אלברטו חואנטורנה, רץ קובני, עשה היום הסטוריה באולימפיאדת מונטריאול, 1976. הוא הפך לרץ הראשון – ועדיין היחידי – בהסטוריה לנצח באולימפיאדה אחת גם את ה-400 מטרים וגם את ה-800. למעשה, לי לא ידוע על אף רץ שניצח גם את ה-400 ודם את ה-800 אפילו באולימפיאדות שונות!
בספסיפיקציה של היום כמעט ולא ייתכן שרץ אחד יכיל בגופו גם את הנתונים ההכרחיים למאמץ אירובי, ום מאמץ אנארובי, מקסימלי, בעת ובעונה אחת.
הסבר קצר: פעולה אירובית היא פעולה תת מירבית לזמן יותר ממושך כשהמטבוליזם ליצירת אנרגיה לשריר נעשית ע"י פירוק הגליקוגן בכבד עם חמצן שהרץ נושם (והדם נושא), וה-WASTE PRODUCT היא דו תחמוצת הפחמן שהרץ נושף. תהליך זה יכול להימשך זמן רב, תלוי בקצב הפעילות, ובכושרו הגופני של האתלט.
פעולה אנארובית היא פעולה במאמץ מירבי, או קרוב למירבי, כשחילוף החומרים נעשה ללא חמצן. המטבוליזם נעשה ע"י שימוש ב-ATP הנמצא בשרירים. השימוש בקריאטין פוספט (CP) כמקור האנרגיה קורה ע"י פרוק הקשר (שהוא עתיר אנרגיה) בין הקריאטין לפוספט (זרחן) ויצירת ה-ATP הדרוש, וזה תהליך הקורה ללא חמצן, תהליך שלא יכול להימשך יותר מזמן קצר.
ה-CP – ולכן ה-ATP – נוצרים מפירוק הגליקוגן בכבד, וגם פעילות זאת נעשית ללא שיימוש בחמצן.
פירוק הגליקוגן בתהליך אנארובי גורם לעייפות אחרי שניות מועטות מאחר ובשריר מצטברת חומצת חלב (LACTIC ACID) הגורמת להתכווצויות בשריר, כאבים, ועייפות מרובה, עד שהאתלט מחזיר לעצמו את מה שנקרא "חוב חמצן" (זה למעשה לא "חוב" בו אתה "מחזיר" חמצן כי אין לאן 'להחזיר', אלא שם שנתנו לתהליך הלוקח זמן להתאוששות כשחומצת החלב מפורקת אף היא.
ריצת 400 היא המרחק המקסימלי של מאמץ אנאירובי. ישנן דעות שונות בקשר למספר השניות המקסימלי בו האתלט מסוגל למאמץ אנארובי מקסימלי, כי תמיד ישנה מעורבות אירובית בתהליך. אבל נתון להאמין שריצת 200 מ' שאורכת כ-20 שניות היא פחות או יותר המרחק המקסימלי למאמץ אנארובי 'טהור', ועד 400 מ' (45 שניות) המאמץ הופך להיות פחות אנאירובי יותר ויותר עם תערובת אירובית.
ריצת 400 מ' היא המרחק הגדול ביותר להיקרא "ריצות קצרות" כי הוא הגבול המקסימלי ביותר של מאמץ אנארובי. ריצת 800 נחשבת כבר לריצה "בינונית" בה המעורבות האירובית גדולה יותר ויותר והאנאירובית קטנה יותר ויותר. ריצת 1,500 מ' (או ריצת מייל) היא הארוכה ביותר למעורבות "אירובי ואנארובי". מעל 1,500 מ' המאמץ (מדובר כמובן על אתלטים מעולים) הוא רובו ככולו אירובי (כמובן עד הספרינט לסיום, אם המרוץ מביא צורך ל-'פיניש').
מבחינה תפקודית, חשוב להבין שאנחנו נולדים עם גוף שבשריריו ישנם שני סוגי סיבים. אז כמובן שאתלטים, לפי האנטרופולוגיה הגינטית שלהם, נולדים עם אחוז שונה של סיבי שריר הנקראים "אדומים" שהם יעילים יותר עם שימושי חמצן ליצירת אנרגיה , וסיבים "לבנים" המתכווצים מהר יותר, ועושים זאת ללא מטבוליזם של חמצן.
הסיבים 'האדומים' עשירים בהמוגלובין והם יעילים ביצירת אנרגיה בשימוש חמצן, ולכן יכולים לפעול לאורך זמן רב במתח כיווץ נמוך, אבל הם איטיים יותר מהלבנים.
הסיבים הלבנים ('מהירים') הם הסיבים העשירים במרכיבים המאפשרים כיווץ המבוסס על "תסיסה" (פירוק ה-CP ללא חמצן). אלה סיבים מהירים המפיקים מתח התכווצות בוה אך מתעייפים יותר, ומפיקים את חומצת החלב שדברתי עליה.
(חתך שריר. "1" – סיב "לבן". 2 ו-3 סיבים "אדומים". אדם נולד אם אחוז מסויים של 'לבנים' ו'אדומים' ושום שיטת אימון או כמות אימון לא תשנה את האחוזים של הלבנים' נגד 'האדומים')
לאתלטים בריצות קצרות ישנו אחוז גבוה יותר של סיבים לבנים (לכן בחרו להיות ספרינטרים), ולאתלטים בריצות ארוכות ישנו אחוז גבוה יותר של סיבים אדומים (ולכן הם בחרו בריצות ארוכות כספורט המועדף עליהם).
לא ידוע על כל אפשרות לשנות את אחוזי הסיבים הלבנים והאדומים בשריר על ידי שיטות אימון שונות. ישנם מחקרים שמצאו שינוי אחוז מינורי ביותר כשספרינטרים התאמנו בריצות ארוכות, ו-VICE-VERSA. נולדת "איטי"? תמות "איטי". נולדת "מהיר"? תמות "מהיר". AS SIMPLE AS THAT.
ולכן מה שאלברטו חואנטורנה עשה – לנצח גם בריצה בה סיבים לבנים יהוו יתרון (400) – וגם בריצת 800 בה סיבים אדומים באחוז גבוה יהוו יתרון, הוא DOUBLE כמעט לא ייתכן.
טובי רצי ה-400 או ה-800 של העבר (אלופים אולימפיים) ניסו גם את ה-400 וגם את ה-800 וניכשלו: מל שפרד האמריקאי ב-1908; טד מרדית' האמריקאי ב-1912; ארת'ור ווינט הג'מאייקאי ב-1948, ומל ווייטפילד הג'מאייקאי ב-1948 ו-1952. כל אחד מהם היה אלוף ב-400 או ב-800, וכולם ניכשלו בריצה האחרת.
Mbk
29 יול 2016 07:53:29תודה מנחם
זה הסבר מאלף
מה לגבי ג'ונסון עם ה 200 ו ה 400 , זה גם נראה כמו הישג שלא פשוט לשחזר
ה 19.32 של ג'ונסון ב 1996 הייתה בשעתו תוצאה שהייתי בספק אם תשבר בימי חיי ואז הגיע בולט ….
אלעד אייל
29 יול 2016 17:13:55אצל הגברים מייקל ג'ונסון הוא היחיד שעשה דאבל ב200 ו400 ובאמת אין הרבה שמנסים. ב1904 האאי הילמן לקח טריפל ב400, 400 משוכות ו200 משוכות (מקצוע שבוטל), אבל עפי שציין שוחט אי אפשר להתייחס לזה כפי שקורה בעידן המקצועני.
אצל הנשים היו כמה שעשו זאת: ואלרי בריסקו הוקס ב84, מארי ז'זה פרק ב96. היו גם כאלה שעשו שזכו ב200 ו400 אבל לא באותה אולימפיאדה כמו בטי קטברט ואירינה שווינסקה. גם אליסון פליקס הייתה קרובה לעשות זאת באליפות העולם 2011 כשזכתה בכסף וארד וקיוותה לעשות זאת בריו אבל כשלה במבחנים ב200.
בכל מקרה מדובר בדאבל נדיר אבל יש אתלטים עם מנעד רחב של מהירות וסיבולת שמצליחים לעשות זאת.
מעניין שדווקא השיא של ג'ונסון ב400 שהיה נראה פחות מרשים מזה ב200 מחזיק מעמד יותר זמן.
גיא
29 יול 2016 08:05:06מאמר נהדר!
תיקון קטנטן – זה המיוגלובין שנותן לסיבים האדומים את צבעם.
המיוגלובין הוא חלבון "שלוקח" חמצן מההמוגלובין, ומוליך אותו לתאי הרקמות.
ההמוגלובין משמש לנשיאת החמצן בדם.
ההבדל ב-chemical affinity שבין המיוגלובין וההמוגלובין מאפשר את מעבר החמצן מההמוגלובין למיוגלובין, וכך מגיע החמצן לשריר.
(וכאמור – הצבע האדום לסיב השריר האדום)
מנחם לס
29 יול 2016 08:43:58תודה. ידוע לי. פשוט טעות של מהירות (כבר היה אחרי 1 אחרי חצות כשכתבתי)
shohat
29 יול 2016 10:02:45תודה מנחם. אהבתי מאד את הפוסט והתזכורת לגבי חואנטורנה ואני מסכים שפינת "היום לפני" נהדרת.
shohat
29 יול 2016 10:03:45שירשרתי במקום הלא נכון. לא נורא.
מנחם לס
29 יול 2016 16:40:44האם אתה בן או נכד של שוחט, שהיה פעם אלוף הארץ בריצות קצרות, למד בטינגייט, ואח"כ קיבל דוקטורט ולימד בטינגייט?
shohat
29 יול 2016 08:34:51ה שחואנטורנה עשה באמת מדהים ולא ישוחזר. לשם השוואה שיאו האישי של דייויד רודישה (האלוף האולימפי ושיאן העולם ל800) לריצת 400 הוא 45.15 בלבד, וזה עוד טוב. מרק אברט האמריקאי רץ 1:43.20 ו44.59. תוצאות לא פחות טובות משל חואנטורנה, אך זכה רק במדליית ארד ל800.
ג'רמילה קראטוכבילובה היתה אלופת עולם לשני המרחקים וגם קבעה שיאי עולם בשניהם (ה800 עדיין רשום על שמה). אבל אלו לא תוצאות שהושגו באופן כשר (אמנם לא נפסלו).
אין מה להשוות לדאבל 200-400 או לדאבל 800-1500 מהסיבות שצוינו במאמר.
האמריקאים פינטזו הרבה שנים לגבי הפוטנציאל של ג'רמי וורינר בריצת ה800 אבל בשיאו הוא לא ממש ניסה. צריך לקחת בחשבון שהמעבר של ספרינטר לאימוני 800 הוא אופרה אחרת לחלוטין – מאוד מאוד קשה, לאורך זמן – ולכן רוב רצי ה400 הטובים בעולם לא מעלים זאת על דעתם.
מנחם לס
29 יול 2016 08:45:58תודה! הוספה חשובה למאמר
מנחם לס
29 יול 2016 16:41:26האם אתה בן או נכד של שוחט, שהיה פעם אלוף הארץ בריצות קצרות, למד בטינגייט, ואח"כ קיבל דוקטורט ולימד בטינגייט?
shohat
29 יול 2016 20:44:22היי. לא. שמי נחשון שוחט. אני ה"אתלט" הראשון במשפחה שלנו (חובב), רחוק מלהיות אלוף ישראל ונוטה דווקא לריצות ארוכות (כשהייתי נער בינוניות). קורא את הטורים שלך מאז שנות השמונים כשהייתי ילד. כיף של אתר! אני מבקר כאן הרבה. (אני גם כותב בדה באזר ויצא לנו לשוחח קצת גם שם). יישר כח.
מתן גילור
29 יול 2016 20:54:19מנחם, לנחשון בלוג ריצה נהדר והוא כותב סדרת מאמרים על ההיסטוריה של הריצה ברמה ששווה רב מכר אם מישהו ידאג לתרגם לשפות זרות.
אני ממליץ לך בחום לקרוא אותו.
shohat
29 יול 2016 21:27:07מתן, וואו. תודה רבה על הפרגון!
מנחם לס
29 יול 2016 22:15:39אה, עכשיו עשיתי את הקשר. קראתי את שוחט כמה וכמה פעמים
רועי ויינברג
29 יול 2016 22:24:411+
אלעד אייל
30 יול 2016 20:54:52מתן/נחשון אשמח לקבל קישור לבלוג.
shohat
31 יול 2016 08:55:39זהו הבלוג השוטף:
http://debuzzer.com/shohat/
ובפורמט "ארכיוני" (ערוך):
http://bc-running.com/bcrunning/?cat=11
עידו גילרי
31 יול 2016 09:28:01הנה:
http://debuzzer.com/shohat/
אני רק אוסיף שאני קורא הרבה בלוגים במגוון נושאי ספורט, ומעבר לכתיבה הנהדרת (והמרגשת) של נחשון, אין עוד בלוג שלמדתי ממנו כל כך הרבה .
איל
29 יול 2016 08:49:22תודה מנחם. מעניין מאוד. אומרים שהדופק בסיום ריצת 800 הוא הכי קרוב לדופק מירבי.
אלעד אייל
29 יול 2016 09:07:41חואנטורנה היה אתלט גבוה וחזק והיה לו מבנה גוף לא אופייני לרץ 800. התוצאה שלו ב400 הייתה 44.26, ב800 הוא קבע שיא עולם 1.43.50
שתי תוצאות טובות מאד גם היום. הוא באמת היה שילוב נדיר מאד שכנרא הלא יחזור.
מנחם לס
29 יול 2016 16:42:26נדמה לי שהוא היה שחקן כדורגל לפני שפנה לא"ק
אלעד אייל
29 יול 2016 09:09:20מנחם "היום לפני" זו פינה נהדרת שמוסיפה הרבה צבע ונוסטלגיה לאתר.
סומסום
29 יול 2016 10:59:20ואם מזכירים את חואנטורנה הגדול וריצת ה-800, הזדמנות לחזור לשיאן העולם והאלוף האולימפי דיוויד רודישה – בעיני, הרץ הכי אסתטי שיכול להיות. כשאנשים מדמיינים ריצה, רודישה הוא ההגדרה של מושלם:
https://www.youtube.com/watch?v=YKEOjWEzVGs
שמחי
29 יול 2016 14:59:05צריך להוסיף משהו מי שמכיר את קובה יודע שזהו אי בהרבה מובנים גפ בשיטות אימן גם ברפואה גם בהנשמה מפה לפה של מכוניות אמריקאיות משנות העשרים מספיק לראות את הבייה ויסטה סושיאל קלוב של ווים ואנדרס אשר בתחילתו זמר זקן ומפורסם מאד בקובה מחפש את מיקום המועדון כשהור יושב במכונית אמריקאית ישנה מאד ופתוחה .
עד היום קובה מובילה בעולם בהרבה מאד פיתוחי רפואה שמעולם לא נודעו מחוץ לקובה וכן מעולם שיטות האימוןשל אלברטו לא שותפו במערב וכן הוא היה פנומן .
שמחי
29 יול 2016 15:13:26קומפאי סקונדו שאין שני לו …הוא הזמר .
מי שרוצה שיכנס לגוגל אלברטו חואנטוריינה הוא רק קצה קצהו …
אלו הפנים המוכרות במערב אך מתחת לפני השטח יש והעה שם המון עומק.
עגל
30 יול 2016 01:05:08אלברטו היה ענק, כמה אהבנו לצפות בו (בשידורי שחור לבן בטלויזיה מצ'וקמקת של הקיבוץ). היה לו סגנון ריצה יפה וחזק
Berch
30 יול 2016 14:49:31טוב ללמוד
מעניין אם לבטטות ספה יש גם צבע…. 🙂
לידיעת הציבור
30 יול 2016 22:58:47