30-08-1966 — היום לפני יובל שנים – והיום (גם בספורט) / מולי

 

יובל שנים חלפו ביעף  מאז. לפני חמישים שנה הייתי ילד נמוך וצנום, תכף  בן שש, תכף מתחיל כתה א'. לקרוא, לא ידעתי עדיין כך שלא קראתי את "חדשות הספורט" של אותו יום, ה- 30-08-1966.

אליפות אירופה באתלטיקה היתה במוקד "חדשות הספורט" מה- 30-08-1966 והיו בה לפחות שלוש ידיעות עליה בהן אני מבקש להתמקד הפעם.

הראשונה בה אעסוק הודיעה על פרישתה של יולאנדה בלאש מאליפות אירופה באתלטיקה. לא ניתן נימוק לפרישתה של אלופת אירופה ואלופת העולם הרומניה. בהמשך הוזכרה גם פרישתן של ארבע אתלטיות רוסיות: האחיות פרס (בשל מחלת אימן) והאתלטיות שאלקנובה ואימקינה עקב פציעות.

המודעה השנייה המעניינת מביניהן היתה קצרה במיוחד והיתה לה כותרת חידתית מעט: "מה שבטוח".

גוף הידיעה הקצרה היה כדלקמן: "גם באליפות האירופית, כמו במשחקי הקיסרות בקינסטון, יהיה על הספורטאיות לעבור בדיקות רפואיות כדי לאשר שאכן הן ספורטאיות. אחת הסיבות הנפוצות לאי בואן של האחיות פרס, שאלקנובה, אימקינה וכן יולאנדה בלאש מוסברת בכך, שהן מסרבות להיבדק…"

באוגוסט 1966 הייתי בן שש כמעט, ואחרי שנה בה תפשו אותי שלל מחלות ילדות. המחלה שהופיעה בעיתוי הגרוע ביותר היתה כשיום לפני ליל הסדר "התבשרנו" שאני חולה בחזרת.

כמו ברוב המשפחות, ליל הסדר המשפחתי נערך בתורנות: לעתים אצל משפחת אבי, לעתים אצל משפחת אמי, ואצלנו בבית – אף פעם לא.

תורנות היא העיקרון גם באולימפיאדות, במונדיאלים, באליפויות עולם ובאליפויות יבשת. מאמר שלישי  בגיליון של היום לפני יובל שכותרתו "אתלטי אירופה מתכנסים בשמינית", מתאר את חזונו של ההונגרי סטנקוביץ, שהציע כבר בשנת 1926 להקים וליצור אליפות אירופה באתלטיקה. למרות שהוא נענה בשלילה הוא חזר וחזר על הצעתו עד שבמושב הפדרציה לאתלטיקה בברלין שנערך ב-  24/09/1933, קיבלה איטליה אור ירוק לערוך ניסיון חד פעמי בטורינו בשנת 1934. מאז האליפות נערכה שוב בפריז (1938) והתחדשה אחרי מלחמת העולם השנייה  באוסלו 1946 ומאז כל ארבע שנים בבריסל, ברן, שטוקהולם ובלגרד. בשנת 1966, אגב, אליפות אירופה באתלטיקה נערכה בבודפשט.

סמים הם לא עניין חדש, ישנן עדויות שכבר ביוון העתיקה נעשה שימוש בשיקויים שונים כדי לשפר את ביצועי הספורטאים. האם הצליחו בכך? לא בטוח. אבל לטעמי הרעיון המעניין ביותר בכל נושא הסמים בספורט היה להפוך את הנשים לגבריות כמה שיותר שכן אין עוררין על כך ששיאי הגברים במקצועות פיזיים דוגמת שחייה ואתלטיקה עולים על אלו של הנשים.

באולימפיאדת ריו 2016, להזכירכם, הורחקה כמעט כל נבחרת האתלטיקה של רוסיה עקב האשמות בסימום ברמה ממוסדת.

חזרת, למי שלא יודע, ששמה המדעי הוא Mumps, היא מחלה זיהומית נגיפית, הפוגעת בבלוטות הרוק ובבלוטות מתחת לאוזניים. לפני המצאת החיסון הייתה החזרת מחלה נפוצה בקרב ילדים.

ילד עם חזרת – מהויקיפדיה באנגלית.

התסמינים לחזרת לא קיימים בזמן הדגירה, אך כשהמחלה מתפרצת מופיע תחילה בדרך כלל חום גבוה, לפעמים 40 מעלות צלסיוס או יותר מלווה בכאבי ראש, ואז מופיעים נפיחות בבלוטות הרוק, בעיקר בלוטות מצד האוזן, וכאבי גרון.

ליל הסדר 1966 היה ליל הסדר היחיד בחיי אותו ביליתי מסומם. ה"סדר" של אותה שנה היה אמור להיערך בבית סבי וסבתי מצד אבי, אך מאחר ואני לא הייתי נייד בכוחות עצמי הוחלט להעבירו לביתנו.

לגבי הטיפול אומר לנו הערך בוויקיפדיה ש"אין טיפול רפואי למחלה. ההנחיה לחולים היא לנוח ולנקוט אמצעים למניעת הפצת המחלה בסביבתם. מומלץ גם לאכול מאכלים רכים, כדי להקל על כאב הלעיסה והבליעה. מומלץ לא לאכול מאכלים חומציים הגורמים לבלוטת הרוק להפריש רוק. אם הנפיחות כואבת, אפשר להיעזר ברטיות חמות. כמו כן, ניתן להשתמש במשככי כאבים."

מאחר ואני קדחתי מזה יומיים עם יותר מארבעים מעלות חום מלווים בכאבי גרון והתנפחויות כמעט היכן שרק אפשר, נתנו לי את משככי הכאבים שהיו נהוגים אז: טיפות אופטלגין ששנאתי בשל טעמן המר יחד עם הגוגל מוגל של סבתי מצד אבי ששנאתי עוד יותר.

גוגל מוגל, מספרת ויקיפדיה, הוא "משקה ביצים המשמש כתרופת סבתא במטבח היהודי וכקינוח במטבח הפולני." המשקה הזה שימש (והאמינו לי שעדיין משמש) כתרופה לכאב גרון, לשיעול, לצרידות ולהצטננות. גוגל מוגל, שתבינו, הוא מאכל עשוי חלמוני ביצים לא מבושלים מוקצפים עם חלב ודבש או סוכר. לחלב הייתי רגיש ודבש לא היה אצלנו, רק סוכר שלא הצליח להמתיק את שנאתי.

בימינו כבר כמעט ולא נתקלים בחזרת. לילדים ניתן חיסון נגד חזרת כחלק מן החיסון המשולש (חזרת-אדמת-חצבת). בניגוד לסמים ממכרים, מי שחולה בחזרת פעם אחת – גם אם לא קבל חיסון – לא יחלה בה יותר.

אני די בטוח שבדיעבד, גם אמי וגם סבתי לא היו מוכנות לעבור שוב ליל סדר שכזה. ראשית תכלית החל דיון בחלופות האפשריות. מהר מאוד התברר שמאחר ואי אפשר להזיז את הילד אל ה"סדר", חובה לכן להעביר את סדר הפסח אל הילד, כלומר אלינו הביתה.

ואז החלה ה"אופרציה".

נתחיל כמובן מכך ששגרת הניקיונות השתבשה לחלוטין בשל שינוי מיקום ה"סדר". פתאום היה צורך למרק את ביתנו הרבה מעל ומעבר לצחצוח הרגיל על מנת לעמוד באמות המידה של זוג הסבתות. לעשות זאת עם ילד חולה, קודח גונח ובנוסף עם עוד פעוט בין שנתיים שאין מישהו אחר שישגיח עליהם היה מעבר לכוחותיה של אמי, נוצר מצב בו  שתי סבתות (אחת רוסיה והשניה פולניה) ואימא אחת (צברית) החלו לנקות ולהשגיח – כל אחת בדרכה שלה כמובן…

מאחר ולא למשפחתי ולא לסבי וסבותיי לא היה אז  אוטומוביל, החל מצעד העברת המאכלים שהוכנו שבוע מראש מבית סבתי לביתנו, מרחק רבע שעה הליכה, בעזרת עגלת התינוקות של אחי שמולאה בסירים עטופים בשלוש שכבות ניילון צמודים לבלוק קרח ומכוסים היטב מחמת השמש האביבית.

אגב, אוטומוביל פירושו באנגלית "נע בכוחות עצמו" ולא אוטו מוביל אנשים וסירים של פסח…

ולבסוף הגיע ליל הסדר עצמו…

יש המון כתבות על סמים והשפעותיהם. לחלק מהם השפעות הזויות לחלוטין, עלי הצירוף של המחלה והתרופות יצר ליל סדר שהדרך היחידה להגדירו היא כהזוי לחלוטין.

נתחיל מזה שלמרות היותי ילד סבלתי משום מה גם מתופעה שאמורה להיות לגברים בוגרים בלבד. אני לא יכולתי לשבת בשל התנפחות מסיבית של זוג בלוטות שלי הממוקמות קרוב שאזור עליו יושבים. (רמז: אחד מאנשי המוות באתר הופס קרוי על שם בלוטה שכזו שלכל גבר יש שתיים ממנה).

כתוצאה מכך מוקמתי מחוסר ברירה במקום הכבוד שנשמר בד"כ לאבי: בדיוק מול  סבי שישב בראש השולחן. ולמה מחוסר ברירה? כי מרוב כאבים אני לא יכולתי לשבת, ולכן הביאו לראש השולחן מיטה כדי שאשכב ואגנח עליה.

לצערי, (ולמרבית תסכולו של אבי שהיה לו שמיעה אבסולוטית שדילגה עלי לחלוטין) אני הייתי האחראי הראשי למקצב הליווי לסדר, מקצב שליווה הן את השירים והן את הקראת ההגדה, מקצב קבוע שהורכב מגניחות הכאב שלי  ומאנחותיהן של אמי וסבותיי כאות השתתפותן בכאביי…

לדבר, כמעט ולא יכולתי, בטח לא לשיר. אחי, שהיה הצעיר במשפחה, היה אז בן שנתיים בלבד וכך היה עליו (ולא עלי) "לשיר" בעזרת המבוגרים את "מה נשתנה". אני תרמתי בעיקר את הגניחות בקצב הרצוי. בערך…

לצערה של אמי ולאסונן של סבותיי לאכול לא בדיוק אכלתי. הגוש בגרון והכאבים גרמו לכך שבקושי לגמתי מן מרק הקניידלך – בלי קניידלך כמובן. גם ככה הייתי קטן ורזה ולא בדיוק טרפתי ארוחות לתיאבון, אבל את האוכל של פסח דווקא אהבתי, במיוחד את העוף המיוחד של סבתי מצד אמי. הפעם כיכב ברמה העוף של סבתי מצד אבי, שהיה מדהים ביופיו, אך מאחר והוא הוכן ממתכון שדרש לפחות שלושה ק"ג שום על כל ק"ג של עוף, הוא בפשטות לא היה אכיל.

אני זוכר שחשבתי שבשנה הבאה כבר אוכל להבין את מה שכתוב בספר של ההגדה של פסח, זוכר את הצמרמורת שעברה בי כשסבי טבל את אצבעו עשר פעמים בכוס היין ואמר את עשר מכות מצריים, ובעיקר זוכר שקיוויתי שהבית שלנו מסומן, כי אני הרי הבן הבכור ואפילו ממש חולה…

התעצבתי כשפרעה אמר שצריך להרביץ ליהודים, ושמחתי הרבה יותר כשמשה נטמן בסירת קנים קטנה (reed = קנה סוף) ובת פרעה הצילה אותו.

בדקתי ולהפתעתי הנשיא הנוכחי של הסוכנות העולמית נגד סמים בספורט מאז 2014 הוא קרייג רידי (Reedie). פירוש המילה REED, למי שלא יודע,  הוא קנה סוף.

האמת היא שלמרות המחלה (ואולי כן בגלל התרופות) הרגשתי באותו ערב מרחף בעולמות אחרים. יש לשער שזו הסיבה שבאותו ערב לקחתי חלק בהגדה, כאילו הייתי בתוך חיזיון בלתי אפשרי, כאילו הייתי מסומם.

נ.ב.

סבתי ז"ל סיפרה לי ששתיתי אותו ערב ארבע כוסות עד תומן!

של תירוש…

 

ולמי שרוצה, קישור לחדשות הספורט מ- 30-08-1966

מולי

איש של מילים: כותב סדרתי, עורך, מתרגם ופילוסוף של ספורט. אפשר לראות חלק ממה שפרסמתי כולל קישורים ליומן הקורונה ורשימת פרסומים כמו "על ספורט ומהויותיו", "מסע בעקבות אוהדים", "ליקוטי ספורט" ו- "בלוז של תקוות ומורדות - סיפורי קבוצת הניו אורלינס פליקנס 2015-2017" ורבים אחרים... באתר: https://hamuli4u.wixsite.com/muli4u

לפוסט הזה יש 16 תגובות

  1. מקווה שהבראתה…. אתה מוזמן לבוא לסדר אצלי… יש מפה פרחים קניידלך והמון קוקטלים . ומדיניים. פעם אחרונה בחרנו את ה mvp של התנך . כולם אוהבים את משה אבל אני תמיד אהבתי את האקספלוסיביות והמזרח של יהושע. אבל ה mvp האמתי של הנך זה יוסף. הדמות שעברה את השינוי הכי גדול. האב טיפוס של היהודי שגם הנוצרים רואים בו בשר מבשרם . וזאת בלי להחליף מלה עם בורא עולם.

  2. לא הבנתי את המשפט: "רצו לבדוק שהן באמת ספורטאיות". היה ספק אם הן באמת נשים או שרצו לבדוק כמה טסטוסטרון דחפו להן?

    לגבי חזרת, מחלה מוזרה. אצלנו בגן תמיד שלמישהו היתה חזרת היו דוחפים את כל הילדים לעמוד לידו כדי שידבקו גם.
    כנראה שהיה הגיון מאחורי זה (למרות שהגיון וקיבוץ לא בהכרח הולך יד ביד), בכל מקרה גם כזאטוט לא הבנתי את הקטע ותמיד הייתי מתחבא באיזה פינה כשהיו עומדים בתור להידבקות. (לא זוכר אם באמת היה תור אבלככה זה בדמיון

  3. אדיר כרגיל .
    עכשיו אני די בטוח שדיברנו פעם על קייקים .
    בתחילה לא הייתי משוכנע שזה אתה מולי ההוא.
    עכשיו אני כבר יודע.

    האתלתיקה הסגירה אותך….
    דיברנו על נבו איתן ז"ל וקייקים אולימפיים .

  4. יולנדה בלאש היתה רומניה מה שמעביר אותנו לאתר א מ י ר איגוד יוצאי רומניה בישראל.
    שם באתר הזה מסבירים את הקשר מנק ראות רומנית כמובן בין הישראלי והספורט.
    מומלץ לכל ישראלי שמתענין ורואה עתיד בספורט לעיין שם
    ובהמשך לספורט אתמול פגשתי ב ז כ .
    השם המלא שמור במערכת. שייט עבר מהטובים שהיו לנו אי פעם .
    פיספס את האולימפידה הפסיד לצוות ישראלי שהתאמן יותר.
    שאלתי על השיוט זה שראינו שיוט המדליות .
    אמר בצורה ישירה ….היא טמבלית ….. כדי לא להסגיר את זהותו לא אגיד מה היה מקצועו לאחר שפרש משיוט תחרותי ….
    אבל אפשר להבין מכך דבר וחצי דבר על הספורט הישראלי ….

כתיבת תגובה

סגירת תפריט