אחרי שבעונה שעברה נפל בחלקי לסקר את ממפיס עם כתיבת יומן הקבוצה ולגמרי להפוך אותה לקבוצה השנייה האהובה עלי בליגה (הראשונה היא הלייקרס), לקחתי על עצמי לכתוב את הפריוויו לעונה שבפתח.

אנסה בפריוויו הזה לענות על השאלה המרכזית:

האם הדובונים הצעירים והחביבים יכולים להפוך כבר העונה לדובי גריזלי טורפים?

עונה שעברה: ממפיס הייתה בהחלט הפתעה נעימה. על אף שג'ה מוראנט עשה קפיצה קדימה אך מעט פחות מהמצופה לאחר עונת הרוקי שלו ומי שאמור להיות סגנו ג'ארן ג'קסון ג'וניור החמיץ את רוב העונה בגלל פציעה, הקבוצה הצליחה בזכות קפיצה של ברוקס וקייל אנדרסון, יציבות של ולנצ'יונאס וצוות מסייע מצוין מהספסל לסיים את העונה במאזן חיובי של 34-38. במשחקי הפלייאין הדיחו את הספרס ואת הלוחמים מהמפרץ וחזרו לפלייאוף אחרי 3 שנות היעדרות, שם הודחו ע"י יוטה בסיבוב הראשון.

ג'נרל מנג'ר – זאק קליימן שמתחיל את עונתו הרביעית בתפקיד ואף זכה ובצדק להארכת חוזה הקיץ, נכנס לתפקיד בקיץ 18 ואחראי עיקרי על תהליך הפרידה מגאסול את קונלי, הצערת הקבוצה והבנייה מחדש היחסית מהירה ומוצלחת של הגריזליס.

מאמן – טיילור ג'נקינס הצעיר יחסית (בן 37) אך בעל ניסיון של 6 שנים כעוזר מאמן בטרם בא לממפיס. מתחיל את עונתו השלישית כמאמן ראשי בליגה, כולן במדי ממפיס. מנהל ביד רמה את הקבוצה, יצר יח' מלוכדת עם רוטציה רחבה וקצב משחק מהיר. מצליח לגרום בינתיים כמעט לכל שחקן למקסם את היכולות שלו על המגרש.

עובר ושב:

ממפיס היו פעילים לא מעט עד עכשיו בשוק ההעברות כאשר רוב המהלכים שלהם לא ממש נועדו לחיזוק מידי של הקבוצה אלא יותר להשארת גמישות כלכלית לקראת הארכות החוזים שבפתח של ג'ה מוראנט וג'ארן ג'קסון. מספר שחקנים הגיעו, לא הספיקו לפרוק מזוודות וכבר המשיכו ליעד הבא וגם אלו שנשארו ממש לא בטוח שיסיימו את העונה בקבוצה, בכל זאת נסכם את הקיץ עד כה.

עזבו – בגזרה זו ממפיס ויתרה על שני שחקנים שהיו משמעותיים בעונה שעברה:

יונאס ולנצ'יונאס, הסנטר הליטאי שנתן בעיניי את העונה הכי יעילה בקריירה שלו והיה העוגן של הקבוצה מתחת לסלים, וגרייסון אלן שנתן עונת פריצה בה הפך לשחקן רוטציה משמעותי כולל הפיכתו בחלקים לא קטנים של העונה לשחקן חמישייה שהוסיף קליעה יציבה יחסית משלוש שחסרה לממפיס והגנה קשוחה.

באו – אז מכל אלו שעברו לרגע והמשיכו הלאה נשארו בינתיים 5 בממפיס:

סטיבן אדאמס שהגיע בטרייד על ולנצ'יונאס וממפיס תקווה שייתן לה פחות או יותר דברים דומים, הגנה בצבע, סיומת טובה בתוכו ויכולת למשחק פיק&רול יעיל עם ג'ה. למרות שבניגוד לליטאי אין לו קליעה מחצי מרחק, אדאמס הוא עדיין שילוב יעיל לצד טריפל J שיכול ואוהב לשחק מחוץ לצבע.

קרסון אדוארדס וכריס דאן הגיעו מהסלטיקס בטרייד המשך של ממפיס על הרננגומז. האמת שקשה לי לראות איך ישתלבו וימצאו מקום ברוטציית הגארדים הדי מלאה של ממפיס על הספסל ויאבקו על דק' עם ביין שנתן עונת רוקי טובה מאוד, דאנתוני מלטון וטיוס ג'ונס שבא אחרי עונה בה מיצב את מעמדו מאחורי מוראנט. בעיניי הם מועמדים ראשיים לחיתוך עוד בטרם תחל העונה.

שניים נוספים שבאו הם סם מריל שסיים עונת רוקי באלופה ממילווקי בה קיבל פה ושם הזדמנויות בעיקר בזמן הזבל והראה ניצוצות של קליעה שאולי איכשהו יסייעו לו למצוא דק' וג'ארט קולבר, גארד בעל יכולות הגנתיות בעמדות שאולי יקנה לחמו בעזרת יכולת זו.

שאלות ותהיות:

הטריו המוביל (מוראנט, ג'קסון, ברוקס) – על כל אחד מהשלישייה הזו יש תהיה מסוימת.

מוראנט – לקח את תפקיד המנהיג בעונה השנייה כצפוי ממנו אך סטטיסטית עונתו השנייה די דמתה לעונת הרוקי שלו, דווקא במשחקי הפלייאין ובסדרה נגד יוטה הוא עשה קפיצת מדרגה והתפוצץ לגמרי בעיקר באספקת הנקודות שקפץ מ-19 בממוצע ל-30. מעניין ומכריע לעונה של ממפיס אם יוכל להמשיך את הקפיצה הזו גם לאורך העונה הסדירה.

ג'קסון – האם יכול להישאר בריא לאורך העונה, בשתי העונות הראשונות שיחק כ-55 משחקים בעונה ובעונה האחרונה היה פצוע כמעט לכל אורכה וחזר רק בחודש האחרון של העונה הסדירה. ממפיס צריכה אותו בריא וכשיר באזור 65-70 משחקים בעונה ועל הדרך, למרות ש-16 משחקי עונה רגילה ופלייאוף הם לא מדד מושלם, שימצא חזרה את היד מחוץ לקשת. בשתי העונות הראשונות היה באזור 37% מחוץ לקשת והעונה רק 28%.

ברוקס – האם הוא יכול לשמור על היציבות שנותן בשתי העונות האחרונות ועד כמה אם בכלל הוא עוד יכול להשתדרג ביכולת שלו ובמשחקו.

מבוגרים אחראים – סטיבן אדאמס וקייל אנדרסון הם שני השחקנים המבוגרים בקבוצה (28) וגם בעלי הניסיון הרב ביותר בליגה (7 עונות). שניהם באים מעונות שונות בתכלית, אנדרסון בה אחרי עונת פריצה מאוחרת בה לראשונה היה גורם מרכזי ומשמעותי בקבוצה בליגה. הוא מהווה ציר מרכזי הן בהגנה על עמדות הכנפיים והן בהתקפה. למרות שמצדיק את הכינוי סלו מו שדבק בו עושה את הדברים גם בצד זה של המגרש באיטיות וביעילות (Efg% של 54 +36% מחוץ לקשת עם כ-4 זריקות משם).

אדאמס, לעומתו, חווה עונה לא משהו מבחינה מספרית וסבל התקפית מהשילוב לצד זאיון שפקק את הצבע וגם לקח מן הסתם את מרב הכדורים באזור הזה (ירד מ-7.5 זריקות שדה ל-5). דווקא לצד ג'קסון שנוטה לצאת מחוץ לצבע ורכז יעיל כמו ג'ה הוא יכול לחזור להיות כלי התקפי שינוצל ויהיה שמיש יותר.

קליעה מחוץ לקשת – קטגוריה סטטיסטית מרכזית בליגה היום שממפיס קרטעה בה בעונה שחלפה, הקבוצה דורגה בשליש התחתון בליגה עם 35% מטווח זה. בחמישייה בעיקר אנדרסון היה זה שסיפק קליעה יציבה וגם אלן שעזב בפרקים שפתח בה, דווקא מהספסל מלטון וביין תרמו לא רע בכלל בקטגוריה הזו עם מעל 40% לכל אחד מהם. ממפיס תקווה שטריפל J יאפס את היד בחזרה ואולי גם מריל יכול לקנות את לחמו משם.

ספסל – נק' חוזק בעונה החולפת של הקבוצה, ג'נקינס הנהיג מהקווים רוטציה כמו של קבוצת קולג' שבה לקחו לאורך העונה 10-11 שחקנים, כמעט כל מי שעלה מהספסל בממפיס הצליח לתרום וחלקם אף מעל המצופה (הרוקיז' ביין וטילמן, ג'ונס ומלטון ואפילו קרונצ'אר). אם גם העונה הספסל יהיה משמעותי זה בהחלט יאפשר לג'נקינס לשמור כל הזמן על רגליים טריות וקצב מהיר שהוכיחו את עצמם השנה היטב.

כדור הבדולח:

התסריט הפסימי: ג'ה isn't one ממשיך לספק את המספרים של העונה החולפת אך לא מצליח להתרומם מעבר לכך, טריפל J ממשיך לנוע בין כשיר לפצוע ומשחק רק חצי עונה בערך, סלו מו מוכיח שהעונה החולפת הייתה הבלחה חריגה ואדאמס לא מתאושש מהעונה בניו אורלינס. ברוקס והצעירים מהספסל עוד מנסים למשוך את העגלה קדימה, ממפיס במאבק משולש על מקומות 9-10 עם השקנאים והספרס, ממפיס מגרדת 38-40 ניצחונות ונשארת מחוץ לפלייאין.

התסריט הריאלי: ג'ה is one ונותן קפיצת מדרגה ושדרוג לאזור 23 ו-10 בעמודות נק' ואס', טריפל J מצליח להחזיק בריא כ-60 משחקים, מוצא את היד מחוץ לקשת, מתייצב על אזור 35% משלוש ומייצר מפלצת הגנתית ארבע-ראשית יחד עם אדאמס בצבע וברוקס וסלו מו בכנפיים. סלו מו וברוקס מראים יציבות כמו בעונה החולפת ויח' המחליפים בראשות ביין המשתפר, מלטון, ג'ונס ואפילו ברנדון קלארק שחוזר להיראות כמו בעונת הרוקי שלו, ובעיקר בקליעה, לא מורידה רגל מהגז.
ממפיס מסיימת את העונה באזור 45-50 ניצחונות, נאבקת על הדירוג בין מקומות 6-8 ובסופו של יום מעפילה אל הפלייאוף ומודחת אחרי כבוד, יזע ודמעות עי" יוטה/לייקרס/פיניקס.

התסריט האופטימי (מדי?): ג'ה is superstar ונותן עונה של 28 ו-10 + 35% מחוץ לקשת + כניסה לאחת מחמישיות העונה ודיבור פעם ראשונה במועמדי ה-MVP. טריפל J מצליח לספק כ-70 משחקים שהוא בריא ובמיטבו ומספק מספרי קריירה עם 20 ו-7 בנק' וריבאונדים + 40% משלוש + 2 חס' וחט' שמקנים לו בחירה לאחת מחמישיות ההגנה. ברוקס שומר על יציבות. אנדרסון ממשיך במגמת השיפור שלו והופך בעונתו ה-8 בליגה למועמד לתואר השחקן המשתפר. הספסל בראשות ביין מספק רוטציה הכי רחבה בליגה עם 10-11 שחקנים שמשחקים בין 20 ל-30 דק' במשחק ומאפשרים לקבוצה לרוץ כמו משוגעת כפי שג'נקינס אוהב ולככב בהיילייטס. ממפיס מסיימת עם 52-56 ניצחונות, מקומות 3-5. מדיחה בסיבוב הראשון את דאלאס/גולדן סטייט/דנבר, מהממת את יוטה/פיניקס בסיבוב השני ומודחת בגמר האזורי רק ע"י הגבה, לברון ובית האבות של הלייקרס.