שם הקבוצה: ברוקלין נטס

בעונה האחרונה: 21-61 (25.6% הצלחה) והמקום ה-14 במזרח, שלא הוביל לפלייאוף.

אולם: ברקליס סנטר, 18,103 מקומות. 83.6% תפוסה בעונה האחרונה (מקום 25 בליגה).

מאמן / עמרי הלוי (קטע זה, וקטע זה בלבד, נכתב על ידיו): קני אטקינסון, שנה ראשונה בתפקיד. עבד בתור מאמן פיתוח שחקנים ביוסטון, עוזר מאמן בניקס ולאחר מכן עבד בתור 3 שנים כעוזר המאמן הבכיר של מייק בודנהולצר באטלנטה. אטקינסון נחשב לאחד מעוזרי המאמנים הטובים בליגה ומתמחה בפיתוח שחקנים, מה שיכול להתברר כבדיוק מה שברוקלין צריכה.

שחקנים שהגיעו: ג'רמי לין (שחקן חופשי, משרלוט), טרבור בוקר (שחקן חופשי, מיוטה), רנדי פוי (שחקן חופשי, מאוקלהומה סיטי), לואיס סקולה (שחקן חופשי, מטורונטו), גריוויס ואסקז (שחקן חופשי, ממילווקי), כריס לאברט (הבחירה ה-20 בדראפט), אנטוני בנט (שחקן חופשי, מטורונטו), ג'ו האריס (שחקן חופשי, מקליבלנד), איזייאה וויטהד (הבחירה 42 בדראפט).

שחקנים שעזבו: ג'ארט ג'ק (נחתך מהקבוצה וחתם באטלנטה), ת'דאוס יאנג (הועבר בטרייד לאינדיאנה תמורת הבחירה ה-20 בדראפט), מרקל בראון (שחקן חופשי, עבר לקליבלנד), סרגיי קרסקב (שחקן חופשי, עבר לזניט סט פטרסבורג), וילי ריד (שחקן חופשי, עבר למיאמי), שיין לארקין (שחקן חופשי, עבר לבסקוניה), דונלד סלואן (שחקן חופשי, עבר לגואנדונג בסין).

חמישייה: ג'רמי לין, בוז'אן בוגדנוביץ', רונדה הוליס ג'פרסון, טרבור בוקר, ברוק לופז.

פריוויו: ברוקלין נטס מודל 2015/16 הייתה קבוצה עגומה במיוחד. בחודשים הראשונים של העונה הם היו קבוצה חלשה שדרכה במקום עם ג'ו ג'ונסון ככוכב המרכזי, וג'ארט ג'ק בתור הרכז הפותח. בשלב מסויים הם השתפרו, טיפה, והגיעו למאזן 10-23, אבל אז ג'ק נפצע וגמר את העונה.

בדיעבד, זה היה הדבר הכי טוב שקרה לברוקלין העונה. לא בגלל שאחרי הפציעה הם זכו בבחירת דראפט גבוהה (רוב בחירות הדראפט שלהם בשנים הקרובות הועברו לבוסטון במסגרת הטרייד של פול פירס וקווין גארנט מ-2014), אלא בגלל ששבוע אחריה מיכאיל פרוחורוב החליט לנער את הספינה. חלומות האליפות ב-5 שנים, ההבטחה של הבעלים הרוסי לאוהדי ברוקלין בעת רכישתו, נגוזו, והוא פיטר את מנג'ר ברוקלין, בילי קינג, ומאמן הקבוצה ליונל הולינס.

במקומם הגיע יוצא הספרס (כשחקן וכחבר בצוות הניהול), שין מארקס. מארקס עשה את ההחלטה הנכונה ביותר בהתחשב במצב של הנטס מבחינת בחירות הדראפט, פנייה למשאבי כישרון אחרים. הוא החליט להתמקד בפיתוח שחקנים, מה שבא לידי ביטוי בהקמת קבוצת די-ליג, ובמציאת כישרון באירופה (טרן לנגדון ומייק באטיסטה, צמד אגדות יורוליג בדימוס, עובדים היום בקבוצה כעוזר מנג'ר ועוזר מאמן בהתאמה).

הדבר המרכזי שקרה בקיץ של ברוקלין היה השינוי בצוות האימון. אטקינסון גם קשור לספרס (היה עוזר מאמן של בודנהולצר, 19 שנה עוזר מאמן בכיר של פופוביץ') וינסה להביא את בשורת המשחק הקבוצתי לברוקלין. מעניין לראות איך זה יסתדר עם הדינוזאור בצבע של הנטס, ברוק לופז. לופז לא נייד במיוחד ורחוק מאוד מאל הורפורד, הסנטר של אטקינסון באטלנטה.

מעבר לזה, ברוקלין עשתה הרבה רכישות בשוק השחקנים החופשיים. חלקן ללא סיבה ברורה במיוחד בהתחשב בכיוון של המועדון (לואיס סקולה בגיל 36), חלקן ניסיונות להוציא מים מהסלע (אנטוני בנט, בחירה מספר 1 בדימוס ובאסט מהדהד) וחלקן החתמות הגיוניות מאוד. הראשונה שבהן היא ג'רמי לין. אחרי שנים עגומות, בלשון המעטה, ביוסטון ובלייקרס, לין נראה בשרלוט כשחקן חדש ונשק יעיל מהספסל שעשה צרות למיאמי בפלייאוף.

פה, לראשונה מאז הלינסנטי, הוא מקבל קבוצה משלו. נכון שיש את לופז ועוד כלי התקפה אחרים כמו בוז'אן בוגדנוביץ', אבל כולם יהיו תלויים בלין. עליו הקבוצה תקום ותיפול. הוא הראה כבר שהוא יכול ליצור מצבי זריקה, מה שיהיה שימושי במיוחד לגארדים השונים של הנטס, והפיק-נ'-רול של הצמד ברוק-לין יהיה אחד המהלכים שירוצו הכי הרבה פעמים העונה. המחליף שלו, גריוויס ואסקז, עושה אותו דבר בגדול ומסדר מצבי זריקה לחבריו לקבוצה. השניים לא יקלעו הרבה (בעונה האחרונה קלעו ביחד 17.4 נק' בערב), אבל כן ימצאו את החברים שלהם לקבוצה.

מי שיהנו מזה במיוחד הם השוטינג גארדס של הנטס. בין אם זה בוז'אן בוגדנוביץ', שחקן החמישייה של הנטס שבעונה האחרונה קלע 11.2 נק' למשחק ויהנה מריווח משחק אפקטיבי, או רנדי פוי, שחקן קצה ספסל לא רע בכלל שנתן עונה חלשה יחסית. על הנייר, בוגדנוביץ' ולין מתאימים אחד לשני. הם קצת מזכירים את ג'ף טיג וקייל קורבר, כמובן שחלשים בהרבה. אם בוגדנוביץ' יהפוך לשחקן של 15-20 נקודות למשחק זאת תהיה הצלחה פנומנלית.

יחד עם שניהם יש עוד גאנר, שין קילפטריק שמו, שהיה טוב בגארבג' טיים של סוף העונה שעברה והעונה יוכל להיות ג'וקר שיעלה ויקלע בדאבל פיגרס במשחק רנדומלי כלשהו. מלבדם, יש עוד שני גארדים: כריס לאברט ואיזייאה וויטהד, צמד הרוקיז של הנטס. הם לא צפויים לתרום יותר מדי העונה. הם כנראה יקבלו הרבה דקות די-ליג כדי לתרום יותר ב-2017/18, כשבאמת יהיה לברוקלין סיכוי להגיע לאן שהוא.

הסמול פורוורד של הנטס צפוי להיות רונדה הוליס ג'פרסון. RHJ נתן עונת רוקי טובה עם הגנה חזקה עד שנפצע אחרי 29 משחקים, והוא אולי הפרוספקט המסקרן ביותר של ברוקלין. אין לו קליעה כרגע (28.6% מהשלוש אשתקד), אבל אולי עוד כמה שנים הוא להיות יופי של glue guy שמשלב שלשות והגנה. יש לו מיד ריינג' לא רע בכלל (40.6% בטווח של 16 עד 24 פיט, כשהוא זרק משם קצת יותר מפעם במשחק), וגם הוא יוכל להנות מההגעה של מנהל משחק כמו לין.

השנה הפאוור פורוורד של ברוקלין לא יהיה ת'דאוס יאנג, שהועבר לאינדיאנה תמורת הבחירה ה-20 בסיבוב הראשון, אלא טרבור בוקר. בוקר אחראי לאחד הסלים הגדולים של השנים האחרונות, ממסירה של ג'ו אינגלס הגדול, והוא פאוור פורוורד בינוני שנותן הספק של פאוור פורוורד ממוצע, קצת פחות מ-6 נק' ו-6 ריב' ב-20 דקות. הוא בחירה סבירה לעמדה הזאת, אבל הוא לא האיש המעניין שברוקלין הביאו בעמדה הזאת.

זה לא לואיס סקולה, שבא לעונת פרישה בתפוח הגדול, אלא הפאוור פורוורד השני שבא מטורונטו, אנטוני בנט. בנט יוכל להשלים טוב את לופז בתור שחקן שמרווח את המגרש ונהנה מהמסירות של לין, אבל הוא ממש לא הרשים בכל אחת מהתחנות שלו בליגה. הבחירה הראשונה בדראפט 2013 נאבק בתדמית הבאסט, ויכול להיות שברוקלין היא התחנה האחרונה שבה באמת יהיה לו צ'אנס לעשות משהו. יש רק 2 עמדות שברור לחלוטין מי יפתחו בהן (ברוק ולין), והוא יוכל להשיג מקום בחמישייה ולהראות את הפוטנציאל שבגללו הוא נבחר כל כך גבוה. זה אולי הסיפור הכי מעניין בנטס העונה.

עמדת הסנטר, כמובן, תהיה של ברוק לופז. לופז הוא מפלצת פוסט-אפ ואול-סטאר לשעבר, אבל לא בדיוק הביג-מן המודרני המושלם. עדיין, הוא שחקן של 20 נקודות למשחק והשחקן הכי טוב בנטס הזאת. הוא הפרנצ'ייז פלייר, ויוכל להנות מלשחק עם פוינט גארד ברמה גבוהה.

מבחינת התחזית, אין יותר מדי מה להגיד על הנטס. אף אחד לא חושב שהם יגיעו לפלייאוף, לא במזרח הזה, אבל גם לא בטוח שהם הקבוצה הכי חלשה בקונפרנס. התחזית האופטימית, בגבולות ההיגיון, היא עונה של 30-35 ניצחונות והנחתת שחקן חופשי בולט (פול מילסאפ?) בקיץ. התחזית הפסימית היא עוד עונה של 20 ניצחונות ומתן בחירת דראפט טופ 3 לסלטיקס.

אבל האמת, כמו תמיד, באמצע. אני חושב שתהיה להם עונה של 25-30 ניצחונות, מקום 13 במזרח וקצת יותר אופטימיות לקראת הקיץ הבא. בנייה מחדש לוקחת זמן.