לברון וספר השיאים / ערן שור

 

 

בצעירותי, לפני הצבא, שקלתי לכמה שניות קריירה כפסנתרן. זה לא קרה ולמען האמת לא נראה לי שעולם המוסיקה הפסיד את ארתור רובינשטיין הבא. אבל בשיעורי הפסנתר השבועיים של המורה הנפלאה חיותה למדתי הרבה לא רק על הפסנתר אלא גם על החיים עצמם. עד היום זכור לי הקושי הכרוך בניסיון להשתלט על הבאלדה הראשונה של שופן, אחת היצירות היפות והמאתגרות שאי פעם נכתבו לפסנתר. כשחלקתי את התסכול עם חיותה, היא סיפרה לי את הסיפור הבא, פחות או יותר בגרסה הזו:

חסיד אחד בא לרבי שלו ומקונן על משפחתו הגדולה, וכבר אין מקום בדירת החדר וחצי לכל צאצאיו המרובים.
אומר לו הרבי: "תכניס עז הביתה".
תמה החסיד אך עושה כמצוות רבו.
אחרי שבוע הוא שב אל הרבי בוכה: "הכנסתי עז לביתי כפי שהורית לי, אך המצב נהיה הרבה יותר גרוע. ממש אי אפשר לזוז בבית!"
עונה הרבי: "עכשיו תוציא את העז".

 

והשיעור לפסנתר (ולחיים): אם נדמה לך שקשה מדי, תוסיף מלאכותית עוד קושי. כשתוציא אותו (את העז), פתאום תיווכח שלא כל כך נורא. זה אשכרה עובד. אם תרצו, הגרסה האזרחית ל"קשה באימונים, קל בקרב."

 

אבל מה עניין עיזים לכדורסל? אז זהו, ששאלת העז (GOAT) הפכה לאחרונה לכזו שקשה לאוהד ה-נבא הממוצע להתחמק ממנה, גם אם עבור רוב האוהדים מדובר עדיין בשאלה שהתשובה לה רטורית. אנסה להוסיף כאן עוד שני סנט לדיון.

 

כידוע, לברון ג'יימס הפך במהלך סדרת הגמר האחרונה לשחקן שקלע הכי הרבה נקודות בהיסטוריה של פלייאוף ה-נבא, כשבגיל 32 הוא חולף בקלילות על פני הוד אווירותו. האם זה רלוונטי למעמד ההיסטורי שלו? האם באמת יש לו מקום בהר ראשמור של הכדורסל? ואולי הוא אפילו מאיים על תואר ה-GOAT של מייקל?

ללא ספק, מי שעסוק בשאלות הללו יותר מכל אחד אחר (חוץ אולי מפיני מוואלה) הוא לברון עצמו. לטעמי יש משהו בהחלט לא נעים באובססיביות שבה לברון מדבר על "המורשת" שלו ועל מעמדו ההיסטורי. לא נראה לי שג'ורדן, קובי, שאקיל, או אפילו מג'יק הם אנשים צנועים יותר או כאלו שאכפת להם פחות ממעמדם ההיסטורי, אבל איכשהו אצל לברון זה עובר פחות טוב. אולי עניין של (היעדר) קסם אישי. או אולי דיבור עודף על עצמו בגוף שלישי. לאשך הפתרונים. בכל מקרה, לא זה צריך להיות הקריטריון שעל פיו שופטים גדולה היסטורית.

מן הסתם, יש כאלו ששום דבר לא ישכנע אותם במקרה של לברון. חלקם דתיים שמאמינים באדוני אלוהינו אדוני אחד (לא, לא ההוא מהתנ"ך), ועם אמונה, כידוע, לא ניתן להתווכח. אחרים פשוט לא מסוגלים לסבול את ג'יימס האדם או השחקן (או שניהם) ועבורם לא משנה מה יעשה ומה ישיג, לעולם הוא לא יוכל להיות אחד הגדולים ובטח שלא ה-GOAT. עבור ה-ללל למיניהם הוא לא יהיה הגדול מכולם גם אם יפרוש עם שבע טבעות ואז יעשה הסבת מקצוע, ילמד רפואה, ימצא תרופה לסרטן ועל הדרך ישיג גם שלום עולמי.

יש גם מי שטוענים שיש כאן עניין של הישגים, אבל ממקדים את כל תשומת הלב בקטגוריה אחת. כדורסל הוא משחק קבוצתי הם טוענים, ובסופו של דבר מה שמשנה הוא התואר הקבוצתי. לג'ורדן יש שש טבעות כשחקן המוביל של הקבוצה שלו (שלא לדבר על האחת עשרה של ראסל משנות ה-60). אז עד שלברון לא משתווה אליו (אליהם?), אין בכלל על מה לדבר. במשוואה הזו, אפילו קובי עם חמש הטבעות שלו שחקן גדול יותר מלברון, כמו שמייקל עצמו טען לאחרונה (לא בדיוק האדם הכי אובייקטיבי ונטול אינטרסים לקבוע הייתי אומר).

אבל מעבר לטבעות אליפות, ניתן לטעון שיש גם משתנים אחרים שצריך להסתכל עליהם. אחד המשתנים הללו הוא שיאי נבא שונים בעונה הסדירה ובפלייאוף. באקדמיה נהוג להשתמש בשנים האחרונות במדד שנקרא H-פקטור כדי למדוד את מידת ההצלחה וההשפעה של אקדמאים מובילים וגם בהחלטות על קידום מקצועי. זה מדד שמנסה לשלב כמות ואיכות; כלומר, לקחת בחשבון גם את הפרודוקטיביות של החוקר (קרי, מספר המאמרים שהוא פרסם) וגם את מידת ההשפעה של המאמרים ההלו על תחום המחקר (שנבדקת באמצעות מספר הציטוטים של המאמר על ידי מאמרים מדעיים אחרים). כך למשל, אם חוקר א' פרסם 100 מאמרים, אבל רק 10 מהם קיבלו מעל 10 ציטוטים, ה-H פקטור שלו יהיה 10. לחוקר ב', שפרסם רק 5 מאמרים, אבל כל אחד מהם צוטט מאות פעמים עדיין יהיה H פקטור של 5 בלבד. לעומתם, לחוקר ג', שפרסם 30 מאמרים ו-20 מהם צוטטו לפחות 20 פעם, יהיה את ה-H פקטור הגבוה ביותר (20).

ה-H פקטור הוא כמובן בהחלט לא מדד מושלם ויש עליו גם לא מעט ביקורת (בעיקר הקושי להשוות בין תחומים שונים, הניסיון לכמת כל דבר, והטענה שהוא מעודד הרבה פרסומים בינוניים). אבל העיקרון ברור – כדי להעריך תרומה ויכולת צריך לשלב בין כמות ואיכות, או לפחות מידת השפעה.

אם נשליך לכדורסל, נוכל לומר שהיכולת להגיע להישגים "הכי איכותיים" או נחשבים, כמו מספר טבעות אליפויות (קבוצתי) ותארי MVP (אישי) היא כמובן קריטית. אבל חשובה גם כמות ההישגים האחרים שיש לשחקן, הן מבחינת כמות, והן מבחינת איכות. אלו כוללים הישגים קבוצתיים מעבר לאליפויות, כמו למשל מספר הגעות לסדרת הגמר או לגמר האיזורי כשחקן המוביל של קבוצתך. והם כוללים גם הישגים אישיים, כמו שבירת שיאים או כניסה לעשרת/חמשת הגדולים בכל הזמנים בקטגוריות שונות.

המקטרגים יגידו שלא חוכמה לשבור שיאים במספר עונות ומשחקים גדול. מייקל, כידוע, החליט להתבזות קצת בבייסבול בגיל 30 ואחרי שחזר פרש שוב בגיל 35, כשהוא עדיין קרוב לשיאו. לראייה, הוא מחזיק בממוצעי נקודות פר-משחק גבוהים משל לברון, הן בעונה הסדירה והן בפלייאוף. לבירד, שהגיע לליגה רק בגיל 22, נגמר הגב תוך פחות או יותר עשור אחד. לברון, לעומתם, הגיע לליגה בגיל צעיר יותר מבלי לשחק במכללות ולא עבר מעולם פציעה משמעותית (למייקל הייתה כזו כששבר את רגלו בעונה השנייה ונעדר מרוב משחקים העונה הסדירה). אז אולי לא פייר להסתכל על היכולת לשבור שיאים אישיים בכמות גדולה משמעותית של משחקים?

ובכן, כאן צריך להודות שרוצים או לא, Durability, קרי היכולת להימנע מפציעות ולמשוך קריירה ארוכה עם הרבה דקות בהרבה משחקים גם היא חלק מגדולה של שחקן. בעולם אלטרנטיבי, ברנדון רוי, גרג אודן, ביל וולטון  או סאם בואי (וסליחה אם שכחתי עוד איזה שחקן פורטלנד שהחל כתקווה גדולה ונכנע לפציעות) היו כולם יכולים אולי להימנות בין גדולי המשחק אם לא הפציעות שפגעו קשות או סיימו להם את הקריירה. חלק מהגדולה ההיסטורית של קארים נבעה מהיכולת שלו לשחק ברמה גבוהה וכמעט בלי פציעות עד גיל 42.

 

אז איפה לברון עומד בעניין השיאים האישיים והדירוגים ההיסטוריים?

נתמקד כאן בחמש הקטגוריות המרכזיות המסורתיות – נקודות, ריבאונדים, אסיסטים, חטיפות וחסימות. נשאיר לאחרים (או לתגובות) את הסטטיסטיקות המורכבות והשיאים היותר אזוטריים ("הראשון להגיע לעשרת אלפים נקודות לפני גיל 23 ושלוש מאות עשרים ושמונה ימים, עם לפחות שמונה מאות ושישה ג'אמפרים מעשרה מטר, תוך גידול שפם באורך מינימלי של שבעה סנטימטרים ולא פחות משני קעקועים של ישו על הישבן").

 

שיאי פלייאוף

נקודות

שיאן נוכחי: לברון (6,163 נקודות)

מקום שני: מייקל עם 5,987

את שיא הנקודות בפלייאוף לברון כאמור כבר שבר. בשנים הקרובות הוא צפוי להגדיל את הפער בהתמדה ובאופק אין מי שיאיים עליו (דוראנט רק באיזור ה-3,000. אף שחקן פעיל אחר אפילו לא קרוב).

בקטגוריה הזו לפחות, לברון כבר עבר את מייקל

ריבאונדים

שיאן נוכחי: ביל ראסל (4,104)

איפה לברון? מקום שביעי עם 1922 ריבאונדים.

סיכויים לשבור את השיא: Not gonna happen. עם פחות מחצי ממספר הריבאונדים של ראסל (ושל צ'מברליין), ללברון אין כמובן סיכוי בקטגוריה הזו. ובהתחשב בזה שכל מי שמעליו (ראסל, צ'מברליין, דאנקן, שאקיל, קארים וקרל מאלון) הוא סנטר או פאוור פורוורד קלאסי, זה גם לא הגיוני לצפות שיעשה את זה. מה שכן, לברון בהחלט יכול לאיים על מקום בחמשת הגדולים, לפני קארים ושאקיל. לשם כך הוא צריך בסביבות 600 ריבאונדים נוספים בפלייאוף. לא קל, אבל אפשרי אם לוקחים בחשבון שיש סיכוי לא רע לעוד כמה שנים עם קבוצה שמגיעה רחוק בפליי-אוף. עם 20-25 משחקים של פחות או יותר שמונה ריבאונדים למשחק, מדובר בסך הכל על שלוש או ארבע עונות.

ראסל עם אחד מארבעת אלפי הקרשים

אסיסטים

שיאן נוכחי: מג'יק עם 2,346 אסיסטים

איפה לברון? מקום שלישי עם 1489.

סיכויים לשבור את השיא: לכאורה קלושים, אבל מי יודע. בהחלט אפשר לראות את לברון ממשיך לשחק בקבוצת פלייאוף מובילה עוד מספר לא קטן של שנים. וגם אם אין ספק שקצב צבירת הנקודות ירד משמעותית באיזה שהוא שלב, בהחלט ניתן לראות את לברון המבוגר מתמקד עוד יותר ביצירת מצבים עבור האחרים בקבוצה. ללברון אמנם יש אגו ענק, אבל שחקן אנוכי הוא אף פעם לא היה. בניגוד למייקל או קובי, ניתן לראות אותו מבין באיזשהו שלב שהוא כבר לא צריך להיות ספק הנקודות העיקרי, ועובר להתמקד בפיטום החברים. אם זה אכן יקרה בקבוצות מנצחות, השיא של מג'יק לא בטוח.

מג'יק מפנק

חטיפות

שיאן נוכחי: סקוטי פיפן (395 חטיפות)

איפה לברון? מקום שני עם 389

סיכויים לשבור את השיא: משהו באמת חריג (פציעה מסיימת קריירה) צריך לקרות כדי שסקוטי ימשיך להחזיק בשיא בעוד פחות משנה מהיום. זו אחת הקטגוריות שלברון הולך לכבוש ואז לפתוח בה פער שיהיה לדורות הבאים קשה מאוד להדביק.

פיפן בדרך לעוד חטיפה. לא לעולם חוסן.

חסימות

שיאן נוכחי: טים דאנקן, 568 חסימות

איפה לברון? מקום 21 עם 209.

סיכויים לשבור את השיא: כמובן שלא יקרה. כמו עם ריבאונדים, גם זו קטגוריה שבה כל המדורגים לפני לברון הם סנטרים ופאוור פורוורדים קלאסיים, רובם גבוהים ממנו בהרבה ובילו את מרבים הקריירה שלהם באזור שמתחת לסל. למרות זאת, הסיכויים של לברון להשתחל לעשירייה הראשונה נראים לא רעים בכלל. מהשחקנים הפעילים שיש להם עוד כמה שנים לשחק, רק סרג' איבאקה מעליו (וגם גאסול ודווייט שבשלהי הקריירה שלהם). בהתחשב בזה, לברון צריך לעבור את מי שכרגע במקום התשיעי, דיקמבה מוטומבו, עם 251 חסימות. בקצב הנוכחי (לברון עם 1.3 חסימות למשחק בפלייאוף האחרון) ובהנחה שקליבלנד או הקבוצה הבאה של לברון מגיעה לפחות לעוד שתי סדרות גמר (או לפחות גמר איזורי), זה הולך לקרות בתוך שנתיים בערך.

טימי הגדול בונה עוד גג

 

שיאי פלייאוף בולטים אחרים

  • לדריק פישר יש 259 משחקי פלייאוף. בקצב הנוכחי, לברון יעבור אותו תוך שנתיים שלוש.
  • מג'יק מוביל במספר הטריפל דאבלים בפלייאוף עם 30. ללברון, כרגע במקום השני עם 19, יהיה לא קל בכלל לעבור את זה, למרות שעם קצב המשחק המהיר של היום זה משהו שעוד יכול לקרות.
  • בכל מקרה, בפליי אוף האחרון לברון כבר עבר את מג'יק במספר הטריפל דאבלים בסדרת הגמר (תשעה מול שמונה של מג'יק), והוא הראשון בכל הזמנים בקטגוריה הזו.
  • ג'רי ווסט קלע 1,679 נקודות בסדרות הגמר של ה-נבא. לברון כרגע במקום השלישי עם מעל ל-1,200 נקודות (עבר את ג'ורדן בגמר האחרון). אם לברון נשאר בקליבלנד שממשיכה לרוץ חזק עוד שנתיים שלוש (שתי הנחות שבהחלט התערערו בחודשיים האחרונים), הוא ישיג גם את השיא הזה.
  • לברון הוא גם היחיד שהוביל לא רק את הקבוצה שלו, אלא את שתי המשתתפות בגמר בממוצעים למשחק של כל חמש הקטגוריות הססטטיסטיות המרכזיות וגם היחיד שהשיג ממוצע טריפל דאבל בסדרת גמר (בגמר האחרון).

 

 

שיאי עונה סדירה

לדעתי לפחות, שיאי העונה הסדירה משמעותיים יותר, כי כאן יש יחסית יותר שוויון בין שחקנים. בפלייאוף צריך לא מעט מזל כדי להגיע רחוק – להיות חלק מארגון מוצלח ומוקף בחבורה של שחקנים טובים. שחקן מוביל שאתרע מזלו לשחק כמה שנים בארגון/קבוצה גרועים (מן אנתוני דייויס שכזה) לא יוכל מן הסתם לאיים על רשימת השיאים בפלייאוף. ואגב, מדובר כאן לדעתי על נקודת זכות נוספת ללברון: גם כשהיה חלק מקבוצה חלשה למדי בשנים הראשונות שלו בקליבלנד (כזו שבלעדיו לא הייתה עושה את הפלייאוף), הוא הצליח לייצר ריצות פלייאוף משמעותיות, שבזכותן הוא נמצא כיום גבוה ברשימות השיאים שציינתי למעלה.

בכל אופן, בעונה הסדירה גם שחקנים שלא הגיעו לקבוצות גדולות יכולים להתבלט ברשימת השיאים לאורך זמן. למעשה, ניתן לטעון שאם אתה לא חלק מקבוצה גדולה יש לך אפילו יותר הזדמנויות להתבלט מבחינה סטטיסטית.

נקודות

כנראה השיא הכי משמעותי ומעניין, ואחד הקשים לשבירה. בכל זאת, המטרה הסופית של המשחק הזה היא לשים את הכדור הכתום בסל. כל היתר זה רק אמצעים להגיע לשם (או למנוע את זה מהקבוצה השנייה).

שיאן נוכחי: קארים עם 38,387

איפה לברון? עדיין הרבה מאחור, במקום השביעי עם 28,787 (שני בין השחקנים הפעילים אחרי נוביצקי)

סיכויים לשבור את השיא: אחד הקשים לניבוי. קל זה בטוח לא יהיה, אבל בהחלט לא בלתי אפשרי. קודם כל, לברון יצטרך להישאר בריא. מעבר לזה, הוא צריך להמשיך בקצב הנוכחי של 1,500 עד 2,000 נקודות לעונה במשך עוד כמה עונות  (נניח שלוש או ארבע) ואחר כך לרדת באופן הדרגתי ולשחק עד גיל מאוחר (קארים שיחק עד גיל 42 ושמר על ממוצע נקודות דו ספרתי לאורך כל הקריירה). אם צריך להמר, אני דווקא כן רואה את זה קורה. אם לברון לא ייפצע, תוך כמה שנים הוא מגיע לאיזור שבו השיא של קארים לא נראה בלתי מושג יותר. כיוון שלברון עסוק לא מעט ב"מורשת" ובדירוג ההיסטורי שלו, אני מאמין שאם השיא יהיה בהישג יד, הוא יעשה מאמץ לרדוף אחריו ולא יפרוש לפני שיגיע לשם. עם הגנים הנדירים, הרפואה המודרנית והדרך שבה הוא משקיע בכושר ובבריאות שלו, זה בהחלט אפשרי.

השתיים הבטוחות בהיסטוריה של המשחק

ריבאונדים

שיאן נוכחי: ווילט צ'מברליין עם 23,924

איפה לברון? עדיין מחוץ ל-50 הגדולים עם 7,706 ריבאונדים

סיכויים לשבור את השיא: כאן באמת לא חוכמה להשוות את לברון, שחקן חוץ כמעט כל הקריירה שלו, לסנטרים והשחקנים הגבוהים שלקחת ריבאונד זו פחות או יותר הגדרת התפקיד שלהם. בעיני מה שמעניין זה אם לברון יגיע ל-10,000 ריבאונדים בקריירה, והוא יכול (מה שגם יכניס אותו ל-40 הגדולים). ביחד עם פוטנציאל ל-10,000 אסיסטים (הקטגוריה הבאה), הוא יהיה היחיד אי פעם עם לפחות 10,000 בשלוש הקטגוריות המרכזיות של המשחק.

ווילט עם עוד קרש

אסיסטים

שיאן נוכחי: ג'ון סטוקטון עם 15,806

איפה לברון? מקום 12 עם 7,461 אסיסטים

סיכויים לשבור את השיא: לסטוקטון הוא כמובן לא יגיע, וגם לא למג'יק במקום השני עם מעל ל-12 אלף. לעומת זאת, יש לו סיכוי לא רע לעבור את סטיב נאש, שניצב במקום השלישי עם 10,335. בעונה האחרונה לברון מסר כמעט 650 אסיסטים ב-74 משחקים, עם הממוצע הגבוה בקריירה פר משחק. אם ימשיך בקצב דומה או קצת נמוך יותר, תוך 4-5 עונות הוא עובר את נאש (למרות שאולי לא את כריס פול, שכרגע מקדים את לברון ב-800 אסיסטים). כדי להבין עד כמה זה הישג מדהים, כבר עכשיו לברון הוא היחיד בין 25 הראשונים ברשימה הזו שהוא לא פוינט גארד קלאסי.

עין עקומה שנים לפני שאראס

חטיפות

שיאן נוכחי: שוב סטוקטון עם 3,265 (איזה שחקן אדיר הוא היה!)

איפה לברון? מקום 20 עם 1,749 חטיפות

סיכויים לשבור את השיא: אין. בעונה האחרונה ירד בפעם הראשונה מ-100 חטיפות, כנראה כחלק מהורדת הילוך מחושבת בהגנה ושמירה על רמת מאמץ נמוכה יותר. אם ימשיך בקצב דומה עוד שלוש או ארבע עונות, ייכנס לעשרת הגדולים. את מייקל במקום השלישי עם 2,500 חטיפות כנראה שכבר לא יעבור.

חסימות

שיאן נוכחי: החלום עם 3,830 וממוצע קריירה של מעל לשלוש חסימות למשחק!

איפה לברון? עם 817 חסימות הוא לא בין 50 הגדולים וגם לא סביר שיגיע לשם. גם לא ריאלי לצפות לזה. מטרה שהיא בהחלט בטווח השגה היא 1,000 חסימות בקריירה. מעט מאוד שחקנים שהם לא סנטרים או פאוור פורוורדים הגיעו לזה.

בנאי גגות חלומי

 

שיאי עונה סדירה אחרים:

שיא אחד שלברון בלי ספק ישמח מאוד לשבור הוא מספר המשחקים הרצופים בדאבל פיגרס. כרגע השיא שייך לג'ורדן, עם 866 משחקים. באפריל השנה לברון עבר את קארים, שהחזיק ברצף השני בטיבו. כרגע לברון עומד על רצף של 790 משחקים. אם לא ייפצע בתחילת אחד המשחקים, סביר מאוד להניח שבסוף השנה הבאה או בתחילת השנה שאחרי, השיא של מייקל הולך להישבר.

 

סיכום:

תרצו או לא (כן אשך, אני יודע שאתה לא רוצה), הסקירה למעלה מראה שלברון הוא שחקן היסטורי, לפחות מבחינת הססטיסטיקות והגיוון. כבר עכשיו הוא מחזיק במספר שיאים נאה ונמצא בצמרת של כמעט כל הקטגוריות המשמעותיות. אם הוא לא יעבור בשנים הקרובות פציעה משמעותית (ובטח שלא פציעה מסיימת קריירה), הוא הולך לנתץ לא מעט שיאים ולהגיע לפחות לעשרת הגדולים ברוב הקטגוריות הסטטיסטיות המרכזיות. מבחינה זו, בין אם ישבור את שיא הנקודות בעונה הסדירה או לא, הוא הולך להיות השחקן עם הסטטיסטיקות המצטברות הכי מרשימות בקריירה, ובפער לא קטן.

יותר מזה, אם מסתכלים על דור ההמשך, לא נראה באופק אף שחקן שיכול לעבור את לברון בעשור או שניים הקרובים במרבית הקטגוריות, וזאת למרות האצת קצב המשחק וההתפוצצות הסטטיסטית של לא מעט שחקנים בשנה האחרונה. שוב, יש כאן שילוב של כניסה מוקדמת לליגה (לפחות שנה לפני כל הכוכבים של ימינו), הגעה מוקדמת ליכולת שיא, ובעיקר עקביות ודורביליות באמת יוצאת דופן לשחקן עם כמות כזו של משחקים, דקות ועומס.

חיזר כבר אמרנו?

מה כל זה אומר על הגדולה ההיסטורית של לברון ביחס לגדולי המשחק האחרים? האמת היא שאין כאן תשובה חד משמעית, אז נשאיר את הדיון בזה לתגובות. ללל, הבמה שלכם!

 

לפוסט הזה יש 263 תגובות

  1. פוסט מעולה!!! תודה רבה.

    כדאי שחברי והוללי הללל יבינו פעם אחת את הגדולה של לברון.
    אם אדיוט מדופלם כדוגמת מאט בארנס מבין זאת כדאי גם ל"מלומדי" הללל לקלוט זאת.

    ו — היי! אף פעם לא מאוחר מידי

    1. 8 פעמים ביקר בגמר, 7 עם קבוצות על, התוצאה? 5 הפסדים. אם מאט בארנס האדיוט תומך בטענה שלברון הוא הכי גדול זה מעיד הרבה על הטענה.

  2. הופ הופ אצבע לגרון ,מקיא ,עכשיו אני בסדר
    MJ דחוף לקרדה ,מה הקשר למשחק ידביל,מתעב את היצור הזה,דחוף את הכשרון הכדורסלני שלו לשושנה ש'ך.
    תקלוט את זה יגויאבה

  3. בעוד כמה שנים שה NBA תתמוטט כלכלית ואנשים יעברו לראות ליגה כדורסל אחרת שלא קוראים לה NBA ננתח את הסיבות לנפילת ה NBA ובראש הפירמידה יעמוד לברון .

    הראשון שכדורסל בלבד לא הספיק לו. הוא רצה לקבוע את הקבוצות, התוצאה, מבנה הליגה כמה כסף כל אחד יקבל וכל אחד מהשיאים שרשומים למעלה.

    לא סתם וא קורא לעצמו KING JAMES

    1. אתה יכול גם לראות את זה כך: הוא היה הראשון שהתעקש לעשות הכל בדרך שלו, לא להיות כלי משחק של מנג'רים ובעלים, לנצח או להפסיד רק בדרך שלו עם כל המשקל על הכתפיים הרחבות שלו

    2. הליגה לא תתמוטט כלכלית. לברון דחף את הליגה לכיוון שהשחקנים יקבלו מחיר הולם ביחס לרווח שהם עושים בהצגה. השחקנים הם אלה שעושים את המשחק ועד היום בעלי הקבוצות עשו את הכסף הגדול בלי להזיע. עכשיו רואים את זה גם בכדורגל, השחקנים התחילו לדרוש את הכסף שמגיע להם

  4. מאד אהבתי את הפתיחה, ואז הכנסת את ה-H-index……..
    אין ספק שלברון שחקן היסטורי , אני באמת חושב שאין אחד כאן שחולק על כך, כולל חברי ה-ללל האדוקים ביותר.

    1. מסכים ומחזק, מבחינת מספרים הוא ברמה של קארים ומייקל משאיר מאחור את בירד ומגיק, ושחקן האולאראונד הגדול ביותר, אבל מספרים וסטטיסטיקות אף לא סיפרו את כל הסיפור. שחקן היסטורי וחד פעמי בהחלט בטופ 5.

      1. הוא לא אול אראונד גדול מחאכים שהיה כציר טוב גם בחט'. וגם ג'ורדן היה אול אוראונד לא פחות גדול והיה מגדולי הגארדים החוסמים בממוצע דומה ללברון בגובה נמוך יותר.

        1. בהתחשב בעובדה שג'ורדן החזיק המון בכדור, ממוצע האסיסטים שלו לא מלהיב.

          אול אראונד = שחקן שתורם בכל הקטגוריות.
          ומה לעשות, ב-2 מ-5 הקטגוריות (אסיסטים, רב'), ג'ורדן פחות בלט.

    2. ריח ה-BBQ הצמחוני שאתה תריח היום בערב?

      זה הצלב הבוער בגינת ביתך, חלק מ -"קורס המרה מרצון בכפייה" שחברי התנועה מריצים בימים אלו.
      למען הסר ספק –
      הכוונה היא לתנועת ה-KKK

          1. בצדק.

            הסיפור עוד היה אמין כאשר הטענה הייתה שהוא הצליח למחוק לי את ה-OCD,
            ולגרום לשינוי אישיותי מהותי שגרם לי להיות חלק מהעדר.

            אבל אז הוא הלך צעד אחד רחוק מדי.
            הוא טען שהוא הצליח להפוך אותי לצמחוני!

  5. את השיאים של סטוקטון באסיסטים והחטיפות ,ווילט בריבאונד ,והאקים בחסימות הוא לא ישבור גם אם ישחק על גיל 55
    לברון שחקן היסטורי ומציג מספרים מטורפים ,מבחינת נקודות בעונה רגילה הוא משחק בהילוך שני ובהחלט יכול להיות שהוא יתקרב לקארים
    הוא אחד השחקנים הכי מגוונים שידע המשחק וטבלאות השיאים לא מה שיחזקו/יחלישו את זה
    אחד היתרונות שלו שהוא כמעט ולא פספס משחק
    יש לו יכולת מסירה גבוהה מאוד לפורווורד והוא ריבאונד טוב מאוד
    קינג ג׳ייימס ? ההתנהגות שלו הוא מזכיר את קינג ג׳ופרי

  6. האוברייטד הגדול בהיסטוריה.

    אפס מוחלט בהגנה, שם זין ועוד מאשים את החברים שנותנים את התחת בשביל לסגור את החורים שלו.
    מדי פעם ישקיע מאמץ לתת חסימה מרהיבה בשביל מראית עין ולשמר את הילתו כ"שחקן הגנה".

    חטיפות? קל הרבה יותר לשלוח ידיים כשלא שורקים לך עבירןת גם אם תוריד למישהו יד עם גרזן.
    חי כל הקריירה על חולשת המזפח ובחצי השני שלה

    הסתמך על להקיף עצמו בכוכבים כדי לעשות וידוא הריגה על הגעה לגמר לפחות.
    בעונה הסדירה מקפיד לשחק דקות רבות וזאת בכדי להעצים נתונים סטטיסטיים.
    במקום לשחק פחות דקות, לוקח את המנוחה במשחקים שלמים אותם הוא מחמיץ וזאת משום שבדרך זו לא פוגע בסטטיסטיקות למשחק (רק בקבוצתו אבל מ'כפת לו).

    למרות כל האמור לעיל, כמו שציינת נתוני העונה הסדירה מספרים סיפור שיוויוני יותר ושם הישגיו נמוכים משמעותית ומתקבלת הפרופורציה האמיתית לגביו.

    שחקן אשר בניגוד מוחלט למורשת אשר יצר תוך השימוש האינטנסיבי ביותר בהיסטוריה בכלי התקשורת אשר גוייסו למענו למן ההתחלה באופן חסר תקדים, יודע למסור נהדר אבל לא משפר את חבריו לקבוצה! להיפך – מסרס אותם.

    שחקן אשר בכשלונו מאשים את כולם ובהצלחה לוקח את הכל על עצמו.

    אפס אשר מקבל בראש 4-1 בגמר ואז נראה מסופק מהתוצאה כי "אני מרוצה באופן אישי, כי השגתי טריפל דאבל ממוצע בסדרה".

    ומדוע הוא ממקסם סטטיסטיקות אישיות ומסרס את חבריו לקבוצה?
    משום שהוא בונה את קבוצותיו עפ"י רצונו בלבד והעדפותיו האישיות, מהמאמן ועד אחרון שחקני הספסל, כדי שהכל יתאים לסגנון משחקו, יתבסס עליו ויחמיא לו.
    זה לא מה שיינצח את ג"ס? אז מה. השגתי טריפל דאבל.

    1. נתונים על האחוזים שמוריד ליריבים שלו בהגנה? כמה ההגנה נחלשת כשהוא יורד לספסל? נתוני דיפ' רייטינג? תכלס מה הקטע להביא טיעון שכלי(מספרים) כשמקור השנאה של האשך הוא סודני שאנס אותו בילדותו ואגב כך תלש לו אשך

    2. קשה לי להסכים עם ליימביר אבל כל כך נכון….בייחוד בקשר לסטטיסטיקה ומנוחה שלו.
      כנל לגבי הטריפל דאבל, הרגיש לי שהמטרה היחידה שלו בגמר האחרון היה הטריפל דאבל שווסטברוק (עוד אוהרייטד אחד) פימפם לנו כל העונה, הוא הרגיש שאין לו סיכוי לאליפות אז החליט על ממוצע טריפל.
      שלא לדבר על המסרים הקריפטיים שלו לחבריו במדיה החברתית. תגדל אשך (לא של טמיר) ותגיד להם בפנים יא פחדן.

  7. תודה, ערן. נהדר!

    שאלה שאותי באמת מעניינת, היא עוד כמה שנים יש ללברון בצמרת?

    אחרי שבעונת 2014/5 הייתה תחושה שהינה הגיעה הירידה הצפויה ביכולתו של לברון,
    הגיעה העונה האחרונה, אז הוא שיחק ברמה יוצאת דופן –
    הוא סיים עם ממוצע נק' שנמוך רק בקצת ממומצע הקריירה שלו (0.7 נק' פחות ממוצע הקריירה),
    אבל הוא קלע ב-59.4% אפקטיבי (רק ב-12/13 ו-13/14 הוא קלע באחוזים גבוהים יותר), קטף 8.6 רב' למשחק (שיא קריירה), ומסר 8.7 אסיסטים למשחק (שיא קריירה).
    ואז בפלייאוף הוא בכלל העלה רמה, ונתן פלייאוף מהגדולים ששחקן כלשהו נתן –
    32.8 נק' למשחק ב-62.2% אפקטיבי, 9.1 רב', 7.8 אס'.

    לצורך השוואה – ב-6 העונות בהן ג'ורדן העפיל לפיינלס, הוא חצה את רף 32.8 הנק' פעמיים, כאשר האחוז האפקטיבי הגבוה ביותר שלו באותם 6 ריצות פלייאוף הוא 53.7%

    לאור הנתונים הנ"ל,
    הניחוש שלי הוא שיש ללברון עוד לפחות 3 עונות במחסנית,
    עונות בהן הוא יהיה אחד מהשחקנים הטובים בליגה.
    ואם הניחוש שלי נכון –
    אז השיא של קארים בהחלט בסכנה.

    אם הוא ישכיל לפתח את משחקו כך שיוכל לשחק לצד מוביל כדור דומיננטי שינהל במקומו את המשחק?
    אז להמר על כך שהוא יסיים את הקריירה כקלע המוביל בתולדות הליגה זה הימור לחלוטין בגדר הסביר.

  8. תודה ערן.
    צריך לקחת בחשבון שלברון בחלק בקריירה בו, בחלק מהפרמטרים, הגידול במצטבר דופק את הממוצע. המגמה הזו תלך ותחריף ותתפרס על יותר פרמטרים. יש סיכוי לא רע שהיא גם תבוא עם פגיעה בשיעורי ההצלחה הקבוצתיים ברמת הקריירה.
    עכשיו השאלה האם זה מחיר שלברון מוכן לשלם והאם הטרייד אוף הזה, מבחינתו, תורם למורשת שלו או פוגע בה.
    מה שכן, זה כמובן תלוי גם בכמה הוא עדיין נהנה לשחק כדורסל. מעבר לזה – כמה הוא עדיין נהנה מלקום כל בוקר ולהתאמן הכי קשה שאפשר. וגם איך הגוף שלו ימשיך להתמודד עם זה.
    לדעתי, אם לברון רוצה לשבור את השיא של כרים, זה יגיע למצב שהוא יצטרך לייצר נקודות על לברון ג'יימס (אמור להגיע לליגה תוך 7 שנים, אאל"ט).
    הדיון היותר רחב נטחן לעייפה בפגרה הזו. אבל תמיד כיף לקרוא את אותם טיעונים שחוקים של שני הצדדים ולקורא כמה אנשים מצליחים לתת דרור לאלטר אגו שלהם על המקלדת. 🙂

      1. שחקן שלוקח את הפרנצ'ייז שלו הכי רחוק שיכול. לא מכיר עוד פרמטר למדוד לפיו שחקן יחיד בספורט קבוצתי

        1. אוקיי, תנסה להגדיר את זה בצורה פחות ערטילאית.
          כלומר מה הכוונה בלוקח ומה הכוונה בהכי רחוק שאפשר.

  9. תודה על ההשקעה וכתיבת הפוסט.דעתי בנושא ידועה ולעוסה.
    מבחינתך הוא הGOAT שיהיה לך בכיף.איך אומרים תהנה כל עוד הוא משחק כי לא יבוא GOAT חדש כל כך מהר.תהנה מאלפי שיאים לא רלוונטים.(האמת שקצת מוזר לי שהמי שנחשב בעייניכם לGOAT מסיים בסופו של דבר עם 3 אליפויות כשכל שנה הוא מגיע להתמודד על התואר(אה שכחתי זה גם הישג אדיר שלו).עכשיו לפני שמתחילים להזכיר לי את ראסל וה11 אליפויות שלו אני רק יומר שיש מצב שאתם צודקים והוא צריך להיות הגדול מכולם העניין שלא ראיתי אותו משחק וזה היה בתקופה אחרת.
    אבל שוב סבבה כל ה-גלל והרנדים למיניהם,לכו על זה ולברון אין בכלל צל של ספק שהוא לא רק הGOAT אלא שלעולם לא נראה שחקן כמוהו ואף אחד לא יוכל לאיים עליו.
    אשרינו שזכינו לראות אותו בפעולה

      1. תאמת מתן שכתבתי תגובה ארוכה עכשיו אבל אז מחקתי כי הבנתי שברגע שהחליטו שאחותך זונה אתה לא יכול להוכיח שכבר אין לך אחות.
        אז סבבה לך על תקרא איך שבא לך ותגיד מה שבא לך

        1. וזה בדיוק מה שאתה עושה בתגובות שלך. מחליט שאחותו של מישהו זונה.
          "מבחינתך הוא הGOAT שיהיה לך בכיף" איפה הוא כתב את זה?
          "איך אומרים תהנה כל עוד הוא משחק כי לא יבוא GOAT חדש כל כך מהר." מי אומר?
          "האמת שקצת מוזר לי שהמי שנחשב בעייניכם לGOAT" בעיני מי?
          "ולברון אין בכלל צל של ספק שהוא לא רק הGOAT אלא שלעולם לא נראה שחקן כמוהו ואף אחד לא יוכל לאיים עליו."
          לשמוע ממך טרוניה על טיעון "אחותך זונה" זה הכי חסר מודעות שלך עד עכשיו.

          1. אנחנו כנראה ממש לא על אותו גל.אני משתמש בציניות(כנראה שזה לא עובר) זה הכל.כל הדוגמאות שהבאת נכתבו בציניות על עצם העובדה ששוב מנסים לפאר ולרומם את לברון יותר ממה שהוא באמת..
            "וא הולך להיות השחקן עם הסטטיסטיקות המצטברות הכי מרשימות בקריירה, ובפער לא קטן.
            יותר מזה, אם מסתכלים על דור ההמשך, לא נראה באופק אף שחקן שיכול לעבור את לברון בעשור או שניים הקרובים במרבית הקטגוריות"
            האם כל זה לא מסכם את מה שאמרתי בסך הכל?-שלקחתי את כל מה שערן כתב והסקתי מסקנה-נכונה או לא תלוי בעייני המתבונן-אבל לבוא והלגיד שאמרתי משהו שלא קשור איך בדיוק?אלה אם אתה אוסר עלי להסיק מסקנות ואז אני אקח את זה לתשומת ליבי.
            בלאה בעייני מי-בעייני כל מי שחושב ככה ולא חסרים פה באתר כמו לדוגמא תגובה מספר 1 ותגובה מספר 11 ובהמשך אתה תראה עוד לא מעט תגובות כאלה(וכן מתן כמה שלא תנסה לעטוף את זה ולהגיד לנו ההיפך אני חושב שגם אתה מאמין וחושב ככה-אבל זאת רק הרגשתי ותו לא)
            הלאה מי אומר-לא כל עשור מגיע GOAT חדש ומי אומר ככה0אני אומר-נכון או לא נכון העתיד יגיד אבל מה בדיוק לא בסדר בזה שאני חושב שלא יבוא כל כך מהר GOAT חדש?

          2. הכי מעצבן שהצלחת לגרור אותי לזה למרות שלא רציתי בכלל בכך ובאמת באמת נמאס לי מכל הדיונים האלה ובלי ציניות כל מי שהוא חושב שהוא הגדול מכולם שיהיה לו לבריאות לא מתווכח איתו.

          3. הציניות שלך היא בדיוק עניין אנשי הקש. אתה ממציא טיעונים שלא קיימים.
            לגבי מה שכתבת עלי – שוב, איש קש. ואחרי זה אתה מתלונן על טיעון "אחותך זונה". אתה ממציא לי דעות ולעזאזל הכל. זה לא רק לא ראוי – זה עלוב.
            אם היית מזיז קצת את מסך השנאה כלפי כל מי שלא מתעב את לברון, אולי היית רואה שהצבתי בעבר קריטריונים מאד ברורים לגדולה. באף אחד מהם לברון לא מתקרב להיות העז.
            יודע מה – עזוב מה שכתבתי עד עכשיו – אני פשוט אעשה יניב (ביטוי למישהו שמחליט את דעתם של אחרים בשבילם):
            (וכן יניב, כמה שלא תנסה לעטוף את זה ולהגיד לנו ההפף אני חושב שגם אתה מאמין באידאולוגיה של להב"ה – אזל זאת רק הרגשתי ותו לא).

          4. מתן כבר כתבתי אין לי כוח.להתנצחויות הללו ואם אתה חושב ככה עלי אז זאת זכותך כי זאת ד-ע-ת-ך.ודיעה היא בדרך כלל מרושם שאנשים עושים אם זה בתגובות שלהם ואם זה בפוסטים שלהם ואם זה בכל דבר שהם עושים.ואם בסופו של דבר זאת דעתך אז כן זאת זכותך הליגיטימית לחשוב ככה עלי ואין לי בעיה עם זה ואני לא חושב שזה לא בסדר.מה שנאמר לך על זה.

          5. יניב, מתן לא טען שאתה איש קש אלא שהתגובה שהעלית היא איש קש. הסיבה היחידה היא שערן לא טען בפוסט שלו שלברון הוא הטוב ביותר בכל הזמנים. זה הכל.

          6. עידו זה ממש לא ככה.התעצבנתי רק בגלל שמתן בדרך כלל לוקח משפט מתגובה שלי והופך אותה לכל התגובה וכמובן לא שוכח לקרוא לי איש קש.
            עכשיו זה מעצבן אותי תאמת לא יודע אפילו למה.אבל מתן באופן עקבי ושיטתי מנסה להפוך אותי לאיש קש שזה מטרת תגובותיו להטריל.
            מה מניע אותי בזה אין לי מושג,אולי מנסה להגחיך את תגובותי אולי הוא באמת לא אוהב את התגובות שלי.לא יודע אבל בסדר כמו שאמרתי לו זכותו של כל אחד לחשוב מה שבא לו על מגיב אחר.ואם הוא חושב שאני מאמין באידואלוגיה של להב"ה אז זה גם בסדר

          7. אני לא מתיימר לדעת מה כוונתו של מתן,אני רק יודע שאם למשל כתבתי משהו אז מיד הוא קופץ "איש קש" "איש קש".עכשיו אתה עושה את ההפרדה בין המגיב לטענת המגיב,אני מנסיוני עם מתן לא רואה את ההבדל,אני כן רואה ויודע שלא בפעם הראשונה ולא בפעם השניה ואפילו לא בפעם השלישית הוא משתמש בטענת האיש קש.
            עכשיו אני באמת מנסה לא להקטין אף אחד ולא זכור לי שהגבתי פעם לגופו של מגיב ולא לגופה של תגובה.ואני בטח שלא מנסה להטריל,אני בדרך כלל משתדל לכתוב מה שאני חושב ומה שאני מרגיש שלפעמים אני באמת טיפה מגזים בכדי להראות את הציניות שבדבר.
            וברגע שחוזרים ואומרים עלייך(אן על התגובות שלך-זה אותו דבר) שאתה במילים אחרות מנסה רק להטריל.אז זה קצת מעצבן אותי אבל בסדר יעבור לי.(בהחלט יכול להיות שעצם זה שאנחנו רק באמתי החופש הגדול גורמת לעצביי להיות יותר רופפים)

          8. אני לא אכנס לראש של מתן. אבל גם הפעם וגם לפחות בשתי פעמים קודמות שאני זוכר. הגבת על משהו שלא נאמר וזה ישר קפץ גם לי לעין. אני חושב שזה כל מה שמתן מנסה להגיד לך. אני לא חושב שאתה מנסה להטריל אבל לפעמים בלהט הדיון (בדרך כלל כשזה נוגע ללברון) אתה מפספס מה הכותב טען במקור.

          9. כתבתי את זה כבר המון פעמים, אבל כמו במקרה של הטורים שלי, גם מזה בחרת להתעלם.
            אז שוב, בפעם המי יודע כמה – טענת איש קש היא טענת נגד לטענה שלא הושמעה. אני *לא* אומר שאתה איש קש. המשמעות של איש קש זה איש שלא באמת קיים. הואיל ופגשתי אותך, זה יהיה קצת מגוחך מצדי לטעון שאתה לא קיים. הביקורת שלי היא שהתגובות שלך מלאות באנשי קש. אתה ממציא לך אנשים, מייחס להם דעות ואז סותר את אותן הדעות.
            ואחרי כל זה אתה מדבר על זה שאתה לא מגיב לגופו של מגיב. מה?! בכל התגובה הראשונה בכלל לא כתבת את דעתך, אלא ניסית להגחיך טענות של אחרים (שלא באמת קיימים = אנשי קש).

          10. חלאס מתן מה אתה רוצה ממני???
            כתבתי ניצחת בדיון.אני איש קש ,הץגובות שלי של אנשי קש מה שבא לך מבחינתי מוסכם ונכון.
            אין לי לא כוח להתווכח איתך ולהוכיח לך שטענותי ממש לא אנשי קשוהסברתי לך ךא פעם ולא פעמיים מה נקודת המבט שלך וזכור לי גם דיון שהאשמת אותי בדיוק באותו דבר והוכחתי לך שלא תגובה אחת ואפילו לא שתיים אמרו בדיוק את מה שאני אמרתי אבל שוב די
            אתה ניצחת התגובות שלי הם של אנשי קש ושיהיה לך המשך יום טוב

          11. אין בעיה מתן.
            מקובל עלייך שאני אשלח לך כל תגובה שאני רוצה לעלות בשביל שתאשר לי אותה ותגיד לי שהיא בסדר? או ששוב הכנסתי מילים למקלדת??
            שוב מתן אני באמת לא מבין מה אתה רוצה מחיי?
            כתבתי ולא בפעם הראשונה,ניצחת אתה צודק התגובות שלי הם איש קש
            להבא אני אשתדל לדאוג שהם יעברו את אישורך.רק בחיאת עזוב אותי.

          12. עידו, מעולם לא כתבתי שהוא איש קש. יניב רוצה להשתלח בי ואז בסוף התגובה לנסות להציג את זה כאילו אני מציק לו.
            יניב, אם אתה חושב שאתה תכתוב תגובות נגדי ואז בסופן תכתוב "עזוב אותי" ואני לא אגיב לך, אז אתה חי בסרט.
            כל עוד תמשיך להמציא אנשי קש אני אעיר לך על זה וכל עוד תמשיך להכניס לי מילים למקלדת אני אעיר לך על זה וכל עוד תמשיך לכתוב נגדי תגובות ציניות וארסיות אני אעיר לך על זה. ולא, משפטים עלובים בסופי התגובות לא יגרמו לי להפסיק.
            סיום התגובה שלך זה האמא והאבא של זעקת הקוזאק הנגזל.

          13. אני באמת לא מבין מה אתה רוצה מחיי???
            אני כבר אובד עצות.מה חשוב לך להגיד את המילה האחרונה?
            אז סבבה מילה האחרונה תהיה שלך וחייב להודות שהדיון הזה איתך גרם לי לחשוב טוב טוב האם זה מה שאני רוצה והאם זה שווה את זה?
            לצערי לא יודע מה התשובה.
            אז שיהיה לך באמת יום טוב מתן .

          14. רק לפני כמה פוסטים חשבנו שהסכמנו (בעצת האשך) לא לקחת את עצמנו כל כך ברצינות.
            יניב עצתי לך, דיונים שלא עושים לך טוב, אל תמשיך בהם. אתה לא חייב להוכיח נקודה גם אם הצד השני ממש מרגיש צורך בכך. אני דווקא ראיתי שינוי מהותי בגישה שלך כלפי לברון. נראה שימיך בכפר לל"ל תמו. לא בטוח שהאשך יכניס אותך בחזרה אחרי הרהורי הכפירה האלו.

          15. יניב היקר, אל חשש מתיוגך כאיש קש. יצאת בזול.
            אני, למשל, האריה הפחדן.
            אני ביריון מקלדת שפל ועלוב וכל מטרתי להתעמר במגיבים כדי להחפות על הזין הקטן שלי ועל האשך היחיד בעזרת יצירת אלטר-אגו מזויף והשפלת האחר.
            אני שטוף מוח, מונע משנאה עיוורת ואני מצביע למפלגה הנציונל-סוציאליסטית, מעלה קורבנות בכת השטן ובכלל אין גננת, אני הומו מודחק וזה מסביר אולי את האגרסיות שלי (לא זיינתי כבר חמש שנים) ואת העובדה שאני מסתובב בגנים ציבוריים בלילה להרביץ להומואים.
            סבתא שלי מצד אימי הפולנייה – ערבייה, ולכן בחרתי ללכת למסתערבים להרביץ לערבים, אבל לא קיבלו אותי כי אני כזה פחדן במציאות, כשלא מסתתר מאחורי המקלדת, אז בסוף סיימתי נהג בוס.
            לפחות אני יודע לחנות ברוורס.

          16. אז יואל הוא טוטו, גור הוא דורותי וביפהרט הוא איש הפח?
            וגילור הוא המכשפה מהמערב, גילרי המכשפה מהמזרח, גילרי השני מכשפה מהדרום מהמערב וגיא המכשפה הטובה מהצפון?
            מנחם הוא כמובן הקוסם ואני קוף מעופף

          17. זו באמת בושה!

            איך שמשמיצים גולש
            רק בגלל דעותיו על לברון.

            איך מגיבים לגופו של מגיב
            ולא לגופה של תגובה.

            איך בכל פעם שהמילה "לברון" נכתבת,
            גל שוצף וקוצף של מגיבים מלגלג ומזלזל בכל מילה שנרשמת.

            איך שהכינויים שהודבקו לאותו הגולש
            גלשו לתיאורים לא נעימים ולא קשורים לכלום,
            של חלקי גוף אינטימיים.

            בושה.

            איפה אתה,

            רנדי אורטון?

          18. 1. שוב חוזר, לא, *לא*! תייגתי את יניב כאיש קש.
            2. טמיר, עשה טובה, אתה הראשון להיכנס פה באנשים. אתה נכנס בי לא בתגובות אלא בטורים שלך. ובצורה לא הכי ראויה יש לומר. לפחות אני (וגם יניב, יאמר לזכותו וזאת למרות שהוא לא איש צוות) לא מתחבאים מאחורי כינוי. אבל אני מבין למה מי שכותב בצורה הזו לא רוצה לחשוף את שמו.
            יודע מה? אם אתה כ"כ מודע לעניין הזה, אז אני מבקש שמעכשיו, אם אתה רוצה ללעוג לי ולשם שלי בטורים שלך תעשה את זה תחת השם האמיתי שלך או לא תעשה את זה בכלל.
            מעבר לזה שאני מאד מקווה שאתה לא מייחס לי את הדברים שכתבת פה על עצמך. אני מעולם לא התבטאתי כך כלפייך או כלפי כל מגיב אחר באתר (חוץ מהבריון מקלדת, אבל בלי ההמשך 🙂 )
            ומעולם, אבל מעולם, לא כתבתי שאתה יודע לחנות ברוורס. 😉

          19. גיא לא הצלחתי להבין האם התגובה שלך על רנדי כוונה אלי אבל בכל מקרה לעולם אבל לעולם לא הגבתי לגופו של רנדי,לא העלבתי ולא כיניתי אותו בשום כינוי(אולי מלבד אוהב לברון אם זה נחשב כינוי מעליב)

          20. יניב, תברח! זה עבד, הלינץ'-מוב מתרכזים בי לרגע
            תמסור לגור גולן שתמיד אהבתי אותו
            תגיד למומי שידאג לגננת
            ותיזהר לא להתקרב בחורף לתנור, שלא תידלק
            לא רוצה לשמוע מילה! תסתובב ותתחיל לרוץ!!

          21. הרגת אותי.אין עלייך אשך.תמיד יודע להגיד את המילה הנכונה 🙂
            (רגע צריך לבדוק שאני לא ממציא אנשים שלא קיימים ואז מייחסים להם תכונות שלא קיימות ואז קונה מהם צוללות..)

          22. יניב, אף פעם לא האשמתי אותך על כך שתקפת מישהו,
            או על כך שתגובה שלך הייתה מבסוג של "גופו של מגיב" (תרתי משמע…)

            לדעתי, אתה אחד המגיבים ההוגנים שיש באתר,
            ואחד מאלו שתגובותיהם תורמות המון לקיומו של דו שיח לא מתלהם.

            (אתה חושב שסתם ככה, אני מחלק הזמנות ל-BBQ.???…)

          23. אשך טמיר,
            עדיין לא הגעתי למסקנה אם אתה הדמות הפיקטיבית של הבן הממזר,
            או שזה להפך?

            (זה הקטע הצמחוני, שעורר את חשדי…)

          24. מתן, נראה לי שאתה לוקח את זה יותר מדי ללב.
            הוא עשה את זה פעם אחת ? פעמיים. אין מה לעשות שאתה וגיא מגיני לברון הכי רציניים כאן ולכן חיצי ה-ללל מופנים אליכם. לא חושב שצריך לקחת את זה אישית.

          25. יופי מתן, עכשיו תאשים גם את ה-OCD שלי.
            מה הדבר הבא? להשפיל גם את גיא?
            רצחת אותי וגם ירשת, חשפת את פני האמיתיות כמציצן-אובססיבי מודחק, מה לעשות שאתה מעלה את תמונתך בגלוי ולכן חשוף להתאהבויות סוטות כאלה מביריוני מקלדת.

            לגבי אבחנתך לגבי החוסר מודעות עצמית, תרשה לי שלא להתייחס למישהו שתפיסת המציאות שלו קובעת שיניב אוחז באידיאולוגיה של אירגון להב"ה…

            גיא הרשע, לכבוד הוא לי להיזכר לצד שמו של הבן הממזר, האיש הוא אור גדול, אך לא יהיה כלום כי אין כלום.

          26. "מישהו שתפיסת המציאות שלו קובעת שיניב אוחז באידיאולוגיה של אירגון להב"ה…" לא ציפיתי ממך להבין את הלוגיקה של התגובה ההיא. גם יניב מבין שהכוונה שלי לא היתה שזו האידאולוגיה שלו.
            אם כבר, מיזוגיניה והומופוביה, מנת חלקם של להב"ה, זה יותר הקטע שלך.
            אבל הכי הצחיק אותי "תרשה לי שלא להתייחס למישהו" אחרי שאתה לא מפסיק להתייחס אלי בתגובות ובטורים.

          27. האשך הטמיר של הבן הממזר המקורי –
            עליתי עליך!

            "מצביע למפלגה הנציונל-סוציאליסטית"
            זה בדיוק כמו תגובה 13.666.13 מינואר 2014,
            כולל ה-"-"!

            והצמחונות!
            איך לא עלינו על זה קודם…

  10. תודה ערן – מעניין ומסדר חלק מהמחשבות.
    תיקון קטן – מג'יק לדעתי חמישי באסיסטים בעונה הרגילה. ג'ייסון קיד במקום השני (וגם אליו לברון לא יגיע).
    לגבי הנקודות – אני דווקא חושב שזה לא יקרה. הוא יעבור את קובי כי הוא צריך, אבל מעבר לכך זה כבר הר גבוה מדי לטפס (בכלל אני מרגיש שהיית יחסית נדיב עם ההערכות שלך לגבי המשך צבירת הסטט' שלו).
    אותי מעניין לדעת איפה הוא ממוקם בטבלה הכללית של הריב' והחסימות (פלייאוף ועונה רגילה) ביחס למי שאינם שחקני פנים.
    ועוד נקודה לגבי הפלייאוף – אני תמיד מעדיף להסתכל על ניצחונות ולא על הופעות. במקרה הזה יש לו עוד 17 נצחונות להגיע לפישר – בהחלט אפשרי (הוא כרגע חמישי עם 144. גם טימי, הורי וקארים לפניו). מקום שבו אולי לא יעבור את פישר הוא כמות הניצחונות בסדרות פלייאוף (קצת מנטרל את העובדה ש"פעם" סידרת סיבוב ראשון היתה הטוב מ-5). לברון עקף את מג'יק ומייקל בפלייאוף האחרון והשתווה לשאק עם ניצחון ב-32 סדרות. יהיה לו קשה להגיע להורי (39) או לפישר (40) בראש – אבל זה גם תלוי בקבוצה שתהיה לו.

  11. כתבה נהדרת ! לא פחות נפלא לראות את התגובה המאוד רגועה של האשך , ציפתי ליותר ממנו .

    שחקן נפלא כן , אדם נפלא אולי, בין הגדולים ששיחקו ? בטוח.
    האם אני אוהב אותו? אפילו לא קצת.

    וזה כנראה הסיפור של לברון , קשה לאהוב אדם שנראה כמו חיה משחק כמו חיה מתנהל כמו חיה , ואפילו הרשע עצמו יודע שמקומם של חיות זה על המנגל.

  12. באופן כללי, ונדמה לי שמידן כבר כתב על זה, אנחנו בשלהי עידן הענקים שוברי השיאים. אם זה בטניס (שדווקא פתאום מפתיע והשיאנים ממשיכים לזכות), אם זה בפוטבול עם פייטון שפרש ותיכף (??) בריידי, אבל הכי ברור זה בכדורסל, שבו אחרי טימי וקובי (ותיכף דירק), אתה לא רואה שום שינוי עתידי בספרי השיאים מלבד לברונינו היחיד.
    אף אחד לא מתקרב לרשימת כל הזמנים בחמש הקטגוריות שהזכרת, פלייאוף או עונה רגילה. כריס פול קצת מדגדג באסיסטים אבל זה סוג של שירת ברבור (כרגע עשירי, אולי יגיע לשביעי). מלבדו הכי גבוה זה מקום 15 ומטה, וגם אלה "עם רגל אחת בקבר" (פול בגניבות, פירס בנקודות, האווארד מקום 20 ומטה בחסימות וריב').
    בפלייאוף המצב לא שונה בהרבה כשאחרי לברון יש את ה"צעירים המבטיחים" וייד, מאנו ופארקר שהכי קרובים.
    בקיצור – אנחנו לקראת תקופה יבשה מאוד מבחינת שיאים והתקרבות לשיאים בליגה. מלבד לברון לא יהיו יותר מדי ציוני דרך בשנים הקרובות, וזה קצת חבל אחרי דור הענקים שחווינו עד לא מזמן.

    1. ינון איך אתה אומר את זה אחרי שסטף קארי שבר שיאים הסטוריים של קליעה שנה אחר שנה, זכה בשני MVP של הליגה ברצף ובשתי אליפויות מתוך 3 גמרים ברצף, וכרגע הוא יושב בתוך קבוצה חלומית שכולם חוששים שהיא יכולה להמשיך לשלוט בליגה לפחות עוד שנתיים-שלוש? למה אתה לא חושב שיכולים להסבר בסיטואציה הזאת עוד כמה שיאים הסטוריים?

        1. נכון מתן. האמת היא שאת שיאי השלשות נראה נשברים כל הזמן, גם בפלייאוף וגם בעונה הרגילה – פשוט כי זה נשק שנמצא הרבה יותר בשימוש לאחרונה.

          1. אין ספק. לא הבנתי שלזה אתה מתכוון.
            אבל אני לא רואה את קרי מתקדם בזה בטח לא בשיאי קליעה וזכיות ב-MVP, הואיל והוא החל את השיא מעט מאוחר ביחס לשיאנים בתחום.

          2. להזכירך, בעונה הקודמת, קארי לא רק קיבל MVP של הליגה, הוא גם עשה את זה תוך כדי שהוא נכנס למועדון 40-50-90, כשהוא קולע יותר למשחק מכל אחד אחד במועדון לפניו, אפילו יותר מכפרה עליו לארי בירד בעונת 87-88, ושבר את השיא של עmמו במספר קליעות לשלוש, בצורה מטורפת לגמרי – הוא עלה מ286 קליעות העונה לפני זה, ל402 קליעות העונה הזאת, כהאחוז משתפר (45.4%). בטבלת קלעי השלשות לעונה של הליגה, הוא תופס את שלושת המקומות הראשונים, וגם את המקום החמישי והעשירי. 5 עונות שלו נמצאות בתוך הטופ10 של הליגה. אגב אח שלו קליי מקומות 4 ו-7, והם דחקו את ריי אלן האגדי למקום 6, ועד לעונה 2012, שהיא שלו משנת 2006 היה עדיין מקום ראשון.
            בינתיים ב-5 עונות אחרונות קארי מוביל את הליגה בשלשות, תוך שהוא שובר את כל השיאים האפשריים בתחום, ותוך כדי הקבוצה שלו שוברת שיאי נצחונות, וזוכה בשתי אליפויות מתוך 3 גמרים. בקיצור, שחקן הסטורי לגמרי ברמות של הגדולים ביותר.

          3. לא רק זה, אתה מתמקד בשיאים עונתיים ולא שיאי קריירה – ולא זה נושא הפוסט או התגובה שלי. שיאים פר עונה יכולים להישבר, מה שאני כותב זה ששיאי קריירה (או מקום בטופ 7 היסטורית) לא נראה בזמן הקרוב, מלבד נושא השלשות.

          4. לא יודע עם סתרתי, אבל הצבעתי על מישהו שהוא הסטורי בכל קנה מידה שרק תירצה, הוא רק בן 29, והוא נמצא בסיטואציה לשבור עוד הרבה שיאים הכי מרכזיים שרק תרצה. אמנם בגיל ךהרון רק 4 שנים מבוגר ממנו, אבל בעונות ליגה יש לו 6 עונות יותר. וכרגע קארי שמצב יותר טוב ממנו לקחת עוד טבעות ותארים. ואין לי כלום נגד להרון הענק, אני רק מצביע שיש לנו בדור שאחריו מול עיננו כבר מישהו בקנה מידה הסטורי לגמרי, ואנשים מדברים שאנחנו בשלהי עידן הענקים. זה ממש לא המצב.

  13. התחדש לי היום שהוזי הלללל = הלוזרים למפרע להמלכת לברון

    בכלל שונאים את אופיו…. כלומר הפרמטר בכלל לא קשור להופס!!
    פכככככככככ……פככככככככ.פככככככככככ.

    כאילו MJ היה מזכ"ל האו"ם.
    פככככככככככ…..פחחחחחחחחחח

  14. בעיני לברון לא יגיע למספר הנקודות של קארים (ואולי גם של מלון) בגלל שלהגיע לסטט' האלה נדרש לשחק עד סביבות גיל 40, מה שאומר שלברון או א. ילכלך סטט' בקבוצת תחתית (קובי) וב. יהיה רול פלייר בקבוצת צמרת (קארים). שני הסיטואציות לא מתאימות ללברון ולכן לטעמי ברגע שלא יוכל להיות אלפא של קבוצה טובה הוא יפרוש מכדורסל (עוד 3-4 שנים)

  15. מעולה ערן. עמידות לדעתי זו בהחלט תכונה שלא מוערכת מספיק.
    ממש מעניין עד כמה רחוק הוא יוכל לקחת את הקריירה. השאלה העיקרית זה כמה עניין עוד יש לו בכדורסל ומה הדרייב שלו.
    האם להגיע ל5, 6 טבעות כדי להשתיק את ג'ורדן, או האם לתת ממוצעים מפלצתיים. באיזשהו שלב הוא יצטרך להחליט האם להוריד רגל מהגז כדי להאריך את הקריירה. אישית אני חושב שהוא לא ישחק עד גיל 40, וגם לא עד גיל 38 כך שלא יגיע לכמות הנקודות הדרושה.
    מבחינת ה"גדול מכולם", נראה לי שיתקרב לשם בראי הזמן. קצת קשה לשים את העין באותו הרגע. לנוסטלגיה יש נטייה להאדיר ולרומם ולברון עדיין סובל מזה כשמשווים אותו לאחרים.

  16. תודה ערן. נתת פרספקטיבה די יפה על לברון גם בלי להיכנס לעניין קבוצת עולב/סופרטים וכל העניינים האלה.

    נ.ב. אין דבר כזה GOAT

  17. מי בכלל מתווכח עם זה שהוא הטוב בדורו?

    השנאה אליו בגלל האישיות וההתנהגות ושום מספר לא ישנה את זה.

    טוב לא בדיוק – אם הוא יסיים עם עשר טבעות, אסכים שהוא יהיה גם GOAT וגם נקנקיה מבחינה אישיותית.

  18. הוא לא goat ולא נעלים.
    הוא שחקן גדול.
    הוא מנפיק סטטיסטיקות אדירות. שובר שיאים יפים.
    ועוד המון פלוסים.
    אבל לצד הפלוסים האלא יש יותר מידי מינוסים…
    אין לו את ההילה….אין לו את המורשת…יש לו יותר מידי שונאים…המשחק שלו לא יפה, לא אטרקטיבי…יש עליו יותר מידי טענות על חולשת המסרח, סירוס שחקנים לידו, וכו' ..
    אנשים מנסים לחקות הרבה שחקנים….את לברון לא מנסים לחקות….כי זה סתם שימוש בהרבה כוח….זה לא המוב של קובי או ההוק של חכים וכו'….
    Goat זה משהו מיוחד.
    לברון אדיר ומוצלח ככל שיהיה לא מוגדר כמשהו מיוחד.
    הוא רשום בהיסטוריה של האם בי אי כשחקן אדיר. אבל לא כgoat…

  19. מה שבאמת מדהים בקארים זה שהנקודות שלו היו רק מהצבע ועונשיין לעומת לברון שהרבה מהנקודות שלו זה שלשות.
    נראה לי שהשיא של קארים בנקודות רק מטווח 2 נקודות רחוק בפער עצום מכל השאר

    1. 15,837 סלי שדה היו לקארים בקריירה.
      2,300 יותר מלמלון שבמקום השני.
      3,600 יותר מלג'ורדן.

      זה באמת שיא שבאמת קשה לראות שחקן פעיל שיש לו סיכוי להתקרב עליו.

  20. קצת לא קשור – אבל מחשבה מעניינת שעלתה לי לראש:

    מי לדעתכם השחקן השני הכי טוב בקונפרנס המזרחי? עם כמה שאני חושב על זה, ובטח לאחר מעברם של ג'ורג' ובאטלר מערבה (אבל גם לפני), אני די בטוח שקיירי אירווינג הוא מספר 2 לא רק בקבוצתו, אלא בכל המזרח. אם היו מציעים לבוסטון טרייד שלו ושל תומאס – האם הסלטיקס צריכים להסכים? לדעתי לגמרי כן – אתה מקבל את השחקן הכי טוב באזור חוץ מלברון.

    1. לפי מה אתה מגדיר את זה? לפי העונה שעברה, לפי כל הקריירה לפי הפוטנציאל?
      ג'ון וול של העונה שעברה, ואיזאה תומאס ל העונה שעברה טובים מאירווינג של שנה שעברה בעיני. גריק פריק של שנה הבאה יכול להיות טוב משלושתם, ולך ידע מה יקרה בפילדלפיה אם אמביד בריא.

    2. יאניס…
      לדעתי גם היוורד, דרוזן ווול טובים ממנו. קשה לי להכריע לגבי לאורי. אמביד זה בעייתי כי כולה ראינו ממנו 31 משחקים ואין לדעת איך הגוף שלו יתמודד בחלוף העונות, אבל התקרה גבוהה בהרבה.

      1. אני מגדיר לפי איכות השחקן להערכתי, עם מבט קדימה לשנים הקרובות. אכן שכחתי את יאניס וג'ון וול. אני עדיין חושב שקיירי טוב מהשני. בקיצור – מקום 3-4 באזור.

        1. יש שני צדדים למגרש. הקליעה של וול היא יותר מחשודה אבל שאר הדברים שהוא עושה שמים אותו מעל אירווינג לטעמי, במיוחד ההבדל בולט בהגנה.

        2. וול צריך להתייצב על 35% מהשלוש כדי להוות איום ממשי מרחוק, הוא ממש שם על הסף כבר עכשיו. מבחינת שחקן יוצר הוא טוב בהרבה מאירווינג, מבחינת הגנה שמים וארץ. מבחינת סקורר, אירווינג מעליו אם כי לא בהרבה.
          מה שכן וול כבר בשיאו, אירווינג יהיה שם עוד שנתיים ככה.

      2. היוורד (ודרוזן במיוחד!) לא ברמה שלו.
        מעניין שאף אחד לא מתנגד ל"טרייד" שהצעתי מצד הסלטיקס, למרות רינוני ה- "in the MVP discussion" לגבי תומאס שנה שעברה.

        1. היתרון הגדול של אירווינג על פני תומאס הוא שהוא צעיר בהרבה, אבל לטעמי לבוסטון תומאס מתאים יותר.

    3. לדעתי hands down ג'ון וול כרגע.
      אנטטקומבו עוד לא שם, גם לא קיירי.
      נראה לי שהגריק פריק עבר מלהיות אנדרייטד למעט אוברייטד תוך עונה. הוא לא עד כדי כך גיים צ'יינג'ר כמו שההייפ שלו מצביע. למרות שבהחלט עם פוטנציאל להיות כזה.

      1. אנדרייטד?
        הגריק פריק 4 עונות בליגה.

        השיפור שלו על פני 4 שנים, הכל התחומים, הוא מדהים

        ממוצעיו פר 36 דקות:
        (בשביל לנטרל את עליית כמות הדקות שלו על הפרקט)

        2014:
        10 נק', 6.4 רב', 2.8 אס', 1.1 חט', 1.2 חס', 41.4% אפקטיבי.

        2015:
        14.6 נק', 7.7 רב', 2.9 אס', 1 חט', 1.2 חס', 49.1% אפקטיבי.

        2016:
        17.2 נק', 7.8 רב', 4.4 אס', 1.2 חט', 1.4 חס', 50.6% אפקטיבי.

        2017:
        23.2 נק', 8.9 רב', 5.5 אס', 1.7 חט', 1.9 חס', 52.1% אפקטיבי.

        אני משוכנע (בהינתן בריאות, כמובן) שהוא ימשיך במגמת השיפור המטאורית שלו גם בעונה הקרובה.

        1. ממה שכתבת, נראה גרף יחסית סולידי – ואז קפיצה מטאורית בשנה שחלפה. מעניין אם זה זינוק מקרי שיתאזן או, כמו שאתה מרמז, יהיה "עלייה לצורך עלייה" – כלומר הוא רק ממשיך להשתפר, ובגדול.

          1. כן, רק כמו שגילרי אמר, הקליעה משלוש בעכריו. למי שמתיימר להיות שחקן כנף איכותי צריך קליעה שתהווה איום.
            מה שכן גם שם הוא מראה שיפור בכל שנה גם אם מינורי. כרגע על 27% מהשלוש אבל גם לוקח מעל 3 זריקות למשחק לעומת שנים קודמות שבקושי היה זורק.
            מבחינת קריאת המשחק וניהול המשחק נראה לי שגם במילווקי הבינו שזה בעיה. מג'יק הוא לא יהיה. אבל הפוטנציאל בשמיים לההיפך למפלצת בכנף. הצעד הראשון הכי מפחיד בליגה, והגנה סולידית שמשתפרת כל שנה.
            רק שיעבוד כל הקיץ על הקליעה ושיתנו לברוגדון את המפתחות לנהל את המשחק. אנטטקומבו כבר בשנה הבאה יכול להפוך לשילוב בין באטלר לדוראנט.

          2. גרף סולידי זה לא. תזכרו שמדובר במספרי פר 36 כלומר השיפור בסך הכללי גדול יותר.
            לא זוכר הרבה שחקנים שמראים התקדמות עקבית כזו לאורך 4 השנים הראשונות שלהם.

          3. שוב, זה עניין אחד להשתפר כשאתה מוסיף כל הזמן דקות. כאן מודבר גם על שיפור אבסולוטי וגם על שיפור פר זמן משחק. זה ממש לא טריוויאלי לעשות את זה שנה אחרי שנה.

  21. כרגיל אני מגיע בסוף הדיונים. כשאני חושב על "הטוב מכולם" או "חמישיית הר רשמור", אני כמובן מסתכל על המספרים אבל אז מסתמך על זכרוני ומראהות עיני.
    אז אני תמיד חושב: "את מי היית בוחר ראשון?"

    ראשון לקבוצתי הייתי בוחר את מייקל לפני ריפרוף עין.

    את החמישייה שלי של כל הזמנים להגן על כדור הארץ מפני המאדים הייתי בוחר במג'יק, מייקל, בירד, דנקן, וקרים. לברון היה מחליף ראשון, מין 'איש ששי', וביל ראסל או צ'מברליין היו מחליפי הסנטר.

    1. מנחם מסכים ומתחבר נעמדתי הסובייקטיבית ורפת ההבנה לדירוג שלך ,אולי מחליף את קארים בראסל אבל לא בטוח.
      שני הסנט שלי לדיון על לברון: בעיניי קייס רציני אולי לשחקן המגוון ביותר מבחינת היכולות בפרמטרים השונים של המשחק. הקושי שלי
      אתו הוא הפער בין זה לבין התדמית המפומפמת שלו מסביב למגרש, יחס לחבריו לקבוצה לעתים ולגורמים המקצועיים מסביב.
      ראו למשל התלונות הבלתי פוסקות על גילברט למשל שפותח את הארנק בלי סוף מאז שלברון חזר ומאפשר לו לתפקד על תקן כמעט GM. מנגד קשה לי לפחות לא להעריך את האישיות שלו מחוץ למגרש שלוקח חלק במאבקים למען הקהילה שלו והיחס לשחורים בכלל בניגוד למשל לספורטאים גדולים אחרים שלא העזו לגעת בנושאים הללו שהבולט ביותר היה ג'ורדן. (די מזכיר בכך את ביל ראסל הגדול)

  22. תומכי לברון תמיד מסתכלים רק בפריזמת הסטטיסטיקה.לברון בגמר האחרון נתן סטטיסטיקה מושלמת אבל שרואים את המשחק והמצאפ שלו נגד דוראנט זה לא היה כוחות לטובת דוראנט.דוראנט ממש עשה לו בית ספר.
    שחקן שכבר 8 שנים מקיף את עצמו בכוכבים ושחקנים משלימים טובים משחק בקונפרנס החלש מה שמאפשר לו כרטיס חופשי לגמר.תמיד שהקבוצה שלו מנצחת זה בגלל לברון הענק המדהים שמש העמים ותמיד שהקבוצה מפסידה זה בגלל חבריו לקבוצה[עשית בשכל קיירי].
    אם הוא היה ה goat הוא לא היה מפסיד עם סוללת השחקנים שלידו לדאלאס לסן אנטוניו ואפילו לא לוורירס בצורה משפילה

  23. כמו שציינו לפניי גם סגנון המשחק שלו משעמם כמו האופי שלו.הוא לא גורם לי להתרגשות מהמשחק כפי שהרבה שחקנים אחרים.מפלצת סטטיטיקה לא יותר ולא פחות

    1. כן לברון בכל שנה נותן סדרות גמר לא פחות ממופלאות, זה השנה הראשונה שבה לא בטוח שהוא היה השחקן הטוב בעולם. תשווה את הסטטיסטיקות של קיירי לזאת של לברון בגמר בבקשה, אין כוכב בהיסטוריה או קבוצה בהיסטוריה (בהנחה שמשווים פקטור תקופה) ששווה באיכות או מתקרב לזאת של הלוחמים, דוראנט יצר פערים כל כך גדולים במעבר שלו שהסיכוי שכוכב אחר יקח אפסיים.

  24. ג'ורדן שיחק תקופה רכז והגיע למספר גבוה של אססיסטים אבל זה לא התפקיד המקורי שלו. הוא היה אולארונד ומצוין כשהיה צריך, לדוגמה בגמרים ששם הנתונים שלו גבוהים יותר, בייחוד האסיסטים.

    אני די בטוח שאם ג'ורדן היה מחליט על ממוצע טריפל בגמר על אליפות גם הוא היה מצליח. אבל הוא לא היה אומר אני מרוצה, עשיתי את שלי אחרי הפסד בגמר.

  25. מעדות אישית: הכותב היה בהחלט פסנתרן מבטיח ומחונן ואחיו נועם גם חטא בנגינה על קלרינט
    אני הצטיינתי ברבות השנים בעיקר בנגינה על עצבים

    1. מי היה המנהיג לידו של לברון,
      כאשר הקאבס חזרו מפיגור 1 – 3 כל הדרך לאליפות?

      (האמת? לדעתי המושג "מנהיג" הוא אוברייטד. יש קבוצות שמנצחות, יש קבוצות שמפסידות. מהמנצחות אנחנו בדרך כלל שרירותית בוחרים שחקן אותו אנו מכנים "המנהיג")

      1. או שאפשר לתת לעובדות לדבר:

        קובי בראיינט, בפלייאוף (220 משחקי פלייאוף בקריירה), זריקה להשוות או לעלות ליתרון, 30 שניות או פחות לסיום הרבע האחרון או ההארכה –

        7 מ- 27 מהשדה. 25.9%

        לברון ג'יימס, בפלייאוף (2017 משחקי פלייאוף בקריירה), זריקה להשוות או לעלות ליתרון, 30 שניות או פחות לסיום הרבע האחרון או ההארכה –

        10 מ- 26 מהשדה. 38%

          1. אז אתה טוען שהבולס, בלייקרס, והספרס, היו קבוצות גדולות?
            אתה צודק.

            לא טענתי אף פעם שלברון העז, או שהוא גדול מג'ורדן.

            אבל קובי, 5 טבעות אליפות, 2 פיינלס MVP.
            דנקן 5 טבעות אליפות, 3 פיינלס MVP.

            כנראה ששיחקו שחקנים לא רעים בכלל לצדם בזמן שזכו…

            ENOUGH SAID

          2. רק בשביל להבהיר עד כמה חשובים שאר השחקנים בשביל לזכות באליפות –
            באליפויות של הלייקרס בעידן שאחרי שאק,
            במשחקי פלייאוף, 30 שניות או פחות לסיום, בזריקה בשביל להשוות או בשביל לעלות ליתרון:

            קובי בראיינט:
            1 מ-5 מהשדה.

            פישר + גאסול + ארטסט:
            5 מ- 6 מהשדה.

        1. ריי אלן, דרך אגב –
          הוא אכן היה קלוזר מדהים.

          8 מ-15 בקריירה (אותם קריטריונים כמו מקודם),
          7 מהסלים הם מטווח השלוש.
          מתוך אותם 8 סלים, אחד היה בתקופתו במיאמי. אבל איזה אחד!

          לקיירי אירווינג 1 מ-2 בקריירה תחת אותם קריטריונים (אבל הוא עדיין צעיר), ושוב, באמת וואחד סל!

          לדוויין ווייד 3 מ – 11 תחת אותם קריטריונים. אפילו לא אחד מהם בתקופה של לברון במיאמי.

          לרוברט הורי 4 מ-14 תחת אותם קריטריונים (אבל צריך לזכור שאפשר לבדוק רק משנת 2000),
          3 מתוכם בתקופתו בלייקרס.

          לדרק פישר 3 מ – 5 תחת אותם קריטריונים. כולם בשורות הלייקרס.

          מעניין.

        2. התגובה לא מגיעה ממקום של לנסות ולהמעיט בערכו של קובי.
          זוהי רק פרספקטיבה על איך אנחנו תופסים את המושגים "ווינר" ו-"לוזר".

          דדי, לפני כמה זמן, הזכיר באחת התגובות שדברו על האליפויות של שאק וקובי (אותם אליפויות שאנחנו נוטים לייחס קודם כל ליכולתו של שאק),
          שהלייקרס עברו פעם אחרי פעם את הספרס בעיקר בזכות קובי.
          והוא צודק –
          באותן שנים, לספרס פשוט לא הייתה תשובה לבראיינט. הוא קלע מולם יותר נק' מאשר שאק, ובאחוזים טובים יותר.

          אישית, אני חושב שההבהרה של דדי הייתה במקום, ושלמזער את תפקידו של קובי בהצלחה באותן שנים תוך ניצול נתוניו של שאק מול היריבות בפיינלס זה להתעלם מהתמונה המלאה.

          זהו, מספיק בלבלתי את המוח לבוקר אחד…

          1. כרגיל – עם הסטטיסטיקות.
            כרגיל – עם הסטטיסטיקות הלא נכונות.

            כשמגיע הזמן לנצח אליפויות, לברון עושה במכנסיים, מפנה את הבמה לקיירי או ווייד, ומנסה למסור בכל הזדמנות.
            כל מי שיש לו זוג עיניים רואה את זה ויודע את זה.

            https://media0.giphy.com/media/nYHRWagU8EDtu/giphy.gif

          2. אלו לא סטטיסטיקות.
            אלו נתונים.
            אתה יכול לבחור להתעלם מהעובדות.
            זכותך.

            השורה התחתונה היא שלברון וקובי זרקו את אותה כמות של זריקות מאני טיים.
            ההבדל?
            קובי קלע קצת פחות מהן.

  26. פיי… איזה חום, כמה עצבים נשפכו פה…
    מתי נגמרת עונת המלפפונים??

    צריך לזכור משהו בהקשר של ג'ורדן שלא תמיד מדברים עליו-
    בספיישל ארוך כשהיה בן 50 אחמד ראשאד שאל אותו על מה הוא מצטער בקריירה שלו ומייקל ענה שאיפשהו חסר לו לאחר 6 אליפויות להגיע לסדרת גמר ולרדת מנוצח ובכך להבין שהגיע הזמן להעביר את המקל.
    כמו ההפסד אתמול של בולט- יש משהו שלם יותר לסיים קריירה עמוסת נצחונות ותארים בהפסד מסכם בו המנצח נותן את הכבוד והמפסיד מפנה את הזירה..

  27. כל הכבוד ערן על פוסט מעניין ומושקע וכמובן רהוט!

    מה שכן, זה רק אני או שזה מאמץ מרוכז לגרום ללברון להיפצע בעונה הקרובה בגלל עין הרע?!

  28. תודה רבה על המאמר הזה … הניתוח הזה.. אבל לי הוא הזכיר משחק גמר על אליפות העולם בשחמט בין בן אדם למחשב. המחשב כדי לשחק פשוט מחשב את כל האפשרויות הקיימות וככל שהוא בעל כח מיחשוב חזק יותר הוא מסוגל לחשב יותר מהלכים קדימה. כמובן שזה מוגבל כי מישהו פעם חישב (אם אני לא טועה) שמספר המהליכים האפשריים בשחמט זה משהו כמו מספר שיש אחריו 73 אפסים גדול יותר ממספר הכוכבים בייקום. האדם משתמש באינטואיציה שפוסלת מראש הרבה מאוד מהלכים שפשוט אינם רלוונטיים. היום עם כח המיחשוב האדיר לעיתים המחשב מנצח אבל גם כיום עדין לאדם יש מה לאמר. כך גם הסטטיסטיקה שהבאת. אתה יכול להציג מדדים סטטסטיים שונים ומשונים למה לברון הוא ה Goat ובל זאת תשאל עשרה אנשים מתוכם תשעה יגידו לך – אינטואיטיבית – בלי לבדוק את כל המספרים והאפשרויות שאין בכלל מה להשוות ומייקל הוא ה GOAT ובאופן חד משמעי. גיבוש דיעה ואינטואיציה קשורה לעיתים למליוני משתנים חלקם סטיטסטיים (למשל ממוצע הנקודות למשחק של מייקל -כמו שכתבת בעצמך שממוצע נקודות הוא הכי חשוב – זה משהו שלברון רק יכול לחלום עליו. זה סטטיסטיקה. מצד שני אינטואיציה – מייקל לוקח על עצמו את המשחקים הכי מכריעים ולעיתים נדירות נעזר בחבר כדי לקחת אליפות . לברון ברגע הקובע היה צריך את ריי אלן קרי אירווינג ודווין וויד כדי לקחת את שלושת הטבעות שלו). ועוד ועוד משתנים חלקם כמותיים חלקם איכותיים הם אלה שמגבשים את הדעה הכללית שהיא חד משמעית מייקל. לא הייתי נוטה לזלזל באינטואיציה האנושית. היא זו שהביאתנו עד הלום. ודרך אגב לברון ג'יימס הוא שחקן כל כך נפלא שאחד הדברים הכי מבאסים אותי זה להסביר למה הוא לא מייקל כי זה להקטין את לברון. וזה לא כייף. הוא לבטח אחד הגדולים אי פעם אבל הגדול מכולם היה ונשאר וביי פאר הוד אוויריותו.

    1. דווקא מסכים עם זה (ונראה לי שגם כתבתי באיזשהו מקום). גם אני בסופו של דבר נמצא, כרגע לפחות, במחנה של מייקל.

      מטרת הפוסט לא הייתה לטעון שלברון גדול יותר (ממילא יש כאן עניין סובייקטיבי), אלא להדגיש עד כמה הוא שחקן ייחודי ומפלצת סטטיסטיקות.

      1. מצטער ערן זה ממש לא הבנתי ממטרת הפוסט.כאשר אתה כותב פוסט שכל כולו האדרה והערצה ללברון ומסביר לנו איזה שיאים מדהימים הוא כבר שבר ואיזה שיאים מדהימים הוא הולך לשבור ושהוא הולך להיות בצמרת כל נתון סטטיסטי אפשרי כולל כמה פעמיים הוא הוריד את סרט הזיעה(כן כן איש קש איש קש)אז לי לפחות ברור שאתה בהחלט במחנה של לברון(גם אם לא כרגע אבל ברגע שהוא יגיע לכל השיאים הללו לא יהיה לך ספק(אם זה מה שהבנתי האם זה גם כלול באיש קש או לא?)
        זה כמו שיהיה עכשיו פוסט תגובה של האשך או שלי שבסופו אני אשאל האם לברון הוא הGOAT או לא כשהתשבוה ברורה.

        1. לא ברור לי, יניב –
          למה אי אפשר לאהוד מספר שחקנים במקביל?
          ואם אוהדים/שונאים שחקן, זה אומר בהכרח שמאבדים את הפרספקטיבה ביחס לשאר השחקנים?

          אני במוצהר אוהד את משחקו של לברון.
          ועדיין זה לא אומר שאני חושב שהוא העז, או אפילו בשורה הראשונה של קולנוע העזים על שם עגל
          (הראש של פירמידת העיזים שלי? קארים, ראסל, ג'ורדן. בשורה השנייה והמאוד מכובדת – מג'יק, בירד, ווילט. יש בהחלט מצב שלברון, כאשר ייסיים את הקריירה שלו, יתפוס מקום של כבוד בשורה השנייה).
          (אם קארים, ראסל, וג'ורדן רבים בינהם על מי יושב בכיסא האמצעי, זה שהוא קצת, אבל רק קצת, טוב יותר?
          אז את הבכורה אני נותן לקארים.)

          1. לא אמרתי שלא ניתן לאהוד כמה שחקנים במקביל.אין שום בעיה.אבל שאתה מעלה פוסט שמסביר לנו איך לברון הולך לנפץ כל שיא אפשרי ואיך לברון זאת תופעה שלא הייתה כמוה שמטרת הפוסט במוצהר זה לשאול האם לברון יהפוך לGOAT שאין בפוסט מילה אחת שטוענת ההיפך אלא רק מרוממת ומפארת(שזה בסדר כן) אז אני מבין מזה רק דבר אחד שגם אם ערן עדיין לא שם ברגע שלברון ישתלט על כל השיאים הללו הוא בהחלט יהפוך לGOAT.זה מה שאני הבנתי

        2. יניב, למה לדעתך כולם חייבים למקם את עצמם במחנה "בעד לברון" או מחנה "נגד לברון"? האם כשנכתבו בו טורים שמשבחים את קרי או אפילו את ווקר זה אומר שרק מחכים ליום בו יהיה אפשר לתייג אותם כגדולים בכל הזמנים? למה ערן לא יכול לכתוב שטור שמפרגן לשחקן מסוים (לברון או כל אחד אחר) מבלי שזה יפחית בערכם של אחרים?
          למה אי אפשר להיות במחנה מייקל ועדיין לפרגן ללברון?
          ולמה למרות שערן (וכגן אני) כותבים לך שאנחנו חושבים שמייקל גדול יותר אתה חושב שרק מחכים לרגע בו יהיה אפשר להסביר הפוך?
          אני לא בה לקנטר אלא שואל ברצינות.
          האם אתה משליך מהיחס שהיה לך בזמנו על קובי?
          אני מבין שזה עלול להיות קשה לקבלה בתור ללל, אבל יש אנשים שחושבים שאפשר לפרגם ללברון ובו בזמן לחשוב שיש גדולים ממנו.

          1. שוב אין לי שום בעיה לאהוב כמה שחקנים ואין לי בעיה שמשבחים שחקנים גם כאלה שאני לא אוהב.(השחקן האהוב עלי בNBA בעשור האחרון ואפילו יותר הוא נוביצקי למרות שהוא לא משחק בלייקרס) אבל שאתה מעלה פוסט שמדבר על הGOAT ומשבח ומפאר את לברון ואת השיאים שלו מבלי להראות את הצד השני של המטבעשאתה יוצא על ידי חובה אם משפט "מה כל זה אומר על הגדולה ההיסטורית של לברון ביחס לגדולי המשחק האחרים? האמת היא שאין כאן תשובה חד משמעית, אז נשאיר את הדיון בזה לתגובות. ללל, הבמה שלכם!"מבחינתי זה מראה שהגעת כבר למסקנה והשורת סיכום באה רק לגרום לדיון ביחוד שערן כותב משאיר את התגובות ל-ללל.
            אני מבין מזה שהנה הוכחתי לכם למה לברון הוא הGOAT או בדרך לשם ובואו תוכיחו ההיפך.
            אני שב ומבהיר אין לי בעיה עם ההנחה הזאת וכל אחד יכול לאהוב כמה שחקנים שבא לו אבל המסקנה שאני הסקתי מהפוסט זה שגם אם ערן עדיין לא שם ברגע שיתממשו כל השיאים שהוא מדבר עליהם אז הוא לבטח יהיה שם

          2. אני מצטער יניב, אבל זה לגמרי משקפי החד-ממד שמחלקים לכם בכפר. אני יצאתי מהפוסט עם המסקנה שלברון שחקן שכנראה יפרוש עם הסטטיסטיקה האישית המרשימה ביותר.

          3. תראה עידו קודם כל יכול להיות-לא שולל.אבל הלכתי לקרוא שוב את הפוסט ובפוסט שוב ערן נותן את תגובת הנגד ואז מבטל אותה ץ
            לדוגמא"הוא אומר שלברון חסר קסם אישי ועוסק יותר מדי בגמורשת ואז מציין שזה לחא קרטריון שאמור להשפיע על הגדולה ההיסטורית שלו"
            דוגמא נוספת ערן מדבר על ה"עז" האמיתית נגד הטיעון וזה מספר האליפויות ואז מקטין את החשיבות של הטענה הזאת תוך כדי מיצג מאוד מרשים של גרפים והסברים אקדמיים.ואחרי שהוא מנטרל את המוקשים הוא מפרט את השיאים ההיסטורים שלברון שבר או ישבור.
            לי המסקנה ברורה,האם טעיתי בכוונת המשורר אולי אבל לא נראה לי.
            נ.ב מאז הבגרות בספרות לא ניתחתי טקסט כמו עכשיו 🙁

          4. מה שאתה מתאר כאן הוא ניסיון ליצור תמונה אוביקטיבית (השם ישמור).
            בעיני הטקסט לא מנסה לטעון לרגע שלברון הוא הטוב ביותר בכל הזמנים.

          5. אבל זה בדיוק מה שאתם טוענים שזה אוביקטיבי ואין פה דיעה של הכותב
            ערן לדעתי פשוט מנסה להאכיל בכפית את המתלבטים עדיין ומסביר להם שבסופו של דבר תקחו בחשבון לא רק את האליפויות ובטח שלא תחשיבו את האופי המחורבן אלא תסתכלו למשל מי שיאן הנקודות בפליאוף ובליגה,מי שיאן האסיסיטים,הריבאונדים וכן הלאה ובואו תשכנעו אותי שיש בן אדם אחד ששולט בכל השיאים הללו אז הוא לא הGOAT.
            לי זה מאוד ברור שוב זה כמו שהאשך או אני נכתוב עכשיו פוסט שבו נגיד בדיוק ההיפך ותבוא ותגיד לי שהפוסט שכתבתי לא מעיד שאני חושב שהוא לא הGOAT

          6. זה מאד תלוי מה ואיך תכתוב.
            תשים לב שכבר החלטת בשביל ערן ומתן שלברון הוא הגדול ביותר עבורם. מי עוד בחבורה הזו?

          7. ואם כבר נרד לדקויות, הטור לא אובייקטיבי לגבי ה"גדולה הסטטיסטית" של לברון. הוא כן אוביקטיבי לגבי שאלת ה goat.

          8. לגבי מתן אז זה סתם היה ברגע של עצבים אני בהחלט יודע שהוא לא חושב שלברון הוא הGOAT.לגבי ערן אז בהחלט מקריאת הפוסט(ובלי קשר מי כתב אותו גם אם האשך היה כותב את אותו פוסט בדיוק הייתי מגיע לאותה מסקנה).
            עכשיו תראה אין הרבה אנשים בעולם שחושבים שכרגע לברון>ממייקל,כרגע זה די קונזנצוס.מה שאני הבנתי מהפוסט זה ברגע שהתנאים יווצרו(זאת אומרת השיאים ישברו ולברון יהיה בצמרת כל השיאים האפשריים)התשובה לברון>ממייקל תהיה ברורה ונהירה הרבה יותר.
            האם אני טועה? אולי אבל זה מה שהבנתי מהפוסט ושוב גם אחרי שקראתי אותו שוב הבנתי את אותו הדבר.
            בוא ותסביר לי איך הוא אוביקטיבי לגבי שאלת הGOAT? ברגע שניטרלת את עניין האליפויות ואתה שם דגש יותר על שאלת השיאים/עמידות אז איפה האוביקטיביות פה?

          9. אני לא חושב שהוא אומר "הטבלאות הספציפיות הללו הן מה שיקבע את ה-GOAL", אלא יותר בסגנון של "תנו לי לשים זרקור על אותן טבלאות ספציפיות שגם אותן צריך לקחת בחשבון".

          10. אני מצטער יניב הקישור שאתה מדבר עליו לא שם. אין שום אמירה שעליונות סטטיסטית= GOAT.
            הטענה היחידה היא שהעליונות הסטטיסטית נותנת ללברון קייס בדיון (זה מאד מאד שונה והרבה יותר חלש).
            אני לא מבין מאיפה הבאת את הקונזצנזוס שכשהשיאים ישברו לברון יהיה הגדול מכולם. כרגע הקונזצנזוס היחידי הוא שלברון צריך עוד טבעת או שתיים כדי להיכנס לדיון.

          11. חייב להסכים כאן עם עידו. ההיקש לגבי גדולתו של לברון הוא רק בקטע של "בואו נשים לב לתופעה הזו – חייבים לקחת את זה בחשבון בדיון".
            קצת כמו שכל שנה יש שחקנים עם עונה מצוינת שנכנסים ל- "MVP discussion", אבל ברור שלא ייבחרו (איזיה תומאס השנה למשל, או אפילו לברון עצמו)

          12. עידו במידה והפוסט היה נכתב ללא אזכור על שאלת הGOAT ובלי לשלול את המשתנים האחרים ורק שואל למשל מה זה אומר שלברון הולך לשבור את כל השיאים האפשריים?לא הייתי מתווכח איתך אבל שאתה בפוסט מתחיל בשלילת המוקשים שמפריעים לתיאוריה שלך ממשיך ומסביר שלא מדובר על שיא אחד או שניים.שם בבולט את כל השיאים שנשברו או הולכים להישבר,מדבר על העמידות כחלק חשוב שצריל להיספר ומסיים במעין עקיצה לחבורת ה-ללל שבואו ותוכיחו ההיפך.אז מבחינתי יש פה בהחלט אמירה של הכותב וקדימה בואו תפריכו את זה או לא.
            יכול להיות שערן עשה את זה באמת בשביל להדליק ולעשות מעניין בתגובות אבל לעניות דעתי תיקח את הפוסט הזה(ואך ורק את הפוסט הזה)תציג אותו ל10 אנשים שאין להם שמץ מושג בכדורסל ותשאל אותם מי לדעתם שחקן כדורסל יותר טוב לדעתי כל ה10 יגידו לך שזה שכל השיאים הם שלו

          13. אתה מכניס היקשים לפי בחירתך. אני רק אזכיר שאתה מגיע עם דעה מוטה מראש. לדעתי זה גורם לך לחפש את הטיעונים נגד.
            מה שאתה טוען פשוט לא נאמר ולטעמי אפילו לא נרמז בטקסט.

          14. בקשה עידו
            1.ללא ספק, מי שעסוק בשאלות הללו יותר מכל אחד אחר (חוץ אולי מפיני מוואלה) הוא לברון עצמו. לטעמי יש משהו בהחלט לא נעים באובססיביות שבה לברון מדבר על "המורשת" שלו ועל מעמדו ההיסטורי. לא נראה לי שג'ורדן, קובי, שאקיל, או אפילו מג'יק הם אנשים צנועים יותר או כאלו שאכפת להם פחות ממעמדם ההיסטורי, אבל איכשהו אצל לברון זה עובר פחות טוב. אולי עניין של (היעדר) קסם אישי. או אולי דיבור עודף על עצמו בגוף שלישי. לאשך הפתרונים. בכל מקרה, לא זה צריך להיות הקריטריון שעל פיו שופטים גדולה היסטורית.
            2.אבל מעבר לטבעות אליפות, ניתן לטעון שיש גם משתנים אחרים שצריך להסתכל עליהם. אחד המשתנים הללו הוא שיאי נבא שונים בעונה הסדירה ובפלייאוף
            3.אם נשליך לכדורסל, נוכל לומר שהיכולת להגיע להישגים "הכי איכותיים" או נחשבים, כמו מספר טבעות אליפויות (קבוצתי) ותארי MVP (אישי) היא כמובן קריטית. אבל חשובה גם כמות ההישגים האחרים שיש לשחקן, הן מבחינת כמות, והן מבחינת איכות. אלו כוללים הישגים קבוצתיים מעבר לאליפויות, כמו למשל מספר הגעות לסדרת הגמר או לגמר האיזורי כשחקן המוביל של קבוצתך. והם כוללים גם הישגים אישיים, כמו שבירת שיאים או כניסה לעשרת/חמשת הגדולים בכל הזמנים בקטגוריות שונות.
            4.ובכן, כאן צריך להודות שרוצים או לא, Durability, קרי היכולת להימנע מפציעות ולמשוך קריירה ארוכה עם הרבה דקות בהרבה משחקים גם היא חלק מגדולה של שחקן.
            האם כל אלה לא נכתבו בטקסט וזה פרי דימיוני?

          15. שוב, זה שהישגים סטטיסטיים הם חלק מגדולה בהחלט נטען בטקסט וזה דרך אגב גם משהו שאתה בודאי תסכים איתו. אבל אף אחד מהציטוטים שהבאת לא אומר שהם הפרמטר הקובע. זה היקש שאתה עשית.

          16. סורי יניב אבל גם אני לא מצליח לראות בטקסט איזשהו מניפסט להכתרת לברון (כמו המניפסטים של נדב לדוגמא).
            יש כאן מבט מעמיק על נתונים סטטיסטיים שלא תמיד מתייחסים אליהם או נותנים להם משקל ראוי. בהחלט יש כאן נתונים שמציבים את לברון בשורה הראשונה של השחקנים במבט הסטטיסטיקה אבל בשום מקום לא ניתן לראות שכותב הפוסט חושב או רומז שזה הופך את לברון ל"גדול מכולם".
            אני חושש שאתה רואה צל גדול בצהרי היום וחושב שזה מפלצת.
            בלי קשר תחזיר את התמונה, הרבה יותר קשה להתייחס כשאין תמונה, גם הגיע הזמן שהבן הממזר יבחר לעצמו תמונה. אם אפשר להציע, קאפקייק תהיה תמונה הולמת.

          17. מצטער כנראה הלוגיקה שלי באמת משובשת.לא טענתי שהם הפרמטר הקובע,טענתי שהפוסט בא להראות לנו שיש לתת משקל גדול מאוד לגבי הישגים סטטיסטים ועל מנת להאדיר את הנתונים הסטטיסטים מובאים הפרמטרים האחרים ומיד נשללים.עכשיו ממה שאני מבין מהפוסט זה שאם נניח הוא היה מוביל בקטגוריה אחת או שתיים אז באמת שאר הפרמטרים קובעים אבל שמסבירים לנו באריכות ובמקצועיות יש לומר שיש כאן מישהו מיוחד שהולך להשתלט על כל השיאים או לפחות על רובם ואם לא ראשון אז בצמרת,היקש הלוגי שלי מבין שיש לזה משמעות יותר גדולה בגלל המקרה המיוחד משאר הפרמטרים כי לא היה עוד דבר כזה.אם זה לא פוסט מוטה לברון אז באמת שאני כנראה לא מבין כלום..
            ניב לגבי התמונה אז ניסיתי להחליף תמונה ומאז הוא עושה לי ברוגז

          18. ברור שזה פוסט מוטה לברון (זה פשע?), כי הוא מדבר על הגדולה הסטטיסטית של לברון. אבל הוא לא טוען או מכוון ל: "לברון השחקן הגדול ביותר בכל הזמנים". הוא כן שם את הדברים בקונטקסט של הדיון ב-GOAT (כמו גם החשיבות שלו ללברון עצמו).
            טוב עייפת אותי – אני סיימתי.

          19. אין ספק שזה פוסט מוטה לברון. הרי הוא על לברון ומתאר את הגדולה הסטטיסטית שלו בעוד מתעלם מהבעיות אישיות שלו ומהטיעונים כנגדו כשמדברים על גדולת שחקן.
            אבל גם אתה לא יכול לטעון שלברון לא שחקן מהגדולים שידע המשחק (ונראה לי שהודית בזה ברגע של חולשה ולכן נזרקת מהכפר, ואם לא אז צריך לעשות וועדת חקירה לבדוק אילו טובות הנאה מקבל הקיסר בעל האשך הטמיר).
            אבל חלוקת הצדדים שלך ל"בעדו" או "נגדו" קצת מפריעה לאדונים ג"ג שטוענים לצדק אבסולוטי ואובייקטיביות שמיימית.
            אני אישית מחזיק מלברון כאחד מהגדולים שדרכו על הפרקט, אבל דרך ההתנהלות שלו מבחינת תחזוק מותג היא אולי הכי מעצבנת מאז ג'ורדן.

          20. סבבה רק דבר אחרון קודם כל זה לא פשע כי על זה כל הדיון שלנו.
            דבר שני
            ציטוט"מן הסתם, יש כאלו ששום דבר לא ישכנע אותם במקרה של לברון. חלקם דתיים שמאמינים באדוני אלוהינו אדוני אחד (לא, לא ההוא מהתנ"ך), ועם אמונה, כידוע, לא ניתן להתווכח. אחרים פשוט לא מסוגלים לסבול את ג'יימס האדם או השחקן (או שניהם) ועבורם לא משנה מה יעשה ומה ישיג, לעולם הוא לא יוכל להיות אחד הגדולים ובטח שלא ה-GOAT"
            מה אתה יכול להבין מזה אם לא שהפוסט הולך לשכנע את כל אלה שלא בקטגוריה שלברון אכן בדרך להיות הGOAT?
            ושני דברים אחרונים בהחלט-נבהיר אין לי שום בעיה עם הפוסט וסבבה לכל מי שחושב ככה אני רק חושב שהפוסט בהחלט משקף את דעת הכותב-סה טו.
            ואם הצלחתי לעייף אותך נשאר לי רק לטפוח לי על השכם.זה לא דבר קל לעשות 🙂

          21. לאוביקטיביות שלי אין מתחרים מבחינה עובדתית ואובייקטיבית בהשוואה אמתית של יכולות ותכונות. חוץ מזה ללא האוביקטיביות שלי לא היינו מגיעים ל-230 תגובות בפוסט הזה והופס מזמן היה מתבולל עם דה-באזר או וואלה.

          22. רק בלא אוביקטיביות כמו שלכם משתמשים במילה שרומזת להפסד כדי לתאר שחקן. מכאן הדרך לשחקנים שמתאגדים אחד עם השני כנגד הטבע היא קצרה!!

        3. האינטרנט שלי כרגע במצב בעייתי ביות.

          בקצרה, בכדורסל של היום וגם של פיעם ( צמברלין) הישגים סטט' היא לא חלק מגדולה, היא חלק מגדולה סטט

          כל הסטט' האלו רק מורידות לא אטת עהקייס, וכל ההקדמה עם העיז

    2. בשחמט יש הרבה יותר פוזיציות ממה שכתבת.

      בערך 10 בחזקת 130 שזה יותר ממספר האטומים ביקום.

      אגב, מתקיימת עכשיו תחרות העל סינקפילד 2017 –

      עד עכשיו משחקים אדירים.

          1. ולגבי המשפט של מגנוס קרלסן – הדרך שלי לישב את הסתירה הזו היא הכרה בקונספירציה השנויה במחלוקת שקרלסן הוא רובוט.

          2. שוב לא מבין בזה, רק אומר שכוח חישוב זה אוברייטד באופן מסוים, כבר בזמנו "כחול עמוק" למשל יכלה לחשב כמה מיליוני מסעים בשניה, ועדיין הפסידה לקספרוב (לפני הרימאץ')

            הצד היצירתי חשוב לא פחות ואולי יותר מהצד המתמטי. זה אולי מסביר את הסתירה של קרלסן.

        1. אם הבנתי נכון, גם אם יתנו לכל כוח החישוב בכדור הארץ ביחד את כל הזמן מהמפץ הגדול ועד סוף היקום הוא לא יצליח לחשב את כל האפשרויות בתחילת משחק.
          מה שכן, שוב, אם הבנתי נכון, למחשב קוונטי זה אמור לקחת משהו כמו 2.5 שניות.

          1. ולפי מה שהבנתי אנחנו בכלל לא קרובים למחשב קוונטי ויש עם הרעיון הרבה בעיות, ועדיין 2 שניות נשמע מופרך ביותר.

      1. נכון זכרתי שיש מצב שזה אטומים אבל זה אפילו לי זה נראה לי מטורף ולא בדקתי לעומק לפני שכתבתי את התגובה. בכל מקרה עוד לא הגענו למצב שמחשב מנצח בודאות אדם. וגם למיטב ידיעתי הלא רבה תוכנות המחשב היותר מוצלחות הן אלה שעושות שימוש בשילוב של אלגוריתמים דמויי אדם – למשל פתיחה סיציליאנית על כל הורסיות הידועות שלה ואחר כך חקירה חופשית של המחשב ברור שככל שהמשחק הולך ומתקדם המחשב נהיה יותר מחשב במובן הזה שהוא פחות מסתמך על תבניות שנחקרו ובאמת צריך לחשב… אבל אני מומחה קטן מאוד בעניין הזה… זה מה שאני זוכר

      1. אינטואיציה היא אכן עניין מסוכן … אינטואיטיבית אתה בטוח שכדור הארץ ישר אין שום דבר באינטואיציה שמרמז על זה שהוא כדור לכן אינטואיציה בהחלט יכולה להטעות אותנו. יחד עם זאת ב 95% המקרים האחרים אלה שקשורים לחיים עצמם היא בדרך כלל צודקת. זה בהחלט כלי שצריך לקחת אותו בחשבון ואם אינטואיטיבית 86% מהאנשים מסכימים עם הטענה שמייקל הוא ה GOAT אז כנראה שהוא בהחלט כזה. והמספר הזה 86% זה מספר שלא המצאתי אלא קראתי אותו באיזה שהוא מחקר.

  29. בשיטת פלייאוף אין משמעות להגעה לגמר.
    אם הגעת לגמר זה אומר שאתה טוב מ7 קבוצות פלייאוף, ושקול לשבע הקבוצות מהצד השני, כי גם אתה הפסדת לקבוצה שזכתה באליפות.
    אז קודם כל בואו נפסיק לספור גמרים, בפלייאוף ועוד בפלייאוף הסינתטי של האן בי איי אין להגעה לגמר יותר משמעות מלהפסיד לאותה הקבוצה בסיבוב הראשון.
    משולם ולברון באותו הדירוג השנה בפלייאוף.(בהגזמה קלה כמובן)

    בואו גם נדבר על הקלישאה היפה שלברון גורם לשחקנים אחרים להיות טובים יותר סביבו, לברון גורם לקלעי שלוש להיות טובים יותר.
    בוש ולאב שהם שחקני פנים די טובים היו גרועים יותר עם לברון.
    לברון מאוד אוהב את הקרדיט של האסיסט לשלוש, אבל אין לו אף דרך בשרוול לשחק עם שחקן פנים ולהפוך אותו לטוב יותר.
    (קיירי לעומת זאת צריך שחקני פנים טובים, ובגלל זה קליבלנד נראים ככה בלי לברון על המגרש)
    אם מג'יק היה משחק עם קלעי שלוש כאלה הוא היה מסיים כל משחק עם 15 אסיסטים.
    ולסיום השקר לגבי הריבאונד של לברון, לברון כל הקריירה משחק עם שחקני פנים חלשים, שים ליד לברון את חסן והוא יהיה עם ממוצע של אולי 5 ריבאונדים למשחק.

    מכיוון שכל הדיון פה הוא על הסטטיסטיקה של לברון אז אני מראה שהיא מנופחת.
    1. האסיסטים רובם לקלעי שלוש ולא לשחקני פנים, לא קרוב למג׳יק אפילו קצת.
    2. מספרי הריבאונדים שלו מנופחים כי הוא לא רוצה לשחק עם סנטר או שואב ריבאונדים דומיננטי ולדעתי זה בגלל שזה יפגע לו בסטטיסטיקה היקרה שלו.
    3. להגעה לגמר בפלייאוף סינתטי אין משמעות אמיתית.
    4. אסיים עם זה שלברון הוא לא ווינר, בגמר האחרון הרבה מאוד מהנקודות שלו באו כשהמשחקים היו גמורים, לברון בא לעשות עלינו ווסטברוק, במשחק השלישי לברון הפסיד והרוב נופל עליו.
    לברון לא עומד בלחץ, ודאלאס מודים לו על כך.

    אז אם אתם רוצים לבנות קבוצה עם לברון ושהוא יהיה אפקטיבי תוותרו על שאקיל, קארים, דאנקן, ראסל או כל סנטר אחר, כי לברון לא יודע לשחק איתם.
    ואני מבטיח לכם שכל קבוצה עם קארים או שאקיל או דאנקן היתה מנצחת כל קבוצה של לברון ברוב המקרים.
    תנו לדאנקן עוד קלע שלשות כמו ריי אלן והוא לא היה מפסיד למיאמי בטעות כמו שקרה לו.
    ולדעתי מג'יק עם קארים וסקוטי עם מייקל היו עושים סוויפ על כל קבוצה של לברון. וזה אומר הכל, לברון הוא מומחה מכירות וסטטיסטיקה.

    1. אף שחקן לא הפוך שחקן אחר לטוב יותר.
      יש שיטת משחק, ויש את ההתאמה לשיטת המשחק.

      כריס בוש –
      הוא קלע פחות נק' למשחק (לא פלא – הוא הפך מהאופציה הראשונה לשלישית),
      אבל במיאמי, כאשר שיחק לצד ווייד ולברון, הוא קלע באחוזים האפקטיביים הגבוהים בקריירה שלו.
      (54.6% ב-2013, 55.5% ב-2014), כאשר הזריקות שלו מטווח 2 הנק' גם הן נכנסו באחוזי שיא (55.7% ב-2013, 56.9% ב-2014 . אחרי שלברון עזב את מיאמי, האחוז שלו מטווח 2 הנקודות צנח ל-48.5%, שזה דומה יותר לאחוזיו בשאר הקריירה).

      וטיעון מהסוג "תנו לדאנקן עוד קלע שלשות כמו ריי אלן והוא לא היה מפסיד למיאמי בטעות כמו שקרה לו", הוא טיעון משעשע.
      לא שונה מ-
      "תנו ללברון את המזל להיבחר על ידי הקבוצה של פופ ורובינסון…"

      "ווינר", "לוזר", לי נראה שזה קשור יותר לסימפתיה שלנו לשחקן כזה או אחר.
      לברון, בירד, ג'ורדן, מג'יק, קובי, אלאג'ואן, ועוד.
      כולם הפסידו סדרות פלייאוף ומשחקים מכריעים.
      כולם גם ניצחו וזכו כל אחד בתואר הפיינלס MVP.
      אפשר לבחור לציין את הסדרה של לברון מול דאלאס (סדרה נוראית שלו),
      או שאפשר לבחור להיזכר בסדרה שלו מול בוסטון, שנה אחת אחר כך.,
      משחק 6 בחוץ. באולם הביתי של הסלטיקס. הפסד –
      ומיאמי ולברון הופכים לבדיחה.

      45 נק', 15 רב', 5 אס'.

      עונה להגדרה האישית שלי לווינר.

    2. עזוב רגע את הדיון על לברון. לא נכנס לדיון הזה כרגע (אולי בהמשך).
      משהו אחד לא ממש הבנתי ואולי תוכל להסביר.
      אתה טוען שיותר קל לנפח אס' על קלעי שלשות טובים מאשר אם קלעי 2 טובים. הטיעון הזה ממש לא ברור לי. הלוא אס' נספח על קליעת סל ולא משנה מאיזה טווח.
      עכשיו, ברור לכולנו שאחוזי הקליעה מה-2, בעיקר של שחקני פנים, גבוהים מאחוזי הקליעה ל-3. אז איך זה שמה שמנפח את האס' אלה קלעי שלשות? אם כבר זה לא אמור לנפח את כמות הנק' פר אס' או נק' מאס' פר משחק (נתונים לא פחות חשובים שכלל לא נכנסו לדיון).
      האם שחקן כמו כרים לא מאפשר צבירת כמות אס' גבוה בהרבה מאשר שחקן אפילו כמו קרי או קליי פשוט כי הוא קולע אחוז גבוה יותר מהזריקות שלו?
      בקיצור, אודה לך אם תסביר איך קלעי חוץ ע"ח שחקני פנים זה פרדיגמה מנפחת אס'? לי נראה שהיא פוגעת בכמות האס' ומעלה נק' פר אס' או נק' מאס' פר משחק.

      1. נראה לי שנפלת כאן לאיש קש משל עצמך.

        הוא בעצם טען שלברון לא יודע לייצר מצבים לשחקני פנים בצורה טובה במיוחד ושהנתוני אסיסטים שלו הם הודות לזה שהתאימו סביבו קלעי שלוש שמתרגמים את המסירות שהוא כן יודע לעשות בצורה מצויינת לאסיסטים ונקודות.

      2. מתן, תצפה בבול משחק במשחקים האחרונים שלו.
        האסיסטים שלו הם לסלים קלים מתחת לסל.
        רוב האסיסטים של לברון הם בהוצאת כדור לשלשה כשעושים עליו שמירה כפולה.
        האחוז מהשלוש יהיה בין 30 ל40 אחוז.
        האחוז מהשתיים מהמסירות של בול יהיה בקלות מעל ל90 אחוז.
        ולכן במקרה זה ברור איזה מסירה שווה יותר, זו של בול.
        האסיסטים של לברון תלויים ביכולת של הקלעי לקלוע זריקה חופשית, האסיסטים של מג'יק או לונזו ממש לא.
        המסירות של לונזו בול בליגת הקיץ שקולות לאסיסטים הכי טובים של לברון בקריירה, אבל כמובן שזה ליגת הקיץ, אני מאמין שלונזו יחזיר לליגה קצת את הקסם של מג'יק, ויראה מה זה אסיסט ומה זה מסירה לשלשה.
        למצוא מישהו חופשי לזריקה זה ממש לא כמו למסור לשחקן לקליעה שמאוד קשה להחטיא.
        אגב מסירה לקארים ברוב המקרים תחשב כבידוד וסל ללא אסיסט.

        גיא, אתה צודק,
        לגבי משחק מספר 6 מול בוסטון, אכן המשחק שהקפיץ את לברון למעלה לתוך הטופ 10.
        ונכון להגיד אם לדאנקן היה מישהו ואילו ואילו זה מגוחך
        בכל מקרה בסדרות הגמר בין דאנקן ללברון, דאנקן היה השחקן הכי משפיע על המגרש.
        דאנקן מהשחקנים הכי משפיעים על המגרש מאז ומעולם, ההגנה שלו הרבה מאוד רמות מעל לזו של לברון, וההתקפה שלו יעילה ומדוייקת, לדעתי אם לברון לא זוכה בעוד טבעת דנקן מדורג מעל ללברון כשההייפ יגמר.

        1. אולי המסירה היא פחות איכותית. כשמדובר על אסיסט הוא נהיה יותר איכותי, כי הוא של יותר נק' (נספר כאס' 1 ולא כ-1.5).
          רוצה לומר שאם נסתכל היינו נותנים מקדם של 1.5 אס' לקליעות משלוש זה היה מקדם מאד שחקנים מסוימים בטבלת האס' על פני שחקנים אחרים.
          שחקנים בעת הנוכחית, המוטה לשלשות, "נדפקים" בטבלת האס' כי אס' ל-2 נספר כמו אס' ל-3, למרות שקליעה ל-3 שווה יותר.

        2. בעונה שעברה רק הארדן, וול, וווסטברוק,
          היו לפני לברון בנקודות מאסיסטים (כמה נק' במשחק הושגו בעקבות אסיסט שמסר אותו שחקן).

          למעשה, בין 20 המובלים בקטגוריה, רק לברון ודריימונד גרין לא שיחקו כרכזים בעונה שעברה.

          והשיטה של למצוא את שחקני הקבוצה כאשר הם פנויים על קו ה-3,
          עובדת.
          זה לא סתם שגולדן סטייט, יוסטון, וקליבלנד, הובילו את הליגה באופנסיב רייטינג בעונה שעברה.

          לונזו בול?
          הלוואי שהוא יהיה מג'יק הבא.
          אבל הדרך עוד ארוכה.

          1. דווקא העניין של מה זה מסירה "איכותית" ומה לא זה פתח לדיון מעניין.
            מן הסתם עמירם מגחיך את הדיון כשהוא מזכיר את לונזו בול ששיחק שניים וחצי משחקים בליגת הקיץ, אבל יש משהו בדיון לנסות לקבוע מה עושה מסירה איכותית יותר או פחות.
            האם מסירה ל 3 היא איכותית יותר כי היא מספקת יותר נקודות? וגם אם כן האם חדירה והוצאה לשחקן חופשי שווה יותר ממסירה רוחבית על הקשת? ומה בדבר מסירה ללייאפ או לוב?
            ומה קובע אם המסירה היתה טובה או לא? אולי זה איכות השחקן הזורק שקובעת?
            נראה לי שיש כמה פרמטרים ששווים לבדוק:
            1) אחוז הקליעה של השחקנים ממסירה של שחקן x לעומת מסירות של שחקנים אחרים מאותה קבוצה.
            2) אחוז המסירות לזריקה חופשיה יותר ממגינים
            כמובן שכל הנתונים האבסולוטיים כמו כמות אסיסטים וסך נקודות מאסיסטים צריכים לקבל משקל.

            נראה לי שגם אחרי שקלול הנתונים האלו, הארדן וול וגם לברון יעמדו בראש. אולי ווסטברוק קצת פחות אבל לא בטוח.

          2. באתר NBA.COM, יש סטטיסטיקות טראקינג שעוקבות אחרי מסירות.
            אחד הנתונים המעניינים הוא "אסיסטים פוטנציאלים".

            אם נחלק את כמות הנק' שהגיעו כתוצאה מאסיסטים, בכמות האסיסטים הפוטנציאלים (מסירות שהסתיימו בקליעה + מסירות שהסתיימו בהחטאה),
            לדעתי, נקבל שווה ערך ל-"אסיסט אפקטיבי"
            (מסירה לליי אפ נותנת 2 נק' באחוזים גבוהים – מעלה את הערך של האסיסט הפוטנציאלי. מסירה ל-3 תכנס באחוזים נמוכים יותרף אבל תתן יותר נק')
            (אני מקווה שאני לא טועה בפרשנות שלי לנתונים באתר –
            ט.ל.ח…)

            התוצאות בקרב השחקנים הבולטים ברשימת האסיסטים:

            הארדן: 1.26 נק' לאסיסט פוטנציאלי.
            וול: 1.3 נק' לאס"פ (קיצור חדש לאסיסט פוטנציאלי)
            ווסטברוק: 1.21 נק' לאס"פ
            לברון: 1.36 נק' לאס"פ
            פול: 1.32 נק' לאס"פ
            רוביו: 1.33 נק' לאס"פ
            גרין: 1.36 נק' לאס"פ
            קרי: 1.36 נק' לאס"פ

            שלא במפתיע, לברון, קרי, ודריימונד גרין, מובילים את הרשימה עם 1.36 נק' לאס"פ.
            שלא במפתיע, הקבוצות שלהם מוליכות את הליגה באחוז אפקטיבי מהשדה.

            וכאן נכנסת שאלת הביצה והתרנגולת –
            הם ציון גבוה בגלל הקלעים האיכותיים?
            או אולי הקלעים פוגעים באחוזים כל כך טובים,
            בגלל המסירות האיכותיות?

            לדעתי, כמו ברוב הדברים בחיים –
            האמת היכן שהוא באמצע.

          3. רגע של כדורסל שלא חושבים עליו:
            שחקן א נמצא עם הכדור ומזהה ששחקן ב עומד להיות פנוי מתחת לסל אבל גם שאין ולא תהיה לו זוית מסירה אליו, הוא מזהה אבל ששחקן ג אליו יש לו זוית מסירה תהיה זוית מסירה לשחקן ב ומוסר לו את הכדור שחקן ג מקבל את המסירה משחקן א ומוצא את שחקן ב לשתי נקודות קלות. מסירה מצויינת….

  30. ההשוואות הכמותיות בין מי שהגיע ל-NBA אחרי הקולג' ובין מי שנחת לשם כבר בסיום ההיי סקול, ובין מי שעשה את רוב ימיו בסדרות של הטוב מ-5 מול זה שהיה בטוב מ-7, מהוות עלבון לסטטיסטיקה.

    ונקודה נוספת שתובהר בתרגיל מחשבתי פשוט: שחקן א מגיע לעשר סדרות גמר, אשר כולן מתמשכות עד המשחק השביעי, קובע בכולן ממוצע דאבל-דאבל, אבל גם מפסיד בכולן. שחקן ב לעומתו, מגיע רק ל-4 סדרות גמר, מנצח את כולן בסוויפ, וגם הוא קובע ממוצעי דאבל דאבל. עזרו נא לנו ילדים להחליט מי הוא השחקן הטוב יותר. זה שקלע וקטף וחילק יותר, או זה שסגר סיפור מהר וגם זכה באליפויות?

    איך אמר בנימין ד'יזראלי? "ישנם שלושה סוגי שקרים – שקרים, שקרים ארורים וסטטיסטיקה".

    1. הסטטיסטיקה, היא כבר ספגה עלבונות חמורים בהרבה…

      גיל משפיע הרבה פחות על אורך הקריירה מאשר דקות מצטברות.
      לכן זה בכלל לא רלוונטי באיזה גיל נכנס שחקן לליגה (אלא אם זו באמת אחת מהסטטיסטיקות המפגרות של "הראשון שהגיע ל-5000 נק', 1000, רב', ו-30 הצהרות מטופשות…").
      אם כבר, להגיע לליגה ישר אחרי התיכון מוריד את הממוצעים בגלל החיסרון היחסי מול שחקנים "מוכנים" יותר שהגיעו מהקולג'ים.

      1. 2 השחקנים ששיחקו הכי הרבה דקות בהיסטוריה של הליגה,
        הרבה יותר מכל שחקן אחר –
        קארים (57,446 דקות) וקרל מלון (54,852 דקות)
        (מקום שלישי, 50,418 , זה קווין גארנט. בנוסף עוד 2 שחקנים חצו את רף 50,000 הנק'),

        אותם 2 שחקנים שיחקו כל אחד 3 שנים בקולג'.

        https://www.basketball-reference.com/leaders/mp_career.html

        אם מתבוננים ברשימה, מגלים שאין מתאם בין כמות השנים בקולג', לבין כמות הדקות המצטברת ב-NBA.
        (אחרת, את המקומות הראשונים ברשימה היו תופסים שחקנים שהגיעו ישירות לליגה, או ששיחקו עונה בודדת במכללות)

        1. אתה לא יכול לקחת את קארים, מאלון וגארנט, ועכשיו מתוך אמירה שנגזרת מהם – להחיל אותה על כל שאר העמדות. בגדול הביגמנים נוטים לשרוד הרבה יותר מהסווינגמנים. היתרון של היות גבוה לא מעמיד אותך בשחיקה, ולעומת זאת אתלטיות מעמידה ומעמידה.

          לברון, בשונה מרבים אחרים, כן הגיע די מוכן מההיי סקול, כן התחיל להרביץ מספרים כבדים כבר מהשנתיים הראשונות – ולכן לא הוגן להשוות אותו למייקל, שאמנם גם התחיל חזק – אבל כאמור: מהקולג'. שלא לדבר על שנות הפרישה.

          כאמור לטענתי לעיל: אם אנחנו מדברים על סטטיסטיקה גרידא כגורם מכריע, צריך לקחת את כל ההקשרים הרלוונטיים שלה. לא רק לעשות השוואה ולשכוח את כל השונה.

          ובמיוחד – כמו שציינתי לעיל, תיאורטית יוכל להיות שחקן עם הסטטיסטיקה הטובה ביותר אי פעם, מבין כל מי שדרכו בגמר ה-NBA, ועדיין בלי אליפות אחת – וקצת מוזר לומר שהוא טוב מהסמוכים אליו ברשימה הסטטיסטית, שהיוו גורם מרכזי באלופות דומיננטיות שמעולם לא הגיעו למשחק השביעי.

  31. מאז כתיבת הפוסט, לברון
    1. שבר את שיא הנקודות (38390 נכון לרגע זה)
    2. עבר את 10,000 ריבאונדים (10583)
    3. הגיע ל-1000 חסימות בקריירה (1065)
    4. עבר את נאש, עם 10354 אסיסטים
    5. עבר את מוטומבו עם 252 חסימות בפלייאוף

    כנראה עוד כמה דברים שפספסתי

כתיבת תגובה

סגירת תפריט