ביקור בהפתעה בלוס אנג'לס/יובל שחם

עד לפני כמה ימים לא תכננתי להיות בסטייפלס סנטר אתמול בלילה. היה לי תיכנון לנסוע ללאס וגאס ולוס אנג'לס לטייל עם חברים שהגיעו מהארץ וברגע שהם השיגו כרטיסים למשחק החלטתי לנסות את מזלי ולבקש לראשונה אישור כניסה למשחק פלייאוף אחרי שלצערי שיקאגו הלוזרים לא עמדו במשימה שלהם והרחיקו ממני את חווית הפלייאוף במיד ווסט (יאללה פייסרס!).

אחרי יום קיבלתי את האישור והנה מצאתי את עצמי אתמול באולם אגדי שרק לפני כמה שבועות חווה את אחת הפרידות הגדולות בהיסטוריה של הכדורסל כשקובי בראיינט המטיר 60 נקודות על הראש של יוטה.

אחרי ביקורים בשיקאגו, אינדיאנפוליס, דטרויט וקליבלנד צפיתי שלוס אנג'לס תשתווה ברמת האירוח שלה והטיפול בתקשורת לשיקאגו, אבל היא עיר המלאכים התעלתה מעל כולם. חדר התקשורת היה ענק – גדול לפחות פי שתיים מהחדר הדומה בשיקאגו.

על הקירות במסדרון ובכל פינה באופן כללי תמונות של אגדות וכוכבים שביקרו באולם (אפילו בשירותים הייתה מולי תמונה של ביונסה עם איזה פרס מסתכלת עלי…). כוכבי הקליפרס והלייקרס בעיקר, שחקני הוליווד, זמרים שהופיעו בסטייפלס סנטר וכו'-כולם שם על הקירות.

לאחר שמצאתי את מקומי בשולחן הכתבים הזרים התפניתי לבחון את הבופה וגיליתי תפריט שלא יבייש את המסעדה שאכלתי בה רק ערב לפני בעיר.

בר סלטים, פסטה עם שלוש אפשרויות של רטבים (שמן זית, אלפרדו ועגבניות), חזה עוף ברוטב פטריות, ירקות מוקפצים, אורז חום, נאצ'וס חמים עם גבינה מוקרמת עליהם, שף שחותך לכל אחד באופן אישי נתחי רוסטביף טריים, בר גלידות עם ציפויים (אוראו, אמינם, סוכריות שוקולד, בוטנים, מבחר פירות בלתי נגמר וכו'. בקיצור – לא נשארתי רעב.

מיד לאחר האוכל יצאתי לכיוון הפרקט לראות מי כבר מתחמם.

בצד של הקליפרס היה שם רק דיאנדרה ג'ורדן וניחשתם נכון – הוא עבד על זריקות עונשין. שוב ניחשתם נכון – הוא פיספס את רובן.

בצד השני דמיאן לילארד זורק מכל עמדה ובכל צורה. תוך כדי כדרור, בפוסט, קאץ' אנד שוט ועונשין. לעומת דיאנדרה – במקרה שלו רוב הכדורים דווקא כן נכנסו.

בעודי עומד ומסתכל על לילארד עמד לידי איש סופר מוזר שזיהיתי מהר מאוד – ג'יימס גולדשטיין.

האיש ששווה 100 מיליון דולר. גולדשטיין.

למי שלא מכיר את אחד האנשים המוזרים בתעשייה הנה הסיפור שלו בקצרה:

גולדשטיין הוא מיליארדר מטורף שאף אחד לא באמת יודע איך השיג את ההון שלו. השמועות מספרות שהוא עשה עיסקאות ענק בעולם הנדל"ן, אבל אף אחד לא יודע בוודאות האם זו הסיבה האמיתית לשווי המטורף שלו.

כשהוא נשאל על זה הוא משיב את אותה התשובה – "עשיתי כמה עסקאות לא רעות בחיי".

גולדשטיין מגיע כמעט באופן קבוע למשחקי הבית של הלייקרס והקליפרס (על הפרקט כמובן) ונוהג לפקוד משחקים גדולים בכל אמריקה ובעיקר בפלייאוף. בימים של הגמרים האיזוריים תוכלו לראות אותו בכל מקום. לילה בסאן פרנסיסקו, מיד אחר כך בקליבלנד וחזרה בסאן פרנסיסקו. האיש אובססיבי בכל הקשור לאן בי אי.

חוץ מהנוכחות הפיזית שלו במשחקים גולדשטיין גם מיודד עם כל שחקני הליגה. בזמן החימום אחד אחד ניגשו אליו שחקני הקליפרס והבלייזרס לשיחה קצרה כאילו היה חבר שלהם מהשכונה.

בחזרה למשחק.

אחרי שגיליתי יחד עם חבריי שלא נזכה לראות את כריס פול ובלייק גריפין (וגם בגדול שהקליפרס הם כבר לא קבוצה, או לפחות לא הקבוצה שציפינו לראות) לא כל כך ידעתי מה לחשוב.

מצד אחד, הקו האחורי הרצחני של פורטלנד יכול להריח דם ולהרוג, ומהצד השני קבוצות חבולות ופצועות כמו הקליפרס שמגיעות לשחק בבית, בדרך כלל נותנות מלחמה מטורפת שאמנם לא תספיק בטווח הארוך, אבל בהחלט חשבתי שהקליפרס מסוגלים לנצח את משחק 5 יחד עם ההתלהבות של הקהל והרצון להוכיח לכולם שהם מסוגלים גם בלי הכוכבים הראשיים שלהם. התבדיתי. דוק פתח את המשחק עם הרכב מעניין שכלל שלושה גארדים (קרופורד, ריברס ורדיק) יחד עם פירס ודיאנדרה.

בתחילת המשחק ניסיתי להתמקד בפול פירס כי באמת חשבתי שהוא יכול לתת את האקסטרה עם הקילר אינסטינקט והמנהיגות שלו, אך לצערי פול פירס הוא כבר באמת קשיש ולא ממש יכול לזוז בקצב של כל השאר.

המשחק נפתח טוב מבחינת הקליפרס שהם די משתקים את הקו האחורי של פורטלנד ומצליחים

להיות חזק בתמונה ואפילו להוביל בניצוחו של דיאנדרה ג'ורדן. די ג'יי הוא פשוט תופעה. בחור עצום, חזק וגדול יותר מכל אחד על המגרש והסתבר לי שאפילו חוש מסירה יש לו.

לצערו הוא לא יכול להחזיק את הקבוצה לבד במשך 48 דקות. השיתוק של דוק על לילארד\מקולום עבד מצוין במחצית הראשונה. אוסטין ריברס הוא אחד השומרים הכי אנדרייטד בליגה, את זה אני יכול להבטיח לכם. הכל היה נראה די מושלם מבחינת הקליפרס כשהם ירדו להפסקה ביתרון 50 – 45 כשבפורטלנד לילארד קולע 3 (!) נקודות ומקולם מוסיף 8.

מי ששמר את פורטלנד במשחק למרות הכל היה הראקלס המצוין שתפר 17 נקודות. אצל הקליפרס ג'ורדן כבר היה עם דאבל-דאבל, אבל מי שהיה אקס פקטור הוא ג'ף גרין שנזכר שהוא יכול להיות שחקן מצוין ובעיקר אתלט על עם כמה דאנקים מרהיבים.

דווקא בנקודה הזאת במחצית תפסתי את החבר'ה שלי ואמרתי להם שאין שום סיכוי שהקליפרס מנצחים את המשחק הזה.

ברגע שהקליפרס שיתקו כל כך יפה והגבילו את לילארד ומקולום ל-11 נקודות משותפות, אבל כשפורטלנד נשארה במרחק נגיעה – הבנתי שלקליפרס אין סיכוי.

אמרתי להם שהרי לילארד יקלע את ה-20 נקודות שלו וכשהרצף שלו יגיע זה ישבור את החבר'ה מלוס אנג'לס כי האיש הוא לא סתם קלעי מצוין – הוא רוצח. הוא גם יודע מתי ואיך לרצוח. בדרכי לחדר התקשורת במחצית נתקלתי באוהד הכי מפורסם של הקליפרס – קליפר דארל.

דארל הוא אוהד צבעוני שמתלבש אותו דבר לכל משחק של הקליפרס כבר עשרות שנים. הוא ידוע בשואו שהוא מספק ליושבי אחת הפינות בסטייפלס סנטר והוא מסוג האוהדים שכל אחד מכיר בזכות הרעש והצבעוניות שלהם.

ניגשתי אליו ושאלתי אותו איך הוא מרגיש שככה הלכה לקליפרס העונה ברגע עם הפציעות של בלייק ופול.

הוא ענה כמו שציפיתי מאוהד אמיתי שחווה אכזבות מאז שהוא זוכר את עצמו. הוא אמר לי שכל החבר'ה פה באולם מפונקים.

אם היו עוברים חצי ממה שהוא עבר עם הלוס אנג'לס קליפרס במהלך ההיסטוריה הם היו מבינים שהם צריכים לנשק את השמיים ולהודות על כל רגע שהקבוצה שלהם משחקת במעמדים כאלה.

צודק.

ידע מתי להתעורר. לילארד.

הרבע השלישי כולו עוד היה צמוד למרות שמקולום כבר נכנס לעניינים, אבל ברבע הרביעי הגיע הנוקאאוט שצפיתי מראש בניצוחו של דמיאן לילארד. ברגע שהאיש הזה נכנס לזון הוא אחד השחקנים הטובים ביותר שיש לאן בי אי להציע.

כמו בחימום – הוא יקלע על כל אחד, בכל צורה ומכל טווח. את הרבע הרביעי (אותו פורטלנד ניצחה 37-27) לילארד סיים עם 16 נקודות כשהוא קולע 6-9 מהשדה ו-4-5 מהשלוש. ברבע אחד לילארד חיסל את התקוות של הקליפרס ושל כל הקהל שתמך לאורך כל המשחק.

מקולום סיים גם הוא בסופו של דבר משחק מצוין עם 27 נקודות והצמד הקטלני של טרי סטוטס עושה את זה שוב.

בצד של הקליפרס דיאנדרה סיפק את הסחורה עם 16 נקודות ו-17 ריבאונדים. רדיק וקרופורד ניסו לעזור עם 19 ו-17 נקודות בהתאמה.

חוץ מההתפוצצות של לילארד, לטעמי מה שהפסיד לקליפרס את המשחק הייתה ההחלטה של דוק ללכת עם ג'מאל קרופורד לכל כך הרבה דקות.

לא שאני מזלזל ביכולות הכדורסל של קרופורד (להפך), אבל ברגע ששחקן שרגיל לשחק בממוצע 27 דקות משחק 44 (!!) במשחק שאתה תלוי בו כמעט לחלוטין בהתקפה וניהול המשחק – יש לך בעיה. כמובן שהפציעה של כריס פול הייתה צריכה להעלות את מספר הדקות של ג'מאל, אבל בגילו וכשהוא רגיל במשך כל העונה לנוח ולעלות מהספסל לתת לו לשחק כל כך הרבה דקות במשחק כל כך חשוב גמר את הקליפרס במאני טיים.

ציפיתי שאחרי שלושה רבעים דוק יוציא אותו בתחילת הרבע הרביעי ויכניס אותו 7-8 דקות לסיום כדי שייתן בראש כמו שרק הוא יודע, אבל כנראה שצוות האימון של הקליפרס חשב אחרת. ג'מאל שיחק כמעט את כל הרבע והיה אפשר לראות כמה הוא היה עייף ששם את הידיים על הברכיים כל הזמן וכמה זה פגע בשטף ההתקפי של הקליפרס.

את הזריקות שלו הוא ייקח בכל מצב בכל מקרה כי הוא ג'מאל קרופורד, אבל כשהוא עייף הוא מחטיא אותן. במידה והיה נח 4-5 דקות בתחילת הרבע סיום המשחק היה יכול להתפתח לגמרי אחרת.

לפני שיצאתי מהאולם שמתי לב לדבר מעניין. ידעתי לפני זה שבין משחקים של הקליפרס והלייקרס הצוות בסטייפלס סנטר מחליף את הפרקט בהתאמה לקבוצה המארחת, אבל תהיתי מה קורה על תקרת האולם.

במבט לצד אחד גיליתי את דגלי הלוס אנג'לס קינגס (קבוצת ההוקי של לוס אנג'לס)שתלויים בגאון על הגג.

הדגלים שמסתירים את ההיסטוריה של הלייקרס.

בצד השני שחיפשתי את הבאנרים והגופיות המופרשות של אגדות הלייקרס – מצאתי דגלי ענק של הקליפרס שמסתירים את הכל.

כיוון שהקליפרס לא רוצים לראות את ההיסטוריה המפוארת של היריבה מונחת להם מול העיניים בכל משחק, הם פורסים דגלי ענק של כוכבי הקבוצה בכדי שיסתירו את כל מה שתלוי וקשור ללייקרס.

בכל זאת יש באמריקה קצת יריבויות.

לאחר שיצאתי עם חבריי מהאולם, בדרך לחניון נעצר מולנו בהפתעה אותו ג'יימס גולדשטיין מהחימום לפני המשחק. לאחר תמונה זריזה (היינו חייבים) המשכתי ללכת לכיוון האוטו כשאני יכול להיות מסופק מחוויה ראשונה ובתקווה לא האחרונה בעיר המלאכים.

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 23 תגובות

  1. רועי ויינברג

    28 אפר 2016 14:14:19

    אחלה כתבה, הסיפור על הדגלים מאוד מעניין ומראה שלקליפרס אין במה להתגאות (יש 2 אליפויות אזוריות ואפשרות לתלות את הגופיות של דני מאנינג שנתן כמה שנים נחמדות ובוב מקאדו שזכה איתם ב-MVP כשהיו בבפאלו). אין להם היסטוריה, בניגוד ללייקרס

    1. עידו גילרי

      28 אפר 2016 16:14:36

      זה מאד עצוב ואומר הרבה על המועדון שבכמעט 50 שנות קיום עוד לא מצאו שחקן אחד שראוי להוציא את המספר שלו לגמלאות.

      1. רועי ויינברג

        28 אפר 2016 18:37:58

        מבחינת התקופה שלהם לפני שהגיעו ללוס אנג'לס (בבופאלו וסן דייגו) מגיע למקאדו ללא ספק, למרות שזה יכריח את קרופורד לשנות מספר.

        מבחינת התקופה ב-LA לא היו להם יותר מדי הישגים והיחיד שאפשר, אולי, לתלות את החולצה שלו זה מאנינג. סביר שעוד כמה שנים יתלו גם את של פול וגריפין.

        יש עוד מועדונים שלא תלו חולצות של אף שחקן-ממפיס (אחת הקבוצות החדשות ביותר, אני בטוח שיתלו את זאת של פאו גאסול כשיפרוש) וטורונטו (שתעשה אותו דבר עם קרטר). אבל 2 הקבוצות האלו חדשות יחסית וקיימות מ-1995, לא מ-1970.

  3. מומי שאוהב חציל בטחינה

    28 אפר 2016 14:42:52

    אי אפשר להשוות בין האוכל באל איי לבר סלטים סוג ד בערי השדה
    עכשיו יש לך הזדמנות לראות עיר אמיתית ולא בית שימוש מזרחי טיפוסי כמו עיר במזרח
    תגיע לוואגס שים את הכסף על 32 , אולי יקרה לך המג׳יק ג'ונסון

  4. נמאצק

    28 אפר 2016 15:41:14

    נחמד ולא יומרני.
    בדיוק השחקנים מפונקים וצריכים להגיד תודה על כל רגע.
    פורטלנד אמרו תודה כל משחק משולם אחרי פעמיים ששבר רגל לילארד אף אחדחוץ מהדוק כשצריך לתת קרדיט אני נותן לא האמין שפורטלנד לא תהיה יותר מקבוצת טנקינג.

    טרייל הלייזרס קבוצה עם מסורת עם איכות חיים אירגון מפואר מיצגים את אוריגון האצילה מלכת איכות החיים במערב מאמן מצוין ומגיע להם.
    הקליפרס צריכים ללמוד לפרגן ללייקרס ולהתחרות בהם לא להסתיר.
    דיאנדרה דוגמא טובה לא מנצחים כדורסל מתחת לסל היום דוד נגד גולית השכל מנצח כבר אלפיים שנה.

  12. p

    28 אפר 2016 17:39:26

    תודה רבה. מגניב שיצא לך להיות מבאס שקליפרס היא עשירית קבוצה… (החלום שלי לראות את פול במשחק).

    לעניין המשחק, ריברס הוכיח שוב שהוא אדיוט.
    מילא לפתוח עם פירס שלא שיחק כמעט הסדרה. אבל מבה אמוטה היה הס"פ הפותח,לא קיבל דקה כל המשחק. כלומר, ריברס איבד שני שחקני חמישייה, ובמודע החליט להושיב את השלישי על הספסל.
    קרופורד משחק 44 דקות, זאת החלטה מטומטמת שמאמן תיכונים לא היה עושה. זה לא בדיוק שהוא הצטיין במשחק עם 6-23 שהיה הגיוני עוד להשאיר אותו ככה…
    כשיש 5 שחקנים על עמדות 1-2 (ריברס ופריג'יוני על 1, רדיק קרופורד ווילקוקס על 2) אין סיבה ששחקן שעבר מזמן את ה30 ישחק 44 דקות במשחק בלי הארכה.
    עוד הוכחה כמה קליפרס משחקת בלי מאמן…

  13. Berch

    28 אפר 2016 19:32:55

    יופי של חוויה….
    אף פעם לא תפסתי מריוורס ואני חושב שאת התואר הוא קיבל למרות ולא בזכות יכולות האימון שלו.
    ועם כל הכבוד, לקחת את הבן שלך לקבוצה זה לא אתי. גם אם אתה מבטיח שתתיחס אליו כמו לכל אחד אחר.
    מעפאן.

    חבל על הקליפרס… ככל שהם חוטפים אני אוהב אותם יותר 🙂

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט