מאוחר עכשיו, וחנוכה, ומחר יום ארוך ובכל זאת הרי לכם סיכום שנת היורוליג שחלפה לנו. לא נסכם את כל כולה כמו שניגע בארבעה נקודות עיקריות כנגד סופגניות החג: האליפות הנהדרת של צסק"א מוסקבה לאחר שנות חושך ארוכות, הפרידה מאחד מגדולי שחקני היורוליג בשנות האלפיים, הפורמט החדש וניגע קצת קצת בעתיד הלוט בערפל שהשנים הקרובות טומנות בחובן.
צסק"א אלופה
עולם נוהג על מכונו הוא לעתים הנס הגדול ביותר שניתן להעלות על הדעת.
זה לפעמים נראה מובן מאליו, אבל לא תמיד הקבוצה הטובה ביותר לוקחת את כל הכסף ורק תשאלו את גולדן סטייט של העונה שעברה. כמובן, האפשרות שהקבוצה הפחות טובה תתעלה במאני טיים ותזכה בכל רק מתעצמת בשיטת הפיינל פור. לאור כך ובהתאם לזאת קבוצות לא מעטות זכו ביורוליג בשנות האלפיים שחלקן היו אנדרדוגיות מובהקות, כן מכבי ואולימפיאקוס, אני מדבר עליכן.
בהתאם להפתעות, נוצרו לוזריות. קבוצות שהיה להם הכל בעונה הסדירה, שעל הניר היו טובות בהרבה ובכל זאת. בכל זאת נאלצו לשאת במשא סיזיפוס כל שנה מחדש בדרך אל המעיין ולא לחוש את מימיו לעולם משל היו הלב של רבי נחמן מברסלב. צסק"א מוסקבה היית לאחת מהם. עד העונה שעברה.
אנחנו בעולמנו מעריצים את האנדרדוגים. קבוצה טובה תעורר אנטיגוניזם רב, היוש גולדן סטייט, וסיפורי קבוצות שהגיעו משום מקום וניצחו מעלים דמעות לעינינו. זה נותן לנו תקווה שגם לנו, בחיינו המוגבלים וחסרי הקוהרנטיות, עשויים להתרחש נסים – להיות נאהבים על ידי בחורה שחשבנו שאנחנו מחוץ לאופקים שלה, להצליח בתחום בו איש לא ספר אותנו, להצליח במקומות בהם נכשלנו שוב ושוב. בראשנו, הסדר הטבעי אליו שייכים הסיבה התוצאה ההגיון והנוסחתיות, מתמקם באזורים בהם אנו זקוקים לו – שיגרה, תחומים בהם אנו טובים יותר, בריאות וכך הלאה. מהספורט אנחנו מבקשים להפתיע ולשבור מוסכמות.
וכל כך התרגלנו שכבר הסדר של הספורט הוא ההפתעה, הקבוצה השחורה זו כבר משבצת מוכנה מראש. ואז באה צסק"א העמידה עולם על מכונו ופיזרה את הערפל, הקבוצה הטובה ביותר זוכה באליפות. לפעמים כמו נר חנוכה מתגלה שבין כל החושך יכול לדלוק אור. זה לא חייב לקרות ולפעמים יהיה קשה שיקרה אבל זה אפשרי. אחרי שישה פיינל פורים רצופים זכתה מצסק"א באליפות אירופה. אם תשאלו אותי, זה לא פחות נס מכל סיפור אנדרדוג לסטרי כזה או אחר.
דיאמנטידיס פוראבר
בקיץ האחרון נפרדה פנאתייניקוס מגדול שחקניה בכל הזמנים ומאחד מנפילי דור האלפים – דימיטריס דיאמנטידיס. לא נקצר את הקריירה ארוכת השנים של דימיטריס כאן אלא נתעכב על האירוע עצמו. ובאירוע התכנסו מכל רחבי אירופה כדי לחגוג את פרידתו של דימיטריס הכדורסל האירופאי. האירוע עצמו היה מוקדש למטרה אחת, הבעת הערצה אין סופית לאיש הצנום בירוק. מהראיונות של האורחים דרך המשחקים עצמם ועד למשחק הפרידה הגרנדיוזי והמחוות של הקהל האתונאי, בהפוך על הפוך, אירוע גרנדיוזי וענק הביע עובדה פשוטה – את האיש הזה אנחנו מעריצים.
מחלו לי אם אדלג על העניין בו אני מספר לכם על ההבדל בין דיאמנטידיס שנשאר כל חייו במועדון אחד לבין שלל שחקנים שכל שנה מביעים נאמנות לסמל ומספר אחר בתלוש המשכורת. יותר ממה שהנאמנות מצד עצמה מעניינת אותי מעניינת אותי מה היא עושה לנו. הרי מה בא לראות הקהל באואקה בקיץ האחרון? את דיאמנטידיס משחק במדים הירוקים, מחזה כל כך מוכר, כל כך טבעי, מהאדמות היציבות של המפעל בשנות האלפיים. הנאמנות עוד קודם שהיא מוערכת מצד עצמה היא מוערכת מצד מה שיצרה, ודיאמנטידיס יצר את פאו שאנו מכירים. את אוברדוביץ' האליפויות וההנהלה הקפריזית, הוא שוזר את כל אלו. הוא ממספרי הסיפורים הגדולים שידע הכדורסל האירופאי וזו הייתה ההזדמנות אחרונה לראות את הסיפור בהתרחשותו קודם שהוא הופך לאגדה המסופרת בלילות קרים על יד האח הבוערת. דיאמנטידיס פוראבר היה רגע בו סיפור אירופאי ענק הגיע לקיצו, סיפור מופלא וקוהרנטי שהנאמנות בו לא מוערכת כי יש שחקנים לא נאמנים כמו שהיא מוערכת ,כי בעולם נוודי כשלנו, שבו תחלופת תואר עבודה בן\בת זוג היא זמינה כל כך, אדם שעובר עשרים שנה במקום הוא אדם שכדאי לגעת בו ולנסות לנחש ממה הוא עשוי. חשבו אם תרצו על המטען ההיסטורי שאנשים מסויימים מעניקים לחגים, הסיפור ממשיך, הנה הוא ממשיך להתקיים כאן בנר המודלק, כאן בשחקן שעולה עם גופיה מספר 13 לפרקט.
היה שלום דימיטריס. סמל, אגדה, שחקן כדורסל. הנה, תקשיבו לו מדבר:
ליגה חדשה
ובכן בתחילת השנה התחילה ליגה חדשה שנו חווים אותה כל שבוע בשבוע. הרבה ספקולציות נאמרו לפניה והרבה פרשנויות ודעות נאמרים בימים אילו ממש. וברשותכן הסנט שלי: זו מתכונת מוצלחת לאוהד הכדורסל ומוצלחת לג'ורדי ברתולומאו וממילא אחלה של מתכונת.
כי ג'ורדי עשה את ששג'ורדי רצה לעשות שנים רבות ולסגור את הכסף הגדול והקל הוותיק והמוכר ביחד מצד אחד, ומצד שני להשאיר פתחים קטנים לקבוצות חדשות שיזרימו דם חדש ומי יודע, אולי אפילו יישארו איתנו – תלוי בהן. החוזה הנחתם הוא חוזה סופר משתלם כלכלית לכל הנוגעים בדבר ומבטיח שכבת עילית של כסף וסיקור תקשורתי בשנים הקרובות. כל זה יכול לקומם קצת את הנפש המרקסיסטית, אלא שבינתיים זה עובד נפלא: המתכונת החדשה עם הקבוצות המוכרות יוצרת אינספור מפגשים פיקנטיים ומעלה את רמת המתח כל מחזור מחדש. הטבלה הצפופה והשינויים הדרסטיים שעושה בה כל מחזור מוכיחים דבר אחד: האינטנסיביות שהליגה החדשה מעניקה לקבוצות ולקהל, היו הדבר הנכון ביותר למפעל שיכול היה לשקוע בהתנמנמות עם תפוצתו האדירה של הNBA מחוץ לגבולות ארה"ב. המתכונת החדשה מעניקה לו ליגה עם התרחשויות רבות, מתח וסיפורים לרוב, כל זה לצד חותם של הצלחה כלכלית. ג'ורדי ברתולומאו הוא גאון כלכלי תחמן ששערו נוטף שמן כנר חנוכה, ספרו לי משהו שלא ידעתי.
עתיד לוט בערפל
עדיין היו בחצי הדרך אמר אדם שאני מעריך מאוד על חנוכה. רצה לומר: חנוכה נגמר והנה מתגלה שהחורף עדיין כאן. חנוכה לא נחגג על סיום החורף וחזרת הימים הארוכים. הוא נחגג בשיא, באמצע, מציין את העובדה שגם אדם שעוד נמצא בחצי הדרך מדליק לו אור שיחמם את ליבו. לא בהפי אנדים הוליוודיום באנו לעסוק כמו בדרך הארוכה והפתלתלה המכונה חיים ובאופן בה אדם הולך בה. עדיין היו בחצי הדרך אמר אותו אדם וכיוון אל הנרות הנדלקים באמצע החורף.
אם כן תסלחו לי שלאחר האווירה הכיפית שהשרה עלינו ברתולומאו עם המפעל החדש והנוצץ אני אעניק זווית קצת פסימית לשנים הקרובות שתחילתן נעוצה לדעתי בשנה הזו. במספר מילים: חוסר בצעירים, די ליג, סין.
ובהרחבה כולל הסבר למה אני בוחר להכליל את כל זה בסכום השנה הנוכחית ולא בסיכום שנת 2020:
לא סוד למי שעוקב אחרי הNBA בשנים האחרונות שהצעירים האירופאים מציפים את הליגה האמריקאית. בדראפט האחרון נבחרו המוני אירופאים כבר בסיבוב הראשון וכיום כל צעיר מזרח אירופאי או ספרדי עם יד טובה לשלוש וקצת סנטימטרים מכוון היישר לליגה הטובה בעולם. נכון, זה תמיד היה, אבל לא בממדים האלה, הדלתות מעולם לא היו כל כך פתוחות.
מי יוביל את הקבוצות המקומיות בעד חמש שנים? שאלה טובה. הביטו סביבכם, כמה כישרונות נשארים באירופה מהדור הצעיר? פורזינגס זו דוגמה קלה אבל לא צריך ללכת לכישרון כל כך טהור. קוזמינקס לדוגמא נחשב לאחד משחקני העתיד של הכדורסל האירופאי והלך, כנ"ל אברינס ובקיץ האחרון כמעט ג'נטילה. מדברים על ננדו דה קולו, תאודוסיץ' ויול לקיץ הקרוב. זה הסיפטום? זו התופעה? כנראה שגם וגם.
כל השמות הנ"ל הם שמות שעזבו את אירופה השנה ועל כן ברור למה אני מכליל אותם בסיכום השנה הזו.
די ליג
השנה נחתם הסכם, שמומחי האתר יודעים עליו יותר ממני, שיסדר את הדי ליג, ירחיב את שורותיה, ויעלה את תקרת השכר בה. קבוצות NBA רבות מבינות את ההזדמנויות שמסתובבות בדי ליג והשחקנים קולטים את עין הקבוצות התרה אחריהם. שחקנים רבים יעדיפו להישאר בארה"ב בדי ליג שם המשכורות יעלו ממשכורות רעב לכאלו שאפשר לחיות מהם בכבוד ואפילו יותר מזה ולשים עין צמודה תמידית על הדלת לליגה הטובה בעולם. בשביל מה לצאת להרפתקאה בפינלנד סרביה או ישראל תגידו לי. הכדורסל האירופאי נשען מאוד, ככל שעובר הזמן על תוצר החוץ, מה יקרה כשפחות שחקנים מוכשרים מארצות הברית יצאו לאירופה ויעדיפו לעשות שון קילפטריק על דווין סמית'? שאלה טובה.
וגם הכישרון שכן יצא, ייתכן מאוד שילך דווקא לסין. ברגע בו יישבר חוק הזרים במעצמה הסינית (והוא יישבר) מי יודע כיצד יראה הסחף. הסכומים שהליגה הסינית מציע לשחקנים הם דימיוניים, והמבנה שמפשר לשחקנים לנסות בינואר את מזלם שוב בNBA הוא מבנה שיתאים לשחקנים רבים. מה עושה הליגה הסינית בכדורגל אנו רואים בימים אלו, מה היא עלולה לעשות בכדורסל? ימים יגידו.
חנוכה מלא אור וטוב לכולכם.
ערן שמעוני
25 דצמ 2016 09:52:08תודה רבה על הפוסט המצויין הזה והמבט לעתיד
בקביעות כתבותיך מאירות לי את היום
עידן עופר
25 דצמ 2016 10:22:49מעולה לביא ! תודה רבה.
ינון יבור
25 דצמ 2016 10:43:43תודה רבה.
אהבתי שהסיכום לא היה פרובינציאלי אלא ממבט הציפור על התופעות המשמעותיות בקנה מידה יבשתי.
פאקו
25 דצמ 2016 10:50:24סיכום מעולה לביא. הצבעת בדיוק על כל הדברים המעניינים והחשובים ביותר בשנה שחלפה.
וכשמזכירים את צסק"א כלוזרית, קשה שלא לשמוח גם בשמחתו של תאודוסיץ', אחד שעוד הפסיד כך גם במסגרות הבינלאומיות, ובין השחקנים הטובים שעוד נותרו ביורוליג.
לביא שוורצגורן
25 דצמ 2016 10:51:48אתה כל כך צודק. גם הוא יהיה בNBA שנה הבאה מן הסתם. הלוואי שבספרס.
Smiley
25 דצמ 2016 20:34:11אני חושב שתאודוסיץ' יעשה "נבארו"… יגיע לNBA ויראה שהוא דג קטן (לעומת שחקן על אירופאי), יתן עונה או שתיים נחמדות (אם כי לא בדקותובשליטה שלהם יתרגל) ויעדיך לחזור לכסף הנוח והתהילה האירופאית.
כמה שאני חושב שתאודוסיץ מדהים באירופה אני לא רואה אותו מצליח להתמודד עם האתלטיות האמריקאית יום אחרי יום, המשחק שלו פשוט איטי מדי לNBA (כמו למשל את שאראס ידיד המחלקה).
amitlahev
25 דצמ 2016 12:52:30פוסט מעולה. מסכם הכל כמו שצריך
אפלטון
25 דצמ 2016 13:11:46נהדר לביא.
כתוב נפלא עם תובנות חשובות מאוד.
וכמובן תודה על הסיקורים המצוינים מהליגה האירופאית שבאמת מעניינת במיוחד השנה.
לגבי הנקודות:
אני דווקא אופטימי לגבי מבנה הליגה. כן הדי ליג והליגה הסינית יקחו את האמריקאים הטובים. אבל מצד שני זה ישאיר יותר מקום לכוכבים מקומיים להתפתח. אולי כשהליגה תתייצב ויבנו שם תקרת תקציב ורצפת תקציב נוכל לחזור ולראות יותר דיאמנטיסים. יותר שחקני בית שיעדיפו להישאר עם הקבוצה שלהם, שתוכל לשלם להם סכומים דומים במקום ששתי קבוצות יקחו את כל הכוכבים והשאר ישארו עם שאריות.
חנוכה שמח
אסף
25 דצמ 2016 13:25:31כנראה שהרמה תרד בעקבות הרחבת המקום לשחקנים בליגה והעלאת השכר בליגה הבכירה ובדי-ליג,יחד עם זליגת האירופאים לליגה הבכירה המצב לא ישתפר לדעתי. מצד שני לי באופן אישי קשה מאוד עם הפיכת היורוליג לכמעט מועדון סגור, מבין שזה מביא כסף אבל זה לא ספורטיבי בעליל ותוקע מועדונים ראויים בלי אופק התפתחותי מקצועי מבחינה זו.
Mbk
25 דצמ 2016 15:02:40תודה לביא
פורמט של 30 משחקים בעונה לא מתאים לרוב הקסומות
הסגלים קצרים מידיי והרמה … תת רמה
להוציא 2-3 קבוצות רוב הקבוצות בינוניות מאוד
לא נעים לומר ואולי אני רואה שחורות אבל היורליג בפורמט הנוכחי תוביל לפשיטת רגל של המפעל
אפלטון
25 דצמ 2016 15:40:39אני לא מסכים.
סך הכל הרמה של הליגה ואיכות המשחקים טובים בהרבה מהפורמט הקודם. ברור שחייב להיות מינימום תקציב כדי להשתתף במפעל אבל הוא מוצלח בהרבה מכל פורמט אירופאי קודם
פאקו
25 דצמ 2016 15:56:30בגדול מסכים עם אפלטון. אם היורוליג תפשוט רגל זה לא יהיה בגלל הפורמט אלא בגלל דברים כמו הליגות האחרות שלוקחות שחקנים, או קריסות כלכליות כמו שראינו ביוון. הפורמט הקודם היה די מחורבן, כמו למשל השלב הראשון בו עלו 4 קבוצות מתוך 6 שהיה די בדיחה. אולי שווה לתת יותר הזדמנויות לקבוצות לצאת ולהיכנס מהיורוליג, אבל בגדול הפורמט מייצר משחקים טובים.
MBK
25 דצמ 2016 17:07:40אין מספיק כשרון ל 16 קבוצות
שילוב של ליגה מקומית משמש לרועץ לרוב הקבוצות
בוא נדבר עוד 3-4 שנים ונראה אם הפורמט נשאר
לדעתי מתוך 8 משחקים בכל מחזור 2-3 טובים
ז'לגיריס , הכוכב האדום , באמברג , קאזן , פילזן , מכבי , גלטסריי ביניונות
והיווניות כבר לא עם סגלים מפלצתיים כבעבר
המשגיח
25 דצמ 2016 16:29:05מעולה לביא
רועי ויינברג
25 דצמ 2016 16:37:24מצויין ומסכם את השנה האירופית בצורה הכי אובייקטיבית שיש. יש שחקנים שיפרצו מבחינת העתיד ויובילו קדימה – זה תמיד קורה. מקסימום פליטי NBA אם הרמה תרד.
דרך אגב השנה מאוד התלהבתי מלוקה דונצ'יץ'. רק 7 חודשים מעליי אבל שחקן רוטציה בריאל.
מנחם לס
25 דצמ 2016 17:10:37נהדר לביא
עידן
25 דצמ 2016 19:39:53תודה רבה לביא.אני אוהב מאד את הפורמט החדש של היורוליג ועוד יותר אוהב את השבועות שיש 2 משחקים בשבוע.סיכום מצויין של השנה וגם אהבתי את המבט לכעתיד
Smiley
25 דצמ 2016 20:54:21היורוליג עשו בחוכמה עם ליגה ולא חלוקת הבתים שלב א' וב' שלא מעניין אף טחד ולשלב הראשון אין משמעות.
כל שבוע משחק ברמה גבוהה עם קבוצות איכותיות, לפעמים אף 2 משחקים בשבוע.
אני מאמין שלאט לאט קבוצות ילמדו לשחק עם הרוטצייה והליגה תלמד לבנות את הלו"ז, כך ש-2 משחקי חוץ יהיו יחסית גיאוגרפית קרובים
ערן שור
26 דצמ 2016 01:45:46מצויין. מבט חשוב לעתיד ואני נוטה להסכים עם ההערכה שהליגה תיחלש מבחינת הרמה. אבל אולי זה יפתח מקום ליותר מקומיים, שזה דווקא לא דבר רע. אם ממילא האמריקאים שמסכימים לבוא הם ברמה נחותה, אולי עדיף כבר לשחק עם אלו שגדלו אצלך בחצר האחורית.
דורון אוהב במחמאה
26 דצמ 2016 01:51:09לביא, אני קורא יותר בזכות שאתה כותב, יותר מהעניין באירופה,
(זו חתיכת מחמאה גדולה שמגיעה לך)
ותמיד נהנה מאד, במיוחד וגם על הלא כדורסל,
אתה כותב נהדר בחסד עליון.
חג שמח לך.
תבורך!!!
עידן
26 דצמ 2016 02:27:39טאצ דאון של פיטסבורג 9 שניות לסיום והם זוכים בדיוויזן שלהם
אהרון שדה
27 דצמ 2016 11:39:13לביא מעולה.
1. בפיינל פור על פי רוב האנדרדוגיות מנצחות.
ערב פיינל פור 2014 יצאתי בסדרת מאמרים באתר בראשוו הראתי את התופעה שהחלה כבר בשנת 89 עם ספליט.
בשני הסברתי מדוע .ובשלישית השלכתי את המסקנה לפיינל פור 14 וטענתי שמכבי תזכה ביורוליג….
2. דאמינטינדיס שחקן גדול מאד ומצטרף להכל….ובכל זאת עוד לפניו פאו הגיעה לשני פיינלפורים ונוצחה על ידי אולימפיקוס….ואחר כך זכתה בגביע ראשון עם מאליקוביץ על הקווים ווילקינס ,ורנקוביץ ויאנקיס על הפארקט.
כעבור 4 שנים זכתה הקבוצה בגביע שני הפעם עם השועל על הקווים ובודירוגה , קטש ,רבראצה ,טומשביץ ואלברטיס על הפארקט.
הבסיס הזה המשיך לעוד שני גמרים וזכייה בגביע 2002…בתוספת קוטלאי ( ובהפחתת קטש הפצוע ).
3. היורוליג הצטמצמה ל 16 קבוצות מה שקצת מגדיל את המבחר של השחקנים.
אני חושב שהרמה עלתה אך עדיין מוקדם.
Ljos
27 דצמ 2016 11:47:39הגעתי באיחור, אבל בכל זאת.
סיכום מצויין של העונה. בעיקר טוב לגלות, בגלל שהוא מקבל עמוד סיכום משלו, שהיורוליג אכן ענף נפרד מה-NBA.
מקרים כמו דיאמנטידיס לא באמת יכולים להתרחש יותר בעולם היום. העולם לא יאפשר מקרים כאלו.
רועי
27 דצמ 2016 19:09:55מצטרף לכל המילים החמות לגבי הפוסט , רק נקודה קטנה :
דימאנטידיס אינו שחקן של קבוצה אחת כפי שרבים חושבים
לפני פאו הוא שיחק בהירקליס ואפילו שיחק נגד מכבי בסופרוליג ב2001 , אותה שנה בה מכבי גברה על פאו בגמר.
כמובן שבמהלך השנים בפאו קיבל דיאמנטידיס הרבה הצעות מפתות וסירב לכולם כדין שחקן של מועדון אחד.