עונה חדשה, ציפיות חדשות,
האם הסאנס ימשיכו לנדוד במדבר, צמאים לפלייאוף,
או שאולי דווקא השנה, כשאף אחד לא מצפה מהם לכלום,
הם יגיעו לארץ המובטחת?

(ציפור הפניקס בדרכה לפלייאוף)

(או שסביר יותר להניח – הסאנס מאבדים את דרכם במדבר…)

אולם ביתי: טלקינג סטיקס רסורט ארנה (18,055 מקומות), ממצוע צופים בעונה שעברה (17,107)

מאזן בעונה שעברה: 23 – 59 , מקום 14 במערב.

מאמן: ארל ווטסון. את השנה שעברה התחיל כעוזר מאמן של ג'ף הורנאסק, החליף את הורנאסק כמאמן זמני אחרי פיטוריו בפברואר, מונה הקיץ לתפקיד המאמן הראשי של הקבוצה.
אישית, אני חושב שנעשה עוול להורנאסק, שבברור לא היה הבעיה של הקבוצה,
אבל גם את ארל ווטסון אני מסמפט, בעיקר לנוכח האהדה ששחקנים רוחשים לו, ולאור העובדה שכאשר נכנס לתפקיד המאמן הראשי של הקבוצה, הוא הצליח לגרום להם להראות כמי שמאמינים בעצמם.

אז מה היה לנו?

את העונה הסאנס פתחו כמעט סביר –

אחרי 17 משחקים מאזנם היה 8 – 9, והייתה תחושה ששוב הסאנס מתחרים על המקום התשיעי.
אבל מבול של פציעות נפל על הקבוצה, וב-32 משחקיו האחרונים של הורנאסק כמאמן הסאנס,
מאזנו היה 6 – 26 .
כשאני טוען שהמאזן בעונה שעברה לא היה באשמתו של הורנאסק, אני מתכוון למבול הפציעות שעבר על הקבוצה.
ברנדון נייט החמיץ 30 משחקים.
אריק בלדסאו החמיץ 51 משחקים.
טייסון צ'אנדלר החמיץ 16 משחקים.
טי ג'יי וורן החמיץ 35 משחקים.
ארצ'י גודווין החמיץ 25 משחקים.
סגל הקבוצה היה כל כך בבלגן, שבעונה שעברה 23 שחקנים שונים שיחקו במדי הקבוצה.

אז מה קרה הקיץ?
הגיעו לקבוצה:
ג'ארד דאדלי ולנרדו בארבוסה הוותיקים חזרו לקדנציה נוספת,
דרגן בנדר, מרקיז כריס, וטיילר יוליס נבחרו בדראפט.

עזבו:
כל חלקי החילוף האלמוניים שמילאו מקום במהלך העונה, טלטוביץ', והאח האבוד מוריס.
סגל הקבוצה לשנה הקרובה:
(בניגוד לנוהג, אני לא אכתוב מי יהיו החמישייה הצפוייה. אני מחזיק אצבעות לחמישיית הרכזים –
נייט, בלדסאו, ברבוסה, יוליס וגודווין!)
נייט, בלדסאו, ברבוסה, גודווין, יוליס, בנדר, דאדלי, פי ג'יי טאקר, אלכס לן, כריס האמפריז, מרקיז כריס, בוקר, טי ג'יי וורן, אלן וויליאמס.

(אני מקווה שלבנדר יהיו כל הסיבות שבעולם להמשיך לחייך גם בסוף העונה!)

(לשחק עם דרגן, לסיים במרתף. תכנית המשחק של הסאנס לעונה הקרובה?)

אז איך עונת 2016/7 תראה?
לא צריך עין מיומנת בשביל לזהות שהסאנס הם לא ממש קבוצה טובה.
זה לא שאין שחקנים טובים –
כאלו יש, ואפילו לא מעט מהם.
אבל –
אין שחקן שיכול לקחת את הקבוצה על הגב.
ואין איזון. בכלל.
יש המון גארדים, וזהו, פחות או יותר.
כך שעם הסגל הקיים, קשה לראות את הסאנס מסיימים את העונה עם יותר מ-30 ניצחונות.

אז איך נראה אוהד סאנס אופטימי?
35 ניצחונות, בנדר מפתיע את כולם לטובה, בוקר תופס את מקומו בחמישייה ומוכיח שהוא אול סטאר פוטנציאלי, נייט/בלדסאו לא נפצעים, ושומרים על ערכם כנכסים מועילים לטרייד אפשרי, והקבוצה זוכה לחיבוק גדול מאלילת המזל שמביאה לקבוצה את הבחירה הראשונה בדראפט.

(המציאות 101)

יש אוהדי סאנס שהם לא פסימיים?
התחזית הפסימית:
27 ניצחונות, בנדר מאכזב, בלדסאו שוב נפצע, נייט שוב נפצע, בוקר מחטיא ללא סוף,
והקבוצה זוכה ליריקה בפנים מאלילת המזל, ונופלת למקום ה-7 בדראפט
(שם היא בוחרת בעוד רכז…)

(בתמונה: מקדונו, ה-GM האגדי של הסאנס, הוגה רעיון 'חמישיית הרכזים' המהפכני!)

נעזוב את ארץ הפנטזיות, מה באמת יש לסאנס לעונה הקרובה?
כאשר מנסים לזהות מה חושבים בסאנס, מה התכניות שלהם לעתיד,
מגלים תמונה עמוקה יותר מרק הרוסטר:
קודם כל מצב הפיירול –
לסאנס יש כרגע רק 79.9 מיליון דולר בחוזים מובטחים. כמעט 5 מיליון מתחת לרף המשכורות המינימלי שקבוצות צריכות לשלם (84.7 מיליון דולר)
כך שיש להם גמישות אדירה מתחת לתקרת השכר (הם יכולים להגיע לקיץ הקרוב עם 32 מיליון "לבזבוזים")
בנוסף, לסאנס יש את סגל השחקנים החמישי הכי צעיר בליגה (גיל ממוצע של 25.3).
ואולי הכי חשוב – לסאנס יש חוזים נוחים במיוחד.
אריק בלדסאו, ברנדן נייט, טייסון צ'אנדלר, דאדלי – כולם חתומים לפחות ל-3 השנים הקרובות, כולם חתומים בחוזים על סכומים שהגבוה בינהם הוא 15 מיליון (בלדסאו)
לאור הקפיצה בסכומים בשוק השחקנים החופשיים, אלו קלפי מיקוח נהדרים לטריידים.
ויש לזכור שלקבוצה הרבה שחקנים צעירים שבהחלט מסוגלים להתפתח לשחקנים מועילים בליגה, כולם על חוזי רוקי.

תכנונים זה סבבה. אבל מה יש מבחינת חומר שחקנים?
אריק בלדסאו. כשהיה בריא הוא זכה לכינוי "לברון הקטן". מדובר על שחקן שקלע בעונה שעברה יותר מ-20 נק' למשחק, ושנחשב למגן אחד על אחד ברמה הגבוהה ביותר.
פי ג'יי טאקר. שחקן קשוח שיודע לעלות מהספסל ולשנות משחקים. הדרך שלו להשפיע על המשחק היא לא רק דרך ההתקפה, אלא בעיקר דרך ההגנה –
הוא שומר מעולה, הוא קשוח ביכולתו לעבור חסימות, הוא תורם המון בריבאונד.
ברנדון נייט. פליימייקר אמתי. אולי היחיד בקבוצה. 19.6 נק', 5.1 אס'. שחקן עם יד לא רעה בכלל מבחוץ, בעיקר בקאץ' אנד שוט – אז הוא קולע יותר מ-40% משלוש.

ג'רד דאדלי. אולי היחיד בקבוצה שיש לו את השלוב הכל כך מבוקש – 3&D
הוא קולע כמעט ב-40% מהשלוש, הוא נייד מאוד, והוא יודע לשמור היטב על הפרימטר.
כל אלו לצד ניסיון (מצרך שחסר מאוד לקבוצה), הופכים אות לאחד השחקנים החשובים בקבוצה.
דווין בוקר. הוא פתח את העונה קצת בגמגום (לא שזה ממש מפתיע, הוא היה השחקן הצעיר בליגה),
אבל אחרי האול סטאר נתן קפיצה ביכולת שעוררה הרבה אופטימיות בקבוצה –
19.2 נק', 4.1 אס'. אחרי האול סטאר הוא כמעט והכפיל את תפוקתו בנק' ואסיסטים.
לארל ווטסון היה תפקיד לא קטן בהקניית הביטחון שכל כך דרוש לשחקן צעיר בליגה,
ובסאנס מקווים שהעונה הוא ימשיך בגרף ההתקדמות.
(זה נכון שליגת הקיץ היא לא מדד ממשי לכלום, אבל בכל זאת – בליגת הקיץ הוא היה ברמה אחת לפחות מעל שאר השחקנים)

אז התחזית הראלית היא?
35 ניצחונות, פחות פציעות מבעונה שעברה, חלק מהרוקיס מפתיע לטובה (יוליס, מרקיס), חלק מאכזב (בנדר), בוקר הופל לשחקן חמישייה לגיטימי בליגה,
והקבוצה מקבלת את הבחירה הרביעית בדראפט (שוב. יש איזה אירופאי גבוה שיודע לקלוע מבחוץ?…)