מגיע לסדרה הזאת גיים 7. מגיע לפלייאוף הזה גיים 7. לפני שאני צולל לניתוחים קוסמטיים ופרטניים, אם יש תחושה אחת שאני יוצא ממנה מהמשחק השישי בין מיאמי לאינדיאנה, זה זה. שמגיע לנו לראות עוד 48 דקות של הסדרה הכי אמוציונלית והכי מרתקת שיש ל-NBA להציע כרגע. WIN OR GO HOME.
אז אחרי שעשינו לכם בילד אפ לעוד יומיים, הגיע הזמן לשאול מה לעזאזל קרה שם באינדיאנה בגיים 6. זאת הייתה התצוגה הכי גרועה של מיאמי העונה, יותר מהתבוסות לניקס בתחילת העונה, יותר מההפסדים לאינדיאנה באמצע, זו הייתה תצוגת נפל של כל הקבוצה ברגע הכי לא נכון. ההיט הובכו בצבע עם תבוסה משפילה בקרב על הריבאונדים (53-33 לאינדיאנה) והפסד צורב בנקודות בצבע (44-22 לפייסרס), ובמבט יותר ממוקד, זה היה משחק מביך של 80% מהרוסטר.
מה עוד אפשר לבקש ממנו? לברון מרגיש בחזרה באוהיובמשחק הזה, היה קשה שלא לרחם על לברון ג'יימס. בתוך שבוע וחצי, אינדיאנה הצליחה להעלים לו את שני החברים הטובים ולהפוך את הביג-3 לביג 1. מה לברון יכול לעשות במצב כזה? כשווייד ובוש מתחברים ל-15 נק' ב-4 מ-19 מהשדה, כריס אנדרסן מורחק, יודוניס האסלם מגלה שלא כל יום פורים ושיין באטייה וריי אלן לא רלוונטים? אם אחרי גיים 5 הוא הרגיש שהוא חזר לימי קליבלנד, אחרי גיים 6 הוא בטח הרגיש בחזרה בתיכון שלו באקרון.
קשה גם לבוא בטענות לאריק ספולסטרה. ברגעים האלו בהם הקבוצה שלו מתקשה הוא מתגלה בדיוק כמה שהוא, מאמן טוב ותו לא. אין לו את הערך המוסף שיש לגרג פופוביץ' או שהיה לפיל ג'קסון, ובלי זה, קיבלנו הופעה חסרת חיים של ההיט במשחק סופר קריטי. עד שהוא כבר הבין שבצורה קונסרבטיבית לא יצליח לו כלום וניסה להכניס בלאגן למשחק, בא רוי היברט וסחט עבירת תוקף מלברון שסגרה את הסיפור.
מבחינת מיאמי, אי אפשר לרדת יותר נמוך. משהו בודאות לא תקין אצל דוויין ווייד, וכריס בוש מקבל צורה של טרייד צ'יפ עם כל דקה שעוברת, אבל החדשות הטובות הן שהם יודעים את זה עכשיו, ולספולסטרה יש יומיים להביא תוכנית ב'. אולי לשלוח את נשק יום הדין בדמות לברון עד דייוויד ווסט, אולי כריס אנדרסן 35 דקות על המגרש, אבל בעיקר, הוא צריך לנסוך בטחון בשחקנים שלו, כי הפרצופים בדקות האחרונות נראו חסרי אמונה ובעיקר, מבוהלים.
ביג 3? נראה כמו בדיחה עצובה עכשיוואולי זה מובן, הרי מיאמי פיתחה תדמית במהלך העונה של קבוצה בלתי מנוצחת, עם רצף הניצחונות השני באורכו בהיסטוריה, עם הכדורסל החדש, אבל הנה, פתאום מגיעה הפייסרס ומוחקת את הקבוצה הזו מהזכרון. מיאמי נראית כמו צל דהוי של הקבוצה המושלמת שניצחה 27 משחקים במשך קרוב לחודשיים. הנעת הכדור נעלמה, השלשות לא נכנסות והסימפטומים מופיעים בכל מקום. לדוגמא, שיין באטייה, שקלע 50% מהשלוש במהלך הרצף והיה חלק אינטגרלי ממנו, נעלם בסדרה הזו מול הגודל של הפייסרס והלילה קיבל רק 4 דקות. פתאום, הדחה של מיאמי, מה שנראה דמיוני לפני שלושה חודשים ואפילו לפני כמה שבועות, מתחיל לרקום עור וגידים מול עינינו.
בשורה התחתונה, משהו במיאמי נראה כבוי וזה הזמן של לברון לכתוב עוד פרק בהיסטוריה הפרטית שלו. זה הזמן שלו להתחפש לקובי , לחפש את דוויין ווייד וכריס בוש לפאו גאסול ולרדת בהם עד שהם יחזרו להיות דוויין ווייד וכריס בוש. מעבר לאחריות הרגשית, כמובן שיש על לברון גם אחריות מקצועית, אבל דווקא פה לא אמורה להיות בעיה. לברון עשה לעצמו שם בשנים האחרונות של אחד שמגיב טוב מאוד לאתגר, ואחרי משחק לא טוב שלו (עד כמה ש-29 נק', 7 ריב' ו-6 אס' יכול להיות לא טוב) הוא צפוי לבוא מוכן ליום שני.
ועכשיו, אחרי שכיסחנו קצת את מיאמי, הגיע הזמן לתת קרדיט מאופק לאינדיאנה. מאופק, כי קבוצה יותר מנוסה ופחות פראיירית הייתה מורידה את מיאמי ב-30 הפרש היום, אבל הפייסרס התעקשו במחצית הראשונה לא לברוח להיט, ובמחצית השנייה התעקשו להשאיר אותם במשחק עם כמות אבסורדית של 18 איבודים וקבלת החלטות מפוקפקת בהתקפה. למזלם, רוי היברט היה שם במקום הנכון.
השחקן הכי משפיע בסדרה הזו. לא לברון, רוי היברטכמו בסדרה מול הניקס, בה המהלך הקריטי ביותר היה הבלוק של היברט על כרמלו אנתוני, גם עבירת התוקף של לברון על ביג רוי לקראת סוף הרבע הרביעי יכולה להתברר כפעולה מכריעה בסדרה. לא מכיוון שהיא מה שהביא את הניצחון לאינדיאנה, אלא כי היא סימלה מין חומה שגם לברון לא יכול לעבור וגם הוא לא חסין מפניה. היברט הרוויח את הכבוד שלו מהשופטים בזכות העלייה האנכית שלו, וזה כבוד שאפילו הכבוד שלברון מקבל מתוקף היותו הסופרסטאר הכי גדול במשחק לא יכול עליו. יהיה מעניין לראות אם לשריקה הזו תהיה השפעה על הפעמים הבאות בהן לברון ינסה לחדור לצבע.
בראייה כללית יותר, במשחק הזה שוב הוכח שהפייסרס חייבים תרומה מג'ורג' היל ולאנס סטפנסון כדי לנצח. הספסל שוב תרם פחות משמתמודדי האח הגדול תרמו לתרבות הישראלית, אלא שהפעם היל וסטפנסון נתנו את שלהם גם בצד ההתקפי, למרות כמה שטויות שסטפנסון לא הצליח להימנע מהם. השאלה הגדולה היא האם הם יכולים לשחזר את התפוקה הזו גם בגיים 7, כשהכסף על השולחן?
ביום שני נראה רעידת אדמה?וזו באמת שאלת מיליון הדולר מבחינת אינדיאנה. הלילה ראינו אותם מחטיאים לפחות 5 מצבים של סל קל, ליי-אפ או אפילו דאנק בכמה מקרים. הסיבה היחידה שיכולה להסביר רצף כזה של החטאות היא התרגשות, אולי אפילו פיק ברכיים. אם זה מה שקרה היום, תארו לעצמכם מה יקרה ביום שני, כשהלחץ יהיה גדול עשרות מונים. כשמוסיפים לזה את הנתון שמיאמי לא הפסידה שני משחקים ברצף כבר חצי שנה, שקבוצות הבית ניצחו 79.5% ממשחקי 7 לאורך ההיסטוריה ושההיט כבר היו בסיטואציה הזו בעונה שעברה, הלב מתחיל לדפוק טיפה יותר מהר.
מבחינה מקצועית, הפייסרס הצליחו ברגעים מסוימים למצוא פתרון לדאבל טים על רוי היברט כשהוא מקבל את הכדור, ונהנו ממחצית שנייה מצוינת של דייוויד ווסט (שנתן גרסה מיניאטורית למשחק המחלה של ג'ורדן), בה הוא רמס כל מאצ'-אפ שהיה מולו, אבל חוץ מהרבע השלישי, בו הם כתשו את ההיט בצבע (0-16 נק' בצבע ברבע השלישי), אינדיאנה לא הרשימה יותר מדי בצד ההתקפי. היו יותר מדי איבודים, יותר מדי התקפות תקועות, יותר מדי הגעות לסוף שעון בלי זריקה טובה. היום זה עבד כי מיאמי היו חושך, אבל אי אפשר לבנות על זה לאורך זמן.
מה שכן אפשר לבנות עליו לאורך זמן זה האינטנסיביות ההגנתית. הפייסרס החזיקו את ההיט על התצוגה ההתקפית הגרועה ביותר שלהם בפוסט-סיזון ואם מייק מילר לא משחרר את הנצרה לכמה רגעים, ההיט מתקשים להגיע גם ל-70 נקודות. פרנק ווגל הפסיק להתקפל לסמול-בול של ההיט וגם כשמילר היה על המגרש ברבע הרביעי הוא נשאר עם היברט וטיילר הנסברו כדי לשמור על יתרון הגודל שלו על פני מיאמי. אי הנכונות שלו להיגרר לבלאגן של ספולסטרה שמר על הסדר של המשחק, וביחד עם המומנטום שהשתנה אחרי השריקה הגבולית לתוקף של לברון, אפשר היה להתחיל בחגיגות באינדיאנפוליס.
ומה עכשיו? עכשיו אנחנו מחכים ליום שני, פותחים בקבוק בירה ונהנים מהמשחק. כל הסטטיסטיקות נזרקות לפח כי במשחק אחד לאף אחד לא אכפת מה האחוזים מהשדה של כריס אנדרסן או כמה פול ג'ורג' התפתח בסדרה, גיים 7 זה NBA במיטבו, 48 דקות של דרמה מזוקקת. וואללה, מגיע לסדרה הזאת.
ניב
2 יונ 2013 13:59:33בוקר טוב ושבוע טוב לחבריי בהופס ולהלן חפירתי:
ראשית , גרנט היל , אחד השחקנים האהובים עלי בכל הזמנים פרש אתמול בתחילת השידור ב TNT .
כמה כבוד והערכה יש לי לשחקן האדיר הזה ולאחד האנשים הכי נחמדים ואינטלגנטים ששיחקו בליגה . פשוט שחקן שאין לאף אחד זכות לומר עליו חצי מילה רעה .
קיצור תולדות הזמן לצעירים שבינינו או לאלה ששכחו מי היה גרנט היל .
גרנט הנרי היל , נולד לפני 40 שנה בדאלאס טקסס . אביו קאלבין היל היה שחקן פוטבול בדאלאס קואובויס בתחילת שנות ה70 והיה ראנינג באק לא רע בכלל שזכה ברוקי העונה ב69' והיה 3 פעמים ALL PRO .
בוגר דיוק שזכה פעמיים באליפות המכללות כפרשמן ( שנה 1 ) וסופמור ( שנה 2 ) עם בובי הארלי ולייטנר ב 91 ו 92 .
נבחר לשחקן השנה ב ACC בעונתו האחרונה כג'וניור ( 94 ) .
נבחר 3 בדראפט ע"י דטרויט ( 94 ) אחרי ביג דוג וקיד וזכה ברוקי העונה במשותף עם ג'ייסון קיד ( 95 ) .
למרבה הצער , אוהדי המשחק נהנו מעילוי הכדורסל הזה במלוא תפארתו רק במשך 6 השנים הראשונות שלו בליגה ( 95-00 ) .
אבל איזה 6 שנים אדירות הן היו !!!! עוד לפני שאייברסון , קובי , קארטר ומקגריידי נכנסו לליגה וכמעט מיד סומנו כג'ורדן הבא ( זה היה אז באופנה ) , היל סומן ע"י רבים כשחקן שעלול לרשת את אייר ג'ורדן .
וכמו שזה נראה בהתחלה זה ממש לא היה מופרך .
להיל של לפני הפציעות הארורות בקרסול היה הכל . כלומר כל מה שיכולת לבקש משחקן כדורסל .
היו לו את כל הנתונים הפיזיים ואת כל הכשרון שבעולם להפוך לאחד הכוכבים שישלטו בליגה בעשור הקרוב .
הוא יכל לשחק בעמדות 1-3 , כיוון שיכולת הכדרור שלו יחד עם יכולת מסירה משובחת, בתוספת אינטלגנציית משחק טבעית ומשופרת ע"י ששבסקי התחברו לשחקן של 8"6 שיכול להרוג אותך גם מעמדת הפוינט .
למעשה כשחושבים על זה , בעיני לפחות , עד להגעתו של לברון היל היה הדבר הכי קרוב למג'יק הגדול .
מה עוד היה לו ? ג'אמפ נקי וקטלני מחצי מרחק , מכדרור , פייד אוואי ובכל מה שבא ליד .
הוא היה ריבאונדר טוב מאוד כל הקריירה ובוודאי שלפני הפציעה .
אתלטיות טהורה , לא כזאת של פריק של הטבע , אלא מעודנת ומסוגננת שאפשרה לו להגיע לטבעת בכל כך הרבה דרכים שובות עין .
אבל מה שהכי אהבתי אצלו הייתה יכולת החדירה לטבעת .
כל כך אלגנטי ומלא חן הוא היה ביכולת שלו לחדור עד לטבעת ( בניגוד גמור ללברון שגם הוא חודר אדיר אבל יותר מבוסס על כוח ) , שלי בתור אוהד זה נראה כמו שירה בתנועה .
ימין , שמאל , רברס לייאפ , אפ אנד אנדר , פאמפ פייק באוויר , היה לו את כל הרפטואר .
אני זוכר שלפני עונת 2001 התפנה למג'יק מלאאאא מקום מתחת לתקרת השכר והיה באפשרותם לצרף 2 כוכבי על .
הדיבור אז היה שדאנקן שסיים חוזה ( 3 שנים בתור רוקי ) בספרס יצטרף יחד עם היל להרכיב סוג של שושלת .
המג'יק השתמשו בכל מה שהיה להם בשביל לצרף את דאנקן .
הובטח לטים חוזה מקסימום , גראנט היל שהוא ודאנקן חברים ידועים התקשר בכדי לשכנע , ודוק ריברס הזמין אותו לפלורידה בשביל לנסות להנחית אצלו את היהלום ….
בסופו שליום דאנקן חתם בספרס , היל נפצע מיד עם תחילת העונה והתחיל קריירה מתסכלת של פציעות בקרסול שלמעשה אפשרו לו לשחק בסך הכל 135 משחקים בין השנים 2001-2006 .
כל כך כאב לי עליו . בתור אוהד של המשחק הפציעות של היל היו אבידה לליגה כשחקן וכאדם .
יש שחקנים שאתה שומע אותם מדברים ומתבטאים ואתה פשוט יודע שמדובר באדם אינטלגנט ויותר מזה קלאסי וג'נטלמן .
גם אתמול באולפן של TNT כשהודיע על פרישה עם תחילת השידור , הוא היה גראנט היל כמו תמיד . שזה אומר , דברי טעם , צניעות , ודיבור כל כך נעים ורהוט שלשמוע את בארקלי ואוניל מפרשנים אחריו הרגיש כמו הבדל בין פרופסור מדופלם לשיכור עילג…
אז היה שלום גראנט היל . תודה על כל השנים היפות שנתת לליגה ולאוהדים שלה זה היה פשוט עונג לראות אותך משחק .
תודה גם על כל האהבה למשחק והנחישות שהפגנת כשחזרת מפציעות קשות כשאף רופא לא נתן לך סיכוי .
בעיני אתה הול אוף פיים ואחד השחקנים הכי קלאסיים על המגרש ומחוצה לו . PEACE .
לגבי המשחק אתמול….. הו ביייבי 3-3 !!!! הולכים למסיבה מטורפת בדמות משחק 7 איזה כיףףףףף .
האמת מגיע לאינדי . הם שיחקו מספיק טוב בסדרה הזאת בשביל שתינתן להם ההזדמנות לנסות להעיף את לברון ולהקתו במשחק 7 .
היברט פשוט עצום והוא פשוט אוכל את כל מי שנמצא בצבע משני צידי המגרש , ווסט לוחם ואחד הגברים של הליגה הזאת , ופול ג'ורג' שאלוהים יעזור לי … ראיתי אותו מעל 40 משחקים לפחות בעונה הסדירה אבל הקפיצה שהוא נתן בפלייאוף הזה על הבמה הגדולה ביותר… ווווואאאו פשוט ואאאאאו . פנומן .
היל שיחק טוב אחרי הנפילה במשחק 5 וסטיבנסון נתן משחק סולידי בסך הכל .
מבלי להיכנס לקטע של שיפוט כי ממש אין צורך ולטעמי לא צריכות להיות שום תלונות לשופטים . למיאמי יש את הזכות לבוא בטענות רק לעצמה .
ביום ששתי הצלעות של העאלק ביג 3 קולעים 4-19 אז אין למיאמי מה לחפש במשחק ( ובסדרה ) , בטח כשהיברט נראה כמו הסנטר הטוב בליגה ( ד"ש לגאסול ) וג'ורג עולה על וויד בכל אספקט של המשחק .
אז מה יהיה במשחק 7 ??? אין לדעת , אלא אם סטרן ינחית OUT FROM NOWHERE את ג'ואי קרופורד ואז צפו למשחק שנשלט ע"י השופטים בראשות קרופורד שינסה לגנוב את ההצגה לטוב ולרע ( בעיקר לרע ) .
אבל אחרי כל המלחמות בששת המשחקים הראשונים יש משחק 7 ולו יש חוקים אחרים לגמרי .
אחרי הכל מיאמי נלחמו כל השנה בכדי להבטיח לעצמם את יתרון הביתיות בדיוק למצבים כאלה שבהם הסדרה נגררת למשחק 7 .
יתכן שיהיה שיפוט ביתי שינטה למיאמי ( כולי תקווה שיהיה שיפוט פייר ) , ומה שבטוח יהיה אולם מפוצץ באוהדי ההיט שינסו לדחוף את לברון שמצידו לא יסתפק בג'אמפ וינסה לחדור עד לטבעת פעם אחר פעם וינסה לסבך את היברט , ווסט וג'ורג' בעבירות .
אבל……. אינדי לא פראיירים בכלל , וקבוצה שמגיעה למשחק 7 מול היריבה כבר מאמינה בעצמה ! במיוחד לאור העובדה שהם כבר ניצחו שם פעם אחת והפסידו את המשחק הראשון על חודו של סל .
זה יתרון פסיכולוגי שווגל יצטרך לתעל אותו על מנת לפתוח את המחצית הראשונה חזק ולא להיקלע לפיגור או לבעיית עבירות .
מבחינת ההיט הם כמובן יצטרכו תפוקה ותוצרת הרבה יותר מרשימה מוויד , אלן ובוש ( 6-27 מהשדה אתמול ) . הא ושכריס בוש יגדל ביצים ויפסיק לשחק כמו איזה ג'ייסון קולינס עם כל הקליעות המביכות האלה מחצי מרחק .
הפייסרס מצידם , בצד ההגנתי חייבים לשמור על היברט כמה שיותר במגרש וללא עבירות בכדי שיגרום ללברון ו וויד לחשוב פעמיים לפני שהם חודרים לצבע .
בצד ההתקפי , אם הם באמת רוצים לנצח את המשחק ה7 הם חייבים בראש ובראשונה לצמצם את איבודי הכדור שלהם למינימום ההכרחי , וזה אומר שג'ורג' יהיה חייב לעזור להיל בהובלת הכדור כי הולך להיות לחץ מטורף על מוביל הכדור .
דבר נוסף שהם צריכים לעשות זה לשחק פנימה על ווסט והיברט ומשם להפעיל את הקלעים במקרה של דאבל טים כמו שהם עשו כל הסדרה .
אבל כאן בדיוק העוקץ , לי די ברור איך מיאמי הולכים לעלות למשחק ה7 ואני מוכן לחתום על זה .
לחץ מאסיבי על מוביל הכדור גם במחיר של עבירה על מנת למנוע את הכנסת הכדור לווסט והיברט .
במידה והכדור כבר נכנס הם יעשו דאבל טים אוטומטי כפי שהודגם במשחקים האחרונים .
ולכן , הפייסרס יקומו או יפלו על היכולת של היל , סטיבנסון , ג'ורג' ו ווסט ( בעיקר מחצי מרחק ) לקלוע מבחוץ או להגיע עד לטבעת .
אני כבר לא יכול לחכות למשחק הזה (:
רמי
2 יונ 2013 18:40:56תודה, סחתיין על ההשקעה
יניב
2 יונ 2013 14:14:44יובל הרגת אותי,לרחם על לברון!!! לא הגזמת,יש פתגם מי שבישל את הדייסה בערב שבת יאכל אותה בשבת,להזכירך הוא בחר בדרך של קיצורי דרך ובמקום לבנות קבוצה אמיתית הוא העדיף לשחק עם עוד 2 סופרסטארים,ואם הסופרסטארים האחרים לא פוגעים זה מה שנקרא זב"שך,כל זה לא אומר שמיאמי לא עוברים את אינדי ולא זוכים באליפות כי הם כן,אבל לרחם!!!
יובל עוז
2 יונ 2013 17:02:19יניב אני יותר מכולם לא אוהב את הדרך בה לברון ניהל את הקריירה שלו אבל זה לכ קשור בכלל למשחק אתמול. לברון היה היחיד שהופיע למשחק וראית עליו שככל שהמשחק נמשך רמת הבטחון שלו בחברים יורדת דרסטית. אולי לרחם לא הייתה המלה הנכונה כי לברון הוא שחקן כל כך טעון, אבל הבנת את הרעיון
בושי
2 יונ 2013 14:17:33אדון ניב
למה אתה מעתיק את התגובות של מאיר אריאל מוואלה ??!!
אפלטון
2 יונ 2013 15:14:38ניב באמת לא יפה, אלא אם אתה הוא מאיר אריאל ואז סחתיין סחתיין.
מיאמי זקוקים לשיחה קבוצתית. בלי מאמנים, בלי ריילי, בלי בעלים (אולי רק עם המרגלים של לס כדי שנדע מה הלך שם).
לברון חייב לישון על זה הלילה ולחשוב על הגישה שלו. לבוא לשחקנים ולהגיד: אני לא הchosen one , אני צריך אתכם, חייב אתכם, בלעדיכם אני לא קיים. לבוא לווייד, לעשות לו מסג׳ בברך, לבוא לבוש, לנשק לו את הקוקיות. להסתכל על באטייה, אלן, מילר ולהגיד אתם הכוכבים האמיתיים של הקבוצה הזאת. להאסלם ואנדרסן: אתם הלב והנשמה של הקבוצה. יום שני יוצאים למלחמה. מלחמה על ההיסטוריה.
etayle
2 יונ 2013 15:24:19אחלה פוסט.
יובל בתוקף של לברון היברט היה בעיגול והביא לי פיצוץ לפנים.שופט עלוב !!!
אפלטון
2 יונ 2013 15:31:59לגבי ההגנה שמיאמי צריכים לעשות, זה לא רק לחץ על מובילי הכדור אלא הגנה יותר רחוקה מהסל. שההתקפה על המובילים תבוא מוקדם, להכריח את אינדיאנה התקפות קצרות. השליטה על קצב המשחק תנצח את הסדרה, לכן אני חושש שהספרס, למרות כל התיעוב שלי מהם, ינצחו. כי יש להם מאמן שיודע בדיוק מה צריך כדי לשלוט בקצב המשחק ואיך להכין את הקבוצה לזה (למרות חוסר היכולת לשנות תוך כדי משחק).
אלא אם- ספולטורה ישלוף שפן או שניים מהכובע, ואני יודע שיש לו. הבעייה שראיתי אתמול היא שנראה שהוא כבר חושב על הסדרה הבאה
רעות
2 יונ 2013 19:48:15לינק לסטרים טוב, מישהו?