רוקי מרציאנו (שנולד Rocco Francis Marchegiano ב- לספטמבר, 1923) היה אחד מאלופי העולם הגדולים ביותר במשקל כבד. ברוב אתרי האגרוף היקרתיים הוא מדורג בד"כ בין חמשת האלופים הגדולים ביותר, וכמעט ללא יוצא מן הכלל האלוף הלבן הגדול מכולם.
הוא החל להתאגרף ב-1947, ופרש ב-1956. היה אלוף העולם מ-1952 עד פרישתו עם ניצחונות על כמה מגדולי המתאגרפים ב'כבד' כג'רסי ג'ו וולקוט, רולנד לה סטרזה, אזרד צ'ארלס, דון קוקל, וארצ'י מור.
לא היה כל חן באיגרוף שלו, אבל היו לו שלושה דברים: אחת הימניות ההרסניות בתולדות האגרוף, סנטר שכונה "IRON CHIN", ואגרסיביות אופטימלית שגרמה לו להתקיף ולהתקיף ללא מנוח, ולא לתת ליריבו שניית מנוחה. הוא היה מכונת אגרופים.
היחס שלו של "נוק אאוט" ל-"ניצחונות" הוא הגבוה בין כל האלופים – 87.75%, הווה אומר שכמעט את כל ניצחונותיו הוא ניצח בנוק-אאוטים. ניצחונות בנקודות לא עניינו אותו.
הקרב על אליפות העולם בפילדלפיה היה נגד האלוף ג'ו וולקוט ב24 לספטמבר 1952.
וולקוט, אחד האמנים במשחק האגרוף השכיב את מרציאנו כבר בסיבוב הראשון והמשיך לצבור נקודות. כך נמשך הקרב: וולקוט צובר נקודות בג'אבים ובאגרופים לגוף כשמרציאנו מחפש רק את הלסת של וולקוט.
בסיבוב ה-13 וולקוט מעמיד שוב פנים כאילו הוא נפגע. זה היה סימן ההיכר הידוע שלו לשחק אותה כגרוגי פגוע, ואז להפתיע את המתאגרף "המרחם" עליו כאילו בחבטה ישר ללסת. הטריינר של מרציאנו הזהיר אותו לא להתרגש מההצגות של וולקוט.
בסיבוב ה-13 מרציאנו שלח את ההוק הימני המפורסם שלו ישר ללסת האוייב.
וולקוט מיד התקפל ונעמד על ברכיו כשזרועותיו אוחזות בחבלים.
מהמצב הזה הזהירו את מרציאנו. וולקוט השתמש בפוזה הזאת כמה פעמים ולפתע התרומם להחטיף את 'מכת המוות'.
מרציאנו שלח כאן את האגרוף שעד היום מתווכחים עליו בעולם האגרוף אם לא היה צריך לפסול אותו בגללו. אתם יכולים לראות זאת בברור בוידיאו. הוא כאילו אמר לוולקוט עם האגרוף המאוחר שלו, "זה ככה סתם למנה אחרונה, רק למקרה שאתה משחק אותה פגוע". יכול להיות שוולקוט היה מחוסל בכל מקרה, אבל את זה לא נדע לעולם.
מרציאנו טען אחרי הקרב שהשופט לא שלח אותו לפינה הנייטרלית אז עבורו זה היה "FAIR GAME".
כך או כך, וולקוט לא קם עד לספירה ל- 10.
בזמן שהקרב הופסק בנוק-אאוט, וולקוט הוביל בנקודות 8-4, 7-5, 7-4.
*
מה עוד קרה היום לפני…
2006: דוד אורטיז משווה את שיא ההום ראנס של בייב רות' במשחקי חוץ מ-1927 – 32HR.
1998: תום גורדון הרד סוקס עושה את ה-SAVE ה-42 הרצוף שלו.
1988: בן ג'ונסון מנצח את 100 המטרים ריצה באולימפיאדת סיאול, נצחון שבוטל 3 ימים אחרי בגלל שימוש בסטרואידים.
*
*
1982: בורן בורג מודיע על פרישה מטניס בגיל 26.
1979: פיט רוז חובט מס' 200 זאת הפעם העשירית, ושובר את שיאו של טיי קוב שעשה זאת רק 9 פעמים בתשע עונות שונות.
1974: אל קליין משיג חבטה מס' 3,000. הוא יפרוש בסוף העונה עם 3,007 לקריירה.
1957: ברוקלין דודג'רס משחקת את משחקה האחרון ב'אבטס פילד' בנצחון על הפיירטס 0-2, יום שייזכר כאחד הימים העצובים ביותר בתולדות ברוקלין.
1938: הטניסאי דון באדג' מנצח את הגראנד סלאם הראשון בטניס.
אשך טמיר המקורי
24 ספט 2016 06:19:09תודה רבה.
אם נחבר את כותרת הפוסט לכותרת פוסט אחר בשורה הראשונה, ייצא לנו: "היום לפני 4 שנים: בוש משכיב את לברון עם מהלומה אסורה".
רועי ויינברג
24 ספט 2016 09:31:56🙁
גיא
24 ספט 2016 06:59:42חסרה השורה המדהימה ביותר מהקריירה של רוקי מרצ'יאנו –
49 קרבות, 43 נוק אאוטס, 0 הפסדים.
7 – 0 בקרבות אליפות (הקרב נגד ווילקוט היה הראשון מה-7)
ברוך רובין
24 ספט 2016 11:38:19המצאגרף המלהיב ביותר, והטוב ביותר לדעתי (לא אהבתי כלל את הסגנון ההגנתי של עלי, ולמייק טייסון לא היה את השכל לנצל את כישוריו, מיתוויר שלט בענף שנמצא בירידה+סגנוו הדנתי ומחושב).
43 נוקואוט מספר שלא יאמן 49 נצחונות 0 הפסדים.
אפלטון
24 ספט 2016 17:41:07אני יודע שרבים מחשיבים את מרציאנו הגדול מכולם, אבל משום מה, בעיקר בגלל התקופה שבה שיחק, כל כך קשה לי להאמין שכל הקרבות שלו לא היו מכורים. השחורים היו עדיין ללא כוח והשפעה, המאפיה האיטלקית שלטה… בקיצור, כוכב איגרוף ממוצא איטלקי נראה לי חשוד ביותר
מנחם לס
25 ספט 2016 03:35:40ידוע שניסו לעשות דילים דרכו והוא דחה הכל.
ori88
25 ספט 2016 15:49:26לא היכרתי את "האגרוף הלא חוקי" של מרציאנו. סיפור תענוג.
נראה כמו אגרוף "בקטנה" ולא הסיבה לנצחון