העתיד של הכדורסל הישראלי, חלק אחרון: גילאי הקדטים, תחזית ופרידה / ערן שור

 

 

אחרונים חביבים, הקדטים, בני ה-16 ומטה, ילידי דור ה-Z.

הקדטים, קיץ 2016

אליפות אירופה לקדטים (מתחת לגיל 16) מתקיימת מאז 1971, וגם כאן, כמו בנוער (ושלא כמו בעתודה), אין לישראל יותר מדי הישגים בולטים. הנבחרת זכתה פעם אחת בארד (1997) ומעבר לזה לא סיימה באף אליפות אחרת בין ארבע האחרונות.

בקיץ האחרון נבחרת הקדטים הצליחה לעלות מדרג ב' לדרג א' האירופי. המשחקים של דרג ב' לא משודרים בשום מקום, כך שלא יצא לי לראות את השחקנים (וכידוע אני לא גר בארץ, אז גם לא ממש ראיתי אותם בעיניים, מלבד כמה משחקים מזדמנים מליגות בתי הספר והנוער שכן שודרו). בנוסף, בניגוד לקנדים למשל, אין מי שיכין עבורם איזה מיקס טייפ עצבני או אפילו יכתוב על התכונות החיוביות והשליליות. במרבית כלי התקשורת, גם כשכבר מזכירים איזה כישרון צעיר (לרוב אם יש איזה ייחוס משפחתי), בד"כ לא אומרים כלום חוץ מהגובה וכמה שהוא מוכשר וילד נהדר. לכן אכתוב ממש בקיצור, ורק על אלו שאני כן קצת מכיר ויצא לי לראות. כמו תמיד, אשמח לעדכונים, תיקונים ותוספות בתגובות.

תומר לוינסון. פאוור פורוורד (2.05) שנחשב כרגע אולי לכישרון הגדול של המחזור הזה. בגיל 15 נס ציונה כבר הקפיצה אותו לבוגרים, כשעוד שיחקה בליגת העל. שיחק גם עם נבחרת הנוער באליפות האחרונה בטורקיה (היה צעיר בשנתיים מהיתר). בקדטים לוינסון הוביל את הנבחרת בריבאונדים והיה שני בנקודות. באתרים השונים ובעיתונים שמחו לצטט את דראפט אקספרס, שקבעו שהוא "נכנס לרדאר של קבוצות ה-נבא". אבל ממה שראיתי נראה לי שמדובר כאן בהפרזה. יש ללוניסון תנועה לא רעה ונוכחות בצבע, וגם קליעה רכה מבחוץ, כולל מטווח השלוש, שמרמזת על סטרץ' פור פוטנציאלי. יחד עם זה, הוא לא ארוך או מהיר במיוחד, הרגליים קצת כבדות, וגם האתלטיות בינונית. לא ממש החומרים של פאוור פורוורדים מודרניים. אם לא יגבה בעוד איזה חמישה סנטימטרים (לא סביר במיוחד; הגוף נראה כבר די מפותח) ויוסיף הרבה קשיחות, או לחלופין ישפר משמעותית את הזריזות (גם כן בהחלט לא קל) יש סיכוי לצערי שהוא יצטרף לשחקנים כמו עידן זלמנסון, אנטון שוטבין, דניאל תמיר או האחים קזרנובסקי; כשרונות גבוהים נחמדים, שנראו טוב בנבחרות הצעירות אבל לא הצליחו לפרוץ ולהפוך לסנטרים טובים ברמה האירופית (או לפעמים אפילו ברמת הליגה הישראלית). ושוב, כרגיל, אשמח להתבדות.

תומר לוינסון במדי נס ציונה

 

עידן אלבר. סקנד גארד (1.92) חזק  עם גובה טוב מהנוער של מכבי תל אביב. לא אתלט גדול (שוב, מה חדש?), אבל חזק וסקורר טוב לגילאים הצעירים. יש בו משהו קצת מאיר טפירו כזה (אילנות גבוהים) – כזה שמצליח לכפות את רצונו על משחקים גם בלי אתלטיות או מהירות יוצאות דופן. לא בטוח בכלל שזה מספיק לרמות הגבוהות אבל לפחות באליפויות הצעירים ובליגות לנוער הוא, כמו לוינסון, שולט ביד רמה ומוביל את הקבוצות שלו לגביעים. הוביל את הנבחרת בקיץ בנקודות (16) ואסיסטים (3), וגם לקח כמעט שמונה ריבאונדים למשחק, לא רע בכלל לגארד.

עידן אלבר אחרי שהוליך את נערי מכבי תל אביב לזכיה בגביע המדינה. את שימון הוא כבר קנה

 

יותם חנוכי. סמול/פאוור פורוורד (איפה שהוא בין 2.00 ל-2.05, לא בטוח מה המידות הנוכחיות), שמשחק במחלקת הנוער של גלבוע מעיינות. אם השם היה כל מה שצריך, אז אין ספק שהוא הולך להפוך לשחקן נבחרת הבוגרים בעתיד. לא שיחק עם הקדטים בגלל פציעה די קשה במהלך האימונים לפני הטורניר, שעדיין לא חזר ממנה. צעיר לגילו (יליד דצמבר 2000) ובהחלט מוכשר. ראיתי כמה משחקים שלו בליגה לנוער, שם הוא הציג תנועה יפה (מבחינה זו הפוטנציאל גבוה מזה של לוינסון) ויד רכה משלוש. לא מאוד אתלטי, אבל קצת כמו זוסמן מנבחרת הנוער, בהחלט יכול להתפתח יפה ומתאים למשחק המודרני. להערכתי, הוא הכשרון הכי גדול כרגע בין ילידי 2000, אבל נחכה ונראה.

יותם חנוכי

 

בנוסף לחנוכי, נראה שבמחלקת הנוער של הגלבוע עושים עבודה יפה (אגב הגלבוע, לא הגיע כבר הזמן להפסיק לצרף את הגליל לשם? החיבור הזה הגיוני בערך כמו זה של רמת השרון וחיפה בזמנו. זה כמו שממפיס של ימינו הייתה נקראת ממפיס/ונקובר גריזליס, רק בגלל שפעם הקבוצה הייתה בונקובר). רזיאל חיון הצעיר (בן 15) היה היחיד משנתון 2001 שהצטרף לקדטים הקיץ, והראה יכולת לא רעה, בעיקר בקליעה משלוש (40% באליפות). כמו חנוכי, גם חיון הוא סמול פורוורד מובילי וגבוה (לא בטוח מה בדיוק הגובה, באיזור ה-1.95 אני חושב וכנראה עוד לא סיים לגבוה) עם כישרון לא רע מהמעט (מאוד) שראיתי.

רזיאל חיון

 

ולסיום, מכיוון שזה פוסט שמוקדש לכשרונות צעירים, כמה מילים על אחד שבלט במיוחד באליפות הקדטים האירופאית בדרג א':

אוסמן גארובה הספרדי, רק בן 14 – צעיר בשנתיים (!) מהאחרים – שלט באליפות הזו ביד רמה, הוביל את ספרד למדלית הזהב אחרי ניצחון צמוד על ליטא, וזכה בתואר ה-MVP.

אישית, לא זכורה לי דומיננטיות כזו בגיל כל כך מוקדם. רוביו, סאריץ' וחזוניה נתנו, כל אחד בתורו, אליפויות קדטים מדהימות בזמנו, והובילו נבחרות לגביע. אבל לא כשהיו צעירים מהאליפות בשנתיים. גארובה הוא פאוור פורוורד אתלטי ופיזי מאוד, שקשה להאמין שהוא רק בן 14 (אולי הוא לא?). חוסם מצויין (טריפל דאבל בנקודות, ריבאונדים וחסימות במשחק הגמר של האליפות, כולל החסימה שהכריעה את המשחק כמה שניות לסיום), ריבאונדר דומיננטי (דאבל-דאבל בכל המשחקים), נע יפה, ואגרסיבי. כרגע הוא לא מאוד גבוה – קצת יותר משני מטר – אז נקווה בשביל הפוטנציאל ל-נבא שיוסיף עוד כמה סנטימטרים טובים. אם הגיל בתעודת הלידה אמיתי, זה גם אמור לקרות. יהיה מעניין להמשיך לעקוב.

קבלו את הדבר הבא שהולך כנראה לצאת מהכדורסל האירופאי אחרי לוקה דונצ'יץ' הסלובני ודזנאן מוסא הבוסני:

 

——————————————————————————————————————-

 

סיכום: הכדורסל הישראלי לאן?

בחזרה לישראל. כפי שהזכרתי בפוסט קודם, הכישרון הישראלי לרמות הגבוהות נראה כרגע מוגבל למדי. בכל אליפויות אירופה לגילאים צעירים שראיתי לאחרונה, הנחיתות הפיזית בלטה כמעט בכל עמדה על המגרש, מלבד אולי עמדת הסמול פורוורד (בכלל, זו העמדה עם ההווה והעתיד המוצלחים ביותר בנבחרת הבוגרת – כספי, דוסון, כארם משעור, איגור קולשוב, וגם יובל זוסמן).

מה לעשות שנדפקנו עם הגנים היהודיים? לא גובה ולא אתלטיות. חשבתי שאנחנו אמורים להיות העם הנבחר. כנראה שבתקופת התנ"ך עוד לא העמידו חמישיות בבתי הספר, כי בין דוד לגוליית אין לי ספק את מי אני בוחר לקבוצה שלי. בנבחרת הנוער למשל יש כמה שחקנים עם קליעה טובה, כמו מארק בריסקר, גיל בני, יונתן רבינוביץ' ועמית עבו (וגם קורן ג'ורנו שחלה ולכן לא שיחק עם הנבחרת), אבל כולם מגרדים בקושי את המטר שמונים (רבינוביץ' 1.85) ונראים די מיניאטורים בהשוואה לאירופאים בני גילם. את הצפון אמריקאים בכלל כדאי להשאיר מחוץ לדיון הזה.

רק בישראל. הסנטר האגדי אברהם שניאור, שהנהיג את נבחרת ישראל בשנות ה-50 ממרומי המטר שמונים וחמש שלו

 

תגידו שהנחיתות הפיזית הזו היא לא דבר חדש. הרי תמיד היינו מאותגרים אנכית ואף פעם לא גדל בישראל איזה סבוניס, גאסול, נוביצקי, או פורזינגיס, ואם להיתלות באילנות פחות גבוהים, גם לא איזה פרו אנטיץ' או יאניס בורוסיס. זה נכון. אבל הבעייה היא לא כאן, אלא בעיקר בעמדות הגארדים. כבר הרבה שנים שלא רואים בגילאים הצעירים אף ברקוביץ', ג'מצ'י או קטש, וגם לא שפר או בורשטיין (זוסמן מזכיר קצת, אבל הוא יותר סמול פורוורד ובגילו בורשטיין כבר פרץ והיה שחקן חמישייה בליגת העל ובמרחק שנתיים מהחמישייה הגדולה במכבי). אפילו הלפרין ולימונד, או מקל ואוחיון, שיש מי שיחשיב אותם לכשרונות בינוניים יותר, נראו בגילאים הללו הרבה יותר מבטיחים.

למעשה, יש לדעתי סיכוי טוב שעל רוב הגארדים שהזכרתי למעלה נשמע, במקרה הטוב, רק בסיכומים הנפלאים של יאיר על ליגת העל (שלא יגמרו לעולם!). כי אם בשנות העשרים של המילניום החדש הכי טוב שאנחנו יכולים לייצר לנבחרת הבוגרים זה גארדים לא אתלטיים במיוחד בגובה 1.80, אז אולי באמת כדאי לסגור את הבאסטה.

גם בין הגבוהים אין סימנים להנפלד, אליהו, או אפילו שטיינהאוור חדשים (אולי קופרברג עוד יפתיע). יש בנבחרות הצעירות כמה שחקנים נחמדים, אבל אף אחד מהם, בשום עמדה, לא יהפוך כנראה לשחקן יורוליג מוביל, שלא לדבר על פוטנציאל נבא. הלוואי שיכולתי להביא חדשות טובות יותר, אבל מה לעשות, זה המצב. לטובת הנבחרת הבוגרת, נקווה שלפחות אחד או שניים מהשחקנים שדיברתי עליהם יצליח לשבור את התקרה. או מי יודע, אולי מישהו אחר. אחרי הכל, בגיל 18 שון דוסון עוד היה שחקן נוער בינוני למדי, שאפילו לא הגיע לסגל הסופי של נבחרת הנוער. גם ליאור אליהו פרץ מאוחר ולא היה חלק מנבחרת הקדטים של ישראל, ועד כמה שזכור לי, גם לא בנוער. והזכרתי בפוסט קודם גם שחקנים כמו יואב ספר, שבגיל צעיר, למרות הכישרון, לא ממש היה בעניינים.

דוסון ואליהו. מישהו אחר מבשל לנו פריצה מאוחרת?

 

אז לאן כל זה הולך? לצערי, במקרה הטוב נראה כנראה דריכה במקום ובמקרה הפחות טוב (אבל הסביר למדי, בעיקר אם ליף מחליט לא להצטרף בסופו של דבר לנבחרת) אפילו נסיגה ברמה של הנבחרת הלאומית אחרי הפרישה של אליהו, מקל, אוחיון, ובעיקר כספי. הבעייה עם נסיגה כזו, או אפילו סתם דריכה במקום, היא הזינוק בעלייה של נבחרות כמו יוון, טורקיה או גרמניה (ולפניהן צרפת), שעד לתחילת שנות ה-2000 ישראל התמודדה איתן בכבוד וגם יכלה להן לא פעם, אבל הולכות כנראה להשאיר לה אבק בעתיד הקרוב. במקביל, יש התעוררות גם בנבחרות אירופאיות ללא מסורת כדורסל מפוארת, שבעבר נחשבו לטרף קל עבור הנבחרת הישראלית, כמו שבדיה, פולין, אנגליה, ופינלנד, וגם שיפור משמעותי באקס-יוגוסלביות ואקס-סובייטיות חסרות המסורת כמו מונטנגרו, בוסניה, לטביה, ואוקראינה. כשמוסיפים למיקס את המעצמות המסורתיות יותר – ספרד, צרפת, איטליה, רוסיה, ליטא, סרביה, קרואטיה, וסלובניה, מבינים שככל הנראה צפויים לנו, אוהדי הנבחרת, ימים לא קלים. יכול להיות שבעתיד הלא רחוק עצם ההגעה לאליפות אירופה תיחשב להישג (לפחות בעיני; בעיתונות הישראלית, כידוע, גם הפסד בגמר הוא כישלון ומחדל).

כמו כל אוהד, גם אני אמשיך לעקוב ולחכות בכליון עיניים לכשרונות הגדולים הבאים. ואשמח כמובן אם מי מהקוראים יכול להאיר את עינינו לגבי איזה פוטנציאל צעיר אחר שלא שמעתי עליו או שלא יצא לי לראות.

בינתיים, בצר לי, אני מתנחם בפילגש ובכשרונות הצעירים הקנדים. ומה אפשר להגיד, מדובר באחת שיודעת את מלאכת האהבה על בוריה. אחרי כמה לילות סוערים איתה, לא קל בכלל לחזור הביתה.

ואף על פי כן, הלב כנראה יישאר תמיד עם אהבת נעוריי, כמו שגם שלום הגדול יודע.

 

——————————————————————————————————————-

 

מילות סיום (מאת ג. אודן)

התחייבתי למנחם (ולעצמי) לגמור את הפרוייקט על הכדורסל הקנדי, והצלחתי לעמוד בזה + בונוס על העתיד של הכדורסל הישראלי ואפילו קצת על טניס. בהחלט הסחת דעת נחמדה בין הרצת מודלים סטטיסטיים על הגורמים הגלובאליים לטרור וכתיבת מכתבי המלצה לסטודנטים או הצעות מימון לקרנות מחקר. אבל כל זה התאפשר בזכות חודשיים של חופשה בטאייוון שסיפקו לי מפלט מהקור הקנדי וגם קצת מחיי היום יום האקדמיים.

אבל עכשיו הגיע הזמן לחזור למגדל השן, לסטודנטים ולמחקר פול טיים. לאור הפריחה שהאתר חווה לאחרונה, עם מגוון עשיר של כתבות מושקעות בכל יום על שלל נושאים וכותבים נהדרים, אין ספק שיסתדרו מצויין בלעדי. בכלל, כנראה שאני בהופס קצת כמו גרג אודן ב-נבא – נגמר כמעט לפני שהתחיל. וכמו אודן, לא נראה לי שמישהו יתגעגע כשעל המגרש עולים (כמעט) כל ערב לברון, דוראנט, קוואי, סטף, ראסל והזקן (משאיר לכם לבחור מי זה מי; ילדים, בבקשה לא לריב על מי רוצה להיות קוואי), מגובים באוהדים (מגיבים) נפלאים ומסורים, שבמקרה שלנו גם יורדים מדי פעם למגרש לקלוע איזה סל מכריע.

סטודנטית במגיל מגיבה לשמועה על חזרתו הממשמשת ובאה של הפרופסור הישראלי

 

בסך הכל חווית הכתיבה הייתה מהנה למדי, אם כי לקחה ממני הרבה יותר זמן ממה שהערכתי כשהתחלתי. בהחלט נתן לי הערכה מחודשת לזמן והמאמץ שהכותבים והעורכים כאן, בראשות רועי, מידן, וכמובן מנחם, משקיעים כל יום כדי להעמיד אתר טוב, מעמיק, ועדכני כל כך. שאפו ענק!

דווקא לעברית התרגלתי חזרה די מהר, גם ללא מקלדת עברית, אבל הצורך הדי אובססיבי לבדוק עובדות ולסגור פינות היה קצת בעכרי (כנראה שלא כל כך פשוט להשיל מעצמך שנים של הכשרה אקדמית באבחת קולמוס/מקלדת). יחד עם זאת, היה בהחלט כיף לכתוב בסגנון קצת יותר חפשי. אחד הדברים הראשונים שמערכת הביקורת האקדמית מלמדת אותך הוא איך לעקר את הכתיבה מכל רמז לקלילות, הומור, חופש סגנוני ופואטיקה, מילים מגונות של ממש בלקסיקון המדעי. אז זה לא שהפכתי פתאום למשורר או לדוקטור לס / מומי, אבל היה נחמד להרפות קצת מהכללים הנוקשים ולצלול לתוך עולם שבו לא כל מילה חייבת להיות מגובה ברפרנס מדעי ובממצאים אמפיריים עם מובהקות סטטיסטית.

 

זהו. תודה על כל התגובות, ההערות, וההארות. מקווה לחזור ולכתוב משהו כשתנוח עלי שוב הרוח (או השבתון) ומבטיח להמשיך לעקוב ולהחזיק אצבעות לאתר, לכדורסל הישראלי, וגם לזה הקנדי, גם אם לא תמיד אוכל לתרום ולהגיב באופן סדיר.

ולכל העושים במלאכה – חיזקו ואימצו. כמו שכתבתי למנחם באימייל הראשון שלי אליו – מדובר בעבודת קודש, לא פחות. תודה ענקית.

 

אובר אנד אאוט,

 

ערן

לפוסט הזה יש 25 תגובות

  1. כל הכבוד על ההשקעה, ועל ההקפדה על הרמה הגבוהה!

    פוסטים, דורשים זמן והשקעה.
    אבל בתגובות, שם גם בתוך בשיטפון שנקרא חיי היום יום,
    שם אתה יכול למצוא לפעמים מפלט זמני, ולהמשיך ולהשאיר חותם.

    בכל מקרה –
    תודה.

    1. תודה גיא. מעריך מאוד את ההשקעה האדירה שלך ושל אפלטון בתגובות וגם נהנה מאוד לקרוא אותן (וגם מסכים עם רגישויות הפוליטיקלי קורקט שלך!). זה נראה לי לא פחות השקעה מלכתוב פוסט שבועי. כמו שאמרתי, אנסה להישאר בעניינים, אבל בטח לא ברמות שלכם.

  2. מודה על, מעריך ואוהב את כתיבתך, אבל לא מוותר לך.

    רוצה עוד ממנה, ומאמין שחיידק ההופס הטריף ובמיוחד יטריף את נשמתך עד שבכל שבוע , הדרך היחידה שלך להרגיע אותה תהיה אך ורק באמצעות פוסט או שניים כמרפא לנפש.

  3. תודה ערן, היה תענוג, גם אם רק כוכב שביט בשמיים.
    מקווה לראות אותך בתגובות, שכמו שגיא ציין, לוקחות פחות זמן וגם לא צריך לבדוק נתונים, כי תהיה בטוח שגילרי יבדוק אותם 😉
    והמשפט הכי גאוני מהכתבה היום- 'צעיר לגילו'. 🙂

    1. כמו שכתבתי לגיא, מעריך מאוד את התרומה האדירה של שניכם בתגובות וגם נהנה מאוד לקרוא. מקווה להוסיף משלי מדי פעם.

      וכן, חנוכי כל כך מוכשר שהוא מצליח להתעלות מעל חוקי הטבע 🙂

  4. נהדר ערן.
    אני מסכים שאין בנמצא כוכב על בהתהוות (אולי בכל זאת לווינסון?), אבל עצם החזרה של הנבחרות לדרג א' (למרות הירידה המרגיזה של הנוער) מרמזת על יציאה מהשנים השחונות של הענף. נדמה שבין כספי לבלאט צמח לנו חור שחור מבחינת הכישרונות, וכולי תקווה שהחור הזה בדרכו להיסגר, גם אם אין איזו סופרנובה באופק.

    שיהיה בהצלחה בקור המתחדש, וד"ש לפסל של ג'יימס בכניסה לקמפוס.

    1. תודה ינון.

      אני לא בטוח לגבי החור השחור/שנים שחונות. נכון שיש את המחזורים של דניאל ושוטבין, ואחריהם טושמן ובוכמן, שלא יצא מהם אף שחקן נבחרת, אבל אחר כך יש גם את דאוסון, מנקו, טימור, קולשוב, שגב, בלייזר, ומשעור, שלפחות כמה מהם יגיעו לנבחרת (חלקם כבר שם) וסביר להניח שגם יובילו אותה בראשית שנות ה-20. למען האמת, אני בכלל לא בטוח שהמחזורים הצעירים יותר שדיברתי עליהם טובים יותר בכתבות.

      בכל מקרה, מסרתי לג'יימס ד"ש, אבל הוא די מכוסה שלג עכשיו, אז לא בטוח שזה נקלט.

  5. תודה רבה על ההשקעה והידע שנתת וחלקת איתנו….קצת מאכזב אבל לא מפתיע לשמוע על העתיד של הכדורסל בארץ…
    תותח

  6. תודה רבה על הפרוייקט הנהדר הזה ועל הפרוייקט הקנדי, אני מאוד שמח שכתבת פה. אשמח אם תשיג כמה ימים פנויים לפני הדראפט – מוק דראפט או סתם כתבה על כמה כשרונות בולטים שעומדים להבחר תוסיף המון.

    היה תענוג לעבוד איתך ולקרוא אותך.

    1. תודה על העזרה רועי וכל הכבוד על ההשקעה והמסירות. אני בטוח שזה לא פשוט לשלב את כל זה עם המטלות של שנת הבר-מצווה 🙂

  7. כמו מנחם, מדהים לקרוא איך אתה שואב את כל המידע האיזוטרי הזה על מה שקורה בארץ מולדת ממונטריאול הקפואה. שאפו, אחוק, והגיע הזמן שתתחיל לייעץ לטרודו איך להתמודד עם הטרמפיזם שמתפשט בדרום.

  8. אני מתחילה נידהמתי מרמת הידע של ערן, ובעיקר כשהתחיל לכתוב על הכדורסל הישראלי, כמו המאמר הזה, שאני מקווה שהוא לא אחרון.

    אני מקווה שהג'וק ניכנס אליך לאן שהוא ושמדי פעם תמצא זמן לכתוב.
    אתה לא חייב לכתוב 1000-1500 מילה. גם מאמרים ופוסטים קצרים מתקבלים כאן באהבה.

    לפעמים הכתיבה כאן תהפוך אפילו למין רגיעה מהעבודה באוניברסיטה, שאני מכיר אותה טוב-טוב. עבורי הכתיבה לכל העתונים מהם פוטרתי בסופו של דבר היתה בריחה מענגת, אבל כמובן שבסוף החודש הגיע צ'ק לבנק, וכאן הכל נעשה בהתנדבות.

    אז עשה מה שתוכל. שם וסיסמה יישארו במערכת, לפחות כל זמן שאני מריץ את האתר.

    1. תודה מנחם. בהחלט היה כיף כמו שכתבתי. אבל גם מאוד טיים קונסומינג. כנראה שאין לי את הכישרון שלך לשלוף קסמים מהשרוול 🙂

      אבל כן, אם אמצא את הזמן והאנרגיות, אשמח לכתוב עוד בעתיד.

  9. סחטיין על הידע ועל ההתמדה ערן, אין דברים כאלה!

    יש המון שאלות לגבי עתיד הכדורסל הישראלי כמו גם על עתיד החברה הישראלית אלא לנו אלא לקוות לטוב ולהמשך לנסות לשנות כמה שאפשר.

  10. כל הכבוד ערן, פוסט מאוד מענין.
    בארץ יש הרבה כשרונות ופוטנציאל שבסוף מתבזבז(בדרך כלל בגלל הצבא, לא כולם ג'ובניקים)

    אוסמן הכשרון הספרדי יהיה בן15 במרץ

  11. קופרברג הוא הגבוה הישראלי הטוב שראיתי מעולם. וגם זלמנסון לא רע. לווינסון גם סמול בסגנון סרבי קלאסי. יחד עם בלאט ועבו מבחוץ מנהלים. ואלבר וקולושוב ב 2. יש פוטנציאל גדול.

  12. כישרונות טובים אחרים: נוער-ים מדר גיא פלטין דני אבדיה הענק מעמק יזרעל
    קדטים- אופק גול דניאל הלל עמית אהרוני

כתיבת תגובה

סגירת תפריט