תרדמת חורף – הפייסרס בטורונטו / הלל הורוביץ

תרדמת חורף – הפייסרס בטורונטו / הלל הורוביץ

כאשר דברים באים לסופם יש הרבה פעמים תחושה של אס"ק- אווירת סוף קורס. תחושה של סוף שגורמת להורדת הילוך ולקיחת דברים פחות ברצינות. בבית הספר בו אני מלמד יוצאים בעוד רגע לחופשת החורף ( "winter break") וזה כבר מורגש באוויר, התלמידים שנוסעים עם המשפחה למרות שעוד יש לימודים, התלמידים שמבינים שאין עוד מבחנים לפני החופשה והמורים שמתקשים לצאת מחדר המורים.

ברגעים כאלו האתגר של המורה הוא לא להיות נוקשה מדי ולהבין את התלמיד שקשה לו מצד אחד ולא להיכנע ולהפוך את הימים שנותרו מצד שני. זה כמו משחק פוקר שבו ברור לכל אחד מהצדדים איזה קלפים הצד השני מחזיק ועדיין מנסים למשוך את המשחק כמה שיותר.

אפילו הרכבת התחתית בדרך למשחק הייתה באווירה של חופשת חורף כאשר הנסיעה הרגילה של 35 דקות התארכה לכזו של כמעט שעה כאשר הרכבת מפוצצת וכל מי שיושב מנקר על הכיסא. ברכבת הייתה פרסומת למזרונים שיעזרו לכם לישון בלילה כך שלא תצטרכו להתעפץ ברכבת, אבל בינינו, אחרי יום ארוך בעבודה ונסיעה שלא נגמרת מי לא היה עוצם עיניים בלי קשר למספר השעות בלילה.

בדרך למגרש נראה שאפילו הספסרים מחוץ למגרש רדומים למדי, אחד מהם ממש ניקר על עמוד ונראה שגם הם יודעים שאין הרבה קונים בדרך. יש הרבה שמתלוננים על אורך העונה בליגה ועל העובדה שמהרגע שמגיעים לאמצע העונה ועד לסופה כבר נדמה שהשחקנים משחקים בהילוך ראשון עד לרבע הרביעי ולתוכו. נראה שהאוהדים והקבוצות הגיעו למשחק עם מצב רוח שכזה ומהרגע הראשון נראה שהמשחק לא משוחק באינטנסיביות גדולה מדי בלשון המעטה.

המשחק נפתח עם שתי נקודות של גרג מונרו. למה הוא פותח? כי איבאקה ויונאס בחוץ להערב. גם לאורי בחוץ בטורונטו מה שמשאיר את טורונטו עם סגל מצומצם וצבע פרוץ למדי. האם אני מופתע שמונרו קולע? זה לא מפתיע בכלל בהתחשב בכך שהתקפה מעולם לא הייתה הבעיה אצלו. השאלה היא כמה הרפטורס יספגו בצבע כשהוא משחק שם. חמש דקות אל תוך המשחק וזו כבר הפעם השלישית שאינדי מגיעים לסל פלוס זריקה מהקו. בשלושת הפעמים השחקן של מונרו בא לחסימה, מונרו עם החילוף בהגנה ומשם ההגנה מתקשה להתאושש ומשחקת תופסת. אז מצד אחד הוא עם שמונה מתוך אחד עשר הנקודות הראשונות של הקבוצה ומצד שני אפשר לרשום לרעתו לפחות כמות זהה של נקודות בהגנה. בכל רגע שמונרו על המגרש הפייסרס מחפשים אותו ותוקפים את המאצ' אפ הזה בהתקפה. זה מביא אותם לאחוזים יפים מהשדה ולא במזל אלא פשוט דרך זריקות טובות.

ההתקפה של טורונטו? נראית כמו קוואי סוליסט פלוס כמה שחקני יורוליג. ואן וליט לא מצליח להיות סטדי פרדי ולהוביל את ההתקפה של הרפטורס כמו שהוא עשה מול הקליפרס. הוא אנמי למדי ובתוך הרבע השלישי הוא
עם 1-12 מהשדה ורק אסיסט אחד. בזמן שבוגדנוביץ' עם 3-4 מקשת השלוש באמצע הרבע השלישי כל הרפטורס עם 3-21. אז מה הפלא שזה כבר 15 הפרש לאינדיאנה.

האמת שהמשחק הזה הוא הזדמנות מעניינת של הרפטורס להראות מה הם שווים בלי כל הסגל שלהם. הרי במשחק הקודם הם הפסידו לדנבר ונעצרו על 86 נקודות בלבד כשדנבר לא שיחקה עם חצי מהקבוצה שלה. היום אחרי הפתיחה המזעזעת וירידה בפיגור עשר מהרבע הראשון הם נשארו באותו מקום ופתחו את הרבע הרביעי עם אותם עשר נקודות לסגור. נראה היה שהאוהדים רוצים לראות מי יוכל להעלות את הרמה ולסחוב את הקבוצה.

הכרוז מבקש לעשות רעש לקראת הרבע הרביעי. בינתיים הכרוז עושה את הרעש והמסך מודיע שמד הרעש הוא על עשר אבל הקהל די שקט, מנפלאות הטכנולוגיה. את הרבע הרביעי הרפטורס פותחים עם אננובי, מלאכי ריצ'רדסון, נורמן פאוול, הרוקי בושר, ודילון רייט. לא ברור עם נורס יודע מה הוא עושה או פשוט מקווה שליינאפ רנדומלי יגרום לנס והוא יואשם בגאונות.

עד כמה המשחק מבולגן ולא מהנה לצפייה? הרפטורס שתי דקות בתוך הרבע הרביעי עומדים על 17% מהשלוש והם רק בפיגור של 11 נקודות כי הפייסרס עם 17 איבודים לעומת 8 בלבד של טורונטו. אפילו האלפים שעלו לירקוד במהלך פסק הזמן נראו עייפים מהמסע מהקוטב ועד לכאן. בחמש מששת המשחקים שהרפטורס הגיעו ל105 נקודות ומטה העונה הם הפסידו, קשה לקבוצה הזו לנצח כשהתקפה תקועה ובמשחקים האחרונים נראה שהיא פשוט לא דופקת.

יש כאלו שיגידו שההפסדים האחרונים של טורונטו מצביעים נטו על חולשה אבל מעבר לפציעות צריך לשים לב לדבר נוסף והוא לוח המשחקים של הקבוצה. ההפסד לדנבר ולפורטלנד הגיעו במשחקי חוץ קשים במיוחד במערב, גם המשחק הלילה מול אינדיאנה הוא מול קבוצה חזקה. מבחינת חוזק הלו"ז שנשאר לכל קבוצה טורונטו נמצאת עם הלוז השני הכי קל בליגה להמשך העונה כאשר המשחקים מול גולדן סטייט ודנבר מאחוריה וגם מספר לא מבוטל של משחקים קשים נוספים. לצורך העניין חמשת המשחקים הבאים של הקבוצה הם מול קליבלנד, פילדלפיה, מיאמי, אורלנדו ושיקגו. על הנייר אלו לא אמורים להיות קשים מדי ביחס לחמישה האחרונים שהיו קליפרס, גולדן סטייט, פורטלנד, דנבר ואינדי.

תרדמת חורף כבר אמרנו? אבל מה קורה כשמעירים את הדינוזאור באמצע החורף? חמש דקות לסוף הרבע הרביעי טורונטו מצמצמת את ההפרש לשתיים בלבד אחרי דאנק מהדהד של קוואי ושלשה של פרד ואן וליט. תופתעו לשמוע אבל הקהל כבר לא צריך שיגידו לו להתפרע והרעש הופך להיות של פלייאוף. מסתבר שכל מה שצריך זה קצת מתח ורבע רביעי והקהל חוזר לעניינים.

מי שממשיך לכפר על ההתחלה המזוויעה שלו עם רבע רביעי חזר הוא פרק ואן וליט שעם שלשה גדולה מעבר לקשת קובע יתרון ראשון מאז הרבע הראשון 97-96 טורונטו כשעל השעון עוד 25.9 שניות בלבד. אחרי שני פוזשנים שנחסמו אצל טרנר בצבע השלשה של ואן וליט היא בדיוק מה שהקהל פה חיכה לו. אולדיפו לוקח את הכדור לפוזשן אחרון אבל גרין בעבודת הגנה ואז עם עבירה שיש לו לתת מוציא את האוויר מהמפרשים של אינדי שמאבדת את הכדור אחרי כדור ביניים ו2.9 שניות לסיום הפוזשן נמצא בצפון. דני גרין הולך אל הקו כאשר נשארו 2.5 שניות לסוף.

אז אחרי המשחק נשארתי לשמוע מה היה לניק נורס להגיד על הפיאסקו הזה שאיכשהו הסתיים בניצחון, זה מה שהיה לו להגיד.

אחרי המשחק קוואי מספר שככה זה במשחקים באמצע העונה, משחקים עם ליינאפים פחות מוכרים, יש יתרונות כשמשחקים עם וטרנים כמו מונרו ולפעמים זה קשה עם החבר'ה הצעירים. מצד שני הוא אומר, אנחנו כבר רגילים לזה בעונה כל כך ארוכה, עם פציעות ו-82 משחקים.

בראון, בושר וריצ'רדסון מדברים על החשיבות של לעלות מהספסל ולהיות מוכנים ופרדי מקבל את כל התהילה שהייתה נגמרת בראיון מסוג שונה לגמרי אם שלשה מסויימת לא הייתה נכנסת אבל אלו החיים בספורט והיכולת שלו להיות עם זיכרון קצר בהחלט שיחקה לטובתו בערב הזה. דני גרין מספר שהמפתח היה בהגנה ברבע האחרון ובכך ששמרו על הפייסרס על 11 נקודות בלבד ברבע האחרון.

ומה אני חושב? לא שזה משנה לאף אחד אבל בסופו של יום המשחק הזה לא מסמל אופי ולא מזל ולא שום דבר אחר. הוא מסמל את העייפות של העונה מול אינדיאנה שהייתה בבק טו בק ונפלה מהרגליים ברבע הרביעי. לא היה פה אימון נפלא ולא שחקנים שהתעלו מדי אבל לפחות חמש הדקות האחרונות חיפו על כאב העיניים של ה43 הראשונות. אז אם תסלחו לי הגיע הזמן שגם אני אכנס לי לתרדמת חורף קצרה עד השעון המעורר של מחר ב6:05.

לפוסט הזה יש 17 תגובות

  1. Berch

    20 דצמ 2018 07:02:49

    תענוג של סיקור
    לפני שנתיים ניסיתי לתת הרצאה בבית הספר של האמצעי ביום האחרון של השנה.
    האווירה לא אפשרה את זה….. לא עניינתי אף אחד.
    כמו מפגר השנה אני מנסה שוב, ביום חלוקת התעודות של אמצע השנה.
    מבין לגמרי את האווירה שתיארת 🙂

  3. גיא רוזן

    20 דצמ 2018 07:33:14

    יופי של סיקור!
    תודה.

    עלית בדיוק על הנקודה –
    השלוב של פציעות, ומסע משחקי חוץ, זה המבחן המאתגר ביותר שטורונטו עברו העונה.
    כאשר פוגשים את גולדן סטייט, אין באמת משמעות לעייפות. כולם מרוכזים, כולם נותנים את ה-100%
    זו הטיסה לפורטלנד/דנבר/היכן שזה לא יהיה, אחרי שלפני כן הם שיחקו במקום אחר שרחוק מהבית,
    שמעמידה את הקבוצה מול הקושי הגדול ביותר –
    לעלות עם הרכבי טלאים, ועדיין לתת מספיק כדורסל בשביל לנצח,
    למרות העייפות, הירידה באדרנלין, השחיקה.

    אני חושב שטורונטו עשו עבודה מרשימה ברצף המשחקים שעברו,
    וכרגע, הם הפייבוריטים לסיים במקום הראשון במזרח את העונה הרגילה.

    1. הלל

      20 דצמ 2018 07:40:41

      קוואי באמת הזכיר בראיון שלו שלפעמים הכי קשה הוא המשחק של החזרה הביתה אחרי רצף משחקי החוץ ובטח עם כמה ימי הפסקה. מסכים שזה מבחן רציני מחד אבל באמת שמאידך אין ממנו המון מסקנות

  6. שחר דלאל

    20 דצמ 2018 16:04:03

    בפראפרזה על המשפט הידוע – ביתרון הביתיות זוכים במשחקים האלה.

    ואם להיות לרגע יותר רציני, אז אחד הנושאים שחייבים לעלות בהסכם השכר הבא הוא אורך המשחק. אין שום משמעות יותר למשחקים שנמשכים 48 דק. זה לא טוב לשחקנים, לא לאוהדים וגם לא לטלוויזיה. הסיבה היחידה שזה לא משתנה היא בגלל שחקנים כמו לברון (התבטא על זה בעבר) שחושבים שזה יפגע בלגסי שלהם. זה חייב להשתנות ויפה שעה אחת קודם.

    1. עידו גילרי

      20 דצמ 2018 16:06:51

      אין סיכוי. זה יצמצם משמעותית את החשיבות של הספסל ומן הסתם את הרוסטרים במקביל. הארגון בטוח יתנגד נחרצות וגם הבעלים מכיוון שהמשמעות היא פחות זמן שידור.

      1. שחר דלאל

        20 דצמ 2018 17:50:20

        נתקלתי לאורך השנים בהרבה מאמרים בנושא (חיפשתי את זה מגארטלנד, לדעתי הוא היה הכי ממצה, אך ללא הצלחה), מה שיקרה זה שהשחקנים הבכירים ישחקו פחות דקות (28-30), אך באמת המחליפים של קצה הספסל ישחקו פחות (אגב, הליגה התנסתה בזה בעבר כשקיצרה משחקי קדם עונה ל-44 דקות).

        לגבי הבעלים – הנושא המשמעותי ביותר בהקשר של דיוני הסכם השכר הבא יהיו סביב סוגיות של מנוחה לכוכבים. מכיוון שאין שום סיכוי אמיתי להורדת מספר המשחקים (זה באמת יפגע בזכויות השידור), אז זה הפתרון ההגיוני היחיד.

        לדעתי זה לא יקרה, קצת קשה לכל המעורבים לחשוב על זה מנקודת מבט מפוקחת, אבל זאת הדרך היחידה לשמור על כולם מרוצים.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט