קמבה גם אם הם יסבירו לו בפירוט איך הם עומדים לחדור, ופה מעניין לראות איזה פתרונות יצירתיים סטיב קר יצליח לספק הפעם (להלחם בחסימות, אולי אפילו לעבור לסוג של אזורית).
תוך כדי בכתיבה תהיתי לעצמי מה היה קורה אם שקיל היה מגיע לליגה עכשיו. האם הוא היה נפלט מיד בגלל חוסר התאמה, או שהיו מעמידים אותו לזרוק שלשות? האם הוא היה מצליח להפוך לכוכב גדול גם בליגה של ימינו?
אז הנה עוד פנטזיה מבית היוצר שלי: שאקיל קלע ב- 58.2% מהשדה לאורך הקריירה, שווה ערך לשחקן הקולע 39% לשלוש. 1.16 נקודות פר פוזישן. וזה עוד נגד סנטרים גדולים ושמנים כמוהו. האם יכול להיות שהחידוש הבא בליגה יהיה דווקא לכיוון ההפוך? פתאום קבוצה תשלוף איזה תפלץ ענק, תקיף אותו בארבעה קלעים והוא יחסל וישמיד את הליגה, פשוט כי אף אחד לא יהיה מספיק חזק לעצור אותו. חלום, לא?
2.בוא לספסל, יש אצלנו מקום
חמישייה זו הבעת אמון של המאמן. המוכשרים ביותר, הטובים ביותר, עולים בחמישייה. פה ושם מגיע איזה לו וויליאמס כזה, שחקן שהוא פשוט טוב יותר מהספסל. אבל ככלל, החמישייה היא החברה הטובים. הורדת שחקן לספסל היא רמיזה של המאמן (או אמירה מפורשת) שהוא לא מרוצה ממשחקו של השחקן.
או שלא.
הן מבחינה מקצועית והן מבחינה מנטלית הספסל והחמישייה הם עולמות שונים. ולפעמים דווקא הספסל הוא מקום מחבק יותר, בו השחקן המסופסל מסוגל להביא את כישרונו לידי ביטוי. במיוחד אצל חברה צעירים. הנה כמה דוגמאות:
ג'ונתן אייזק- נט רייטינג טוב ב- 7.8 (מ- 7.1 ל+0.9) טרו שוטינג כמעט 4% יותר (כל שאר הנתונים משתפרים).
ג'ון קולינס (17/18)- נט רייטינג טוב ב- 6.1 נק' (מ- 9.7 ל- 3.6). רק בסוף שנה, שהיה בשל עבר לחמישייה.
ג'וש אוקוגי (רוקי של הזאבים)- נט רייטינג טוב ב- 18 נק'! טרו שוטינג ב- 10%!
פרנק נילקינה- האופנסיב רייטינג עולה ב- 5 נק', הטרו שוטינג ב- 2%.
יש עוד רבים, אבל נראה לי שהנקודה ברורה. הירידה לספסל (או להתחיל שם מלכתחילה) היא לא דבר רע, ואסביר למה. מהצד המקצועי שחקן מכללות צעיר, שהתרגל להיות אופציה ראשונה/שנייה בהתקפה שנבנתה סביבו צריך להשתלב בקבוצה בה יש כבר היררכיה ברורה, והוא נמצא בתחתיתה. זה מעבר לא פשוט, ושחקנים שמשחקם לא מספיק בוגר לא מצליחים להשתלב בצורה חלקה כ"חלק מהמערכת". לעומת זאת כשהם עולים עם חמישיית הספסל זו קבוצה בה הם השחקנים הדומיננטיים, דבר המקל על ההשתלבות והתבגרות משחקם. בנוסף, הצפייה מרוקי (או סופרמור) שימשיך ויפתח את משחקו, יתחזק ויצמח. אם השחקן העולה מהספסל מקבל 15/20 דק' למשחק, מעין טבילת ראש כזאת, הוא יכול, תוך כדי זה להמשיך לעבוד ולפתח את עצמו. לעומתו רוקי המתפקד כשחקן חמישייה רגיל לחלוטין יתקשה להתפתח תוך כדי תנועה.
גם בצד המנטלי, קל יותר להיכנס באמצע משחק מאשר לפתוח אותו. הלחץ קטן יותר, הידיים רועדות פחות, ואתה יכול להתרגל לליגה בקצב שלך. לא כולם נולדים עם קרח סלובני בעורקים.
3.גארדים לריבאונד
כבר שנים אנו נהנים לצחוק על המרדף האובססיבי של ראסל ווסטברוק אחרי טריפל דאבלים והיוטיוב מלא בסרטונים המראים כיצד ראס מעדיף את טובתו ואת המספרים המכובדים על פני הניצחון. אבל יש מקום שבו ראסל היה חכם יותר מכולנו, שבאוקלהומה עלו על נקודה לפנינו.
ראסל ווסטברוק כבר שנה שלישית עם ממוצעי טריפל דאבל. השנה היחידה בה הוא סיים עם יותר מ- 2 כדורים חוזרים בהתקפה הייתה שנת הרוקי שלו. לעומתו אדאמס, אחד מהריבאונדרים המוכשרים בליגה (מקום שני בריב' התקפה) מסיים בקביעות עם פחות ריב' מראסל (וכך גם קאנטר בזמנו).
הפאנץ' הוא שבניגוד לשיטת "אסור לזרוק אלא אם כן ראס מסר לך" השיטה הזו לא פוגעת במשחק של אוקלהומה אלא משפרת אותו. אוקלהומה היא קבוצת ריבאונד מצוינת, והשנה קבוצות רבות מעתיקות את השיטה ממנה.
הרציונל הוא פשוט, הריבאונדר הטוב ביותר שלי הוא הסנטר, אך כך גם של היריבה. עדיף לי להעביר את ה"מלחמה" על הריבאונד לעמדה בה יש לי עדיפות ברורה + שחקן ההתקפה פחות נלחם על הריבאונד. בנוסף כשהריבאונד נאסף על ידי שחקן שמסוגל להוביל את ההתקפה קדימה, היכולת לרוץ קדימה עולה, וזה אחד המצרכים החשובים ביותר כיום. הדוגמה הקיצונית ביותר לזה זה לופז במילווקי שחוסם את הסנטר היריב ונותן ליאניס לזכות בכדורים החוזרים בקלות.
וואלה, "איזהו חכם, הלומד מכל אדם".
פוסט מצוין. נהניתי לקרוא.
קאזינס זה שובר השוויון של ג"ס. כמו שאמרת, אם הוא יחזור ל-80% מהיכולת שלו אפשר כבר עכשיו לחתום על האלופה. אני מאמין שהוא ישתלב טוב במערכת הבריאה יחסית של הווריורס. בלי קאזינס העסק פתוח לחלוטין, בפרט לאור הנסיגה המקצועית והמנטלית של דריימונד.
אני שמח בשביל אוקלהומה. הגיע הזמן שילכו עד הסוף. פול ג'ורג' מציג יכולת MVP. זה מתחבר לסעיף של ג"ס – אם קאזינס לא ישתלב במערכת לאלופה יהיה קשה מאוד לשמור על התואר.
מצוין איתם, תודה רבה.
יהיה מעניין מאד לראות את קאזינס. לדעתי האתגר הגדול ביותר יהיה פרסונלי-חברתי ופחות מקצועי, למרות שכמובן שבעיות מקצועיות יכולות להשפיע רבות על המרקם החברתי.
כנ"ל בנוגע לראסל – מקווה שאכן הסיבה לכך היא מקצועית. לא בטוח.
יופי של נקודות, הנה המחשבות שלי בעניין:
1. אין ספק שקאזינס בריא הוא נשק יום הדין אבל אם הוא חושב שההתקפה או ההגנה של הווריורס תעבור שינוי דרסטי כדי להתאים את עצמה אליו הוא נכון לאכזבה מרה. מן הסתם יהיו התאמות אבל קאזינס יצטרך להיות זה שלומד לשחק בתוך השיטה כאופציה 3-4 בהתקפה ולא זה שכמעט כל התקפה עוברת דרכו. מצד שני זה יכול להקל על שחקן שחוזר מפציעה קשה ורגיל להיות מרכז העניינים. בכל אופן הבעיה איתו ץהיה בעיקר בהגנה אבל מצד שני הווריורס גם ככה עושים טובה שהם שומרים העונה והערך המוסף בהתקפה פשוט אדיר.
אם שאקיל היה משחק בימינו לדעתי הוא היה דומיננטי עוד יותר אפילו (בתנאי שהיה מתחזק את הגוף שלו). המחשבה על איך לעצור אותו כשכולם זורקים שלשות מסביב באמת גורמת לצמרמורת. בהגנה אין הכרח להחליף ולצאת לקלעים (ראה ערך מילווקי).
2.הסיבה שיותר קל להצליח מהספסל היא פשוטה בהרבה לטעמי – אתה משחק מול שחקנים פחות טובים. רוב הקבוצות משחקות עם קות פחות או יותר קבועות של מחליפים כך שרוב הדקות על המגרש אתה משחק מול תחרות קלה יותר מהחמישיה. לכן לא הייתי מתלהב יותר מדי ממספרים מהספסל.
3. הנושא של הריבאונד של ראס דוסקס בהרחבה – יש לו הרבה יתרונות כמו שציינת בהרצת ההתקה אבל כפי שציינו כאן לא אחת זה לעיתים פוגע בקבוצה הגנתית כשהוא עוזב את השחקן שלו לפני הזמן כדי ללכת לריבאונד. לגבי לופז – זה פחות קשור ללהשאיר את הריבאונד ליאניס ויותר לזה שקבוצות שולחות הרבה את סנטר היריבה לזרוק מבחוץ או לעשות פיק אנד רול גבוה ואז הוא מוצא את עצמו רחוק מהסל בזמן הריבאונד.
2. לא חושב. ידעתי שזה מה שיגיבו לי… אני השתדלתי להביא נתונים שלא קשורים ליריב המשחק נגדך כמו נט רייטינג וקליעה (חצי קשורה). ונמנעתי מלהביא נתונים כמו פלוס מינוס או מספרים יבשים כדי להימנע מהבעיה הזו
3. גם ג'ורג' לוקח מלא ריבאונדים למשחק. זה ממש שיטה. (ונכון שגם כאן ראסל מצליח להחזיק קצת) וצפה במשחקים של מילווקי. לופז כמעט ולא הולך לריבאונד
מעבר לזה הנתונים שהבאת הם צ'רי פיקינג. נט רייטינג יותר קשור כמעט מכל דבר אחר למי נמצא מולך ועם מי אתה משחק. תמיד יהיו כאלה שישתפרו וכאלה שלא. אני נוטה לייחס פחות חשיבות לקטע של האם אתה פותח או לא הרבה יותר משנה עם מי ונגד מי אתה משחק.
3. נכון , לופז כמעט לא הולך לריבאונד, הוא גם לרוב לא צריך לסגור לריבאונד.
3. פשוט לא נכון. גם מצפייה וגם מנתונים
כשלופז משחק הקבוצה לוקחת 78.6% מריבאונדי ההגנה(ראשון בקבוצה)
וכשהוא לא היא לוקחת רק 73.3% (אחרון בקבוצה).
ואת כל זה הוא עושה ממרום שלושת הריבאונדים שלו
אתה מקשר בין דברים שהם לאו דווקא קשורים. בעקבות דיון עם רועי בנושא בדקתי את זה לעומק (כלומר הסתכלתי על כל הריבאונדים ההגנתיים של מילווקי העונה) ולופז לא נדרש לסגור לריבאונד הרבה. אז אתה יכול להביא אחוזי ריבאונד הגנה אבל בפועל זה פחות קשור לריבאונד יותר לעובדה שההגנה של החמישיה כופה על היריבה לקחת המון שלשות. פה הנוכחות שלו בהגנה דווקא מאד חשובה.
מסכים עם עידו, אין נתון שיותר מושפע מהיריב שמולך מאשר נט רייטינג.
לגבי השתלבות של פריק אתלטי בעמדת הסנטר, זה מישהו שמגיע פעם בכמה עשורים, במיוחד עכשיו שמלמדים כל ילד גבוה קודם לקלוע לפני שמלמדים אותו לעשות פוסט-אפ. לכו תדעו אולי אי שם ביגוסלביה לשעבר גדל פקוביץ 2.0 שגם יודע להזיז רגליים בהגנה.
זאת תהיה הבעיה השניה, גם עם יגיע מישהו חזק בטירוף שפשוט שם את הכדור בסל מתי שבא לו רוב הסיכויים שתהיה לו בעיה גדולה לסגור הפיק אנד רול וכך הקבוצה שלו תסבול בהגנה.
תהייה יותר מעניינת היא מה היה קורה עם האקים היה מגיע היום לליגה, איך המשחק שלו היה נראה? האם היו מנסים למקסם אותו מבפנים או נותנים לו לזרוק מבחוץ כמו כולם?
עידו מילוואקי בסופו של דבר נותנים סגירות לשלוש בגלל היכול שלהם לעוף ולסגור. אתה חושב שלשאק היה את היכולת הזו ( אני מדבר על הזמן שהוא היה בשיא)
למה הכוונה בסגירות לשלוש? לזריקות? כי זה ממש לא נכון. הם קבוצה מאד "גרשונית" בונים על זה שהיריב יחטיא מבחוץ. הם לא מחליפים בחסימות וזה תמיד ישאיר את השחקן עם הכדור לזריקה פנויה. כשהם פוגשים קבוצה שמריצה הרבה חסימות זה משאיר קאץ' אנד שוטס בטונות ואז הם עלולים לקבל בראש כמוש קרה כבר כמה פעמים השנה.
נכון אבל יש חיפויים והיכולת של לופז לזוז היא של שאק. בסופו של דבר גם כאשר יש עליהם הרבה זריקות יחסית פנויות לדעתי הן הרבה פחות פנויות ממה שהיה קורה אם שאק היה משחק
מצטער אבל לא מסכים. ללופז יש תפקיד עיקרי וזה לסתום את האמצע הוא כמעט ולא יוצא החוצה לזורק זה נשאר לגארד שעובר מתחת לחסימה לרוץ מספיק מהר. שאק היה עושה את זה לא פחות טוב.
טוב אולי הזיכרון שלי מתמעתע בי אני זוכר שלופז יוצא והוא נראה לי יותר קליל משאק.
הוא יוצא עם השחקן שחוסם ולכן נמצא רחוק מהסל אבל לא אל השחקן שזורק (אלא אם זה השחקן שלו – ווצ'ביץ' כזה לדוגמא).
טוב אני רואה את המשחק עכשיו ואכן צדקת לופז כמעט לא יוצא החוצה וממש מחזיק את הצבע. מעניין לבדוק את ההגנה של מילווקי מול קבוצות פולאפס טובות (יוסטון)
ואללה. אם זה כך אשמח להודות בטעותי.
איך בדקת כמה ריבאונדים ברוק לופז סוגר? כמה ריבאונדי התקפה "נמנעים" בזכותו?
אני הלכתי לפי ראות עיניי והנתונים שבידיי
אני לא הייתי קורא לזה טעות כי הנתונים אמיתיים, פשוט לא מסכים עם הניתוח שלהם.
מה שעשיתי היה פשוט להסתכל על כל הריבאונדים שבהם הוא על המגרש ולראות כמה פעמים הוא עושה בוקס אאוט שמשפיע. כלומר שממש חוסם את הדרך לשחקן היריבה. אם תלך לאתר הליגה תראה שמופיע שם 8 למשחק עבורו. אין לי את הנתונים לידי כרגע (וזה נכון לזמן הדיון עם רועי) אבל אם אני זוכר נכון זה היה יותר כמו טיפה מתחת ל-4 למשחק. מבחינת ריבאונדי התקפה בדקתי כמה נלקחים ב"גללו" ולא להיפך וזה יצא משהו סביב ה1.5 אם אני זוכר נכון.
כל העניין אבל הוא שברוב המקרים הוא לא נדרש אפילו לבוקס אאוט השחקן שהוא שומר פשוט עושה אחרוה פנה כדי לא לחטוף נקודות במתפרצת. בהרבה מקרים הוא זה שהולך לחסום את מי שנכנס לצבע ואז הוא מן הסתם לא יכול לעשות בוקס אאוט אבל זה מאפשר לשחקן אחר לקחת כדור חוזר.
הנקודה המעניינת היא שהשיפור בריבאונד של מילווקי נובע משינוי שיטת ההגנה. כשהיריבה זורקת מבחוץ קשה לה יותר לקחת ריבאונד התקפה והיא חייבת לחזור במהירות להגנה. זה קו מחבר שעובר דרך רוב קבוצות ריבאונד ההגנה הטובות בשנים האחרונות.
מעניין מאוד, תודה.
לא הבנתי את הפסקה על ריב' ההתקפה של ווסטברוק.
הוא לוקח פחות מ2 ריבהתקפה למשחק עכשיו? ויותר מאדאמס?
כן. וכן.
לוקח מלא מלא מלא בהגנה. (9.4) וכמעט לא לוקח בהתקפה.
אדאמס לעומתו לוקח 5 ריבאונדי התקפה. (שני בליגה) "ומוותר" לג'ורג' ולראסל על הכדורים
3. שאק – מוסר לא רע בכלל מהסנטר עם הרבה עונות סביב 2.5-3.5 אסיסטים למשחק, תקיף אותו בקלעי 3 ואני לא רואה איך עוצרים את זה, גם בליגה עם יותר סנטרים כבדים אף אחד לא יכל למנוע ממנו לתפוס מקום או לעשות סל כשהוא מקבל כדור קרוב לסל אז חייבים דאבל ומישהו יישאר חופשי (נדמה לי שהיו משחקים שרודמן הצליח לעשות עליו עבודה לא רעה, אז אולי דריימונד או שחקנים בסגנון יצליחו, אבל הם נדירים וזו עבודה מאד קשה לסדרה שלמה).
בהגנה הוא תופס המון נפח ומקשה מאד על חדירות, אז לא ישחקו סוויצ'ים אבל ימצאו פתרון, בעולם שבו הוא לא צריך לצאת יותר מדי לקליעות מחצי מרחק זה יכול לעבוד טוב.
האם היה לומד לזרוק שלשות, מאחר והוא שאקיל, כנראה הוא היה מנסה. בכל מקרה, הוא קלע בקריירה שלו יותר שלשות מבן סימונס.
תודה על הפוסט.
שאלה – מי אלה השניים שמןפיעים בתמונה של הפוסט? וואלה לא הצלחתי לזהות..
מסכים בנוגע לטקטיקת הריבאונד של אוקלהומה – כן טריפל דאבל או לא, היתרונות של איסוף ריבאונד הגנה על ידי שחקן זריז שיכול ישר לרוץ להתקפת מעבר הוא ברור.
זה בעצם יכול ליצור התקפה מתפרצת במקום בו בדרך-כלל נוצרת התקפה עומדת.
חחח…
אחד היה כוכב תיכונים בקליבלנד לפני לברון והשני שחה מהר יותר ממייקל פלפס…
אחד זה כריס האמפריז את השני לא זיהיתי
ט-ו-א-ו-ב.
השני זה ארל בוייקינס.
נכוןןן בוייקינס!! וואו איזה נוסטלגיה. זיהיתי שהשחקן של הבובקאטס הוא ״מאותגר גובה״, אבל לא זכרתי שבוייקינס שיחק שם.
כנל האמפריז – לא היה לי מושג שהוא עבר מתישהו בטורונטו. דווקא אותו הייתי צריך לזהות, מבט ה״דוש״ שלו לא כל-כך השתנה.
יופי של טור עם הרבה נקודות מעניינות.
אני מסכים עם אלה שאמרו ששאקיל היה פורח גם היום. שים סנטר מאסיבי מתחת לסל ותאכיל אותו בכדורים ויש לך נקודות קלות באחוזים גבוהים. שאקיל או אולג'וואן, עם יכולת מסירה מצוינת, ההגנה לא יכולה להביא עזרה, דריימונד היה נשאר לבדו, כי אם היא תביא עזרה היא תחטוף שלשות. ובהגנה זו מטרייה אוירית שמנטרלת חברה זריזים וקטנים כאלה כמו סטף. המאמן היה צריך לבנות את זה אבל זה היה עובד.
מצוין איתם. מסכים בקשר לנקודה על הספסל – קבוצות היום שמות שחקנים יוצרים בכוונה על הספסל (גורדון היווארד, דריק רוז) בשביל שלם שגדול מסכום חלקיו. נקודה מעניינת בקשר לגארדים והריבאונד, מילווקי עושים את זה די טוב כשברוק לופז סוגר לריבאונד ושאר השחקנים לוקחים את הכדורים החוזרים. קבוצת הריב' הטובה בליגה כשהוא עם פחות מ-4 למשחק.
טור מעולה
שאקיל היה כוכב גם אם היה מגיע היום. אני לא מסתמך על סטטיסטיקות מתקדמות…. פשוט מאד מחבב את הבחור הגדול 🙂
מעולה איתם.
שחקן שישי היום לא פחות חשוב משחקן חמישייה.
בלא מעט קבוצות שחקן שישי טוב יותר משחקנים 3-5 בדיוק בגלל היכולת שלהם להוביל קבוצה, וכשעושים זאת מול שחקני הספסל של היריבה זה נותן את האפשרות לפתוח פער או להחזיק הפרש כשהכוכבים נחים.
לגבי החברה הגדולים, נאלץ שלא להסכים. הליגה כולה מבינה שפוסט אפ הוא פשוט מהלך לא יעיל. והנעילה ששחקנים היו עושים כדי לתפוס מיקום נשרקת היום בניגוד לעבר ומקשה עוד יותר על תפיסת המיקום בצבע. אם אתה הולך לדנקק על כל מי שבא מולך אז באמת יש לך יתרון וזה המהלך הכי יעיל בספורט אבל לא כולם יאניס שיכול להגיע לטבעת בצעד וחצי מהשלוש. הגבוהים במשחק של היום לא בשליטה על המשחק והם תלויים לחלוטין בשחקנים אחרים. אלא אם הם מפלצות הגנתיות שיכולות להגן על הצבע ולשמור בחילופים על גארדים ההשפעה שלהם על המשחק קטנה בהרבה.
קאזינס זה בטוח שדרוג עצום על כל מי שיש לגולדן סטייט להציע, אבל כמה שהוא טוב, הוא לא מסוגל להוביל קבוצה כמו שגארד או פורוורד היה יכול.
בקיצור, זה ליגה של פורוורדים וורסטילים וזה לא הולך להשתנות בקרוב.
אסביר לך את טענתי.
היום הכל עובד לפי מדד יעילות קר ויבש. מספרים סטטיסטיים. וגילו ששחקן שקולע ב55% מהצבע יעיל פחות משחקן שקולע ב38% ל3.
אבל אם השחקן יקלע ב65% מהצבע+יזרוק שלשותיגן טוב על הטבעת, זה יחזור להיות משתלם
שים לב לניבחרי הדראפט הנוכחי. רוב העשרייה הפותחת סנטרים.
האם אייטון וחבריו יחזירו את השליטה לסנטרים? יכול להיות שנראה פתאום רגרסייה בנבא.
קבוצות מנסות להפתיע כל הזמן. ויכול להיות שדווקא חזרה אחורה תהיה התשובה. כי אף אחד לא עושה את זה, אז גם פתרונות לא יהיו
זה משתלם כשיש לך שחקן כמו אמביד ששולט בשתי הרחבות+ איום לשלוש. טאונס כמה שיהיה שחקן התקפה מוכשר מגביל את הקבוצה שלו כשהוא נטל בהגנה. על גארד שלא מגן טוב אפשר לחפות (וזה גם הולך ונהיה מסובך עם שיטת החילופים) אבל על סנטר שלא מגן טוב, ואייטון עדיין בקטגוריה הזו, אי אפשר.
דווקא היתה כתבה מאוד מעניינת ב532 על איך כל הליגה הולכת יותר ויותר לכיוון המורי בול, רציתי לתרגם אותה אבל לא היה לי זמן.
העניין הוא שהחוקים והדגשים מנסים לעזור כמה שיותר לגארדים ולתנועה חוץ אל פנים מאשר לסנטרים שמוגבלים מאוד עם החוקים השונים. מ3 שניות ועד הנעילה בתפיסת מיקום, דגש מוגבר על רגל ציר.
הווה אומר שהשאלה האם הסנטרים ישובו לשלוט על הליגה תלויה בליגה יותר מאשר בסנטרים. וכרגע התשובה היא שלילית.
אני לא מצליח להשתחרר מהסקפטיות בנוגע לקאזינס.
בקריירה שלו, רק בעונתו האחרונה (48 משחקים במדי הפליקנס) הוא חצה את רף ה-50% אפקטיבי.
מאז, הוא לא שיחק תקופה ארוכה, והוא סבל מקרע בגיד אכילס, שזו אחת הפציעות הקשות ששחקן יכול לעבור.
נכון, הוא תמיד היה כוח מתחת לסל, אבל הוא לא ממש אהב לחפש את התנועה לצבע, וחלק גדול מהזריקות שלו היו מהמיד ריינג'.
בנוסף, קאזינס אוהב את הכדור בידיים שלו. הוא אוהב להתחיל את ההתקפות, הוא אוהב לסיים אותן.
אז נכון, היו לו ב-2018 5.4 אסיסטים למשחק, אבל זו לא כל מה שהיה לו.
היו לו ב-2018 5 איבודי כדור במשחק. זה מספר פסיכי לסנטר.
סימן השאלה הגדול שאני רואה הוא סביב השאלה "איך (והאם) קאזינס יתאים את עצמו לשיטה של גולדן סטייט?"
אם הפועל היוצא של התשובה יהיה שקאזינס אכן ימציא את עצמו מחדש, אולי כסטרצ' סנטר, אולי כמטרה בלתי עצירה מתחת לסל, אולי השילוב של ה-2,
אז אפשר יהיה לקחת את שורת התגובות שיצא לי לרשום על "קאזינס וגולדן סטייט. יחסינו לאן?" ,
להעתיק אותן, ולצחוק עליי בכל הזדמנות.
אבל לטעמי, יש סיכוי לא פחות גדול שקאזינס, לא זאת בלבד שלא יתאקלם (הוא פשוט לא מסוגל לתת את מה שגולדן סטייט מבקשים מהסנטרים שלהם: הגנה בכלל, והגנה על הפיק אנד רול בפרט),
יכול בהחלט להיות שבסופו של יום (או לצורך הדיון – סופה של העונה) יתברר שגולדן סטייט זרקו את ה-MLE שלהם לפח.
להזכיר –
לקבוצה שנמצאת מעל תקרת השכר, ה-MLE זו כמעט הדרך היחידה להשיג חיזוק משמעותי.
לגבי שאר החברה הגדולים –
אני מעדיף לא לפתוח את הפה לשטן…
אחלה פוסט, נקודות מעניינות. תודה.
מקדונו לא רופא שיניים…
תודה איתם נקודות מעניינות.
לגבי הסנטרים זו שאלה מצוינת במיחוד שאק. הראש אומר שגם היום הוא היה שחקן של 28+ נקודות. מצד שני המהירות שהדברים מתרחשים היום לדעתי קוראת הרבה יותר מהר. זה לא פשוט להקפיץ כשאתה בפוסט אפ עם דאבל טים שמגיע אליך כהרף עין ולדעתי כמות האיבודים של יאניס תעיד על כך.
מבט חודר ופוסט מעולה ביותר לצעיר כן 18!
תודה ותמשיךלכתוב!
תודה 🙂