מה כל קבוצה יכולה ללמוד מהיום השמיני של הפלייאוף? / רועי ויינברג

כל הקבוצות שבפיגור (מלבד פורטלנד) ניצחו היום, אז מה כל קבוצה יכולה לקחת מהמשחק הזה שבחלק מהמקרים פתח את הסדרות לחלוטין?

*
טורונטו-מילווקי.

טורונטו: החמישייה של הראפטורס עם פאוול במקום ואלניוצ'אס (ואיבקה כסנטר) הוכיחה את עצמה. הם הציגו משחק מלא קשיחות כשכל אחד עושה את מה שהוא עושה הכי טוב בהגנה – איבקה מגן בצורה נהדרת על הטבעת ושמר על 20 זריקות במהלך המשחק וכל השאר עושים הגנה טובה על הקלעים ומנצלים את המשחק המפוזר של הבאקס. מהבחינה הזאת הניצול הזדמנויות שלהם היה מעולה, למרות שהם לא הצטיינו במשחק הזה.

הדבר בלט גם בקליעות העונשין שלהם (16 מ-17 מהקו, לעומת 11 מ-18 של מילווקי). למרות עוד יום ממוצע של לאורי ודרוזן וחושך מבחינת כל אחד מהאחרים, חוץ מואלניוצ'אס שתרם הרבה מהספסל. הרוטציה הזאת צריכה להמשיך גם במשחקים הבאים ואולי תוביל קבוצה מבולבלת לסיבוב השני.

מילווקי: הבאקס פעלו טוב שניסו לשלב כמה מוליכי כדור ביחד ונתנו לא מעט דקות של גרג מונרו שהחזיר עם 14 נקודות, משהו לא מבוטל מתוך 76 קבוצתיות. יכול להיות ששלושה מנהלי משחק ביחד, וזה קרה, זה טיפה יותר מדי, במיוחד בשביל קבוצה שהיא יחסית אנדר-סייזד. השילוב של שניים בלבד ליד שוטרים מסביב (כמו טוני סנל שהיה טוב היום) יכול לא להזיק.

בכל מקרה, ההתקפה שלהם צריכה שיפור. ההגנה שלהם הייתה טובה ות'ון מייקר מראה יופי של פלייאוף, אבל בכדורסל גם צריך לקלוע. יכול להיות שזה היה סתם יום רע אבל שינוי בחמישייה יכול לעבוד. אולי טרי במקום ברוגדון שלא מרשים בפלייאוף עד עכשיו יכול לעבוד. מבחינת מונרו החסרון זה שהוא שחקן הגנה נורא מול קבוצות מהירות כמו החמישייה של הראפטורס ולכן עדיף שישחק כשיש עוד גבוה ליד איבאקה על המגרש בצד השני. מעבר לזה הבאקס לא צריכים להתרגש יותר מדי מהפיזיות של היריבה ולהמשיך עם המשחק הרגיל שלהם, שעבד לא רע עד עכשיו בשני המשחקים הראשונים.

*
אטלנטה-וושינגטון.

אטלנטה: דיברנו על זה אחרי המשחק השני, וזה שינוי שאטלנטה עשו – הם נראו הרבה יותר כמו קבוצה הערב. מילסאפ, אחרי שני משחקים רעים, הצליח לתפקד כעוד מישהו שמסוגל להוביל כדור מלבד שרודר ונתן משחק טוב, כשגם הווארד (!) ובייזמור נותנים תורמים להנעת הכדור. הווארד תרם גם בלי הכדור (יחד עם אליאסובה) וזה משהו שלא כדאי לזלזל בו. כשקבוצה עם כל כך הרבה קלעים מצליחה למסור ככה, הם יכולים להתפוצץ.

נוסף על כך הם הציגו יופי של הגנה. חוץ מג'ון וול אף אחד לא הגיע לעבודה בוושינגטון כשאטלנטה מצליה להוציא מהתמונה את בראדלי ביל ומרקיף מוריס, שקלעו באחוזים נמוכים גם חופשיים (ועם 3 מ-16 משותף תחת שמירה). כשמרצ'ין גורטאט מתרכז יותר בתנועה בלי כדור מאשר בפוסט-אפ ואוטו פורטר הוא אותו פורטר שקולע 14 נקודות במשחק במקרה הטוב והיום קלע חצי מכך, הקבוצה לא תגיע רחוק.

וושינגטון אז כן, הוויזארדס לא הגיעו רחוק. הם היו יכולים לגוון את ההתקפה עם השילוב של ג'נינגס ליד וול משלב מוקדם יחסית במשחק ויכול להיות שנראה את זה במשחקים הבאים. חמישייה של וול, ג'נינגס, בוגדנוביץ', מוריס וגורטאט או ג'ייסון סמית' יכולה להיות מסוכנת התקפית ולעשות חיים קשים לאטלנטה בהגנה עם שלושה קלעים ושני מוליכי כדור שיכולים להכניס את הכדור לטבעת טוב בעצמם.

נוסף על כך ההגנה שלהם הייתה רעה. בעיות העבירות של מוריס (5), סמית' ואובורה (6 כ"א) השפיעו, קרוב לודאי שבעיקר על ההגנה מול מילסאפ, וזה משהו שלא יכול לחזור על עצמו. יכול להיות שהביתיות עשתה את שלה או התלונות האינסופיות של שני הצדדים על השיפוט בסדרה הזאת, אבל זה משהו שלא יכול לחזור על עצמו. כשמילסאפ טוב אטלנטה טובה, וזה לא מקרי שהוא מוסר 1.2 אסיסטים למשחק יותר בניצחונות (מתוך 4.2) מאשר בהפסדים של ההוקס העונה. משהו ששווה לעקוב אחריו.

*
ממפיס-סן אנטוניו.

ממפיס: הגריזליס המשיכו עם השילוב של זאק רנדולף בחמישייה וזה עבד, במיוחד כשדדמון פצוע. לנצח 51-37 בריבאונד זה לא דבר של מה בכך, במיוחד לא מול קבוצה פיזית כמו הספרס. מה שיפה זה שהם לא ויתרו על ההגנה מהשלוש ושמרו על 23 מ-30 הזריקות של הספרס, כשמארק גאסול וג'מייקל גרין יוצאים מאזור הנוחות כדי לכסות את הקלעים. זה עבד כשכל סן אנטוניו, להוציא קוואי לנארד, סיימו את המשחק עם 2 מ-20 מהשלוש.

ההתקפה שלהם לא הייתה מדהימה היום כשהם איבדו 22 כדורים, מספר לא אופייני לקבוצה ממושמעת כמו ממפיס. הם עדיין ניצחו בסופו של דבר בזכות התעלות של מייק קונלי וחזרו לסגנון הרגיל שלהם בסיום (איבדו רק פעמיים בהארכה), אבל זה משהו שכדאי לשים לב אליו לקראת ההמשך כי לא בטוח שהם יוכלו להצטיין ככה גם בסן אנטוניו ובמשחק השישי.

סן אנטוניו: קוואי מדהים. 43 נקודות באחוז כל כך טוב עם 8 ריבאונדים והגנה פנטסטית של אחד השחקנים הטובים בליגה. כשזה נאמר, הספרס צריכים יותר מהשחקנים שמסביבו. טוני פארקר היה וינטג' עם 22 נקודות (ו-5 אס'), אבל אולדריג' צריך לזרוק יותר מ-11 פעמים. שאר השחקנים גם לא פגעו והחולשה של הספרס בהגנת הקו האחורי בלטה גם הערב עם משחק השיא של קונלי.

מעבר לזה הם צריכים יותר מההגנה. הפתיחה עם דיוויד לי כסנטר הייתה משחק ישר לידיים של הקו הקדמי של ממפיס, ויתכן שהשילוב של דיוויס ברטנס (שהיה מצוין בדקות בהן שיחק) במקומו בחמישייה יכל לעבוד – זה היה מכריח את רנדולף לצאת החוצה ומצמצם את היתרון של ממפיס בריבאונד, ומאפשר לספרס לשחק מהר יותר. יש גם מקום לחשוב אם דני גרין של פלייאוף 2017 צריך לפתוח בחמישייה ולא אנדרסון או סימונס האתלטים יותר שיכולים לעזור מול קונלי.

*
פורטלנד-גולדן סטייט.

גולדן סטייט: קאמבק גדול של סגנית האלופה שחזרה מפיגור של 17 נקודות. השינוי התרחש במחצית השנייה כשיוסוף נורקיץ', שעדיין פצוע, היה בחוץ בגלל מגבלת דקות וג'אבל מגי, תאמינו או לא, שיחק עם הווריורס. מגי עשה עבודה טובה בצבע כל המשחק ובמחצית השנייה הוא היה מיס-מאץ', למרות שלא זרק בה יותר מדי. הוא עזר בהגנה ונתן נוכחות של סנטר על המגרש, משהו שלפורטלנד לא היה.

כשנורקיץ' לא שיחק גרין היה חופשי מהעול של השמירה על הענק הבוסני ויכל לעשות מה שהוא עושה הכי טוב – הכל מהכל. יכול להיות שלקראת המשחקים הבאים עדיף לווריורס לא לשים אותו על השחקן הכי טוב של היריבה. לא בגלל שהוא לא שומר טוב, הוא שחקן ההגנה הכי טוב בליגה, אלא בגלל התרומה האדירה שלו כשומר שבא לעזור בהגנה על היריבים, מגן על הטבעת או חוטף את המסירות של היריבה. מעבר לזה גם השילוב של איגודלה תרם מאוד בהגנה על לילארד וה-MVP גמר לשעבר נותן סדרה טובה הגנתית, מה שמהווה סימן טוב להמשך עבור הווריורס.

פורטלנד: עם נורקיץ' על המגרש בתור מה שיאתגר את גרין, למרות שהוא בקושי זרק היום (בכוונה), פורטלנד היו יותר טובים. לכן יכול להיות שתכנון שונה של חלוקת הדקות שלו יתרום עקב כך שהקאמבק של הווריורס התרחש כשהוא היה על הספסל. גולדן סטייט קבוצה שיכולה לסגור הפרשים של 15 נקודות בשלוש דקות וניהול נכון של המשחק מולה הכרחי. סטוטס לא עשה את זה היום וזה עלה, בין היתר, במשחק.

בדקות בלי נורקיץ' הם היו צריכים ללכת על השילוב של אמינו, הרקלס ונואה וולנה שעשה חיים קשים לג"ס במשחק הראשון. טרנר לא רע כגורם מייצב בין נורקיץ', לילארד ומקולום אבל כשנורקיץ' בחוץ הוא עוד חור בהגנה. הטריו הזה יכול להתחלף ועשה עבודה באמת טובה כששיחק בתחילת הסדרה, ויתכן שאם סטוטס היה מגיב איתם בתחילת הקאמבק, אז הקאמבק לא היה מגיע כזה רחוק.

*
הטור של מחר יעלה במוצאי יום השואה והגבורה.

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 17 תגובות

  1. אבי

    23 אפר 2017 14:28:39

    תודה על הניתוח.

    טרם קראתי בשום פוסט כאן באתר לגבי העובדה שסטיב קר לא היה על הקווים במשחק מספר 3… וכנראה גם לא יהיה בהמשך הסדרה מול פורטלנד.

    ניהול משחק הוא משהו קריטי מאין כמוהו… ואם גם במשחק הזה פורטלנד לא ניצחו, מה כבר יש לומר…? 3 שחקנים חסרים + מאמן חסר. ומנגד פורטלנד קיבלה חזרה את שחקן הציר שלה, גם אם הוא שיחק רק חלק… עם הביתיות היו צריכים לקחת את המשחק הזה.

    כנראה שהלוחמים גדולים עליהם בכמה מידות.

    1. רועי ויינברג

      23 אפר 2017 14:55:17

      הקטע עם קר אכן יכול להשפיע. די הגיוני שגולדן התחשבה בזה שמינתה צוות עוזרים מדהים.

      מייק בראון מאמן ראשי עם 83 משחקי פלייאוף בקריירה וטיול לגמר. רון אדאמס עוזר מאמן מאוד מאוד מנוסה וגם ברוס פרייזר ואריק גרין מאמנים לא רעים בכלל. אולי צוות העוזרים הטוב בליגה יחד עם ממפיס וסן אנטוניו.

      מסכים בקשר לפורטלנד, היו יכולים להגיב טוב יותר.

    2. השרת

      23 אפר 2017 17:09:33

      אז אאתעיק אדביק לך מה שכתבתי בתגובות של הסיקור:

      בהתחשב בבמה שמייק בראון הולך לקבל בקרוב ראוי שגם אנחנו נתייחס אליו. ממש לא תפסתי ממנו בקדנציות שלו כמאמן ראשי בקליבלנד, אבל בדיעבד – להיות המאמן של לברון זה כאמור אחד התפקידים הקשים ביותר בליגה.

      אני חושב שהוא ניהל את המשחק אתמול פשוט מצויין. מאוד אהבתי את המצאפים וההרכבים שהוא העלה במחצית השניה. לא שהיה שם משהו חדש פשוט הוא הגיב בהתאם ברגעים הנכונים, אם זה להכניס את מגי ברבע האחרון לעוד כמה דקות (רבע שהוא כמעט ולא משחק בו בדרך כלל) כי החמישיה איתו ועם איגי הייתה פשוט מבריקה בחזרה שלהם לשוייון ברבע השלישי. גם הניסונות שלו לסמי דת׳ ליינאפ (עם מקאו במקום דוראנט) היו בתזמונים טובים.

      אפרופו מקאו, חבל על הזמן הבחורציק הזה. עושה רושם שככל שמתקדמת העונה הוא צובר יותר ביטחון ומשחק יותר באסרטיביות ואגרסיביות. ההגנה שלו נהדרת, הוא חוטף מצויין וחוסם יפה, וגם גורם להרבה דיפלקשנים שלפעמים הופכים לאיבוד. גם בהתקפה עם הביטחון הגדל הוא מראה קצת ניצוצות פה ושם בחדירות חזקות ואתלטיות, ואתמול הוא גם דפק שלשת מומנטום שסיימה רצף של כמה פעולות חיוביות.

  2. נמרוד

    23 אפר 2017 14:40:50

    מעולה רועי.
    סוף סוף פאוול קיבל דקות בפלייאוף, שחקן נהדר שמאוד עוזר ולא ברור למה קייסי התעלם ממנו עד עכשיו.
    ההכנסה שלו לחמישייה גם הביאה לכך שיטנאס משחק בדקות שמונרו משחק וזה כבר יותר משתלם לטורונטו, שלא ניצלו את היתרון שלו על מייקר.

    לגבי ממפיס, הם באמת שיחקו בצורה רשלנית בהתקפה אבל חיפוש על זה בדברים אחרים וניצחו ביום לא גדול גם של גאסול וגם של ראנדולף.
    אני לא יודע אם הפתרון של הכנסת ברטנס יעזור כי מבחינה הגנתית ראנדולף יכול לטחון אותו בצבע.
    אני כן מסכים איתך לגבי גרין. כבר שמעתי שמדברים על העובדה שבגלל שהקבוצה הזאת משחקת פחות מסירות מבעבר ומסתמכת יותר על קוואי-אולדריג-פאו המדהים ועל למרכוס הוא מקבל פחות מבטים פנויים. לכן באמת העלאה של אנדרסון או סימונס יכולה לעזור

  3. ינון יבור

    23 אפר 2017 15:31:49

    תודה רועי.
    אני חושב שהמשחק הבא באטלנטה ייתן לנו מושג לגבי האופי של וושינגטון.
    זה שהם יעברו את אטלנטה זה כמעט ודאי, אבל קבוצה עם אופי "נכון" וקילר אינסטינקט, כזו שיכולה לעלות לגמר המזרח ואף לנצח אותו, חייבת לדעת "להרוג" סדרות. הופתעתי והתאכזבתי שסן אנטוניו לא עשו את זה בשני נסיונות. לא הופתעתי, אך התרשמתי, מאיך שגולדן סטייט עשו את זה בניסיון הראשון. לא הופתעתי ולא התאכזבתי ששיקגו לא עשו את זה, והופתעתי אך לא התאכזבתי שמילווקי כשלו בכך.
    לוויזארדס נותר עוד נסיון אחד – נראה מאיזה חומר הם עשויים.

    1. גיא הרשע

      23 אפר 2017 16:28:29

      יש קבוצות אליפות נהדרות שבדרכן נאלצו לעבור סיבוב ראשון של 7 משחקים (הספרס של 2014, והסלטיקס של 2008 קופצות לי לראש).
      לא תמיד קושי בסיבוב הראשון הוא סממן לכישלון בהמשך.

  4. גיא הרשע

    23 אפר 2017 16:36:32

    תודה רועי.

    מה הספרס למדו הלילה?
    את מה שכולנו כבר יודעים.
    שממפיס זו קבוצה שלא נשברת. קשוחים כמו מסמר פלדה.
    בהחלט מנוצחים, ומלאי חסרונות. אבל נגדם, אי אפשר להוריד את הרגל מהגז, או לקוות שזהו, הם מתקפלים.
    נגדם צריך לשחק במלוא הכוח עד לשנייה האחרונה.

  5. Smiley

    23 אפר 2017 17:04:10

    מילווקי-טורונטו: לא משחק שהתעלה לרמה גבוהה, ולכן אני חושב שקשה להסיק ממנו מסקנות, במיוחד ששתי הקבוצות לא פוגעות. JV הוא יתרון מול כל גבוה של הבאקס והוא עלה מהספסל, בהחלטה שפאוול ידבק למידלטון.
    הראפטורס טובים ממילווקי בכל סגנון ולכן תמוהה בעיני התסבוכת שלהם מול הבאקס (קיד בשח-מט רציני פה לקייסי).
    לא יודע אם טרי הוא הפתרון מכיוון שהוא אף פעם לא היה שומר גדול והיתרון של הראפטורס הוא בגארדים.
    אטלנטה-וושינגטון: כנראה שההוקס צריכים יום גרוע של כל שאר השחקנים שהם לא וול לנצח. אפשר לומר שריבוי השריקות גם גרם לבעיית פאולים אצל וושינגטון שמראים אגרסיביות שלאטלנטה קשה להתמודד איתה.
    ממפיס-ס"א: לא חשבתי שממפיס ינצחו עוד משחק ואני שמח שהתבדתי. יכולים להגיד מה שרוצים על ממםיס אבל כמו שהם אפורים ולא נוצצים ככה הם טובים. פשוט קבוצה טובה ששנה אחר שנה עושה את המוטל עליה באפשרויות שהסגל שלה מאפשר. קונלי מוכיח שהוא שווה כל פני שממפיס משלמת לו.
    ס"א פשוט צריכים להעיר את מי שלא עונה לשם "קוואי" והם יחזרו לנצח בדרך לסיבוב השני (במיוחד את אולדריג').
    פורטלנד-ג"ס: הווריורס פשוט טובים יותר ולא משנה אם נורוקיץ' משחק או לא או אם הוא בריא או פצוע. בלי או אם דוראנט ג"ס פשוט יותר טובים. בטח כשהסגנון של פורטלנד או כמו של ג"ס שפשוט משחקים משחק מהיר.

    1. רועי ויינברג

      23 אפר 2017 17:10:10

      מבחינת טרי – הוא יכול לקלוע, וכמו שראינו הראפטורס לא בדיוק בלתי ניתנים לעצירה בפלייאוף הזה (משחקים של 83, 77 ו-87 נקודות).

  6. מנחם לס

    23 אפר 2017 17:58:53

    מסכים עם כמעט הכל מלבד דייויד לי. הוא עושה עבודה שקטה ויעילה מאד. פאו, מצד שני, פשוט נעלם כשהוא משחק נגד אחיו. היוצרות התהפכו. אולי זה משהו פסיכולוגי? כמו שוונוס ויתרה לסרינה (הנמצאת אגב בהריון) כי כבר מגיל רך האחות (או האח) המבוגר מוותרים לצעיר).

    1. רועי ויינברג

      23 אפר 2017 18:00:31

      אני אוהב את לי, אבל אני חושב שהוא די אנדרסייזד בשביל להיות סנטר פותח ובמיוחד מול צבע חזק כמו זה של ממפיס. כשדדמון יבריא העניינים יראו טוב בהרבה.

כתיבת תגובה

תגיות: ,
סגירת תפריט