הפתעה. ראיתי את ג'רי לוקאס הערב בין הקהל בזמן המשחק ה-"CHALLENGE" של הצעירים. בטיווי כמובן. אני כבר לא הולך למשחקי ה'אול סטאר' ושלחתי את יובל שחם במקום. את הפרצוף של ג'רי לוקאס אני לא יכול להחמיץ.

היתה זו הפתעה כי מאז פרש בשנת 1974 הוא די נעלם מהמגרשים ומיעט להופיע אלא אם כן הוזמן למאורע מסויים. הוא הופיע לאול סטאר של 1992 בהזמנה מיוחדת, בו הוא דיקלם בע"פ את את שמות כל שחקני ה-NBA בכל הקבוצות משנת  כניסתו לליגה ב-1962 עד הלום, 30 שנה של שמות כל שחקני ה-NBA בכל הקבוצות. הייתי שם כשהוא עשה זאת בערב הקוקטייל שערכה ה-NBA.

מה הוא עושה הערב באול סטאר אין לי מושג.

אחרי פרישתו הוצעו לו כמה משרות אימון הן ב-NCAA והן ב-NBA והוא דחה את כולן. הוצעו לו גם הצעות טלוויזיה להופיע כ-"גאון זיכרון" וגם אותן הוא דחה. הוא רצה להקדיש את חייו לשיפור זיכרון קטינים כי לפי ספריו הזמן היחידי לפתח כושר זיכרון הוא בגיל פעוט ביותר. הוא פיתח 'צעצועי זיכרון' שדי הצליחו, ולימד באוהיו סטייט קורסים לזיכרון. הוא הופיע בכמה תכניות טלוויזיה, והידועה מכולן היתה התכנית בה 540 יושבי האולם בו צולמה התכנית הציגו את עצמם אחד אחרי השני, שורה אחרי שורה, ובסיום הצגת השמות הוא חזר על כולם לפי הסדר מ-1 עד 30 בכל שורה, 13 שורות, ללא שגיאה אחת.

הוא יצר חברה של  TRAVELING MEMORY SEMINAR שאוניברסיטאות שונות וחברות טכנולוגיה שכרו. בשנים האחרונות הוא החל לפתח SOFTWARE למחשבים תחת השם "DOCTOR MEMORY", והוא היה בעל אתר אינטרנט גדול "DR.M'S UNIVERSE". אשתו מומחית בינלאומית כ-DOG BEHAVIORIST. אחד מארבעת בניו גדל להיות גבוה ממנו (10'6; ג'רי היה 8'6), וג'יי ג'יי לוקאס שיחק 4 שנים בינוניות כסנטר של אוניברסיטת וונדרבילט מה-ACC בדיביזיה הראשונה. שחקן כדורסל לא יצא ממנו, אבל רופא שיניים גבוה כן.

ג'רי, אחד מ-50 האגדות וחבר בהיכל התהילה הוא שחקן גולף מעולה ומשתתף לעתים בתחרויות גולף לסלבריטיס.

כפי שתקראו בפוסט הוא למד בע"פ את כל ספר הטלפונים של מנהטן, דבר שאני לא מסוגל לקבל כאפשרי, אבל הדבר מצויין בכל קורות חיים עליו.

חשבתי שזאת הזדמנות נאותה להכניס את הכתבה שכתבתי עליו כשנבחר ל-'אגדת כדורסל'.

ג´רי לוקאס

בכל תולדות הכדורסל בנבא היה רק גאון אחד. לא, אני לא מדבר על גאון כדורסל כמייקל. אני מדבר על גאון שכלי, אינטלקטואלי, קראו לזה איך שתרצו לקרוא לשחקן כדורסל שזכר בע"פ 500 עמודים של ספר הטלפונים של מנהטן, שהיה מסוגל לדקלם בעל-פה פרקים שלמים מהתנ"ך, שלמד 3 שפות בשלושה שבועות, ושידע לנצל את גאוניותו להפכו לאחד מ-50 האגדות.

===============================================
===============================================

ב-30 למרץ, 1940, נולד גאון. גאון שבבוא הימים יכתוב 60 ספרים על זיכרון, יהיה בעל ראייה של 10-20 (הוא ראה מ-20 מטרים מה שאתה רואה מ-10), יהיו לו את הידיים הזריזות ביותר (כמה ממעשי המג´יק שביצע לא הצליח אף אחד אחריו לבצע!), ויהיה ´אול-אמריקן´ בתיכוניים, במכללות, ו-´אול-סטאר´ בנבא ואחד הפורוורדים הגדולים שלה. כמובן שהוא אחד מ-50 האגדות, חבר בהיכל התהילה, ב-"חמישיית המאה במכללות" של ספורטס-אילוסטרייטד ב-1961, ב-"חמישיית התיכוניים של כל הזמנים" של העיתון/מגזין היקרתי "ספורטינג-ניוז" (האחרים: וילט צ´מברליין, אוסקאר רוברטסון, קרים עבדול ג´אבר, ולברון ג´יימס).

הייתה לו גאוניות שעד היום לא מצאתי לה הסבר על אף כל מה שקראתי עליו. לפעמים לילדים אוטיסטיים ישנה יכולת אחת ויחידה שהיא בלתי ניתנת להסבר. זוכרים את הסרט "איש הגשם"? נכון. אז ג´רי לואיס היה אחד כזה, אבל ללא כל אוטיזם. היש לכם מושג כמה מספרי טלפון ישנם ב-500 עמודים בספר הטלפונים של ניו-יורק? והוא לא עשה זאת באיזה חדר חשוך כשישנו רק עד אחד. הוא עשה זאת בשידור חי בטלוויזיה!!!

הוא היה השחקן היחיד שאני מכיר שהשתמש בכוחו השכלי וזיכרונו כדי להפכו לאחד הטובים אי-פעם. שנים אחרי הוא גילה שהוא זכר כל תנועה של כל שחקן, בכל מצב, ובכל משחק ששיחק נגדו. כל האינפורמציה נשמרה בתאי מוחו הגאוני, ואינפורמציה זאת עזרה לו גם בהגנה, גם בריבאונד, וגם בקליעה. הוא הפך לאחד הריבאונדרים הטובים בתולדות הנבא למרות קומתו הנמוכה יחסית (2.03 מ´) ולמרות ניתור בינוני. כיצד עשה זאת? הוא זכר כל זווית זריקה של כל שחקן מכל מרחק, זכר את גובה קשת זריקתו, וזכר לאן רוב כדוריו החוזרים נופלים. זה גרם לו להתמקם טוב מכל שחקן אחר, כולל לארי בירד. אחרת כיצד תסבירו את ה-40 ריבאונדים שלקח במשחק נבא, שיא שלעולם לא יישבר לפאוור-פורוורד?

הוא גם הכניס למחשב שבמוחו כל הטעייה וכל כניסה של כל שחקן. הוא ידע לפי מבע הפנים ולפי שפת הגוף מאיזה צד מתכונן המתקיף להיכנס לסל. הוא ניבא ברוב המקרים את הצד ממנו ייכנס התוקף. הוא גם זכר מבעי פנים לפני מבצעים מסוימים. הוא זכר שדייב קאונס מקריב את שפתיו לאפו לפני שהוא זורק הוק. קאונס לא עשה זאת בזריקות אחרונות. הוא זכר שבוב לניר קוטף ריבאונד ומיד מעביר את הכדור למטה לאזור מותניו, כך שיכול היה לגנוב לו כדורים. זה לא נעשה במין "רגע, תן לי להיזכר…" אלא פקודה אוטומטית ממוחו לאברי גופו.

הוא אפילו "זכר" איזה פעולות הצליחו לו במצבים שונים, ואפילו באיזו קשת הוא מעדיף לזרוק ממרחקים שונים. היה לו אחוז קליעה גבוה ביותר. גם הג´אמפ שלו היה שונה משל כולם: הוא השתמש רק באצבעותיו ברגע שחרור הכדור, ללא עזרת כף היד. כשפעם היחידה העזתי לשאול אותו בחדר ההלבשה (כשהתירוץ שלי הוא שאני פרופסור לביומכניקה) מדוע הוא זורק כך, ענה: "כאיש ביומכניקה אתה צריך לדעת שכמה פחות מפרקים בשימוש, כך הסיכוי לשגיאה קטן".
=================================================
אחד משחקני התיכון הטובים מכולם
=================================================

בשנים 1956 ו-1957 הוא הוביל את בית ספרו "מידלטאון היי" (השוכן בין דייטון וסינסינטי) לשתי אליפויות אוהיו בשתי עונות ללא הפסד. בשני משחקי הגמר בשתי שנות האליפות הוא קלע 44 נק´ ו-53 נק´. אז לא שיחקו תיכוניים בינארציים, אך כל מי שחי אז וחזה בכדורסל התיכונים של אז יישבע לך שלא היה תיכון עם קבוצת כדורסל כ-"מידלטאון". ג´רי הגיע לגובהו ב-נבא (8´6) כבר בכיתה י"א, ומהמשחק הביתי הראשון שלה עד המשחק האחרון שלו, "מידלטאון שיחקה את כל משחקיה הביתיים רק באולם של אוניברסיטת דייטון עם סל-אאוט של 10,000 צופים בכל משחק, כולל תקופת "סערת השלג הגדולה" של המידווסט בחודש ינואר, 1957.

אני הגעתי לאוהיו כשכבר שיחק באוהיו סטייט יוניברסיטי, אך כששמעו ידידי וחברי שאני עיתונאי ספורט מישראל הם סיפרו לי ספורים בלתי יאומנים ממש על יכולתו כשחקן תיכון. גם מאמנו וגם מאמני היריב ידעו שהוא יכול לקלוע כמעט בכל עת שירצה. הוא ממש עצר את עצמו מלקלוע 60 נק´ כל משחק…

בשלוש השנים ששיחק עבור מידלטאון הוא שבר כמעט את כל שיאי התיכוניים בארה"ב, כל המדיה בכל ארה"ב דיברה עליו. רוב המשחקים בהם שיחק היו BLOWOUTS ומאמנו הושיבו על הספסל רבעים שלמים, אחרת הישגיו ושיאיו היו אפילו יותר גדולים משהם. ג´רי לוקאס גילה שבתיכונים הוא מסר כשיכול היה לקלוע כדי שלא ייראה SELFISH ו-SHOW-BOAT. מסירה בעת שיכול היה גם לזרוק הפכה לחתימת המשחק שלו לכל אורך הקריירה.

ג´רי שבר את שיאיו של וילט צ´מברליין (שהיה 2.12 מ´ בכתה י"א) כשהוא קולע בשנת הסניור שלו 62% מזריקותיו, ו-86% מהקו. מאמנים, עיתונאים, וסתם חובבי כדורסל היו נוסעים מאות מילים לראותו משחק. בכל ערב משחק של מידלטאון, המשטרה המקומית נאלצה לגייס עשרות שוטרים ממחוזות אחרים לשמירת הסדר. הפופולאריות שלו הגיעה לרמה כזאת שחברת שידור רדיו פתחה ערוץ מיוחד (אורך גל) עבור משחקי מידלטאון. מספר המאזינים לתכניות הרדיו ממידלטאון היה גדול ממספר המקשיבים למשחקי אוהיו סטייט ואוניברסיטת סינסינטי, והרבה יותר גדול ממספר המאזינים למשחקי סינסינטי רויאלס!

בכל קריירת הכדורסל שלו בתיכון הוא הפסיד רק משחק אחד, משחקו האחרון, אחרי 76 ניצחונות רצופים! ההפסד בא ב-1958 במשחק הגמר של מדינת אוהיו. בית ספרו יצר את ה-"ג´רי לוקאס היי סקול טורנמנט", אחד מהטורנירים החשובים ביותר לבתי ספר תיכוניים בארה"ב. כפי שכבר הזכרתי, השבועון היקרתי "ספורטינג-ניוז" בחרו לחמישייה הראשונה של התיכוניים במאה ה-20. כשסיים לימודיו במידלטאון הוצעו לו 150 מלגות מאוניברסיטאות ארה"ב השונות – כולל אוניברסיטאות ה-IVY LEAGUE כהארווארד, ייל, ופרינסטון בגלל ממוצעו המושלם של A+ בתיכון – שהוא שיא הצעת מלגות הקיים עד היום!

=================================================
"השחקן הטוב ביותר בתולדות אוהיו סטייט יוניברסיטי"
=================================================

לפני שנתיים ערכה אוהיו-סטייט ערב מיוחד עבור ג´רי לוקאס, בו הוא זכה לכבוד של "השחקן הטוב ביותר בתולדות האוניברסיטה". כשבאוניברסיטה האדירה הזאת (70,000 סטודנטים) שיחקו שחקנים כג´ון הבליצ´ק, לארי סיגפריד, ברד סלרס, מל ניואל, הרב ויליאמס, ועוד 16 שחקני נבא שהאחרונים בהם היו מייקל רד וגרג אודום, זה לא כבוד קטן. הוא היה בזמנו כזה אייקון גדול.

באוהיו סטייט – תחת המאמן האגדי פרד טיילור – בנה ג´רי לוקאס אימפריה. גם לאוניברסיטה וגם אימפריה פרטית הוא הוביל את אוהיו סטייט לרקורד של 6-78 כשהוא מוביל קבוצה עם הבליצ´ק,סיגפריד, סלרס, וניואל (ובובי נייט על הספסל) שנחשבת עד היום לאחת הטובות במכללות. הוא היה הקפטן של הקבוצה שהופיעה בשלוש אליפויות NCAA ושלוש אליפויות "ביג 10". ב-1959-1960 הוא הוביל את קבוצתו לאליפות ה-NCAA. הוא היחיד שקלע 30 נק´ וקטף 30 ריב´ באותו משחק בפיינלס של ה-NCAA.

ב-1961 ספורטס אילוסטרייטד בחר בו כ-"ספורטאי השנה", ובכך הפך לכדורסלן הראשון לזכות בתואר "ספורטאי השנה" ותמונת שער במגזין. הוא היה בחמישייה הראשונה של "אול אמריקן" בכל שלוש שנות משחקו באוהיו סטייט, בה קלע ב-82 משחקים ממוצע של 24.3 נק´ עם 17.2 ריב´, עדיין שיא אוניברסיטה. אחוז קליעתו ב-82 המשחקים הוא מהמם: 62.4%!!!

ב-1960 הוא נבחר לייצג נבחרת אמריקאית צעירה באולימפיאדת רומא. הוא היה השחקן הצעיר ביותר בנבחרת. איתו שיחקו אוסקר רוברטסון, ג´רי ווסט, טרי דישינגר, וולטר בלמי, אדריאן סמית´, ובוב בוזר – קבוצת הכדורסל החובבנית הטובה ביותר בהיסטוריה, לדעתי. הם ניצחו את יריבותיהם ב-42 נק´ הפרש למשחק ממוצע (במשחק הגמר ניצחו את ברזיל 63-90), כשאוסקאר רוברטסון וג´רי לוקאס מובילים את נבחרת ארה"ב עם 17.6 נק´ ממוצע למשחק כל אחד. אבל הקשיבו לזה: לוקאס קלע ב-8 המשחקים האולימפיים בדיוק של 84%. אבל לא מדובר על אחוז קליעות פאולים מהקו. זה היה אחוזו במשחקים האולימפיים מהפארקט!!!!!!! פיט ניואל, מאמן הנבחרת האמריקאית וחבר "היכל התהילה" כמאמן, אמר בסיום המשחקים: "לוקאס הוא השחקן הטוב ביותר שאימנתי אי-פעם!".

בגלל כושר הזיכרון הגאוני שלו, הוא החליט שבשלושת שבועות המשחקים, הוא לומד איטלקית, רוסית, ויפאנית. תארו לכם את הבעת הפנים של השחקנים הזרים כשהתחיל לדבר איתם בשפתם הם בטכס סיום האולימפיאדה! זה לא סיפור מהאגדה. זה מה שהיה!

=================================================
בנבא לקליעתו מ-8 מטרים נתנו שם: "LUCAS LAYUP"
=================================================

בימים ההם הייתה זכות לקבוצה "מקומית" לבחירת דראפט מועדפת. קראו לזה "טריטוריאל רייטס" (זכות גיאוגרפית). אם למדת באוהיו סטייט, וקבוצת הנבא הקרובה ביותר גיאוגרפית לאוניברסיטה רוצה בך, אתה "שייך לה" בגלל שלקבוצה יש "עדיפות טריטוריאלית", ולא משנה מה תורה בבחירת הדראפט. הקבוצה הקרובה ביותר לאוהיו סטייט הייתה סינסינטי רויאלס שבחרה בו בבחירה השנייה.

כבר בעונתו הראשונה שם קלע 17.7 נק´ בדיוק של 53% – הטוב ביותר בליגה – עם 17.4 ריב´, שלישי בנבא רק לביל ראסל ווילט צ´מברליין. אך לפאוור פורוורד הזה הייתה קליעה ממאירה מרחוק. מין PUSH-UP בידו הימנית כשהוא בקושי מתרומם מהפארקט. הוא נבחר ל-´רוקי העונה´ וניבחר לחמישיית האול-סטאר כבר בעונת הרוקי שלו.

בעונה הבאה הוא כבר היה כוכב עם קבלות. בעונת 1964-1965 הוא הפך לשחקן השלישי בתולדות הנבא לקלוע ולקטוף ריבאונדים 20+ בכל אחת משתי הקטגוריות. רק שניים לפניו עשו זאת. לא היה לו ניתור מיוחד, אך בדיוק כמו לארי בירד שנים אח"כ, הוא הפך לאחד הריבאונדרים הטובים בליגה בגלל מיקום, ראיית משחק, ציפייה, ומין רגש לאן ייפול הכדור, כשהכול מבוסס על זיכרונו הגאוני. בשנת 1965 הוא קלע 25 עם 10 ריבאונדים כשהוא ניבחר ל-MVP של האול-סטאר. הוא נבחר בסוף העונה לחמישייה הראשונה של הנבא.

על אף שהוא לא היה אתלט עליון, הוא היה שחקן קשה ביותר לשמירה. לקליעת ה-7-8 מטרים שלו קראו אז "THE LUCAS LAYUP". וכששומרו ניצמד אליו, היה לו צעד ארוך ראשון, ואיתו גבר על רוב השומרים בכניסה קלאסית לסל. לא היה שחקן אחר בנבא שהשתמש במוחו כג´רי לוקאס. הוא זכר כל תנועה, כל מבע פנים, כל זיק של סימן שזה או זה יקרה. אצל כל שחקן כמעט בכל מצב. הכל בא לו אוטומטית. אוי, כמעט שכחתי: הוא היה מוסר מצויין עם רגש מסירה של פוינט-גארד. הוא היה שחקן עם החבילה השלמה.

אבל הוא שיחק בקבוצה ´קטנה´ בשוק קטן יחסית, כשהשחקן היחיד מלבדו הוא אוסקאר רוברטסון. באחד מספריו כתב על התסכול שהוא ואוסקאר הרגישו משך שנים ברויאלס, ושהשניים ידעו שבסינסינטי הם לא ייקחו אליפות, ולא משנה כמה שנים ישחקו שם.

בעונת 1967-1968 לוקאס עבר את ביל ראסל בקטיפת ריבאונדים (זוכרים? רק 2.03 מ´ גובה) כשרק צ´מברליין עולה עליו (1,560 ריב´ לאותה עונה, עדיין מקום שני בתולדות הנבא). ממוצע הריבאונדים שלו למשחק היה 19.0 עם 21.5 נק´ למשחק בדיוק של 64%. לפני פתיחת עונת 1969-1970 הרויאלס שכרו את בוב קוזי כמאמן. קוזי רצה משחק מהיר עם פורוורדים מהירים. ג´רי לא התאים לשטנצה הזאת, והרויאלס החליטה לעשות טרייד של השחקן שהיה 6 פעמים ´אול-סטאר´ בשחקנים ג´ים קינג וביל טרנר. בסינסינטי האשימה אותו המדיה שהוא יותר מדי אדיש ולא נילחם מספיק. מי שמסתכל על הסטטיסטיקות שלו ב-4 השנים האחרונות ברויאלס לא יכול להבין טענה זאת. אך לוקאס לא התווכח עם אף אחד. הוא פשוט ארז את המזוודות וטס לסן-פרנסיסקו.

לוקאס נשם לרווחה. הוא סוף-סוף יצא מהמסגרת הקטנה של אוהיו בה חי ושיחק כל ימי חייו. חודש אחרי שעבר לווריורס הוא שבר את ידו והיה מחוסל לכמעט כל העונה. הוא שב לשחק לקראת הסוף, כשהוא קולע בכמה ממשחקי העונה האחרונים 15.1 עם 13 ריב´. בעונה הבאה הוא קלע 19.2 ממוצע עם 15.8 ריב´ למשחק. הוא חזר להיות ´אול-סטאר´.

כך, לפתע, ללא כל אזהרה מוקדמת בא הטרייד שהיה בומבסטי אז. אני זוכר עד היום כיצד הופתעתי שאנחנו, הניקס, נותנים את קייסי ראסל הכריזמטי והמצוין, שהיה מפתח בניצחון האליפות ב-1970, עבור לוקאס בטרייד ישיר של "אחד-עבור-אחד". רד הולצמן ידע מה הוא עושה. הוא ידע שעם בראדלי, דה-בושר, פרזייר, ומונרו, הוא צריך שחקן קבוצתי. אני אהבתי את קייסי, אבל איכשהו הוא לא התאים בדיוק למשחק הקבוצתי המושלם של הניקס.

בזמן הטרייד לוקאס היה כבר שחקן ותיק. הוא היה אול-סטאר ב-7 מתוך 8 שנותיו הראשונות בליגה. רק לצ´מברליין ולוולטר בלמי היו יותר ריבאונדים לקריירה משלו מבין השחקנים האקטיביים בליגה. הוא היה חמישי בכל תולדות הליגה בדיוק קליעות מהשדה. אבל הוא היה מבוגר עם ברכיים שחוקות.

=================================================
לידה מחדש "בתפוח הגדול"
=================================================

לא רק שהיה שחקן מזדקן עם ברכיים דפוקות. גם הרעיון שקאונטרי-בוי כמוהו ישחק ב-"תפוח הגדול" לא הסתדר לאיש בראש. אך לוקאס, כהרגלו קמצן במילים ושתקן, לא דיבר. הניקס לא הסתירו את כוונת הבאתו: לשמש BACKUP לסנטר וויליס ריד. ואז, בתחילת עונת 1971-1972 הקריירה של לוקאס זכתה בחיים חדשים. הסנטר ויליס ריד נפצע במשחק ה-11, והייתה זו "פציעה מסיימת עונה". לוקאס לא היה מאושר לשחק סנטר שוב, אבל זה עדיף מלשבת על הספסל.

אז חזרה לעמדת הסנטר – שאותה לא שיחק מאז אוהיו סטייט – לוקאס כאילו נולד מחדש. הכימיה בינו לבין בראדלי, דה-בושר, ופרייזר נגלתה לי מיד. ראיתי בחדר ההלבשה כיצד הם מחבקים אחד את השני ומפרגנים על משחק טוב. אני ראיתי את לוקאס גם בסינסינטי כשלמדתי בווסטר, אוהיו, ואח"כ בקנט סטייט, אוהיו, ובכמה משחקי ´אול סטאר´. אף-פעם לא ראיתיו מחייך. אמרו לי שהוא מין FREAK של הטבע, גאון מוזר, ושאעזבו במנוחה. למעשה, מלבד פעם אחת, פחדתי מלפתוח בשיחה איתו כי כל מבע גופו ופניו אמר "אנא, התעופף מכאן!".

לפתע אני רואה לוקאס חדש: מחייך. מתלוצץ. מתבדח. עם בראדלי הוא מצא גאון מסוג אחר, אבל גאון, ודה-בושר היה אף-הוא אחד השחקנים הפקחים בנבא. אותו דבר פרייזר שאולי לא ידע שייקספיר, אך הוא החל בונה כבר אז את אוצר המילים המופלא שלו, ולא פעם ולא פעמיים שמעתי את לוקאס אומר "תן לי את המילה עוד פעם. אני לא שמעתי אותה לפני כן!", ואז פרייזר מסביר לגאון את שורש המילה ופירושה. לוקאס הרגיש בניקס שהוא בבית.

כבר בעונה הראשונה בניקס הוא הוביל אותם בריבאונדים (13.7), היה שני לפרייזר באסיסט (4.1), וקלע 16.7 למשחק. הוא היה הסנטר הנמוך בליגה, אך רד הולצמן עודדו לצאת מאזור הצבע ולקבור דאונטאונים, וכן מסירתו הנפלאה היו בדיוק המתכון שרד הולצמן רצה בקונספט הקבוצתי שלו.

הוא היה מצויין כל העונה והיה מפתח רציני בהגעת הניקס לגמר הנבא, אך בגמר של 1972 גובהו של צ´מברליין היווה בעיה בלתי נפתרת לניקס. בסוף העונה הוא אמר: "נהניתי מאד לשחק פיבוט למרות שזה לא המקום המועדף עלי. אבל מה לעשות שהמקום המועדף עלי שייך לשחקן טוב ממני. (הוא התכוון לדה-בושר, ואני לא בטוח עד היום מי היה טוב ממי). אני לא SHOTBLOCKER ואני לא יכול לעשות דברים אחרים שהענקים של 2.15 מ´ עושים. אבל עשיתי כמיטב יכולתי".

דה-בושר היה הראשון שהגיב: "על איזה שטויות לוקאס מדבר? הוא לוקח את הריבאונד בזמן, עושה TIP של הכדור לסל בזמן, וקובר את הזריקה האחרונה בשנייה האחרונה כשאנחנו זקוקים לשתי נקודות. הוא עשה העונה מעל ומעבר!"

בעונת 1972-1973 ויליס חזר, ולראשונה בקריירה שלו, לוקאס ניגן כיור שני. הוא לא עלה בחמישיית הניקס, לראשונה מאז הפך למקצועני הוא לא הגיע לדאבל-דאבל בקליעות וריבאונדים (סיים את העונה עם 9.9 נק´ ו-7.2 ריב´). אך בפלייאוף נגד הלייקרס הוא היה מצויין, ובלעדו לא היו לוקחים הניקס את האליפות מהלייקרס.

אחרי עונת 1973-1974 HE CALLED IT QUITS. פרש בגיל 34 כשהוא עדיין במלוא שחקן מעולה עם שנתיים שנשארו בחוזהו עם הניקס. אך כבר אז ראשו היה בדברים הרבה יותר גדולים מכדורסל. כבר אז היו לו תכניות עסקיות בראש, והייתה בו בעירה לפתח יותר את כושר זיכרונו, ואולי להפוך ל-"גורו הזיכרון של ארה"ב"!

הוא סיים את קריירת 12 השנים שלו עם 12,942 ריבאונדים, רביעי רק לצ´מברליין, ביל ראסל, ובוב פטיט. ממוצע הריבאונדים שלו היה 15.6 נק´ למשחק, ממוצע אדיר לשחקן בגובהו – 8´6! הוא סיים את הקריירה עם 17.2 נקודות. אגב, הוא היה הפורוורד היחיד בתולדות הנבא לקטוף 40 ריבאונד במשחק אחד לפחות. אני שמחתי מאד ב-1979 כשהוא ניבחר להיכל התהילה עם שניים אחרים שהיוו – יחד איתו – את "השלישייה הגדולה של הכדורסל באולימפיאדה": ג´רי ווסט, אוסקאר רוברטסון, וג´רי לוקאס.

כשנשאל שנים אחרי פרישתו להסביר את גדולת הריבאונד שלו, הוא ענה: "הכנסתי למחשב שבראשי כל סוג זריקה וכל סוג קשת של כל שחקן בליגה. כשידעתי את פרבולת הזריקה, ידעתי היכן לצפות לריבאונד. כשג´רי ווסט היה זורק, ידעתי בדיוק את הפרבולה של מעוף הכדור שלו, ולכן היכן להתמקם לריבאונד שיגיע מזריקתו עם הקשת הגדולה. הייתה לי רק בעיה אחת איתו: עם ג´רי ווסט הכל ניכנס פנימה!"

=================================================
ג´רי לוקאס הגאון
=================================================

מיד עם פרישתו הוא החל בחלק השני של חייו – "עולם הזיכרון". ספרו "THE MEMORY BOOK" הפך לתנ"ך של כל עולם הזיכרון. היה זה בסט סלר של הניו-יורק טיימס משך 60 שבועות רצופים. הוא כתב כ-60 ספרים שונים על נושאים נרחבים כהתנ"ך, החלל, מקור החיים ואבולוציה, וכמובן שרובם הגדול בנושא בו היה גאון: זיכרון.

מיד אחרי פרסום סיפרו  THE MEMORY BOOK הוא הוזמן ע"י חברת הטלוויזיה NBA להוכיח "על אמת ובאש חיה" את יכולת הזיכרון שלו. הוא קיבל שבועיים ימים ללמוד את 500 העמודים הראשונים של ספר הטלפון של מנהטן. כשהופיע בתכנית, קראו לאדם מהקהל שפתח את הספר בעמוד מסוים, קרא את שם האדם ומשפחתו, וכן כתובתו, ולוקאס – בעיניים עצומות – אמר את מספר הטלפון שלו. עשו זאת כ-25 פעמים כשהוא עונה ללא שגיאה אחת, עד שארה"ב השתכנעה.

הוא הסביר את יכולת הזיכרון שלו גם כיכולת שניתנה לו מלידה, וגם כיכולת להתרכז, ולאכסן אינפורמציה בתאי מוחו. כשהוא נקרא לעשות מבצע זיכרון, הוא "מגיע" לתאי המח המאכסנים את הידע, וככה הוא מצליח לדקלמם. מבצע אחר שעשה – אחרי שהחל להפוך לאדם דתי יותר ויותר בגלל אשתו השנייה שהיא בת למיניסטר פרוטסטנטי – היה ללמוד בע"פ את כל ספר ישעיהו ולדקלמו בפני עם ועדה.

הוא הקים מכוני זיכרון לחינוך, נתן הרצאות באוניברסיטאות היקרתיות ביותר (הוא מרצה מאד מבוקש עד היום, בעיקר ע"י חברות תעשייתיות גדולות), ואפילו נתן הצגות בענף שהוא אהב מכל, אחרי כדורסל: אמנות ה-MAGIC. הוא נחשב לקוסם מאד מעולה, ומהירות ידיו העליונה היא כמובן עזר רב לגאון המיוחד הזה.

*****************

ג'רי ב-2002