סיום: הפועל ירושלים – מכבי חיפה 76:83

צילום: עודד קרני ולירון מולדובן, מינהלת ליגת העל

והיא לפני סיום. 33 מחזורים, סיבוב אחד של פליאוף, פיינל פור ונגמר. עונה ארוכה במיוחד של הכדורסל הישראלי מגיעה הערב לסיום עם גמר, שכצפוי, אף אחד לא יכל לחזות אותו בין הפועל ירושלים למכבי חיפה במשחק שייערך בהיכל יד אליהו בתל-אביב.

כולכם מוזמנים כמובן, לבלוג החי כאן באתר, החל מהשעה 21:00 בערב שבסופו תהיה לנו אלופה חדשה ותסתיים ותחתם עונת הכדורסל 2016/17.

את החלק ההיסטורי לקראת הגמר מיצינו אתמול ועכשיו בואו נדבר כדורסל. קדימה לעבודה.

*

לא ציפינו. אם היו אומרים לי בחודש פברואר שגמר הליגה הסדירה בכדורסל יפגיש את מכבי חיפה והפועל ירושלים כנראה שהייתי מתקשה להאמין. בכל זאת, מכבי חיפה דשדשה באותו שלב במרכז הטבלה והפועל ירושלים הייתה רחוקה מאוד מלהרשים.

אם היו אומרים לי בחודש מאי שגמר הליגה הסדירה בכדורסל יפגיש את מכבי חיפה והפועל ירושלים כנראה שהייתי מתקשה להאמין. בכל זאת, הפועל ירושלים שיחקה כדורסל בינוני, חסר חיות, אנוכי ונטול השראה ואילו מכבי חיפה, ליקקה את מכת פציעתו של וויל גרייבס ונאבקה עם גלבוע/גליל הצנועה על כניסה לפיינל פור.

אבל ככה זה בליגת העל וכבר אמרנו את זה חזור ואמור – לחדשות מלפני חודש אין תוקף היום. מה שהיא הוא לא מה שיהיה ויש כל רגע חדש תחת השמש. זו הבעיה אבל זה גם כל הקסם.

אז הערב יתייצבו לגמר הליגה שתי קבוצות שבשום שלב בעונה לא נראו בכושר טוב כמו שהן נראות עכשיו. שתיהן מגיעות אחרי ארבעה ניצחונות רצופים, דבר שירושלים השיגה פעם אחת וחיפה גם זה לא ואף אחת מהן לא הצליחה לרשום חמישה ניצחונות ברצף, מה שהאלופה בסיום המשחק אכן תשיג.

בניגוד למנהגי, הפעם אני לא אהמר על המנצחת. לא שאני מפחד לטעות (מי שמכיר אותי יודע שאני לא רק שלא מפחד אלא גם לא מתבייש להודות בזה) אלא שפשוט אני לא יודע -זה יכול ללכת לכל כיוון. הראש אומר הפועל ירושלים, הלב רוצה מכבי חיפה, לירושלים לא מגיע כי היא באמת זלזלה העונה בכדורסל הישראלי ובמפעלים הזה שהיא מגיעה אל נקודת הסיום שלו, לחיפה לא מגיע כי היא עשתה אלף ואחד שינויים וכמעט פספסה את הפליאוף בגלל כדורסל לא מספיק טוב. ומצד שני, לירושלים היה את הסגל הטוב ביותר העונה וחיפה היא הקבוצה עם הכושר הטוב ביותר העונה והכדורסל שלה בפליאוף הוא סיפור ענק בפני עצמו.

חיפה? ירושלים? מי יודע. העונה המשוגעת של הכדורסל הישראלי תסתיים הערב ולנו לא נותר אלא לקוות שגם המשחק הערב יעמוד בציפיות ויהיה בלתי צפוי, מרתק והפכפך, כמו כל העונה כולה.

*

אם כבר אנחנו כאן. אל תתנו למקום השמיני בסוף העונה הסדירה להטעות אתכם. מכבי חיפה היא לא מקרה קלאסי של קבוצה שמגרדת כרטיס להצגה הראשית ומפלסת את דרכה לגמר בסיפור סינדרלה שכמו נכתב להוליווד. לא, לא. מכבי חיפה היא בהחלט קבוצת כדורסל ראויה.

מבט על הסגל הנוכחי של חיפה מראה כמה הקבוצה הזו נבנתה בחוכמה וכמה שלב אחר שלב, לבנה אחר לבנה, נבנה שם בהיגיון סגל מנצח. הישראלים של חיפה הם אולי לא הטובים בליגה אבל הם בלי ספק הלוחמניים בליגה. עוז בלייזר, עמית שמחון, ווילי וורקמן הם כולם שחקנים שלחימה והשקעה הביאה אותם למקסם את היכולת שלהם הרבה מעבר למה שציפינו. ג'ון דיברתולומיאו, הכוכב הזורח בשמי חיפה, הוא הקצנה של התופעה הזו. הוא שחקן שעבודה קשה ואינסוף מוטיבציה הופכות אותו להיות אחד השחקנים הבולטים בליגה בנקודת הזמן הזו.

לצד הרביעייה הישראלית הלוחמנית והלא מתפשרת, ישנם שלושה זרים מעולים. גרגורי ורגאס בלט כמוציא ומביא של מכבי חיפה בעונה שעברה. הוא היה המנוע, האנרג'ייזר, האיש שעל פיו יישק דבר. החזרה שלו לחיפה באמצע העונה האחרונה סימנה את המנהיגות שכה הייתה חסרה בקבוצה. יחד עם דיברתולומיאו שחובר אליו לפרקים לקו האחורי פתאום לחיפה יש המון חכמה וכוח בקו האחורי.

עוד הובא באמצע העונה קווין פינקני. שחקן ותיק ומנוסה שכבר ראה דבר או שניים בכדורסל (אפילו בזה שלנו), שנלחם על כל כדור, שיודע את מקומו ועושה עבודה שחורה בשקט ורק בהצצה בדף הסטטיסטיקה מתברר פתאום שיש לו מספרים דו ספרתיים בנקודות ובריבאונדים. גם אורלנדו מנדז-ולדז הזר השלישי הוא שחקן שאי אפשר להתעלם ממנו. שחקן שקט, נחבא אל הכלים, שנותן המון בהגנה ומהווה איום משמעותי בהתקפה.

ומאחורי כל אלה – עופר רחימי. מאמן שעד לפני שבוע לא היה עליו אפילו ערך בוויקיפדיה. רוקי שבהזדמנות הראשונה שלו כמאמן ראשי סוחב את הקבוצה שלו כל הדרך לגמר, מנהיג את השחקנים וזוכה לאמונם. גם רחימי לא מגיע להצלחה הזו סתם. חמש שנים כעוזר מאמן במועדון עשו את שלהם ונתנו לו את הניסיון הנדרש לקחת צעד אחד קדימה. בפליאוף הנוכחי הוא מוכיח שבמשך העונה הזו הוא כבר שילם את שכר הלימוד שלו ועכשיו הוא מוכן לעבודה המעשית.

כל אלה יחד מרכיבים קבוצה שחוברה לה יחדיו בדיוק בזמן הנכון העונה ולא בכדי. הטלטלות שעברה חיפה העונה בסגל, גרמו לכך שרק בסיבוב השלישי הקבוצה נכנסה לכושר. ניצחון הליגה על מכבי ת"א הוציא אותה לדרך חדשה אבל אליה וקוץ בה – וויל גרייבס, חבר מוכשר ואתלטי נוסף בסגל הזה סיים את העונה והפיל את רוחה של הקבוצה בסיום העונה. בפליאוף – הרוח חזרה למפרשים והיא ממשיכה לנשוב ובגדול כל הדרך עד הגמר. ההגנה של חיפה והאגרסיביות שלה שלא תמיד התאימו לליגה הסדירה , מתלבשת היטב על התקופה הזו של העונה והופכת את מכבי חיפה לאחת משתי הקבוצות שמגיעות לישורת האחרונה.

בחצי הגמר כתבנו על חיפה שהיתרון שלה הוא שאין לה מה להפסיד. העיקרון הזה תקף היום אבל בערבון מוגבל. אף אחד לא יבוא בטענות לחיפה אם לא תזכה באליפות אבל ברגע שהגעת למעמד המחייב – נדמה לי שכל שחקן יתאכזב עמוקות אם לא יזכה בו. אם כבר חיפה הגיעה לגמר אז כדאי כבר שהיא תצא מנצחת.

בשביל לנצח חיפה תצטרך להיות אגרסיבית כמו שהיא יודעת והציגה בשבועות האחרונים, לקלוע באחוזים סבירים מחוץ לקשת, להימנע מבעיית עבירות, לנצל את הרכות של ירושלים בצבע ע"י חדירות והכנסות פנימה לפינקני ובלייזר ולשחק לא מעט עם שני גארדים יוצרים על המגרש (ורגאס ודיברתולומיאו יחד). אם היא תעמוד במשימות הללו, היא בהחלט יכולה להפוך את הסיפור של הקבוצה הירוקה בעונה הנוכחית לאחד מהסיפורים הטובים שנכתבו בכדורסל הישראלי מאז ומעולם.

*

ההבדל הקטן בין הצלחה לכישלון. באיזה מצב רוח תגיע הפועל ירושלים למשחק הערב? זו השאלה הגדולה. מול מכבי ראשון לציון בחצי הגמר וגם מול עירוני נהריה, ברוב שלבי הסידרה, ירושלים עלתה לפרקט כאילו הוא שייך לה. הקבוצה של סימונה פיאנג'יאני שכבר הספדנו אותה ולעגנו עליה לא מעט, הצליחה להראות לנו שמה שהם שכחו, אחרים עוד לא למדו ושגם ניצול של חמישית מהכישרון שגלום בקבוצה הזו, עדיין עולה על רוב קבוצות הליגה.

לירושלים זה יהיה המשחק החמישי ברציפות שהפסד בו יסיים לה את העונה (במקרה דנן, גם ניצחון יסיים לה את העונה…) וכאמור, בינתיים היא עומדת בלחץ היטב. ובכל זאת, הקבוצה שעומדת מולה היום חזקה יותר מהיריבות שלה עד כה והסיטואציה, זו שירושלים הייתה בה רק לפני עונה אחת וקפאה (ולמעשה הייתה בה כבר שלוש פעמים מאז תחולת השיטה הנוכחית ובכולן היא הפסידה), היא הקשה ביותר.

המשחק הערב הוא ההבדל בקטן בין עונה שבירושלים יכולים לסמן כעונה מוצלחת לבין כישלון שרבים משחקני הסגל ייתנו עליו את הדין עם הישמע הגונג האחרון. אליפות, חצי גמר אירופאי וגמר גביע המדינה נשמעים הרבה יותר טוב מאשר אי הצלחה לזכות בשום תואר. ירושלים כיוונה השנה בגדול, החתימה שחקנים נוצצים, בזבזה עשרות מיליוני שקלים והנחיתה מאמן מהשורה הראשונה. זה יהיה תסכול גדול מאוד בשבילה ובשביל אוהדיה, לומר שאחרי כל זה הקבוצה דרכה במקום ביחס לעונה שעברה.

ועם כל הלחץ הלא פשוט הזה, מגיעה ירושלים היום לפגשו את מכבי חיפה. האדומים, שמניסיון העבר, יגיעו מגובים בקהל שיקנה תחושה ביתית, יצטרכו להיות לוחמניים כמו שהם לא הרבו להיות העונה, יצטרכו להיות ממושמעים וחבריים כמו שהם לא תמיד זכרו להיות ויצטרכו לתפקד גם ברגעים קשים, כמו שהם לא תמיד הצליחו.

סימונה פיאנג'יאני נמצא בשלב כזה של העונה שבו יש מספר שחקנים מסוים שהוא סומך עליהם, רובם זרים. בר טימור ויותם הלפרין לא מקבלים הרבה דקות פרקט, דייסון, קינזי, אליהו, האוול וג'רלס הם המניות הבטוחות וכל השאר באים למלא נפח. אם פיאנג'יאני ישכיל דווקא לעשות את הדבר ההפוך ולנסות לרדת לעומק הסגל שלו, יש סיכוי לא קטן שהוא ינצח את חיפה בנקודה שהיא חלשה בה. הסגל של חיפה קצר, פינקני מצא את עצמו עם הלשון בחוץ ברגעים לא מעטים של המשחק מול מכבי ת"א וכמו ירושלים זה משחק שני של הקבוצה הזו בשבוע כשהפעם לא היה לירוקים מנוחה של שבוע לפני המשחק. שימוש נכון בטרוויס פיטרסון, הדקות של אמארה בצבע ובר טימור עלולות להיות היתרון שירושלים תגיע איתו למשחק. האם פיאנג'יאני יראה את זה – זה סימן השאלה הגדול לקראת הערב.

ומעבר לזה, ירושלים צריכה לשחק פנימה ולנסות לסחוט עבירות, לסגור לריבאונד טוב ולמנוע מחיפה את ההזדמנויות השניות שהיא כל-כך אוהבת, לשחק האחד בשביל השני, לחסום לקלעים (טרוויס פיטרסון, אם יקבל דקות, יכול להיות נשק משמעותי) ואלי הכי חשוב – לרצות, כאילו אין מחר, כאילו העונה של ירושלים תלויה בזה. כאילו זה ההבדל בין הצלחה לכישלון.

*

שימו לב: ישנן שתי זירות בהן יוכרע הקרב הזה. הראשונה, זירת האגרסיביות. ירושלים יודעת להיות קבוצת הגנה מצוינת וחיפה הגיעה לכאן רק בזכות הגנה. לכן, סביר שהסקור יהיה נמוך ומי שתצליח לייצר יותר האסל, תשיג יותר פוזשנים ובפשטות, תפגין מוטיבציה יותר גבוה, תשיג יתרון שעלול להיות מכריע.

הזירה השנייה והמשמעותית אולי עוד יותר היא קרבות הגארדים של המשחק. הקו האחורי של חיפה שכולל את דיברתולומיאו, ורגאס ומנדז- ולדז מול קו אחורי שכולל את ג'רלס, דייסון, טימור והלפרין. שם המשחק פה יהיה יצירתיות. מול ההגנה הנושכת של חיפה צריך רוגע, שלווה ויכולת לזהות מיס-מאצ'ים ולנסות לנצל אותם. אם עוברים את קו ההגנה הראשון של חיפה, החיים נראים יותר קלים ומה שעבד לגל מקל בחצי הגמר, תקף גם לגארדים של ירושלים. הם רק צריכים לזכור שזה המצב ולנסות למצוא את הפרצות עם חכמה ויוזמה. מהצד השני, ירושלים עם אוסף שומרים מוצלח שכולל את דייסון וקינזי בעיקר, מסוגלת לעצור גארדים יריבים מלעשות את הדברים הפשוטים בצורה יעילה. זה אומר שהגארדים של חיפה יצטרכו להיות אובר-יצירתיים, זה אומר שעמית שמחון יצטרך ליזום יותר וזה אומר שהסמל המסחרי של חיפה בפליאוף – סלים בלתי אפשריים של דיברתולומיאו (ושל וורקמן מדי פעם) יצטרכו להמשיך להיקלע כי על זה יקום ויפול דבר.

וחוץ מזה, תפנו מבט ללוח העבירות, לרעננות של הקבוצות אם היא בכלל תהיה קיימת, לקרבות הריבאונד ואם יישאר לכם זמן אתם יכולים גם לזרוק מבט ליציע, אולי תראו שם את שמעון מזרחי שואל את עצמו איך בפעם השלישית ברציפות, הקבוצה שלו לא על המגרש.

*

למה פיינל פור? בשאלת השיטה הקלוקלת ומדוע ממשיכים איתה דשנו פעמים רבות העונה כשרוב הקוראים כמו גם אני, הבענו התנגדות לשיטה שעשתה את שלה, יצרה מתח בליגה ועכשיו יכולה לפנות מקום לפליאוף נורמאלי כמו בכל מדינה מתוקנת (ומי שחושב שמשתמע מדבריי שישראל היא מדינה מתוקנת, טועה ומטעה)

והנה בשבוע האחרון קיבלנו תשובה מעניינת לשאלה איך קורה שהשנה היא 2017 והשיטה הבלתי ספורטיבית הזו עדיין אתנו. לקראת משחק הגמר החלו אוהדי שתי הקבוצות המשתתפות להתלונן על מחירי הכרטיסים הגבוהים שהאמירו עד 155 ₪ לכרטיס (במקום גרוע). מינהלת הליגה טענה בתגובתה הרשמית שיש עלויות גבוהות לכוח השיטור במגרש ושמלבד זאת, בשביל לקבל הצגה טובה, צריך לשלם סכום ראוי.

ובכן, אולי זה הסיפור של הפיינל פור. כי בסוף, עם או בלי קשר לספורט, יש פה פרה חולבת, אירוע ספורטיבי נעלה שאפשר לגבות עליו מחירים גבוהים ולגרוף קופה נאה שתלך אל המינהלת ואל כל 12 קבוצות ליגת העל בחלוקה שווה. שיש סדרות, רק הקבוצות שמשחקות בהן מרוויחות. שיש פיינל פור כולם מרוויחים. טוב, נו, לא כולם. אנחנו האהודים ממשיכים להפסיד שנה אחרי שנה…

*

צפייה מהנה לכולם ונתראה בבלוג החי.

מנחם לס

בעל האתר ועורך ראשי

לפוסט הזה יש 145 תגובות

  1. יאיר נפלא כרגיל .
    ירושלים תנצח בגלל הניסיון ועוד היבטים מנטלים יותר ממקצועיים.
    כתבתי על כך בהרחבה תגובה במאמר הקודם.

    1. תפסיד!
      כי אמארה לוזר ומפסיד תמיד במעמדים גודלים וכי מכבי חיפה ווינרית עם שחקנים קשוחה ברמות אחרות. וורקמן=רודמן.

  2. אנשים הולכים למשחקים רק בזכות הכתבות של זעפרני
    מגיע לו תשלום מהליגה!
    יופי של כתבה עם סיום מוחץ שגורם לחייך (כולל חיוך ציני)
    אין עליך יאיר זעפרני הרב אומן בכתיבה.

  3. גיליתי את האתר במקרה לפני שנה, ומאז אני עוקב בקביעות. סופסוף אתר טוב לחובבי ספורט (מודה שאני רפה הבנה, אבל עדיין אוהב לעקוב). אז קודם כל תודה לכל הכותבים הנהדרים ובראשם לדוק שאני מחכה למעורב שלו בכיליון עיניים.
    מודה שהספורט הישראלי פחות מעניין אותי (כשהספורטאים הישראלים יתיחסו למקצוע שלהם ברצינות נתחייס אליהם ברצינות בחזרה) אבל מחזיק אצבעות לחיפה איך שהוא מרגיש לי שמגיע להם יותר.

  4. מכבי חיפה כבר כמעט 10 שנים בצמרת הכדורסל ההישראלי(למעט שנה-שנתיים ששיחקנו בנשר) ומשום מה עדיין מתייחסים אליה כ"קבוצה קטנה", למרות שיש לה אליפות, עוד 2/3 גמרים וגמר גביע

  5. קצת פחות מפתיע אם אתה לוקח בחשבון שאחת מהקבוצות הייתה מחצית אחת מגמר היורוקאפ וניצחה ניצחנות משמעותיים בספרד.

  6. מצוין יאיר. תודה רבה.
    שתי קבוצות ההגנה הטובות בליגה, ולכן אני צופה יותר מאבקים מאשר שואו.
    לצערי, פינקי לא יוכל לחגוג באותו האופן. האוול וסטודמאייר הם לא רגב ואלכסנדר. אבדן היתרון וצבע והקו האחורי המוכשר יותר של י-ם לא משאירים הרבה מקום לאופטימיות, אבל, כמאמר הקלישאה הנכונה, במשחק אחד הכל יכול להיות.
    יאללה מכבי!

  7. ירושלים תנצח וזוהי תחזית קלה מאד.
    מדוע ?
    1. מקצועית .
    2.מנטלית.
    הרבה פעמים יש הפתעות בעיקר מאירוע מהסוג הזה
    כיצד זה קורה ?
    פשוט מאד הקבוצה שיש לה יתרון מקצועי אין לה את אותו יתרון מנטלי .
    מסיבות שונות.
    למשל בפיינל פור האירופאי הרי שקבוצה כמו צסק"א שהכל בא לה בקלות עד הפיינל פור לא חווה מספיק את הקושי ההישרדותי למול אנדרדוג מהסוג של אולימפיקוס שחווה יותר משחקי גב אל הקיר.
    מנטליות זה עוד כמה דברים כגון ניסיון במעמדים קודמי וכו'.
    בשורה התחתונה :
    ירושלי הרבה ,הרבה ,הרבה יוצר מנוסה.
    בעוד בחיפה למעט עוזר המאמן אף אחד לא זכה בתואר ורק שמחון חווה מעמד דומה .
    הרי בירושלים אליהו והלפרין לבד זכו בעשרות תארים.
    גם לטימור זהו גמר שלישי ברצף.
    תוסיפו לכך את הזרים שעברו דבר או שניים במשחקי אליפות.
    ותקבלו יתרון ברור .
    (דייסון דאבל עם סאסרי ,קינזי 4 אליפויות +אם וי פי טורקיה ,ג'רלס אלפיות באיטליה ,אדריאטית וסרביה +יורוקאפ +רבע גמר יורוליג ואמרה עם גמרים אזוריים בנ.ב.א+חצי גמר אולימפי) .

    לא מספיק ? תראו את הניסיון בקווים בין רחימי בעונה ראשונה לעמיתו האיטלקי עם 6 תארי אליפות עם סיינה +עוד כמה גביעים עם סיינה ופנרבח'צה .
    ופיינל פורים כמאמן ראשי ועוזר .

    לא מספיק ?
    תבדקו את מאזנה של חיפה במשחקים צמודים לעומת ירושלים ותיווכחו .ירושלים יצאה רק בפליאוף מ 2-0 וניצחה מספיק משחקי הכרעה.

    1. אהרון לדעתי היתרון המנטאלי דווקא לחלוטין בצד של חיפה בניגוד לכשרון והנסיון, הערב נראה למה יש יותר משקל, אני הולך על חיפה

  8. מדינה מתוקנת בה מירי רגב ממ ראש הממשלה …זו שלא יודעת כי הרמטכל בששת הימים היה יצחק רבין .
    מדינה מתוקנת רוצים כאן ?

    1. בחינוך שאני גדלתי אין כ"כ סיכוי שלא יודעים שרבין היה הרמטכ"ל בששת הימים. לכל היותר באחוזים הרבה יותר נמוכים מאחרים.

    2. מירי רגב עדיפה בהרבה על השמאל הקיצוני שהוא מיעוט קיקיוני שמנכס לעצמו את המדינה והתרבות והנאורות והסובלנות, כשהוא רחוק מכל נאורות וסובלנות ותרבות של בני אדם.

      1. מירי רגב לא עדיפה על כלום
        אולי אתה מתבלבל עם מירי גרב, בחורה חביבה להפליא ב ט2 שאולי עוד יצא ממנה משו 🙂
        אני אפילו מעדיף אותך על מירי רגב…. תראה מה זה….

  9. מדבריך עולה שדעתך שמדינת ישראל היא מדינה לא מתוקנת.
    מה גורם לך לחשוב כך?
    האם הדברים האלו שבגללתם דעתך שישראל אינה מדינה מתוקנת היא המצאה ישראלית ואין לפחות חלק מהדברים האלו במדינות אחרות בעולם המערבי?
    והאם מדינה מתוקנת נמדדת רק לפי האג'נדה שלך? (ובפרט שכל הבסיס של האג'נדה שלך לא מחויב המציאות)

    1. קרמר, אני לא מתכוון להתווכח איתך ולו רק בגלל המשפט 'שכל הבסיס של האג'נדה שלך לא מחויב המציאות'.

      מה אתה בכלל יודע על האג'נדה שלי? האם אתה מכיר אותי? האם אתה יודע מה אני חושב? מאיפה אתה כל-כך בטוח שאתה יודע יותר טוב ממני?

      היהירות שאתה מגיע איתה היא אם כל חטאת. בכל הזדמנות אתה מזכיר לכולום כמה אתה צודק וכמה כל מי שחושב אחרת לא ועל הדרך אתה מעליב אותי ואחרים באופן קבוע, סונט ומציק.

      במקרה שלך, דרך ארץ קדמה לתורה רק במילון…

      כשתתחיל לכבד אנשים שחושבים אחרת ממך ותתייחס אליהם ברצינות אתייחס גם לדברים שאתה כותב ברצינות. עד אז רק אזכיר לך שאתה ממש לא ציפור נדירה כמו שאתה חושב.

      1. תגובה יפה יאיר, ותודה כמו תמיד על הסיקור המקצועי והמעניין כאן ובכתבה על ההיסטוריה של המפגשים. מפליא אותי כל פעם מחדש איך אתה מוצא זמן להקדיש לסיקורים וכתבות כל כך מפורטים ומעמיקים. שאפו!

      2. לפי תגובותיך ביחס לדעת אפשר לדעת היטב רת האג'נדה שלך.

        אני דיברת על אג'נדה, על דרך לא עליך כאדם, ולכן אין בדבריי חוסר כבוד לך כאדם ואין בדבריי כל העלבה אישית אליך כאדם או חוסר דרך ארץ אליך כאדם.

        על תובתך נאמר: קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים. כשאתה כותב שהמדינה הזו אינה מדינה מתוקנת יש גם חוסר כבוד וחוסר דרך ארץ וגם כפיות טובה כלפי המדינה שבכל זאת בלעדיה כפי שהיא היה מצבנו הרבה פחות טוב מאשר עם המדינה הזו כפי שהיא.

        אין זה סותר שיש דברים לא מתוקנים במדינה אך מדינת ישראל היא מדינה מתוקנת לא פחות ממדינות רבות אחרות, גם בעולם המערבי.

        1. נהיית בוחן כליות ולב! אני משתחווה. יאללה קרמר, זאת פעם אחרונה שאני מגיב לך כי אתה לא מסוגל לראות מה אתה עושה לא בסדר. רגישות זה כנראה משהו שלא למדת. כל טוב ובהצלחה

          1. לא מדובר בכליות אלא בהתייחסות למדינה כמדינה לא מתוקנת. עם כל הבעיות והדברים הלא מתוקנים היא מתוקנת לא פחות ממדינות רהות אחרות גם בעולם המערבי. ובלעדיי המדינה הזו כפי שהיא היה מצבנו כיהודים הרבה פחות טוב מאשר עם המדינה הזו.

          2. כשתהיה לך רגישות כלפי המדינה, אז תהיה לך זכות להתייחס לרגישות.
            ואין זה סותר שיש לא מעט דברים במדינה שצריך לתקן ולשפר.

          3. הרגע אני סותר את מה שאמרתי לפני שנייה שלא אעשה: מה אתה יודע על היחס שלי כלפי המדינה?? מה אתה יודע על המקצוע שאני עוסק בו שעסוק בעיצוב פני המדינה ועל עשור שלם שעשיתי בעבודה בשביל החברה בישראל? מה אתה יודע על עשרות ימי המילואים שאני עושה?

            אתה מסיק ממשפט אחד על ספורט אג׳נדה שלמה שלי על המדינה. באמת נהדר אתה, ממש אלוהי מצידך לדעת הכל עליי על סמך משפט אחד. תפסיק להתנשא שה כל מה שביקשתי

          4. תפסיק לראות במדינת ישראל כמדינה לא מתוקנת. מי שמתייחס כך למדענה כמדינה, כל מה שתרם חסר ערך.

  10. אני תומך בחיפה, כי אני מהסביבה ולמדתי בישיבה תיכונית "יבנה" בחיפה. וללא קשר לכך חיפה היא מהערים היפות בארץ וביופי הטבע היא יותר יפה מירושלים כי יש בה יותר שילוב עם ירוק בתוך העיר (יש חוק עירוני האוסר כריתת עצים).

  11. הולך על חיפה ,בגלל המומנטום ובגלל האגרסיביות והקשיחות שזה מה שצריך הרבה יותר מכשרון במשחקים ומעמדים מהסוג הזה, צפי למשחק מכוער וקשוח.

  12. תודה רבה יאיר. גם.על הטור הזה ובעיקר על כל העונה. אני בטוח שמדובר בהרבה שעות של השקעה ומחויבות לנפק כאלו טורים ופריוויוים איכותיים.
    זכינו.
    כאחרון (והיחיד?) שאוהב את שיטת הפיינל פור אני אומר, נהניתי לאללה מהפלייאוף הזה. פעם ראשונה בהרבה שנים שאני נהנה מכדורסל ישראלי. אם באמת פערי הרמות לא כאלו גדולים, אולי באמת אפשר לחזור לסדרות.

  13. תודה יאיר.
    כמוך כמוני- נראה לי שירושלים תיקח, אף על פי שאעודד את חיפה.

    האם כבר ידוע לגבי העונה הבאה באיזו שיטה תיקבע האלופה? סדרות, פיינל פור, בסט אוף טו, הטלת מטבע, קריאה בקפה, או אולי קרב בביקיני בזירת בוץ בין יושבי הראש (לדוגמא- שמעון מזרחי בביקיני משולשים מול מוטי אמסלם בביקיני זרחני).

  14. פרוויו מעולה.
    אני גר ליד ועובר ליד היכל נוקיהו מקפת בדרך הביתה. היה נחמד לראות אוהדים של שתי הקבוצות יושבים יחד על איזה ספסל ומפטפטים. אולי הם רק קומץ של תפוחים רקובים אבל אני אהבתי.

  15. לא יודע בעד מי אני, אז אתקרא באופן חד פעמי "עגל שמעדיף שהטובה תנצח" על משקל אלי בולס במשך סדרת הגמר.

    ותודה רבה רבה לזעפרני
    muchos gracias

  16. אחרי כזה פריוויו משובח,
    החלטתי לצפות במשחק.
    רבע אחד אחרי ואני פורש – משחק נוראי.
    חבל שהרמה לא מתקרבת לזו של הפריוויו…

    1. דיבור קלאסי של ימנים= אני אוהב את הכדורסל הישראלי ודווקא בגלל זה הרמה הירודה מעצבנת אותי. לא אכפת לי שביוון יהיה כדורסל ירוד

        1. התכוונתי לדיבור של "נסתדר בלעדיכם, לכו למקום אחר" כאילו מי שמקטר לא אוהב את הכדורסל (או המדינה) ודווקא בגלל זה הוא רוצה שיהיה טוב יותר

  17. שריקה רעה מאוד של עומר אסתרון שיכולה להכריע את המשחק

    וחיפה חייבים מינימום של המינימום דק' בשביל פרימן, משחק 3 ברצף שלהם שאני רואה ועדיין לא ראיתי פעולה חיובית…

  18. בא לי שישרקו לירושלים עבירה לא קשורה כמו שעשו לורגאס.
    אם ירושלים תיקח אליפות, אני מעדיף שתעשה את זה בלי טובות מהשופטים.

    ועוד משהו…
    ירושלים שכחה מה זה משחק קבוצתי
    זה כואב לי לראות את זה בתור אוהד שלה.

  19. יאיר באווירת סיום תודה רבה על הסיקורים לאורך העונה – אדיר

    הצטרפתי למשחק 5 דק לסיום המחצית ומאז מבול שלשות

    הולכת להיות אחלה מחצית שנייה גמר אש

    1. כן אבל בשלשה הראשונה היה שם בלאגן בהגנה, חלק שמרו אישית חלק איזורית ודייסון נשאר חופשי לשלשה קלילה

    1. קודם כל לא תמיד אפשר ללמוד ממה ששומעים בטלויזיה. זה מאד תלוי במיקום עדמת השידור ומי יושב איפה.
      שנית, יש איזושהי סאגה בין ארגון הקופים הירוקים להנהלת מכבי סל והם לא מגיעים למשחקים, כולל לפיינל-פור. הגרעין הקשה של עידוד אצל מכבי זה כדורגל. אצל קבוצות כמו י-ם, ת"א או חולון זה שונה.

  20. מי שהביאו את חיפה למעמד זה הישראלים שלה – בלייזר, שמחון, וורקמן ודיברתולומאיו כמובן שקלעו יותר מ50% מהנקודות של הקבוצה בפליאוף.
    היום? 15 נקודות יחד. וזה כל הסיפור

  21. ההחתמה של האוול כ"כ משמעותית כי היא נתנה לירושלים את האפשרות לשחק עם דייסון קינזי וג'רלס ביחד וזה מה שמנצח להם את המשחק היום

  22. מזל טוב לירושלמים. עם כמה שירדו עליהם השנה, בנו קבוצה שמבוססת על אופי. מאמארה, דרך קינזי ובעיקר דייסון.
    חבורת לוחמים שנראה שאכפת להם יותר מהישראלים האנמיים

  23. כל הכבוד לירושלים, היו יותר טובים היום.
    חיפה נלחמה אבל זה לא הספיק.
    ההרגשה שלי שבסדרה של הטוב מ-21 הסדרה היתה נגמרת 11-10

  24. ברכות לעוז בלייזר על היותו יליד ישראל היחיד שקלע סלי שדה בגמר היום, בנימה זאת הייתי מציע חוק האוסר שיתוף שני מתאזרחים על המגרש באותו רגע. הכדורסלן הישראלי נפגע,מחוק השבות\האזרחות שפורח בעולם הכדורסל המקומי

      1. כן, זה משהו בעייתי ממש להוכיח (על סף הבלתי אפשרי כמו שאמרת) ויוכל להתחרות בבקשה של מכבי תל אביב להתנגד לחוק הצעירים 🙂

    1. מה קשור? הלפרין ליאור ושמחון וטימור לא קיבלו דקות היום? הם פשוט גרועים וחוקים ופרוטקציוניזם לא ישנו את המצב

  25. ירושלים מסיימת את העונה עם אליפות ישראל, חצי גמר יורוקאפ וגמר גביע המדינה. עונה מאוד מוצלחת

  26. על אף הבאסה, מאוד גאה בשחקני מכבי שבאמת נתנו הכול. בסוף יש פערי רמות (במיוחד ביום קליעה גולדן-סטייטי של הזרים האדומים), גודל פיזי ורוחב רוטציה ולא תמיד הם מתקזזים במלחמה ונחישות.
    לא משחררת אותי המחשבה שעם שחקן כמו יבזורי על חשבון שמחון דברים אולי היו נראים אחרת… גם ניהול המשחק של רחימי יכול היה להיות טוב יותר.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט