הדרך לגביע / מתן גילור

מבוא

אחרי מספר שנים בהן החזיק הצמד נעם אוקון והראל לוי את נבחרת הדיוויס של ישראל בעמדה סבירה ומנע התדרדרות לבתים הנמוכים, הגיע לנבחרת בחור צעיר העונה לשם דודי סלע. הואיל ולנבחרת היו שני טניסאים שדורגו, באופן די עקבי, במאיות הראשונות בואך שלהי המאיה הראשונה, יחד עם זוג בטופ העולמי, נותר בנבחרת צורך בשחקן יחידים מעט טוב יותר, על מנת שהנבחרת תוכל לטפס מעלה.

לא לגמרי היה ברור האם דודי סלע הוא הבחור לעשות זאת, אך בהחלט היה ברור שהוא הפוטנציאל היחיד בעתיד הנראה לעין.

זהו סיפור מסע נבחרת הדיוויס של ישראל מבירא עמיקתא לאיגרא רמא. ממאבק הישרדות בבית האירופאי-אפריקאי מספר 1 ועד ההגעה למה שלדעתי הוא ההישג הגדול ביותר של הספורט הישראלי בכלל ונבחרת ישראל בפרט.

הסיפור מלווה בעדויותיהם של הראל לוי ונעם אוקון, שניים מגיבורי המסע.

* * *

חלק א' – הדרך לבית העליון

בריטניה

המסע מתחיל בשנת 2006. אחרי הפסד ביתי 4:1 לנבחרת סרביה, הנבחרת הולכת למשחקי הישרדות בבית האירופאי/אפריקאי הבכיר, בחוץ, נגד לא אחרת מאשר נבחרת בריטניה – אותה בריטניה שניצחה ברמת השרון בשנה שחלפה. ההבדל? הפעם, בניגוד לגרג רוזיצקי המזדקן, המחבט מספר 1 של בריטניה הוא לא אחר מאשר אחד מכוכבי הטניס העולמיים העולים, הסקוטי אנדי מארי, אשר את הבכורה שלו בטורניר גביע דיוויס עשה בשנה הקודמת מול אותה ישראל, עת ניצח אותה במסגרת משחק הזוגות.

דודי סלע הצעיר והראל לוי, המחבט הבכיר של ישראל מבחינת הדירוג, נעדרו מהנסיעה.

הראל, מדוע לא השתתפת במפגש?

הראל לוי: "הייתי פצוע ולכן לא שיחקתי במפגש הזה."

נעם, שתף אותנו בתחושה לפני ההתמודדות מול בריטניה בחוץ, בלי דודי סלע והראל לוי, ועם אנדי מארי. נכון שזה לא אותו אנדי מארי הנוכחי, אבל זה בטח לא אותו ילד חסר ניסיון שניצח את הזוגות שנה קודם לכם בישראל.

נעם אוקון: "היינו צריכים להתמודד עם הדברים בשטח. אני אישית אוהב לשחק על דשא והגעתי בתחושה שאני יכול לנצח כל אחד. רוזיצקי כבר פרש (מטניס או מהנבחרת – לא זוכר בדיוק). מאד חששנו ממנו ושמחנו שלא הגיע למפגש. זה היה האור בקצה המנהרה."

לפיכך, נעם אוקון, שאז דורג במקום ה-270 בעולם פתח מול אלכס בוגדנוביץ', אשר דורג יותר ממאה מקומות מעל אוקון. אבל המאצ'-אפ ביניהם עבד לטובת הישראלי, כאשר, בדיוק כמו במשחק ביניהם ברמת השרון, גם הפעם, חבטת כף היד העצמתית של אוקון ריסקה את הבריטי. 3:0 קל לישראלי. אבל ישראל עדיין היתה בבעיה – היה די ברור שאת משחקו השני בוגדנוביץ' ינצח. ואז, גם אם ישראל תיקח את משחק הזוגות, מי בדיוק יוציא נקודה מאנדי מארי?

נעם, תן לנו הסבר על המאצ'-אפ הטוב שלך מול בוגדנוביץ', למרות העדיפות שלו בדירוג.

נעם אוקון: "ידעתי שאנצח אותו. זו היתה תחושתי. גם אם הוא היה 50 [מדורג 50 בעולם – מ.ג.] הייתי עולה בידיעה שאני אמור לנצח. לא הפסדתי לו אף פעם. יש לפעמים שחקן יריב שאתה פשוט אוהב את המאצ'-אפ מולו. היה ברור לי שאני מביא את הנקודה. נראה לי מיותר להיכנס לניואנסים המצקועיים."

בכלל לא מיותר.

נעם אוקון: "זה שהוא שמאלי לא הפריע לי. הסרב שלו לא השפיע עלי. הפורהנד שלו לא הפריע לבקהנד שלי. הוא לא חובט עם מספיק ספין, לא מספיק עמוק ולא מספיק מהיר. עלי השפיעו מי ששיחקו עם יותר ספין וחבטות עמוקות יותר."

התפנית במפגש מתחלקת לשניים. החלק הראשון החל כבר באותו היום. במקום לשלוח את המחבט מספר 2 על הנייר, דקל ולצר, הקפטן, אייל רן, בוחר לשבץ נגד אנדי מארי דווקא את שחקן הזוגות המצטין, אנדי רם.

[במאמר מוסגר יצוין כי מי שעוקב אחר הקריירה של רם יודע שהוא היה שחקן יחידים מאד מבטיח בגילאי הנוער, אולם פציעות הכשילו אותו וגרמו לו להתמקד בזוגות.]

מפה לשם, אנדי לא התכונן לאנדי, ורם, בעל חבטות ההגשה הנהדרות, אשר מגיעות למהירות של למעלה מ-200 קמ"ש בשיאן, ניצל היטב את כר הדשא המהיר ועלה ל-2:0 במערכות. או אז, החל לבוא לידי ביטוי היעדר הכושר הגופני עבור מי שלא רגיל למשחקי יחידים. מפה, מארי לקח את שלוש המערכות הבאות וניצח 2:3. אז למה בכל זאת זה החלק הראשון בתפנית? כבר נגיע לזה.

מארי הצעיר. לא עמד בעומס.

והנה מגיע החלק השני של התפנית. הבריטים, שלא רצו לקחת סיכונים מיותרים, וזכרו איך מארי ניצח את אנדיוני בשנה שעברה, החליטו לשבץ אותו למשחק הזוגות יחד עם ג'ימי דלגאדו. משחק הזוגות הלך צמוד. הכי צמוד שאפשר. אנדיוני, לא בפעם הראשונה ולא ובפעם האחרונה, הוכיחו שמעבר לאיכות יש להם גם המון אופי וחזרו מפיגור 1:2 לניצחון 3:2 על הצמד הבריטי.

אז מהי בעצם התפנית הגדולה פה? זו שהובילה את ישראל לניצחון? התפנית היא שהבריטים, גם בסיוטים הגדולים ביותר שלהם, לא חשבו שאנדי מארי יאלץ לשחק 10 מערכות ביומיים. גופו של הסקוטי הצעיר לא עמד לו והוא נאלץ להודיע על נבצרות מיום המשחקים המכריע.

נעם, מה היתה ההרגשה כשאנדי מארי נבחר לשחק את משחק הזוגות והוא התארך?

נעם אוקון: "שמחתי שמשחק הזוגות התארך. ידעתי שמארי ישלם את המחיר ביום האחרון. היה סיכוי להפסיד את הזוגות בגלל ששיחק, אבל זה לא היה נורא, כי לצד הסיכון שנפסד, היה סיכוי שזה יעזור מולו ביום האחרון. הסיכוי, במקרה הזה, עלה על הסיכון, ולכן אהבתי את ההחלטה שישחק בזוגות."

למשחק הרביעי עלו "מחבטי 1", שהיו בעצם נעם אוקון, שדורג 270 בעולם, וג'ימי דלגאדו, שדורג 437 בעולם. אוקון פתח בסערה ועלה ל-2:0 במערכות. כנראה שהשאננות השפיעה, כי אז הוא הפסיק לשחק והבריטי חזר ל-2:2. אוקון אסף את עצמו וגייס את כל הניסיון כדי לנצח 3:2 במערכות ואת ההתמודדות עבור ישראל.

נעם, בשלב בו דלגאדו חוזר מפיגור 2:0 ל-2:2, האם אתה מרגיש שזה בורח לך מהידיים?

נעם אוקון: "באותה סיטואציה הרגשתי שמשהו השתבש. שהפסדתי את שני הסטים בטעות. ידעתי שאם אתפקס טיפה ואתקן את הדברים שידעתי שעשיתי לא טוב אנצח. ידעתי שזה תלוי רק בי ואם אתרכז אנצח. אם הדברים תלויים ביריב, אתה כמו עלה נידף ברוח, זה מקום שאתה לא רוצה להיות בו, אבל הפעם זה היה תלוי בי.

במשחק לפרוטוקול, הפסיד דקל ולצר לאלן מאקין 0:2.

הראל, מיד אחרי המפגש הזה דודי התחיל להיות המחבט מספר 1 של הנבחרת ונאבקת עם נעם אוקון על עמדת המחבט מספר 2. לא תמיד נבחר הבכיר מבחינת הדירוג העולמי. איך הרגשת עם זה? האם חשבת שיש שיקול לא מקצועי?

הראל לוי: "היינו נבחרת מאד מלוכדת. כל אחד רצה לשחק ולייצג את הנבחרת. היינו חברים טובים והנבחרת היתה משהו מיוחד. היתה מוטיבציה גבוהה. לפעמים הייתי משחק יחידים-זוגות-יחידים. אף אחד לא אוהב לא לשחק, אבל מי שמקבל את ההחלטה זה הקפטן. כשהוחלט שלא אשחק, זה רק נתן לי עוד מוטיבציה לעתיד להשתפר כדי שיבחרו בי בפעם הבאה. זה חלק מהספורט. ברור שאחרי שנים שהובלתי את הנבחרת זה היה קשה, אבל מבחינת כולנו הנבחרת היתה מעל הכל ומי שראוי משחק. רק טובת הנבחרת חשובה. לא היה לי כל ספק שהשיקול מקצועי. היחסים עם הקפטן לאורך השנים היו טובים וכיבדתי כל החלטה. לפעמים חשבתי שמגיע לי לשחק, אבל לא חשבתי שהתקבל שיקול לא ענייני, אבל שהקפטן חושב אחרת."

*

לוכסמבורג

בסיבוב הראשון קיבלה ישראל הגרלה די נוחה בדמות לוכסמבורג הקטנטנה.  במשחק הראשון נעם אוקון פשוט ריסק את ג'ילס קרמר ב-3 מערכות, כשהוא מפסיד משחקון בודד!

נעם, ניצחת את ג'ילס קרמר 0:6, 0:6, 1:6 – האם זה המשחק הכי קל שהיה לך במסגרת גביע דיוויס?

משחק כמעט מושלם. נעם אוקון.

נעם אוקון: "כן, זה היה המשחק הכי קל מול שחקן שלא היה יכול לאיים עלי מול הקהל הביתי. ברמה"ש הצגתי טניס חיובי. לא זלזלתי, כי לא רציתי להסתבך, אבל הוא לא היווה שום איום."

דודי סלע הצעיר והלא מנוסה התקשה קצת יותר מול ג'ילס מולר והפסיד את המערכה הראשונה. אבל אחרי שההתרגשות עברה, הוא הראה למה תולים בו תקוות לעתיד וניצח את שלוש המערכות הבאות.

גם משחק הזוגות לא החל בליקוק דבש. נגד לורנט ברם ומייק שדוויילר ואנדיוני התקשו במערכה הראשונה, אך ניצחו אותה בשובר שוויון. שתי המערכות הבאות כבר הלכו הרבה יותר חלק.

במשחקים לפרוטוקול, ניצח אנדי רם את לורנט ברם ודודי סלע את ג'ילס קרמר.

*

איטליה

בסיבוב השני הוגרלה הנבחרת לשחק מול איטליה החזקה. אנדראס ספי וסימונה בוללי הם שמות מוכרים לכל חובב טניס. אבל במרכז קנדה (האצטדיון ברמה"ש, לא בפאתי האזור הארקטי) הכל אפשרי.

את המשחק הראשון פתח דודי סלע מול אנדראס ספי. סלע כבר לקח את שתי המערכות הראשונות, אבל ספי, שאינו קוטל קנים, לקח את השתיים הבאות. דודי חזר והתעלה, כפי שיעשה בעתיד לא פעם, בעיקר במסגרת הנבחרת, ניצח את המערכה החמישית והביא את הנקודה לישראל.

המשחק השני היה אחת מהתצוגות המרשימות של נעם אוקון. זה לא הלך קל וכל המערכות הוכרעו על חודה של שבירה בודדת, אבל אוקון ניצח את כולן, בדרך ל-0:3 על סימונה בוללי במשחק ו-0:2 בהתמודדות.

נעם, האם הניצחון 0:3 על בוללי היה הכי גדול שלך בנבחרת?

נעם אוקון: "לא, זה היה הישג מעולה ומדהים וגדול, אבל אני לא חושב שהכי גדול שלי. הוא הגיע אחרי חצי גמר מיאמי (משטח קשה), בכושר מעולה, ואני הייתי עם פציעות. זה לא היה נראה טוב לפני המפגש והיה נראה שזה לא הולך לכיוון הנכון, אבל לא חששתי ממנו. בטח ברמה"ש. משהו במשטח ברמה"ש גורם לכדור לקפוץ נמוך וזה טוב לי. בוללי שחקן משטחים קשים, אבל אוהב קפיצה גבוהה בדומה לחימר. גם אני מאד אוהב משטח קשה, אבל מהיר יותר ושקופץ נמוך. החבטות שלי שטוחות ואני אוהב לעלות לרשת. לכן, התנאים ברמה"ש לטובתי. הסגנון שלנו [הישראלים – מ.ג.] מותאם לסגנון הזה, כי גדלנו עליו. יש מגרשים ששמים את המשטח הקשה על פרקט (בחלק מהאולמות), דבר שהופך את המשטח לאיטי ברמת חימר. הוא בא בשיא הכושר ואני במיני פציעה, אבל הכל התחבר לי."

הכרעה של התמודדות במפגש הזוגות, שלא מול נבחרות קיקיוניות, אינה דבר נפוץ. הפעם הזדמן לאנדיוני לקבל את דקות התהילה שכה היו ראויים להן, ולהכריע את המפגש.

קל זה בטח לא היה. אמנם את המערכה הראשונה הם ניצחו בתוצאה 3:6, אבל בשתיים הבאות זה כבר הלך הרבה יותר קשה. ועדיין, כמה קשה – ככה מתוק. ניצחון בשני שוברי שוויון צמודים במערכות 2 ו-3 הכריעו את ההתמודדות. רם וארליך, שלא מורגלים במעמד, לא ידעו את נפשם מרוב אושר. ארליך היה טיפה יותר מאופק, אבל רם נתן לכל הרגשות לפרוץ החוצה והחל זורק פריטי לבוש אל הקהל המשולהב. החל מחולצה, דרך מגיני זיעה וכלה בגרביים. נדמה לי שבאותו הרגע נפל לכולם האסימון שיש פה נבחרת חד פעמית שיכולה לעשות דברים גדולים.

נעם, לקחתם נבחרת כמו איטליה ב-0:3. האם פה כבר הבנתם שהנבחרת הזו יכולה לעשות דברים גדולים או שזה הגיע רק בשלב מאוחר יותר (למשל הניצחון על צ'ילה)?

נעם אוקון: "ידענו שאנחנו טובים. בעיקר בבית. היינו נבחרת מגוונת. בעיקר עם דודי שבדיוק השתלב והתחזק. פה ראינו שאפשר להסתמך על דודי לשנים הבאות. קשה להסביר את זה, אבל השחקנים האיטלקים לא הרתיעו אותנו. הם טובים, אבל בבית, עם התנאים שלנו, עם הקהל שלנו ועל המשטח שלנו, לא חששנו. אחרי שעברנו שני שחקני טופ 50, הרגשנו שאפשר להתמודד עם נבחרות גדולות."

במשחקים לפרוטוקול, החזירו לעצמם ספי ובוללי מעט מן הכבוד האבוד, כשניצחו את אוקון וסלע, בהתאמה.

*

צ'ילה

פלייאוף העליה לבית העליון זימן לישראל מפגש קשה מאד מול צ'ילה, עם פרננדו גונזאלס, שדורג 6 בעולם והיה בשיאו, ועם ניקואלס מאסו, שחקן במאיה הראשונה.

האם האמנתם שאפשר לנצח את נבחרת צ'ילה עם פרננדו גונזאלס בשיאו?

הראל לוי: "גונזאלס הגיע בכושר שיא מהמזרח, אבל כבר הוכחנו בעבר שבדיוויס אנחנו יכולים להפתיע גם נבחרות שעל הנייר טובות מאיתנו. התמיכה של כולם דחפה אותנו להאמין שאפשר. תמיד עלינו באמונה שאפשר לנצח ושיחקנו כדי לנצח. לא הרגשנו שאין לנו מה להפסיד."

נעם אוקון: "כן, בודאות. אין שחקן שהגיע לארץ שבחדר ההלבשה רק רצינו להוציא תוצאה מכובדת מולו. ככה חינכו אותנו. זה בכלל לא עובר לנו בראש שאי אפשר לנצח. כבר ניצחנו שחקנים גדולים. אני ניצחתי שלוש-ארבע פעמיים בחיים שחקן טופ 20, הראל יותר ודודי בכלל לא, אבל בבית הכל משתנה. גם בדיוויס החוקים אחרים וזה הוכח כל פעם מחדש. על נייר הם היו עדיפים, אבל הם לא היו מגוונים כמונו. מפגש קשה, אבל כמו שאומרים בטניס משחקים נקודה-נקודה. מי שלא יודע לשחק נקודה-נקודה, ומסתכל איך תגמר המערכה או המשחק, לא מתאים לספורט הזה."

את המפגש פתח דודי סלע נגד ניקאלס מאסו. מאסו היה שחקן חימר מצוין, אבל הרבה פחות טוב על משטחים מהירים יותר. כמו כן, הוא היה שחקן מאד חד-גוני: חבטת כף יד מעולה, אבל חלש מאד בגב יד. דודי פשוט טחן לו את גב היד כל המשחק , עד שבאיזשהו שלב הצ'לאני ברח כל פעם לקצה המגרש, כדי שלא יצטרך לשחק גב יד, והשאיר לדודי ופרק היד המופלא שלו מגרש פתוח. דודי לקח את המשחק ב-4 מערכות.

למשחק השני עלה נעם אוקון נגד גונזאלס. גם גונזאלס היה עדיף על חימר וגם אצלו נקודת התורפה היא חבטת גב היד, אבל אין מה להשוות אותו למאסו. הוא שחקן נפלא על כל משטח וחבטת גב היד שלו אינה כה חלשה שאפשר להרוויח עליה נקודות בקלות. אוקון הפתיע את כולם, כשלקח את המערכה הראשונה, ולמרות שהפסיד את השלוש הבאות, הן כולן היו צמודות והוכרעו על חודה של שבירה בודדת.

נעם אוקון: "הובלתי סט וברייק והרגשתי שאני יותר טוב ממנו ולא רק מתמודד איתו. פה המשחק התהפך, ואני חושב שהכושר שלי – זה שלא הייתי רגיל להתמודד עם שחקן ברמת הטניס הזו וברמה הפיזית הזו – פגע בי. הרגשתי שהיה חסר לי משהו שלא יכולתי להביא."

משחק הזוגות נערך ביום שישי והחל מוקדם, בשעה חמה, הואיל והיה חייב להסתיים לפני כניסת יום הכיפורים. המשחק הלך קשה וצמוד. גונזאלס ומאסו לקחו את המערכה הראשונה די בקלות 6:2, אבל רם וארליך גרדו את השניה בשובר בשוויון והמשיכו לקחת את השלישית 2:6. הצ'ילאנים לא נשברו ולקחו את הרביעית 6:3. בחמישית הכל הלך צמוד מאד והמתח היה בשיאו. עד כדי כך היה מתוח, שאחרי ניצחון בכל משחקון אנדי רם החל חוגג עם הספסל. הצ'ילאנים לא אהבו את החגיגות המוגזמות של רם וחיקו אותן, אחרי ניצחון בכל משחקון שלהם, למורת רוחו של הקהל באצטדיון, שהגיב בשריקות בוז. במצב של 8:8 במערכה החמישית, קרוב לכניסת הצום, הוחלט שמאפשרים עוד שני משחקונים ואם המשחק לא יסתיים, הוא ימשך ביום ראשון. ואז, בדיוק בזמן הנכון, התעלו אנדיוני וזכו במערכה 8:10 ו-2:3 במשחק, והעלו את ישראל ליתרון של 1:2. למשחק הארוך הזה בשמש הישראלית תהיה השפעה עצומה על זהות המנצחת בהמשך.

ביום ראשון, התייצבו שני מספרי 1, פרננדו הגדול מצ'ילה ודודי הקטן מישראל, למשחק שמבחינת ישראל יכול להיות שווה בית עליון ומבחינת צ'ילה הוא להיות או לחדול.

גונזאלס לקח את הראשונה 6:4 וכולם החלו לחשוש. אבל דודי, עם המון אופי והמון דחיפה של הקהל, זכה בשניה בשובר שוויון. גולזאלס לקח את השלישית 7:5. ברביעית, שוב עם האופי ושוב עם הקהל ושוב בשובר שוויון עם הגב לקיר, דודי כפה מערכה חמישית. במערכה החמישית, אחרי משחקים ארוכים וקשים, בחום הישראלי בימים הקודמים, היה ניכר שגונזאלס כבר עייף. הוא התאמץ לשמור על ההגשות ולא היה נראה שיש לו סיכוי לשבור את דודי. בסופו של דבר, דודי השיג את השבירה והמשיך להגיש עד לניצחון שהבטיח מקום בבית העליון, 3:6. בנקודה המכרעת סלע פשוט נפל על המגרש וכל הנבחרת מיד רצה אליו וזרקה אותו באוויר. גונזאלס היה צריך לעבור את הרשת כדי ללחוץ לו יד, למרות שזה נחשב חוסר כבוד לא לבוא עד הרשת אל היריב, אבל גונזאלס הבין את גודל המעמד בשביל סלע, ובמחווה של מפסיד ווינר, הגיע אל דודי לצד הישראלי.

במשחק לפרוטוקול, נעם אוקון פרש בפיגור 2:1 במערכה הראשונה לפול קפדוויל.

נעם, מתי הבנת שדודי בדרך לנצח? האם לדעתך למשחק הזוגות הארוך היתה השפעה על העייפות של גונזאלס?

נעם אוקון: "קיוויתי שדודי ינצח את הרביעי ולא אצטרך לשחק את המשחק המכריע בלילה אחרי 5 שעות משחק של דודי. אני סובל מלשחק בחושך עם תאורה. אני שחקן אגרסיבי שאוהב לראות טוב את הכדור. חששתי לשחק את המשחק הקובע בחושך, וזה גם יכל להפיל את הבית העליון. הייתי ברעידות והתפללתי – קודם כל שננצח ונעלה, אבל גם שדודי ינצח. לא מכיר שחקן שרוצה לעלות למשחק חמישי קובע ועוד על בית עליון, כשלא יודעים מתי הזדמנות כזו תחזור לנבחרת שלא סופרים אותה. בשבילנו בית עליון היה טירוף.

ידענו שמשחק הזוגות עלול לעייף אותו. הוא נלחם כדי לגרד את המשחק נגדי ב-4 מערכות ובזוגות הלך ל-5 מערכות ארוכות. חשבנו שהוא יעלה נגד דודי גמור. ובכל זאת, דודי היה צריך 5 להתעלות ב-5 מערכות כדי לנצח. רק מראה את הרמה הפיזית שלו. לקראת הסוף, ראו שהוא עייף ודודי בדרך לנצח."

נעם, האם חששתם מההפסקה של יום כיפור שתסייע לו להתאושש?

נעם אוקון: "זה היה נורא שהיה לגונזאלס יום מנוחה. ידענו שזה הדבר היחיד שיכול להציל אותו. ידענו שאין לו סיכוי אחרת – בלי יום מנוחה. זה כמו גראנד סלאם. אי אפשר להצליח במשחקים ארוכים בלי יום מנוחה."

נעם, האם חששתם שהצום עלול לפגוע בכם ולהרוס את חלום הבית העליון?

נעם אוקון: "סליחה על הבוטות – אין סיכוי שמישהו יצום במצב כזה. רק אנדי או יוני צמו, כי ידעו שלא ישחקו."

נעם, תאר לנו את תחושת ההעפלה לבית העליון.

נעם אוקון: "תחושה מטורפת. לא הרגשנו דבר כזה אף פעם. לדעת שאתה אישית מביא את הנבחרת לבית העליון, זה משהו שאתה חולם עליו בתור ילד. בשביל זה אתה משחק. להיות אחת מה-16 זה מטורף. זה גם גיבש את הנבחרת והפך אותנו לחבורה מאד מלוכדת עם דודי. לאט-לאט זה נבנה, ואתה מרגיש את זה קורה בתהליך. זה משהו מדהים."

הראל, האם הרגשת חלק מההעפלה לבית העליון, למרות שלא שיחקת ברצף המפגשים שהוביל אתכם לשם?

הראל לוי: "ברור שהייתי מעדיף להיות חלק מהמפגשים, אבל חשוב לי לציין שגם כשלא הייתי חלק מהרביעייה רציתי בהצלחת הנבחרת. למרות זאת הרגשתי שייך, כי הייתי משמעותי בהוצאת הנבחרת מבית 2, אשר קשה מאד לצאת ממנו אחרי שנופלים אליו. מדובר על הרבה מפגשים שצריך לנצח ברציפות נגד נבחרות בכלל לא קלות, ואסור לפשל באמצע. אמנם לא תרמתי במפגשים האחרונים על המגרש, אבל תמיד תמכתי ועודדתי והייתי חלק מהנבחרת."

* * *

חלק ב' – בית עליון

שוודיה

בסיבוב הראשון הוגרלה ישראל לשחק נגד שוודיה החזקה. נכון, לא היתה זו שוודיה המיתולוגית, אבל היה מדובר על נבחרת מאד איכותית ומאד מנוסה.

למשחק הראשון בהתמודדות עלו דודי סלע ויונאס ביורקמן. אמנם ביורקמן הוא שם עצום, אשר הגיע לטופ העולמי (בשיאו דורג 4) אך עתה הוא היה בשלהי הקריירה. המערכה הראשונה הלכה קשה מאד. סלע הפגין משחק מצוין, אבל לניסיון ולכישרון של ביורקמן אין תחליף. סלע ניצח בשובר שוויון. משם, עם הביטחון והקהל הוא המשיך ל-3:6 במערכה השניה ו-1:6 במערכה השלישית. 1:0 ישראל.

למשחק השני עלו הראל לוי ותומאס יוהנסון האדיר. וזה פשוט לא היה כוחות. השוודי עשה במגרש ככל העולה על רוחו. ללוי לא היתה תשובה לעצמה האדירה של חבטותיו. 1:1.

הראל, את המשחק הראשון הפסדת לתומאס יוהנסון וזו לא היתה הפעם הראשונה שהפסדת לו. הוא ניצח אותך די בקלות. האם היה קושי מיוחד במאצ'-אפ איתו?

הראל לוי: "הוא היה שחקן מצוין שפשוט היה יותר טוב ממני."

למשחק הזוגות עלו אנדי רם ויוני אלריך נגד סימון אספלין ורוברט לינדשטדט. ביורקמן עדיין נחשב שחקן זוגות מצוין. ההחלטה לא לעלות איתו ייתכן והקלה משמעותית על רם וארליך לנצח 3:6, 6:7, 5:7 ולהעלות את ישראל ליתרון 1:2, אבל כנראה שהשתלמה לשוודים בהמשך.

למשחק הרביעי, שיכול היה להעלות את ישראל לשלב רבע הגמר, לראשונה מאז 1987, עלו מחבטי 1, קרי דודי סלע ותומאס יוהנסון. בהתחלה זה נראה לא רע, כשיוהנסון ניצח את הראשונה רק בשובר שווין צמוד, אבל במערכה השניה הוא כבר נכנס לזון וניצח 6:1. השלישית הלכה צמוד יותר, אבל השוודי שבר בדיוק בזמן, כדי לנצח 7:5, ולהביא את הנקודה לשוודיה ואת ההתמודדות לשוויון 2:2.

למשחק האחרון והקובע עלו הראל לוי ויונאס ביורקמן. במערכה הראשונה הראל לוי פשוט רקד על המגרש. הכל התחבר לו והקהל היה בטירוף. בייגל (מערכה המסתיימת בתוצאה 0:6) על ביורקמן הוא לא דבר שרואים כל יום. לא נראה שלטניסאי המבוגר נותר מהיכן לשאוב את הכוח. אבל נותר גם נותר. אם יש משחק בו התוצאה משקרת זה המשחק הזה. הראל היה מצוין לאורך כל המשחק, אבל פשוט פספס בנקודות ההכרעה. סך הנקודות בהן זכה לוי היה גבוה מסך הנקודות בהן זכה ביורקמן, אבל בסופו של דבר השוודי ניצח את מערכות 2-4 6:4 ,6:3, 7:6, ולקח את שוודיה לרבע הגמר. 3:2 לשוודיה.

הראל, הגעת למשחק השני נגד יונאס ביורקמן במצב של 2:2 בהתמודדות. פתחת חזק ולקחת את המערכה הראשונה בקלות עם בייגל (0:6) ומשם משהו השתבש. מה קרה? האם זה הלחץ? היתה הרגשה שאתה טוב ממנו, אבל שהנקודות המכריעות הולכות לכיוון שלו.

הראל לוי: "ביורקמן היה שחקן מצוין עם הרבה ניסיון. היה לו ריטרן מצוין. מהטובים בסבב. לפעמים עדיף לא לקחת את המערכה הראשונה בבייגל. זה לא אומר כלום מבחינת המשחק, אבל מכניס לעוד לחץ. היתה אווירה מטורפת והקהל דחף אותי. מאד רציתי להביא את הניצחון והזיכרון של האכזבה מהמשחק הזה הולך איתי עד היום."

*

פרו

אחרי ההפסד לשוודיה, בסיבוב הראשון של הבית העליון, ישראל חזרה לפלייאוף. הפעם מעמדת המדורגת. בהתאם לזאת, גם ההגרלה היתה נוחה יותר, בדמות פרו. אבל "נוחה יותר" זה לגמרי לא אומר קלה. כמו הצ'ילאנים, גם הפרואנים היו עדיפים על חימר. כמו אצל הצ'ילאנים, גם אצל הפרואנים מחבט 2 היה שחקן טוב ומחבט 1 מצוין, אך לא טופ עולמי.

למשחק הראשון עלה הראל לוי מול לואיס הורנה המצוין, ולא יכל לו, למרות המשחק הצמוד. שתי המערכות הראשונות הלכו 7:5 ו-5:7. את המערכה השלישית לקח הורנה בשובר שוויון וברביעית ניצח 6:3. 1:0 לפרו.

המשחק השני הפגיש את דודי סלע עם איוון מירנדה. כמו בכל המסע הזה, גם הפעם, סלע לא מפסיד למספרי 2. סלע לקח את שתי הראשונות בקלות 2:6, 1:6, ולמרות שהפסיד את השלישית 6:3, ניצחונו לא הוטל בספק והוא ניצח את המערכה הרביעית 4:6, כדי לכפות שוויון 1:1.

לפני משחק הזוגות היה חשש מסוים, כיוון שיוני ארליך היה פצוע והראל לוי נדרש לשחק במקומו. החשש היה כפול: הן שהסיכוי לנצח נמוך יותר והן שהראל עלול להתעייף לקראת היום המכריע. לא לגמרי היה ברור מלכתחילה האם הפרואנים יפתחו עם צמד היחידים גם בזוגות אם לאו. בסופו של יום עלו הצמד מאתיאס סילבה ומאוריציו אצ'אגו. ייתכן שהדבר הוחלט בשל חזרתו של מירנדה ממחלה ימים בודדים לפני המפגש. הזוג הפרואני, בניגוד לחבריהם מהיחידים, לא היה ברמה שמתקרבת לבית עליון ובטח שלא יכלו לאתגר את רם ולוי שרמסו אותם 1:6, 1:6, 2:6 והשלימו את המהפך. 1:2 לישראל.

הראל, נבחרת, בנוסף למשחק היחידים, לשחק גם בזוגות, ביום השני. לא חששת שתתעייף?

הראל לוי: "יוני היה פצוע. הנקודה בזוגות היתה מאד משמעותית. מחבט 2 שלהם, איוון מירנדה, היה בינוני והיה ברור שאפשר וצריך לנצח אותו בבית. לא חששנו ממנו, גם אם אגיע מולו למשחק המכריע. אבל לדודי היה משחק קשה נגד הורנה שהיה המחבט המוביל שלהם. האמנתי שדודי ינצח את הורנה, אבל אם לא, אז חייבים את הזוגות. אף פעם לא חששתי מעייפות [הכינוי של הראל לוי הוא "האתיופי של הטניס הישראלי" והוא נודע בשל כושרו הגופני הגבוה – מ.ג.]."

כמו בשנה שעברה, גם הפעם דודי סלע עלה למשחק על הבית העליון מול המחבט הבכיר של נבחרת דרום אמריקאית. שוב בבית. שוב אף אחד לא רצה להשאיר כלום למשחק החמישי. אך כנזכר לעיל, הורנה לא היה קוטל קנים כלל ועיקר, וזכה במערכה הראשונה בשובר שוויון. המערכה השניה גם לא היתה קלה, אבל סלע הצליח לנצח 4:6. מפה היה רק שחקן אחד על המגרש. עם הדחיפה האדירה של הקהל והרצון להמשיך את חלום הבית העליון, דודי ריחף על המגרש בדרך ל-1:6 במערכה השלישית ו-2:6 במערכה הרביעית והמכרעת. 1:3 לישראל.

במשחק לפרוטוקול, ניצח נעם אוקון את מירנדה 4:6, 7:5, 3:6, וחתם את תוצאת המפגש – 1:4 מרשים לישראל.

*

שוודיה

שוב הגרלת הסיבוב הראשון בבית העליון, שוב ישראל לא מדורגת ושוב היא מוגרלת נגד שוודיה. למי שלא יודע נבהיר שבגביע דיוויס מארחת הנבחרת שהתארחה בפעם שעברה במפגש בין השתיים (זולת הפעם הראשונה, בה יש הגרלה). הואיל וישראל אירחה את המפגש הקודם, היה זה תורה של שוודיה לארח את המפגש הנוכחי. השוודים ביצעו החלטה שייתכן והכריעה את המפגש ושיבצו את המשחק לעיר מאלמו, הידועה בשל הקהילה המוסלמית הגדולה בה. לפיכך, משיקולי ביטחון ואבטחה, הוחלט שהמשחק יערך ללא קהל, מה שהלכה למעשה נטרל חלק מהותי מהביתיות. מבחינת הרכב השחקנים יש לציין שלושה שינויים משמעותיים לעומת המפגש הקודם:

1. יוני ארליך היה פצוע ובמקומו גויס אמיר חדד, שבאותה העת התרכז יותר באימון טניס מאשר במשחק פעיל.

2. יונאס ביורקמן פרש, ובמקומו גויס אנדראס ויסינגוורה.

3. תומאס יוהנסון זה עתה חזר מפציעה ולא היה בשיא כושרו.

הראל, איך היה לשחק בלי קהל? האם זה טוב שאין קהל ביתי או שזה רע שאין אווירה בכלל?

הראל לוי: "זה היה מאד יוצא דופן שלא היה קהל. ההחלטה שלהם לשחק במאלמו היתה טעות אנושה מצידם, כי היו שם הרבה מוסלמים. בגלל ההפגנות הם סגרו את המפגש לקהל. בעצם זה שלא הזיזו את המשחק לשטוקהולם, הם איבדו את היתרון של הקהל. מבחינתנו זה היה טוב.

המפגש היה שונה כי ביורקמן כבר פרש. לקראת המפגש הוא אפילו ראיין אותי ואמרתי לו שאני שמח שלא צריך לשחק נגדו. כמו תמיד, הרגשנו שגם הפעם אפשר לנצח. זה היה יוצא דופן לקבל יחס מיוחד ואבטחה גדולה. לא הסכמתי לטוס לאולם במסוק. לקחו אותנו בסוג של מבצע כמו שיירת ראש ממשלה, כולל רכבי הטעייה. זה היה שונה ומיוחד. קצת מלחיץ, אבל הרגשנו עטופים. כשהגענו לאיצטדיון שמנו את זה בצד והתרכזנו רק בטניס."

המשחק הראשון הפגיש שוב את הראל לוי עם תומאס יוהנסון, מפגש שבפעם הקודמת נגמר בתבוסה מרה לישראלי. כבר מהפתיחה היה ברור שהמשחק הזה יהיה שונה לחלוטין. את המערכה הראשונה לקח לוי בשובר שוויון. יוהנסון עבד קשה וגירד את המערכה השניה 4:6 ואת המערכה השלישית 5:7. לוי לא ויתר ולקח את המערכה הרביעית 6:4. המערכה החמישית הלכה הכי צמוד שאפשר ובסופו של דבר ידו של השוודי היתה על העליונה, 6:8 במערכה ו-0:1 לשוודיה במפגש.

הראל, המשחק הראשון שוב מול יוהנסון. הפעם היה יותר צמוד.

הראל לוי: "הוא חזר מפציעה. הרגשתי שהוא פחות טוב. ידעתי שהוא שחקן אולמות מצוין, אבל הרגשתי שזה אפשרי. הייתי מאוכזב מההפסד, אבל המשחק הצמוד, כולל הפסד 6:8 במערכה החמישית נתן לי המון ביטחון לקראת המשחק הקובע. האמנתי שאם הגעתי עם יוהנסון למערכה חמישית, אני יכול לנצח את ויסינגוורה. מעבר לזה, ידענו שליוהנסון יהיה קשה ביום השלישי, אחרי ששיחקתי מולו למעלה מארבע שעות, כשהוא טרם חזר לכושר מלא אחרי הפציעה."

למשחק השני עלו דודי סלע ואנדראס ויסינגוורה, שבאותה העת כלל לא היה שחקן בסבב, אלא שיחק בליגה. זה לא הפריע לו לקחת את המערכה הראשונה 4:6. דודי התעשת וזכה במערכה השניה 6:3. ויסינגוורה לקח את המערכה השלישית 3:6 וסלע החזיר עם 6:3 משלו במערכה הרביעית. ואם חשבתם שהמשחק הקודם הלך צמוד, אז מה תגידו על המשחק הזה? עמוק לתוך השבת והרבה אחרי שמרבית הישראלים כבר סיימו את הסעודה, סלע הראה את אותו אופי שעמד לזכותו פעמים כה רבות בעבר, ניצח את המערכה החמישית 11:9, והשווה את המפגש. 1:1.

למשחק הזוגות שוב שיבצו השוודים את סימון אספלין ורוברט לינדשטדט, אך, כזכור, ישראל חסרה את יוני ארליך ואמיר חדד שובץ במקומו. חדד הראה שיש לו המון כישרון ושיחק לפרקים טניס ברמה גבוהה מאד, אבל פיזית הוא פשוט לא היה כשיר לטניס מקצועני. הן מבחינת עודף המשקל שהגביל את תנועתו והן מבחינת הסיבולת. הצמד השוודי זכה במערכה הראשונה 4:6 והצמד הישראלי לקח את המערכה השניה 6:1, תוך הצגת טניס נפלא. את המערכה השלישית לקחו השוודים בשובר שוויון ואת המערכה הרביעית הם ניצחו 4:6. 1:2 שוודיה.

הראל, מדוע הפעם הוחלט שלא אתה תשחק בזוגות, אלא אמיר חדד, שלא הגיע במצב פיזי מושלם, בלשון המעטה?

הראל לוי: "הקפטן קיבל את ההחלטה במקום. כולם היו בטוחים שאעלה עם אנדי לזוגות, אבל בגלל המשחק הארוך בשישי, כנראה הוחלט לשמור אותי כמה שיותר רענן לקראת יום ראשון, וזה השתלם. נכון שאמיר הגיע עם איזה 10 ק"ג עודפים, אבל הוא עדיין היה שחקן מצוין ושיחק מצוין במשחק."

למשחק הרביעי, כשהנבחרת עם הגב לקיר וכל הלחץ עליו, עלה דודי סלע למשחק מול תואמס יוהנסון שהחזיק ברצף נאה ומרשים נגד שחקנים ישראלים, וגם ניצח את אותו סלע שנה קודם לכן, בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים. ואולם, הפעם הנסיבות היו שונות. המערכה הראשונה היתה המשך ישיר למגמה מהמשחק הקודם ביניהם ויוהנסון ניצח אותה 3:6. מהמערכה השניה כבר היה ברור שזה אינו אותו סלע של לפני שנה, אלא שחקן שלם ובוגר יותר, וגם שזה בטח אינו אותו יוהנסון של לפני שנה. סלע לקח את המערכה השניה בקלות 6:1 והמשיך וזכה בשלישית 6:4. יוהנסון חזר לעצמו במערכה הרביעית ועם 4:6 כפה מערכה חמישית. כאן, בדיוק כמו במקרה גונזאלס, החברים של סלע עשו את העבודה בשבילו וצלקות המשחקים הקודמים הכריעו את היריב. סלע, בסטייל נהדר, ניצח את המערכה החמישית 6:2, והשווה את המפגש. 2:2.

הראל, שתף אותנו בתחושות מהיום המכריע.

הראל לוי: "אם דודי מפסיד זה נגמר. אם דודי מנצח אני שוב במשחק קובע נגד שוודיה ולא רוצה שוב להיכשל. המון לחץ של חוסר ודאות אם אשחק או לא. במשך כל המשחק של דודי, שלקח למעלה מ-3 שעות, הלכתי הלוך וחזור בין המגרש לבין חדר ההלבשה מרוב מתח. לקראת הסיום, הרגשנו שיוהנסון עייף מהמשחק ביום הראשון. אחרי הניצחון דודי חזר ואמר: "עכשיו אין לחץ." אני התחלתי לקלל אותו [נאמר תוך כדי צחוק – מ.ג.]. התחלתי להיכנס לדריכות לקראת המשחק."

העלה את ישראל לרבע. לוי.

הראל לוי מוצא עצמו שוב באותה הסיטואציה: שוב גורל השוואת הישג השיא של הנבחרת, קרי רבע גמר גביע דיוויס, מונח על כתפיו. ובישראל, כמו בישראל, זה משקל של מדינה שלמה שנושאת אליך עיניים. שוב נגד שוודיה, שוב מול מחבט מספר 2 שדודי סלע ניצח ביום הראשון. ושוב – כמו לפני שנה – גם הפעם הראל לוי זוכה במערכה הראשונה. הפעם לא בייגל, אלא 6:4. וכן, בדיוק כמו לפני שנה, גם הפעם הוא מפסיד את השניה 4:6. אבל הפעם הוא מול שחקן פחות מנוסה וממש לא רוצה לתת למשחק לברוח שוב. את המערכה השלישית הוא מנצח שוב 6:4. אבל ויסינגוורה לא פראייר, וגם הוא, כמו לוי, רוצה רבע גמר עבור הנבחרת שלו. את הרביעית השוודי מנצח 3:6. הולכים למערכה חמישית במשחק החמישי. במצב של 5:6 לזכות השוודי הוא מגיע לנקודת משחק על ההגשה של לוי. לוי, בקור רוח ששמור לגדולים ביותר, מציל נקודת התמודדות עם אייס גדול. מפה רוחו של ויסינגוורה נשברה ולוי זוכה במשחקון וגם בשניים הבאים. 8:6 במערכה החמישית. 3:2 במשחק החמישי. 3:2 לישראל. יש רבע גמר!

הראל, ויסינגוורה באותה התקופה היה שחקן ליגה ולא היה חלק מהסבב. איך הוא הקשה עליכם כל כך?

הראל לוי: "ויסינגוורה היה שחקן מצוין והוא לא היה חלק מהסבב רק באופן זמני בגלל פציעה. בכלל, היו לו הרבה פציעות שעצרו לו את הקריירה. אחרי שניצחתי את סמפראס, הפסדתי לו ברבע הגמר ברומא. אחרי המפגש הוא חזר לסבב.

ויסינגוורה היה שחקן מצוין, אבל זה לא ביורקמן. ידעתי שאני בכושר טוב ולא רציתי לפספס את ההזדמנות. הלכנו לעוד מרתון של יותר מארבע שעות ואני זוכר הרבה לחץ כשהוא הוביל עלי במערכה החמישית 5:6. איכשהו יצאתי מזה [הראל קצת מצטנע לדעתי. אם זיכרוני אינו מטעני, הוא נתן אייס או שניים על נקודת משחק של השוודי – מ.ג.]. אני זוכר שבנקודה האחרונה הכדור עף לו עקום מהמחבט והרגשתי שהחזרתי לנבחרת. גם על ההפסד מול שוודיה וגם על שנים קשות שהיו לי בנבחרת, בהן לא ניצחתי יותר מדי. קשה לתאר את התחושה ולהעביר אותה במילים. רק ספורטאי ברמה הזו יכול להבין."

*

רוסיה

לאחר שחזור הישג השיא של הנבחרת: רבע גמר בית עליון, קיוו בנבחרת להגרלה שתאפשר לשבור את השיא ולהשיג שיא חדש, וכן קיוו להגרלה שתאפשר לארח את המפגש. ההגרלה זימנה לישראל את נבחרת רוסיה, שדורגה במקום הראשון בעולם. נבחרת חזקה ביותר, עמוקה ביותר ומגוונת ביותר. שני המחבטים הראשונים של רוסיה (ולא רק הם) – איגור אנדרייב ומיכאל יוז'י דורגו גבוה יותר והיו שחקנים טובים יותר ממקביליהם הישראלים. ואפילו בזוגות – על הנייר הנקודה הבטוחה של ישראל – שיחקו ברוסיה שני טניסאי-על בדמות איגור קוניצין ומאראט סאפין, המדורג 1 בעולם לשעבר ומי שזכה בשתי תחרויות מייג'ורס. לא בטוח שהתקווה הראשונה התממשה, אבל השניה בודאות שכן, הואיל והמפגש נערך בישראל. בעניין מקום המפגש התרחשה סאגה שאיימה לפגוע בהכנות הנבחרת ובסיכוייה, כשדודי סלע, המחבט מספר 1 של ישראל דרש בכל תוקף שהמפגש יערך ברמה"ש, בעוד שהאיגוד בוחן באותו זמן את העברת המפגש להיכל יד אליהו. סימני שאלה רבים ריחפו מעל המיקום, עד לשלב בו ביקרו חברי הנבחרת באתר ההכנות ודעתם הונחה.

הראל, לראשונה, במקום רמה"ש, איגוד הטניס בחר לארח את המפגש באולם. איך הרגשתם עם זה הן מבחינת האווירה והן מבחינה מקצועית, שעוברים לשחק באולם?

הראל לוי: "האיגוד ראה הזדמנות. ברמה"ש אפשר גג 6,000 צופים וגם זה עם הוספה של יציע ארעי. בנוקיה היו קרוב ל-11,000 צופים. כשאתה מארח נבחרת כמו רוסיה, מתקן כמו רמה"ש הוא ישן ופחות מתאים. היו כאלה שפחות התלהבו בהתחלה, אבל כשהלכנו לסיור באולם וראינו איך שמים את המשטח, השתכנענו שזה עדיף והרגשנו שם בנוח. האולם התאים לצרכים שלנו ובדיעבד זו היתה החלטה טובה. גם מבחינת האווירה באולם, שהיא יוצאת דופן, למרות שגם ברמה"ש היתה אווירה מטורפת.

מקצועית הרגשתי טוב על המשטח ובאנו עם המון ביטחון ובכושר טוב, למרות שזה היה מול רוסיה הגדולה, אבל האמנו שבעזרת הקהל הביתי והתלכיד המיוחד של הנבחרת, אפשר לעשות את זה."

למשחק הראשון עלו הראל לוי ואיגור אנדייב. זמן רב עבר מאז שהראל לוי הצליח לנצח את המחבט הבכיר של היריבה, אבל הפעם הכל היה שונה: דחיפה אדירה של הקהל עם האקוסטיקה של ההיכל, המשטח המהיר שהתאים ליכולותיו ופחות לחץ בבחינת "היסטוריה בכל מקרה עשינו". לוי פתח בסערה וזכה בשתי המערכות הראשונות 4:6 ו-2:6. אנדרייב לקח את המערכה השלישית 6:4, אבל ביום הזה הכל התחבר ללוי שניצח את המערכה הרביעית 2:6 ואת המשחק 1:3. 0:1 לישראל.

הראל, אתה פתחת נגד איגור אנדרייב. האם העדפת לשחק ראשון או שני?

הראל לוי: "אם אני יודע שדודי פייבוריט וכנראה ינצח, אז אני מעדיף לשחק שני, אבל אם לא ינצח, אז אני מעדיף לשחק ראשון, כי מאד קשה לשחק אחרי הפסד. בכל מקרה, מה שיוצא אני מרוצה. אנדרייב הגיע בכושר טוב, אבל גם אני הגעתי מאד מוכן למפגש."

דודי סלע ומיכאל יוז'ני עלו למשחק השני. לדודי סלע לקח זמן להיכנס לעניינים, והרוסי, שהבין שהפסד פה יכול להיות שווה הפסד במפגש, ניצח את המערכה הראשונה 6:3. מפה היה רק טניסאי אחד על המגרש: סלע ריחף כמו עיט ועקץ כמו צרעה בדרך לניצחון מוחץ במערכות 2-4, 1:6, 0:6, 5:7. 1:3 במשחק ו-0:2 לישראל במפגש.

הראל, האם אחרי הניצחון שלך כמחבט מספר 2 הרגשתם שאתם בדרך לניצחון במפגש?

הראל לוי: "הניצחון נתן המון ועוד יותר הגדיל את האמונה. דודי היה בכושר מצוין ועלה עם המון ביטחון וניצל את זה שעל יוז'ני היה הרבה יותר לחץ. גם כשהובלנו 0:2 לא חשבנו שזה גמור. מאד רצינו שאנדי ויוני ינצחו ולא נצטרך לשחק גם ביום ראשון."

למשחק הזוגות עלו ארבע שחקני זוגות נפלאים: אנדי רם, יוני ארליך, איגור קוניצין ומאראט סאפין. הזוג הישראלי שהיה רגיל לשחק כזוג והיה בטופ העולמי נישא על גלי אנרגיות הקהל בדרך לניצחון 3:6 במערכה הראשונה ו-4:6 במערכה השניה. אבל כל מי שראה בחייו את מאראט סאפין משחק, הבין שקל זה לא הולך להיות. טניסאי העל הרוסי העלה רמה והצמד הרוסי ניצח את המערכה השלישית בשובר שוויון ואת המערכה הרביעית 6:4. אבל על המפגש הזה היה כתוב באותיות של קידוש לבנה "ישראל". רם וארליך, שכל כך אוהבים את זה צמוד, ניצחו את המערכה החמישית 4:6 ואת המשחק 2:3. 0:3 לישראל.

הראל, איך זה באמת לשחק עם צמד בטופ העולמי?

הראל לוי: "אתה יודע שהם יביאו את הנקודה, וזה גם עוזר שאני לא צריך לשחק בזוגות, כי לפני שהם היו הצמד המוביל, אני הייתי צריך לשחק. הם פייבוריטים כמעט מול כל צמד אחר בעולם וזה נותן הרבה ביטחון. מאד סמכנו עליהם והם deliver [הביאו את הנקודות – מ.ג.]."

הראל, איך הרגשתם אחרי הניצחון על רוסיה שהוא בעצם גם הישג השיא של הנבחרת?

הראל לוי: "מאד התרגשנו. מעבר לניצחון בארץ בנוקיה על רוסיה, הרגשנו שעשינו משהו מיוחד. לקח זמן לעכל, אבל אחרי זה אמרנו לעצמנו שאחנו אחת מארבע הנבחרות הטובות בעולם ועשינו היסטוריה. זו הרגשה משתקת (מבחינה טובה)."

במשחקים לפרוטוקול פרש דודי סלע בפיגור 4:3 במערכה הראשונה נגד איגור אנדרייב והראל לוי ניצח 4:6, 6:4, 6:7 את איגור קוניצין. 1:4 אדיר לישראל.

יש שיא, יש היסטוריה, יש חצי גמר דיוויס!

*

ספרד

בחצי הגמר ישראל הוגלה לשחק מול ספרד, שהיתה, לפי הדעה הרווחת אז, הנבחרת הטובה בעולם, קל וחמר על חימר. אם היתה הרגשה שנבחרת ישראל מסוגלת להתמודד מול כל נבחרת בעולם בבית, ואולי אף בחוץ על המשטח המתאים, אז מול ריכוז מומחי החימר הגדולים בעולם, זה כבר היה גדול עליה. ספרד אירחה את המפגש ומראש היה נראה שזה סוף הדרך בשביל הנבחרת. מה שבכל זאת נתן שביב של תקווה היה ששחקן החימר הטוב בכל הזמנים, רפאל נדאל, לא היה כשיר ונבצר ממנו לשחק במפגש.

למשחק הראשון עלה הראל לוי מול מומחה החימר דויד פרר. ולמען האמת זה פשוט לא היה כוחות. פרר פירק את לוי 1:6, 4:6, 3:6. 0:1 לספרד.

למשחק השני עלה דודי סלע, אשר לא ידוע כגדול שחקני החימר של ישראל, בלשון המעטה, מול חואן קרלוס פררו. גם הפעם זה לא היה כוחות. המערכה הראשונה עוד הלכה צמוד ונגמרה ב-4:6 לספרדי, אבל אחרי זה המשחק היה חד צדדי ביותר ומערכות 2-3 נגמר בתוצאה 2:6, 0:6. 0:2 לספרד.

הראל, אתם יוצאים למשחק חוץ, מול הנבחרת הטובה בעולם ועוד על חימר, שהישראלים לא בדיוק ידועים בחיבה אליו.

הראל לוי: "לכל שחקן יש את המשטח המועדף עליו והיו לי תוצאות טובות על חימר. נכון שהמשחק היה בחוץ, על חימר מול מומחי החימר של ספרד, אבל בכל זאת האמנו שאנחנו יכולים לנצח.

נדאל היה פצוע, ולכן לא שיחק, אבל היה נוכח במפגש. פרר ופררו על חימר זה מספיק.

פתחתי מול פרר והפסדתי בשלושה סטים דודי היה מאד שבע מהטניס של השנה והגיע קצת חסר מוטיבציה, למרות שזה קצת מוזר להגיע לחצי גמר גביע דיוויס ככה. קשה לשפוט אותו. עונת הטניס כל כך ארוכה וקשה. הוא פתח טוב מול פררו ועמד מולו יפה בהתחלה, אבל אחרי זה ראו שמנטלית הוא פשוט לא שם."

אם לישראל עוד היתה תקווה על חימר היא הגיע מהזוג אנדי רם ויוני ארליך. אבל מול ספרד על חימר אפילו הם לא הספיקו. פליסיאנו לופס וטומי רוברדו ניצחו את המערכה הראשונה בשובר שווין והצמד הישראלי ענה בשובר שוויון משלו בשניה. הספרדים המשיכו ל-4:6 במערכה השלישית ו-2:6 במערכה הרביעית. 0:3 לספרד, אשר הבטיחה את מקומה בגמר גביע דיוויס.

במשחקים לפרוטוקול ניצח דויד פרר את אנדי רם 3:6, 1:6. הראל לוי המתיק את הגלולה המרה, כשניצח את פליסיאנו לופס 7:5, 6:2. 1:4 לספרד בסיכום המפגש.

הראל, איך הרגשתם אחרי ההפסד – האם היתה גם גאווה לצד האכזבה?

הראל לוי: "המון גאווה וראש למעלה. הישג אדיר. אף אחד לא חשב שננצח. היה אולי אפשר להפסיד יותר צמוד, אבל הפסד זה הפסד ועם כל האכזבה היתה המון גאווה.

וקבל גם סקופ – אחרי המפגש ניצחנו אותם בכדורגל."

מי טוב אצלנו בכדורגל?

הראל לוי: "אנדי ואני טובים. יוני בלם טוב. התחלתי במכבי פתח תקוה בכדורגל, במקביל לטניס. בגיל שמונה הייתי צריך לבחור. אולי אם הייתי בוחר נכון, הייתי כמו ערן זהבי."

זהבי שחקן נהדר שעושה חיל, אבל נראה לי ששום שער בסין לא ישתווה למקום 30 בעולם ושום העפלה לליגת האלופות לחצי גמר דיוויס.

הראל לוי: "אין ספק."

*

נעם, מה היתה ההרגשה שכמו משה רבנו גם אתה הובלת את הנבחרת אל הארץ המובטחת, קרי הבית העליון, אז לא זכית לשחק בו?

נעם אוקון: "אני משה. זו לא רק ההרגשה – אני משה. עשיתי את העבודה השחורה, ובסוף לא יצא לי לשחק. אתה עשית את העבודה ואתה רוצה לשחק. לצערי, שבוע לפני שוודיה, נפצעתי בצוואר ופשוט לא עזר שום טיפול. הגעתי לשם בתקווה שאוכל, אבל לא יכולתי לשחק והייתי צריך להסתכל מהספסל, שזו גם חוויה מדהימה, אבל בתור שחקן אתה רוצה להיות זה שעושה את זה."

האם בכל זאת הרגשת שגם לך יש חלק בהישג של הנבחרת בבית העליון?

נעם אוקון: "הרגשתי ככה וגם הנבחרת הרגישה ככה. לא סתם נסעתי איתם לכל מקום. כביכול זו אמורה להיות רביעייה, אבל אנחנו היינו חמישייה. תמיד נסענו ביחד לכל מקום. לצערי, הראל ואני היינו על אותה משבצת. דודי היה במאייה והיה ברור שישחק."

איך הרגשת כשהעדיפו את הראל על פניך?

נעם אוקון: " הראל כמו אח. אנחנו מגיל 8-9 ביחד. גרנו בפנימיה באותו חדר ובטירונות היינו באותו האוהל. התחרות בינינו תמיד היתה חיובית. מרגע שראיתי שהוא 30 בעולם ושאני מנצח אותו באימונים, ידעתי שגם אני יכול להגיע גבוה. כמו שבתור ילדים הסתכלנו על עמוס מנסדורף, ככה הסתכלתי על הראל ושאפתי לשם, ובאמת אחרי חצי שנה שהוא היה 30 נכנסתי למאיה, אבל פציעות וחוסר מזל הרסו לי את המומנטום. בסופו של דבר הוא הביא את הניצחון המטורף על ויסינגוורה והגיע לו. מול רוסיה הקפטן כבר היה צריך לקחת בחשבון את המפגש הקודם. היינו קרובים בדירוג. זה לא שאחד היה 5 והשני 200. היום אני עוזר לקפטן לבחור ורואה כמה זה קשה. אם אחד משמעותית טוב יותר, זה קל, אבל אם שני השחקנים באותה הרמה ודירוג קרוב זה קשה. לפעמים אחד בכושר טוב יותר והשני גבוה יותר בדירוג וצריך לבחור. "

* * *

סיכום

הדרך לגביע אמנם לא הסתיימה עם הגביע, אבל ההישג של נבחרת ישראל – חצי גמר גביע דיוויס – הוא היסטרי והיסטורי. מגדולי הישגי הספורט הישראלי לדורותיו, אם לא הגדול שבהם.

איך אתם מסכמים את המסע המופלא הזה?

הראל לוי: "אני חושב שעשינו היסטוריה. הלוואי ואני טועה, אבל קשה לי להאמין שמישהו ישחזר את ההישג הזה. להסתכל אחורה ולחשוב על חצי גמר בית עליון, כולל ניצחונות על נבחרות גדולות, זה משהו גדול וקשה לי לראות איך נבחרת ישראל תצליח לשבור את השיא הזה.

אז היתה נבחרת. ששה שחקנים ברמה עולמית [כולל חדד – מ.ג.]. היום יש שחקן וחצי. אז היתה נבחרת.

דודי גדל ובא לראות את האימונים שלנו. בשבילי דודי עדיין בן 16. הוא כמו אח קטן. כמו שאני גדלתי בתור ילד על עמוס מנסדורף. דודי מאד העריך אותנו כשחקנים 2-3 בנבחרת מעמדת המחבט מספר 1. היום הוא פחות מעריך אותם."

נעם אוקון: "מסע מדהים. המון חוויות. חוץ מהתוצאות זה חברויות שיהיו תמיד איתנו. היינו תמיד חברים. עכשיו כל הזמן נפגשים. זה כבר נהיה מעבר לחברים – זה משפחה. אני שמח שיצא לי להיות חלק מזה. אז זה הרגיש טבעי בזמן אמת, אבל כשאני מסתכל אחורה זה משהו גדול. אני סחבתי את הנבחרת שנים על הגב, עוד לפני דודי. בתור ספורטאי, אתה מיד חושב שאפשר יותר, אבל גאה מאד בהישגים. למרות שלא שיחקתי בעליון, לגמרי מרגיש חלק מההגעה לחצי, ואם מישהו היה נפצע אני הייתי הגיבוי.

היו שנים שהרגשתי שהדברים עלי – כמו בבריטניה. היינו נבחרת חלשה. אני ואנדי ויוני סוחבים את הנבחרת. היו שנים שהראל ואני סחבנו לבד עוד לפני אנדי ויוני. שאלת מקודם על הניצחון הכי גדול – הוא היה על דרום אפריקה. אחרי זה לא שיחקתי חודש. כל הציפורניים נשרו לי, אחרי 5 שעות קשות בחום. ממש הקרבתי את עצמי. שיחקתי ארבעה סטים ביום הראשון, חמישה בזוגות ושוב חמישה ביחידים ביום האחרון. זה קשה מנטלית עוד לפני הנקודה הראשונה במפגש שאתה יודע מה אתה הולך לעבור. זה גם קשה פיזית. אתה יודע שאחרי זה לא תוכל להתחרות תקופה ארוכה. כשהזוג הצטרף זה כבר היה יותר קל.

הרגשנו שהשלם גדול מסך חלקיו עם זוג שפשוט לא מוכן להפסיד ולא משנה מה. כולנו היינו שחקנים טובים, בדיוויס כולנו פשוט היינו מעולים."

נעם, בתור איש מקצוע באיגוד, מה לגבי העתיד?

נעם אוקון: "הדברים מנוהלים נכון בקטע של הדיוויס. יש אווירה טובה וכולם מוכנים לתת את הנשמה. אבל יש בעיה מקצועית שמחריפה בתנאי גסיסה. אין מי שירש את הנבחרת. דודי עמוד התווך ויוני עושה מה שיכול. זה נס שעדיין משחק עד עכשיו. הוא לא עושה מליון דולר בשנה, ולמרות שהוא לא צעיר ולמרות כל הפציעות, הוא ממשיך. הוא מדהים והנבחרת תהיה חסרה בלעדיו. אחרי הפרישה של אנדי, כבר ידענו שהדברים לא יחזרו להיות כמו שהיו. זה בעיה לא רק של דיוויס, אלא של הטניס בארץ. זה נושא כאוב, אבל זה לא המקום ולא הזמן להרחיב עליו.

דודי ויוני זוג מצוין. אמיר [וינטרוב – מ.ג.] טוב ביחידים והביא נקודות שלא חלמנו שיביא, אבל בזוגות הוא פחות טוב, וכל הנטל על דודי. זה מלחיץ את דודי שהכל עליו והוא צריך לשחק שלושה משחקים בשלושה ימים. צריך להחזיק את כולם כמה שיותר בריאים להמשך. ישי עוליאל פוטנציאל עצום. הוא ילד מדהים ויש לו מאמן שהוא בחור מדהים וחבר. מקווה שיעשה חלק את המעבר מהנוער לבוגרים. לאף אחד לא מזיז איך היית בנוער. זה לא תורם לך שהיית שם בטופ, כשאתה עולה לבוגרים. אפילו להפך, כי רוצים להראות למי שדורג גבוה בנוער לאן הגיע. זה יותר קשה לעשות את המעבר מהנוער לבוגרים, מאשר להעפיל לטופ 100, אחרי שמשלימים את המעבר.

היו הרבה טניסאים כמו עידן לשם ודניאל צוקרמן, שהם המובילים כרגע בין אמיר לישי. המערכת לא מצליחה להחזיק אותם. חלק הולכים לקולג' או לכיוונים אחרים, ולחלק פשוט אין את היכולת הכספית. זו הבעיה הכי גדולה – לשמור על הכישרונות שצצים, גם אם הם לא בטופ כמו עוליאל."

שלמי תודה

אני רוצה להודות מקרב לב להראל לוי ונעם אוקון שנאותו להתראיין ולשתף מחוויותיהם עבור כתבה זו. במשך כל הראיון היתה הרגשה של שיחה קולחת ושל אנשים בעלי אינטליגנציה גבוהה שמדברים בגבוה העיניים, פותחים את הלב ובכל זאת נשארים צנועים.

כמו כן, מגיעה תודה רבה למולי ורועי מהאתר על עזרה בהגהות ועריכה.

נ.ב. שלחתי לנעם והראל קישור לכתבה, אז אתם מוזמנים לפנות אליהם בתגובות (לא מתחייב שיגיבו).

*

באופן אישי היתה לי חוויה גדולה לעקוב בתור אוהד אחר המסע המופלא הזה – אחר הדרך לגביע שלא שהסתיימה בגביע, אלא קצת לפני. לא פחות מזאת היתה לי חוויה גדולה לחזור ולהיזכר באותם רגעים עם נעם והראל.

לפוסט הזה יש 24 תגובות

  1. וואו!

    אין לי מילה טובה יותר לתאר את הפוסט. או נכון יותר "כתבה".

    מתן, זה ממש מרשים. כתבה עיתונאית ברמה הגבוהה ביותר,
    עם ראיונות רהוטים, אינפורמטיביים, ומעוררי עניין.

    אהבתי את ה-"בכלל לא מיותר" שנתן מקום להרחיב, אפשר גם הבנה מעמיקה יותר בפן המקצועי, וגם מבט שלנו כקוראים לזווית הראייה של השחקן המקצועי.

    כל הכבוד לך, להראל לוי ולנעם אוקון,
    על אחד הפוסטים המרשימים שפורסמו באתר מאז אני חלק מאוהדיו!

  2. נוסטלגיה., תודה רבה
    למיטב זיכרוני כל ההתנהלות הרוסית הייתה מזלזלת, כי הם לא חשבו שהם יכולים להפסיד כאן.

  3. אני אוהב את השאיפה הישירה לנצחון של הבחורים. הרעש של יד אליהו והמגרש הקשה רך ברמת השרון , בלי צורך להתנצל רק לקחת נקודות ולהמשיך הלאה בטורניר.

    אני נזכר שהרוסים שנאו את הביקור שלהם בישראל…

  4. מצטרף בעיקר לכל מה שגיא כתב.
    מתן פשוט מדהים,כתבה באמת ברמה אחרת,
    הראל לוי זה אחד הפספוסים הגדולים של הטניס(לא באשמתו)אלמלא הפציעה הוא בהחלט יכל לקרוא תיגר על מנסדרוף.והמשחק מול צ'ילה אני לא אשכח אותו נגמר נדמה לי באיזה 16:00 שב16:45 או משהו כזה נכנס יום הכיפורים.

    תודה רבה מתן

  5. תודה מתן – פשוט נפלא. ותודה לשני המרואיינים על הפתיחות.
    אצלי הזיכרון הצרוב החזק ביותר מגביע דיוויס הוא ניצחונו של מנסדורף הצעיר על מירוסלב מצ'יר (או מצ'יש) הצ'כי שהיה מדורג 4 בעולם, ועוד בחוץ. נדמה לי שגליקשטיין לקח אז את מילאן שרייבר ונתן לנו 0:2 בהתמודדות, אבל היינו צריכים את עמוס שוב בסוף שינצח את נובאצק הצעיר וייתן לנו את הנקודה השלישית.

    ועם כל הזיכרונות הנוסטלגיים שלי – אובייקטיבית הנבחרת המתוארת פה בכתבה השיגה יותר. כל הכבוד!

  6. בתחילה חשבתי שאין דרך שאצליח לקרוא את הכתבה הארוכה כי נאנר לי שהיא ארוכה מאד. אבל אז התחלתי ולא יכולתי להפסיק. עבורי הכל חדש, אבל נהניתי מהשפה הרהוטה, האינטיליגנציה שבתגובות, ובכל ההרגשה שאני קורא ספור מגזיני מעולה.

    תודה לכל אלא שלחקו חלק, וכנראה בעיקר למתן.

  7. כתבה נהדרת, תודה! כיף לקרוא את הכל בפרספקטיבה הנוכחית, וכל זה ביחד עם הראיונות.
    וכל הכבוד לנבחרת הדיוויס שהגיעו להישג פשוט מדהים.

  8. וואו כתבה מעולה.
    תיאורים מותחים ומעניינים ומרואיינים מצויינים.
    אולי יש מקום לכתבת המשך עכשיו עם הפרישה של שחר פאר יחד עם העלייה של אוליאל בהקשר לנושא שעלה כאן, איך לשמור על שחקנים עם פוטנציאל גדול ברמת הנבחרת.

  9. כל הכבוד מתן 👍
    תענוג לקרוא ולהיזכר. אלו היו ימים נהדרים לטניס שלנו עם המון רגעים מרגשים.
    תודה על ההשקעה ועל כתבה ברמה הגבוהה ביותר

  10. תודה מתן, באמת מצויין וכיף להיזכר. כמו ינון, גם לי זיכרון הטניס המשמעותי הראשון הוא מנסדורף וגליקשטיין מנצחים את צ'כיה הגדולה. כנראה שאין תחליף לחשיפה הראשונה…

  11. וואיי מתן, לא יודע איך פספסתי את הכתבה הזו. מזל שרון העלה שוב בפייסבוק.
    תודה רבה, ותודה גם לנועם והראל על השיתוף ועל הרבה רגעים של גאווה ואושר (גם לדודי, אנדי ויוני וכל הנוגעים בדבר).

    1. אני חושב שהרבה מהפספוס הוא בכותרת הכתבה שמרבית האנשים הניחו שמדובר בכתבה על כדורגל. אני לפחות הנחתי כך וממש במקרה נכנסתי, וזו באמת כתבה מדהימה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט