ממפיס יא ממפיס, מה יהיה איתך? בעיצומה של העונה הקודמת הגבתי באחד המקומות שיש לי מזל שאני לא אוהד ממפיס, בגלל חוסר המזל של הקבוצה וזה שהם אף פעם לא טובים מספיק. מישהו (רון טחן?) ענה לי שדווקא כיף להיות אוהד ממפיס כי הקבוצה תמיד נותנת את הלב והנשמה ומפיקה מעצמה את המירב. ואכן המועדון מתאפיין במשחק "מיושן" של גבוהים, משחק הקרבה ומיעוט שלשות, במקום כזה לא יעלה על הדעת לעשות טאנקינג. בליגה ישנם כמה מודלים להגעה אל הצמרת – 1- הטאנקינג, חביבה של פילי עד לאחרונה, 2- גיוס כשרונות להצלחה בן רגע (הצלחה במיאמי, כשלון בברוקלין), 3- עליה מטאורית בלתי ניתנת להסבר (ג"ס שצמחה משום כלום, אולי רק דדי מבין איך זה קרה), ו-4- טיפוס סיזיפי ואיטי כנגד הזרם, שממפיס היא הדוגמא הטובה ביותר שלו.

ממפיס מהווה אנטי תיזה גם למגמת הסמול בול וגם למגמת המאני בול מתוצרת יוסטון. בקיצור, עוף מוזר משנות ה-80. אבל עם ההצלחה לא מתווכחים – ב-4 העונות האחרונות למועדון יש 60% הצלחה, שהם הנתון השישי בטיבו בליגה  (הספרס מובילים) ובאותו הזמן יש להם גם 50 ניצחונות ומעלה, אחרי שנתתי להם הנחה קטנה על העונה האחרונה.

אבל האם הם מסוגלים להמשיך ככה עוד כמה שנים? לדעתי לא. המועדון נמצא בפרשת דרכים בה הוא מגיע להישגים טובים מאוד אבל לא מצוינים, כאשר תקרת ההישגים היא גמר המערב. ההסתמכות על החמישייה הראשונה המצוינת והספסל החלש היא בעיתית עקב סכנת פציעות.

מה היה בשנה שעברה:

הקבוצה התחילה את העונה חלש מאוד והרבה אנשים הרימו גבה ואמרו "הנה הנפילה באה". אולם המאמן דייב יירגר העלה את מאט בארנס בחמישייה במקום רנדולף והסירה התייצבה. אבל אז הפציעה של מארק גאסול טרפה את הקלפים. ג'ף גרין וקורטני לי נשלחו ולאנס "הנושף" סטיבנסון  וכריס אנדרסן הגיעו. כשגם קונלי נפצע (לניתוח ההחתמה מחדש) הטיטאניק טבעה כשהקפטן משדר הצילו ובמקביל מבקש להתראיין כמאמן בספינות אחרות. הקבוצה עלתה לפלייאוף אבל חטפה סוויפ לא נעים מס"א.

עזבו:

כריס אנדרסן, מאט בארנס, פיג'יי היירסטון, ג'ורדן פארמר (שוב בדרך לטורקיה?), לאנס סטיבנסון, ועוד כמה שחקנים שהרוב לא מכיר. אה כן, דייב יירגר עזב אחרי שהמועדון הבין שהמחויבת שלו אליהם היא אפסית.

הגיעו:

צ'אנדלר פארסונס (לניתוח ההחתמה), דיג'יי סטפנס, טרוי וויליאמס, טרוי דניאלס, ג'יימס אניס, ודיונטה דיוויס ווייד בולדווין (דראפט), והמאמן דייוויד פיזדייל.

לדעתי ישנם בקבוצה שני סימני שאלה שקשורים זה בזה ופתרונם הוא אחד. עד היום משחק הפנים של ממפיס התבסס על משחק פוסט של גאסול ויכולת המסירה העילאית שלו. פיזדייל כבר אמר שהוא רוצה להעלות את קצב המשחק ולהתבסס פחות על חפירות של גאסול ורנדולף. אל הקבוצה הצטרף צ'אנדלר פארסונס שהוא שחקן חכם שיודע ליצור לעצמו וגם לאחרים. עקב מעבר המשקל מגאסול לפארסונס וקונלי שני סימני השאלה הם התפקיד בהתקפה של גאסול ושל פארסונס. התשובות הן שתכרענה הצלחתה או כשלונה של העונה.

ענן נוסף שמרחף מעל העונה הקרובה הוא איך שלושת הגדולים יחלימו מהפציעה שלהם – כנראה שקונלי יהיה בסדר, אבל למרות שגאסול מתחיל לחזור לכושר יש לזכור שהוא כבר בן 32, ופארסונס מצטייר כמו שחקן שביר במיוחד.

בצד ההגנתי יצטרכו כולם לכופף ברכיים קצת יותר כדי לחפות על פארסונס שקיבל את החינוך אצל ג'יימס הארדן.

שחקנים: ווינס קרטר, טרוי דניאלס, ווייד בלדווין, מייק קונלי, דיונטה דיוויס, ג'יימס אניס, ג'מיי'ל גרין, מרק גאסול, אנדרו האריסון, צ'אנדלר פרסונס, ג'ארל מרטין, וויין סלדן (c’mon ?!) זאק רנדולף, טרוי וויליאמס, דיג'יי סטפנס, ברנדן וורייט.

מאמנים: דייב פיזדייל, ג'יי. בי ביקרסטף, ניק ון אקסל (נו באמת, הייתם מאמינים שהוא מאמן? לשחק הוא לא ידע), קית' סמרט ואדם כלשהו.

תחזית פסימית:

הקבוצה מדשדשת סביב 40% הצלחה ואז באה פציעה של גאסול. כשהוא חוזר מהפציעה פארסונס נפצע גם הוא. שחקני הספסל מתגלים כזקנים מדי (וינס קרטר) או שמנים מדי (רנדולף). פיזדייל שובר את שיא ההרכבים המוזרים משנה שעברה אבל כל זה לא עוזר והקבוצה לא מצליחה לעלות לפלייאוף לראשונה זה עידן. בפגרה היא מחליטה על בניה מחדש שולחת את גאסול להתאחד עם אחיו ואת פארסונס בחזרה ליוסטון ומחתימה את הינקי כ GM.

תחזית אופטימית:

כל הפצועים חוזרים כמו חדשים ווינס קרטר מגלה את מעין הנעורים. אחרי פגרת האולסטאר החמישיה מתחילה לתקתק כמו מכונה ופיזדייל מקבל את תואר מאמן העונה לאחר שבנה סכימה התקפית שבה שיווי מישקל מופלא בין חפירות של רנדולף וגאסול לבין משחק הנעת כדור של שחקני החוץ. הוא קורא לה התקפת יוסטון 2.0 והשחקנים קוראים לה borderline genious. פארסונס מקבל את תואר השחקן המשתפר של העונה אחרי עונה של +20 נ"ק, +10 כ"ח ו+7 אסיסטים. המאזן בסוף העונה 53-29 לא מדהים אבל הקבוצה מעלה הילוך בפלייאוף ומדיחה בסיבוב הראשון את יוסטון ההיפוכונדרית במפגש קצוות סגנוני. בסיבוב השני היא מדיחה את ס"א החזקה בשבעה משחקים של חפירות והגנות ברזל עם ממוצע נ"ק יווני. גמר המערב מול ג"ס שעשתה בדרך שני סוויפים הוא מפגש של משחק ישן-חדש מול סמול בול וכשרון. בסופו של דבר יוצאת ממפיס עם ידה על התחתונה בהארכה במשחק השביעי. אבל כמו שחבורת הטבעת אמנם מצליחה להימלט ממכרות מוריה אבל מאבדת את גנדלף בשניה האחרונה כשהבאלרוג לוקח אותו איתו לתהום, כך התשישות של ג"ס בסיום הסדרה מכריע את הכף לטובת אליפות שניה לקליבלנד.

תחזית ריאלית:

מה שהיה הוא שיהיה ואין חדש תחת השמש. המועדון הזה לא מסוגל להגיע לקצה, לשום קצה. עונה של 45 ניצחונות ומקום 6 במערב. ניצחון בסיבוב הראשון והפסד בשני.