פרוייקט השחקן הגדול ביותר ב-30 שנות יורוליג (2) – שוטינג גארדים / אהרון שדה

עלו מהסיבוב הראשון: ואסיליס ספנוליס ושאראס (רכזים).

הקדמה קצרה:

במאמר הראשון בסדרה הסברנו למה חלק מהרכזים הקלאסיים ישובצו בעמדה 2, מכיוון שהיו לכך כמה התייחסות אבקש להסב את תשומת הלב לכך שלא המצאנו שום דבר חדש.

כשבוחרים חמישיות הרבה פעמים מזיזים שחקן מטעמי נוחות. כך למשל בשנת 2011 נבחרו לחמישייה הראשונה שלושה רכזים פארגו, ספנאוליס ויול לחמישייה השנייה (וגם אם מישהו מהם שיחק על תקן 2 אף אחד לא היה סמול פורוורד).

זה נכון גם ב 2012+13 כאשר דיאמנטידיס וספינוליס נבחרו יחדו לחמישייה הראשונה כאשר ב2012  תיאודוסיץ ומקלאב יחדו נבחרו לעמדה 1+2 והזיזו את נבארו לעמדה 3.

ואלו רק קצת דוגמאות. זה נכון כמובן גם בנ.ב.א, למשל אשתקד קרי וראסל נבחרו יחדו לחמישייה הראשונה, העונה קרי נבחר יחד עם אזייה לחמישייה השנייה וישנם מספיק דוגמאות נוספות. אחת בולטת ב 2010 עת נבחרו וייד ובראיינט יחד לחמישייה הראשונה והרכזים הקלאסיים כריס פול ודרון וויליאמס נבחרו יחדו לחמישייה השנייה.

לכן גם אנו הרשנו לעצמנו ואפילו פחות מכך.

שכן לא העלנו בדעתנו להציב  למשל את נבארו שהיה 2 קלאסי כ 3 אלא רק שחקנים שבקונסטלציה מסוימת כן שיחקו תפקיד אחר (גם אם רוב הזמן היה זה תפקיד משני). בכל אופן עשינו זאת להבנתנו לטובת השחקן עצמו  בכדי להגביר את סיכוייו לעלות במעלה הפרויקט.

בכל אופן אני אשקול בסיום השלב הראשון לבצע תיקון מסוים בכך שאבקש מכם להוריד שחקן אחד מבין  עשרת הנבחרים ובמקומו לצרף שחקן אחר מבין אלו שלא נבחרו, לא בטוח שזה אפשרי אך נחשוב על כך (וניתן להגיב על כך).

החשש שלי הוא שהשינוי הזה יהיה דווקא לרעה שכן לתחושתי יוזז הסנטר השני (שלא יהיה בקונצנזוס) לטובת עוד רכז.

עכשי נעבורו לקלעים הגדולים:

כזכור בקריטריון ההתחלתי אמרנו שאנו בוחרים רק כאלו שהניפו את הגביע הבכיר לפחות  פעם אחת ומשנת 88 ומעלה (עת קיום הפיינל פור הראשון). הקריטריון הזה נועד על מנת לייצר איזה שהוא סינון ראשוני והגבלה מתוך הנחה סבירה שהגדולים באמת במפעל (30 שנה האחרונות)  חייבים להניף את הגביע. ולו פעם בודדת.

הדבר הזה פגע בעיקר בעמדה 2 ואילצה אותנו להעביר רכזים גדולים (שכאמור שיחקו לעיתים 2) לעמדה הזו. בכל אופן יש מספר דו ספרתי של קלעים שלא עמדו בקריטריון של זכייה בתואר.

הנה הם קלעי העל שפשוט לא עמדו בקריטריון הבסיסי בתחרות הספציפית הזו שלנו:

דראזן פטרוביץ ז"ל. בעיני  גדול שחקני אירופה בכל הזמנים (ללא נ.ב.א) לקח שני גביעי אירופה עם ציבונה..רק שעשה זאת לפני 88.

מיקי ברקוביץ: גדול שחקני ישראל בכל הזמנים הצעיד את מכבי לשני גביעי אירופה אך גם הוא עשה זאת לפני עידן הפיינל פור, כשלמעשה עונת הפיינל פור הראשונה הייתה עונתו האחרונה…לפחות בגביע אירופה. הוא הגיע עם מכבי לגמר ולא זכה.

חואן אנטוניו סאן אפיפניו (אפי).מגדולי כדורסלני ספרד בכל הזמנים. היה ב-3 גמרים כולל 1990 ו-1991, וכולל עוד פיינל פור, אך תמיד הפסיד ולכן גם 7 אליפויות, 10 גביעים,  פעמיים יורוקאפ (בגלגול הקודם), מדליית כסף אולימפית וכסף וארד באליפות אירופה לא נתנו לו מקום בתחרות הספציפית שלנו (שהיא כאמור רק על המפעל האירופאי הבכיר בקבוצות).

דורון ג'מצ'י: עוד אגדה מקומית אך הגביע הגדול מכל חמק ממנו 3 פעמים בהפסדי הגמר של 1988, 1989 ו-2000.

ניקוס גאליס: אגדה יוונית צלף אדיר שהיה מלך סלים קבוע בטורנירי אליפות עולם (1)  ואליפות אירופה (3)  הצעיד את יוון לתואר אליפות אירופה היסטורי +עוד גמר. הוליך כמדומני את סטון הול לגמר המכללות, אך בגביע הבכיר באירופה (קבוצות)  הסתפק ב-3 פיינל פורים עם אריס ללא גמר (והיה גם בפאו בפיינל פור בתל אביב וגם אז הפסיד בחצי). היה גם פעמיים מלך הסלים במפעל וזה מאז תחילת המדידה ב-1992.

פדראג (פז'ה) סטויאקוביץ: היה אלוף נ.ב.א,אלוף עולם ואלוף אירופה לנבחרות. 3 פעמים אולסטאר, אך באירופה שיחק רק בכוכב האדום ובפאוק.עימה זכה בגביע יווני ובקוראץ'. היה עונה אחת (תחת צביקה שרף) במפעל הבכיר אפילו סיים כמלך הסלים אך פאוק הודחה ברבע גמר (מכובד מאד כמובן אך לא מספיק לקריטריון).

מרכוס בראון: היה אם וי פי בטורקיה,צרפת ורוסיה (פעמיים בכל מקום) כמו גם של גמר הפליאוף הצרפתי והליטאי.

שיחק בצסק"א,מכבי,קובנה,בנטון,אפס,מאלגה,לימוז ואורטז (וגם בדטרויט ופורטלנד). לקח אליפויות בצרפת,רוסיה,איטליה,ספרד ליטא ואפילו ישראל, כמו כן זכה בגביעים באיטליה,צרפת רוסיה וטורקיה, וגם בקוראץ' ובליגה הבלטית. היה פעמיים בפיינל פור עם צסק"א ב-2003 ו-2004, אך בגביע לא זכה. לכן לא כאן למרות 3 בחירות לחמישיות העונה + בחירה לחמישייה הראשונה.

אלפונסו פורד ז"ל: פרס מלך הסלים נקרא על שמו לאחר שנפטר ממחלה קשה בגיל 32. הספיק לזכות פעמיים בתואר מלך הסלים והיה 3 פעמים בחמישיות העונה כולל פעמיים בחמישייה הראשונה. זכה פעמיים בגביע יוון והגיע עם סיינה לפיינל פור 2003 אך הודח בחצי הגמר. מחזיק בממוצע הנקודות הגבוה בתולדות היורוליג (22.2).

אלברטו הררוס: אנו זוכרים אותו מהסדרה ההיא שהעיפה את מכבי מפיינל פור 92 בהיותו באסטודיאנטס, הקבוצה הקטנה של מדריד. זה היה הפיינל פור הראשון והאחרון שלו. הוא זכה בהמון תארים מקומיים בספרד וגם בספורטה (שמו הקודם של היורקאפ). מחזיק בשיאים שונים בספרד עד היום. היה מלך הסלים של אליפות אירופה ועולם.

הסל האחרון בקריירה שלו היה על הבאזר והביא אליפות מרתקת בסל שיכול להתחרות עם השלשה ההיא של שארפ  אך אצלנו בדירוג הספציפי הזה הוא לא יכול להשתתף.

איגור רקוצ'ביץ: 3 פעמים מלך הסלים במפעל אלוף עולם ואירופה עם יוגוסלביה. 4 פעמים בפיינל פור עם ויטוריה וסיינה גמר אחד אך 0 תארים.

ארווידאס מצייאוסקאס: היה קלעי אבסולוטי שהצעיד את ויטוריה לגמר 2005 והפסיד למכבי. היה הבטחה גדולה אך לא השתלב בנ.ב.א ואז נפצע במדי אולימפיקוס. זכה באליפות אירופה עם ליטא אבל ביורוליג לא שחזר את הגמר היחיד ההוא שגם בו הפסיד. חבר חמישיית העונה במפעל של 2005.

אלו שעמדו בקריטריון והיו קרובים להיכנס..אך נשארו בסוף בחוץ.

וליאמיר פארסוביץ':

הצעירים בינינו מכירים אותו כמאמן כדורסל מצליח בבסקוניה או אפס איסטנבול, אך לפני כן הוא היה שחקן שהיה שותף ל 3 הזכיות הרצופות של ספליט בשנים 1989-1991.

לצערו היה בצילם של קוקוץ וראג'ה ככה שקצת פחות מוערך. דווקא שנותיו בספרד בתחילה בויטוריה ואז בקבוצות הקטנות יותר  (פאונלאברדה +אליקנטה) הוכיחו איזה סקורר  גדול היה. ממוצע של כ-20 נקודות בספרד וכשפרש דורג 7 בקלעי כל הזמנים. לצערו זה מספיק למקום של כבוד, אך לא מעבר לכך.

ראשרד דאקורי:

שיחק 18 עונות בלימוז זכה שם בכל תואר אפשרי (20 בסה"כ).

כולל כל סוגי גביעי אירופה. היה שותף כמובן גם לזכייה בגביע אירופה לאלופות בשנת 93 בגיל 34 ואחר כך היה שותף לעוד פיינל פור.(זכה גם בגביע המחזיקות ובשני קוראץ'). סיים את הקריירה בראסינג פריז וגם שם לקח אליפות. היה פקטור גדול בנבחרת צרפת עם 5 אליפויות אירופה, אליפות עולם והשתתפות באולימפיאדה, ב-166 משחקים בנבחרת.

מרקו יאריץ':

היה אלוף אירופה ועולם עם נבחרת יוגוסלביה, ועשה גם קריירה ארוכה בנ.ב.א (קליפרס, מינסוטה וממפיס).

היה בקינדר בולוניה ב-2001 ו-2002. ב-2001 זכה בתואר המפוצל, וב-2002 הגיע לגמר והפסיד לפאו. נבחר לחמישיית העונה וב 2011 הגיע לפיינל פור אחרון עם סיינה. היה אחד מ-50 המועמדים לקבוצת העשור הקודם אך לא נבחר לעשירייה.

דרק שארפ:

אמנם לרוב שחקן ספסל. מעבר ל 13 אליפויות, 11 גביעים ואדריאטית, הוא היה שותף 8 פעמים בפיינל פור כולל 7 גמרים ו-3 זכיות.

בחלקם התעלה בשלבי ההכרעה כמו הסל ההוא בנס קובנה המפורסם או התצוגה מול אובראדוביץ ופאו בפיינל פור 2005. היה אף הוא אחד מ-50 המועמדים לקבוצת העשור הקודם אך לא נבחר לבסוף.

עוד ראויים לאזכור בקצרה.

איבריאים קוטלאי: היה צלף שלשות מדופלם ופקטור חשוב בזכיית פאו בשנת 2002 היה אף הוא בין 50 המועמדים לקבוצת העשור (2010 -2001).

ג'ורדי ויאקמפה: היה הכוכב של חובנטוד בזכייתה בתואר ב 94 בתל אביב היה שותף גם להפסד בגמר 92.

רומיין סאטו: זכה עם פאו בתואר,היה בפיינל פור גם עם סיינה שיחק גם בברצלונה,פנרבחצה וולנסיה

סאני ביצרוביץ'.שיחק בקרוב ל 20 קבוצות ובנבחרת סלובניה, ופירק למעשה את קינדר בולוניה בסיפור שלא כאן המקום להרחיב. היה שותף לזכייה ביורוליג 2007.

ג'ייסי קארול: אחד מהקלעים הגדולים של השנים האחרונות לצערו עולה בעיקר מהספסל בריאל מדריד. היה ב4 פיינל פורים עם ריאל כולל 3 גמרים וזכייה בגביע אחד.

טל בורשטיין: 3 אליפויות יורוליג עם מכבי 2 כשחקן חמישייה עוד 3 גמרים + פיינל פור נוסף שווים אזכור לדעתי גם אם הוא משלנו.

  • לבסוף נציין שדה קולו ואנטוני פארקר יתחרו על מקומו בעמדת הסמולים בשבוע הבא.

ששת הגדולים ברשימת הקלעים וברשימת טופ 30 כאמור, בסדר אקראי:

אנטואן ריגודו:

גם הוא היה רכז אבל למעשה היה צלף אבסולוטי כבר בימיו באורטז (בין היתר מול הגליל בעונת הדובדבנים בחצי גמר גביע המחזיקות). את השנים היפות עשה הצלף הצרפתי בבולוניה עימה זכה ב 8 תארים.כולל שני אליפויות יורוליג בשנת 1998 ובעונה המפוצלת של 2001.

הגיע לגמר נוסף ב-2002 ונוצח. היה שותף גם למדליית כסף עם צרפת בסידני 2000 ושיחק מעט בדאלאס מהנ.ב.א. היה מועמד לקבוצת העשור הקודם. גבוה ששיחק כגארד שיודע לקלוע מכל טווח בשנותיו הגדולות היה שותף לקו אחורי עם יאריץ' ו..ג'ינובלי.

מאנו ג'ינובלי:

 

האיש אגדה גם ביורוליג (אני מניח שאת הצלחותיו בנבחרת ארגנטינה ובס.א כולם מכירים), אך הוא החל את הקריירה באיטליה בליגת המשנה (קלבריה) ואז עבר לקינדר בולוניה אותה הוביל לאליפות ו-2 גביעים מקומיים.

במקרה שלנו, הוא הוביל את בולוניה לזכייה באליפות העונה המפוצלת 2001 לאחר ניצחון בגמר 2-3 על ויטוריה תוך כדי שהוא נבחר לאם וי פי של גמר המפעל. שנה אח"כ הוליך את קינדר לגמר שני ונבחר לחמישיית העונה. בעונה לאחר מכן כבר שיחק אצל הספרס.

נבחר ל-50 התורמים הגדולים במפעל (הארגנטינאי היחיד ברשימה) וכן נבחר למועמד לקבוצת העשור ביורוליג. לחובתו העובדה שהיה רק שנתיים במפעל אבל היו אלו שנתיים מרשימות ביותר.

מילוש תיאודוסיץ':

נכון יותר רכז אך לענ"ד יש לו יותר סיכוי להתקדם מעמדה זו. בכל מקרה אי אפשר להתווכח שהוא יותר מספר 2 ממספר 1…..☺

לחובתו האיש נתפס כלוזר נצחי לאחר הפסדים ברצף בפיינל פורים – הגיע סה"כ 8 פעמים לפיינל פור, פעמיים עם אולימפיקוס (גמר אחד) ו-6 פעמים עם צסק"א (שני גמרים וגביע אחד).

בפן האישי היה 6 פעמיים בחמישיות היורוליג כולל 3 פעמים בחמישייה הראשונה. נבחר למצטיין המפעל ב 2010.

יש לו שלל תארים מקומיים בצסק"א ואולימפיקוס ומדליות אולימפיות ומאליפות עולם  ואירופה עם סרביה…את מדליית הזהב עדיין לא השיג וכשיש לך  מדליית כסף בכל הטורנירים החשובים שהם אולימפיאדה,אליפות עולם ואירופה זה מוסיף "למוניטין" הלוזריות.

יעבור בעונה הבאה לנ.ב.א בגיל 30 ולתחושתי יעשה זאת לאחר שיוביל את סרביה לזהב ביורו-באסקט.

האיש צלף וקלעי עונשין אדיר שמשתנק בדקות האחרונות בניגוד לחברו מהעבר ספינוליס. בזכייה עם צסק"א אשתקד איבד את הראש וכמעט איבד כדור מכריע שאיכשהו נגמר בסל בר' התקפה של חאריפה שהוביל להארכה.

בכל זאת למרות הביקורת הנתונים מרשימים. מעטים השחקנים המובילים שהגיעו לפיינל פור 8 פעמים עם 6 בחירות לחמישיות העונה במפעל. לשיקולכם…

סרחיו יול:

האיש כבר 3 פעמים אלוף אירופה לנבחרות, וזכה ב-2 מדליות אולימפיות (כסף וארד).

אך כל זה לא רלוונטי. מה שכן רלוונטי הם 5 פיינל פורים ו-3 גמרים עם ריאל, כשלצערו זכה רק בגביע אחד בשנת 2015.

נבחר השנה בפעם הראשונה לחמישיית היורוליג הראשונה וכמובן למצטיין המפעל (הייתה לו עוד בחירה לחמישייה השנייה).

יכול לשחק מעולה את שני תפקידי הקו האחורי מנהל משחק בחסד וגם יכולת קליעה מרשימה. נראה שהוא האיש הבא ביבשת לאור התבגרותו של ספינוליס ומעברו של תיאודוסיץ לנ.ב.א. השאלה אם זה מספיק לו כרגע…התשובה אצלכם.

דימיטריס דיאמנטידיס:

כשמדברים על המפעל הספציפי הזה מבלי להיכנס למפעלים אחרים מדברים עליו.

אמנם היה גם שותף  לאינספור תארים במפעלים אחרים, כולל 9 אליפויות ו-10 גביעי יוון ויורו באסקט עם הנבחרת היוונית (ומדליית כסף באליפות העולם 2006 שכללה ניצחון על נבחרת ארה"ב הגדולה).

בפן האישי היה 4 פעמים מצטיין הליגה היוונית + 3 פעמים מצטיין הפליאוף ויש לו גם תואר כדורסלן השנה באירופה וחמישיית המצטיינים באליפות העולם.

כל זה לא רלוונטי לנו, אבל יש לו גם מספיק דברים רלוונטיים.

הנה הרשימה של התמנון:

  • 5 פיינל פורים.
  • 3 זכיות (ב 3 גמרים).
  • 2 זכיות בתואר האם וי פי של הפיינל פור (2007+2011).
  • האם וי פי של העונה בשנת 2011  
  • 4 פעמים בחמישיית העונה הרגילה (2007+2011-2013).
  • 6 פעמים שחקן ההגנה של השנה (2005-2009 +2011).

היחיד שזכה בשלושת התארים האישיים באותה עונה של השחקן המצטיין בעונה הסדירה+האם וי פי ושחקן ההגנה (2011).

האיש והסמל של פאו הגדולה אולי קבוצת העשור הקודם. תמנון רב זרועות בהגנה חוץ ממנו רק שחקן אחד זכה בתואר יותר מפעם אחת וגם הוא…פעמיים בלבד. ב-1.4.16 נבחר לאגדת יורוליג הוא היה החמישי שנבחר לכך, לאחר פאפלוקאס,שישושקאס,שאראס ונבארו.

היה גם בנבחרת העשור הקודמת (אחד מעשרה יחידי סגולה שנבחרו). בקיצור צריך נימוק משכנע לא להכניס אותו (…אולי אם הייתי שם אותו עם שאראס וספנוליס ברכזים….).

חואן קרלוס נבארו:

ובמעבר חד משחקן ההגנה הגדול ביורוליג לשחקן ההתקפה לפחות מבחינת כמות נקודות במפעל היורוליג.(למרות שלא זכה במלכות הסלים באף שנה).

היה 7 פעמים בפיינל פור. שותף לשני זכיות ביורוליג (היחידות של ברצלונה) בשנים 2003+2010 ו-7 פעמים בחמישיות העונה במפעל, כולל 5 פעמים בחמישייה הראשונה (2006-2009+2010-2011).

מצטיין המפעל בשנת 2009 ומצטיין הפיינל פור שנה אח"כ. היה השני (מבין 6 עד כה) להיבחר כאגדת יורוליג. נבחר לקבוצת העשור הקודם במפעל (10 הגדולים), וחוץ מזה יש לו 8 אליפויות ו-5 גביעי ספרד.

שלל רב (3 מדליות זהב, 2 כסף ו-1 ארד) באליפויות אירופה עם נבחרת ספרד עמה זכה גם באליפות עולם 2006 ושני מדליות כסף אולימפיות.

בפן האישי היה גם מצטיין יורו באסקט 2011, ופעמיים חמישיית העונה ביורו באסקט ומצטיין הליגה והפליאוף הספרדי. ידע לעשות סל מתי שבא לו בחדירות וכמובן בשלשות. אסור שהשנים האחרונות  יבלבלו אתכם….בכל זאת הוא בן 37.

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 54 תגובות

  2. אוהד ס"א

    21 יול 2017 07:24:55

    הילד קיבל ארכת חוזה וממשיך גם השנה.
    בראיון איתו הוא אמר שהוא כבר היה חצי רגל במימי איי הבתולה עם הקוקטייל ביד, אבל פופ ביקש.

    לדעתי הצנועה, חבל. הוא סיים עם טעם טוב באדי הדלק האחרונים. אין לו מה לחפש יותר בליגה זולת מנטורינג של הצעירים. אבל הצעיר הכי מבטיח בסגל עזב בתמורה לחופן חרוזים.
    תמיד כיף להיזכר במאנו: אלוף עולם ואלוף אולימפי עשוי ללא חת שניצח את הדרים טים האמריקאית
    ממ שעדייןמשיחק כדורסל או לפני המצאת הכדור.
    מאנו אמיתי

  3. אסף

    21 יול 2017 07:42:21

    מאנו גם על חצי רגל זה תענוג צרוף לפעמים…. אני בחרתי בנאברו ודיאמנטידיס בכל אופן כי מאנו לא היה "מספיק שנים" ביורוליג לעומתם ,מבחינת יכולת וקריירה אין ספק שהוא הכי גדול.

  4. גיא הרשע

    21 יול 2017 07:48:01

    בחירה קשה.
    מאנו, מה שהוא עשה באותה עונה אחת מפוצלת,
    יכול להיות ששווה את המקום הראשון.

    מצד שני –
    דיאמנטידיס.
    סוג של ביל ראסל, רק בגוף של גארד.
    להוביל קבוצה דרך משחק ההגנה, זה מרשים.

  5. Berch

    21 יול 2017 08:58:00

    אי אפשר להתווכח עם כינוי כמו "לה בומבה"
    מאנו לוכד העטלפים נותן קרב טוב אבל לדעתי ביורוליג הוא שיחק מעט מדי.
    דווקא מאלה שלא נכנסו היה קל יותר לבחור. גם בודירוגה חסר לי…. היה שובר לי את הלב בנעיצות בסגנון רוברט הורי…. בטח הוא יגיע בהמשך

  6. אהרון שדה

    21 יול 2017 09:22:43

    תודה לכולם אני אהיה פחות בזמינות בשבוע -שבועיים הקרובות ….לא לדאוג המאמר הבא כבר מוכן ומחכה לעריכת רועי

    (זה המקום להודות לרועי על עריכה נפלאה ).

    לכן אם לא הגבתי זה רק כתוצאה מחוסר זמינות כולל למחשב.

    בודירוגה יהיה בפרויקט אך בתפקיד 4.
    גם שישיושקאס איתנו אך על תקן 3.

  7. מיקי

    21 יול 2017 09:26:52

    מסכים שזה לא פייר לשים את מאנו ברשימה. מכיוון שהושם בה, לא התאפקתי והצבעתי לו… תודה רבה על הפרויקט המעניין והמקיף הזה.

  8. אשך טמיר המקורי

    21 יול 2017 09:34:45

    תודה רבה.
    קשה לי עם הקריטריונים השונים שפוסלים אגדות וכוכבי עבר ענקיים, אבל מבין הרשימה הסופית בחרתי בנבארו.

    אני מניח שהעברתם את מרק בריסקר לסמול ולכן לא הופיע ברשימת המועמדים שכמעט נכנסו.

    1. אלעד אייל

      21 יול 2017 11:36:06

      הקריטריונים נובעים מכך שהפרוייקט נולד לרגל שנת ה-30 לעידן הפיינל פור, ורצון להאיר את הזרקור על מצטייני התקופה הספציפית הזו. אין בכך כדי להעיב על גדולי השחקנים שלא נכנסו מסיבות שונות.
      לא נראה לי שיש מי שיחלוק על גדולתו של דראזן פטרוביץ' למשל. בעיני ובעיני רבים אחרים גדול השחקנים האירופים בכל הסמנים, אבל למרבה הצער הוא הקדים את עידן הפיינל פור בכמה שנים.
      גם שחקן גדול כמו פטר נאומובסקי, שהיה הרכז הטוב באירופה במשך כמה שנים, לא הניף גביע שזה בד"כ קריטריון שמסנן ומסמן ומפריד בין הגדולים לגדולים ביותר. לעידן הפיינל פור יש את היחודיות שלו שדורשת הגעה לשיא בזמן ובעיתוי הנכון ללא אפשרות לתקן,
      לכן צריך לקחת את הפרוייקט הזה כמסכם תקופה, ולא כמייצג את ההיסטוריה של הכדורסל האירופי.

      1. אשך טמיר המקורי

        21 יול 2017 14:02:54

        1+
        למרות שהמוח מסרב לקבל פוסט בו פטרוביץ', ברקוביץ' ואפי לא עומדים בקריטריונים, ואילו שארפ וטל בורשטיין כמעט נכנסים…

  9. מברבור שחור

    21 יול 2017 09:37:27

    אין לסרחיו יול מקום ברשימה. זאת סתם השפעת התקופה והחשיפה שהוא מקבל בתקופה זאת של חיינו.
    שחקן שקולע 0 נקודות בגמר ואם הוא לא בריאל לא היינו שומעים עליו יותר מידי.

  10. etayle

    21 יול 2017 10:00:30

    מה עם AP, מאמין שכללת אותו במקום אחר, לדעתי יש לו קייס רציני מאוד בתור השחקן הכי גדול של היורוליג(ביחד עם ואסיליס).

    1. אלעד אייל

      21 יול 2017 11:03:10

      אנתוני פארקר כמובן יכלל במאמר הבא בעמדה 3.
      אני בחרתי בדיאמנטידיס. מניח שהוא יעלה בצוותא עם נבארו

  12. ולדי קוגן

    21 יול 2017 11:05:06

    אני חושב שדיאמנטידיס ונבארו בטופ זה בחירה לא קשה. דיאמנטידיס 1 כי יש לו יותר זכיות. נבארו לטעמי אחד הפספוסים הגדולים מבחינת נבא, מתן עונת רוקי טובה אבל העדיף להיות מלך באירופה.

  14. עידן

    21 יול 2017 12:00:16

    1-jחואן קרלוס נבארו-לה בומבה בשיאו היה ענק[בין אלו שהפכו את ברצלונה בכדורסל מהלוזרית הנצחית של אירופה לאלופת יורוליג]
    2-דימיטריס דיאמנטידיס
    3-אנטואן ריגודו
    4-מילוש תיאודוסיץ
    5-מאנו גינובילי-השחקן הכי גדול ברשימה אבל היה מעט זמן באירופה
    6-סרחיו יול

    תודה רבה אהרון

    2. זוהציפור הנדירה

      24 יול 2017 16:46:21

      זו גם היית עמדתו באמת. אולי בנב"א שיחק בעמדה 2, אלא במכבי ונראה לי בכל שנותיו באירופה שיחק בעמדה 3.

  17. משה פ.

    21 יול 2017 14:43:01

    הפעם הבחירה קלה: ניקי גאליס הענק.
    אה, רגע,פסלת אותו… טוב נלך על כשרון נטו: מייקל ג'ורדן האירופי, הלא הוא פטרוביץ'.
    אה, גם אותו הוצאת… אין ברירה – נלך על אגדה אמיתית – סאן אפיפניו (אפשר גם להגיד בקול של יורם ארבל) ! אה, גם הוא…

    בקיצור, הלכת על מכרז תפור. מה שעובד היום עם צוללות ועם רכבות, עובד גם בכדורסל.

    אז מבין המועמדים במכרז ממש בא לבחור בג'ינובילי, אבל מצטער, אלמנט הזמן חייב לבוא בחשבון. שחקן ענק אבל שיחק מעט מדי שנים מכדי להיחשב כאגדת יורוליג נצחית.
    הבחירה הקשה היא בין נבארו לריגודו. אני הולך נבארו.

    אחלה פרוייקט !

    1. אהרון שדה

      21 יול 2017 14:55:03

      תודה .למה מכרז תפור ?.
      אנו בוחרים את הגדולים ביורוליג מאז עידן הפיינל פור ב 88 .
      תנאי קבלה אחד ויחיד הנפת גביע אחד לפחות .

  18. אלעד אייל

    21 יול 2017 15:07:21

    עלית עלינו משה 😎
    חשבנו שנצליח לעבור מתחת לראדאר עם המכרז. גאליס פשוט לא הציע מספיק, פטרו עלה לעולם שכולו טוב לפני שסגרנו את הדיל, ואפי הגיע אחרי ש'לה בומבה' כבר חתם ותפס את המשבצת של בארסה.
    אין ספק שהפרוייקט השאיר בחוץ המומים וכואבים כוכבי ענק, אבל באמת שלא התיימרנו לקבוע דירוג של כוכבי כל הזמנים. למעשה כוכבים רבים כמו שחקני בריה"מ לשעבר כמו מישקין וכו' או דלפיפאגיץ וקוראץ' אני אישית לא זכיתי לראות משחקים, כך שזה יהיה יומרני מדי לקבוע מי הגדולים מכולם. באמת ניסינו להתמקד רק בשנות הפיינלפור כפרוייקט קיץ מהנה ומעניין ונראה לי שדי הצלחנו בזה.

  19. עידו

    21 יול 2017 16:46:33

    ממש בדיחה.

    ברור שברשימת הגדולים צריך להכניס את סאן אפיפניו, גאליס, ברקוביץ, מישקין.אנטונלו ריבה, מרצ'ולניס, קרלטון מאיירס, וגם אוסקר שמידט שבפועל היה קלעי.

    1. אלעד אייל

      21 יול 2017 17:07:55

      עידן אני אסביר שוב, שזו לא הייתה כוונת הפרוייקט. אישית אני מרגיש שקטונתי מלדרג את גדולי כל הזמנים, כי באמת לא ראיתי את כולם בזמן אמת ואין לי פרספקטיבה היסטורית ראויה לצורך כך.
      גדולי הכדורסל היוגוסלבי למשל כמו דליפגיץ', דליבסיץ' או קוראץ' שנחשבים לאגדות הם רק שמות עבורי. אין לי מושג אפילו באיזה תפקיד שיחקו או איך הם נראים. השמות הגדולים של צסקא נקשרים אצלי בעיקר בהקשר של הניצחון בווירטון ו"צסקא אכלה אותה". אני יודע שהיו נבחרת אדירה שגם זכתה במינכן 72. לחוות דעה על שמות כאלה ולדרג את גדולתם זה לא רציני ואני לא מתיימר לעשות זאת.

  21. עידן

    21 יול 2017 17:15:51

    לכל אלו ששואלים על שחקנים ולא קראו את הכתבה אז הנה הפסקה של אהרון ואייל שמסבירה הכל

    כזכור בקריטריון ההתחלתי אמרנו שאנו בוחרים רק כאלו שהניפו את הגביע הבכיר לפחות פעם אחת ומשנת 88 ומעלה (עת קיום הפיינל פור הראשון). הקריטריון הזה נועד על מנת לייצר איזה שהוא סינון ראשוני והגבלה מתוך הנחה סבירה שהגדולים באמת במפעל (30 שנה האחרונות) חייבים להניף את הגביע. ולו פעם בודדת.

  22. הייט-אשברי

    21 יול 2017 17:28:02

    מבין אלה שבחרת לרשימה הסופית ( וכתבו לפני בצדק שהיא חסרה ) , הלכתי על אנטואן ריגודו . יש 2 שמות של לא-יוגוסלבים שאני תמיד זוכר כקלעים האבסולוטיים ביותר שידע הכדורסל האירופי . ריגודו הוא אחד , אוסקר שמידט הוא השני . ריגודו לא זכה כאן כמעט לקולות , אולי משום שלא ראו אותו אצלנו מספיק.

    1. אלעד אייל

      21 יול 2017 18:23:10

      ריגודו באמת היה שחקן ענק. קלעי בלתי ניתן לעצירה שיודע לייצר לעצמו מצבי קליעה. ידע גם להוביל כדור ובאמת היה שחקן יצא מן הכלל. היה לו חכמה רבה במשחקו, וכשהיה נכנס לזון היה בלתי עציר. אני מניח שאפשר לסמוך כאן על חכמת ההמונים. אני לא בטוח שהוא עלה על דיאמנטידיס או נבארו
      שמידט מגדולי הקלעים בכל הזמנים. לא שיחק ביורוליג ובאירופה שיחק בקבוצות מהדרג השני.

    2. אלעד אייל

      21 יול 2017 18:26:19

      השאלה היא האם הרשימה חסרה ביחס להגבלות שנקבעו – הגבלת תקופה, קריטריונים וכו' , או חסרה באופן כללי? אם אתה מתכוון לאופציה השניה אני מסכים בהחלט. אם התכוונת לאפשרות הראשונה, אשמח לשמוע מי ראוי יותר להיכנס בעיניך ואפשר בהחלט לדון על כך.

  24. אדם אחד

    21 יול 2017 19:41:02

    מספר 13 הגדול מכולם ובהפרש!
    במיוחד אם מסתכלים גם עם מי שיחק וגם מול מי שיחק..
    אגב – שאלה טכנית: הסקר נותן רק הצבעה אחת לא? (ככה היה אצלי)

  25. Carmel

    21 יול 2017 21:10:50

    יש מקום להזכיר גם את ננדו דהקלו וטרגן לנגדן מצסקא, רודי פרננדז מברצלונה, זאן לוקה בסילה וקרלטון מאיירס האיטלקים.
    אבל חבל שכל הגדולים באמת לא בתחרות (נוסיף לרשימה שהופיעה במאמר את סרגיי בלוב, קוראץ, קיצנוביץ, ברבנדר, ראגה, מרשלוניס, ריבה וברודי)

    1. דימטרי דיאנמדיטיס – היה לטעמי צריך להיות ברשימת הרכזים, אבל אם בגארדים אז אין פשוט ברירה לבחור אותו ראשון.
    2. מנו גינובלי
    3. חואן קרלוס נברו
    4. ננדו דה-קלו
    5. רודי פרננדז

    1. אהרון שדה

      22 יול 2017 21:50:16

      הסברנו את שיקולנו בענייני עמדות כדאי לקרוא המאמר הזה והקודם.
      דה קולו ,לנגדון ופרננדז ישובצו לעמדה 3.
      קטרלטון מאירס לדעתי זכה ביורוליג ולכן נשכח ולטעמי לפחות היה ראוי לאזכור אך לא בטופ 6 בעמדה.
      בודירוגה שובץ לעמדה 4

      1. אלעד אייל

        22 יול 2017 22:34:00

        אהרון קרלטון מאיירס לא זכה ביורוליג! הוא שיחק בבולוניה הלא נכונה זו שניצחה את מכבי בעונת 97/8 בסדרה מול מכבי של קטשפר. הוא כיכב אז עם 33 נקודות במשחק השלישי. כמה שנים אח"כ הפסיד למכבי בעונת שהודחה ע"י מכבי בסדרת ההצלבה המופלאה.
        היה קלעי אדיר ואתלטי, אבל ביורוליג לא זכה

    2. אלעד אייל

      23 יול 2017 00:01:07

      מרצולניס לא שיחק בכלל באירופה למעט בליטא. הוא עבר ישר לאן בי איי. ראדג'ה יהיה ברשימת הסנטרים, אלא אם התכוונת למישהו אחר. כל השאר שיחקו הרבה לפני עידן הפיינל פור

  26. איתי

    22 יול 2017 07:20:20

    בעיניי יותר מהכל בודירוגה היה רכז ורק חלק מהזמן בעמדה 3. לשים אותו בכתבה הבאה יחד עם גדולי הסמול בכל הזמנים זאת טעות….

    1. זוהציפור הנדירה

      24 יול 2017 16:55:25

      הוא היה פוינט-פורוורד וריכז מעמדה 3 כמו למשל לארי בירד שהיה בנב"א והיום לברון. אך כל אלו הם בעמדה 3 ולא בעמדה 1, גם אם חלק נכבד מהזמן היה הרכזים האמתיים.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט