מה כל קבוצה יכולה ללמוד מהיום ה-24 של הפלייאוף? / רועי ויינברג

סן אנטוניו-יוסטון.

סן אנטוניו: ניצחון לא רע בכלל של הספרס, עם התקפה נהדרת. מאנו ג'ינובילי היה מעולה (5 אסיסטים על 0 איבודים), השילוב של פטי מילס בחמישייה במקום דיונטה מארי הוכיח את עצמו, דני גרין נתן משחק יעיל ולא במקרה הם הצליחו לקלוע 110 נקודות, גם ביום לא מדהים, בלשון המעטה, של למרקוס אולדריג' (7 מ-21 מהשדה) וגאסול.

השילוב מהספסל של מאנו וג'ונתון סימונס בסוף הרבע האחרון וההארכה היה מעולה. הם הכניסו דם חדש למגרש, בין אם באתלטיות או בחוכמת משחק, והרעננות הזאת, לעומת השחיקה של יוסטון, בלטה לטובה. מעניין לראות מה הם יעשו במשחקים הבאים במידה וקוואי לנארד אכן יהיה בחוץ – השילוב של סימונס בחמישייה במקומו נראה הגיוני, שגם מאנו יזכה לכמות מוגברת של דקות.

מעבר לזה, הם יכולים להיות מעודדים בסך הכל. השיטה של לזרוק כמה שיותר על ראיין אנדרסון עבדה והכריחה את ד'אנטוני להוריד אותו לספסל, למרות שהוא שיחק 36 דקות בסופו של דבר, והספרס לקחו אותו לטבעת פעם אחר פעם (וניצלו את היתרון בצבע בדקות הסמול-בול של הרוקטס). הם גם הצליחו לנצח ביום טוב של יוסטון מהשלוש (16 מ-48, שקול ל-24 מ-48 ל-2 נקודות) לראשונה בסדרה. עדיין מעניין מאוד לראות מה יקרה הלאה, במיוחד אם לנארד יצטרך לפספס משחקים.

יוסטון: הרוקטס ניסו ללכת על סמול-בול ולהסתיר את אנדרסון בהגנה בדרך הטובה ביותר – לא לשים אותו על המגרש. אבל כשיש לך 7 שחקני רוטציה כל אחד מקבל המון דקות, ואנדרסון שיחק 36 הערב. 4 שחקנים של יוסטון שיחקו לפחות 40 כל אחד, ושימו לב לזה: עד כה בסדרה יש ביוסטון 6 שחקנים שמשחקים לפחות 28 דקות בערב. בסן אנטוניו יש 3.

זאת ועוד, קלינט קפלה לא יכול להתמודד עם שני גבוהים בצבע לבד. או שהולכים על סמול-בול מוחלט שמכריח את גאסול ואולדריג' להשאר מחוץ לצבע (אנדרסון סנטר), או שמנסים משחק עם אנדרסון או הראל ליד קפלה. במצב שנוצר, הרוקטס פשוט הובסו בצבע. יש כמה נקודות אור להרכב הזה, כמו היעילות בהתקפות מעבר, אבל זה לא משהו שיעלם בסמול בול.

דבר נוסף שבלט הערב, וגם בהפסדים הקודמים של הרוקטס, היה הבחירת זריקות של הארדן. הוא סיים עם טריפל-דאבל של 30 נקודות, אבל ב-54.2% אפקטיבי מהשדה (ותודה למתן גילור על התיקון), כשהוא לא פוגע בזריקותיו מחוץ לקשת. כשהארדן הולך לבד כל המשחק זה אולי טוב בהתחלה, אבל בסופו של דבר פוגע ברוקטס. אותו דבר בדיוק קרה ליריבה של יוסטון בסיבוב הראשון, ושם הייתה סדרה חד צדדית. יכול להיות שנראה פה אותו דבר, אבל המשחק השישי די פתוח.

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 31 תגובות

  1. נקודות לשיפור לספרס:
    1. אחוזי קליעה…. גם האחוז הכולל, אבל עוד יותר מזה, היציבות. כמו שכתבתי בבלוג החי, אני לא חושב שיש קבוצה מובילה אחרת ש"מצליחה" לפספס כל כך הרבה זריקות משך כל כך הרבה דקות כמו הספרס. לקבוצות אחרות תמיד יש מישהו שבסוף יכניס את הזריקה. לא חושב שג"ס/קאבס/יוסטון ואפילו וושינגטון פיספסו 10 זריקות רצופות העונה. ברור שזה לא בהכרח יחזור, ושהסטטיסטיקה, בסופו של דבר, מתיישרת קצת, אבל זה בהחלט משפיע על המומנטום.
    2. שליטה בצבע – גם גאסול וגם אולדריג' היו חושך – גם בקליעה וגם בריבאונד. היו דקות שקפלה פשוט עשה שם מה שהוא רוצה, והוא היה די לבד. אז בסוף הסטטיסטיקה בצבע היא לטובת הספרס, אבל עדיין יש המון מה לשפר שם.

    נקודות לשיפור יוסטון:
    רוטציה – לא יכול להיות שהקבוצה כמעט גמורה ברבע האחרון, שלא לדבר על ההארכה, ואין מקום להכניס מישהו מהספסל לכמה דקות. נכון שזה משחק מכריע בפלייאוף, והשחקנים עושים מאמץ מיוחד, אז אפשר לבנות תכנית על 7 אנשים, ולקוות שלא תהיה ירידה חדה מדי ביכולת לקראת סוף המשחק, אבל אם רואים שיש ירידה, חייבים לשנות את התכנית. דאנתוני היה דוגמטי מדי הלילה.

  2. הספרס קלעו 40% מהשדה (46% אפקטיבי) איך לומר בעדינות, התקפה נהדרת זה לא. הם הגיעו ל-110 נקודות כי היו עוד 5 דקות משחק.

  3. איך בדיוק הספרס ניצלו את המאצ'אפ מול אנדרסון כשאולדריג' מחטיא בלי הכרה ובכלל הם קולעים באחוזים לא מרשימים בצבע. דאנתוני לא ניסה להחביא אותו על הספסל אלא שמר אותו. הוא מראש החליט שהוא לא מאריך את הרוטציה ולכן לא יכול לקחת סיכון ולפתוח גם איתו וגם עם קאפלה. אנדרסון שיחק 36 דקות ונתן תרומה התקפית חשובה איפה בדיוק הוא התחבא? גם הרכב הסמול בול איתו הסתדר מצוין עם הספרס ודווקא הדקות של קאפלה לבד היו הבעיתיות.
    החוסר בעוד גבוה היה בולט בריבאונד שזה מה שלמעשה הטה את הכף בסוך כשהספרס לוקחים ים כדורים מתחת לסל של יוסטון.

  4. יום של 16 מ-48 מהשלוש הוא בהחלט לא נורא אבל ממש לא יום טוב.
    הארדן היה מצויין בחצי הראשון וממש לא שיחק לבד, ההירו בול חזר ברבע האחרון ובהארכה ודווקא הרוקטס עשו נקודות כשהוא בחר למסור את הכדור. די היה נראה בסוף שהוא נופל מהרגליים אבל הוא אולי זו אשלייה כתוצאה מההחטאות והאיבודים.

    1. נכון.
      בכלל כל ניהול המשחק ב-10 הדקות האחרונות היה גרוע מאוד ואני מאשים את ד'אנתוני.

        1. 33% מהשלוש, בפלייאוף הזה, זה המקום העשירי מתוך 16 קבוצות. האחוז של יוסטון בפלייאוף השנה (כולל המשחק הזה, כן) הוא 33.4%.

          חוץ מזה, הנקודה של השורה הספציפית הזאת הייתה יותר זה שיוסטון לא היו ביום מזעזע מהשלוש (כמו משחקים 2 ו-3) והפסידו.

          1. איך זה מראה שאחוז הדיוק בפלייאוף יורד? בגדול לא קיימת מגמה כזו.
            אם תקרא מה שכתבי ציינתי שזה לא נורא אבל גם שזה לא טוב.
            במשחקים 2 ו-3 הם היו 11 מ-34 (החטאה אחת יותר) ו- 12 מ-39 (קליעה אחת פחות). זה מה שעושה כזה הבדל?
            הם היו ביום דומה מבחינת הדיוק ל-3 לשני ההפסדים מאשר לדיוק בניצחונות.

  5. חייבים לציין לטובה את ההגנה של הארדן על אולדריג' ואפילו גאסול. אין לו יכולת לשמור על גארדים זריזים (או חלקלקים במקרה של ג'ינובילי) אבל השנה דאנתוני מצא את היתרונות שלו בהגנה בשמירה על הפוסט. מאוד מרשים. ההיעלמות של וויליאמס שנופל למלכודות פעם אחר פעם ומשחק חלש מאוד של גורדון אילצו אותו לקחת גם יותר מדי על עצמו בהתקפה.
    הערב הגארדים של הספרס החזיקו שווים מול שווים מול הגארדים של יוסטון והחזיקו אותם במשחק למרות עייפות/פציעה של קאווי וערב חלש של גבוהי הספרס.
    משחק מהנה אבל מבאס טילים

    1. איפה מאיר אריאל להתלונן, פאקינג דני גרין ניצח את המשחק.
      מסכים לגבי הארדן בפוסט זה בלט במיוחד ברבע הראשון, אבל הגארדים הרגו אותו בחדירות לסל.

    2. "חלקלק"! תודה!
      שנים אני מחפש מילה שתתאר את התנועה של ג'ינובילי.
      עד עכשיו הכי טוב שהיה לי זה "תולעתי" (מלשון תולעת…), אבל חלקלק, זאת המילה המושלמת!

  6. תודה רועי על הזריזות.
    אם אני פופ אני מודאג כי הוא זרק את כל מה שהיה לו והשחקנים נתנו את הגוף והנשמה על המגרש ובסוף הם ניצחו רק בגלל הרוטציה הגרועה של ד'אנתוני (שחייב לשתף עוד, בעיקר ברבע השני). ס"א ניצחה בעזרת כוח, כוח ועוד כוח גם כשלקוואי נגמר הכוח. אחוזי העונשין של ס"א מחפירים.
    אני חוזר על אפלטון שאמר כמה קאפלה היה יעיל מול גאסול ואולדרידג' ועשה להם בית ספר. גם הארדן שמר על אולדרידג' מספר פעמים והצליח לעצור אותו ואפילו עצר את קוואי.
    גם לדעתי אנדרסון בכלל לא הוחבא. ס"א שיחקה עם גבוהים וקלעה 56 נ"ק בצבע לעומת 42 של יוסטון אבל זה הרבה בזכות הגארדים. לעומת זאת יוסטון קלעה 21 נ"ק במתפרצת לעומת 14 של ס"א.בגזרת הכ"ח היה שוב בערך שיויון וזה לזכות המלחמה של יוסטון.
    כמו כן 16 מ-48 לשלוש זה לא אחוז טוב.
    .
    הנקודה החיובית מהמשחק היא שג"ס הולכת להיפגש עם קבוצה לוחמת.
    ג"ס היר ווי קום

    1. אם אני ד'אנטוני , אני מודאג מה יקרה כשקוואי יחזוןר אחרי מנוחה ואולדרידג' יחזור לפגוע ( כי אצלו זה בערך משחק כן משחק לא ).
      אם אני ד'אנטוני הייתי מודאג מזה שהקבוצה שלי לא מצליחה לנצח קבוצה מותשת ופחות אתלטית , ושהכוכב שלי שובק ברגעי ההכרעה .

      מי זה בדיוק היר ווי קאם ? כי הנקודה החיובית מהמשחק ( חוץ מזה שהטובים ניצחו ) היא שקטן הסיכוי שניפגש עם הפלופר.

      1. א' ברצינות ד'אנתוני צריך להיות מודאג ובאותה מידה גם פופ צריך (כל משחק הוא מרזה ב1-2 קילו). ב' הארדן לא עשה פלופים בכלל. ג' אולדרידג' חלש מאוד כל הסדרה ואני ממש לא מודאג ממנו. ודבר אחרון ביני ובינך בוא לא נדבר על שביקה של כוכב ברגעי ההכרעה ( יש לך לפעמים פליטות קולמוס פרוידיאניות כמו זאת שבה דיברת על "נבוא צנועים למשחק" 🙂 )

      1. שני המאמנים מודאגים. הם יצטרכו לפגוש את ג"ס לאחר מנוחה ארוכה.
        זה אקוטי במיוחד לאחר אתמול

  7. באביב 1990, (…) נוצר מחסור חמור בדירות. לדוגמה, בתל אביב מחירי הדירות כמעט הוכפלו (…) ישראלים ותיקים לא יכלו לעמוד בתשלומים ונאלצו לפנות דירות ששכרו. באמצע יוני זוג דיירים מפונים הקים אוהל בכיכר מלכי ישראל ופקחי העירייה החרימו את חפציהם בהיעדרם. ימים ספורים לאחר מכן החלה התארגנות דומה בערים נוספות בארץ. במהלך יולי 1990 החלה מחאה בראשון לציון, חולון וכרמיאל שהתפשטה גם לנהריה ובאר שבע וערים נוספות. בסוף יולי כבר התגוררו באוהלים כ-2,000 משפחות.

  8. אולדריג׳ צריך למצוא את עצמו. איך שהוא נראה עד עכשיו זה איום ונורא. קוואי החטיא המון עוד לפני הפציעה, ובכלל נראה די שחוק.
    ד׳אנטוני הפסיד ליוסטון את המשחק, עוד לפני ההארכה. חבל.
    הארדן – וואללה, אני מתחיל לאהוב יותר ויותר את השחקן הזה. מרגיז מאוד בניסיונות להוציא פאולים אבל נותן עבודה. לא נותן תירוצים ובאופן כללי – גדול.
    אני מציע שיהיה גמר א׳ בין ג״ס – לברון וגמר ב׳ בין המנצחות במאבקים הפעילים. חבל לבזבז עונה שלמה ופלייאוף על סדרה עתידית אחת.

    1. נראה שאולדריג׳ נפגע בבלוטת החשק. הוא בא לסאן אנטוניו לקחת אליפות קלילה ומצא את עצמו אחרי שנתיים בלי סיכוי לאליפות, ירד ממעמד כוכב, ופופ צועק עליו.
      הגיוני שיבקש לעבור שנה הבאה ובנתיים אין לו ממש חשק להלחם בשביל להיות שטיח בסיבוב הבא.

  9. בשתי הנצחונות שלהם, הטילים היו מעולים מהשלוש ולא רק טובים. אם הרוקטס היו מעולים מרחוק גם במשחק החמישי, הדורבנות היו מפסידות.

    33.33% אחוזים מהשלוש הם הגבול בין בינוני לטוב ואולי קצת מעל הגבול, אך 50% משתיים הם אחוזים מצויינים, כך שההקבלה שלך לא נכונה. ההקהלה הנכונה היא לסביבות 43-42 אחוזים לשתיים.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט