השבוע בפינתנו, ניזכר בשחקן שלא רק שיחק במכללות, בשחקן התקפה ענק שמחזיק דווקא בשיא הגנתי, ונסיים עם שחקן אגדי שהפך לסיפור הצלחה גם מחוץ למגרש.
1.ביל וולטון נחשב עד היום לאחד משחקני המכללות הגדולים ביותר, וכראיה יעידו שלוש זכיות בתואר שחקן העונה של המכללות בין 1972-1974, במהלכן זכה בשתי אליפויות.
אלא שוולטון הצעיר לא הסתפק בהצלחתו על המגרש, והשקיע לא פחות גם במהלך לימודיו. מאמציו סייעו לו להיכלל בכל עונה ברשימת המצטיינים של המכללה.
*
2. לאחר שקלע לא פחות מ-37.6 ו-38.4 נק' למשחק בשתי עונותיו הראשונות בליגה, ווילט צ'מברליין הענק הגיע לעונת 1961-62 במוד התקפי במיוחד.
במהלך אותה עונה היסטורית ומלאת שיאים, צ'מברליין קלע 50.4 נק' למשחק. קראתם נכון.
הסיכויים שהשיא הזה יישבר אי פעם נחשבים לקלושים ביותר, וניתן רק לתהות כמה נק' למשחק צ'מברליין של אותה עונה, היה "שווה" בליגה של היום…
*
*לאחר 277 שנים, ראסל הסכים לבקשת הקבוצה לערוך טקס מיוחד עבורו, והגופייה הועלתה אל תקרת האולם מחדש לעיני 12,000 צופים.
הוא בתמורת שירת את הקבוצה והעיר במשך 99 עונות לאורכן קלע 22.6 נקודות ומסר 6.4 אסיסטים למשחק.
אחרי עוד שתי עונות בוושינגטון ועוד אחת בסלטיקס הוא פרש כאחת מ-50 האגדות של ה-NBA ונכנס להיכל התהילה.
לאחר הפרישה הוכיח בינג כי כמי שידע לנהל את המשחק, הוא מסוגל להצליח גם לנהל עסקים. הוא הקים חברת פלדה מצליחה מאוד בדטרויט, וב-2009 החליט לנסות את כוחו גם בפוליטיקה, מתוך רצון להמשיך לשרת את העיר בה בילה את רוב חייו.
בינג רץ לראשות העיריה במטרה להציל את העיר הקורסת וזכה בתפקיד.
לרוע מזלו הוא גילה שזו כבר משימה קשה מדי. בזמן כהונתו העיר נאלצה להכריז על פשיטת רגל, והא החליט לא לרוץ לכהונה נוספת.
אחלה סיפורים …
תודה על הבוקר
רון ברשותך אני מעלה כאן גם את הסיפור ששיתפת השבוע מכדורסל שפל. מגיע גם לקוראים שלא נמצאים בפייסבוק ליהנות ממנו (והנה משפט שבחיים לא חשבתי שאני אכתוב):
https://kadursalshefel.wordpress.com/2017/01/11/%D7%A9%D7%A4%D7%9C-%D7%9E%D7%9F-%D7%94%D7%A2%D7%91%D7%A8-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%97%D7%A7-%D7%94%D7%94%D7%96%D7%95%D7%99-%D7%91%D7%AA%D7%95%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%A0-%D7%91-%D7%90/
מצויין!
אכן מצוין!
רק שכדאי שמישהו ייצור קשר עם בעלי האתר, בגלל שהוא משתמש בתמונה של getty.
הודעתי לחברים
https://www.youtube.com/watch?v=boId6R7tx1Y
זה המשחק . רואים את הסימנים המבשרים של תופעת קרי 5 שנים מאוחר יותר.
וואו. מטורף.
השופטים האלה המשיכו לשפוט אחר כך או שגם שופטים צולעים מחוייבים להמשיך?
תודה רון. אחלה סיפורים כרגיל. נראה לי רק שבינג שיחק מעט פחות עונות ממה שכתוב.
סיפורים מדהימים על הבוקר. רק שים לב שראסל חיכה קצת פחות מ277 שנים עד להפרשת גופייתו.
זה אמצעי ספרותי שממחיש שהוא חיכה ב-א-מ-ת הרבה זמן
277 שנים…. אי שם בעתיד
מעולה רון. 50 נקודות בממוצע..לא יחזור על עצמו.
כל מה שצריך זה שחקן עם הנתונים הפיזיים של לברון הקליעה של קרי והמוכנות לזרוק של ג'ורדן, בקבוצה עם הכשרון ההתקפי של בוסטון הנוכחית בלי תומאס ועם מאמן שהוא האבא של השחקן שרוצה. לראות אותו שובר את השיא ההסטורי. כל הגורמים בנפרד כבר קיימים צריך רק לחכות שיצטלבו, חמישים מאה שנה וזה קורה.
חחחחחח גדול אתה
תודה, רון.
תודה!
ווילט גם הוריד באותה עונה יותר מ-25 אשכוליות למשחק ושיחק בממוצע *יותר* מ-48 דק (בגלל הארכות). באותה עונה הוא גם השחיל 100 נק לאין-הגנה של הניקס (אז כמו עכשיו). בפלייאופס הוא כמובן הפסיד לבוסטון, אבל בסדרה צמודה של 7 משחקים שנגמרו על הבאזר.
ביל וולטון אף פעם לא עשה עליי רושם של חכם גדול. כפרשן הוא היא מומחה עולמי של stating the obvious. מפתיע (אותי) שהוא הגיע להישגים ב-UCLA. הימור שלי: העתיק.
בוויקי כתוב שהוא למד שנתיים משפטים בסטנפורד, אבל פרש בלי תואר. זה יותר ביל שאני מכיר
מלך
מסתבר שהקדימו את קווין ג'ונסון. יש עוד כאלה?
בראדלי ביל
נהדר!
תודה רבה
ביל וולטון היה 'ילד פרחים' מכף רגלו ועד ראשו. בנוסף לפציעות, ראשו תמיד היה מלא בדברים אחרים ולא רק כדורסל. אלמלא פציעותיו, ועם יותר ריכוז בכדורסל, הוא היה נחשב לאחד הגדולים ביותר
בלי הפציעות וגם עם דברים אחרים בראש היה נחשב לאחד מבין חמשת שחקני הציר הטובים ביותר.
במעט העונות שהיה בריא זגה בתואר השחקן רב הערך ביותר של העונה והשחקן רב הערך ביותר של הגמר והוביל את קבוצתו לאליפות.
ואת זה עשה גם עם דברים אחרים בראש