***************************************
איתן הוא מעצב משחקים ואיש UX, מרצה בבצלאל ובמכללת תלתן
***************************************
אבק הקרב עדין לא שכך וגרין ולברון כבר מתחבקים. סמית בוכה (הסיפור הכי מרגש של הגמר הזה). ודוראנט כבר חתום אצל הלוחמים בתקשורת. ובעיקר אין כבר קללות אורבניות בקליבלנד.
אז רגע לפני שסוגרים עוד עונה ומיד מתחילים את ההכנות לבאה, ולפני שהמתלהמים, ואני בתוכם, שוחטים את קרי וממליכים שוב את לברון, בואו ננסה להבין מה היה לנו כאן.
מצד אחד קבוצה גאה, חזקה, עמוקה שהשתלטה על הליגה לחלוטין. מצד שני קבוצה חבוטה, שהחליפה מאמן באמצע העונה. שנקברה ע"י הלוחמים גם בעונה הרגילה ונכנסה לפיגור היסטורי. מה הסיכויים לנצח? מה הסיכויים שכל זה כבר קרה? ובכן, זה קרה לפחות פעם אחת בהיסטוריה.
בערך 490 לפני הספירה עמדו עתירי ניסיון וניצחונות כוחות האימפריה הפרסית, למעלה מחמישים אלף מספרם, מול הצבא האתונאי המפולג וחסר הניסיון, כעשרת אלפים מספרם. לפרסים היה צבא עמוק, הכי עמוק שיש מחיילים קלים ועד כבדים ורכובים וקשתים- גמישות מוחלטת ואין סוף אפשרויות. לאתונאים היה רגליים כבדים מאוד שמתורגלים בשיטת לחימה אחת. היה להם גם אחד בשם קאלימכוס. החייל הגדול של התקופה.
הפיקוד על הצבא האתונאי התחלף כל יום וכשהגיע תורו של אותו אחד הוא פשוט הציב את החיילים הכבדים שלו במערך התקפי נועז ואמר להם להסתער. לרוץ מול מי שרץ מהר יותר ממך? זה היה נראה כהתאבדות. הצבא של האתונאים לא היה בנוי להסתערויות ולריצה ועדין זה הצליח. כי הם עשו זאת בחוכמה.
האתונאים דיללו את הכוחות שלהם במרכז החזית ועיבו מאוד את האגפים שלהם. בכל זאת אי אפשר לנצח בכל החזיתות, כמו שניסו הלוחמים הפרסיים. מה שקרה זה שהפרסים ניצחו במרכז הדליל ודחפו קדימה, אך הפסידו בשני האגפים וכך נוצרה תנועת מלקחיים קטלנית אתונאית שתפסה את העורף והאגפים הפרסיים לא מוכנים.
הקרב הזה כנראה גם הוכרע כי לצד אחד היה את הביטחון המקבע של המנצחים ואילו האתונאים פשוט נלחמו על הבית. זו כנראה איזו אמת קיומית, איזה טבע אנושי שחוזר על עצמו שוב ושוב שכאשר אתה מוביל אתה מתקבע וסולד משינוי. אולי זה בכלל הצד השני של אותו מטבע? שכאשר אתה נואש מספיק אתה חייב ליזום ואתה חייב לחדש ואם לא אתה פשוט מת.
הפרסים הגאים נזרקו חזרה לים בעקבות הקרב הזה והקרב לימים נקרא קרב מרתון. הקרב הפך את אתונה למעצמה יוונית. אבל כמו בהרבה מקרים הקרב הלא יאומן הזה היה רק הקדימון למערכה הבאה. אחרי הכל גם לגאווה ונקמה יש מקום של כבוד בסיפורים מעין אלו.
כמה שנים אחר כך חזרו הפרסים בכוח עוד יותר גדול. חזרו עוד יותר נחושים והמלחמה הבאה כתבה סיפורים עוד יותר גדולים, כמו קרב שלוש מאות של הספרטנים או המערכות הימיות האפיות של האתונאים. גם את הקרב הזה היוונים ניצחו, אבל בזכות אותה נחישות, יצירתיות ונועזות שניצחה את קרב מרתון. ומי יודע אולי בשנה הבאה היוונים מקליבלנד ינצחו שוב, או שהפרסים מהמפרץ ינקמו ואולי יהיו אלה בכלל הקליפרס רחמנה לצלן.
אני כבר לא יכול לחכות לעונה הבאה. לסיפור הבא שהליגה הזו תספר לנו.
מקסים. תמשיך לכתוב.
תודה
אתונאים היה להם המון מזל.
אחראי קרב המלחציים נמצאו מכרות כסף בסמוך לעיר. שעזרו לכלכלת אתונה . באותו שלב מועצת העיר שהייתה ועדיין הבסיס הטהור היותר לדמוקרטיא החליטה להשקיע בצי.
ועדיין היו צריכים את הכח החזק באזור ספרטא בתקופת פילוג וכורש חדש אצל הפרסים כדאי לעשות גלים.
ועל נא נשכח שהאימפריה היוונית המהוללת היה צריכה לחכות למוקדוני על מנת להשתלט על העולם.
ואולי אלגוריא טובה יותר לכוחו של לברון מול הפרסים היא דווקא אלכסנדר מוקדון שסחף אחריו צבא קטן עמד בראשו בכל הקרבות.
בל נשכח שאלכסנדר כמעט ומת בקרב באנטליה מכידון טורקי אך ניצל בזכות שומר ראשו/מאהבו . (אשר אותו הרג באפגניסטן בעת שהיה בגילופין).
לאחר מותו של אלכסנדר (עזיבת לברון את מיאמי) לא נמצא לו יורש והממלכה התפצלה ל-4 ממלכות נבואה לארבעת האליפויות השונות ב-4 השנים האחרונות
אהבתי מאוד את הפוסט
לדעתי ההפסד בגמר הוא קונספרציה להבאת דוראנט ( לא באמת 😉)
עכשיו ברוגע אני יכול לומר שהלב נשבר על דרימונד גרין שנתן הצגה לא פחות גדולה משל לברון , הבן אדם לוחם אמיתי
אני מאמין שהגמר לא ישוחזר בעונה הבאה ( זה נדיר שהגמר יהיה 3 שנים ברציפות אותן גמר , לדעתי זה לא קרה מאז שנות ה 60 אבל אז היו 8-9 קבוצות בליגה )
כנראה שלא ישוחזר- אבל בטוח יהיה לנו סיפורים חדשים.
אני לא מחכה עד הגמר כדי להתרגש מהמשחק הזה שוב. מחכה לדראפט.
אני מהמר שכן ישוחזר, אבל ההימורים שלי לא ממש הוכיחו את עצמם בפלייאוף הזה.
ד"א, לפחות כרגע (אם כי מן הסתם שיהיו שינויים בסגלים), אלה הן שתי המועמדות עם יחס ההימורים הטוב ביותר להגיע לגמר.
יופי של טור, תודה רבה!
ברוך בואך, יופי של כתבה, מקווה ומייחל לעוד.
מזכיר לי את מה שכתבתי על קרב מרתון במאמר שלי :
"והמטורף הוא שאיש אינו זוכר את פֵידִיפִּידֶס"
http://www.hoops.co.il/?p=35714
יופי של פוסט!
הצבא של דריווש הראשון, שפגש את הצבא האתונאי במרתון, כלל 25,000 חיילי חיל רגלים, ו-1,000 קטפרקטים (פרשים כבדים)
מולם התייצבו כ-10,000 ההופליטים (חיילי הרגלים האתונאים)
הצבא הפרסי הגיע לקרב אחרי שורה ארוכה של ניצחונות, והרגיש שהוא מרחק ניצחון בודד מהשלמת המשימה – החרבת אתונה.
(דריווש הראשון פלש ליוון כנקמה על התערבות היוונים במרידה בממלכה האחמנית/פרס)
הבעיה של הפרסים היא שבחפזונם בניסיון להשיג הכרעה מהירה, הם בחרו שדה קרב שלא משרת את חוזקם.
הקרקע שחלשה על שדה הקרב, הייתה קרקע ביצתית, ולכן הפרסים לא יכלו לנצל את הקטפרקטים (הפרשים הכבדים), והם השאירו אותם בעתודה.
כמו כן, ביציאה למסע הנקמה ביוון, דריווש הראשון בחר להשאיר את יחידת העילית של חיל הרגלים שלו (10,000 חיילי רגלים, מאומנים היטב, שכונו – "בני האלמוות") בפרס, במחשבה שהקטפרקטים נותנים לפרסים עליונות מספיקה בשדה הקרב.
בהעדרם של הן הפרשים הכבדים, והן "בני האלמוות", הפרסים נכנסו לשדה הקרב ללא 2 כלי הנשק ההתקפיים החזקים ביותר שלהם.
ההמשך הוא כמו שמתואר בפוסט המצוין.
ההופליטים היוונים גילו משמעת יצאת דופן בשדה הקרב, והביאו את ביצוע תכנית הקרב האתונאית, לכדי שלמות.
(קשה לדמיין את המשמעת שנדרשה מההופליטים בשביל לשמור על חזית אחידה, מגן למגן, בשדה הקרב. נסיגה, גם אם היא יזומה, יכולה בקלות להפוך למנוסה שגוררת אחריה תבוסה כואבת)
הלקח החשוב שאפשר ללמוד מקרב מרתון, ושמתאים לעולם הכדורסל, הוא:
סבלנות.
כאשר אתה ביתרון (כמו הווריאורס בסדרה מול הקאבס), החלטות נמהרות (מכה ליהלומים?) יכולות לגרום לאבדן יתרונות טקטיים חשובים (החיסרון של גרין),
וכמו שגם למדו הפרסים על בשרם –
אבדן יתרון טקטי בשדה הקרב, יכול לגרום לשינוי במומנטום של המערכה, שינוי שסופו הפסד בשדה הקרב.
אני מסכים איתך לחלוטין המשמעת שלהם היה לא פחות ממדהימה!
לגבי המספרים זו מחלוקת גדולים.
הרודוטוס טוען שהצבא הפרסי היה בגודל 100 אלף איש. ההיסטוריונים המודרנים טוענים שהוא הגזים במספר והיו שם רק עשרים וחמש אלף חיילים.
מאחר ואין דרך להחליט מה האמת רשמתי כחמישים אלף.
עוד משהו, אם כבר נכנסת לזה. הפרסים לא בחרו את מרתון כשדה קרב אלא כמקום נחיתה. הם רצו לכבוש את אתונה מהים. האתונאים הם אלה שהגיעו למרתון שנמצאת במרחק ניכר מהעיר שלהם ואז תקפו.
זה נכון.
הסיבה שהם בחרו במרתון היא בגלל שהיה סמוך לשדה הקרב מפרץ טבעי קל להגנה (והסבירות היא שהפער המספרי הוא בגלל שהפרסים בחרו להשאיר כוח צבאי שיגן על הספינות)
הפואנטה היא, שהייתה לפרסים את האפשרות לקבוע הם את מועד הקרב, ברגע שתכנית הקרב המקורית שלהם השתנתה. אבל ביטחונם הרב היה בעוכריהם.
תענוג לקרוא וללמוד
תענוג לקרוא וללמוד
גדול….
אהבתי ביותר.
אולי זו מחזוריות ובעוד 2506 שנים נכדי נכדינו יזכו לראות שוב מהפך כזה בתחרויות\קרבות ההזויים שיהיו להם אי אז…..
אם מסתכלים על סדרת הגמר האפית הזו כמו קרב היסטורי, אז שימו לב למהלכים האחרונים, ועם איזה שלל הקאבלירס חוזרים הביתה:
הראש של אנדרה איגואדלה – האיש שהיה גיבור הקרב הקודם, מי שהיה אמור לבלום את לברון. נפל בבלוק. LeBlock.
והראש של סטפן קארי – גיבור החיל הבלתי מנוצח, אכילס, הלוחם הטוב בעולם (אשכרה קוראים להם Warriors). נפל מחרבו שלו: קליעה ל-3.
(נ.ב סטטיסטיקה מדהימה מדקות ההכרעה של גיים 7:
ממצב של 89-89, שתי הקבוצות יחד קלעו 1 מ-17 מהשדה. מדהים).
גדול גיא
פוסט מעולה. תודה רבה!
פוסט מצויין ומרתק, תודה רבה!!
אם כבר דנים בצבא האתונאי, אז ראוי להזכיר חייל פשוט ואמיץ מאין כמותו, לא רק בתחום הלחימה אלא בשירות הרוח והחשיבה האנושית ושמורשתו חייה וקיימת עד ימינו.
והכוונה היא, כמובן, לסוקרטס שנלחם בקרבות פוטידייה ב-432 לפנה"ס ואמפיפוליס ב-422 לפנה"ס.
פוסט נפלא ותגובות באותה רמה. ואם כמה שאני נהנה מההקבלות ההסטוריות אני מזכיר לעצמי ולכם שזה רק ספורט ובידור ולא באמת מלחמה על הבית ועל החירות ועל החיים. אבל רק אוהדים פסיכיים כמונו לוקחים את זה לכיוונים כל כך טוטליים. יש מצב שיותר אפילו מהשחקנים עצמם.
נקודה יפה!
בין ספורט ומלחמה יש 0 משותף.
אנחנו אוהבים להשתמש במושגים כמו "הקרבה", "תבוסה" ו-"קרב" בהקשרים ספורטיביים, כאשר במציאות, למילים הנ"ל משמעות כל כך שונה.
כל מי שהיה תחת אש, יודע שה-"ניצחון" הוא מושג ערטילאי, ושמה שבאמת מעניין את החייל הוא קודם כל לשרוד. ושחבריו ישרדו. ושהמשימה תגמר.
לכן זה עצוב שלפחות 20 מהגולשים היומיים שהם אוהדי ווריורס מטורפים, נעלמו בכעס מהאתר
ללקק את הפצעים זו תגובה אנושית. הם יחזרו בשנה הבאה להשתחצן
בהמשך לסיום הפוסט- האם יכול להיות שסיום העונה הפנומנלית הזאת של הקאבס, היא בעצם קרש קפיצה לקבוצה טובה ואיכותית יותר שנראה שנה הבאה?
רוצה לומר, האם למרות שלברון יהיה מבוגר בשנה אחת נוספת, קווין לאב שלא היה נראה כמו הסופרסטאר השלישי של הקבוצה ברגעים המכריעים וספסל קצר, האם למרות כל אלו קליבלינד תהיה דווקא חזקה יותר?
אני לחלוטין לא פוסל את העניין, יכול להיות שהאליפות הזאת דווקא תגרום לכך שלאב ירגיש הרבה יותר בטוח ונוח במקום שלו- כשחקן שלישי שיצטרך להתאים את הדומיננטיות שלו במשחקים כמו שבוש עשה בזמנו במיאמי (לצד משחקים של שחקן משלים שחי ממה שלברון ווייד השאירו היו לו גם משחקים בהם הוא הוביל והיה הדומיננטי- בעיקר במשך העונה כאשר 2 האחרים היו זקוקים גם למנוחה).
לברון אולי יהיה מבוגר יותר בשנה, אבל הוא כבר הוכיח שהוא חכם מספיק בשביל לשמור כוחות לשלבים המכריעים ועדיין להיות דומיננטי במשך העונה כאשר הוא שולט במגוון אספקטים של המשחק.
עם קיירי בריא וכשחקן ששיאו עוד לפניו ועוד כמה חיזוקים והתאמות לספסל ואנו יכולים לסגור את המקום הראשון במזרח לעוד שנה אחת לפחות..
בהעדר פציעות –
בהחלט יכול להיות.
הקאבס יכולים לשייט לאורך כל העונה, באמונה שהם חזקים מספיק בשביל לנצח בפלייאוף כל קבוצה.
קיירי הפעם ישחק כל העונה, כאשר לא צריך זמן התאקלמות, וגם אין את מכבש הלחצים שהיה העונה.
ולאב. הוא לא בהכרח יהיה חלק מהקבוצה בעונה הקרובה.
הקפיצה בתקרת השכר הופכת את המשכורת שלו ליותר "סבירה", וסביר להניח שיהיו מי שיחשבו שהוא עדיין שחקן של חוזה מקסימום.
נקודה מהותית אחרונה – לקבוצה אלופה כמו הקאבס, יש את היכולת למשוך וטרנים תמורת חוזים נמוכים.
לא בלתי סביר שיהיה שחקן שיחשוב שהקאבס הם הדרך הבטוחה ביותר להגיע לפיינלס (ע"ע ווסט והספרס)
לגמרי. אפשר בהחלט לראות את זה ממה שקרה ללוחמים בעונה הזאת אחרי האליפות – הם קיבלו בטחון עצום, וקרעו את הליגה. ואפשר לדון אם לא הייתה פה החטאת המטרה הסופית שהיא הריפיט – אבל הם היו מאוד קרבוים להשיג הרי את הכל, גם שיא ליגה וגם ריפיט. אז כן, הבטחון ביכולת של הקבוצה שנותן הישג כמו האליפות זה דלק מצויין לעליית מדרגה.
בפרשים זה כמעט ברור שיעשה את אותו דבר. יש להם את היכולת בניהול נכון להמשיך כל שנה בשנים הקרובות להגיע לגמר ושם גם לקחת אותו (שום דבר לא מובטח). קיירי ולאב ותומפסון ודלי ושומפרט הם צעירים כולם מגיל 24 עד 27, וכמו שנאמר פה יש ווטרנים נוספים כמו שהיה גפרסון השנה שיבואו בכיף לתת עונה או שתים מעולות כדי לנסות להשיג טבעת – המועדון הזה כרגע במצב לקבע את עצמו בטופ לעשור קדימה – אם ידעו לעשות רול-אאוט ללברון בעוד כחמש שנים ונתינת מקום לצמיחה של עוד כוכב גדול ליד קיירי. אפשרי לגמרי. תלוי רק בכישורי הנהול של לברון.
הכל תלוי בכמה דלק נשאר ללברון לשחק ברמת שיא, ונדמה לי שכולם (גם אני) קיבלו תשובה מוחצת בסדרה האחרונה.
מסביבו לקאבס יש תמיד קבוצת עלית, פר הגדרה. וקיירי ארווינג עוד לא הגיע לשנות הפריים שלו.
איך יחזקו? האם יעלו שאלות כמו טרייד על קווין לאב, ומה אפשר לקבל תמורתו? יש לנו קיץ ארוך עבור כל אלה. אבל אין ספק – הקאבס בתקופת לברון השניה מכוונים למעלה חזק. שלב ההוכחות עבר.
לא רק זה, אלא שהם הולכים עתה בכל הכוח על קווין דוראנט
יופי של מאמר שמביא זווית שונה לחלוטין משאר הניתוחים על הגמר, וזה מעולה
תודה על הפוסט והתגובות, מצפים להמשך על ה300 ומה קרה שם
באמת, ולא לפי הסרט.
מאחר וקרב 300 שימש לתעמולה בזמן המלחמה ואין מקורות היסטוריים אמינים לקרב הזה, תאמין או לא הקרב לא כזה רחוק מהסרט. בני התקופה עפו על הסיפור הזה והפריזו אותו.
רוב הסיכויים שהיה קרב כזה. הם היו 300 מספרטה ועוד כ6000 חיילים לא ספרטנים (לא זוכר מאיזו עיר עכשיו) וככל הנראה הם ניגפו מול הכוחות הפרסיים.
מצד שני תעמולתית זה עבד ואיחד את הערים היווניות סוף סוף.
אבל אולי נכתוב על על הקרב הזה יום אחד…
נהדר!
מה שהציל לאתונאים את הקרב היה חסרונו של עארסס האשכי, הלוחם הדגול של הצבא הפרסי, שהורחק מהחזית לאחר שהחזיר חוב (בצבא הפרסי זאת הייתה עבירה נוראית שמביאה קלון)
LOL
מעולה איתן וברוך הבא (אגב מסתבר שנשותינו קולגות…) !
ואם כבר אז כבר – איך אתה מסביר ההישג של המכבים מול היוונים?
זו שאלה קלה- אלוהים עשה קסמים והמכבים ניצחו 🙂
אולי נכתוב גם על זה יום אחד
או שניהול מבריק של המערכה, שכלל ניצול כל יתרון טקטי אפשרי, כחלק מראייה אסטרטגית מרחיקת לכת –
הביאו להישגים.