יומן הצרעות #1: חלומות משנים מציאות – הגולש איתי גרסון

לוגו שארלוט הורנטס

יומן הצרעות #1: חלומות משנים מציאות – הגולש איתי גרסון (בן 13 מירושלים)

אנדר-דוג: "המתחרה שיש לו הכי פחות סיכוי לנצח בתחרות מסוימת, או שיש לו הכי הרבה סיכוי להפסיד בתחרות מסוימת, למשל ספורט, או פוליטיקה. יכול להיות קורבן של ציפיות חסרות- צדק"- The free dictionary, תרגום שלי.

הוא התעורר באמצע הפרקט של ה"טיים וורנר קייבל ארנה". הוא הסתכל על כל 19,077 המושבים שנמצאים באולמה הביתי של הצרעות, ונפעם. צבעיה התכולים והסגולים של הקבוצה הביתית הופיעו בכל מקום באצטדיון. הבאנר שנושא את חולצתו של בובי פליס ז"ל התנוסס מן התקרה והאורות זהרו, יותר חזק מאי פעם. ממנהרת השחקנים יצאו שלוש דמויות לא מוכרות. ככל שהם התקרבו, זיהה הוא אותם- לברון ג'יימס, קיירי אירווינג, קווין לאב. מיד אחריהם נכנסו עוד שלושה גברים גבוהים- דריק רוז, כרמלו אנת'וני, קריסטאפס פורזינגיס. הם נעמדו זה מול זה, נתנו צ'ק והתחילו לשחק. מהמנהרה נכנסו עוד שחקנים- דווין ווייד, ג'ימי באטלר ורג'ון רונדו. הם כמובן נכנסו למגרש בזוג ובודד, מפני שאין להם מושג מה זה שלשות. מאחוריהם הגיחו חסן וויטסייד, ג'יאניס אנטטקומפו, קייל לאורי ודמאר דרוזן, פול מילסאפ, אייזאה תומאס, פול ג'ורג' ואנדרה דראמונד. נעמדו דום כולם, והחלו לשחק. "אבל רגע", תהה לעצמו, "חסרה פה קבוצה אחת, אני בטוח! אבל מי?"

פתאום הוא שמע צעקות. הוא נבהל מאוד אבל אז הוא הבין שזה היה רק השעון המעורר. הוא שכב במיטתו ועיכל שכל ה"סצנה" הייתה חלום. השעה הייתה 6:30, בדיוק בזמן להתחיל להתארגן ליום ארוך.  היום, יום פתיחת העונה של הNBA, והוא הולך לשבת באותם המקומות שישב בעונה שעברה, שישב במשך שבע השנים האחרונות. בדרך למכונית הוא נזכר בחלומו, ואז הבין, שהקבוצה החסרה הייתה אותה קבוצה שהוא התעורר באמצע אולמה. ההורנטס! נפל לו האסימון, אך עדיין הוא לא הבין את פשר משמעות החלום. "נו מילא, בכל מקרה אני חוזר לאולם הזה היום", אמר לעצמו. כאשר הגיע  לעבודה, מצא לעצמו רגע במשרד לפתוח את יומנו ולכתוב קצת:

28 באוקטובר, 2016:

"יומני היקר, חלמתי הלילה חלום מוזר, שלא יצא לי לחלום מעולם. חלמתי על כל שחקני המזרח בNBA, אך מסיבה כלשהי הקבוצה היחידה שלא חלמתי עליה, היא הקבוצה האהודה עליי. אני עדיין מנסה להבין מה המסר של החלום, אולי הוא טוען שההורנטס "לא יגיעו" לעונה? בכל מקרה, אולי אגלה את ההמשך של החלום היום בלילה.  אבל היי, אני כבר לא יכול לחכות. למי אני כבר לא יכול לחכות? לכולם. לווקר שמשחק עם צ'יפ על הכתף? לקיד גילכריסט שאולי סוף סוף ייתן עונה בלי פציעות מטרידות וכך נראה את כישרונו האמיתי? לבאטום, שאחרי שנת חוזה ינסה להצדיק את כל הכסף שנשפך? למרווין וויליאמס וקודי זלר, שינסו שניהם לנצל את הקליעה שלהם מהמיד ריינג', ואת יכולת הריבאונדים כדי לתת קצת שקט הגנתי שם למטה? לספסל, מרוי היברט המתחדש (בעז"ה), לג'רמי לאמב ורמון סשנס המנוסים, לפראנק הטנק או לספנסר האווס? הם כולם שם, ואני מחכה להם".

7 בדצמבר, 2016:

אחרי המשחק שסגר את החודש המצוין של ההורנטס, הוא חזר למכוניתו וחשב בדיוק על החלום ההוא, החלום שהוא המשיך לחלום כל לילה מאז הפעם הראשונה. הוא לא הבין מה המסר אמור להיות, ולמה דווקא ההורנטס, שהאולם שלהם היה במרכז החלום, היו חסרים? הוא חשב על סיבות שבגללן אנשים לא מופיעים:

"אולי הם לא מסוגלים להגיע עקב מחלה, פציעה או אירוע חשוב?" הוא חשב לעצמו שאם הם לא היו יכולים להגיע אז למה כל השאר יכלו?

"או שאולי הם לא מוזמנים או שלא חושבים עליהם?" הוא העביר את הטענה הזאת כמה שניות במחשבותיו, ואז הבין, שההורנטס לא היו שם כי כולם "ישנו" עליהם! אף אחד לא חשב עליהם כקבוצת טופ 6 במזרח! כל הקצוות התחברו לו וכאשר הוא חזר לביתו בשעת ערב מוקדמת (האח הידד למשחקי צהריים), הוא ישב, מזג לעצמו כוס קפה, הדליק את הטלוויזיה וכשהמתין לשידור המשחק פתח את היומן:

"יומני היקר, הבנתי סוף סוף את משמעות החלום. הוא נועד כדי לגרום לי להבין שדווקא הקבוצה שלי, ההורנטס, תפתיע את כולם בגדול ותשחק מצוין. אבל נדבר על זה מאוחר יותר,  אז בוא ונתחיל מההתחלה:

היה לנו ללא ספק אופנר מוצלח: נתנו בראש ליריבה חזקה במזרח, הגריק פריקים, בW  מהדהד 107-96. ראינו ניצוצות מחודשים מהתקווה הכי גדולה שלנו, מי אם לא מייקל קיד- גילכריסט עם 23 נקודות. ווקר נתן לכולם להרגיש בקצב עם 8 אסט', וקיד גילי שלנו מופיע גם על הקרשים עם 14 (!) ריב'. דאבל דאבל גדול שלו, והספסל רק תמך בו (היברט עם 15).

משם אנחנו ממשיכים לעוד משחק חוץ, הפעם בסאות' ביץ', וגם שם השגנו :W 97-91. הפעם ווקר הביא הופעה עם 24 נק', רמון סשנס משום מקום עם 7 אסט'  ומרווין וויליאמס עם 11 ריב'. קצת חיוורות מהסטארטינג פייב, אבל לאמב מחפה עם 16 מהספסל.

אחרי הפסד צמוד לסלטיקס, במשחק איכותי משני הצדדים (104-98), פתאום, בשקט בשקט, התחיל לו רצף ניצחונות לא רע בכלל- ניצחונות קלים על הנטס ועל ה76ers, ושני ניצחונות גדולים מאוד על הג'אז והפייסרס. הרבה דאבל פיגרס, הרבה אסיסטים, המון ריבאונדים (בעיקר קיד גילכריסט עם ממוצע כדורים חוזרים בספרות כפולות), והמון תרומה מהספסל. ספנסר הווס, ג'רמי לאמב, פרנק קמינסקי, כולם נותנים אינטנסיביות גבוהה מאוד גם כאשר הכוכב הבלתי מעורר לא על המגרש. חוסר יציבות בעייתי מניקולס באטום, כאשר הוא פעם קולע 18 ופעם 6. קיד גילכריסט כבר לא מוגבל התקפית, הוא מוצא דרכים לקלוע מהפוסט או לסחוט עבירות, ובהגנה הוא הפקטור מס' 1 של הצרעות, וכמובן הפוינט גארד הטוב במזרח לא מוריד את הרגל מהגז.

 

https://www.youtube.com/watch?v=2YiIUCGqLVw

ואז הגיעו הראפטורס. ובמשחק מטורף, שבו קמבה ווקר (העייף יש לציין) ודמאר דרוזן (הרותח אך גם עייף) הולכים ראש בראש, עד הסוף, הצרעות נופלות, 113-111. קמבה ווקר נתן את כל כולו עם 40 נקודות (דרוזן עם 34), הוא מסר גם 6 אסיסטים ומרווין וויליאמס מוריד 11 כדורים חוזרים. אלו משחקים שההורנטס חייבים לנצח אם הם רוצים את הנקסט סטפ. זה ההבדל בין טובה למצוינת.

במשחק שאחריו, נגד מוליכת המזרח, דווקא ביום שבו הכול התחבר, ההורנטס מפסידים 113-120. ווקר ממשיך ללהוט עם 21, באטום עם 7 אסיסטים, ומק"ג עם 10 ריב'. מנגד, צ'אנינג פריי תפס יום עם 20 נקודות (שש שלשות), לברון עם 11 נק' ברבע האחרון מוביל את הקאמבק.

בראיון לאחר המשחק הזה קמבה ווקר טוען שהם חייבים להישאר הרבה יותר מפוקסים כשיש להם את המשחק ביד, ולהיזהר לא לבעוט בדלי. קשה להתווכח עם זה.

שתי ניצחונות קשים על יריבות קשות, הטימברוולבס וההוקס, כאשר ווקר ובאטום מובילים את הקבוצה גם בנקודות וגם באסיסטים. שני המשחקים הללו הוציאו את המיטב מווקר ומהסובבים לו, כאשר הם לא דופקים חשבון לאף אחד ומשחקים עם אגרסיות ואנרגיות שלא נראו מקבוצה כזאת הרבה זמן. הקהל המעולה רק הוסיף:

ואז, אוי מה קרה אז? איך התבאסתי על שלושת ההפסדים הרצופים, נגד הפליקנס החלשים, הגריזליס הפצועים, והספרס האשכרה טובים. ההגנה הייתה לא מספיק חזקה כשחטפנו בממוצע 115 נק'. לאחר המשחק המאוחר בבית נגד הספרס, הייתי מבואס כל כך אז פשוט נרדמתי מיד כשיכולתי. היה לי חלום משוגע, ממש. ראיתי את כרמלו אנתוני בפוסט, נגד מייקל קיד גילכריסט. כולם הסתכלו רק עליו, כל העיניים ננעצו בו, ואז הוא הסתובב וזרק- סוויש. שנייה לאחר כך ראיתי את קמבה ווקר עולה לשלשה, ובום! נחסם ע"י דריק רוז. כולם נעלמו, ונשארתי רק אני באולם של הניקס, ב"מכה". התעוררתי.

אתם בטח כבר יודעים מה קרה במשחק של אותו הלילה.

אבל רבנג', ורבנג' בענק. מנצחים את הניקס 102-107, ומחזירים להם על עוגמת הנפש ביום הקודם. קמבה ווקר עם 28 מוביל את ההורנטס, וג'רמי לאמב עם 17 (?!!?!?!?) ריבאונדים נראה כמו אלונזו מורנינג בתוספת פטריק יואינג עם קצת אלווין הייז מלמעלה. ניצחון קליל על הגריזליס 104-85 פותח מומנטום כאשר לאמב ממשיך בחיוביות עם 21 נק' ו9 כדורים חוזרים. אפרופו מומנטום, הוא נהרס כאשר אנחנו הפסדנו לפיסטונס ולטימברוולס בשני משחקים שבהם היינו פשוט פחות טובים. ניצחון כפול יפה על דאלאס ("יפה" זאת מילה גדולה ליריבים כאלה קטנים), עם דאבל- דאבל של באטום, ו- 19 נקודות מווקר, נותן תקוות מחודשות לטופ 4 במזרח ולרצף ניצחונות גדול.

קצת מחשבות ותפילות לחודש הקרוב:

תסריט אופטימי: ממשיך כפי שהיה, רק טוב יותר. הספסל ממשיך לתרום, הסטארים ממשיכים לככב, והיציבות נשמרת. בלי פציעות בעז"ה, ונקבל חודש שיכול להציב את ההורנטס במקום ה2 במזרח.

תסריט פסימי: הספסל נעלם, הכוכבים לא יציבים, היציבות כמובן נשברת, ופציעות של ווקר, באטום או קיד-גילכריסט. נוכל לקבל חודש שיכול להוריד את ההורנטס עד למקום השישי.

תסריט ריאלי: היציבות עדיין לא סופית, הספסל עדיין לא מופיע תמיד, אבל הכוכבים שם. נקבל חודש שישאיר את ההורנטס איפה שהם, וימשיך את המגמה ההולכת ועולה. ראפטורס וקאבס, היר ווי קאם.

MVP החודש: קמבה. המנוע, המוסר, הקולע, הדואג. אחוזים טובים, לא הרבה איבודים, ממש אמריקה".

והוא סגר את היומן.

מולי

איש של מילים: כותב סדרתי, עורך, מתרגם ופילוסוף של ספורט. אפשר לראות חלק ממה שפרסמתי כולל קישורים ליומן הקורונה ורשימת פרסומים כמו "על ספורט ומהויותיו", "מסע בעקבות אוהדים", "ליקוטי ספורט" ו- "בלוז של תקוות ומורדות - סיפורי קבוצת הניו אורלינס פליקנס 2015-2017" ורבים אחרים... באתר: https://hamuli4u.wixsite.com/muli4u

לפוסט הזה יש 25 תגובות

  3. אסף

    9 דצמ 2016 08:22:40

    אחלה כתיבה וסיקור, ההורנטס הם אחת מכמה קבוצות במזרח שכמו שהזכרת הדירוג הסופי שלהם מאוד גמיש, לדעתי ביכולת הנוכחית של קמבה ווקר ועם יציבות מצד קיד-גילכריסט ובאטום בהחלט קבוצה של מקומות 3-4. (שימו לב להתבשלות האיטית אך בטוחה של פרנק קמינסקי)

    1. איתי גרסון

      9 דצמ 2016 10:38:17

      קמינסקי לדעתי מנצל חוסר יציבות בעמדת הסנטר (היברט והאווס), והוא בעצמו יציב ומסוגל לדאוג לשאר חברי הקבוצה שלו על המגרש.

  4. לביא

    9 דצמ 2016 10:06:22

    קבוצה כל כך סימפטית.
    כמו הבחור שבטוב עם כולם ולא כאסח עם אף אחד וכל פגישה מקרית אתו ברחוב משמחת מאוד. לחיות אתו ביום יום? פחות.

  6. המשגיח

    9 דצמ 2016 11:37:37

    יומן מעולה איתי.

    מצטרף ל"תפילות" למען היברט. אני עדיין מאמין שהוא יכול לחזור להיות סנטר פותח בליגה, למרות שזלר ראוי למקום בחמישייה.

    אגב ווקר, אני מאוד מקווה שיגיע לאולסטאר העונה. יהיה לא פשוט

    1. איתי גרסון

      9 דצמ 2016 14:50:15

      היברט כרגע נמצא במושב האחורי מאחורי זלר, אבל אפשר לקוות שהוא יכול להיות sixth man אמיתי, גם בזכות ההתקפה שלו.
      ווקר מזכיר לי את לילארד של שנה שעברה, מכל כך הרבה סיבות.

  9. רועי ויינברג

    9 דצמ 2016 15:18:46

    יומן מצויין של קבוצה מאוד חביבה (ובחירת אהדה מעולה 🙂 ). קמבה יבחר לאול-סטאר בקצב הזה ושאר הקבוצה מסביבו מציגה משחק מאוד קבוצתי ומאוזן ב-2 צדדי המגרש. קליפורד עושה שם עבודה מעולה.

    1. איתי גרסון

      9 דצמ 2016 15:27:56

      כשיש קבוצה עם הרבה משאבים הגנתיים והתקפיים האיזון לא מופר, וזה נקודת ציון גדולה, בטח במזרח כל כך מבולגן.

  10. מנחם לס

    9 דצמ 2016 17:05:44

    אחלה יומן ע"י גולש צעיר ומוכשר. אני מתחיל להעדיף את שרלוט על אטלנטה כקבוצה הביתית שלי (114 מייל 'דלת לדלת' נגד 124 מייל 'דלת לדלת') כי הם יותר סימפטיים, וכי המאמן שלהם (קליפורד) היה סטודנט שלי.
    אין להם את מה שלוקח להגיע לטופ, אבל יש להם מספיק לדגדג ולגרד כל קבוצה.
    איתי הוא בעל עתיד גדול באתר, ואולי יותר מזה בעתיד!

    1. איתי גרסון

      9 דצמ 2016 19:38:41

      סטיב קליפורד היה סטודנט שלך?!
      כרגע אין להם את מה שצריך לטופ, אבל הם יכולים להיות אחלה יעד לפרי אייג'נסי לגבוהים (אהמ אהמ בלייק גריפין?)
      תודה רבה!

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט