כמי שגר במפרץ ומחויב כדרך חיים לאהוב את האנדרדוגים, הקבוצה הראשונה שלי היא האוקלנד ריידרס. עיר קשוחה, סמל קבוצה מעולה, אוהדים פנטיים, בעלים קמצן. שילוב מנצח בשבילי לאהוד. רק חסר האדום.
אולם, החיים לימדו אותי שאני צריך להיות מציאותי ולכן למצוא קבוצה שנייה, קבוצת גיבוי, כמו שאוהדי נבחרת ישראל מוצאים לעצמם בכל טורניר גדול (אצלי הפילגש היא נבחרת אנגליה, מה אגיד – אני לא חזק בלבחור קבוצות תחרותיות). החיפוש, לפעמים מעניין יותר מהתוצאה. אין לי הסבר מסוים לגבי הקבוצות, זו אהדה, הכל רגשי ומקרי. אז בכמה נקודות מהירות, אני מציג בפניכם את הניסיונות שלי לבחירת הפילגש או קבוצה נוספת, פוליאמוריה מאוד באופנה כיום.
נבחנו ונפסלו במהירות:
סיאטל – כמה שאני אוהב את פיט קרול! לא רק מאמן מבריק אלא גם אישיות ועוד עם פרופורציות לחיים. עד היום הבלאגן שהוא השאיר במכללות ניכר והשיטה והקשיחות שיש בסיאטל הן תענוג. אבל… קבוצה חזקה מידי (בכל זאת, אוהד הפועל אנוכי) ווילסון דתי מידי (חיכית עד החתונה??) והעיר שלהם אחראית לסטארבקס.
פטריוטס – תום בריידי אחרי הרחקה. נקמני. עצבני. מה יהיה יותר מרגש ומעניין מזה? אבל… נו באמת, זאת מכבי תל אביב של ה NFL.
באפלו בילס – חיבת ילדות ללוזרים החביבים שהפסידו ארבעה סופרבולים ברצף וממשיכים בשירי דיכאון עד שכוחות הרשע של הקבוצה מניו אינגלנד ייפרשו או יורחקו לנצח. אבל… באפלו בילס?? נו באמת, בשביל זה יש לי את הריידרס.
קולטס – כהרקולס בשעתו, וגם פייטון מאנינג, נראה שהקולטס משחקים משחק שונה לגמרי משאר הקבוצות ושמו – "זרוק ק"ב כביר למגרש בלי לתת לו כלים ו… נראה". זאת אומרת, אנדרו לאק, חתיכת ק"ב שהולך לאיבוד בחוסר היכולת הקיצוני לייצר סביבו מערך סביר. מעניין לראות את הרקולס משלים את המשימות שלו, אבל… לא מספיק בשביל לאהוב.
עדיין על השולחן:
פאקרס – קבוצה שהבעלים שלה הם האוהדים? הק"ב הכי מענג לצפייה בליגה? איך אפשר לא להיות בעד האורזים. שני הייל מארי שנה שעברה קיבעו את התחושה שרודג'רס הוא הדבר הכי כיפיי, בלתי צפוי ומתגלגל (בעיקר מחוץ לפוקט) שיש לצפות בו. כל משחק תענוג וגם מגיע לו סופרבול שני. בינתיים בסגל מלא, זו הקבוצה שהכי מענג לראות.
ג'איינטס – ישראלי אני, איך לא תהיה לי נטיית לב לניו יורק? ק"ב שהוא האח הפחות מוצלח ותמיד, תמיד עולה לשחק עם צ'יפ ענקי על הכתף. אודל בקהאם – שרק תפיסה שהוא יבצע עם האף ממש תרשים אותנו – את כל השאר הוא כבר עשה. החלפה חלקה (גם אם מאוחרת) של מאמן ותחושה של בנייה עקבית. ניו יורק נותנת הפעם תחושה מסוכנת של – "זו השנה שלנו" ולי זה מרגיש כמו הזדמנות אחרונה לאילי.
קארדינלס – קודם כל ולפני השאר, בגלל ברוס ארינאס. אגדה עם בארט או כל כובע אחר. האיש שפיו וליבו שווים ורפרטואר הקללות שלו מגוון יותר מאוכל אורגני בקליפורניה. התאהבתי בקרדינלס ובארינאס תוך כדי הצפייה בדוקו המופתי "all or nothing" שעוקב אחריהם במהלך השנה שעברה. הדרך המביכה שבה הפנט'רס ניצחו אותם בשנה שעברה אמורה לייצר מוטיבציה כמו גם הטירוף הרגיל של ברוס הגדול מכולם.
עד כאן נסיונותי. נתקעתי בצמצום לשלוש, אבל היי, אם כבר ריבוי אהבות – אז עד הסוף!
ולשלב השאלה הזהה – איך אתם בוחרים את פילגש הספורט שלכם? וכן, כל הצעה נוספת, תתקבל בברכה.
מולי
10 ספט 2016 12:24:13החלק המענג בהתמכרות לפילגש", הוא שזו התמכרות זמניתצ, כל עונה/קמפיין מחדש.
אצלי זה לרוב האופן בו תפישת המשחק שלהם מתאימה לזו שלי בעונה הנתונה.
אבל בהחלט יש מקרים בהם שחקן כלשהו קובע את הקבוצה.
אגב, אם כבר פילגש, למה שלא תיקח את הקדושים מניו אורלינס?
יוסי ברקלי
11 ספט 2016 00:21:24משהו בהבעה של דרו ברחז שאני לא יכול לסבול. שטחי משהו, אבל היי, עניינים שבלב.
Mbk
10 ספט 2016 12:39:08אני בוחר את הפילגש לפי כלל הרגש והאנדרדוג
בכדורגל הייתה לי פינה חמה לבני יהודה כקבוצה שהגיעה מרקע אחר
ב NBA אחרי הלייקרס הפילגש תהיה מערבית ( סאנס של ברקלי , OKC עם דוראנט , ובשנים האחרונות גולדן סטייט בגלל קארי )
ברוך רובין
10 ספט 2016 13:22:35אם הקבוצה לא תעבור ללאס ווגאס אתה כבר היום את הקבוצה עם הכי הרבה כישרון ופוטנציאל לעתיד בראשותם של אנדי קר, קאלי מק וקופר. הקבוצה הזאת הייתה הסוס השחור של העונה שעברה והסתכלה לכל קבוצה בלבן של העיניים, קבוצה כיפית מהנה חסרת ניסיון אבל עם פוטנציאל מזהיר. מה שיפה בספורט שאהדה מתפתחת ללא קשר למצב הקבוצה (אחרי זה מי היה אוהד את הניקס ואת הריידרס?) אני עברתי לניו יורק ב2012 והתחילה לי פינה חמה בלב לניקס.
יוסי ברקלי
11 ספט 2016 00:23:36הריידרס בהחלט בשנה שבה הם יכולים כבר להתחיל את הדבר האמיתי. המשחק הראשון קריטי. ניצחון על הסיינטס ואני חושב שאנחנו חזק למעלה. הפסד? העונה גמורה.
אפלטון
10 ספט 2016 13:45:44מעולה.
אצלי הפילגש ב-nfl היא הקולטס, בעיקר ורק בגלל לאק.
גרין ביי היו חייבים להיות אצלי בראש מכל הסיבות שבעולם (האוהדים, החיבה לוויסקונסין, אופי של קבוצה הכי מטריפה בליגה) אבל משום מה לא מצליחים להיתפס. כשאין כימיה אז אין כימיה, מה לעשות. 😉
מנחם לס
10 ספט 2016 16:53:26רק הג'איינטס. תמיד, ועד הסוף
יוסי ברקלי
11 ספט 2016 00:24:24אין כמו אילי (לטוב ורע)
גיא
10 ספט 2016 16:55:39לשמחתי, מאז שאלווי לקח את המושכות, אין לי צרך בפילגש.
אבל אם היית צריך להמליץ על מישהי שהיא גם מושכת (אבל לא יותר מדי), גם מעניינת (אבל בדרך הכי בלתי צפויה שיש), ובעיקר –
ללוות אותה זה סוג של רכבת שדים,
זו יכולה להיות רק אחת מ-2 קבוצות:
הקרדינלס והג'איינטס.
יוסי ברקלי
11 ספט 2016 00:25:31ג'ון אלווי מוכיח את עצמו כאחת מדמויות הספורט המשמעותיות ביותר. מה שהוא עושה בתפקיד הנוכחי הוא לא פחות מגאונות. גאונות שבאה אחרי קריירה של גאון.
p
10 ספט 2016 19:49:03לפני 4 שנים התחלנו לראות פוטבול עם חברים מהעבודה.
הייתי צריך לבחור קבוצה, מכיוון שמעבר לסטארבקס, סיאטל גם אחראית לג'אנר המוזיקה האהוב עלי (גראנג') הלכתי על סיאטל.
במקביל התחילו פאנטזי והיה לי את גראהם ובריז אז גם לניו אורלינס שמרתי פינה חמה בלב.
מאד מחבב את אוקלנד שלך. דרק קאר נראה מבטיח מאד.
גיא
10 ספט 2016 19:58:13העגלה של טמפה ביי ריקה למדי!
לידיעת הציבור
10 ספט 2016 21:19:59אין בתגובה זו כל גוון פוליטי שהוא.
מיותר לציין שאיני מאמין שבנימין נתניהו צריך להנהיג את עם ישראל. אבל:
המוסד למודיעין ול"תפקידים מיוחדים" כל-כך נואשים מפיון בירוקרטי שלא נשמע לקולם, שהם מוכנים להריץ את אהוד ברק ואת יאיר לפיד לראשות הממשלה ולו בכדי שהלזם יעתרו לבקשתם/תחינתם/הוראתם/פקודתם…
אם אתם חושבים שאתם חיים במדינה בירוקרטית עם הפרדת רשויות ועם איזונים ובלמים ועם עוד שלל חרטות מאין אלו, אז נכונה לכם – ה פ ת ע ה – ג ד ו ל ה .
ינון יבור
11 ספט 2016 15:35:07אני גם בהתלבטות.
אצלי הקולטס והפאקרס נכנסו לתפקיד