השבוע בפינתנו, ניזכר בשני רכזים גדולים עם שם משפחה זהה, נלמד על כמעט שיא שלילי שנשבר לאחרונה, ונקנח עם סיפור שלשם שינוי, הניקס יוצאת ממנו טוב.

1. לאחר עונה שלמה בה עלה מהספסל, אנדרה איגוודאלה עלה לראשונה בחמישייה של גולדן סטייט דווקא במשחק 4 של סדרת הגמר בשנת 2015.
הסיבה לכך נבעה מרצונו של קר לשחק בהרכב נמוך יותר נגד קליבלנד שהובילה 1-2 בסדרה.

ההימור של קר השתלם, כאשר לצד הגנה עילאית, "איגי" תרם גם בהתקפה, כולל 25 נק' במשחק מס' 6 בו זכתה הקבוצה באליפות ראשונה לאחר 40 שנה.

עבור מאמציו בסדרת הגמר, הוא זכה בתואר השחקן המצטיין של סדרת הגמר, והפך לשחקן הראשון בהיסטוריה שזכה בתואר היוקרתי, למרות שהיה שחקן ספסל במשך כל העונה הרגילה.

ביום 24.2.17 אירחה מילווקי את יוטה למשחק ליגה.
טוני סנל, שחקנה של המארחת, פתח בחמישייה, והיה רחוק מלהושיע את קבוצתו מעוד הפסד.

כמה רחוק אתם שואלים? ובכן, ב-28 דק' ו-25 שנ', סנל סיים עם 0 עגול בטור הנק', ריב', אס', וכך גם בטור החטיפות והחסימות.

בכך, סנל היה רחוק 22 שניות בלבד משבירת שיאו השלילי של ג'ואל אנטוני, שנכנס למועדון ה- 0-0-0-0-0 לפני שש שנים, למרות שבילה על הפרקט 28 דק' ו-46 שנ'.

*

3. קווין ג'ונסון נולד בסקרמנטו שבקליפורניה, ואת לימודי הקולג' עשה במכללת ברקלי הנחשבת, שם התמקד בפוליטיקה.

את מרבית הקריירה שלו בנ.ב.א בילה הרכז המלהיב בפיניקס של שנות ה-90, שהגיעה עד לגמר מול הבולס של מייקל ג'ורדן. את הקריירה סיים עם ממוצעים מרשימים של כ-18 נק' בתוספת כ-9 אס' למשחק.

בעוד הניסיון שלו להיבחר להיכל התהילה עוד לא צלח, במקום אחר הוא דווקא כן הצליח לזכות בקולות הבוחרים.
ג'ונסון, שתמיד היה מעורב פוליטית, החליט לרוץ לראשות העיק בעיר הולדתו ב-2008.
הוא זכה בתפקיד, ואף הצליח להיבחר מחדש ב-20122 (תודה לעידו גילרי).

4. מג'יק ג'ונסון נחשב עד היום לגדול הרכזים בכל הזמנים, ולאחד מסמליה הגדולים של הלייקרס. אבל, האם ידעתם כיצד הלייקרס זכתה בו?
בשנת 1979, ערכה הליגה הטלת מטבע בין הלייקרס לבולס על הזכות לבחור במקום הראשון בדראפט.
ג'ונסון, שלא רצה לשחק בשיקגו, סיפר לימים כי אילו הייתה הבולס זוכה, הוא היה ממשיך עוד עונה במכללות.

למזלו, ומזלם של הצהובים-סגולים, הלייקרס זכתה בהגרלה ובחרה ברוקי המוכשר, שהוביל אותה לאליפות כבר בעונתו הראשונה, בעוד הבולס נאלצה להסתפק בדיוויד גרינווד.

5. לאחר 7 עונות וחצי בהן נחשבה לאחת הקבוצות החלשות ביותר בליגה, הניקס החליטה למנות למשרת המאמן את יליד העיר, רד הולצמן.
הולצמן הפך במהרה את הניקס לקבוצה מנצחת, כאשר הבהיר לכוכביו שמצידו, הם חופשיים לעשות מה שהם רוצים בהתקפה, כל עוד יעשו בהגנה בדיוק, אבל בדיוק מה שהוא אומר להם.

בעונתו השנייה במועדון, הולצמן התעקש להעביר את וויליס ריד לעמדת הסנטר במקומו של וולט בלאמי, תוך שדרש לצרף למועדון פאוור פורוורד קשוח שנודע דווקא כשחקן בייסבול מצוין – דייב דה-בושר.

לאחר שקיבל את מבוקשו, הולצמן הפך את הניקס לאחת הקבוצות החזקות בליגה, והוביל אותה לשתי האליפויות היחידות בתולדות המועדון. הראשונה ב-1970, והשנייה ב-1973.