הטור ה-105 של פראנס ננעל אתמול בשאנז אליזה. חתיכת טור נפלא היה לנו. ציפינו למנצח שייפול עלינו כרגיל מהשמיים, אבל לא ציפינו שזה יהיה מהצד הזה של השמיים. הנה, כבכל שנה, כמה מהסיפורים שעשו לנו את הטור.

גראן טור: גראן תומאס אפילו לא נזכר כאן כאחד המועמדים לזכייה בפריוויו לטור. שנים של דומסטיקיות מצד אחד, והגעה למירוץ יחד עם אגדה חיה בקבוצה מצד שני, כנראה עושות את שלהן. עדיין, אם נסתכל לאחור על הטור, נמצא את אחד המנצחים היותר משכנעים שראינו. אחד שהראה עליונות עקבית על כל מתחריו לאורך הטור, ללא רגעים רעים. זה ממש לא היה מובן מאליו. כשפרום הכריז כי הוא הולך על דאבל ג'ירו-טור, התפקיד של תומאס בטור הפך לכזה של מוביל משותף בו קיבל תפקיד חופשי. הובלה משותפת יכולה להיות צרה צרורה, בעיקר אם צמד המובילים לא מצוייד בתכונות המתאימות כדי לקבל זאת. ראינו זאת בעבר עם צמדים כברנאר הינו וגרג למונד או אלברטו קונטאדור ולאנס ארמסטרונג. במקרה שלנו אפילו לא צריך ללכת רחוק מדי, ואפשר ללכת לטור של 2012 בו כריס פרום הוביל את ברדלי וויגינס לזכייה, כשדי ברור שפרומי היה מטפס הרבה יותר טוב מוויגינס. המשטמה בין פרום לוויגינס הייתה עזה במיוחד, כשמי שמצא עצמו לבסוף מחוץ לקבוצה בסוף השנה היה וויגינס, וכל השאר היסטוריה. מי שאמר שנראה בטור הנוכחי מהדורה חוזרת של העוינות הזאת, לא באמת ידע מה הוא סח. יש אולי מעט דמיון חיצוני בין וויגינס לתומאס (עם קסדה ומשקפיים), אבל כאן בערך נגמר הדמיון בין השניים. אם את וויגינס היה אפשר לאפיין כעארס בריטי נרגן, אזי תומאס הוא מהטיפוסים היותר נינוחים שיש. בכלל תומאס הוא שחקן קבוצתי, ויעידו על כך המדליות הרבות שקיבל באולימפיאדה ובאליפויות העולם בוולודרום – רובן במקצוע המרדף הקבוצתי. היה גם אפשר לחוש בפרגון ההדדי בינו לבין פרום בראיונות שהשניים נתנו לאורך הטור, לא משהו שנראה כמו הצגה.

למרות שזכה במירוצי קטעים כפאריס-ניס ובקלאסיקות כהרלבקה, תומאס היה אחד הדומסטיקים היותר נאמנים של פרום בשנים האחרונות, משהו שקבוצה עשירה כמו סקיי הייתה יכולה להרשות לעצמה. בשנה שעברה הוא הגיע בפעם הראשונה כמוביל לגראנד טור בג'ירו הקודם. זה נגמר בהיתקלות עם אופנוע משטרתי שעמד בצד הדרך. לטור הוא חזר חזק ואף זכה בקטע הנג"ש הראשון, רק כדי להיפצע ולגמור את הטור בהמשך. השנה הוא חזר בכושר טוב מתמיד, ואף זכה במירוץ הדופינה. עדיין, הוא קיבל את הבשורה שפרום הולך על דאבל ג'ירו-טור, מה שעשוי היה להיחשב למי שפחות מכיר ככפיות טובה מצד הקבוצה השמיימית. אלא שבדיעבד, אפשר לומר שפרום פרע במירוץ הזה חוב גדול שהיה לו לתומאס, רק מעצם התייצבותו למירוץ הזה. והרי גם לאחר שבוע של תומאס בחולצה הצהובה, ואחרי שני נצחונות בקטעים, כולם ציפו לעוד פינסטרה של פרומי מהג'ירו האחרון. הרבה יותר קל להוביל במירוץ, כשלא מתמקדים בך. במירוצים הבאים, היריבים כבר לא יעשו את הטעות הזאת. לא בטוח שזה יעזור להם.

תצוגת התכלית של BMC וגרג ואן אוורמאט: קבוצת BMC הייתה אחת הקבוצות המצליחות של השנים האחרונות, במדיה זרחו רוכבים כקאדל אוונס, פיליפ ז'ילבר, ריצ'י פורט וגרג ואן אוורמאט. אלא שלמירוץ הזה היא הגיעה כשחרב של סגירה מתהפכת מעל ראשה. זאת לאחר שאיבדה את הספונסר הראשי של הקבוצה (הנה פוסט שמסביר למה זה קורה). זה לא ממש השפיע על הביצועים של הקבוצה. בקטע הנג"ש הקבוצתי היא זכתה כשהקדימה את הגלקטיקוס של סקיי, כשגרג ואן אוורמאט מתכבד בחולצה הצהובה. החולצה נותרה דבוקה לבלגי בכל שבעת הקטעים הבאים, כולל בקטע האלפים הראשון, שכלל ארבע פסגות מהדרגה הקשה ביותר. ואן אוורמאט כקלאסיקן היה אמור לאבד את החולצה למטפסים, אך במקום זאת הצטרף לקבוצת הבריחה, ובסוף היום אף הגדיל את הפער בהובלה. זאת לא הפעם הראשונה שבה ואן אוורמאט מפגין ביצועים טובים בהרים. המסלול ההררי באולימפיאדת ריו היה דוגמא טובה לכך. אביו של ואן אוורמאט, רוכב עבר בעצמו (שקרא לבנו גרג על שם גרג למונד), שאל את בנו לפני האולימפיאדה מדוע הוא טורח להתייצב למירוץ כשברור שאין לו סיכוי לזכות בו. גרג לא שעה לאזהרה, וחזר עם הזהב האולימפי. האב כנראה כבר היה פחות מופתע מהעובדה שגרג נותר עם החולצה הצהובה אחרי קטע 10 באלפים.

במקביל לביצועים של ואן אוורמאט, בישר המנהל של הקבוצה, ג'ים אושוביץ, כי הקבוצה תינצל בעונות הבאות. זאת לאחר שתתאחד עם קבוצת CCC הפולנית. ההודעה הגיעה לאחר מסע מפרך שקיים אושוביץ לאורך העונה בניסיון למצוא חבל הצלה לקבוצה המצליחה. BMC תיראה שונה בעונות הבאות – רוב כוכבי הקבוצה יעזבו. זה כולל רוכבים כריצ'י פורט, טי ג'יי ואן גרדרן ורוהאן דניס. אלא שהקבוצה תיבנה כעת כקבוצת קלאסיקות סביב ואן אוורמאט. אפשר לחשוב על נקודת פתיחה גרועה יותר מזו.

אנשי ברזל: הטור הזה תבע את קציר הדמים הקבוע מתוך שורת הרוכבים. מבין רוכבי ה-GC הפציעות הכריעו את ריצ'י פורט, ריגוברטו אורן ו-וינצ'נזו ניבאלי, ועוד ראינו התרסקויות של רוכבים כפיליפ ז'ילבר, טיש בנוט, לואיס ליאון סאנצ'ז וטוני מרטין. לא ברור מה היה יותר עוכר שלווה – ההתרסקויות עצמן או המראות של הרוכבים לאחריהן.

פיל ז'יל עף מהשביל

אבל מה שבאמת מדהים פעם אחר פעם הוא היכולת של הרוכבים לנער את הפציעות החמורות האלה ולהמשיך לרכב, כאילו כלום לא קרה, לפחות כל עוד הקטע מתגלגל. ז'ילבר סדק את פיקת הברך אחרי הסלטה הזאת, אך המשיך לרכב מעל 60 ק"מ עד לסיום הקטע. ניבאלי סיים את קטע 12 כשהוא מפסיד 13 שניות בלבד, כשאחר כך התברר כי סדק חוליה בעמוד השדרה בהתרסקות על האלפ דואז. ואלה רק דוגמאות על קצה המזלג של האופניים. במקביל לאלו ראינו כמה חבר'ה מתרוצצים על הדשא הירוק. ההשוואות בין ההתנהגות של אלו לזו של אלו היו מתבקשות, ואולי היה שווה להראות לחבר'ה בלי הגלגלים איך זה נראה כשבאמת מתגלגלים על הקרקע.

פנס אדום לטובת הוולודרום: מבין כל סיפורי הפציעות של רוכבים, המטורף ביותר בטור הזה הוא ללא ספק זה של לאוסון קראדוק. קראדוק הוא רוכב אמריקני בן 26, שנחשב בעבר לסוג של תקווה עבור הענף בארה"ב. כפי שקורה לא מעט, הציפיות פחתו, וכל שאיפתו במירוץ הנוכחי היתה לסייע לחבר קבוצתו, ריגוברטו אורן, להצליח במירוץ. אלא שכבר בקטע הראשון התכניות של קראדוק השתבשו לחלוטין, כאשר האופניים שלו עלו על בקבוק מים בשטח ההאכלה. בקבוקי מים על הכביש הם לא מחזה נדיר, ולכן הם מתוכננים להימעך במקרה שרוכב יעלה עליהם עם אופניו. אלא שקראדוק עלה על הבקבוק בדיוק בזווית שבה הבקבוק נותר שלם, וקראדוק עצמו מעט פחות. התקרית גרמה לקראדוק להתרסק ולשבור את הסקפולה (עצם השכם). לאחר חבישה תוך כדי תנועה, קראדוק הצליח איכשהו לסיים את הקטע בתור הלאנטרן רוז' (פנס אדום) – הכינוי לרוכב הממוקם אחרון במירוץ. במקום לפרוש מהמירוץ, קראדוק החליט על אתגר חדש: על כל יום בו הוא יסיים את המירוץ, הוא יתרום 100$ לטובת הוולודרום ביוסטון, שניזוק מההצפות של הוריקן הארווי. הוולודרום הנ"ל היה המקום בו קראדוק החל לרכב, כאשר עוד היה בן 10. כהשלמה לכך, אביו הקים קמפיין תרומות לטובת הוולודרום, שיימשך כל עוד קראדוק שורד בטור, עם יעד תרומות של 1000$. והוא המשיך לשרוד. זה כלל את קטע 9, שגבה קורבנות רבים, כולל מוביל קבוצתו, ריגוברטו אורן. זה כלל גם את כל הקטעים הברוטליים באלפים ובפירנאים, אותם רוכבים רבים לא הצליחו לשרוד, כי לא עמדו במגבלות הזמנים. כשהקטעים החלו להיערם, קראדוק החליט להעלות את סך התרומה היומית ל-200$. וזה המשיך להתגלגל עד אתמול בשאנז אליזה. 21 קטעים של טור דה פראנס עם סקפולה שבורה. שני הישגים קבע כאן קראדוק. הראשון הוא תקדים שבו בפעם הראשונה רוכב מתפקד כלאנטרן רוז' מהיום הראשון ועד ליום האחרון של הטור. והשני הוא העובדה שהוא הצליח לגייס סך של 150,000$ לטובת שיקום הוולודרום החבוט. סיפור שאי אפשר היה להמציא גם אם היינו מתאמצים.

ההצלחות של אלאפיליפ: בפוסט של לפני שנתיים סיפרנו כאן על ז'וליאן אלאפיליפ. רוכב צעיר ובעל פוטנציאל, שהראה הרבה מאד ניצוצות, אך בעיקר נחל מפח נפש אחר מפח נפש. הכותרת הייתה אז "האכזבות של אלאפיליפ". שנתיים עברו, והעניינים התהפכו. אלאפיליפ זכה בשני קטעים ובחולצה המנוקדת של מלך ההרים. את אלו הוא השיג עם הרבה "פאנאש", כמו שהצרפתים אוהבים לומר. במסגרת המסע להבטחת החולצה המנוקדת למשל, הוא כבש ארבע פסגות בדרגת HC, כולל הטורמאלה האימתני, שיא חדש עבור מחזיק החולצה. "לולו" הוא אחד הרוכבים המלהיבים ביותר היום בענף. פאנצ'ר אקספלוסיבי שלא בוחל בבריחות, ונהנה משיפועים תלולים בירידות כפי שהוא נהנה מהם בעליות. בצרפת הוא כבר הפך מזמן ליקיר האומה, לצד אלו שהביאו את הגביע, ותעיד הכתבה בת שבעת העמודים לה זכה ביומון ל'אקיפ. ולכו תדעו, אולי בספטמבר הוא יחגוג גם באליפות העולם.

פרידה מאגדה: ואם כבר דמויות פופולריות בצרפת, אזי סילבן שבאנל הוא ודאי אחת מהן. הטור הזה היה האחרון בהחלט בקריירה של הצרפתי המופלא. הטור חותם 19 שנות קריירה של שבאנל, בהן היה מוכר בעיקר בזכות דבר אחד – הבריחות שלו. הן הביאו לו 45 נצחונות במהלך הקריירה, כולל שלושה קטעים בטור ופעמיים בהן אחז בחולצה הצהובה. 16 הפעמים בהן סיים את הטור מהוות שיא בענף, מה שהביא לו את התואר המחייב – המכונה. אחד הקטעים בהם זכה בטור 2010 (כמובן מקבוצת בריחה) הגיע חודשיים לאחר שסדק את גולגלתו במירוץ ליאז'-באסטון-ליאז', חודשיים שבהם הושבת לפני שחזר היישר אל אותו הטור. את הקריירה הוא מסיים במדי הקבוצה הצרפתית דיירקט אנרג'י, הידועה בטקטיקת הבריחות שלה. אלא שהסיבה להחלטה של שבאנל לסיים את הקריירה בקבוצה נבעה מרצונו לסגור מעגל עם הדירקטור ספורטיף, ז'אן רנה ברנודו, איתו התחיל את הקריירה. בקטע 2 של הטור, יום הולדתו של ברנודו, החליט שבאנל לעשות לו כבוד בדרך שהוא מכיר הכי טוב – בריחת סולו. הבריחה בקטע השטוח נתפסה כצפוי (וסאגאן זכה בקטע), אבל שבאנל זכה למחרת לרכב עם המספר האדום של הרוכב הקרבי של היום. אתמול, בקטע הסיום בשאנז אליזה, עשו כולם לשבאנל כבוד, כשנתנו לו לחצות ראשון את קו הסיום של ההקפה הראשונה, כבוד השמור בד"כ לחולצה הצהובה. פרידה ראוייה מאגדה.

פחד ותיעוב במעלה ההר: כשאירחנו פה את פתיחת הג'ירו, חששנו מפני התנהגות לא נאותה של הקהל הישראלי על המסלולים, חששות שהתבדו לחלוטין. אלא שבהיבט זה, אוכלי הצפרדעים והחלזונות יכולים ללמד את כולם שיעור או שניים, ולא לטובה. זה מתחיל ברשלנות פשוטה של האוהדים בצידי הדרך. כך הרוכב הצרפתי אלכסי וויירמוז מצא עצמו מחוץ למירוץ, לאחר שהתנגש באוהד שצילם בצורה נלהבת מדי. ההתרסקות שהשביתה את וינצ'נזו ניבאלי נבעה אף היא מרצועת מצלמה של אחד האוהדים. בקטע 16 זה הפך כבר לעניין הזוי, כשחקלאים חסמו את הכבישים עם חציר במחאה כלשהי, מה שעצר את המירוץ, כמו גם העובדה שהגז המדמיע בו השתמשו השוטרים נכנס לעיניהם של הרוכבים. אך הגרוע מכל התגלם בעוינות המקומית לקבוצת סקיי, ובעיקר לכריס פרום. העוינות לפרומי בקרב הצרפתים היא לא דבר חדש, ומזכירה את זו לה זכה לאנס ארמסטרונג בתקופת שליטתו בטור. הצרפתים כנראה לא נהנים מדומיננטיות של זרים על המסלול הביתי, בפרט אם אלו מגיעים מעבר לים. לאחר שנתיים בהן נראה שזה נרגע, העוינות לפרומי התפרצה מחדש. זה התבטא בקריאות בוז להן זכה בכל מקום (כולל בהצגת הקבוצות), ואף בתקיפה פיזית ע"י אוהד בדרך לאלפ דואז. האוהד נעצר, אך הפחד נשאר. גם גראן תומאס זכה לנחת ידו של אוהד מקומי, שניסה ממש להפילו בדרך לאחת הפסגות. מנהלי קבוצות אף התבטאו שהם פוחדים לרכב ליד קבוצת סקיי, מהפחד שרוכביהן יספגו נזק משני מכל אותה עוינות. כמה מגוחך. המגע הבלתי אמצעי עם האוהדים הוא ללא ספק אחד מהדברים הקסומים בענף, אבל נראה שבטור זה נחצו מספר גבולות, מה שידרוש חשיבה חדשה מצד קברניטי הענף.

יש רוכבים עם ראש של אבן: דיברנו בעבר לא מעט על החוקים הבלתי כתובים של הענף. קוד אתי החשוב לרוכבים יותר מאשר כל חוק רשמי. אחד הכללים האלו הוא האיסור לתקוף באיזור ההאכלה, אותו איזור בו הרוכבים מקבלים את השקיות עם האוכל (מוזטים). אלא שרוכב אחד החליט לשבור את הכלל הזה, ועוד בקטע של האלפ דואז – פייר רולאן. התקפה שכמובן קוממה עליו את שאר הרוכבים, ולא השיאה לו שום רווח. זוהי לא ההסתבכות הראשונה של רולאן עם הכללים הלא כתובים. בקטע הטיפוס האחרון בטור האלמותי של 2011, רולאן ברח אל קו הסיום יחד עם סמואל סאנצ'ז, אלא שבמקום לחלוק בהובלה כפי שנהוג במקרים אלו, רולאן סירב לעשות זאת, וישב על סאנצ'ז עד הסיום, שם פרץ קדימה וזכה בקטע. סאנצ'ז לחץ לו את היד, אבל לא היה קשה לדמיין את ה"איחו דה לה פוטה" אותו סינן. בטור של השנה שאחר כך, איזשהו מנוול פיזר מסמרים לאורך הדרך, מה שגרם לסכנת נפשות לרוכבים. הפלוטון בראשות המוביל דאז, ברדלי וויגינס, החליט לנטרל את הקטע, וכל הרוכבים נענו מלבד אחד – רולאן כמובן. ואולי שמו הפרטי של רולאן מעיד על האיש, כי פייר בצרפתית זה גם אבן.

ג'אני בי גוד: אם במקרי ראש עסקינן, ג'אני מוסקון האיטלקי הוא ודאי אחד כזה. מוסקון היה אחד הדומסטיקים בחבורה האיכותית של סקיי, והיה לו חלק חשוב במישורים וגם בנג"ש הקבוצתי. אלא שבמהלך קטע 15, הוא חבט ברוכב הצרפתי אלי גסברט, מה שהביא להרחקתו מהמירוץ. ההרחקה הגיעה בדיוק לפני קטעי הפירנאים הקשים, מה שיצר בעייה לקבוצת סקיי. זוהי לא ההסתבכות הראשונה של מוסקון עם החוק במירוצים. לפני שנתיים הוא ספג השעייה של שישה שבועות מקבוצתו, לאחר שהטיח ברוכב הצרפתי קווין רזה שורה של קללות ועלבונות, חלקן על רקע גזעני. בהמשך טען השוויצרי סבסטיאן רייכנבאך כי מוסקון הפיל אותו בכוונה במהלך מירוץ, טענה לה לא נמצאו ראיות מספיקות. באליפות העולם האחרונה, הורחק מוסקון מהמירוץ לאחר שתפס טרמפ על רכב של נבחרתו. נראה שלקבוצת סקיי, קבוצה קשוחה ומוכוונת מטרה, תפקע הסבלנות ממעלליו של האיטלקי, והיא תיפרד ממנו לאחר הטור. אגב, ההרחקה של מוסקון הושגה בזכות תקדים במירוץ הזה, בדמות שופט וידאו. כמו ה-VAR במונדיאל, גם כאן נעשה שימוש רשמי בוידאו בפעם הראשונה, דבר שדומה שהיה צריך לקרות הרבה לפני כן, כמו למשל בהרחקה מעוררת המחלוקת של פטר סאגאן מהטור הקודם.

ואם כבר סאגאן: נגמרו כבר המילים על אלוף העולם. הוא השווה את שיא שש הזכיות בחולצה הירוקה, שהוחזק ע"י אריק זאבל הגרמני, תחרות שהפכה לגארבג' טיים כבר מתחילת המירוץ. מאותו השלב הוא גם שבר את השיא של מספר הימים הכללי בו אחז בחולצה הירוקה, שעמד על 50. והוא גם זכה בשלושה קטעים. ככה בקטנה. אבל במירוץ הזה הוא נגע באוהדים ממקום לא מוכר אצלו. זה קרה אחרי ההתרסקות באחת הירידות של קטע 17 הקצר והברוטלי. מדובר בתרחיש מאד לא אופייני לסאגאן, הנחשב לאחד הטכניקנים הטובים בענף. מה שקרה אחר כך היה אף פחות צפוי, כשבעקבות המראה של סאגאן הסובל על הטורמאלה, חלחלה ההכרה שהוא עשוי לא לסיים את המירוץ, אם לא יעמוד במגבלות הזמן. הקטע נגמר בניצחון היפה של רוגליץ', אבל ההתעניינות בקטע נמשכה עד כמעט 40 דקות לאחר הזכייה בו, כדי לוודא שסאגאן שרד אותו, מה שבסוף קרה. בסיום הקטע אמר סאגאן שהוא גאה בעצמו, וכי הקטע הזה היה הרבה יותר חשוב לו משלושת הקטעים בהם זכה. גם לנו, פטר, גם לנו.

הדמעות שוטפות את אבק הדרך: קטע 9 היה אחד הברוטליים במירוץ הנוכחי. הקטע חיקה את הקלאסיקה של פאריס-רובה, כולל קטעי הפאבה, שהפילו רוכבים רבים אל הקרקע. הקטע גמר את חלומות ה-GC של ריצ'י פורט וריגוברטו אורן, ובכלל היה כאוטי כפי שהקלאסיקה הזאת של האביב מחייבת. אל קו הסיום פרצו מתוך קבוצת המובילים איב לאמפר, גרג ואן אוורמאט וג'ון דגנקולב. נגלגל עכשיו אחורה ל-2015. דגנקולב הוא אחד המאיצים\קלאסיקנים הטובים ביותר בענף. הגרמני זוכה במונומנטים כמילאנו סאן רמו ופאריס-רובה, וזה אחרי שבשנה הקודמת הוא זוכה בארבעה קטעים בוואלטה. בסוף השנה הוא יוצא עם קבוצתו למחנה אימונים בספרד, שם נהגת בריטית קשישה נוסעת נגד כיוון התנועה, ומעיפה את דגנקולב וחבריו לכל עבר. דגנקולב נפצע, ואחת מאצבעותיו כמעט נתלשת ממקומה. הפציעה הפכה את דגנקולב לצל של הרוכב אותו הכרנו לפני כן. הוא אמנם חזר לרכב, אך לא הצליח לשחזר בשמץ את היכולת המופלאה מהשנים הטובות. הוא עבר קבוצה, אך הפך ללא רלוונטי מול הסוסים הצעירים, החזקים – והבריאים. אם נחזור לקטע 9, אז דגנקולב כאמור מצא עצמו דוהר אל הקו עם לאמפר ו-ואן אוורמאט. את הסיומות העוצמתיות של לאמפר ראינו כבר בלא מעט קלאסיקות, ו-ואן אוורמאט, ובכן, הוא ואן אוורמאט. דגנקולב מצא עצמו מוליך את שני הבלגים אל הקו, כשהפריצה של אחד מהם הייתה אמורה להיות עניין של זמן. אלא שהקצב שבו רכב דגנקולב לא איפשר לאף אחד מהם לעקוף אותו, והוא חצה ראשון את הקו, אל עבר הזכייה הראשונה שלו בקטע בטור. בראיון שלאחר הקטע, הוא התקשה להוציא משפטים שלמים מרוב הדמעות. דמעות של רוכב שהיה בפסגה, אבל כולם הפסיקו לספור בגלל דבר שהיה מחוץ לשליטתו. בקרב המעריצים של הענף שורר ויכוח תדיר, אם לקטעי פאבה מהסוג שראינו בקטע 9 יש מקום בגראנד טורים. האושר שראינו בדמותו של דגנקולב צריך לתת תשובה ניצחת לויכוח זה.