על ערב היכל התהילה / הגולש רביד רייכמן

**********

רביד רייכמן, בן 24, עורך בעמוד הפייסבוק "שקר הסוכן, הבל הפרשן" ועובד ברשת השעונים אמבוס.

**********

איך אפשר לסכם ערב שלדעתי ייזכר כאחד מרגעי הכניסה להיכל התהילה המרגשים ביותר. היום שבו נכנסים להיכל התהילה גם יאו מינג, גם אלן אייברסון, גם שאקיל אוניל וגם הכדורסלנית האמריקאית הראשונה שחתמה על חוזה עם ליגת ה-wnba שריל סוויפס, חייב להיות יום מיוחד. הטקס התחיל עם נאום של יאו מינג שעלה לבמה ביחד עם דיקמבה מוטמבו, ביל ראסל וביל וולטון.

screenshot_4

יאו נאם במשך דקות ארוכות נאום באנגלית מרהיבה, בנאום זה הודה לכול אדם אשר פעל ועזר לו להגיע לאן שהוא הגיע, מהמאמן הראשון ועד לקומישינר של הליגה בעבר דיוויד שטרן, יאו מינג לדעתי האישית היה סנטר שיכל לעשות הרבה יותר בליגה אילולא הפציעות הקשות, סנטר עם יד רכה והתמצאות בצבע, למרות שנראה יחסית רך הוא היה חזק מאוד פיזית ועם השנים גם פיתח רוחב ומסה בעזרת אימונים קשים.

מינג, מעבר להיותו שחקן אדיר, היה השחקן הראשון שפתח באופן מוחלט את השערים לאחת המעצמות הגדולות בעולם, הלא היא סין, וגרם לכך שמיליוני סינים יהיו מרותקים למסכי הטלוויזיה ולערוץ ה-nba, דבר שכמובן תרם כלכלית רבות גם לזכויות השידור שהיום מרקיעות שחקים וגם למכירה של מוצרים נלווים.

לכן, ללא ספק יאו מינג ראוי להיות בהיכל התהילה לא רק משום יכולותו על המגרש אלא גם משום האדם שהוא. אופיו העדין והנעים ביחד עם חזון פילנתרופי גרמו לו להגיע לרמה של כמעט "מלך" בסין.

לאחר המונולוג המרגש של יאו מינג עלו עוד רבים וטובים לבמה, חלק מהאנשים אשר קיבלו את הפרס אינם עוד בחיים ולכן בני משפחותיהם עלו וקיבלו את הפרס בשמם. אדם אשר עלה לבמה ולדעתי נאם בצורה מרגשת ביותר היה טום איזו, מאמנה של מכללת מישיגן סטייט שתחת פיקודו צמחו שחקנים כמו סטיב סמית ודריימונד גרין. טום דיבר רבות על החשיבות של הקבוצה, על ללמוד להיות חלק ממשהו גדול יותר מעצמך ועל כוח הרצון וההתמדה, נאום מרגש שלדעתי כל מאמן יכול ללמוד ממנו.

עכשיו הגענו לחלק המרגש באמת. אלן אייברסון. "התשובה" הוצג לעלות לבמה, ומרגע זה כל המצלמות וכול העיניים היו נשואות אליו. אוהדים רבים הגיעו לטקס המכובד וברגע הראשון שצמד המילים אלן ואייברסון נאמרו, דמעות החלו לזלוג מעיניו של האמ.וי.פי לשעבר והקהל פשוט עודד אותו בצורה שלא נראתה כמותה.

אלן, בהיותו אלן, עלה לבמה כשהוא מלווה בג'וליוס "דוקטור ג'יי" אירווינג, במאמנו לשעבר במכללות ג'ון תומפסון ובלארי בראון (מאמנו בפילדלפיה). אייברסון, כנראה, לא הגיע עם נאום מוכן אלא עם דף מלא בשמות של אנשים שעזרו לו להגיע לאן שהוא הגיע. כבר בתחילת הנאום הארוך (אך מרגש) אלן רעד מהתרגשות וקולו נשבר פעמים רבות.

התשובה התחיל בתודה לאל שעזר לו להגיע לאן שהגיע, תודה למשפחה שלו, לילדיו, לכול השחקנים ששיחקו איתו במשך הקריירה, לאנשים נוספים שעמדו לצידו במשך התקופות הקשות. A.I ללא ספק הביא מימד חדש לכדורסל האמריקאי, הוא היה שחקן שבמשך 48 דקות על המגרש נתן מעצמו 200 אחוז, שחקן בגובה מטר ושמונים שנכנס לאזור הצבע פעם אחר פעם, קיבל מכה, והמשיך לקום כאילו לא קרה כלום. אלן אייברסון גרם לכולם להאמין שהם יכולים להיות שחקנים בליגה הטובה בעולם.

האחרון שעלה לבמה המכובדת היה שאקיל אוניל הידוע בכינויו הרבים (סופרמן, שאקטוס, ביג דיזל, שאק ועוד רבים). שאקיל ללא כל עוררין הוא השחקן האיכותי ביותר שנכנס להיכל התהילה השנה (3 פעמים MVP גמר, 4 אליפויות, פעם אחת MVP). הביג אריסטו נבחר בשנת 1992 במקום הראשון בדראפט ומהרגע הראשון היה ברור לכולם שהגיע לליגה מפלצת דומיננטית.

שאק, במהלך הנאום המשעשע והמרגש, נגע בנושאים רבים. החל מההתחלה הקשה כילד לאם חד-הורית ועד לישיבות הארוכות עם פיל ג'קסון במשרד. שאקיל הוא אחת הדמויות האהובות עליי ביותר. שחקן בעל שליטה אבסולוטית בצבע שברגע שהכדור הגיע אליו רוב הסיכויים שזה היה נגמר בנקודות. הוא היה כל כך חזק שלפעמים היו עושים עליו עבירות מכוונות והשופטים פשוט לא היו שמים לב לכך עקב העמידה האיתנה שלו והיכולת לסיים מתחת לטבעת.

שאקיל אוניל גרם למאמנים רבים לחשוב כיצד להתמודד איתו ובסופו של דבר הגיעו למסקנה שהדרך הטובה ביותר היא לעשות עליו עבירות מכוונות אל מול עייני השופט. עבירות אלה שלחו את שאק לקו העונשין שכידוע לכם היה גרוע מאוד משם (ממוצע קריירה של 52.7% מהקו). במהלך הנאום שאק אמר שהוא קיבל הצעה מריק בארי להתחיל לזרוק "זריקת סבתא" מהעונשין, אבל שאקיל לא הקשיב להצעה זו.

איך אפשר בלי כמה מילים על קובי, השותף של שאק ל-3 אליפויות ולריב מתוקשר. אוניל אמר משפט שיכנס לפנתיאון: "קובי דחף אותי להיות הכי טוב שאני יכול להיות וגם דחף אותי החוצה מהקבוצה, למיאמי".

על שאקיל יש אין ספור סיפורים ורגעים מצחיקים, חשובים, מרגשים ובלתי נשכחים ואפשר לעשות ספר עבה במיוחד רק על מעלליו בליגה. לסיכום, אין ספק שהטקס והנאומים רק הבליטו את האופי של השחקנים על המגרש ומחוץ למגרש.

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 14 תגובות

  10. תום

    11 ספט 2016 14:36:37

    שאקיל הצחיק – בעיקר בסיפורי הילדות, ובעקיצות של פיל ג'קסון ההיפי וקובי הנחש.
    אייברסון ריגש וריסק. הסיפור על אמא שלו שמתדפקת על דלתות הקולג'ים כדי שיתנו לו מילגה לאחר ההסתבכות הפלילית היה מדהים.
    יאו מינג דיפלומט ועושה רושם של אדם צנוע וסופר נחמד.

    משום מה עיקר המחשבות שלי אח"כ היו על המשפחה מסביב שצריכה לדאוג להכל בזמן שהשחקן מטייל ברחבי ארה"ב.
    הנשים שמנהלות את כל המשפחה והבית (עם המון כסף לבזבז, זה כן) והילדים שתכלס לא ממש רואים את אבא שלהם רוב הזמן.
    במקרים של שאקיל ואייברסון היה ניכר שהם התברכו בהורים מדהימים, שאם לא הם מי יודע איפה היו מסיימים – בכלא או ברחוב.

  12. הברון מקריית אקרון

    11 ספט 2016 22:02:13

    יופי של כתבה! ערב ענק ושחקנים גדולים! הנאום של שאקיל הוא אחד הנאומים הכי טובים שאני אישית ראיתי בכל טקס שהוא! פשוט האנטרטיינר הכי גדול בתולדות הליגה!

כתיבת תגובה

סגירת תפריט