נבחרת החייבת לשחק בהלך מחשבה חדש לחלוטין / מנחם לס

 

כנראה שהנבחרת האמריקאית באמת צריכה שחקנים כלברון ג'יימס, ראסל ווסטברוק, סטפן קרי, בלייק גריפין, כריס פול – ואולי אפילו קאווי לנרד – כדי לחזור לימים של נצחונות בהפרשים ממוצעים של 30.

למעשה יכול להיות שאפילו איתם המצב לא היה שונה עד כדי כך, אם כי לי נדמה שאיתם כן היה  קל הרבה יותר!

ישנם שיאמרו שהכל בגלל ש-NBA BASKETBALL ו-INTERNATIONAL BASKETBALL הם שני משחקים אחרים עם אווירה שונה לחלוטין, שיפוט שונה, כדור מוזר, חוקים אחרים, ומגרשים שונים בארצות משונות.

אבל, קומראדים, אותם שינויים היו ללארי בירד, מייקל ג'ורדן, ומג'יק, ושנים אחרי כן בלונדון עם לברון, דוויין ווייד, קווין דוראנט, כריס פול, וכרמלו אנטוני. ואותם שינויים היתה לנבחרת ארה"ב שבאליפות העולם בספרד לפני שנתיים ניצחה 9 יריבות בהפרש נצחון של 32.8 נק' למשחק! ואני לא בטוח בכלל שנבחרת 2014 היתה טובה יותר מהנבחרת הזאת (על זה יותר מאוחר במאמר הזה).

מה שהאמריקאים – ואני – חייבים להבין שלעולם, לעולם לא תהיה יותר "DREAM TEAM". זה היה מקרה מיוחד של אוסף כישרונות שלעולם לא יהיה כזה.

בסדר, הבנו את הנקודה.

נעבור הלאה:

האמריקאים – כדי להבטיח ניצחון באולימפיאדה (או באליפות העולם) – לא יכולים יותר לעשות זאת מבלי לשלוח את הקבוצה החזקה ביותר שהם יכולים, ללא יוצאים מן הכלל (אבל איך ב-2014 הם ניצחו על 32.8 נק' הפרש בממוצע עם נבחרת שהיתה חלשה מהנבחרת הזאת?)

נעבור הלאה:

האמריקאים לא יכולים לעלות למשחק יותר במחשבה לנצח על 30 או 40 כי זה לא יקרה יותר לעולם. שאר הקבוצות הטובות התקרבו יותר מדי לאמריקאים מכדי להפסיד על 30. כל הלך המחשבה של האמריקאים חייב להשתנות לחלוטין ובמקום לחשוב על "הפרש" או "בריחה קלה קדימה", עליהם לחשוב כפי שהם חושבים במשחקי פלייאוף: מה עושים, וכיצד משחקים, כדי לנצח.

(אבל זה קרה ב-2014, וזה רק לפני שנתיים!)

האמריקאים חייבים לשכוח מ'בריחה' ולחשוב על נצחון, אפילו בשיניים, כי ליריביהם יש כשרון שלא נופל בהרבה מכשרונם הם, עם יתרון שהם מכירים אחד את השני טוב יותר משהאמריקאים מכירים אחד את השני מבחינת כדורסל.

(אז למה האמריקאים עשו זאת ב-2014?)

לקבוצות הטובות ביותר בטורניר כמו אוסטרליה וצרפת (ואחרות) ישנם מספיק שחקני NBA, או שחקנים ששיחקו ב-NBA, או שחקנים שיהיו ב-NBA, מלחשוש מהאמריקאים, או לבוא "כדי לא לבייש את עצמם". הם באים היום לנצח את היאנקים, לא לנסות לא לבייש את עצמם. עברו הימים שהם מרגישים נחותים לשחקני ה-NBA, אפילו שאם תשים אחד מול האחד, כמובן שלאמריקאים יש עדיין יתרון עליהם.

(אבל גם ב-2014 היו להם שחקני NBA בקבוצות!)

אבל כל הקבוצות מנטרלות את היתרון הקטן שיש לאמריקאים אם אתה שם 12 מול 12 במשחק קבוצתי עדיף על זה של האמריקאים.

(אז למה ב-2014 זה לא קרה?)

בעבר אם שמת את 'נבחרת החלום' האורגינלית נגד כל קבוצה אחרת, היתרון ב-'12 מול 12' היה כה עצום ורב שנבחרת החלום לא היתה חייבת לשחק כל משחק 'קבוצתי'. אימפרוביזציות בין 2-3 שחקנים היו כל מה שנבחרת החלום של 1992 היתה זקוקה להן. זה היה מספיק גם בלונדון.

היום עם "הקבוצה מינוס כמה כוכבים גדולים" אימפרוביזציות לא תספקנה יותר. הקבוצה חייבת לשחק כקבוצה או שהיא תפסיד.

המטרה הפעם – משום מה – היא אינה יותר "WINNING IN STYLE" כפי שהיה פעם. המטרה היא לנצח, פריוד, ולא חשוב איך – במשחק יפה או מכוער, העיקר לנצח.

הפעם האחרונה שארה"ב שיחקה כנבחרת היתה בספרד באליפות העולם. הנה הנבחרת שהופיעה אז, ושניצחה את האליפות עם 0-9 במשחקים והפרש ממוצע של 32.8 נק' בכל נצחון:

United States men's national basketball team – 2014 FIBA Basketball World Cup rostert
Players Coaches
Pos. # Name Age Ht. Club
G 4 Curry, Stephen 26 – 14 March 1988 1.91 m (6 ft 3 in) Golden State Warriors United States
G 5 Thompson, Klay 24 – 8 February 1990 2.01 m (6 ft 7 in) Golden State Warriors United States
G 6 Rose, Derrick 25 – 4 October 1988 1.91 m (6 ft 3 in) Chicago Bulls United States
F 7 Faried, Kenneth 24 – 19 November 1989 2.03 m (6 ft 8 in) Denver Nuggets United States
F 8 Gay, Rudy 28 – 17 August 1986 2.03 m (6 ft 8 in) Sacramento Kings United States
F 9 DeRozan, DeMar 25 – 7 August 1989 2.01 m (6 ft 7 in) Toronto Raptors Canada
G 10 Irving, Kyrie 22 – 23 March 1992 1.91 m (6 ft 3 in) Cleveland Cavaliers United States
C 11 Plumlee, Mason 24 – 5 March 1990 2.11 m (6 ft 11 in) Brooklyn Nets United States
C 12 Cousins, DeMarcus 24 – 13 August 1990 2.11 m (6 ft 11 in) Sacramento Kings United States
G 13 Harden, James 25 – 26 August 1989 1.96 m (6 ft 5 in) Houston Rockets United States
F 14 Davis, Anthony 21 – 11 March 1993 2.08 m (6 ft 10 in) New Orleans Pelicans United States
C 15 Drummond, Andre 21 – 10 August 1993 2.08 m (6 ft 10 in) Detroit Pistons

האם הנבחרת הנ"ל טובה יותר מהנבחרת של היום? אני מסופק מאד.

אז מה קרה? איך היום הקבוצה מנצחת בקושי על 3 נקודות?

ישנן שלוש תשובות אפשריות:

  1. כל היריבות השתפרו.
  2. לנבחרת הזאת הכימיה היא הגרועה ביותר אי-פעם שהיתה לנבחרת אמריקאית.
  3. שלושת המשחקים האחרונים היו ABERRATION – יוצאים מן הכלל – ובשלב הגמר ההפרשים יחזרו להיות כמו פעם.

אני לא בטוח מה היא התשובה הכי נכונה.

 

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 24 תגובות

  1. Mbk

    16 אוג 2016 00:50:31

    מנחם לדעתי היריבות לא השתפרו נהפוך הוא
    הבעייה מס 1 בארצות הברית היא בעיית הגישה
    ההרכב של 2014 היה טוב יותר הרבה בזכות קנת פאריד שטרף את הלוחות ואנתוני דיוויס
    גם הארדן וקארי תרמו לא מעט זאת למרות דרק רוז

    הנבחרת הנוכחית סובלת מאדישות וממשחק לא מתואם , לנתח בקושי את צרפת ללא טוני פרקר ובקושי את סרביה ( אותה סרביה הובסה בגמר 2014 )

    מה שראיתי זה את השחקנים בסלפי בבריכה , לנים בקזינו ונתפסים בבית בושת – זה ציון 4 בהתנהגות

  4. סומסום

    16 אוג 2016 05:24:28

    1. המשחק הבינ"ל לא שונה מי יודע מכללי ה-nba. לא רציני לטעון שזה מה שמשפיע על האמריקאים.

    2. מזלה הגדול של ארה"ב שהנבחרות מולה *הרבה* יותר חלשות מפעם. לאמריקאים יש לוקסוס של 12 אולסטארים. בנבחרות אחרות – כל שחקן חסר הוא ללא תחליף. אוסטרליה מסתדרת עם תחתית הספסל של הפיסטונז (ביינס) ועם שחקן שלא נבחר בדראפט (דלבדובה) בתור סטארטרים, בלי אקסום ובלי סימונס. בתור דוגמא.

    3. מזלה הגדול במיוחד שספרד הגיעה בלי מארק גאסול וסרז' איבאקה. זה בקושי הספיק בפעמיים הקודמות – סיכוי סביר שארה"ב היתה נופלת הפעם.

    4. ארה"ב עשתה טעות אחת קריטית בהרכבת הנבחרת: אין לה פוינט גארד. זה המפתח לכל האין-משחק שלה. קיירי ארווינג הוא לא פוינט גארד בקליבלנד. הוא 2 קלאצ' אגואיסט, שנהנה מהפוינט גארד הכי טוב בעולם, ונאלץ עכשיו לשחק בתפקיד די זר לו. קייל לאורי לא משכנע כמחליף. זהו. דווקא בתקופה הכי טובה ל-1 בהיסטוריה של המשחק (פול, ווסטברוק, לילארד, וול, הארדן), ששבסקי ושות' נכשלו לבחור מה שכל ילד ראה קודם.

    5. בעיה נוספת בהרכב היא היעדר מס' 4 דומיננטי. שוב: בלייק גריפין ובוודאי אנתוני דיוויס היו עושים שמות בכל יריבה, שלא לדבר על ההוא מהקאבס. כרמלו התאהב בפרימטר, ומה שהיה טוב לדריימונד גרין בליגה לא עושה רושם בטורניר האולימפי.

    6. עדיין, זו נבחרת ששווה 20+ על כל נבחרת אחרת בעולם. כשהיא מתאמצת קצת לעשות הגנה, לא נעים לראות את זה. יתרון פיזי ואתלטי עצום. שומרים אישיים הטובים בעולם. וגם כמה קלעים לגמרי לא רעים. פשוט חסר דבק – החוסרים שציינתי, ותוכנית משחק.

    2. איל

      16 אוג 2016 20:17:21

      לא מסכים שהבעיה היא בעמדת הפוינט גארד. קיירי משחק בנבחרת הרבה יותר קבוצתי מבבית. לדעתי הבעיה הכי גדולה היא הסנטר הפותח. קאזינס לא לא מעורב במשחק ההתקפה ובהגנה הוא משוטט על המגרש בלי קשר להתרחשות. הוא גם לא זוכר בעל פה את התרגילים ותמיד מפקשש אותם.
      הייתי פותח עם דיאנדרה ואת קאזינס מעלה רק ליד דריימונד – שיהיה חיפוי הגנתי ומישהו כל כך מעורב התקפית (חסימות ללא כדור, חיתוכים) שלא ירגישו שגורם אחד לא מעורב.

  5. Berch

    16 אוג 2016 06:07:15

    צודק
    ברגע שהוציאו אותם מהכפר האולימפי
    שמו אותם על אולימפוס וניתקו אותם מהחוויה.
    הם יותר מדי בנופש…. אולי המשחקים האחרונים טילטלו אותם קצת.
    כרמלו ב 4 ? קצת בעייתי מול פאואר פורוורדים בשרניים מאירופה ודרום אמריקה.
    כרמלו גם מעולם לא היה מנהיג. אין לו את זה למרות שהוא משתדל.
    כריס פול או וול מאד חסרים פה

  6. סומסום

    16 אוג 2016 06:36:29

    ולגבי ההבדל מהנבחרת הקודמת שהצגת, זה בדיוק מה שציינתי קודם – לה היה הרכב מאוזן:
    יש פוינט (רוז, סטף, הארדן), יש פאוור-פוורוורדים אמיתיים (דיוויס, פאריד), וכל היתר (קלעים, סנטרים) כמובן לא חסר.

  7. הייט אשברי

    16 אוג 2016 07:31:44

    אני חושב שחלק מהבעיה הוא סדר המשחקים . האמריקאים פתחו מול קבוצות חלשות יותר . גם משחקי ההכנה לא היו מול אוסטרליה , קרואטיה אוסרביה אלא מול סין וונצואלה. זה הכניס אותם למחשבה שהם באים לבלות על המגרש . גם מגורים על ספינת שעשועים תרמו להלך רוח הזה .
    ונכון מה שכתבו מעלי שהם נטולי מנהיג – מישהו שיכניס בהם מוטיבציה ותחרותיות. כרמלו לא כזה . גרין היה יכול למלא את התפקיד – הוא מנהיג טבעי – אילו היה לו ותק בנבחרת ולולא ההסתבכויות שלו לפני האולימפיאדה שגרמו לו להוריד פרופיל בריו.
    ועדיין , אם ששבסקי ישתמש בחומר שלו נכון ויגרום להם ליותר לכידות ,הם צריכים להביא את הזהב.

    1. סומסום

      16 אוג 2016 07:53:07

      הם יקבלו הרבה בטחון מהרבע מול ארגנטינה – קבוצה מבוגרת, בלי גובה ובלי סנטר, קאזינס יכול לגמור עם 50. יהיה לא נעים לראות.

  8. איתמר פורת

    16 אוג 2016 09:12:12

    הבדל נוסף חשוב בין השנה ל2014 הוא שלפני שנתיים הייתה היררכיה ברורה בארצות הברית כי היו שחקנים גם מדרג שני ושלישי כמו פאריד ורודי גיי שהשלימו עם ההיררכיה הטבעית בקבוצה וככה המשחק בריא יותר. כמו כן ב2014 האמריקאים לא פגשו את קבוצות טובות במיוחד לפי מיטב זכרוני

  10. אסף

    16 אוג 2016 11:26:52

    בגלל שלזרוק הימור פה לא עולה לי כסף בנתיים, אני חושב שהאמריקאים יודחו בחצי הגמר ע"י המנצחת בין ספרד לצרפת.(שאגב הולך להיות רבע גמר ביניהם שאסור להחמיץ עם ניחוח דם רע אחרי היורובאסקט האחרון)

        1. סומסום

          16 אוג 2016 15:16:38

          משום מה יש לי תחושה אופטימית, שיהיה איזה טקס קטן לפני, שחקנים משני הצדדים ידברו לקהל, משהו בסגנון. ברוח האולימפית.

          לגבי האח"כ, והטראש-טוק בסרבו-קרואטית – זה כבר אני לא סגור.

  11. ספלאש

    16 אוג 2016 11:30:18

    איך אפשר בכלל לומר ש3 המשחקים האחרונים הם סטייה, טעות??
    אז איזה משחקים מראים את היכולת האמיתית, מול סין? ונצואלה??

    אלו המשחקים היחידים שארה"ב שיחקה מול נבחרות נורמליות, והם התקשו בכולם.

    על הנייר הנבחרת טובה יותר מ 2014, אבל הכימיה חסרה. ואולי זה המחסור ברכז באמת

  12. האווי לאסוף

    16 אוג 2016 12:37:03

    לא שזה תירוץ תקף בעיניי, אבל במעורב שפרסמת לפני כיומיים שלושה, התבטא שחקן אמריקאי על האינטנסיביות של המשחק באירופה, על כך שבמשחק האמריקאי הם רגילים ל'דקות מתות' שניתן בהם להוריד קצב. זה קשור לדעתי לעובדה שהמשחק קצר יותר, אך גם לעובדה שאולי המאמנים האירופים פחות מקובעים על סכמת החילופים שלהם, שגורמת לירידת קצב.
    ועדיין, אין שום הסבר למה הם נראים כל כך נרפים, ולמה רכז צרפתי עושה עליהם כמעט טריפל דאבל וכמעט מנצח את המשחק (אאל"ט, צרפת קלעה 11 נקודות יותר מהאמריקאים ברבע האחרון).

  13. john

    16 אוג 2016 13:49:38

    בעיני הניתוח פשוט.
    1. ששבסקי לא מאמן טוב בטורניר. זה נראה שהוא לא הכין מספיק שיעורי בית על היריבות, אין תרגילים מסודרים, השחקנים לא מתואמים וכו׳

    2. יש יותר מידי שחקנים דומים אחד לשני ואין איזון. יש הרבה כוכבים שאוהבים כדור ביד. יש אמנם הרבה קלעים אבל מי הפליימייקרים שם? חסר פליימייקר כקארי, לברון וכו. דריימונד יועד לזה אבל אם אין דאבל טים קבוע כמו שיש על קארי ואם הוא משחק כשחקן פנים קלאסי הוא בשימוש לא נכון (עוד נקודה לרעת ששבסקי).

    3. הnba בשנתיים האחרונות עובר downsize של שחקני פנים. הם קטנים ורזים יותר אך מהירים ומגוונים יותר. זה מאפשר לדיאנדרה וקאזינס בnba להראות כאילו הם מינימום צ׳מברלין או ראסל והם לא. לרוב הקבוצות הטובות יש גבוהים מאסיביים וקשוחים לא פחות שמנתרלים את שניהם. לדיאנדרה יש יתרון במשחק ריצה אך כשהנבחרת אינה רצה הוא פחות מועיל. האמריקאים פתרו את זה בגבוהים שהם מצ׳ אפ נייטמר לאירופאים עם אנטוני דיוויס כריס בוש ואפילו קווין לאב. אילו בטורנירים האחרים היו סיוט לגבוהים האירופאים שחתפו סלים מבחוץ וחצי מרחק עד שעזבו את הרחבות (אין חוק 3 שניות בהגנה באירופה ואפשר לחנות תחת הסל) והשאירו אותם לחדירות של דוראנט לברון וכו… אפילו פלאמלי ופריד עדיפים כי הם לפחות מהירים מאוד ויודעים להגיע מהוויק סייד.

  16. Smiley

    16 אוג 2016 17:57:09

    1. עם כל הבעיות עדיין נראה שהנבחרת הזו טובה משמעותית מכל היתר. ברגע שזה יתחבר ההפרש יצמח.
    2. נראה כי התיאום של הנבחרת הזו לא טוב וגם המצב המנטלי שעימו הם הגיעו למשחקים. ב-2014 המצב המנטלי היה ש"אנחנו לא היינו הבחירה הטבעית ולכן נראה לכולם כמה אנחנו טובים".
    3. שחקנים הגיעו בכושר ירוד לאולימפיאדה.

    עדיין, ברגע שזה יתחבר (ולאמריקאים מספיק כמה דקות של טירוף כדי לגמור משחקים) יראו את ההבדלים ברמה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט