אני יושב בשבועות האחרונים לא מעט ומנסה להבין מה לעזאזל לא עובד במכבי, יש לי הסברים מקצועיים וכאלה פסאודו-נפשיים, אבל בסוף, זו פרשנות בדיעבד. אני רואה שמכבי לא מצליחה ואני מנסה למצוא לזה הסברים. אם העונה היתה מתחילה עכשיו הייתי מספר שוב על הסגל המרשים של מכבי. על ההחלטה ללכת על שחקנים מוכחים כברכה אחרי מספר כישלונות של מחלקת הסקאוט. על ארז אדלשטיין כמאמן שראוי להזדמנות. איכשהו כל הדבר הזה ביחד הביא שישה הפסדי יורוליג רצופים. שלושה מהם בבית. שלושה מאמנים ורבע. שלושה מהם בבית (טוב, תכלס רק ארז בבית, כי ליובין נשאר ורמי הדר החליט לשעשע את כולנו ולחתום בהפועל). הסיוט שהעונה הזו עבור מכבי רק הולך ומחמיר, בכל שבוע יש תחושה שהכי גרוע הגיע. ואז מקל ל-19 שניות. ובאמברג מטיילת בהיכל. ואז הכוכב האדום. ובסוף הכל חוזר לבלגרד. בירת סרביה היא בעיניי הסמל האולטימטיבי למה שקורה למכבי בשנים האחרונות. בחרתי שלוש נקודות זמן שקשורות בעיר בלגרד ומהוות מבחינתי נקודות שבר או רגעים סימבוליים בקריסה הצהובה.

אזהרה: אני אוהד ירושלים מתוסכל ועל-כן ייתכן שמי שירצה יוכל למצוא מעט שמחה לאיד בכתוב להלן, מי שיעשה כן יימצא צודק לחלוטין ☺

כדורסל

מרץ 2010- אחרי שנה חלשה יחסית שהחלה בפיטוריו של אפי בירנבוים ונסתיימה עם זכיה בדאבל בארץ, החליטה מכבי לבנות קבוצה לפיינל-פור בהנהגתו של פיני גרשון שמונה למאמן במקום אפי במהלך העונה. יכול להיות שבמכבי גם קיוו שבדומה לקדנציות הקודמות של פיני, העונה הזו תהווה בסיס לשושלת שתמשיך מספר עונות בהנהגתם של צ'ק אידסון ואלן אנדרסון. שלב ראשון סביר וטופ 16 טוב מאוד עם ארבעה נצחנות (כולל צמד ניצחונות על ריאל מדריד) ושני הפסדים הוליכו את מכבי למקום הראשון. פירוש הדבר היה, שלאחר הפסקה של שנה, מכבי שוב הגיעה להצלבה עם יתרון ביתיות. אך הפרס המשמעותי למקום הראשון לא היתה הביתיות הנחמדה (מכבי לא הפסידה עד אז סדרה עם יתרון ביתיות ביורוליג), אלא היריבה. פרטיזן בלגרד היתה קבוצה חביבה מאוד באותה עונה. בו מקאלב היה בעונת פריצה בכדורסל האירופי והיה המנוע של הקבוצה. מתחת לסל עמד אלכס מאריץ' (כן,כן אותו אחד ממכבי בגלגול אחר) שנתן עונה אדירה. לורנס רוברטס האמריקאי שיחק בעמדה 4. דושאן קצ'מן היה הקלעי והווינר הגדול של הקבוצה (מבחינתי קצ'מן אחראי לסל הקלאץ' הגדול בהיסטוריה, בגמר הליגה האדריאטית נגד ציבונה באותה עונה, אבל זה לסיפור אחר), חבורה לוחמת של סרבים חביבים עם ראשיץ' המסוכן, וראנש העצום, בושיץ' המשונה ועוד ילד צ'כי חביב להפליא בשם יאן וסלי. ועם כל הכבוד לרשימה החביבה הזו, היא לא באמת היתה אמורה לאיים על פיני ומכבי.

https://www.youtube.com/watch?v=9HW8diZwOAc

(סל הקלאץ' הגדול בהיסטוריה.. מומלץ בחום)

את תולדות הסדרה אין צורך להזכיר, לפחות לא לאוהדי הפועל שבינינו. מכבי הגיעה כפייבוריטית ברורה וטיילה עוד במחצית הראשונה של המשחק הראשון לפער של 18 נקודות. באותו רגע משהו השתחרר אצל הסרבים. ניב רסקין הכריז ש"מה שטוב למכבי זה שקצ'מן קלע איזה שתי שלשות בהתחלה ומאז הוא ממשיך לזרוק", קצ'מן הקשיב לדברים והאלים את רסקין דום. שבע שלשות של קצ'מן באותו ערב מופלא היו היסודות שעליהם הונח הבניין של ניצחון סנסציוני וגניבת יתרון הביתיות. במשחק השני מכבי חזרה לעצמה ופעם נוספת פתחה פער גדול בשלב מוקדם, אך בניגוד למשחק הקודם לא נתנה לסרבים לחזור. במצב של 1-1 עברה הסדרה לבלגרד ושם לא היה למכבי סיכוי. הקהל המטורף של פרטיזן הוביל אותה לשני ניצחונות לא קלים ולכרטיס מפתיע מאוד לפיינל-פור (שגם בו אגב היא שיחקה לא רע בכלל).

אז למה אני מספר את כל זה? הקפטן של אותה קבוצה של פרטיזן היה בחור חביב בשם פטר בושיץ'. שחקן שבינוניות זו הגדרה מחמיאה עבורו. הממוצעים של בושיץ' באותה עונה היו 5 נקודות ואסיסט בלמעלה מ17 דקות של משחק. בושיץ' שיחק 122 משחקים ביורוליג ושיא הקריירה שלו עומד על 12 נקודות. זה הזוי. ליניב גרין יש שיא קריירה כפול. אני מבטיח לכם שאם בושיץ' היה נולד בישראל הוא לא היה מגיע למכבי. הוא היה נחשב במקרה הטוב ביותר לארז כץ. במקרה הרע, הוא היה משהו כמו ליאור שגב החביב שנע בין שתי הליגות הראשונות. בפרטיזן הוא היה קפטן של קבוצת פיינל-פור.

בבסיס המחשבה שבוזיץ' יכול לשחק בקבוצת פיינל-פור עומדת האמונה שלא כל שחקן אמור לעשות הכל. מעטים מאוד מאוד שחקנים הכדורסל נטולי החסרונות, ביורוליג הם בוודאי לא קיימים (הכי קרובים בעיניי הם יול ודה-קולו, יול לוקה מעט בקבלת החלטות). בתוך ההנחה הזו צריך להצליח לבנות קבוצת כדורסל שמכילה את כל היתרונות. פרטיזן לא היתה צריכה מבושיץ' נקודות, היא היתה צריכה שומר אגרסיבי (3.7 עבירות למשחק באותה עונה ב-17 דקות!), מוביל כדור סביר שידע לקלוע כשהוא לגמרי פנוי. פרטיזן היתה בנויה על הפוסט-אפ של מאריץ' ועל יכולת של מקאלב ליצור. שחקן יוצר נוסף זה דבר נחמד, אבל צריך לזכור שזה יבוא לעיתים על חשבון החלטות שמקאלב יקבל. לא בטוח ששווה היה לפרטיזן להביא שחקן כזה. עדיף לה גארד שמנמן עם קליעה סבירה. רול-פלייר קוראים לזה בלעז. אה, הוא גם שחקן מקומי. גם לזה נגיע.

מכבי השנה היתה בנויה בצורה שבה החמישייה הראשונה המיועדת היתה מקל-גאודלוק-ווימס-מילר-צירבס (כך לפחות היה נראה במשחקי ההכנה). כולם, אולי לבד ממקל, הוכיחו את עצמם ברמת היורוליג בקבוצות טובות. אחרי הפציעה של מילר, נכנס ראד לעמדה מספר 4. הבעיה של החמישייה הזו, עם ראד במקום מילר, היא שכולם צריכים כדור כדי להביא את היכולת הכי טובה שלהם לידי ביטוי. מקל רכז טוב כשיש לו את הכדור ביד, הוא חודר טוב ושחקן פיקנרול מצוין. לעומת זאת, כשאין למקל את הכדור הוא קלעי בינוני מאוד ושומר סביר ומעלה. כשליד מקל משחקים ווימס וגאודלוק, אין סיבה שהכדור יהיה אצל מקל, הם עושים (על הנייר) עם הכדור דברים טובים ומרשימים יותר. עם מה נשארת?  עם רכז שלא קולע ושאין סיבה שיקבל את ההחלטות בהתקפה.

במקרה כזה עדיף שחקן בינוני כמו ג'ון דיברתולומיאו של חיפה. אחד שיקלע כשהוא פנוי, יתחיל את ההתקפה ולא יתבייש לעשות עבירות. מקל שחקן טוב יותר, אבל אין סיבה למאמן להביא את היכולת המרכזית שלו לידי ביטוי באופן קבוע. אגב, גם ההגנה משחקת פה תפקיד משמעותי. אין למכבי בחמישיה עם מקל וראד שום שומר ברמה גבוהה. אולי סוני ווימס. לא עדיף למצוא סנטר הגנתי במקום שצירבס יעמוד שם בזמן שגאודלוק יעיף זריקות? מכבי בנתה סגל שחקנים מרשים, אבל היא לא בנתה קבוצה. היא בחרה בכל עמדה את השחקן המרשים ביותר, אבל לא חשבה על התפקיד שהם ימלאו. מכבי זלזלה בבושיצ'ים ובארז כצים של העולם. היום היא מתה שיהיה לה אחד כזה….

קארמה:

קארמה הוא מושג פילוסופי–מיסטי שמקורו בדתות הודיות, שמתאר מחזור מלא של יחסי סיבה-תוצאה. זהו סך כל מעשיו של האדם – בעבר, בהווה ובעתיד. אמונה שהכוונה והמעשים של בן אדם (סיבה) משפיעים על העתיד של אותו בן אדם (תוצאה).

מעשים טובים ישפיעו על קארמה טובה ועל האושר העתידי של הבן אדם ולהיפך.

ב25 באוקטובר 2013 הגיעה הכוכב האדום בלגרד למשחק ראשון אי-פעם באולם הצהוב שבשכונת יד-אליהו. הכוכב האדום, בניגוד לאחותה השנואה פרטיזן, לא ביקרה שנים ארוכות במפעל האירופי הבכיר. אפשר לומר שהיתה זו עונת המעבר של הכתר בבלגרד מפרטיזן לכוכב האדום. הקבוצה החביבה מבלגרד הגיעה לנוקיה ואת פניה קיבל שלט עצום: we are maccabi, who the fuck are you"". הסרבים התרעמו על השלט הפוגעני והלא ספורטיבי לטענתם והנהלת מכבי מיהרה להתנצל והודיעה שהשלט לא הונף על דעתה, (פה אני חייב להוסיף שבעיניי זה השלט הכי לגיטימי בעולם כי בספורט מותר להיות עוקצניים). מאז בכוכב האדום לא ממש מסמפטים את מכבי.    

לפני שלושה שבועות הגיעה מכבי לבלגרד מול הכוכב האדום אחרי שני הפסדי בית לא צפויים מול באמברג ואנאדולו. הלחץ במכבי, שקצת נרגע כשהגיעה למאזן 4-5 חיובי, שוב עלה לטורים גבוהים, בטח לאחר ההפסד לגלבוע-גליל בתחילת אותו שבוע. המשחק עוד החל צמוד, אך עד המחצית הכוכב האדום כבר הובילה ב18. מי שחשב שזה ייעצר שם, גילה שכמה דקות בתוך הרבע השלישי הפער כבר חצה את השלושים.

מכבי נראתה אבודה, המשחק נגמר ב-25 הפרש עם גארבג' ארוך ארוך, בערך כמו הזמן שחיכו במכבי לקווינסי מילר. רמי הדר התפטר בסיום המשחק וניתן לומר שמכל התצוגות המבישות של מכבי העונה ביורוליג, זו מגיעה למקום הראשון (למרות שאם המשחקים בארץ נחשבים, אז המפגן מול נס-ציונה השבוע בהחלט נותן פייט). אז נכון שהאולם בבלגרד הוא אחד הקשים ביורוליג, כזה שגם ריאל וצסק"א הובסו בו ללא תנאי בשבועות האחרונים ואולי יש גם הסברים מקצועיים למה שקרה שם בבלגרד. ואולי זו רק הקארמה שגילגלה את זה שקבוצה שזילזת בה גרמה לך לפטר מאמן שני באותה עונה.

אתיקה

כזכור לכולנו, מכבי כשלה לחלוטין באירופה בעונה שעברה. הדחה מביכה מהיורוליג בשלב הראשון וסיום פתטי עם החטאות עונשין מכוונות בטורקיה. ההדחה מהיורוקאפ היתה הרבה יותר ממביכה, לא בטוח שיש מילה עבור זה בעברית. בעקבות הכישלונות, הכריז דייויד פדרמן על שנים-עשר שחקני יורוליג לעונה הבאה. כמובן שתוכנית גרנדיוזית כזו יש לבנות מראש ומכבי החלה לגשש עם שחקנים עוד במהלך העונה. בין אותם שחקנים החתימה מכבי (ככל הנראה) עוד במהלך העונה את מאיק צירבס וקווינסי מילר מהכוכב האדום בלגרד.

יש לומר שלשניים לא היה חוזה לעונה הבאה (2016-17), אך מנהל הכוכב האדום לא ראה בעין יפה את המחטף הזה במהלך העונה. הוא טען שפדרמן ו-וויצ'יץ' הגיעו לבלגרד, ביקשו כרטיסים לצפות במשחק יורוליג ובזמן הזה סגרו עם מילר וצירבס. אני לא יודע אם מכבי עברה על איזשהו חוק אבל קשה להתווכח על חוסר האתיקה של המהלך הזה, כזה שמריח קצת כמו פיצה. שוב זה מרגיש כמו אותה התנהלות מכביסטית כוחנית על החלשים. הכוחניות הזו של ההנהלה במכבי יכולה להביא דברים טובים (אם  מתעלמים מהקארמה של החלק הקודם), אבל יש תחושה שהנהלת מכבי כל-כך בטוחה בעצמה שההתנהלות הלא כל-כך אתית הזו הופכת ללא מקצועית.

שני מאמנים כבר הוחלפו במכבי העונה, כמה שחקנים? נכון, אפס. לא הגיע אף שחקן ולא שוחרר אף שחקן (יבזורי הלא רלוונטי במכבי ישוחרר השבוע). זה הזוי. שוב. העונה של מכבי נעה מדחי אל דחי וסגל השחקנים נותר ללא שינוי. יש למישהו הסבר? אז נראה לי שהנהלת מכבי (שכזכור החתימה את השחקנים) כל-כך בטוחה בסגל שלה שהיא רק מוכנה להודות שהמאמנים שהיא בחרה לא מספיק טובים, קל כל-כך להפיל את האשמה עליהם. ההתנהלות הזחוחה והכוחנית פוגעת לא רק ביריבות האפשריות אלא גם במועדון עצמו. אני לא הולך לכתוב על המבנה הניהולי של מכבי, על מחלקת הסקאוטינג ועל כל השאר. אני רק אומר שלהתנהלות זחוחה וכוחנית יש מחיר.

ההתנהלות הזחוחה והכוחנית, יחד עם חוסר ההבנה של המשמעות של 'רול-פליירס' בכדורסל, היא הסיבה לתפקיד המועט שתופסים שחקני מכבי הישראלים ביורוליג השנה. אני לא מצליח לחבר את הנקודות באופן מדויק, אבל אני מרגיש שיש כמו קו ברור ודורסני שפוגע באוהדים, בכדורסל ובעיקר בקבוצה עצמה.

הסגל של הכוכב האדום הוא כל מה שהיינו רוצים שמכבי תהיה. מעט אמריקאים, המון שחקנים מקומיים ואולם ביתי לוהט מאהבה. אז כמובן שאי-אפשר להשוות בין המבחר הסרבי לבין זה הישראלי. אבל מבט על השחקנים הסרבים של הכוכב האדום יבהיר לנו שלא כולם כאלה שחקנים גדולים. הם פשוט משחקים בקבוצה שמאמינה בהם. קבוצה סבלנית שמנסה להבי לטווח רחוק. כזו שיודעת שהם אף פעם לא יהיו הגאודלוקים של העולם, כי אלה כבר מזמן באן.בי.איי. אבל חלקם יכולים להיות הצירבס, האייברסון או הסילי של הכוכב האדום. וכמה כיף זה לשמוע את כל ה"יצ'ים" האלה שגדלו בבלגרד מחוברים לקהל המטורף שלהם. כל אוהד בעולם יתחבר לקבוצה שלו כשהיא מנצחת. אבל הרבה יותר קל להתחבר לעצב ולכישלון של הבחור מהשכונה לידך מאשר איזה שחקן זר שהיום הוא כאן ומחר הוא שם.

ואולי הפסקה הזו בעצם מספרת את כל הבעיה של מכבי…