דרבי האחים פלומלי / איל רדושקוביץ' ממדיסון סקוור גארדן

הלכתי לדרבי הקטן של האחים פלומלי ושרדתי כדי לספר, הניקס ניצחו, הפוסט אפ מת, ואין יותר הגנות בעולם, ברוכים הבאים לתיאור של ערב אחד במדיסון סקוור גארדן:

אבחנות מהבית, או איך לסמן מטרה ולהתחיל להקיף אותה בעיגולים:

לסטרינגר בל מהסדרה הסמויה (the wire), הביזנסמן של המאפיה בבלטימור, יש את הקטע הבא בו הוא מדבר על ימים של 40 מעלות (פרנהייט, 5 צלזיוס +-), בשביל בל ימים של 40 מעלות הם הממוצע, בימים של 50 (10 צלזיוס +-) הניגר מחייך, ב-60 מעלות (15 צלזיוס +-) הוא עושה על האש, ב-20 מעלות (מינוס 5 צלזיוס +-) הם מתחילים להתלונן, אבל ב – 40 מעלות אף אחד לא מתלונן.

וככה הם הניקס של השנה, מביאים הרבה ימים של 40 מעלות, לרוב 30 מעלות, הכל סביר, הכל הגיוני, מקום 21 בקליעת וספיגת נקודות, מקום 15 ברייטינג התקפי, מקום 26 בדיפנסיב רייטינג, מקום 18 ב-true shooting. איך תתלונן שיש לך את הכוכב הלטבי הכי גדול אי פעם? איך תתלונן שמופע הגריאטריה משיקגו מופיע אצלך כל ערב עם שלל גפיים פגועות מתאמצות? ומה עם שלל הסיפורים הלבנים המרגשים? מרשל פלאמלי רץ מהמונית לגארדן כדי לעשות האסל על דוויט הווארד? ידעתם שרון "בד בוי" בייקר, בלונדיני חמוד מוויצ'יטה, כבר דרך על הפרקט ארבעה משחקים? 40 מעלות חברים, חיית מחמד אמיתית הניקס האלה, והברכות לחבר דובי.

לסטרינגר יש עוד נאום מפורסם מהעונה השנייה בו הוא מנסה לשכנע את הינוקות שלא צריך טריטוריה כדי לעשות כסף, צריך את המוצר הכי טוב, המוצר הכי טוב יביא את הרווחים הכי גדולים, ו-וואלה (זהירות, ספוילר), מאז שאיבון ברקסדייל נכנס לכלא, הרווחים עלו ב-8%.

הניקס לעומת זאת עדיין לא הקשיבו לסטרינגר ג'ף שלהם (זהירות, אונס סטטיסיקות כדי להדגים נקודה). הניקס מחזיקים במקום השלישי בליגה בבידודים (10% מכלל המהלכים) ובמקום 26 במהלכים שמסתיימים אצל הרולמן בפיקנרול (5% מכלל המהלכים שלהם).

הדרך למדיסון סקוור גארדן:

אז לא צלצלו אלי ב-10 בבוקר של יום המשחק כדי להודיע לי שאני מתלבש, והדרך הקרה (40 מעלות פרנהייט היום בחוץ, בחיי, נופל לי האף) לגארדן לא היתה נוראית.

עברתי אותה בשלל המחילות שהאמריקאים בנו בדרך למכה של הכדורסל. נחתתי בגרנד סנטרל רק כדי לתפוס את סאבווי מס' 7 לטיימס סקוור, מפאר היצירה האמריקאית, לאלה שטראמפ פיטר ולא שילם, מכיפות ירוקות עגולות עם ציורים שמיימיים ועיטורי זהב להדחף ע"י הומלסים על מעקות מתכתיות. ירדתי בפן סטיישן וסוף סוף ראיתי איזה כיפת שיניים, מיצמצתי לקור הניו יורקי הזה, נשמתי עמוק, והבטתי קדימה בחיוך, מדיסון סקוור גארדן I'm back!!

הבלאגן הניו יורקי הרגיל של מידטאון עדיין שם, תודה ששאלתם, אורות זורחים, תיירים שמצלמים את האורות הזורחים, לימוזינות, אוברים וריקשות מעמיסים על שדרה מלאה, כמה שוטרים עם אמ-16 מקוצר, ועוד כמה על סוסים, וכולם מתעלמים מהקור, כאילו ומשו מהזרחנות הזאת מספיק כדי לחמם את הלב. ניו יורקי חכם אחד אמר פעם שהעיר הזאת נראית כמו מסיבה אחת גדולה שאתה אף לא מוזמן אליה, אז תודה מנחם, היום אני פאקינג VIP.

החימום, בו הכתב מנסה להניב כמה תובנות שנונות על חברות וזריקות לסל:

החימום בעיקרון מורכב משני שלבים, פרה פרה גיים, שבו רק כמה שחקנים ספורים עולים למגרש, ופרה גיים, כל הקבוצה עולה יחדיו למגרש, כאשר הכרוז מכריז בקול והקהל מעודד איתו.

פרה פרה גיים:

בגארדן, לא נותנים לאנשי מדיה זבי חוטם כמוני להסתובב בלוקר רום לפני המשחק, שולחים אותנו לסיבוב דרך section 100 כדי שנפלס את דרכינו בין כל מיני משלמי כרטיס של 300$ ומעלה בדרך לפרקט. אז פילסתי את עצמי לפרקט המפורסם כדי לצפות במקולום דופק שלשות בחימום. בחיי שהוא נראה צעיר, פרצוף חלבי, גזרה דקה, כאילו אין לו דאגה אחת בעולם חוץ מלקלוע. בתמונה הראשונה שלי נגמרה לי הבטריה, מה שהוביל אותי למושבים שלי בטבעת העליונה של הגארדן, קומה עשר, section 324.

1

פרה גיים:

הקוראים בראדלי ביל וג'ון וול מתבקשים לשים לב: מקולום מסר את הכדור ללילארד פעם אחר פעם כדי שדיימו יזרוק מהפינה בזמן שמקולום מנסה לחסום אותו. אחרי כמה דקות, דיימו עבר להתאמן על שלשות מטווח סטף קרי תוך כדי תנועה.

טקס הצגת השחקנים והמעודדות היה מרהיב כהרגלו וכלל שירת הימנון מעלת מורל, האלהה של כל מיני שחקנים שלא יודעים את עברם ולכן לא יהיה להם עתיד, והרבה רקדניות מוארות בכחול כתום זרחני:

2

המשחק: אבחנות, אבחנות, אבחנות

האחים פלאמלי – לצערי המנה העיקרית של הערב לא הוגשה מאחר והורנסק סירב לשתף פעולה עם סיפור הסינדרלה של מרשל פלאמלי. מייסון היה עוד חור אנמי בהגנה בדרך לערב דומיננטי של פורזינגיס.

רוז וג'נינגס – הם משחקים, איך לומר, קצת שכונתי, אבל הם מאולפים. יש להם את כל הפלייר שבעולם, ללא קליעה מבחוץ, חדירות מרהיבות שמסתיימות באכזבה פורתא ליד הטבעת, והרבה הבנה שההצגה הראשית בעיר היא לא הם. מבחינת הגנה הם חור שחור, דיימו ומקולום חתכו אותם בצעד ראשון בלי להסס, רוז לא עובר חסימה בפיקאנרול גם אם יבטיחו לו חסינות מעוד שלושה משפטי אונס, וזה לא שהם לא רוצים, הם קופצים, נראים נכונים לכל מהלך התקפי, אבל בפועל הצעד הראשון שלהם בהגנה מביך. הורנסק, לטיפולך. לזכותם יאמר שהם שיפור אדיר לעומת החוזה לך ברח שריכז שנה שעברה, ובזמן שהם היו ביחד על המגרש, הניקס רצו לשש נקודות קלות מחדירות שלהם וסיום או מציאת אחד הגבוהים לדאנק קליל. לזכותו של רוז ייזכר המהלך שחתם את הניצחון של הניקס.

רוז "מגן" על פיק-נ'-רול:

רוז מנצח את המשחק:

פינת ה-17 מיליון דולר – על השורה הסטטיסטית הבאה שילמה פורטלנד 425 אלף דולר הערב (34.9 מיליון דולר לעונה): 1 מ-3 לשלוש, 5 מ- 15 מהשדה, 18 נק', 4 ריבאונדים, שתי אסיסטים וחטיפה, ומדד פלוס מינוס של מינוס 12. כן כן, אני מדבר עליכם, אלן קראב ואוון טרנר. אני מבין את החוסר בכשרון בליגה וכו', אבל איך זה ששליש מהתקרת שכר שלהם יושב על הספסל ולא עושה כלום? הם נראו כ"כ אנמיים במשחק, כאילו הם שחקני הניקס משנה שעברה.

סנטרים והגנה על הטבעת – לא ולא.

ובהרחבה, זה היה מביך, בהעדר ג'ואקים נואה בצד אחד ורובין לופז בשני הצדדים, גם קוזמינקיס נראה כמו וינטג דרק רוז כשהוא חודר לצבע. בשתי הקבוצות חסרה דמות אימתנית בצבע שזה מפחיד. כל גארד מלך, כל קייל אוקווין הוא איום לדאנק. כל אד דיוויס נהיה גריפין. חייזר שנחת ב-MSG הערב יחשוב שהפוסט אפ מת. כשפורזינגיס ולאונרד זורקים מבחוץ, אין שום גופה כבדה שתופסת הכדור מטר מהסל וצ'אקה, זורקת, המאבקים על המיקום הם לא בוקס אאוט בריבאונד אלא על השחקן שעושה את הרול. יש ממש מכות שני מטר מהסל, אבל כולם שכחו את הביג מן.

דיימו (דמיאן לילארד) – קליל, אלגנטי, בטוח בקליעה שלו מבחוץ, כמה חבל שהוא לא שומר, על כל שתי חסימות שרוז איבד אותו, דיימו בהה באוויר בהגנה פעם אחת, נותן לרוז ולגנניגס לעשות כבשלהם.

מינדוגאס קוזמינקיס – הפתעת הערב, הרוקי בן ה-27 מליטא, קלע 10 נק' ב4-6 מהשדה, כולל שתי שלשות ודרייב אחד אה-לה רוז לסל.

כרמלו – נראה כאילו הניקס מצאו פתרון לבעיית המלו. הבחור לא הולך להפסיק להיות תחנה אחרונה בגיל 32, אז פשוט נמסור לו את הכדור פחות. לקראת סוף הרבע הראשון אנטוני מראה לנו שיש דברים שלא השתנו. בפוזיישן אחד הוא מכדרר עצמו למוות בזמן שג'נינגס פנוי לגמרי. ג'ניגס המסכן, שפעם היה אמור להיות סוג של כרמלו, מתחנן לכדור ולמזלו הארקלס עושה חסד עימו ועימנו, מעיף את הכדור מכרמלו ומחזיר את הכדורסל משנות ה-90 למאה ה-21. ג'ניגס מקבל את הכדור על מרכז הקשת, מטעה את השומר ומעיף אותו לג'סטין הולידיי שיקלע שלשה פנויה. פוזישן אח"כ, עם כמה טיקים על השעון, כרמלו מוריד ריבאונד הגנה וממאן למסור למספר חברים פנויים בשטח האורגוני. התוצאה צפויה, זריקה הירואית מחצי מגרש כדי מלטפת את הרשת מהצד הלא נכון שלה.

פורזינגיס – קריסטפס התעלל כל המשחק באין הגנה על הטבעת של פורטלנד. ללא יריב ראוי שייתן לו קונטרה מתחת לסל, ליד הסל או אחרי מהסל, עלו לי הזיות שווא על לצוות מולו סנטר מלפני שני עשורים, אפילו איזה וואלאס מדטרויט של לפני עשור יעזור, שייתן לו קצת קונטרה. אטרייה ארוכה, עם קליעה רכה מכל הטווחים וכדרור נחמד היא עדיין אטרייה שחובת ההוכחה מוטלת עליה. ללטבי פוטנציאל אדיר אבל מישהו באמת חושב שהניקס לא ימצאו דרך להרוס אותו?

הקהל – לא שעתו היפה של הגארדן אבל גם לא הגרועה ביותר.

אחרי מות:

טרי סטוטס היה מלא קלישאות כרימון, הוא נגרר לתיאור ארכני ומייגע של פוזיישן אחר פוזיישן בשביל להסביר את ההפסד, תוך כדי מתן גיבוי לשחקנים שלו. לפורזינגיס הוא פירגן, ציין כי מה שהלטבי עושה לשחקן בגודל שלו זה נדיר.

לחדר ההלבשה של פורטלנד הכניסו אותנו לפני שהשחקנים התלבשו. לא מכובד. פסטוס אזילי, התקווה הגדולה להגנה על הטבעת, בלט במלבושיו. אני ושאר אנשי המדיה נאלצנו להסתכל למטה מתוך כבוד ומבוכה בפני הילדים המיליונרים האלה, מה שהביא אותי למסקנה החותכת שאני הייתי אחד משני גברים כתבים ללא נעליים רשמיות חומות, הנעליים החובה של כל המקצועות החופשיים במנהטן.

3

בינתיים נכנס מקולום, מקרוב הוא נראה קטנטן, אפילו פחות ממה שהוא נראה בחימום, כזה שאין לו מה להציע חוץ מחיוך נבוך. וולנה השתדל להשאר עירום ככל יכולתו. לאונרד ופלמלי התלבשו כמו שני חנונים מהקטלוג של טומי הילפיגר, ודיימו אחד אלוהינו. נכנס אחרון, מבודד מכולם, מדבר עם אלן קראב, מנגב בוהן אחר בוהן שלא יישארו רטובות חס וחלילה. כולם מחכים לו שילבש חליפת ג'ינס מהאייטיז אבל הוא לוקח את הזמן. הוא ילד כוכב, גנגסטר, כזה שלא אתפלא אם היה לוקח איזה פינה בשביל חברינו סטרינגר. אחרי כמה דקות ארוכות זה קורה, דיימו לובש את החולצה, ומזרז את כולם, יאללה, ראיון, יש לי פה משפחה. על השאלות דיימו הגיב בקלישאות משלו. זה תמיד כואב להפסיד. לא שיחקתי בפוזישנים האחרונים כמו שצריך. החברה שיחקו חזק, אבל מלו וזינגר היו יותר טובים, אנחנו יכולים לשים יותר גוף ולחץ בהגנה ופחות איבודים בהתקפה. סה"כ דיימו לא מודאג מהרצף הרע, זה האנ.בי.איי.

קוזמינקיס, המרענן הרשמי, מדבר אחלה אנגלית, הוא משתמש בה בעיקר כדי להודות על ההזדמנות שנפלה בחלקו.

4

ג'ניגס אומר שהוא תמיד רצה לשחק בניקס. נראה מאוד נחמד יחסית לבחור שבא הישר מקומפטון, קליפורניה.

5

לסיכום: מומלץ. הניקס היום הם בהחלט מחזה ששווה צפייה, פייר, נהניתי.

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 23 תגובות

  6. דובי

    23 נוב 2016 22:28:40

    זה היה א. ד. י. ר.! אדיר רדו!
    אם הייתי מספיק לקרוא לפני שרועי העלה את זה הייתי מתקשר אליך לניו יורק לבכות לך על הכתף. פנטסטי.
    לצערי גם השנה לא אגיע לMSG, אבל אם תמשיך לדווח ככה זה יהיה חצי נחמה

  8. דורון האסטבן

    23 נוב 2016 22:54:54

    גם יוצא מגידרי על הסיקור לאחר שקראתי שוב כמו שצריך,
    תיארת כל שחקן על תכונותיו ומעמדו כל כך טוב,
    סיקור עמוק והכי טוב שאפשר.
    יחי איל וההמשך לסיקורים או המאמרים הבאים.

  10. רועי ויינברג

    23 נוב 2016 23:15:32

    מאסטרפיס.

    מסכים מבחינת ההבחנות, ובמיוחד בקשר למשחק של רוז וג'נינגס. בהרכבים עם זינגר כסנטר וכרמלו כפאוור הם פורחים, ויחד עם סמול פורוורד שיודע לקלוע מרחוק (מישהו אמר כספי?) וקורטני לי יהיה להם הרבה מרחב לחדור ולהשיג נקודות בקלות יחסית. מקווה שהניקס יגיעו לפלייאוף השנה, כי כבר נמאס.

  11. אבוס ראסברוק

    23 נוב 2016 23:16:09

    הניקס בחיים לא יהיו קבוצת כדורסל, אז לפחות שיספקו אטרקציות ועניין.
    ואיזה כיף לראות את לילארד במציאות

    רוז הזה חסר הבעה, מה עובר עליו?
    הוא תמיד היה כזה?
    נראה כל כך אדיש, יש לי עציץ שמגיע יותר רגש

  14. מנחם לס

    24 נוב 2016 09:27:21

    מצויין אייל. אתה חייב לנסות ללכת למשחק הניקס או הנטס לפחות אחת לחודש. אתה טוב מדי מכדי שנשמע ממך פעם בחצי שנה!

  16. אשך טמיר המקורי

    24 נוב 2016 11:03:11

    פוסט מופלא לפנתיאון.
    ספרותי ממש.

    הניקס חייבים לשחק כמה שיותר עם רוז וג'נינגס ביחד, ג'נינגס רכז מוסר נהדר, וככה הכדור יהיה כמה שפחות בידיים של רוז, שרק יעשה מה שהוא יודע – לחדור ולהגיע עד פי-הטבעת (לפי הרשומות בבית המשפט).

  17. עגל

    24 נוב 2016 11:16:32

    זו באמת כתבה נפלאה, נהניתי מאוד!
    תאורי האוירה פלוס מהלך המשחק ואחורי קלעים, נהדר.
    רוז הוא סוג של אוטיסט, נסה לדבר איתו לראות אם זה נכון.

  21. איל רדושקוביץ׳

    24 נוב 2016 16:09:12

    אהלן כולם, תודה על המחמאות.
    נעלמתי לתוך אמריקה והתובענות שלה. מקווה שזה יתהפך עד שנה הבאה. רוז ו גנניגס יכולים לשחק ביחד אבל המחיר ההגנתי עלול להיות כבד ששתי נערות הליווי האלה על המגרש. ואז אם שמים את נואה בשביל רים פרוטקשן מקבלים שלושה נכים בקליעות מהשדה, לא יודע להורנסק הפתרוניות. מה שכן הם נראים חיים, ההתקפה שלהם עובדת עם תוכנית כלשהיא וזה הרבה יותר טוב משנה שעברה בה כל לנגסטון גלווי היה ניצוץ של תקווה. אני מחכה לפריצה הגנתית גדולה של פורזינגיס, ברגע שהוא יעשה סוויצים וחסימות על כל דבר שזז יש להם סיכוי לראות פלייאוף ולהיות רלוונטיים בו

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט