היום נעסוק עוד קצת בהתקפה של מילווקי שהצליחה לגרד ניצחון, אבל הייתה טובה רק ברבע הראשון, בדונובן מיטשל שהופך לסופרסטאר ובמודחת הניקס.

1. התקפה של שניים בלבד.

נתחיל הפעם עם הסיפור המרכזי של המשחק בטבלה.

אפשר לסכם את משחק 3 מבחינת ההתקפה של מילווקי במילים יאניס ומידלטון. הטבלה שאיתה פתחנו מראה עד כמה המקרה הזה קיצוני, ואמנם מילווקי ניצלו את העובדה שברוקלין היו לא פחות רעים בהתקפה כדי לגרד ניצחון, אבל לאורך הסדרה הזאת ראינו את ההתקפה של ברוקלין טובה יותר משמעותית, וגם היום הם עשו דברים נכונים שלא עבדו יותר מאשר מילווקי.

בטבלה הבאה, נראה את חלוקת הזריקות של יאניס ומידלטון לפי רבעים, על מנת שנוכל לפענח האם בחירת הזריקות שלהם השתנתה בדקות הרעות או שהכדורים שנכנסו בהתחלה בחרו שלא בהמשך.

בקיצור, אצל יאניס זה מאוד מובהק שהוא הצליח לקלוע טוב ברבע הראשון בו הוא הלך לצבע, ואחרי זה האחוזים ירדו משמעותית כשהוא נכנס פחות לסל וניסה יותר זריקות מחצי מרחק או מחוץ לקשת, על אף הצלחה יחסית מחצי מרחק, כאשר גם אצל מידלטון הייתה הצלחה גדולה יותר בצבע מאשר מחצי מרחק.

במקרה של מידלטון, ההבדל העיקרי הוא השלשות שנכנסו ברבע הראשון, ורק ברבע הראשון. עם זאת, גם כאן יש קשר לבחירת הזריקות – 2 שלשות מידלטון קלע אחרי חדירה של יאניס שגרמה להגנה לצופף והשאירה את מידלטון יחסית פנוי והשלשה השלישית בהתקפת מעבר, ואילו 2 מההחטאות שלו הגיעו בעלייה מכדרור עם שומר והשלישית אחרי חדירה של הולידיי, אבל השומר היה די קרוב.

סיכומו של עניין. ברבע הראשון יאניס ומידלטון ניצלו את החולשות של ההגנה, בעיקר דרך חדירות לסל של יאניס, אבל בהמשך הם נטשו את בחירת הזריקות הנכונה. היכולת האישית של שניהם יחד עם המומנטום שהם צברו סייע להם להשיג מספיק נקודות באופן אישי, אבל היעילות ירדה ואף אחד אחר לא היה יכול להיכנס ככה לעניינים.

2. דונובן מיטשל.

מהרגע הראשון בקריירת הפלייאוף של מיטשל, היה ברור שמדובר בכישרון מיוחד שלא מפחד מהרגעים האלה. יש לו יותר משחקי פלייאוף עם 35 נקודות או יותר (6 כאלה) מאשר משחקים עם פחות מ-20 (5) והוא השחקן שקלע הכי הרבה למשחק פלייאוף בודד מאז מייקל ג'ורדן. והכי חשוב – היעילות שלו משתפרת. שימו לב לטבלה הבאה שתראה את זה.

אפשר לראות שנקודות מיטשל תרם מהרגע הראשון שלו על הפרקט בפלייאוף, כולל 38 נקודות במשחק שהכריע את סדרת הפלייאוף הראשונה בקריירה שלו, אבל ההגנה של יוסטון, נגדה הוא שיחק ב-10 מתוך 16 משחקי הפלייאוף הראשונים שלו, עשתה עבודה טובה והאחוזים שלו לא היו טובים במיוחד. בעונה שעברה, מיטשל התפוצץ בכל הקשור לקליעה נגד דנבר, גם בכמות וגם באחוזים, אבל בסדרה נגד ממפיס העונה הוא כבר עלה לדרגת שחקן אחראי שיודע גם למסור הרבה ולאבד פחות. ב-2 המשחקים נגד הקליפרס מיטשל הוכיח שהאפשרות שלו להתפוצץ בקליעה עדיין כאן, בנוסף לשיפור בניהול המשחק.

3. על המודחת – הניקס.

ההצלחה העונה הייתה מאוד מפתיעה, כמו גם עצם ההעפלה לפלייאוף, ואסור לניקס לשכוח את זה ולהרים את הציפיות גבוה מדי. גם בהינתן השיפור של רנדל, בארט, ההגנה וכל היתר, מדובר בסגל של קבוצה גבולית לפלייאוף בעונה בה פחות קבוצות יסבלו מעומס כמו שהיה העונה, כך שזה לא יהיה מובן מאליו אם ההצלחה תשוחזר, אפילו חלקית.

הניקס, כמו תמיד, מחזיקים בהרבה מקום פנוי מתחת לתקרה, אבל במקרה שלהם אני הייתי נוטה לניסיון לשמור כמה שיותר מהסגל על חוזים קצרים, כי עוד עונה טובה יכולה כבר להוכיח שהניקס בכיוון הנכון מבחינה ניהולת ואז אולי יהיה להם סיכוי להחתים שמות גדולים יחסית. בין אם זה יעבוד ובין אם לא, עוד עונה ככה תאפשר לשלד הצעיר להמשיך להתפתח ולת'יבודו להמשיך לשחק בצעצועים שלו רוז וגיבסון.