מה כל קבוצה יכולה ללמוד מהיום ה-13 של הפלייאוף? / רועי ויינברג

טורונטו וסן אנטוניו עלו לסיבוב השני. מה כל קבוצה יכולה ללמוד מזה?

*
מילווקי-טורונטו.

טורונטו: תאמינו או לא, אבל זאת סדרת הפלייאוף הראשונה בתולדות הראפטורס שהם עוברים בלי לשחק את כל המשחקים הנדרשים (7 או 5, במקרה של הסיבוב הראשון ב-2001). זה קרה בזכות ניהול סדרה טוב מאוד של דווין קייסי, משהו שלא חשבתי שיצא לי להגיד. המהלך של הצבת נורמן פאוול בחמישייה קרא את החולשות של מילווקי והצליח להוציא, בעיקר במשחקים 4 ו-5, את קריס מידלטון מכל השפעה.

זה עבד נהדר והם היו מאוד תלויים ביאניס, בהתחשב בזה שהוא אחת מ-2 האופציות ההתקפיות היחידות שלהם. נוסף על כך, איבקה בתור סנטר היה מהלך טוב כשהוא שילב בין הגנה על הטבעת, הרבה ניידות וקליעה מרחוק. זה פתח את המשחק, ושווה לשים לב גם לפלייאוף הטוב של דמאר דרוזן (23.5 נקודות במשחק, 5.5 אסיסטים, 5.2 ריבאונדים בערב) כשלראשונה הוא מעלה הילוך בהשוואה לעונה הסדירה. ועכשיו הם פוגשים את קליבלנד.

מילווקי: למרות ההדחה בסיבוב הראשון, הבאקס יכולים להיות מעודדים גם הם מהסדרה. ראשית כי הצליחו למתוח סדרה מול קבוצה מנוסה מהם בהרבה ל-6 משחקים, עוד בלי אחד מהשחקנים הטובים ביותר שלהם (ג'בארי פארקר), וגם בזכות קפיצת המדרגה של השחקנים שלהם. אנטדקומפו נתן סדרה טובה מאוד ועמד בציפיות הרבות שהיו ממנו בפלייאוף, ת'ון מייקר נתן הגנה טובה מעמדת הסנטר וגם מידלטון, ברוגדון וסנל נתנו סדרות נאות.

אני לא חושב שהם יכלו לעשות משהו יותר טוב, אולי לשחק דקות מסויימות עם יאניס כסנטר, והשנה זה הספיק ל-6 משחקים טובים. שנה הבאה זה יספיק ליותר.

*
ממפיס-סן אנטוניו.

סן אנטוניו: הספרס המשיכו במשחק הזה עם העבודה הטובה מתחת לסל שראינו גם במשחק החמישי, כשמארק גאסול הוגבל ל-9 הזדמנויות לריבאונד במשחק שלם לפי מצלמות המעקב של אתר הנבא. רוב הזמן הוא שיחק רחוק מהסל וממפיס רצתה את זה, אבל בשלב מסויים זה היה יותר מדי. פופוביץ' הגיב טוב לחזרה של הגריזליס ל-2-2, ויכול להיות שמצב כזה ימנע דברים דומים למה שראינו בשנה שעברה – ניצחון חד צדדי בסיבוב הראשון בדרך להדחה בשני.

מעבר לכך, הם קיבלו בפלייאוף הזה בחזרה את טוני פארקר. 16.3 נקודות ב-53.3% מהשדה זה נתוני הפלייאוף הכי טובים שלו מאז 2014 וכולנו זוכרים איך השנה הזאת נגמרה. סן אנטוניו לא ניצלה את כל הסגל שלה כשפאו גאסול ודווין דדמון לא קיבלו יותר מדי דקות ויתכן שנראה בהם יותר שימוש בשלב הבא.

ממפיס: הגריזליס יצאו מהסדרה עם הרבה כבוד שמתחו את הספרס ל-6 משחקים ונשארו תחרותיים עד הסוף, אבל קשה לדעת מה העתיד בשבילם. זאק רנדולף יוכל לתרום באותה רמה בשנה הבאה? צ'נדלר פרסונס יוכל לשחק? האם ראינו את המשחק האחרון של וינס קרטר כשחקן כדורסל? יש פה יותר סימני שאלה מתשובות.

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 18 תגובות

  1. ח"ח על הזריזות!

    מה הגריזליס למדו מהסדרה?
    ש-"כיף" לראות את פארקר בכושר.
    הוא היה ההבדל ביו ניצחון להפסד בלפחות 2 משחקים.

  2. 3 דקות לסיום ממפיס עוד הובילה ב-3… ההבדל האיכותי והעומק, עשו את ההבדל.

    רק מנסה לחשוב מה היה קורה אם אלן היה בריא ומשחק… אני מניח שלפחות משחק אחד היה מוכרע אחרת (היה מי שישמור על קוואי המעולה) וגם ההפסדים בחוץ היו הרבה יותר צמודים מאשר נראו.

  3. איך אפשר לקרוא למה שדה-רוזאן עושה להעלות הילוך? ווסטברוק על אחוזים טובים יותר ובחירת זריקות לא שונה בהרבה חוטף אש על ימין ועל שמאל. אז נכון שביחס לפלייאופים הקודמים שלו זה עוד סביר אבל זה דפוס חוזר אצלו בקריירה ומשהו שצריך להדאיג מאד את הראפטורס לקראת הקאבס.

      1. לא יודע, כתבת ביחס לעונה הסדירה. בכל אופן אני כל פעם מתאכזב ממנו מחדש. אולי אני צריךלהפסיק לפתח ציפיות.

        1. חד משמעית כן.

          לא משנה מה, לדעתי הוא פשוט לא הדבר האמיתי. הוא מוכשר, אין ספק, אבל חסר לו משהו – הבאג הקבוצתי אם תרצה לקרוא לזה ככה.

          הלילה היה רגע מובהק כזה, בו הוא יצא למתפרצת כשלאורי לידו וביניהם רק צבי אחד (לא זוכר מי, מישהו ארוך) ובמקום לעשות מעשה לברון ולתת קטנה לצד שהייתה נגמרת בליי אפ קל, הוא הלך להיילייט האישי ונחסם.

          לא מכיר אותו, אבל לא הייתי מופתע אילו הייתי מגלה שהוא אדם מרוכז בעצמו יותר מהממוצע.

          1. הוא סוג אחר של שחקן מלברון אבל כסקורר לא ייתכן שהוא נופל לאיזור ה 40% כל פעם שמגיע הפלייאוף. הקבוצה שלו לא יכולה לבנות עליו ככה.
            בכל אופן כל מינשמגיע לדרגים האלה הוא בדרך כלל מרוכז בעצמו מעל הממוצע אבל זה לא צריך למנוע ממנו להיות חלק מקבוצה ( שוב קח את לברון כדוגמא).

          2. ברור שהוא לא מתקרב אליו מבחינת רמה, אבל אתה לא רואה דמיון כלשהו בסגנון המשחק?

            דרוזן בעונה השמינית בליגה – 27.3 נקודות (46.7% מהשדה), 5.2 ריב', 3.9 אס', זרק המון מיד-ריינג' ומעט שלשות.

            קובי בעונה השמינית בליגה – 24 נקודות (43.8% מהשדה), 5.5 ריב', 5.1 אס' (הבדל גדול), הרבה מיד ריינג', לא הרבה שלשות וסחיטת עבירות.

          3. אז איפה הדמיון בדיוק? בזה ששניהם שוטינג גארדס שזרקו הרבה מיד ריינג'? פה בערך זה נגמר. לדהרוזאן אין בכלל קליעה מבחוץ או יכולת ליצור מצבים לשאר השחקנים מסביבו. שלא לדבר על ההגנה.
            להשוות בין שתי עונות בודדות שלהם זה עיוות סטטיסטי במיוחד שאצל האחד זו עונת שיא ואצל השני עונת שפל.

          4. מסכים עם עידו.

            כדי למצוא דמיון בינו ובין קובי יש לו הרבה מה להוכיח והוא חייב להראות יותר מנהיגות ולהתעלות ברגעים גדולים ועדיין לא ראינו ממנו שום דבר דומה לקביעות בתחום הזה.

            מקסימום קובי וואנאבי 🙂

  4. מילווקי-טורונטו: הראפטורס העלו קצת הילוך למרות שבמשחק האחרון הם איבדו 20 הפרש. אני חושב שלאורי ממשיך קצת בכושר הרע שלו ועדיין לא נכנס טוב לפלייאוף, ומצד שני דרוזן עושה רושם כאיש שלוקח על עצמו את התפקיד (ובהצלחה עד עכשיו).
    הראפטורס הרוויחו בסדרה הזו את פאוול שהוכיח שאפשר לסמוך עליו והא יכול לשחק בחמישייה או להיות מחליף אפקטיבי.
    מילוורי יכולים להיות מעודדים כי הם קבלו עוד ניסיון, המיוחד לשני הרוקיס שלהם, מייקר וברוגדון שכפי שזה נראה קיד מאוד סומך עליהם. יש שם בסיס טוב לקבוצה והשאלה איך פארקר יחזור מהפציעה לקראת שנה הבאה.
    ס"א – ממפיס: אני חושב שהספרס פשוט שחקו את המשחק הזה וההבדל הנצחונות להפסדים היה ההוצאה לפועל בהתקפה. בנוסף, פרקר כאילו חזר מהמתים אולי לריצת פלייאוף אחרונה בה הוא משמעותי וצריך לזכור שדדמון בכלל לא שיחק. אני חושב שהבעיה היחידה של הספרס היא שאולדריג' טרם ממש נכנס לענייני הפלייאוף.
    אצל ממפיס אפשר להיות אופטימים, בטח שקונלי וגאסול (עם ראנדולף וקרטר) נותנים בסיס שאפשר לסמוך עליו. צריך לזכור שהבדיחה על שם פארסוהס בכלל לא שיחק ולממפיס אין בכלל SF איכותי בסגל (לפחות זה שהם בנו עליו החליט להיות שודד ב…).

    1. אני אישית גם מקווה שוינס לא יפרוש וייתן עונת פרישה בטורונטו או בברוקלין חח. זה כל כך ישמח הרבה מאוד אוהדים. בטורונטו הוא יהיה אשכרה תוספת טובה ומתאימה כמחליף לדרוזן. בברוקלין הוא לא יעלה לפלייאוף אבל זה גם יהיה נחמד. כמו גארנט במינסוטה בעונה שעברה. הוא יוכל להיות מנטור לשחקנים הצעירים ולשמח כמה אוהדים בדאנקים נחמדים (הוא כבר עשה את זה העונה בכמה וכמה פעמים).

  5. אני לוקח קודם כל את הכושר המופלא שטוני פארק נמצא בו. ממש חזרה לחיים. כדהוא חודר לסל ומאיים ממיד ריינג', ואפילו מהשלוש (שומו שמיים) לס"א יש הרבה יותר אופציות בהתקפה.
    חבל על ממפיס ללא טוני אלן ופארסונס.
    וינס – תישאר

כתיבת תגובה

סגירת תפריט