המלך מגיע לעיר / איל רדושקוביץ', מדיסון סקוור גארדן

1

אבחנות מהבית

שנאה ספורטיבית

דוק של רכילות, גזענות ודם רע איים לכסות את ההתמודדות כשפיל גקסון צוטט לפני שבועיים בראיון אומר שספולסטרה בימיו כמאמן מיאמי, לא יכול היה להכנע לרצונות של לברון והחבורה שלו. המילה בה הזן מאסטר השתמש היה posse, חבורה. מילה שלאמריקאים תצלצל כתחליפית לכנופייה, גאנג. גיימס מינף את ההערה כדי להצהיר שהוא לא יפגוש את גקסון אחרי המשחק ולאפרו אמריקאים יש עוד דרך ארוכה עד שיתקבלו בשיוויון מלא בחברה. מה היתה בה באותה ההצהרה של ג'קסון? האם לברון עם כל העוצמה שבו, כל הכוחניות הזאת אולי פרט במהלך השנים על מיתרים בלתי נראים בבברייה המורכבת והעשירה הזו פיל ג'קסון? ימי התהילה של שניהם לא חופפים, לברון החל לאיים על אליפויות ברצינות בזמן שהסאגה הלייקרית נגמרה.

ג'קסון מעולם לא נחשד בגזענות יתרה או סימפטיה יתרה למישהו. חלק מהבילד אפ הזה של לברון כסמל, כמקור גאווה אפרו-אמריקאי, אותם דחפים שגרמו לו לעשות מחוות לטרייבון מרטין, הנער האפרו-אמריקאי שנרצח בגלל שלבש hoodie, אותו דרייב להכרה כמנהיג שגרמה לו לתמיכה גלויה בבברק אובמה ובהילרי קלינטון, הביאה אותו שוב למקום בו הוא באמצע של דיון על יחסי גזע, הוא לא איזה ג'ורדן שמוכר נעליים לרפובליקאים, הוא הילד העני שהתעשר, ועכשיו רוצה לשמש כמגדלור לקהילה שלו. וככזה, הרבה יותר קשה לשנוא אותו, ספורטיבית.

מה יש לו לגבר מבוגר מלבד השנאות והאהבות הספורטיביות שלו? איזה סיפוק גדול יותר ביום יום הוא שואב מאשר נפילה של הנבל האתלטי הכי שנוא עליו? לברון, על ההתנהלות התקשורתית המגלומנית שלו, על האובר – אצ'יבריות שלו, על האנדר אצ'יבריות שלו, על זה שהוא פלא גנטי וגאון כדורסל, הוא המושא הקלאסי לשנאה ספורטיבית. על השיחות יחסינו לאן עם הבעלים של הקאבס לפני עונות, אחרי עונות, במכתבים לעיתונות, הדלפות ומלחמות טוויטים מתוחכמות יותר ופחות, מניפולציות בסוכנים משל היה אבי נמני ומניפלציות במאמנים משל היה, טוב נו, אבי נמני. מי נותן ראיון תקשורתי כמו ההכרזה? מי, ריבונו של עולם? מי משיג אליפות היסטורית ע"י פרובוקציה כדי לקבל חבטה באיזור הרגיש מדריימונד גרין?

אינני לברונולוג, אבל הרשימה הקצרה והממצה שעלתה ממחשכי מוחי עומדת בפני עצמה. אכן מושא לשנאה, אכן ראוי לכך. אכן נבל. אני לא אשכח את השלט הענק של נייקי על הגארדן ב-2010, מציג את לברון כשפלג גופו העליון חשוף, חבוש במגן זיעה ומכוסה כולו בקעקועים, מביט אליך, דורש התייחסות מהמפלץ הספורטיבי זהה, מכסה את הספרה הציבורית וגורם לך, החלש, הרזה, להרגיש קטן יותר, להרגיש שהמרחב הזה הוא לא שלך, הוא שלו. הגארדן וגרורותיו שייכים לנייקי ולברון, ואתה רק אורח לרגע שצריך לשלם או להסתלק.

ובמקרה שלא הבנתם, את הנבל הזה, שהפרסונה הציבורית שלו מאיימת לפרוץ מעבר לשלטי הפרסומת של נייקי לתוך קלחת הגזע המבעבעת שקוראים לה ארצות הברית, הלכתי לראות בגארדן. אשריך מנחם. אשריך.

ובפינה הימנית, שני טוענים לכתר מהעבר וטוען לכתר עתידי. כרמלו אנטוני שנשען עדיין על כמה ימי תהילה במרץ 2003, עת זכה עם סירקיוז באליפות המכללות ודרק רוז, נזהר סדרתי, פצוע כרוני, הראשון שגנב ללברון את תואר ה MVP, לא מופיע עקב, פציעה… ופורזינגיס, גארד בגובה של 2.21, רק שילמד איפה להיות בהגנה, רק שינצל את הצינורות הארוכים האלה שהוא קורא להם ידיים ע"מ לפתוח מסיבת בלוקים רבת קורבנות. פורזינגיס עדיין בשלב שהוא נותן תחושה שאם עוד כמה קציצות היו מחוברות לאיטרייה הזאת הוא היה נותן פייט לאנתוני דיוויס בתור השחקן הגבוה הטוב ביותר בשני צדדי המגרש.

חימום פרה פרה גיים:

החלטתי להתמקד בצד הקאבסי, לראות את הפלא מקרוב.

– כריס אנדרסון רץ ספרינטים מקצה אחד לשני של המגרש, תוך כדי איום על כל אנשי המדיה בגפיים הארוכות המקועקעות שלו, כך שהייתי חייב לדלג ליציע כדי להגיע לצד של קליבלנד כדי שהבירדמן לא ידרוס אותי. אח"כ הוא פצל ברומן עם דלגית. עדיין מאיים.

– קיי פלדר פירק קרוס אוברים כאילו הוא פותח במשחק הראשון שלו בתיכון, הבחור קטן ומוצק ונחוש.

– שומפרט לא מחטיא, בכלל לא ראיתי הרבה שחקני NBA מחטיאים בחימומים האלה.

– תומפסון עשה TRX, התחבר לכל מיני רצועות ולא יצא מהן.

– אחד אשטון קוצ'ר, בהתחלה הוא נראה לא קשור, ילד לבן יפה עם פרצוף חולמני, ואז אט אט הוא נכנס לקצב, צ'אקה, שלשה, שלשה, צ'אקה.

– לקיירי יש עיני נחש כשהוא זורק לסל בחימום, הוא מגלגל אותם למעלה, סטייל פול פירס מנצח את לברון ב-2008, כדי שאף אחד לא יחשוב שאכפת לו מדי, כדי שישאר הפלא כשילך הילד.

– הכסאות בשורה הראשונה מפורקים באוהדי קליבלנד, אחד, שמנמן בגיל העמידה, הציע לי 100$ על הכרטיס מדיה, סירבתי בגיחוך והלכתי לחפש איזה פיצה להתחמם איתה. מצאתי,חזרתי לפרקט, הזזתי כמה צלמי טלוויזיה של ESPN כדי שיהיה מקום למגש פיצה שלי והמשכתי לצלם, אבל הלברון לא הגיע.

עיני נחש. קיירי.
עיני נחש. קיירי.

חימום פרה גיים והצגת השחקנים:

עליתי למעלה כדי ללעוס את הפיצה פטריות שלי, כדי לראות בערוץ הטלוויזיה של הגארדן שלברון עשה חימום פרה-פרה-פרה גיים. קיבינימט, עשר דק, להתחלה, האם לרוץ למטה כדי להשיג תמונה עם המפלץ או להתרווח לי בגשר? התרווחתי. הנה הוא עולה, LBJ, והמחווה הראשונה – הוא הולך לשופטים ובוחן את שלושת כדורי המשחק. WTF? שחקן בליגה, פאקינג מאשר לשופטים את הכדורים. טוב שלא ירדתי למטה, ברייה רגישה שכמותי, לא הייתי מסוגל להכיל את הבושה של השופטים.

ההצגה של השחקנים בגארדן כרגיל אדירה. מופע אורקולי שלא היה מבייש את האור על המים בטבריה. הניקס עולים עם פורזינגיס, נואה, מלו, ג'נינגס ולי. הלברונים עולים עם לברון, טריסטן, לאב, קיירי וליגינס? הא? מי זה? בן 28, עונה שלישית ב NBA, משחק בקאבס אחרי 3 שנים שלא שיחק ב NBA, גארד בגובה 6'6, הא?

המשחק: אבחנות, אבחנות, אבחנות

קאבס

קווין לאב – התחיל פנטסטי, עם 8 מ-17 הנק' הראשונות של הקאבס ועם 16 נק' במחצית הראשונה. זרק מסירת אאוטלט אחת על כל המגרש ללברון ונראה, איך לומר, שמח. שמח שלברון בחר בו לשחק טוב, שמח שלברון בחר שהוא, הלבן, מקליפורניה, בלי סיפור חיים קורע לב, יהיה הפוקוס של ההתקפה של קליבלנד.

טריסטן תומפסון – יכול להיות שהחוזה המושמץ שלו הוא בעצם אחד החוזים הטובים בליגה? איזה נגר מובחר. יוותר עשר פעמים על דאנק בשביל שלשה של צ'אנינג פריי או קווין לאב מהפינה. מגיע לעמדה שלו, תופס ריבאונד התקפה וזהו. לא צריך יותר מזה, בהגנה הוא יוצא באגרסיביות על הפיקאנרול, לוקח כל חילוף הכי חזק שיש, הבנאדם עם 15 ריב' 6 דקות לסיום השלישי ואפס נקודות, רודמן מודרני.

קיירי אירווינג – לא הרגשתי אותו במשחק בכלל. הוא רק פרפר בהתקפה מתי שהתחשק לו את היריב ושם סל. ברבע הרביעי בעשרים פלוס הפרש, קיירי נשאר על המגרש, לתת כיתת אומן בכדרור גופות.

טיירון לו – כל הכבוד, הקבוצה שלך נראית מדהים, רק אתה מוכן להסביר לי: לא מבין למה בהפרש 20 נק' 6 דק' לסיום הרבע השלישי, החמישייה של הקאבס בפנים. לא מבין למה בהפרש של 26 נק' 4 דק' לסיום הרבע השלישי החמישייה של הקאבס בפנים.

ניקס:

חוזה קלדרון סאשה וויאצ'יץ' – וויאצ'יץ' פתח ברבע השני, פאקינג וויאצ'יץ', געגועיי לדרק רוז מה שנקרא. החמישייה השנייה של הניקס נראית כמו פורזינגיס ו-4 שאריות. עם כל הכבוד למאזן המרשים של 2 ריב' ב-2 דק' שיש לו, לשוקולד הלבן, לבחור יש רפרטואר שגורם לחוזה קלדרון להראות טוב. הוא מתחיל בתרגיל של כדרור עד לחצי ואז מתחנן שמישהו יבוא ויושיע אותו. בהגנה הוא פשוט מתפלל בלי בושה בזמן ששאמפרט חותך אותו על ימין ושמאל. ברבע הרביעי "מי זה" ליגינס החליט להתעלל בו. מסכן סשה, רק רצה להגיע הביתה בשלום.

ג'ואקים נואה – אני נשבע שנואה לא מחטיא בחימום. מהפינה, מהעונשין, ליי-אפים, הכל. בהתקפה הוא אסון טבע, הוא פשוט לא יודע מה לעשות עם הכדור, הוא יראה דאנק פשוט ויברח מהסל בשביל לשחרר מסירה לשלשה. אולי ממפיס ידעו מה לעשות איתו?

פורזינגיס – כן, כן, פלא, תמצא קבוצה, ושיטת הגנה ושחקנים עמידים. אולם כבר יש לך ילד.

ברנדון ג'נינגס –משהו טוב עובר על ג'נינגס, כאילו והוא באמת חי את הסרטי פרסומת שהניקס ניישן מפיקים. הוא שמח, הוא הראשון בחימום, הוא ממש רוצה בזמן המשחק, חבל שהוא, ובכן, קטן. נותן כל מה שיש לו. הוא חותך את ההגנה עד לבקבוק, מקבל את הכדור שוב על השלוש וממשיך במאמצים הבלתי נלאים שלו לבתק משהו מהשלשלאות הקליבלנדיות, אבל עד הלברון, את הלברון הוא לא מנסה לחתוך, מהלברון הוא ירא, הוא מבין שזה כבר לא יקרה. במקרה שהוא לא רואה את הלברון הוא עובר לתוכנית ב', כניסה התאבדותית לתוך היער, עד הבום. בהגנה הוא בלתי נלאה במאמציו ללוות את הגב של קיירי, כאשר ברבע הראשון נרשמה לו השתטחות על כדור אבוד בדרך למעיכה של הקהל בשורה הראשונה.

הגארדן:

כתבים אחרים – כמובן שיש לידי כתבים זרים רועשים, למה שהם יסתכלו על המשחק במקום לצווח במדנרינית?
Celebrity row – ברדלי ביל, האוורד סטרן, קייטי הולמס שהזדקנה והחלה לביים סרטים, טרייסי מורגן, גימי קימל, בהפסקה אני רואה שהאוורד סטרן וטרייסי מורגן מחליפים מתכונים.

הניקס ממתגים את העונה כעונה ה-70 לקיומה של הקבוצה, אז מלבד הלופ האינסופי של הקליפים מעונות האליפות ומהגמר ב-99, הם גם מביאים שחקני עבר, זה התחיל בספסנסר היווד ובוב מקאדו, המשיך בלארי ג'ונסון ואז הם ממש ירדו לזנות – הרב וויליאמס ואותלה הרינגטון? הא? טוב שלא הביאו את עודד קטש.

הופעת מחצית – הופעת ההפסקה היתה סילו גרין, שנראה כמו מיכל עצום מחייך, לצער עינכם הלא רואות, אפילו הוא לא גדול מספיק כדי שהמצלמה שלי תקלוט אותו ממרום מושבי בגשר בגארדן.

אחד לברונינו – הדבר הכי מדהים בלברון, מלבד זה שהוא מטביע ומוסר מדהים, אתלטי וקלע לא רע בכלל, זה זה שהוא משחק את המשחק בתוך המשחק. ללברון יש תוכנית משחק, לא בטוח שהוא שיתף את טיירון לו בה. והוא מספיק אדיר כדי ליישם אותה. כל-כך פשוט, כל-כך מדהים. הפעם הוא החליט שקווין לאב יתחמם מהר בהתקפה ואחרי שלאב יצא הוא החליט שהם עוברים להנעת כדור לשלשות או התקפות מעבר.

בהגנה לברון החליט שהניקס לא יקבלו הזדמנויות מתחת לסל ושפורזינגיס לא יקבל מבטים חופשיים, וזה מה שהיה. הניקס קיבלו שלל זריקות חופשיות והחטיאו. כמובן שכל הגאונות הזאת היתה מלווה בכמה מחוות לברוניות זדוניות, חסימה של זריקה לאחר סיום הרבע של קייל אוקווין, מוחא כפיים לשופטים אחרי שהם שרקו עברית תוקף למלו.

קליבלנד – נראים כמו הדבר האמיתי. מי ישורינו?

אחרי מות

חיכינו מחוץ לחדר ההלבשה ליד פינת העיתונות המאולתרת, נאמר לנו כי לברון וקיירי יצאו אח"כ לפינה, ובינתיים המתנו לטיירון לו שיגיע ולחדר הלבשה שיפתח. בריאן וינדהורסט הסתובב במשמניו. חייך לכל מיני אלמונימים שניסו לתפוס אבק של כוכבים. טיירון נחת בחליפה באמצע ערימת הכתבים. צלם חדשות סיני נמוך קומה החליט להביא סולם קטן, כדי לכפר על מה שאין ועדיין להביע עמדה חריפה, אני כאן, ואני אצלם. טיירון, חנוק בעניבה, עומד בטוח אחרי ניצחון ב-30 הפרש ומדברר את המדיניות של לברון. שתי דק' לתוך הברברת של טיירון, חדר ההלבשה נפתח. אותה תרגולת ישנה של לא להביט בשחקני NBA ערומים למחצה, אותה פזילה לנקודה בלתי נראית בנעליים, בתקרה, במגבת שעל הרצפה. מספר כתבים החלו לדבר עם קווין לאב, הבחור לחש.

3

ואז הסתבר שפזלתי יותר מדי. הוא היה שם. הנמסיס, עם בנדנדה של גנגסטרים על הראש, פלג גוף עליון חשוף, ניילון נצמד מכסה את כל הבטן שלו ומאחורי הגב תחובות שקיות קרח בגב התחתון, החל עושה צחוקים עם בוב מקאדו וספסנסר היווד.

בד"כ הכתבים בורחים מהר לחדר של הניקס, אבל מדובר פה באירוח של מלך. הדקות עוברות, לברון מאריך את השיחה עם מקאדו ומצרף גם את ג'יימס ג'ונס למסיבה, בחייאת לברון, יש לי אישה בהריון ותינוקת בבית, לא מספיק לקחת לסן אנטוניו את האליפות ב-2013?

המפלץ מחבר לו עוד שקיות ניילון לברכיים וטובל את הרגליים באמבטיית קרח. נו לברון, התינוקת שלי בוכה בבית "אבא, אבא" אתה לא יכול לשים חולצה ולמלמל כמה מילים למצלמה? ב23:00 החלטתי שיש גבול, דחפתי את כל המשמנים של וינדהורסט, ניווטתי בין המעודדות האחרונות בקומה לעבר המעלית ושמתי פעמיי הביתה. הגארדן נגמר, בחוץ מחכים –מצפים כמה עשרות מעריצים בחולצות לברון ואייפונים שלופים מאחורי בריקדות מאולתרות, בליבי הפטרתי, צחקתי, המלך ערום, המלך ערום.

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 33 תגובות

  2. דורון בתודה לרדו

    9 דצמ 2016 07:58:01

    אדיר, איל, כל מה שכתבת על לברון מאד יחודית
    הייתי שולח אותך במיוחד לעקוב אחריו (אם הייתי בעל עיתון/אתר),
    הביקורת מאד טובה וחזקה, וכן ה"אימון הפנימי בתוך המשחק".

  5. דורון בתודה לרדו

    9 דצמ 2016 08:08:02

    זו באמת שפה גבוהה, חידודי שפה ומבט מאד מיוחד שלך איל,
    כתיבתך נדירה לטובה,
    זה גדושה בטוב ומלאה. שקראתי פעם אחת ועוד לא קלטתי הכל,
    אקרא עוד להתעמק יותר.
    עם מי בירדמן מנהל רומן דלגית?
    אשטון קוצ'ר זה מאטלנטה? יש עוד אחד? 🙂
    איל זה מעלה רצון לקרוא פי כמה מפרי עטך, וכמובן בהודיה על הנמצא.
    באמת כתיבה בחסד עליון.
    תודה גדולה ובהצלחה אדירה לך בכל.

  6. דורון בתודה לאיל הענק הצנוע

    9 דצמ 2016 08:18:29

    (אחרון וסליחה איל אם חפרתי) (למה אני לא ממוקד כמו סומסום ואחרים)
    עם גיא א. הנהדר
    וסומסום שרואה הכל (הוא מתכוון לקהל ענק שמוחה כפיים),
    וגיא הענק כותב מאסטר פיס(!!!)
    בזמן שאני כותב בטלפטיה אני אומר יש עוד הרבה שלא מגיבים וחושבים כך.
    אני חושד שצניעות שהוגנבה לאופייך זה אחד הסודות שלך.
    זו מתנה ענקית. תודה ענקית

  21. מנחם לס

    9 דצמ 2016 16:31:14

    איל עסוק מאד במנהטן בהוראה, עם אשה שעושה פוסט דוקטורט במישפטים בקולומביה, והיא בהריון (או כבר ילדה) ולא מרבה לכתוב. אבל כשהוא כבר הולך למשחק, כל הציפייה שווה ומשתלמת!

  22. מנחם לס

    9 דצמ 2016 16:34:23

    אגב כל מה שכתבת על ג'נינגס נכון: מלא אנרגיה, מרץ, רצון מחודש, ולא איבד דבר ממהירותו. הוא גם פיקח הרבה יותר מאשר היה כילד בן 18 באיטליה.
    אבל הוא לא מסוגל לשים כדור בסל מרחוק או אפילו חצי מרחק. זה היה ככה פעם וזה נשאר היום. אחרת הוא היה הופך לפוינט גארד מעולה.

  23. איל רדושקוביץ'

    9 דצמ 2016 16:51:20

    היי כולם, תודה ותודה ותודה.
    גנינגס מתחיל להיות השחקן החביב עליי בניקס, למרות שהוא לא יכול להיות PG פותח של קבוצה עם שאיפות. הוא ממש מנסה, אבל פחות.
    אחרי שקראתי את הפוסט של מנחם על המשחק (אחרי ששלחתי את הפוסט שלי), חלחלה אליי התודעה של הלברוניזם, הרצון להשפיל את היריב, בגללו כנראה המאמן גיימס החליט להשאיר את החמישייה.
    בחדר ההלבשה הוא נראה ממש נחמד. חבל שהשקיות קרח היו יותר חשובות לו מאשר לדבר איתי… בכל מקרה, בטח לא הייתי שומע מה שהוא אומר עם כל העשרות כתבים שהיו שם. את קיירי בכלל לא ראיתי בחדר הלבשה.

  27. גל אל-איי

    9 דצמ 2016 22:40:23

    נופת צופים. מחכה בכיליון עיניים לסיקור הראשון שלי מסטייפלס סנטר (לא אישרו לי להיכנס ללייקרס-ניקס ביום ראשון). אייל הוא אילן גבוה מאוד להיתלות בו. כפיים לרוב

  29. גיא

    10 דצמ 2016 02:18:04

    איזה תענוג של פוסט, עונג שבת! יש לרדושקביץ סגנון כתיבה ייחודי, הוא מזכיר לי מישהו ואני לא מצליח להיזכר מי זה.

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט