השחקן הגדול ביותר ב-30 שנות פיינל פור – בוחרים חמישייה (2) / אהרון שדה, אלעד אייל, רועי ויינברג

לאחר החלק הראשון בפרוייקט, בו דיברנו על הגארדים, כאן אנחנו מדברים על הפורוורדים.

רשימת השחקנים: אנטוני פארקר, דיאן בודירוגה, טוני קוקוץ', מאנו ג'ינובילי, זוראן סאביץ'.

העולים מהחלק הראשון: שאראס עלה אוטומטית לאחר שזכה ב-30% מהקולות. אתם מוזמנים להצביע לשובר השיוויון בין דימטריס דיאמנטידיס ופרדראג דנילוביץ' בהמשך המאמר.

*

דיאן בודירוגה  / אהרון שדה

רשימת הישגים: 3 אליפויות אירופה (2000, 2002, 2003) וגמר נוסף ב-2001. פעמיים ה-MVP של הפיינל פור (2002, 2003), 3 בחירות לחמישיית היורוליג הראשונה (2002-2004), אחד מ-50 התורמים הגדולים ליורוליג, בקבוצת העשור הקודמת.

מדובר במקרה הנדיר הזה של שחקן שסומן מילדות להיות הדבר הבא וזה אכן קורה בהצלחה ועוד יותר גדולה מהמצופה. ליורוליג הגיע לאחר כמה שנים לאחר שסומן כיורש של קוקוץ האגדי.

הוא עמד בציפיות, שלב אחר שלב.

בבשלותו הוא נתן 4 עונות נהדרות במפעל. בכולן הגיע לגמר, 3 מתוכן הסתיימו בהנפת הגביע.

עד 2002 לא היו בחירות אישיות לחמישיות העונה ככה שאין לו יותר מדי תארים אישיים אך לא להתבלבל מדובר בשחקן שלקח את הקבוצות עד הסוף והיה השחקן הנחשב ביותר בתקופתו.

זה התחיל בפאו 2000 ועם קטש בגמר ההוא מול מכבי. אחרי הפסד במגמר הוא העלה מדרגה ולקח שני קבוצות שונות עד הסוף לזכייה.

הראשונה הייתה פאנתיינקוס, תוך כדי שהוא מעלה את רמת משחקו בשלבי ההכרעה בגמר מול קינדר הביתית אלופת אשתקד (את מכבי, האלופה השנייה, הוא הדיח בחצי הגמר). הוא כמובן נבחר לאם וי פי ועזב בשיא לברצלונה.

בברצלונה בנו לו קבוצת חלומות אך עם צעירים חסרי ניסיון (כשארס ונבארו) בכל זאת  קבוצת החלומות הזו הייתה בעיני רבים כקבוצת החלום בלהות, שכן ברצלונה הגיעה עד אז ל 7 פיינל פורים כולל 4 גמרים וכולם הסתיימו במפח נפש.

לכן החשש מאי עמידה בציפיות היה עצום…תוסיפו לכך את העובדה שברצלונה אירחה את הפיינל פור הביתי ותקבלו חבית חומר נפץ של לחץ (זוכרים את הלחץ על מכבי ב-2004?) היה צריך שחקן קר רוח באופן מיוחד שיוכל להתגבר על כך ולעמוד בציפיות.

אכן בודירוגה עמד בכל הציפיות לא לפני שעבר מכשול קשה מאד ומנטלי בדמות הטופ 16, שהעלה רק 1 מ-4 קבוצות לפיינל פור. ברצלונה שלו הייתה בדרך להפסד משחק ההכרעה מול אולימפיקוס  שהיה מסיים לה את העונה לפני הפיינל פור . גם במעמד עצמו בודירוגה העלה את רמת משחקו בכדי להביא לה גביע היסטורי ולהוכיח שהוא מחליפו הראוי של קוקוץ' שנבחר לשני והאחרון עד כה פעמיים ברציפות כאם וי פי במאני טיים.

עוד נקודת השוואה לסיום: בבחירת שחקן העשור לקהל הרחב לשנים 2001-2010 בודירוגה קיבל את מירב הקולות הרבה לפני פארקר למרות שכל העונות של פארקר היו בעשור זה (בודירוגה עצמו לקח גביע לפני כן).

*

טוני קוקוץ' / אהרון שדה

רשימת הישגים: 3 זכיות ביורוליג (1989-1991), 3 פעמים השחקן המצטיין של הפיינל פור (1989, 1991, 1993) וגמר ב-1993. אחד מ-50 המשפיעים על היורוליג. בתקופתו לא חולקו תארים אישיים רבים.

כאמור לא חולקו תארים אישיים בתקופתו אך 5 תארי שחקן השנה באירופה ו-4 תארי מר אירופה (רובם בשנות היורוליג) מעידים שהיה השחקן של אירופה בשנים הללו.

השחקן הגדול בתקופתו האיש שידע לדבר בשלשות גם מחוץ לקשת אך גם בתארים .

3 עם הנבחרת, 3 תארי נ.ב.א ו- 3 גביעי אירופה ופרסי אם וי פי של הפיינל פור.

אולי היחיד שהיה גם אלוף עולם ואירופה לנבחרות גם אלוף נ.ב.א וגם אלוף יורוליג, בוודאי שהיחיד לקחת 3 תארים בנבחרת +נ.ב.א +יורוליג. אך כאמור אנו כאן בקשר ליורוליג.

אם כן מה היה לנו כאן?

שחקן ורסטילי, כוכב בלעדי בזכייה השלישית וכמעט בלעדי בשתי הזכיות הראשונות שהוביל לבד קבוצה ואז את בנטון לעוד גמר (הפסיד אך נבחר לאם וי פי של הפיינל פור).

זה הוכיח את המוחלטות שלו…בעייתו היחידה הייתה שלא היה מספיק שנים במפעל עקב קריירת נ.ב.א מזהירה. בכל זאת, ביחס לפורוורדים זה מספיק בטח ביחס ליריביו העיקרים לטעמי פארקר ובודירוגה.

בואו ונשווה רגע ביניהם. יש לו 3 תארי יורוליג בדיוק כמותם.

לכולם יש עוד גמר אחד, אך קוקוץ' בפחות שנים (שלא לדבר שפארקר לקח תואר כוכבית). בתארי אם וי פי הפיינל פור הוא ראשון עם 3 לפני בודירוגה 2 ופארקר (1). ביתר המדדים קשה להשוות עקב התקופות השונות.

בכל זאת ניתן לומר בבטחה הוא זכה ביותר תארים במדד המשותף (אם וי פי +קבוצתיים), וזה בקבוצות פחות איכותיות או לפחות עם פחות כוכבי על לצידו.

הוא היה הפנים של ספליט, אולי הקבוצה הגדולה ביותר ב-30 שנות פיינל פור. אין ספק שהוא צריך להיות לא רק בחמישייה אלא להיבחר כשחקן ה-30.

*

אנטוני פארקר / אלעד אייל

רשימת הישגים: 3 אליפויות (2001, 2004, 2005) וגמר ב-2006. בכל השנים ששיחק באירופה הגיע לפיינל פור. פעמיים השחקן המצטיין של העונה (2005-2006), השחקן המצטיין של הפיינל פור ב-2004. נבחר ב-2010 לקבוצת העשור ביורוליג.

כדי לסבר את האוזן ניתן כמה מספרי קריירה: פארקר, בארבע עונות יורוליג (ללא עונת הסופרוליג), עם ממוצעים של 16.3 נקודות, 5.8 כ"ח, 1.6 חטיפות, 3.2 אסיסטים ו-0.4 חסימות. כל זה עם אחוזי קליעה של 55.9, 41.1, ו-81.8 מהשדה, לשלוש ולעונשין בהתאמה.

לפארקר היו שתי עונות עם 49% ו-47.6% לשלוש, אחוז מדהים בכל קנה מידה. בעונת 2006 הקשה באופן יחסי של מכבי, סיים עם ממוצע עונתי של שבעה כ"ח וקרוב לארבעה אסיסטים. את עונת 2005 פארקר סיים עם מדד 25.3 עונתי!

בחצי גמר הפיינלפור 2004 פארקר סיים עם 27 נק', 6 כ"ח, 2 אסיסטים 2 חטיפות וחסימה, וב-60% מהשדה מול קבוצת הגנה אדירה כמו צסק"א . גם בגמר 2005 הוא סיים עם שורה סטטיסטית נאה של 19 נקודות, 4 כ"ח ו-4 אסיסטים.

למה אני טורח להלאות אתכם בשורת המספרים הזו? לעניות דעתי, את אנתוני פארקר לא מודדים במספרים, אבל, גם בהשוואה מספרית מול כל שחקן אחר קשה מאד למצוא שחקן עם מספרים כאלה. פארקר בוודאי בעונות 2004/05 עליון על כל שחקן אחר ביורוליג.

מבחינת השליטה בנעשה על הפרקט, מידת הגיוון המדהימה, והיכולת לדעת מה נדרש לקבוצה בערב נתון ולספק אותו, הפכה אותו לאחד השחקנים המיוחדים לצפיה.

מאפיין ייחודי

אנתוני פארקר היה ורסטילי בצורה מדהימה, אמנם לא מעט שחקנים התברכו ביכולות מגוונות, שיודעים לנפק שורה סטטיסטית נאה, אבל הייחודיות של פארקר באה לידי ביטוי באופן בו הוא הביא את יכולתו לביטוי. פארקר היה שחקן נטול אגו! בימים בהם הבין שזה לא היום שלו מבחינת קליעה, בניגוד לשחקנים שבמקרה כזה עדיף שירדו לספסל כי הנזק רב מהתועלת. אבל לא פארקר! הוא תמיד מצא דרך לתרום לקבוצה. במשחק המכונה "נס  זלגיריס" לפארקר רעדו הידיים. הוא סיים את המשחק עם 12 נקודות (3מ-7 ל-שתים, 0 מ-2 לשלוש), אבל צירף לזה 9 כ"ח, יותר מניקולה ובאסטון, 3 אסיסטים 2 חטיפות, ו-אפס איבודי כדור, וחשוב מכל ידע להשאיר את הבמה לשאראס שלהט באותו ערב. זו הגדולה האמיתית שלו. היכולת להיות כוכב עצום, בלי להשתלט על הקבוצה, לתרום תרומה כבירה  ובלי לפגוע ולגרום נזק גם בערב חלש.

סיכום

פארקר מהשחקנים האהובים והחביבים ביותר מחוץ למגרש, ומהתחרותיים ביותר עליו, נתן כמה עונות מהדומיננטיות ביותר שנראו ביבשת. היו משחקים בהם נראה שהוא נמצא באימון קליעות פרטי, או מלהטט בהארלם גלוב טרוטרס. שחקן שהשאיר חותם עצום ובל ימחה על היורוליג, והיה הכוכב הגדול של הקבוצה הכי מלהיבה שנראתה ביורוליג. פארקר הוא היהלום שבכתר ואם הוא לא ראוי להיות בחמישייה אז מי כן.

*

מאנו ג'ינובילי / רועי ויינברג

רשימת הישגים: אליפות (2001), MVP הגמר (2001), חמישיית היורוליג הראשונה (2002), אחד מ-50 התורמים הגדולים ביורוליג.

מאנו שיחק רק שנתיים ביורוליג. 44 משחקים בסך הכל. אין לו את השנים של בודירוגה, או אפילו של קוקוץ' או פארקר. למה? בשלב מוקדם לקחו אותו לאנ.בי.איי. בניגוד לחלק גדול מהשחקנים פה, הוא הראה מה יש לו וניצל את הגלובליזציה של הליגה בשביל להפוך לאחד השחקנים הבודדים שהגיעו לרמות הגבוהות באירופה ואז הפכו לאגדות נבא.

באותם 44 משחקים הוא היה פשוט עצום. 2.7 חטיפות ב-29 דקות בממוצע זה מספר מאוד גבוה ביורוליג (ובכלל), במיוחד בשביל מישהו שעזב את המפעל בגיל 25, כשהוא רק נכנס לשנות השיא שלו. כשמוסיפים לזה מדד אישי ממוצע גבוה מאוד של 16.5 ויכולת קליעה נהדרת – בעונתו השנייה במפעל הוא קלע ב-45% מהשדה, 34% מהשלוש ו-78% מהעונשין (16 נקודות במשחק), מתחילים להבין את הגדולה האירופאית שלו.

למרות המספרים המרשימים מלמעלה, בשביל להבין באמת מה הגאון המטורף היה שווה באירופה כדאי לחזור לאליפות של 2001. למרות שהיא הגיעה בעונה המפוצלת, ועוד בעידן סדרות ביורוליג, זאת אליפות מרשימה לכל דבר. בולוניה של מאנו הפסידה את המשחק הראשון לטאו ויטוריה האגדית אצלה בבית והשוותה במשחק השני, אבל מה שהביא לה את האליפות היה המשחק השלישי. 20 הפרש מול קהל באסקי זועם עם 27 נקודות של מאנו ששינו את הסדרה לחלוטין, כשהוא דומיננטי גם בשאר המשחקים ומוכתר בתור ה-MVP שלה. שנים אחר כך הוא יעשה אותם דברים מול הפיסטונס של בילאפס, ההיט של לברון וקבוצות גדולות אחרות.

בעונה לאחר מכן עם קבוצה חלשה הוא הגיע עד לפיינל פור, כשהוא הסקורר המוביל, שחקן ההגנה המוביל ואיש חשוב גם בריבאונד – הצגה של איש אחד. 8 ריבאונדים מול בנטון טרוויזו (לצד 14 נקודות) השפיעו על מומנטום המשחק וניטרלו את החוזק של בנטון מתחת לסל. בגמר 27 נקודות לא הספיקו מול המכונה המשומנת של אוברדוביץ' בפאנתיינקוס, אבל בהחלט נתנו פייט. מכאן השאר, איך אומרים, היסטוריה.

*
זוראן סאביץ' / רועי ויינברג

רשימת הישגים: 3 אליפויות יורוליג (1990, 1991, 1998). הסקורר המוביל של הפיינל פור (1991), ה-MVP של הפיינל פור (1998).

אהרון כתב למעלה, ועוד נתייחס בהמשך סדרת המאמרים, על יוגופלסטיקה ספליט הגדולה. ספליט ההיא לא הייתה רק קוקוץ' – היו גם דינו ראדג'ה, ולדימיר פרסוביץ', ז'אן טבק, דושקו איבנוביץ' והרבה שמות אחרים. בזכייה הראשונה והשנייה ראדג'ה היה דומיננטי לצד קוקוץ', ואז סאביץ' היה יותר שולי.

לכן נתמקד ב-1991. ראדג'ה עוזב לרומא (ומאוחר יותר לבוסטון סלטיקס) וקוקוץ' נשאר. זה הזמן של סאביץ' לעלות מקצה הספסל לדומיננטיות, והוא עושה את זה בצורה מרשימה. הפאוור פורוורד הארוך מתגלה כשחקן שמשלים נהדר את קוקוץ' וכשומר נהדר שעושה המון ב-2 צדדי המגרש. בפיינל פור של אותה שנה הוא הופך לנשק ההתקפי החשוב ביותר עם 25 נקודות בחצי הגמר מול פיזארו, ורק מתעלה על זה עם 27 נקודות (מתוך 70!) בגמר קשוח מול ברצלונה, שסיימו את הטריפיט של ספליט.

לאחר מכן הוא עזב את ספליט כשמלחמת האזרחים כל הזמן ברקע ועבר לברצלונה. הוא המשיך לחורר רשתות שם, אבל הקבוצה החלשה מסביבו (הושקעו משאבים גדולים יותר במועדון הכדורגל) לא הצליחה לעבור את רבע הגמר למרות היכולות הטובות שלו כסקורר. לכן הוא המשיך לפאוק, זכה איתה בגביע קוראץ' ואז עבר לריאל מדריד.

הוא הגיע עם המדרידאים לפיינל פור אחרי ששנים פספס את היורוליג, אבל סיים שם במקום הרביעי למרות משחקים לא רעים. זאת רק הייתה ההכנה לעונה הגדולה באמת בקריירה שלו – 1997/98. אחרי שנים למודות אכזבות הוא עבר לקינדר בולוניה. הם הציגו כדורסל הגנתי טוב מאוד וספגו מעט נקודות, כשסאביץ' מראה את יכולותיו ב-2 צדדי המגרש. הם לא נתקלו בקשיים בסדרות שמינית ורבע הגמר, ואז הגיעו לפיינל פור.

באותו פיינל פור היו 4 קבוצות – פרטיזן בלגרד, א.א.ק אתונה, בנטון טרביזו וקינדר בולוניה. בולוניה חסרת הניסיון רצתה אליפות ראשונה, וסאביץ' היה שם בשבילה. הוא שרף רשתות עם 23 נקודות בחצי גמר חד צדדי מול פרטיזן, אבל זאת רק הייתה ההכנה לאחד הגמרים המשעממים בתולדות המפעל. 102 נקודות נקלעו באותו גמר. ע"י 2 הקבוצות ביחד. אף אחד בא.א.ק לא עבר את 10 הנקודות וסאביץ' התרכז בהגנה בשביל להביא את האליפות לקינדר ולזכות בתואר ה-MVP של הפיינל פור. לאחר מכן הוא הוביל את אפס איסטנבול לפיינל פור ראשון ומרשים ב-2000, ופרש שנים ספורות לאחר מכן.

*

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 83 תגובות

  1. אשך טמיר המקורי

    27 אוג 2017 15:32:32

    תודה רבה לכם. הגענו לקרם דה-לה-קרם.
    מבחינת יכולת, זאת יכולה להיות חמישיית ה-30 בקלות:

    בודירוגה בפוינט
    מאנו בשוטינג
    פארקר בסמול
    קוקוץ' בפאואר
    סאביץ' בסנטר

    אבל בגלל שיש שמות גדולים מסאביץ' בסנטר, ובגלל שמאנו לא היה מספיק בסביבה להותיר את חותמו, הקרב האמיתי בין שלושה – בודירוגה, קוקוץ' ופארקר.
    מבין השלושה, אין מנוס לדעתי מללכת על האגדה קוקוץ'.
    את השני בין בודירוגה ופארקר קשה מאוד לבחור, אבל אנו בישראל.
    אז פארקר.

  2. אחד העם

    27 אוג 2017 15:43:17

    ברגעים כאלה הולכים עם הלב – מאנו!!
    ואחריו פארקר (יודע שאין הרבה הגיון אבל לא מחפש אחד כזה כשמדובר על מאנו)

  3. הציפור הנדירה

    27 אוג 2017 16:01:34

    כמובן בוחר בפארקר וקוקוץ' עם הרבה כבוד לבודירוגה וסאביץ' וגם למאנו אך הוא לא שייך לכאן אלא לגארדים וגם לא שיחק מספיק זמן.

    וכן בוחר בדיאנטידיס בשובר שיוויון.

  5. אהרון שדה

    27 אוג 2017 16:14:11

    נשגבות מבינתי הבחירות של הקהל הרחב .
    למשל דניבלוביץ קיבל 19 אחוז לחמישיית הטורניר כשמולו מעבר לדמיינטינדיס גם ספינוליס שארס ונבארו …
    היה מצופה שיקבל מעבר לכך בהתמודדות מול דמיינטינדיס בלבד ..אך התוצאה (המוקדמת יש לומר ) 14-86 !

  6. אהרון שדה

    27 אוג 2017 16:20:01

    בניגוד למאמר הקודם שם לא הלכתי עם מי שבחרתי והצבעתי שאראס וספינוליס (ששששש שיכנעתי לבחור בדמינטיינדיס ודנילביץ).
    הפעם אני באמת מאמין בלב שלם שהשניים הגדולים ביותר ובסדר הזה הם
    1. קוקוץ
    2. בודירוגה .
    קוקוץ היה ליגה אחרת וכנראה שגולשי האתר צעירים ברובם .
    בודירוגה מול פארקר זה צמוד אך בבחירת העשור לקהל הרחב לעשור 2001-2010 סיים בודירוגה ראשון ופארקר נבחר אף הוא לעשירייה אך לא זכה לבחירת הקהל הרחב ..שם הוטה פארקר לרעה מכיוון שהקהל הבוחר היה אירופאי ופארקר אמריקאי .
    היום קורה לו בדיוק הפוך.
    השייכות שלו לארץ ואופיו הנעים שמים אותו אוטומטית בשלב הבא.

    שלא תהיה אי הבנה הוא שחקן נהדר ובן אדם עוד יותר נהדר הוא הזר הכי אהוב עליי מכל שחקני מכבי אך בניגוד לשארס (ואולי וויציץ ) לא הייתי בוחר בו בחמישייה שלי כי מבחינתי בודירוגה וקוקוץ אגדות.
    כך או כך השלישייה הנ"ל הם בעיני ה 3 הכי טובים בכל הרשימה של ה 30 הם טופ 3 שלי .
    (אל תזכירו לי זאת אם אצטרך לייצג שחקן אחר בתחרות שחקן ה 30 שיכלול את כל החמישייה וייתכן שנאפשר "הזדמנות אחרונה" מבין אלו שלא נבחרו …לא רק לפיב"א מותר …הזדמנות אחרונה ).

    1. הציפור הנדירה

      27 אוג 2017 19:21:30

      ברמת היכולת אחד מול אחד פארקריותר טוב מבודירוגה ולא פחות טובמקוקוץ'. הוא היה נהדר בשני צדי המגרש, חכם ומגוון לא פחות.

  8. אסף

    27 אוג 2017 16:39:50

    מאנו לא שיחק מספיק ביורוליג ולכן הלכתי עם קוקוץ' ואחריו לטעמי פארקר, בודירוגה מעט מאחור בעיניי .
    בשובר השוויון בגארדים אגב הלכתי על דיאמנטידיס בעיקר בגלל שבעיניי הוא השחקן המושלם לקבוצה ומופת לקבוצתיות למרות שכשרון נטו היה לו פחות. מדנילוביץ'.

  9. MBK

    27 אוג 2017 16:41:41

    תודה על הפוסט
    המלצה אישית – פורמט של רנקר מאפשר לדרג ולבחור 2 ( או יותר מתוך 6 )
    זה ייצור איזון ובחירה אמינה יותר

  10. ינון יבור

    27 אוג 2017 16:43:39

    מידן צודק. זה די מבאס לבחור רק 1 כשאתה יודע ששניים נכנסים. אתה מתחיל לחשוב "פוליטית" אולי כדאי לבחור את מספר 2 שלך כי הוא פחות קונצנזוס…

    1. אהרון שדה

      27 אוג 2017 18:51:57

      תודה תבל שלא ידענו היה מקצר תהליכים .
      עכשיו מאוחר מדי .
      זו אגב הסיבה שאם שני לא מקשים מקשים שלישי ביותר מ 10 אחוז אנו עושים פליאוף ביניהם

  12. משה פ.

    27 אוג 2017 17:39:49

    תוצאות הבחירות עד עתה מרמזות כנראה על גיל המצביעים וכן על אהדת הלב שלהם.

    עם כל הכבוד לפארקר "הישראלי", ויש כבוד, הוא ממש לא ברמה של קוקוץ' בכלל. ולדעתי האישית גם לא של בודירוגה.
    פארקר ראוי לחמישייה ללא ספק, אך לא על חשבון השניים הנ"ל.

    גם דנילוביץ' עם תוצאה נמוכה מאד יחסית, ושוב כנראה לאור גיל המצביעים.

    1. הציפור הנדירה

      27 אוג 2017 19:05:42

      טועה לחלוטין פארקר היה נהדר בשני צדי המגרש והיה לא פחות טוב מקוקוץ' בהתקפה (אתה מוזמן לחזור לנתונים במאמר) ויותר טוב בהגנה, שחקן חכם לא פחות ומנהיג ווינר לא פחות. פארקר היה בהחלט שחקן לא פחות טוב מקוקוץ'.

      1. גיא הרשע

        27 אוג 2017 19:24:39

        תשווה בין הנתונים של ה-2 ב-NBA –
        גם אם תבחר להשוות את פרקר לקוקוץ של גיל 30+ ,
        עדיין קוקוץ מציג נתונים ברמה אחרת לגמרי.

        1. אלעד אייל

          27 אוג 2017 21:41:45

          גיא ראשית הבחירה היא על הנתונים באירופה. אחרת גינובילי היה חזק בתמונה. שנית האתלטיות של פארקר שהייתה יתרון גדול באירופה לא הייתה יוצאת דופן באן בי איי. קוקוץ לא התבסס על אתלטיות כמו פארקר, וגם יתרון גובה של 9 ס"מ היה משמעותי. פארקר גם הגיע לסיטואציה שונה וכשכבר עבר קצת את שיא היכולת. אני חושב שגם בהשוואה רק באירופה קוקוץ בוודאי לא נופל מפארקר ויש לו את היתרונות שלו וזה באמת ענין של העדפה.

          1. גיא הרשע

            27 אוג 2017 21:55:33

            אין לי בעיה עם מי שבוחר בפרקר, בקוקוץ', או בבודירוגה.
            אבל אני לא מסכים עם הקביעה הדטרמיניסטית ("טועה לחלוטין").
            פרקר היה שחקן ענק,
            והוא קלע באחוזים גבוהים בהרבה מקוקוץ',
            אבל הוא לא ניהל משחק כמוהו,
            והוא לא השתלט על משחקים כמו קוקוץ'.

            מה חשוב יותר,
            אסיסטים או אחוזים מהשדה?
            הגנה אישית, או ריבאונד?

            זה סובייקטיבי לחלוטין.
            לכן –
            אני מסכים עם כל הטיעונים שלך.
            הייתי פחות מסכים אם היית רושם "אתה טועה לחלוטין".

          3. הציפור הנדירה

            27 אוג 2017 23:34:58

            אני חושב שהתגובה הזו אלי ולא לאייל כי רני כתבתי "טועה לחלוטין"…
            התכוונתי שמי שחושב שפארקר בכלל לא ברמה של קוקוץ' טועה לחלוטין ולא התכוונתי שפארקר בהכרח טוב יותר, אלא שנוא ברמה דומה, כל אחד וסגנונו.
            וממה שזכור לי, במשחקיו הטובים הוא כן השתלט על משחקים לא פחות. וגם אם ניהל משחק פחות טוב ידע לעזור היטב בניהול המשחק.
            בשילוב הגנה והתקפה בזה פארקר היה טוב יותר בבירור וכן באחוזי הקליעה.
            בסה"כ שניהם ברמה דומה, כל אחד עם סגנונו ויכולותיו, אך בוודאי שאין בסיס למי שטוען שפארקר בכלל לא ברמה של קוקוץ' ומי שיטען הפוך גם לא אין בסיס.

  13. מוטה זוכמיר

    27 אוג 2017 17:45:49

    זה ממש קל : קוקוץ'
    רק ישראלים יצביעו לפארקר במקום לקוקוץ', פארקר היה שחקן טוב מאוד אבל קוקוץ' הוא אגדה.

    2. הציפור הנדירה

      27 אוג 2017 19:10:18

      היכולת של פארקר הייתה אגדית לא פחות. הוא היה מנהיג ווינר לא פחות מקוקוץ', לא פחות טוב בהתקפה ויותר טוב בהגנה, שחקן חכם ומגוון לא פחות.

  14. גרשון רוקח

    27 אוג 2017 19:05:46

    כשהתחיל הפרוייקט המופלא חששתי מאוד מהעמדה הזו, כמה מהגדולים ביותר והאהובים ביותר נמצאים פה.

    אני אדום מבטן ומלידה, כן? אבל כשהייתי בכיתה י"א, אנתוני פארקר חזר לארץ והתרגשתי כמו ילד. הבעיה היתה שבימי חמישי היה סדר ערב בישיבה התיכונית שהסתיים רק בשעה שהמשחק של מכבי התחיל. הסברתי למחנך בתחילת השנה, שהוא יכול לסמן את יום חמישי של הכריסמס שבו יש פגרת יורוליג כיום חמישי היחיד שבו יראה אותי. בכל השאר אני אשב בבית למה שכונה "טקס פארקר", הייתי צופה בכל תנועה, סופר לו נקודות מדד, מחשב איך הוא משיג את הנקודות ומתמוגג מכל תנועה. ועם כל זאת, אנתוני פארקר הוא רק שלישי ברשימה שלי פה.
    קוקוץ' ובודירוגה הם רמה מעל פארקר ולו בשל העובדה שהיו הכוכבים הבלתי מעורערים של הקבוצות שלהן. פארקר היה חלש בשניים מהגמרים שלו (2005,2006), קוקוץ' ובודירוגה לא יכלו להרשות לעצמם להיות חלשים. בחרתי בבודירוגה כי אני חושב שהזכיה של פאו בגמר על בולוניה ב2002 היתה תצוגה מנהיגותית שלא תיאמן. אבל ספליט של קוקוץ' היא אחד הסיפורים המרגשים והיפים ואחד מאלה שגורמים לי לחשוב כמה שנים מאוחר מידי.

    שוב תודה על פרוייקט אדיר

    2. הציפור הנדירה

      27 אוג 2017 19:19:10

      אכן היה חלש ברוב המשחק והיו לו אחוזים רעים מהשדה (12-3) אך ברבע הרביעי היה טוב ועזר להגדיל את הפער.

    3. הציפור הנדירה

      27 אוג 2017 23:21:28

      עדיין ברמת הכדורסל פארקר היה לא פחות טוב אם לא יותר והוא הצטיין בשני צדי המגרש יותר מהם. והיה גם הוא שחקן חכם ולא פחות מגוון אם לא יותר.

  16. האווי לאסוף

    27 אוג 2017 20:19:32

    פארקר היה שחקן ענק, ובמקרה שלו באמת המספרים לא מתארים את הכל. הוא היה שחקן הגנה נהדר, ובהתקפה הוא עשה כל מה שנדרש, גם אם זה אומר להיות אופציה שנייה או שלישית. היה פער עצום בין האגו שלו לכשרון, ובכיוון הנכון. אני לא מצליח לחשוב על הרבה שחקנים שהפגינו רמת משחק גבוהה יותר ממנו באירופה, ומי שיועדף עליו צריך להיות משהו מחוץ לסקאלה.

    ולכן בחרתי בקוקוץ'

    1. אלעד אייל

      27 אוג 2017 20:33:14

      פארקר אם היה רוצה היה יכול בקלות להיות מלך הסלים של היורוליג בקלות לדעתי. קלעי כמוהו שקולע בכמעט ב-49 % לשלוש במשך עונה שלמה כשהוא זורק יותר משתי שלשות למשחק!
      הוא באמת היה שחקן הגנה נפלא וחוטף נהדר, ריבאונדר מדהים לעמדה שלו. החולשה היחידה שלו היא אולי שלא תמיד הגיע למשחקים הגדולים כמו קוקוץ ובודירוגה, אבל היו לו שלוש שנים שליטה נדירה ביורוליג. קוקוץ היה שחקן נדיר, אבל חלק מגדולתו נתגלתה בדיעבד. ספליט שלו אף פעם לא סיימה ראשונה את העונה הרגילה, ובשום עונה לא הייתה הפייבוריטית המובילה לזכיה גם כשכבר הייתה אלופה. נכבי היי ה הפייבוריטית ואחריה ברצלונה. ספליט הייתה אנדרייטד. אני חושב שאם הייתה אז בחירה לשחקן העונה הרגילה, מגי היה לוקח או אאודי נוריס ולא קוקוץ. זה לא מוריד כלל מגדולתו של קוקוץ, אבל נראה לי שצריך גם לראות את המציאות כפי שהייתה.

      1. האווי לאסוף

        27 אוג 2017 21:02:19

        אני לא יודע על איזו מציאות אתה מדבר, כל אחד מאיתנו חווה אחת אחרת… 😀
        וברצינות, בתור אוהד מכבי כבר שלושים ומשהו שנה, אני ממש מסכים איתך. אם יש זן של שחקנים שאני אוהב, זה הזו של פארקר. מלבד החבר'ה של ילדותי, הוא הזר האהוב עליי בקבוצה, ומכבי שלו הייתה שנייה רק לקבוצה אחת בכל 30 ומשהו שנות החזייה שלי, כמו שמנחם אומר.
        שנייה רק לספליט הגדולה, ששברה לי את הלב

        1. אלעד אייל

          27 אוג 2017 21:24:22

          ספליט שברה גם לי את הלב. עד שנפטרנו מבוב מקאדו האיום ומילאנו שחגגה בסיוטים, ובחצי הגמר נפטרנו מברצלונה האימתנית, הגיעה קבוצת הילדים הזו ועשתה לנו בית ספר. ועדיין ספליט עד כמה שזכור לי (מציאות מדומה?) היא לא הייתה אף פעם הפייבוריטית המובילה לזכיה גם בשנתיים הבאות.
          לגבי הקבוצה הגדולה של שנות הפיינל פור, אני חושב שיש פנים לכאן או לכאן. מכבי שיחקה כדורסל אטרקטיבי בהרבה. היא דרסה יריבות והמשחקים שלה היו חגיגה אמיתית. כנראה הקבוצה ההתקפית הטובה בהיסטוריה האירופית. היא גם הייתה קבוצת הגנה מצויינת כשהחליטה שזה חשוב. ספליט אף פעם לא דרסה קבוצות אולי בגלל הסגנון של מליקוביץ. היא ניצחה בהפרשים קטנים והתישה את היריבות. מצד שני אי אפשר להתעלם מהאינטליגנציה, הוורסטיליות והגמישות של הקבוצה הזו, ההתעלות במאני טיים והכוכבים הגדולים שהיא הוציאה מתוכה לשנים רבות

          1. האווי לאסוף

            27 אוג 2017 22:25:13

            טוב נו, לא נצליח להוציא מפה ויכוח. אנחנו זוכרים את הדברים באופן דומה, וחלוקים מעט על המסקנות. להפתעתי, בשלב מסוים בחיים גיליתי שלאנשים אחרים מותר להחזיק בדעה שונה משלי. זה עדיין לא מקובל עליי, אבל ניחא

          2. אלעד אייל

            27 אוג 2017 22:34:10

            חבל קיויתי לאיזה ויכוח תיאולוגי סוער בנוסח מי הקבוצה הגדולה ביותר שיזעזע את האתר ויגרור איזה 800 תגובות, אבל משום מה נראה לי שבפגרה הזו כבר מיצינו את מכסת המחלוקות לשנים הקרובות.

  17. אדם אחד

    27 אוג 2017 20:25:01

    עם כל הבלגן, אני חושב שההצבעה היום "קלה":
    קוקוץ ראשון, בודירוגה פרקר קרב מאוד צמוד, ו… לא מאמין על עצמי, אבל אני הולך עם פארקר. מתישהו צריך ללכת עם הלב.
    אגב – אולי צריך להתייחס לאתגר גמו שעושים "כוחות" במשחקי שכונה: צד אחד בוחר בחירה 1 ו- 4, צד שני בוחר 2 ו-3. מהארבעה פורוורדים, אם אני בוחר 1 ו- 4, אני לוקח את קוקוץ ראשון, ושמח במה שישאר (מאנו?). אם אני בוחר 2 ו- 3 אני הולך על בודירוגה ופארקר.

    ומשני הגארדים: דיאמנטידיס. בחמישיה שמסתמנת, לא צריך עוד ספקי נקודות. צריך האסל והגנה

  18. יאיר זעפרני

    27 אוג 2017 20:34:10

    אם השאלה היא מי אני הכי אוהב אז אני מצביע לסאביץ' האליל.

    אם היא השאלה היא מי אני הכי מחזיק ממנו כשחקן כדורסל אז מאנו.

    אם השאלה היא מי חושב שהיה הכי טוב אז אני אגיד שבאופן מצער אנתוני פארקר.

  19. מיקי

    27 אוג 2017 22:01:34

    פירצה קוראת לגנב, ולכן גם הפעם הצבעתי למאנו, אבל אלמלא הייתה הפירצה, הייתי מצביע נכון – לקוקוץ', כי היה טוב מבודירוגה ומפארקר. למותר לציין שכל החמישיה הזו מפלצתית וראויה לכל התשבוחות.

  20. הציפור הנדירה

    27 אוג 2017 23:13:31

    לגבי פארקר וקוקוץ' ובודירוגה. הייתרון היחיד של שני האחרונים הוא שהם היו נהדרים בכל הגמרים שלהם. פארקר היה פחות טוב בשניהגמרים האחרים שלו כשבלפני האחרון והזכייה האחרונה אמנם היה רע ברוב המשחק אך ברבע הרביעי היה טוב ועזר להגדיל את הפער.
    אך בכל שאר יכולות הכדורסל פארקר היה לא פחות טוב ואף יותר טוב כי היה נהדר בשני צדי המגרש כשהיה לא פחות טוב בהתקפה אם לא יותר מטוני ודיאן וטוב יותר בהגנה, שחקן חכם לא פחות ומגוון לא פחות אם לא עוד יותר. הוא היה כדורסלן לא פחות טוב משניהם ואולי יותר. קוקוץ' לא יותר מחוץ/מעל הסקאלה/האחרים יותר מפארקר.

  21. איתי

    27 אוג 2017 23:19:40

    טוני קוקוץ'. עודד קטש בגובה 2.09. קוסם, התגלמות הכישרון הגולמי, שחקן ששינה תפיסות עולם ולא נראו הרבה שחקנים כמותו בכל ההיסטוריה של המשחק. ולכן מקומו ראשון.

    דיאן בודירוגה שמי שטוען שהיה מפסיד לפארקר באחד על אחד פשוט לא מבין כלום ושום דבר ( כי בודירוגה היה נותן לפארקר לנצח כל השנה חוץ מבגמר) , שחקן שהיה הרוצח האולטימטיבי, שחקן השח המושלם, שהיה מקריב את כל השחקנים על המגרש בשביל לזכות בניצחון כולל את חבריו לקבוצה. שני לקוקוץ' רק בגלל שהוא התגלמות הרוע והסיוטים של מאות אלפי אוהדי כדורסל.

    מי שלא חזה במו עיניו בזמן אמת בשני השחקנים האלו לעולם יחשוב שפארקר ( שאותו אני אוהב לא פחות מכולם ורוב מה שנכתב עליו אמת) היה טוב מהם ויטעה שוב ושוב…

    1. הציפור הנדירה

      27 אוג 2017 23:44:03

      ברור שבודירוגה היה מפסיד באחד על אחד כי פארקר הרבה יותר אתלטי כולל יותר מהיר. פארקר היה לא פחות טוב בהתקפה וטוב יותר בהגנה. גם הוא היה שחקן חכם ומגוון לא פחות אם לא יותר.

    2. הציפור הנדירה

      27 אוג 2017 23:48:12

      בסופו של דבר מה שקובע מי ראשון זה היכולת במשחק הכדורסל ומי עושה את מה שנדרש במשחק הכדורסל בצורה יותר טובה ויעילה. ולא ברור שטוני עושה זאת יותר מאנטוני. לפארקר אחוזי קליעה טובים יותר בבירור, יכולת הגנתית טובה יותר, גם הוא היה שחקן חכם והיה שחקן מגוון לא פחות אם לא יותר.

      1. איתי

        28 אוג 2017 06:47:20

        בסופו של דבר טוני קוקוץ' היה שחקן כשרוני יותר מפארקר, עשה קריירה גדולה יותר מפארקר בגיל צעיר יותר מפארקר והשפיע על מיליונים ביבשת הישנה באופן גדול ומשמעותי יותר מפארקר. אני מזכיר שאנתוני שחקן אמריקאי כמוהו היו וישנם רבים וטובים בנבא וייחודו בעיקר בתכונות האופי וחכמת המשחק שהם שניים ובלי להעליב לשאראס ובודירוגה. עצם תשובתך לעניין האחד על אחד עם בודירוגה מראה שלא ירדת לעומק גדולתו של האיש. את בודירוגה לא ניתן היה לעצור בהגנה, גם לא פארקר שנמוך וחלש משמעותית מדיאן אבל כל זאת לא היה משנה כי בודירוגה פשוט היה מנצח אותו בכל גמר, בדיוק כשצריך.

        1. הציפור הנדירה

          28 אוג 2017 11:37:42

          כשרוני יותר במה? ביכולת ההתקפית פארקר היה לא פחות טוב ועם אחוזי קליעה טובים יותר, בהגנה פארקר היה טוב יותר, ביכולת מגוונת פארקר היה לא פחות מגוון אם לא יותר, בחעמת משחק גם לפארקר הייתה חכמת משחק גבוהה גם אם לקוקוץ' הייתה עוד יותר.
          במכלול היכולות והתכונות הנדרשות בכדורסל פארקר היה לא פחות מקוקוץ' וברור שאירופי שצמח בכדורסל האירופי ישפיע על מיליונים יותר מאשר אמריקני ולא משנה עד כמה האמריקני גדול. מקאדו ווילקינס לא השפיעו על מיליונים באירופה כמו קוקוץ', אז קוקוץ' גדול מהם?!

  22. MJ234523

    27 אוג 2017 23:25:52

    כאמור טוני קוקוץ' בלי צל של ספק.

    אם יש משהו שמסקרן אותי הוא איזה שם פרטי יותר מגניב:

    דיאן, טוני,אנתוני?
    דיאן – שם של שרלילה
    טוני -שם של כלב
    אנתוני -שם של גייז

    1. הציפור הנדירה

      27 אוג 2017 23:50:47

      דווקא כן יש ספק לכל אחד היה הסגנון שלו והיכולות והיתרונות שלו, אך פארק היה שחקן הגנה טוב יותר, עם אחוזי קליעה טובים יותר, גם הוא היה עם חכמת משחק גבוהה ומגוון לא פחות אם לא יותר.

  24. גיא הרשע

    28 אוג 2017 07:27:20

    פרוייקט נהדר,
    לא מספיק כתבתי את זה.

    זה גרם לי לנבור במשחקי עבר, ולהיזכר בכמה שחקנים ומשחקים גדולים.

    כל הדיון – קוקוץ', פאקר, בודירוגה,
    גרם לי להיזכר במי שאני חושב שהם באמת גדולי הכדורסל האירופאי.
    אולי (רק אולי…) לא הכי טובים, אבל הכי השפיעו על הכדורסל במסגרות האירופאיות (גביע אירופה לאלופות, יורוליג, יורובאסקט) –

    גאליס ופטרוביץ'.

    https://www.youtube.com/watch?v=L41vFYDdQdw

    (אולי זה לא ממש קשור לפוסט,
    אבל לראות את פטרוביץ' נגד גאליס בגמר היורובאסקט ב-89',
    ולהיזכר איזה קוסם מדהים היה פטרוביץ', ואיזה סקורר אדיר היה גאליס)

    1. אלעד אייל

      28 אוג 2017 10:44:44

      שני ענקים ללא ספק. פטרוביץ בעיני האירופאי הגדול מכולם ויסלחו לי כל השאר. גאליס היה סקורר מדהים שבלתי אפשרי לעצור. הוא היה לפני עידן הכסף הגדול בכדורסל היווני והייתה לו קבוצה לא מספיק טובה. אבל ללא ספק פרץ את הדרך לקבוצות מאתונה. פספס בשנה אחת את הזכיה של פאו ב96.

        1. אלעד אייל

          28 אוג 2017 17:12:15

          כמו שגיא כבר ציין לפני זה ענין של טעם. כתבתי שבעיני פטרוביץ הגדול מכולם. לא טענתי שאובייקטיבית הוא הגדול מכולם.
          פטרוביץ היה ללא שום יתרון פיזי בולט על אחרים. סאבוניס היה ענק בגובה 2.21 עם גוף גדול וחזק. זה בוודאי יתרון פיזי משמעותי על רוב הסנטרים האחרים שפגש. כמובן שהוא היה שחקן יוצא דופן עם טאץ נדיר ויכולות מדהימות לאיש בגודלו . קולע שלשות מוסר מאחורי הגב ומעל הראש וכו'. אבל פטרוביץ בעיני היה קוסם שאין דומה לו. גם בנבחרת יוגוסלביה הגדולה האחרונה של 1990 כל הכוכבים הגדולים הודו שפטרוביץ הוא הגדול מביניהם. אני חושב שמה שהוא עשה לא דומה לאף שחקן אחר, אבל זו רק דעתי.

    2. הציפור הנדירה

      28 אוג 2017 11:40:52

      פטרוביץ' היה לא רק קוסם אלא סקורר גדול יותר מגאליס וגם אוסקאר שמידט הברזילאי ששיחק באירופה היה סקורר לא פחות גדול מגאליס.

      1. גיא הרשע

        28 אוג 2017 11:45:58

        בהתחשב בעובדה שגאליס הוא מלך סלי היורובאסקט בכל הזמנים,
        עם ממוצע של יותר מ-30 נק' למשחק (5 נק' למשחק יותר מהממוצע של פטרוביץ'),
        אז טענתך שפטרוביץ' סקורר גדול יותר מגאליס לוקה בחסר.

        1. אלעד אייל

          28 אוג 2017 17:18:29

          אני זוכר איך גאליס כמעט ניצח לבדו את מכבי ביד אליהו עם 35 או 37 נקודות. כבר לא זוכר בדיוק. הוא תמיד היה נראה לי קצת גמלוני ובטח לא נחשי וחמקמק כמו פטרוביץ, ולא כל כך הבנתי איך השחקן הקצת גוץ הזה בעיני הוא כזה שחקן בלתי עציר. אני חושב שלא הערכתי אותו אז מספיק, אבל העום אנייודע כמה ענק הוא היה.

        2. אהרון שדה

          28 אוג 2017 20:32:12

          גיא במקרה הזה אני חלוק עליך מכל וכל .
          גאליס היה באמת קלעי נפלא ובחסד בייחוד בנבחרת אבל דראזן היה ליגה אחרת.
          אתה צודק לגבי כל מלכויות הסלים (ותוסיף לכך מלכות סלים ממונדובאסקט 86 …אלא ששם סיימה יוון לאחר ישראל ).
          לדראזן הייתה קבוצת כוכבים סביבו ולכן הוא קלע טיפה פחות.
          אבל בכולל היה ליגה אחרת מכל שחקן באירופה וזה כולל את גאליס הנפלא.

          1. גיא הרשע

            28 אוג 2017 20:55:33

            האם פטרוביץ' היה שחקן גדול מניקו גאליס?
            גם לדעתי.

            אבל שאלת הסקורר, היא לא מתייחסת לקסמים שפטרוביץ' ידע לעשות (רק תראה את כל האסיסטים שלו באותו קטע יוטיוב קצר).
            היא מתייחסת ליכולת לקלוע נקודות, והרבה מהם.
            וזה מה שגאליס עשה טוב יותר מכל אירופאי אחר.
            יותר מ-30 נקודות למשחק ב-33 משחקי יורובאסקט.
            (סך הכל 1030 נק').
            הקלע המוביל ב-4 מ-5 אליפויות אירופה, כאשר ה-19.9 נק' למשחק באליפות הראשונה שלו ב-81' (שלישי באליפות בנק' למשחק) היא זו שהורידה את הממוצע שלו ל-"רק" 31.3 נק' למשחק.
            ב-87', השנה שהוא הוביל את יוון לזכייה?
            הוא סיים את הטורניר עם 37 נק' למשחק!
            בגמר מול ברית המועצות הגדולה (הפייבוריטית הברורה לזכייה באותה אליפות),
            גאליס קלע 40 נק'.
            בחצי הגמר מול יגוסלביה של פטרוביץ'?
            הוא קלע "רק" 30 נק' (פטרוביץ' 22).

            אני שוב אחזור ואומר –
            פטרוביץ' לדעתי הוא השחקן הכי גדול שצמח באירופה.
            הוא לא הגיע להישגים של נוביצ'קי,
            או לקריירה כמו של גאסול.
            אבל את הרושם שהוא השאיר עליי אחרי שראיתי אותו מפרק את הפועל תל אביב בחצי גמר קוראץ', אי אז בנערותי –
            שום דבר לא יכול להסיר.

            הנקודה שלי הייתה על גאליס כסקורר.

          2. אהרון שדה

            28 אוג 2017 21:17:07

            גיא עם זה אנחנו תמימי דעים והגדרת זאת נכון
            הוא (בגלל הטרגדיה ) לא הגיע להישגי נוביצקי וגאסול אך הוא היה הזיכרון הכי גדול של כל מי שצפה בו ואני זוכר את 59 הנקודות שלו בחצי גמר קוראץ 88 שהגיעו אחרי שהביא לציבונה שני גביע אירופה ברצף (85+86 כולל ניצחון בגמר 86 על סאבוניס הענק).

      2. גיא הרשע

        28 אוג 2017 11:48:16

        לא הכל בחיים זה שחור ולבן.
        פטרוביץ' וגאליס.
        2 מהסקוררים הגדולים שהכדורסל האירופאי הצמיח.
        מי הסקורר הגדול מבין ה-2?
        מה זה משנה?
        יש טיעונים טובים לכל אחד מצמד השחקנים הנפלא.

    1. הציפור הנדירה

      28 אוג 2017 11:44:27

      כדאי מאוד שתבדוק את המקורות שלך, בודירוגה היה בדיוק באותה עמדה של קוקוץ' וכמו שהיה בירד בנב"א, פוינט-פורוורד. בעמדת הרכז שיחק לצדו שחקנים גדולים אחרים כמו שאראס בשנה לפני שהגיע למכבי.

    1. אהרון שדה

      28 אוג 2017 17:47:17

      קיבל קול אחד אך עדיין מתחת לאחוז גם בעיגול ספרות .
      כבוד הוא להיות בטופ 12של הופס מה שלמשל פאפלוקאס ומקאדו לא עשו

כתיבת תגובה

סגירת תפריט