היום לפני 47 שנה: "מלחמת הכדורגל" בין אל-סלבדור והונדורס / מנחם לס

 

(התחלת "מלחמת הכדורגל")

אל סלבדור – 30,000 חיילים. חיל האוויר – 1,000 /   הונדורס – 23,000 חיילים. חיל האוויר 600

אבידות במלחמת הכדורגל?

אל סלבדור – 900…..הונדורס – 2,250

המלחמה החלה ב-16 ליולי, 1969, כשהתרוץ היה משחק בן שתי המדינות על עלייה למונדיאל של 1970 במכסיקו-סיטי. המלחמה החלה כשאל-סלבדור (סלבדור) התקיפה את הונדורס. ארבעה ימים אח"כ ה-OAS (ארגון מדינות אמריקה) אירגן משא ומתן בין שתי המדינות שהביא לשביתת נשק.

אע"פ שהמלחמה נסתיימה, עד היום – 47 שנים אחרי – קיימת אויבות ואנטיפתיות בין שתי המדינות הדוברות ספרדית. הן עוינות, מקנאות, וצוררות עד היום אחת את השנייה.

אין לי ידע מספיק להבין את הסיבות לאיבה בין שתי המדינות. אבותיהם באים מאותו מקור: הם חלק מכמה אומות הנקראות כמיקשה אחת Mesoamerican.  ה'מסואמריקן'  כוללים  ילידי Cuzcatlecs, ילידי Lenca , וילידי Maya וכולם כבר מעל 400 שנה חלק מהאימפריה הספרדית אם כי הן מדינות עצמאיות כבר -200 שנה. המדינות זכו לעצמאות מהספרדים בשנות ה-1800 המוקדמות, אבל השליטה הספרדית נשארה בשפה, בתרבות, ובקשר למדינת האם. שאלתי סלבדורים והונדורסים הנמצאים בכל חור כאן בדרום קרולינה כגננים, ועובדים בתחתית הסולם אם יש הבדל בשפתם. לא. במבטא? לא. בהגיות? כמה מילים שונות? כלום. הכל אותו דבר.

אז למה הם שונאים אחד את השני?

,הם יענו לך תשובה של חצי שעה, אבל בסופו של דבר ברור לך שאין להם הרבה מושג למה ומדוע.

"מלחמת הכדורגל"

הקונפליקט בין השתיים פרץ והתפתח למלחמה במשחק הכדורגל, אבל הסיבות לשנאה ולאויבות הן עמוקות ורציניות הרבה יותר. הונדורוס היא יותר מפי עשר גדולה בשטחה מסלבדור, אבל ב-1969 האוכלוסיה של סלבדור (3.7 מיליון) היתה ב-40% יותר גדולה מזאת של הונדורס (2.6 מיליון).

בתחילת המאה שעברה החלה הגירה גדולה מסלבדור להונדורס. ב-1969, יותר מ-300,000 סלבדורים התגוררו בהונדורס, שכמו בשאר ארצות מרכז אמריקה, רוב הקרקעות הן בבעלות 'לורדים' עשירים וחברות גדולות. החברה United Fruit Company היא בעלת יותר מ-10% האדמות של הונדורס. ב-1966 החברה התחברה עם כמה חברות גדולות אחרות ליצור את ה-FENAGH (הארגון הלאומי של חוואים ובוקרים) שהפך למשהו גדול כמו ההסתדרות בישראל. החברה הזאת היתה הדבר החזק ביותר בהונדורס, והיתה לה שנאה לסלבדורים שבאו והתיישבו על אדמות עזובות ש-LANDLORDS עשירים טענו שהן שלהם, אע"פ שלא היו להם שטרות בעלות או מסמכים להוכיח בעלות על האדמה. החברה פנתה לנשיא הונדורס האימפריאליסט הדיקטטור הגנרל אוסוולדו לופז ארלנו לעזרה.

הנשיא קבע שהאדמות שהסלבדורים התיישבו עליהן שייכות למדינה והם התיישבו עליהן בצורה בלתי לגלית (אע"פ שהמדינה אמרה בזמנו למתיישבים הסלבדורים  ש"המדינה שמחה שהם מיישבים אזורים 'צחוחים' ומוזנחים". אז בצו הנשיא האדמות פשוט נילקחו מהם, כולל בתיהם, והם הוגדרו כזרים בלתי לגליים. ההונדורסים החלו לגרש סלבדורים לארצם, אפילו כאלה שהיו נשואים להונדורסים, אבות לילדים, או הפוך. אלה שהתנגדו גורשו בכוח, כולל שימוש בנשק, ויותר מ-1000 בני סלבדור איבדו את חייהם בנסיון להגן על אדמתם.

(האזרחים יוצאים לרחובות. שבועיים אחרי – מטוסים החלו להפציץ)

הם ניזרקו לסלבדור בעשרות אלפיהם. הובאו במשאיות, וניזרקו אל מעבר הגבול כמו זבל. המתח בין שתי המדינות הגיע לשיאו כשהשתיים ניפגשו למשחק הראשון לעלייה למונדיאול במכסיקו בבירת הונדורס טגוקיגלפה ב-8 ליוני, 1969, משחק שהונדורס ניצחה 0-1. תיגרות בין אוהדי שתי המדינות התחילו כבר במשחק הראשון. המשחק השני נערך ב-15 ליוני בבירת סלבדור, סן סלבדור, וסלבדור ניצחה 0-3. התגרות הפכו לאלימות יותר, והיו כמה דקירות סכינים. נקבע משחק פלייאוף במכסיקו סיטי ב-26 ביוני שסלבדור ניצחה בהארכה 2-3.

באותו יום, כמה שעות אחרי המשחק, סלבדור ניתקה את יחסיה הדיפלומטיים עם הונדורס על "פשעי אנושות" ו-"רצח עם" על מה שעשתה לאזרחיה בהונדורס אחרי שהפכו לאזרחים לגליים שם. הם דרשו שבית משפט בינלאומי יקבע את הנזקים לסלבדורים, ושהאשמים יבואו על עונשם.

מאחר וניתוק היחסים קרה מיד בסיום המשחק, המלחמה שהחלה שבועיים וחצי אחריו נושאת את השם "FOOTBALL WAR". מה שקרה הוא שב-16 ליולי מטוסי נוסעים סלבדורים ומטוסי בוכנה ממלחמת העולם ה-II  התקיפו מטרות בהונדורס כשהם משליחים פצצות מדלתות מטוס פתוחות. ההפצצות הראשונות היו על שדה התעופה Toncontín International Airport שמנע מחיל האוויר ההונדורסי לעלות לאוויר.

באותו זמן הצבא הסלבדורי – גדול ומאורגן יותר מההונדורסי –  תקף וכבש את שתי הדרכים הראשיות המחברות את שתי המדינות, ופלש להונדורס. הצבא ההונדורסי שלא היה מאורגן נסוג וסלבדור כבשה 8 ערים והיתה קרובה לבירה טגוקיגלפה.

אבל המומנטום של ההתקפה לא החזיק מעמד. מטוסי חיל האוויר ההונדורסי המריאו משדה תעופה אחר, הפציצו את שדה התעופה הראשי של חיל האוויר של סלבדור Ilopango airbase, והחלו להפציץ כמה ערים במדינה ללא התנדות. ההתקפה הכואבת ביותר היתה על  עיר הנמל  Acajutla Port שם נמצאים כל בתי החרושת הגדולים ומאגרי הדלק והתבואה הגדולים של המדינה. בנוסף להתקפה המוצלחת של הונדורס, הדיקטטור של ניקרגואה אנסטזיו סומוזה דיבייל – חבר של הדיקטטור של הונדורס – הודיע שניקרגואה שולחת כלי נשק ותחמושת להונדורס "למגר את הפושעים של אל סלבדור".

למרות העזרה מניקרגואה, הונדורס – חוששת שצבא סלבדור שהקיף את עיר הבירה עומד להיכנס אליה –  קראה ל-OAS שתתערב ותכריח שביתת נשק, וזה למרות שחיל האוויר שלה החל להכות את הסלבדורים בביטנם. בתחילה סלבדור סירבה לשביתת נשק כשהיא דורשת שהונדורס תשלם קודם פיצויים על פשעיה נגד אזרחיה, אבל בסופו של דבר נחתמה שביתת נשק ב-20 ליולי.

לקח עוד עשר שנים למין חתימת שלום ביו שתי המדינות – מין שלום כמו בין ישראל ומצרים – אבל השנאה שוררת בין שתי המדינות הכמעט תאומות באזרחיהן עד היום.

 

 "מטוסי הקרב" במלחמת הכדורגל…
הנקודה התחתונה היא שכמעט 300,000 סלבדורים נאלצו לעזוב את בתיהם וחוותיהם שבנו בהונדורס ולחזור לסלבדור. הונדורס פיצתה אותם ב-PEANUTS. בושה וחרפה. הדבר העצוב ביותר קרה כשסלבדור לא קיבלה את אזרחיה הגולים שחזרו בזרועות פתוחות, והם נשארו 'אזרחים מדרגה שנייה' עד היום הזה.
לסלבדור היו 900 הרוגים, כמעט כולם אזרחים, מהתקפות אוויר. הונדורס איבדה 2,000 אזרחים, ו-250 חיילים. רוב המלחמה נערכה על אדמת הונדורס

סוף דבר

Eleven years after the war the two nations signed a peace treaty on 30 October 1980[10] and agreed to resolve the border dispute over the Gulf of Fonseca and five sections of land boundary through the International Court of Justice. In 1992, the Court awarded most of the disputed territory to Honduras, and in 1998, Honduras and El Salvador signed a border demarcation treaty to implement the terms of the ICJ decree. The total disputed land area given to Honduras after the court's ruling was around 374.5 km2 (145 sq mi). In the Gulf of Fonseca the court found that Honduras held sovereignty over the island of El Tigre, and El Salvador over the islands of Meanguera and Meanguerita.[11]

The dispute continued despite the ICJ ruling. At a meeting in March 2012 President Porfirio Lobo of Honduras, President Otto Pérez of Guatemala, and President Daniel Ortega of Nicaragua all agreed that the Gulf of Fonseca would be designated as a peace zone. El Salvador was not at the meeting. However, in December 2012, El Salvador agreed to a tripartite commission of government representatives from El Salvador, Honduras, and Nicaragua that was to take care of territorial disputes through peaceful means and come up with a solution by 1 March 2013. The commission did not meet after December, and in March 2013 stiff letters threatening military action were exchanged between Honduras and El Salvador.[11]

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 14 תגובות

  1. סיפור מאד ידוע שמדהים אותי כל פעם מחדש. האווירה בתקופת המשחקים הייתה אלימה לחלוטין, כשבכל אחד מהם האוהדים של הקבוצה המקומית התאספו ליד המלון של הנבחרת האורחת וסידרו להם "לילה לבן". אחד הדברים שהציתו מאד את האלימות היה ההתאבדות של בחורה צעירה מאל סלבדור אחרי ההפסד במשחק הראשון (ירתה לעצמה בלב), דבר שהפך אותה לסמל במדינתה.

  2. ואל סלבדור הידרדרה מאז לאלימות נוראית, נשלטת ע"י כנופיות (שגדלו בחממה האמריקאית וגורשו חזרה למולדת), ואם אינני טועה – אחוזי הרצח הגבוהים בעולם. משהו כמו 1 מ-1000 איש נרצח מדי שנה. מספרים מבהילים.

  3. קצת בדקתי נתונים: שתי המדינות הללו כה נחשלות עד היום שזה ממש מדכא. אל-סלוודור שקטנה יותר וצפופה יותר, איכשהו יש לה תמ"ג לנפש גבוה יותר משמעותית מהונדורוס (8600 דולר לנפש לעומת 4600 דולר לנפש), שתיהם מדורגות בתחתית העולמית במדד הפיתוח האנושי (סלוודור 117, הונדורוס 131. להשוואה ישראל מקום 18 בעולם).

כתיבת תגובה

סגירת תפריט