בשבת הקרובה תצא לדרך המהדורה ה-105 של הטור דה פראנס. בתוך קדחת המונדיאל וטורניר ווימבלדון, אנו עדיין צפויים לקבל טור המבטיח להיות ייחודי ומרתק מכמה וכמה סיבות. סיבה אחת לכך היא המסלול המתוכנן של הטור. לכאורה יש לנו טור במבנה דומה למדי לזה של קודמיו – פתיחה בקטעים שטוחים, קטעי מעבר, קטעי טיפוס באלפים ובפירנאים ושני קטעי נג"ש (אישי וקבוצתי). גם דרגת הקושי של המירוץ נראית דומה במבט ראשון לקודמיו – 6 קטעי טיפוס, ו-53 פסגות מדורגות סה"כ, הם משהו שאנו רגילים לראות. עדיין, המארגנים של המירוץ דאגו לסדר לנו עניין בדרכים שונות ומשונות. קטעי הטיפוס, המתחילים הפעם באלפים ומסתיימים בפירנאים, כוללים מנה יפה של פסגות קלאסיות, ששמותיהן יעבירו צמרמורת בגבו של כל חובב אופניים – האלפ דואז, הטורמאלה, צלב הברזל, לה מדלן ולה קולומבייה. לפסגות הקלאסיות האלה המארגנים הוסיפו כמה פסגות חדשות, שהדובדבן שבהן היא הקול דה פורטה. זוהי הפסגה הגבוהה ביותר של הפירנאים בטור אי פעם, פסגה הגבוהה מהטורמאלה האימתני בכ-100 מטר. ואם לא די בכך, פסגה זו מסיימת את קטע 17, הכולל עוד שתי פסגות בדרגה 1, ושאורכו 65 ק"מ בלבד! קונספט נועז וחדשני, שמארגני הטור בחרו להכניס לראשונה השנה. גם בקטעי המעבר החליטו המארגנים להכניס הרבה פלפל, בדמות שתי קלאסיקות אביב בזעיר אנפין – הפלש ואלון ופריס-רובה. כך נראה בקטע 6 מירוץ פלש ואלוני למהדרין, כשאת הקיר של הוי יחליף הקיר של ברטן (בכלל העובדה שהמירוץ כולל השנה את איזור ברטן משמחת ביותר). בקטע 9 נראה מיני מירוץ פריס-רובה, שרובו יתרחש על התוואי של קלאסיקת האביב, הכולל 15 קטעי פאבה וסיום בעיירה רובה (אך לא בוולודרום). גם המיקום של שני קטעי הנג"ש שובר את שגרת המירוצים האחרונים. את הנג"ש הקבוצתי נפגוש כבר בקטע 3, מה שיבטיח התמודדות ברמת ה-GC בשלב מוקדם, בעוד שקטע הנג"ש האישי יהיה האחרון לפני הקטע הייצוגי בשאנז אליזה, מה שיחזיר אותנו אולי לסיום מרתק בסגנון הטור של 2011. שאפו חברים.

הסיבה השנייה שבזכותה הטור הקרב הולך להיות בלתי נשכח היא סגל המשתתפים. העובדה שאליפות העולם השנה מיועדת למטפסים (לא דבר שגרתי) מביאה לכך שעל מירוץ הוואלטה הנערך לפניה לא יהיו קופצים רבים. נוסיף לכך את העובדה שכמה מהמשתתפים הבולטים החליטו ללכת על דאבל ג'ירו-טור, ונקבל השנה קרב פסיכי על החולצה הצהובה. הנה כמה מהמתחרים הבולטים:

כריס פרום (סקיי, בריטניה): כמה תשומת לב שפרומי משך בתקופה החולפת, הרבה יותר מהרגיל, ולא תמיד מהסיבות הנכונות. לאחר פרשת הסלבוטמול מהוואלטה האחרונה, בה נמצא שלקח מינון כפול מהרגיל של החומר (הפעיל במשאף נגד אסטמה), הישגיו האחרונים היו בסכנת פסילה, והשתתפותו בטור הוטלה בספק. הספק הפך לעובדה קיימת, כשמארגני הטור הודיעו לו בתחילת השבוע שנאסר עליו להשתתף בו. אלא שרק יום אחד אחר כך, הודיע ה-UCI (איגוד האופניים הבינלאומי) שהחליט לסגור את התיק נגדו, בהסתמכו על הממצאים של WADA (הסוכנות העולמית למלחמה בסמים). ההודעה המשמחת לא פירטה יותר מדי, והיא מן הסתם תידון עוד הרבה בתקופה הקרובה. עדיין, היא כמובן מאפשרת לפרומי להשתתף במירוץ, כמו גם לשמור על הישגיו האחרונים, שהיו בסכנת פסילה. אלו כללו את ההישג חסר התקדים של זכייה בכל שלושת הגראנד טורים ברצף (בעידן הוואלטה בקיץ), מה שיהפוך זכייה בטור הקרוב להישג בלתי נתפס עוד יותר. בנוסף, פרום אוחז בארבע זכיות בטור, וזכייה נוספת תכניס אותו למועדון החמש היוקרתי, שבו נמצאות אגדות כז'אק אנקטיל, אדי מרקס, ברנאר הינו ומיגל אינדוראין (המספר הרב ביותר של זכיות, לאחר הפסילות של ארמסטרונג). פרום הוא ודאי מועמד ראשי לזכייה. אין מבין מתחריו רוכב שלם יותר ממנו, המצטיין בכל האספקטים של הרכיבה. גם לקילר אינסטינקט הפרומי האופייני היינו עדים בג'ירו האחרון, שהיה אבוד לחלוטין מבחינתו עד לקטע הבלתי נשכח על הקולה דלה פינסטרה. אם לא די בכך, קבוצת סקיי העמידה לפרום את הסגל החזק ביותר האפשרי, עם דומסטיקים כתומאס (אחד שכבר עמד להחליף את פרום במירוץ), פולס, קביאטקובסקי, מוסקון, קסטרובייחו וברנאל (כוכב העתיד של הקבוצה). קבוצה הצפוייה לאפשר לפרום יתרון משמעותי כבר בקטע 3 של הנג"ש הקבוצתי, בשאיפה שישמור עליו עד לסיום המירוץ. אלא שהאויב הגדול ביותר של פרומי הוא הג'ירו שברגליו. הוא אמנם הצליח גם בשנה שעברה לזכות בשני גראנד טורים ברצף (טור+וואלטה), אך קשה להשוות את מצבת המתחרים שלו שם לזו של המירוץ הנוכחי. השאלה כמה המאמץ של הג'ירו יגבה ממנו היא שאלת המפתח של המירוץ הזה.

נאירו קינטאנה (מוביסטאר, קולומביה): לטור הנוכחי מתייצב קינטאנה כסוג של אנדרדוג. מאז הזכייה בוואלטה של 2016, הקולומביאני לא הראה שמץ מהיכולות שהפכו אותו אולי למטפס הטוב בענף. בנוסף, הנחיתות הבולטת שלו בנג"ש מחרבת לו מירוץ אחר מירוץ. קינטאנה כבר זכה בג'ירו ובוואלטה, אך בטור הוא נתקל עד כה במחסום בלתי עביר בשם פרום וסקיי, ואלא אם יצליח לחזור ליכולות הטיפוס המרשימות שלו מלפני שנתיים ושלוש, הוא ימשיך להתרסק על הקיר הזה. למירוץ הנוכחי הוא מגיע עם קבוצה שתירה יחד איתו בכל התותחים. זה יכלול את אלחנדרו ואלוורדה ומיקל לאנדה, כשגם מארק סולר הצעיר אמור לעזור בקטעי הטיפוס הקשים. יהיה בעיקר מעניין לראות כיצד לאנדה ישמש כדומסטיק של קינטאנה. הבאסקי הסורר הוא בעל אופי סוליסטי למדי, והבריחות שלו לחבר קבוצתו פרום בטור הקודם זכורות היטב לחובבי הענף. לאנדה מבטיח להיות ילד טוב בטור הנוכחי, ואם אכן זה יהיה המצב, ידיה של קבוצת סקיי צפויות להיות מלאות עבודה בקטעי הטיפוס. ואלוורדה כנראה יזכה לתפקיד חופשי יותר, ודאי בקטעים הפאנצ'יים יותר בהם יחפש ניצחון (ואולי נקמה באלאפיליפ על פלש ואלון). בכל מקרה על החבורה המוביסטארית יהיה להביא את קינטאנה ביתרון משמעותי לפני קטע הנג"ש האחרון. חתיכת משימה.

וינצ'נזו ניבאלי (בחריין-מרידה, איטליה): מלבד פרום, ניבאלי הוא היחיד מבין המתחרים (ומהיחידים אי פעם) עם זכיות בכל הגראנד טורים על חגורתם. לאיטלקי ברור שזאת תהיה אחת ההזדמנויות האחרונות שלו לזכות בטור, כאחד שנראה כבר בצד היורד של הקריירה. אלא שכבר ראינו אצל ניבאלי שהצד היורד הוא החזק אצלו, וישנן מספיק ירידות בהן יוכל לעשות שמות בפלוטון. בכלל מדובר באחד הרוכבים המרגשים שיתייצבו למירוץ, אחד שלא מפסיק להפתיע בזמנים הבלתי צפויים ביותר. כך ראינו אותו זוכה במירוץ מילאנו סן רמו השנה, מירוץ המיועד בעיקר למאיצים, לאחר התקפה בקילומטרים האחרונים שהותירה את כל המאיצים בהלם. ניבאלי ודאי יזכור לטובה את קטעי הפאבה, שהיו חלק מהגורמים לזכייה שלו בטור ב-2014. גם הוא ילווה בקבוצה חזקה מאד במירוץ הזה, כזו שתכלול את האחים איזאגיר ואת דומניקו פוצוביבו.

ריצ'י פורט (BMC, אוסטרליה): המראה של ריצ'י פורט מתרסק בירידה מהר החתול היה אחד המראות הזכורים של הטור הקודם. פורט הספיק להתאושש מההתרסקות המזעזעת, והוא מגיע לטור הנוכחי בכושר מצויין, כשעל חגורתו זכייה בטור דה סוויס ממש לפני הטור. בהנחה ובתקווה שלא יקרה לו שום דבר בסגנון של הטור הקודם, הוא בהחלט יכול להגיע להישגים נאים בטור הנוכחי. לקבוצת BMC אמור להיות חלק משמעותי בעניין, בטח כשמדובר בקבוצה היחידה על הנייר, המסוגלת לתת פייט לסקיי בנג"ש הקבוצתי. אם זה יספיק גם בהרים הגבוהים, זה כבר פחות בטוח. בכל מקרה לחברי הקבוצה תהיה מוטיבציה מיוחדת להוכיח יכולת טובה במירוץ זה, על רקע הדיווחים המטרידים שהיא צפוייה להתפרק בסיום העונה.

טום דומולאן  (סאנווב, הולנד): את דומולאן ראינו מתחרה מול פרום בג'ירו האחרון, וכמו לבריטי, הוא צפוי להגיע עם המשקולת של המירוץ באיטליה על הרגליים. עוד משקולת שהוא צריך לסחוב היא החולשה היחסית של קבוצתו, ודאי כשסגנו הראשי, וילקו קלדרמן, נפצע בסמוך למירוץ, ולא יתתייצב אליו. כמו בג'ירו אנו צפויים לראות אותו אותו מטפס בקצב שלו את ההרים הגבוהים, כשהוא מתסכל את המתחרים שכבר חושבים שהצליחו להיפטר ממנו. יהיה כדאי להם לעשות את זה, אחרת אם יגיע בפיגור קטן לפני קטע הנג"ש האחרון, הוא עוד יכול לקחת את המירוץ.

רומאן בארדה (AG2R, צרפת): בארדה מהווה בשנים האחרונות את התקווה המקומית לזכייה בטור. הוא ודאי נמנה על צמרת המטפסים בענף, מה שהספיק לו על מנת להתייצב בפודיום של שני הטורים האחרונים. אלא שהיכולת הדלה שלו בנג"ש היא גם זאת שמונעת ממנו לעשות יותר מזה.

אדם ייטס (מיצ'לטון-סקוט, בריטניה): אחרי השליטה של אחיו סיימון בג'ירו האחרון, שהסתיימה בהתפרקות קולוסאלית, הגיע התור של האח התאום אדם. אדם הוא מטפס לא פחות (ואולי אף יותר) מוכשר מסיימון, ונותר לראות עד כמה זה יספיק מול כל התותחים שמסביב. נראה שלפחות בכל הקשור לסיוע קבוצתי יהיה לו יותר קשה, כי קבוצתו שמה את כל הצ'יפים על הג'ירו, כך שמלבד מיקל נייבה המצויין (שהיה גם בג'ירו), הוא בעיקר יצטרך לשבת על המתחרים.

פרימוז רוגליץ' (לוטו יאמבו, סלובניה): הסלובני, שהתחיל בכלל בענף קפיצות הסקי, עשה בשנים האחרונות הסבה מקצועית לרכיבת כביש, והפך מאז לאחד הרוכבים המלהיבים בענף. מדובר במטפס מצויין, דסנדר נועז ואחד השענים הטובים ביותר שיש, היכול בהחלט לראות עצמו כחומר של זכייה באחד הגראנד טורים בעתיד. למי שמחפש סוס שחור במירוץ זה, רוגליץ' בהחלט יכול להיות האחד.

מתמודדים נוספים, כאילנור זכארין, ריגוברטו אורן, דן מרטין, ראפאל מייקה, וורן בארגי, באוקה מולמה ויאקוב פוגלסאנג, ישלימו מצבת מתחרים גרנדיוזית על ה-GC.

גם בגזרת הקטעים השטוחים והחולצה הירוקה נראה כאן את כל צמרת הענף. פרננדו גביריה הראה השנה שבכל הקשור לספרינטים עוצמתיים, אין לו יותר מדי מתחרים. ברגע שיצבור יותר ניסיון, ויידע גם מתי לצאת לספרינט, יהיה קשה עד בלתי אפשרי לעצור אותו, ודאי כשכל קבוצת קוויק סטפ מאחוריו (או מלפניו ליתר דיוק). דילן גרונבייגן יהיה אחד מאלה שינסו לעשות זאת, וכך גם מרסל קיטל, אנדריי גרייפל ואלכסנדר קריסטוף. מבין המאיצים שגם יתחרו על החולצה הירוקה נראה כאן קודם כל את פטר סאגאן. אלוף העולם כבר הספיק לשכוח מעוגמת הנפש שנגרמה לו עקב הפסילה בטור הקודם, ויהיה המועמד הראשי לזכות בחולצה, בניסיון להשוות את שיא הזכיות בה. מולו נוכל לראות את זוכה השנה שעברה, מייקל מתיוס (אם כי הוא חוזר מפציעה) ואת ארנו דמאר.

אז במקביל למונדיאל ולווימבלדון, וגם אחריהם. ההצגה הטובה בתבל. אנחנו נהיה כאן כדי ללוות, גם בדיומא.