מה כל קבוצה יכולה ללמוד מהיום השני של הפלייאוף? / רועי ויינברג

מעקב הפלייאוף ממשיך, כשהפעם החצי השני של סדרות הסיבוב הראשון התחיל.

*
וושינגטון-אטלנטה.

וושינגטון: זה היה ניצחון מעולה של הוויזארדס שידעו לנצל הזדמנויות ולהשיג משחק טוב גם ביום רע של בראדלי ביל. ג'ון וול היה מצויין וחגג על הארדוואי ג'וניור ושרודר, מרקיף מוריס היה מעולה והתנועה בלי כדור של גורטאט הייתה משהו שדוויט הווארד לא הצליח להתמודד איתו. אין פה שינוי כלשהו ממה שראינו בעונה הסדירה, בה וושינגטון ניצחה 8 משחקים יותר מאטלנטה, וזה עבד הערב.

למרות זאת, יש דברים שהם יכולים לשפר. קודם כל הם התקשו מול ההרכב של ההוקס עם ארסן אליאסובה ומייק מוסקלה. ההרכב הזה לא שיחק מספיק דקות, נגיע לזה בחלק של ההוקס, והשילוב של שניהם ליד בייזמור וטאורן פרינס, שני שומרים נהדרים (והארדוואי ג'וניור שהוסיף קליעה) נתן לאטלנטה שליטה במשך הרבע השני ויתרון של 9 נקודות. כשהחמישייה חזרה היא השיגה מחדש את השליטה במשחק, אבל זה משהו שהם יצטרכו לטפל בו לקראת ההמשך. ג'ייסון סמית' ליד מרקיף מוריס זה פתרון סביר, כשאת איאן מהנימי, כשישחק (כרגע הוא פצוע) הייתי שומר לדקות של מילסאפ. מהנימי חוטף טוב מאוד שיכול לשבש הנעת הכדור של ההוקס, אבל הוא לא נייד מספיק בשביל להתמודד עם מוסקלה או אליאסובה. לכן שינוי קטן של הרוטציה הכרחי, וברוקס יצטרך לעשות זאת לקראת ההמשך.

אטלנטה: אטלנטה זרקה את המשחק הזה לפח. היה ברור לכל מתחילת המשחק שדוויט הווארד כבד מדי ושהוא ומילסאפ לא מצליחים להתמודד ביחד עם החסימות והקליעה של מרקיף מוריס ומרצ'ין גורטאט, והם עדיין שיחקו. בדקות שהם נחו המומנטום השתנה לחלוטין, אבל כשהם חזרו הוויזארדס המשיכו לחגוג (בעיקר ברבע השלישי הנהדר שלהם). מוריס עשה בית ספר למילסאפ, וכשבודנהולצר ניסה לתקן את זה כבר היה מאוחר מדי. יתכן שאם מוסקלה ואליאסובה היו חוזרים לפרקט במהלך הריצה של הוויזארדס ברבע השלישי, או אם קריס האמפריס היה מקבל דקות, כל המשחק היה נראה אחרת. זה מראה לנו כמה ניהול המשחק חשוב בכל הקשור לפלייאוף.

מהלך חכם שלהם היה השמירה על בראדלי ביל, שהיה חלש מאוד עם 9 מ-21 מהשדה (ו-2 מ-11 מהשלוש) כשטאורן פרינס עושה עליו עבודה לא רעה בכלל בהגנה. הבעיה היא שהשילוב של פרינס, שרודר והארדוואי ג'וניור נותן לאטלנטה שומר טוב מאוד אחד ועוד שני שומרים די בינוניים. לכן יכול להיות שפתרון טוב יהיה להחזיר את בייזמור לחמישייה ואת הארדוואי ג'וניור, שהיה בעצמו די גרוע, לספסל. ככה להוקס יהיו שני שומרים מעולים שיכולים לכסות את וול וביל וימנעו משחקי 32 נקודות ו-14 אסיסטים של רכז הוויזארדס, שהכריע את המשחק בכדורסל נהדר ברבע השלישי.

*
גולדן סטייט-פורטלנד.

גולדן סטייט: קיבלנו במשחק הזה ניהול משחק טוב מאוד של סטיב קר. הווריורס לא נראו יותר מדי מוכנים במחצית הראשונה כשפורטלנד הצליחה לשחק על החולשות שלהם עם קו קדמי שיכול להחליף ולהגן על כל שחקן בחמישייה של הווריורס (אל פארוק אמינו, מוריס הרקלס ונואה וולנה) וקו אחורי שקולע בלי הכרה.

במחצית השנייה הווריורס, בזכות אנדרה איגודלה (שעשה עבודה טובה על מקולום) ושון ליבינגסטון שהצטיין בהגנה על לילארד, הצליחו להאט את הטרייל בלייזרס, לצד ההגנה של דריימונד גרין שהעלה הילוך במחצית השנייה ועזר מאוד בחיפוי ההגנתי. העדרו של נורקיץ' מוביל לכך שגרין יכול להרשות לעצמו לצאת ולסייע להגן בלי הסכנה של לספוג הרבה נקודות. נוסף על כך הווריורס הלכו יותר לצבע במחצית השנייה, נקודת תורפה של פורטלנד נטולת-נורקיץ', וזה עבד לא רע בכלל (לא מקרי שג'אבל מקגי הוא השחקן עם ה-+/- הגבוה ביותר הערב). יחד עם הריצה של איאן קלארק, ג'יי ג'יי בריאה של המפרץ, ברבע האחרון, זה הספיק לניצחון. במשחקים הבאים סביר שנראה את הווריורס משחקת יותר על הצבע ועם ליבינגסטון ואיגודלה כבר מתחילת המשחק.

פורטלנד: הטרייל בלייזרס באו מוכנים כשלילארד ומקולום היו מעולים מול ההגנה של תומפסון, דוראנט וקרי. גם הקו הקדמי היה פיתרון טוב והצליח לשמור על הרבה זריקות במחצית הראשונה ולמנוע משלשות להכנס, אבל ההעדר העומק ופערי האיכות עשו את שלהם לקראת הרבע האחרון.

זה היה יותר צמוד מהתוצאה הסופית והקבוצות היו בשיוויון 88-88 בכניסה ל-12 הדקות האחרונות של הכדורסל, אבל היתרון הגדול של הווריורס מהשנים הקודמות, העלאת שחקן מקצה הספסל שיכול לשנות את התמונה, הכה שנית. לפורטלנד אין כזה, עם כל הכבוד לשבאז נפייר. במשחקים הבאים כדאי להמשיך עם אותו הרכב ולשחק על פוסט-אפים של אמינו בתחילת המשחק, כאלה שיכריחו אותו לקחת את השומר שלו לסל ויפתחו קצת את ההגנה. את רוב הנקודות של לילארד ומקולום אפשר בשקט לשמור לסוף. זה הדבר הטוב ביותר, אולי, שאפשר לעשות עד החזרה של נורקיץ' שיכולה לשנות את הסדרה לחלוטין.

*
בוסטון-שיקגו.

(קרדיט על התמונה: AsurArt)

שיקגו: ניצחון שמתחיל, ונגמר, בריבאונד. שיקגו ניצחה 53-36 וקלעה 8 נקודות יותר בהזדמנות שנייה. הריבאונד שלהם הערב היה מעולה. שיקגו תמיד קבוצת ריבאונד מעולה, אבל הערב היא התעלתה על עצמה ב-2 הגורמים החשובים ביותר בשליטה בכדורים החוזרים: לקיחתם (לקחה 53% מהריבאונדים האפשריים) ובוקס-אאוט, כשלשיקגו היו 75 הזדמנויות לריבאונד לעומת 99.

למרות זאת, מה שניצח להם את המשחק היה הרכב הפלייאוף והבידודים של באטלר ודווין וויד בסוף המשחק. ההרכב עם רונדו ומירוטיץ' לא היה טוב במיוחד, כשמירוטיץ' (וגם זיפסר) לא פגעו מרחוק ורונדו הסתבך בהגנה וסיים 27 דקות עם 5 עבירות. הדקות הטובות באו כשגרנט שיחק כרכז לצד פורטיס, וויד, באטלר ולופז. חמשת השחקנים האלה לקחו 36 ריבאונדים, כמות זהה לזאת של כל בוסטון. יכול להיות שנראה אותם פותחים בהמשך הסדרה אחרי ההשפעה החיובית שלהם הערב.

בוסטון: הריבאונד של בוסטון היה נוראי הערב, כשמלבד אל הורפורד (ואולי ג'יי קראודר) הרבה שחקנים היו מתחת למיטבם. הבולס עשו עבודה טובה בשמירה על אייברי בראדלי שמנעה ממנו לקחת כדורים חוזרים והשפיעה על כל משחק המעבר וההגנה של הסלטיקס, ובוסטון תצטרך למצוא דרך לפתור את זה. נוסף על כך, המשחק החלש של מרקוס סמארט ראוי לציון וזה עוד משהו שהם יצטרכו לעבוד עליו לקראת ההמשך.

משהו שהם יכולים לעשות זה לתת לקלי אונלינק דקות. הוא יכול להחליף על זריקות ובכניסות של באטלר ודווין וויד לסל, ומצד שני להכריח את רובין לופז לצאת החוצה. ככה אולי הוא יקח פחות כדורים חוזרים, וזה יכול להשפיע למרות שאותו אונלינק לא היה במיטבו הערב בהתקפה והיה חלש יחד עם שאר הספסל של הסלטיקס. עדיין, הוא יכול להיות הפיתרון.

*
יוסטון-אוקלהומה סיטי.

יוסטון: הרוקטס נתנו מחצית שנייה פנומנלית עם 59 נקודות, כשהארדן עושה עבודת ניהול משחק נהדרת, אבל הפוקוס מגיע להגנה של יוסטון שעצרה את אוקלהומה על 33 נקודות בפחות מ-30% מהשדה. בברלי עשה עבודה טובה מאוד על ווסטברוק וכל השאר לא הצליחו לייצר נקודות. ככה נוצר ההפרש שהוביל לסיום החד צדדי, לצד, כמובן, ההתקפה.

אפלטון ניתח אותה בצורה מעולה בעבר, והם המשיכו את המשחק הרגיל גם הערב כשלו וויליאמס ואריק גורדון מצליחים לייצר נקודות מהספסל לצד החמישייה. אין יותר מדי על מה לדבר במשחק שנגמר ב-31 הפרש.

אוקלהומה: בדומה לטורונטו, עליה דיברנו אתמול, הת'אנדר היו צריכים לנצל את היתרונות האחרים שלהם כשהמשחק נתקע. במחצית השנייה ווסטברוק (2 מ-8) ואולאדיפו (0 מ-5) לא מצאו את הסל, אז למה לא הלכו לאנס קנטר? הטורקי שיחק שמונה דקות בלבד באותה מחצית והוא יכל לייצר נקודות, למרות החסרון ההגנתי.

מעבר לזה הם היו די מוכנים במחצית הראשונה ליוסטון וכבר הראו בשנה שעברה, כשהובסו מול הספרס במשחק הראשון בפלייאוף, שהמשחק הראשון לא משקף את שאר הסדרה שלהם. לכן למרות שזה היה משחק די חד צדדי שווה להמשיך לעקוב, אוקלהומה עוד יכולה לקחת את השני.

רועי ויינברג

עורך הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 39 תגובות

    1. פורטלנד די מסתירה את המידע, אבל אני חושב שהוא יחזור לפי דיווחים קודמים. לא אופתע אם יעשה ויליס ריד ויעלה בלי התראה מוקדמת במשחק 3, שיהיה היחיד שהם ינצחו בסדרה

  1. אתה לא חושב שברגעים ארוכים מדי של המשחק הרגשתי שבמקום להשתלב בסגנון המשחק של הלוחמים הוא כפה על הלוחמים סגנון משחק של אוקלהומה. ולכן מוטב שדוראנט יעלה מהספסל?

    1. נקודה טובה. אני חושב ששווה להמשיך איתו בחמישייה, כי ההתקפה שלהם לא הרשימה גם בפלייאופים של 2015 ו-2016 והלכה לאחד על אחד של קרי ותומפסון לא מעט פעמים.

      דוראנט הוא אחד שחקני האחד-על-אחד הכי טובים בליגה ולכן יש לו ערך חשוב מאוד מהבחינה הזאת, נוסף על תרומתו ההגנתית ועל זה שלא חכם לעשות שינוי כזה גדול בפלייאוף.

  2. רועי, שאפו על הניתוח. אהבתי לקרוא את הגיגייך.

    אגב לגביי בוסטון – גם זלר שווה נסיון ליותר דקות, למען המאמץ הקבוצתי בריבאונד. אם הויברג מוכן לשלב רוטציה ארוכה בסדרה (לפחות ע"פ המשחק האחרון), אז סטיבנס חייב גם לנסות זאת. יתרה מכך, אם כבר דיברנו על נסיונות – גם ההתקפה לא שטפה אתמול בבוסטון ובראון שווה נסיון ביותר דקות. כנ"ל גרין. אם הם לא יכנסו בשלב הזה, ייתכן שהקבוצה תפסיד את הביטחון שלהם וכושר המשחק שלהם במידה והם יתקדמו עוד שלב.

    ואני אציין גם שובר שגרה מסויים. שימו לב לציטוט הבא:

    Westbrook on if he’ll hang out w/ James Harden this series: “Once you get on the floor, you’ve got one friend, and your friend is Spalding”

    ללא ספק אחד הציטוטים המצחיקים שקראתי לאחרונה.

  3. מעולה רועי.

    לגבי הלוחמים- כשדוראנט משחק זו קבוצה אחרת לגמרי ופחות מהנה לצפייה, בזמן הפציעה שלו קיבלנו שוב את הנעת הכדור והתזוזה ללא כדור שראינו בעונה שעברה וראיתי ו כדורסל גדול כשסטף וקליי במיטבם. איתו זה פשוט משחק אחר, מחפשים יותר מיס מאצ'ים ומשחקים יותר 1*1.
    אתמול בבלוג החי דיברו הרבה על למה קר לא מפריד את הדקות שלו ושל סטף, אני חושב שזה בעיקר בגלל החמישייה השנייה שעובדת נהדר וגם אתמול היא זאת שרצה בתחילת הרבע האחרון ובעצם הכריעה את המשחק. השינוי שאני חושב שקר אולי כן יכול לעשות זה להוציא את דוראנט במקום את קליי סביב ה5 דק' לסוף הרבע הראשון ולתת לו להוביל את החמישייה השנייה, מצד שני זה הימור לשנות משהו שעובד ככ טוב אחרי שהתחיל הפלייאוף.

    לגבי בוסטון הם יצטרכו למצוא פתרונות לכמה דברים, הראשון לדעתי הוא מי לוקח את ההתקפה עליו כשתומאס לא משחק כי גם ברבע השני וגם ברביעי כשהוא נח הם נתקעו. השאלה אם זה משחק חלש של כל הצוות המסייע כמו שהיה אתמול או שזו בעיה להמשך.
    הייתי רוצה לראות קצת את ג'ראלד גרין בתור אחד שיכול ליצור לעצמו, גם את טרי רוזייר לא ראינו אתמול ואין ספק שצריכים תרומה גדולה יותר מסמארט ואוליניק.
    בהמשך לזה- ברבע האחרון הבולס שמו את באטלר על תומאס ובנוסף קפצו עליו בדאבל אפ בכל האנדאוף/פיק&רול, מה שהכריח אותו להוציא את הכדור מהידיים ושם שוב המשחק נתקע. בראדלי והורפורד נעלמו ברבע האחרון וקראודר לא פגע מבחוץ כל המשחק. להמשך הייתי רוצה לראות קצת יותר חסימות לבראדלי ואולי לתת להורפוד לנהל את המשחק מהמרפק. סטיבנס צריך להשתמש בתשומת הלב המוגברת שהכוכב שלו מקבל כדי ליצור נק' קלות לאחרים על ידי חסימות התנועה ללא כדור של תומאס.

    יוסטון- אוקלהומה זה לא כדורסל. אדאמס קיבל בפוסט 2-3 כדורים ועדה מזה סלים/סחט עונשין, קאנטרי הוא מפלצת בפוסט שאין לרוקטס מי שישמור עליו, חוסר ניצול של יכולות הקליעה של מקדרמוט/אברינס וגם אולדיפו שאמנם היה חלש אבל מקבל את הכדור במצבים לא נוחים כשהאדון ראס משחרר את הכדור. ככ הרבה פוטנציאל יש שם אבל אין חוכמת משחק.
    הארדן פשוט הגיע לטבעת מתי שרצה ועדיין התעקש להעיף המון שלשות באחוזים לא טובים, אבל משחק טוב שלו + בברלין אחד שמתעלה בהחלט מספיק כל עוד ווסט ממשיך לשחק ככה

    1. נמרוד, מוריד בפנייך את הכובע. העלית פה המון דברים מעניינים בעיניי ואני מסכים איתם.

      הבעייה של בוסטון, יוסטון ו-OKC הן שכולן בנויות על היכולת הסגולית של השחקן המוביל שלהן פעם אחר פעם וללא תפקוד טוב של אותו שחקן, הן בבעייה מהותית, כי לרובן אין ממש מי שייכנס לתפקיד המוביל במקומו. ליוסטון יש את ה-CAST הכי טוב מהשלושה, בוודאות, אך גם שם ללא הארדן הם לא בפלייאוף בעיניי.
      אוקלהומה, כמו שגם אפשר לראות, היא הקיצונית ביותר מהבין ה-3. היא נשענת על יכולת כמעט חסרת תקדים של RW באופן קבוע וגם הקלעים שלה מאוד תלויים בו. אבל כאן נכנס האקס פקטור שהוא אולי הכי משמעותי בעיניי להמשך הבנייה של הקבוצה – אולדיפו. עכשיו אני מניח שלא רבים צופים את מבטם אליו, אבל שנה הבאה הוא מתחיל להרוויח 16 מיליון בממוצע לעונה והציפיות (כמו שתמיד קורה בשינוי כזה) יתחילו לעלות. אם OKC מאמינה שהיא יכולה להתקדם בפלייאוף, זה לא רק ידרוש שווסטברוק ימשיך את העונה המטורפת שלו, אלא גם התעלות ועלייה ברמת המשחק של אולדיפו + שליטה של הגבוהים שלה בצבע.

      ואסיים לגביי הווריורס – בשנה הראשונה של הפרוייקט עם לברון במיאמי, עד השנייה האחרונה של ההפסד בגמר הם היו לא מתואמים ב-100%. גם אם זה נראה אחרת, הווריורס חווים את אותה הבעייה ואפילו בצורה חריפה יותר, עקב הפציעה של KD שהקשתה על הנסיון להסתגל לשהייה שלו בחמישייה. האם הפרוייקט הזה יעבוד? אין לדעת כרגע, אך לא נראה שמישהו כרגע ייקח לגביו צעד אחורה וגם דוראנט אמר (כצפוי) שהוא לא רואה סיבה לעזוב בקיץ, לא משנה מה יקרה בפלייאוף. לכן, נצטרך לחכות ולראות אם זה יעבוד מתישהו בעתיד.

      1. קודם כל תודה.
        לגבי אולדיפו אני מאוד מחזיק ממנו, אבל נכון לעכשיו הוא לא ספוט אם שוטר ברמה גבוהה (למרות שמשתפר בנושא) וגם הוא אוהב ליצור לעצמו מכדרור, הבעיה שלא דואגים לשים אותו במקומות הנכונים עם בריווח הנכון והוא גם לא משחק מספיק פיק&רול. הוא פשוט צריך לעמוד בצד ולחכות שראסל ימסור לו את הכדור וככה הוא לא ממצה את הפוטנציאל שלו.

        מסכים איתך לגבי ההשוואה למיאמי של לברון, ובהנחה שקרי ודוראנט ימשיכו בעונה הבאה אז אין ספק שרמת התיאום תעלה. פשוט זה משהו שלדעתי מאוד בולט כרגע (השינוי בסגנון המשחק) ויהיה מעניין לעקוב אחרי הנושא בהמשך הפלייאוף, ואולי זה בכלל יהיה הפתרון כשיתקלו בקשיים מול הגנה כמו מה שאוקייסי עשו עונה שעברה

          1. ברמת העקרון זה נשמע לא רע לפלייאוף הקרוב לא פתרון לטווח ארוך.
            הקטע הוא שראסל גם ככה ינוח לא יותר מ8-10 דק' במשחק אני מאמין, אז אפשר לסדר שאולדיפו יהיה על המגרש בדקות האלה גם בלי להוריד אותו לספסל.
            אבל אין ספק שהוא צריך להיות על המגרש כשראסל נח

          2. הרעיון נשמע טוב על הנייר. בספרס הריי מיישמים זאת עם ג'ינובילי ופארקר. יכול להיות מעניין לנסות לתת לאולדיפו לנהל את היחידת ספסל. אם אני זוכר נכון, בתחילת הקדנציה באורלנדו ניסו לראות איך יהיה לתת לו לנהל את המשחק.

            בכל מקרה, לטווח הארוך אני לא יכול לדעת איך זה יעבוד, אבל מול הת'אנדר, מבחינה התקפית לפחות, זה גם לא יתרום המון. כח האש שיש שם לקבוצה משתווה לל הווריורס ביכולת הקליעה שלו. הדבר הנכון ביותר ל-OKC צריך להיות מעבר לבעיית ספסל או ניצול השחקנים שלך כנדרש. זה לנצל את היתרונות שלך מול היריבה – שזה הצבע והריבאונד. אחרת, זה לא יעזור יותר מדי לאורך סדרה שלמה.

          3. אברינס ו-ראס אל ברוק ביחד במגרש? שני חורים הגנתיים בעמדות הכי קשוחות? יש גבול כמה רוברסון יכול לחפות עליהם.

          4. היכולת שלהם בהגנה גרועה רק מפאת חוסר משמעת עצמית. בעיקר ראס. מצד שני, זה לא משנה מה הסיבה ולכן יש אמת בדברייך.

    2. מסכים בקשר לאוקלהומה. אדאמס וקנטר צריכים לקבל איזה 10-15 זריקות במשחק ולנצל את החולשה הגדולה בהגנה של יוסטון. גם מקדרמוט ואברינס צריכים לקבל יותר דקות, ו-ווסטברוק עצמו פחות ללכת ראש בקיר.

      אבל, דונובן הראה שהוא יכול להגיב טוב תוך כדי סדרה מול סן אנטוניו. הם יכולים לגנוב את השני.

      1. אין ספק שהסדרה לא גמורה, בטח אחרי שנה שעברה ואני גם צופה שזה ייגמר ב6 משחקים לפחות, אבל עדיין זה מאכזב לראות את הכדורסל הזה

  4. תודה רועי. עלתה בי המחשבה שאולי כדאי לנסות ולעלות עם קראודר מהספסל ועם בראון בחמישייה בשביל לקבל עוד נקודות מהספסל ואולי להרוויח את בראון על הדרך.

    1. יכול לעבוד. הוא מספיק אנרגטי בשביל להתיש את וויד/באטלר, וקראודר מהספסל זה משהו שלשיקגו יהיה קשה להשוות.

  5. לדעתי פורטלנד הולכת להציק לווריורס יותר ממה שכולם פה חושבים. סדרה של לפחות 6 משחקים וככל שנורקיץ' יחזור יותר מהר ככה הסדרה תהיה יותר קשה.

    1. אי אפשר לחשוד בי באהדה ללוחמים, אבל בכל זאת –

      לפעמים גם זבוב מציק לתנין, רק הסיכויים שהוא נושא נגיף קטלני הם לא ממש גבוהים. במיוחד אם זה רק זבוב בלי נורקיץ'.

    1. חסימה לריבאונד, השחקן המגן (חסר לו אם לא..) חוסם את התוקף שמאחוריו ויוצר מעין ״קופסא״ שנותנת לו מרחב לקחת את הכדור החוזר.

  6. תודה רועי!
    כצפוי – הסידרה יוסטון-אוק' היא הקלה ביותר לחיזוי.
    וזה בזכות הפייק-MVP בעל מוח האיטונג שהופך את הסידרה מסדרה בין שתי קבוצות לסידרה בין קבוצה לשחקן.

  7. מצויין רועי. אתה בשיפור קבוע, ולא ייקח זמן רב ויתחילו לחשוב עליך כאחד ממומחי ה-NBA המובילים של ישראל.

    1. הזמן שנדרש הוא רק שהאנשים הללו יקראו אותו, הוא כבר מטובי המומחים. מי ידע שהאתר הזה יהפוך לאחד הדברים החשובים שעשית, דר'?
      תודה לך, וכמובן תודה לרועי

  8. לגבי אטלנטה והספסל, נראה שזו יותר החולשה של ספסל וושינגטון מהחוזק של ספסל אטלנטה, יותר דקות אומר שהם ישחקו מול החמישיה של וושינגטון ולא בטוח שזה רעיון טוב.

  9. רבים סימנו את בוסטון כאלטרנטיבה לקאבס, אבל כשמסתכלים על ניסיון הפליאוף שלהם מגלים קבוצה שלא עברה סיבוב בשנה שעברה.
    לעומת זאת שיקגו שמבחינתי זה נס שהם בכלל בפליאוף (לא "הגיע" להם), יש את ווייד, שלקח טבעת ראשונה לפני יותר מעשור. ווינר אמיתי.

    בהתחשב בעובדה שלטורונטו יש הסטוריה של הסתבכויות במשחקי פליאוף (זולת הפליאוף הקודם), נגלה שמי שאמורה לדגדג את הקאבס תהיה וושינגטון?

    1. גם ב-DC הנסיון לא חוגג. אני חושב שנכון לא להסיק מסקנות מהירות ולתת לדברים להמשיך להתנהל. ננסה לבצע הסקות ברגע שיהיה יותר אירועים שיוכלו לתת בסיס רחב מספיק להסקת מסקנות.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט