"סיכום תיק שקנאי"

ניו אורלינס פליקנס יומן אחרון לעונה / מולי

בארט לארג'רנון שוטוויל ישב לקראת חצות במשרדו הקטן בקומה השלישית בבניין האחרון שמיועד להריסה ברחוב בורבון שברובע הצרפתי של ניו אורלינס וצפה בהמולה שברחוב. הוא ישב כשצדו השמאלי מופנה לשולחן מלא ניירות ואבק אך תשומת לבו הופנתה לחלון שמימינו, ליתר דיוק לזוג הגברים המחובק שהתקדם בצעדים איטיים אך נחושים לעבר הבניין שלו מכיוון הצומת של בורבון וסנט לואיס.

משהו בהליכה הגמישה והקופצנית שלהם, שלא לדבר על היותם גבוהים בהרבה מהממוצע, הבהיר לו שאלו אינם זוג תיירים ממוצע שהגיע לניו אורלינס בתחילת מרץ. יותר מכך, היה משהו בנחישות הליכתם, באי תשומת לבם לרחוב בורבון ושכיות החמדה שבו, ובמיוחד בריכוז שבו כיוונו פעמיהם לעבר הבניין בו שכן משרדו שגרם לו לחשוב לו שהם בדרכם אליו למשרד.

משום מה הוא נזכר במשחק של הפליקנס בו צפה לפני כמה ימים בטלוויזיה. הפליקנס  קלעו 95 נקודות כשנוריס קול הוא היחיד שקולע מעל לעשרים. משחק אומלל למדי שלהם.  נו טוב, למה אפשר כבר לצפות כשדייוויס קולע 12 ב-39!!! דקות,  כשפרקינס משחק 22 דקות, כשאלונזו ג'י משחק 12 דקות וכשטוני דאגלאס כשמונה דקות? ובמיוחד, למה אפשר כבר לצפות כששלושתם יחד קולעים אפס!!! נקודות, ועוד במשחק חוץ נגד יוסטון? להפסד כמובן, במיוחד כשהארדן תופס יום עם 39 נקודות…

בהפסקת המשחק, כך הוא נזכר ששם לב, התמקדה התמונה בקבוצת גבוהים שחורים שישבה בשורה הראשונה. הוא חש ביטחון כמעט מוחלט שהגבר השחור מהזוג בו הוא צופה כעת בדרכם לעבר ביתו היה חלק מקבוצה זו. "מעניין,"  הוא חשב לעצמו, "יש לי תחושה חזקה שזה נראה כמו אנשים שיגיעו אלי לבקש ממני לחקור משהו."

בארט נטש את החלון במהירות והחל לבלגן את שולחנו. הוא הוציא מהמגירה מאמרים על כדורסל, הדליק לרגע את המקטרת כדי ליצור ניחוח עשן שגרם לו להשתעל שש פעמים עד שכיבה אותה. הוא מילא כוסית בחצי סנטימטר בורבון (למרות שמעולם לא שתה משקאות חריפים) והניחה על השולחן ופתח במעט את דלת משרדו שעליה היה כתוב באותיות כתומות: "בארט לארג'רנון שוטוויל – בלש ספורט".

משסיים לעשות זאת נזכר במשחק שהיה שלשום באולם סמות'י קינג שנמצא ברחוב גילרוד 1501. לקח לו כעשרים וחמש דקות הליכה ברגל להגיע ממשרדו למשחק של הפליקנס ששיחקה עם סן אנטוניו

"שמונים ושש נקודות בבית?" הרהר לעצמו, "ככה הם חשבו לנצח את סן אנטוניו ספרס?" והמשיך והרהר: "אתם רציניים תגידו לי? נכון קוואי חזר לקלע שלושים ולהמרכוס אולרידג' קלע 27, אבל בחייכם, חוץ מדני גרין (דני פאקינג גרין?) שקלע 11 כל השאר קלעו להם פחות מעשר נקודות!". הוא העביר יד לחה על מצחו וחשב שהפליקנס האלו פשוט מאמללים את האוהדים שלהם העונה. "קבוצה קולעת נגדם רק 94 נקודות בסמות'י קינג סנטר", הרהר בעודו משרבט אות סינית באבק שעל השולחן, "וגם לה הם מצליחים להפסיד?"

הוא נזכר שכאשר הפליקנס הובילו בסוף הרבע הראשון הוא חשב לעצמו שעשרים וחמש דקות ההליכה ממשרדו דרך שדרות טוליין ושדרות קלייבורן היו שוות לגמרי את ההליכה.  במחצית, אחרי שהפליקנס הובילו הוא נזכר שראה את הגבר הימני, הלבן מבין השניים העושים כעת דרכם למשרדו, עושה שלום למצלמה מן השורה השנייה במסך הענקי שבאולם. זיכרון צילומי יכול להיות עול, אך יש לו גם יתרונות משלו…

המחצית השנייה של המשחק היתה פחות משמחת. למרבה הצער תיקו בסוף הרבע השלישי לא הועיל בשל ההשתנקות של הפליקנס (פעם שנייה ברציפות) ברגעי האמת ברבע הרביעי, וסן אנטוניו נצחו.

זה היה במשחק הקודם ובמשחק היום בארט חשב לעצמו ש"זהו, סופית, העונה הזו הלכה לעזאזל" כבר לקראת סוף הרבע הראשון במשחק שהסתיים לפני כשעה ורבע. הסיבה לכך היתה שאחת עשרה דקות וחצי מתחילת המשחק אריק גורדון שוב נפצע, כמובן באותה אצבע בדיוק כמו בפעם הקודמת, ובסוף המשחק התברר שהפליקנס הפסידו (שוב) בבית ליוטה.

"אוף, זה הפסד מעצבן,"  חשב לעצמו כשהתרווח על כסאו אחרי שבדק שכל החדר נראה לשביעות רצונו. "שוב קלענו פחות ממאה (94), שוב הקבוצה מולה שיחקנו קלעה מעל למאה (106) ושוב שחקן חשוב שלנו נפצע בעונה הנוראית הזו של הפציעות והתווסף לרשימת הפצועים הנוכחית הכוללת את אז'ינקה ודז'אן ג'ונס."

הוא שמע צעדים חרישיים מתקרבים לדלת המשרד ונעצרים. "הם מתארגנים כעת להיכנס," חשב לעצמו, "בדיוק כמו שעל הפליקנס לעשות," והמשיך לחכות סבלן.

על הדלת נשמעה נקישה חרישית. הוא לא ענה  אך המשיך לחשוב על העונה של הפליקנס:

"עד כמה שזה מטורף," המשיך וחשב לעצמו בעודו מתרווח עוד יותר על כסאו, "מבין 17 השחקנים שלבשו השנה את מדי הפליקנס, רק אחד,  אלונזו ג'י, שיחק בכל 61 המשחקים עד כה".

"פתוח," הוא קרא בקול ונקש אוטומטית שלוש פעם בזרת ידו השמאלית על תיבת הסיגרים הריקה העשויה עץ ארז שהחזיק על שולחנו נגד עין הרע כשבמוחו עוברת המחשבה: " 'עד כה'… אז מה זה אומר? כדי שהקללה תהיה מושלמת גם על אלונזו ג'י להיפצע במשחק הקרוב?"

הוא פשפש בזכרונו הצילומי, בחן את הנתונים בעיני רוחו והבין שאין בסגל של הפליקנס הרבה שחקנים שנעדרו משחק או שניים, רק ריאן אנדרסן ודאנטה קאנינגהאם, היו היחידים מהסגל ששיחקו 59 משחקים מתוך ה- 61 ששוחקו עד כה.
הדלת החלה להיפתח לאיטה.
אל החדר נכנס הבחור הלבן הגבוה, ובארט חשב לעצמו שהוא מזכיר לו מישהו. אבל את מי?

מחשבותיו המשיכו:  "רק לדוגמה, אצל גולדן סטייט נעדרו משני משחקים לכל היותר רק דריימונד גרין (ששיחק בכולם), סטפן קרי, אנדרי איגודאלה, קליי תומפסון ושון ליבינגסטון – כמעט כולם אבני פינה בקבוצה. לא פלא שזו העונה שלהם." ומשום מה, ללא שום הקשר מודע, חלפה בו המחשבה האומרת: "אני בטוח שחולצתו של סטפן קרי תועלה לתקרת האולם של גולדן סטייט."

כשהאדם שנכנס עמד לסגור מאחריו את הדלת אמר אליו בארט: "אתה יכול להזמין פנימה גם את החבר שאיתך."

האיש הופתע, ואז חייך, "אתה יכול להיכנס כעת ג'ורג'," הוא קרא החוצה, ואל החדר נכנס אדם שחור וגבוה, אך פחות גבוה מזה הלבן, ואמר אל בארט: "איך לעזאזל ידעת? אני רואה שלא מגזימים במה שמספרים עליך"…

בארט חייך ואמר אליהם: "שבו בבקשה רבותי, במה אוכל לעזור לך, לקרוב משפחתו של פיסטול פיט מרביץ האגדי? מי שהיה השחקן היחיד עד כה שהפליקנס הקפיאו את חולצתו?"

הגבר הלבן העלה חיוך מופתע, והצדיע הצדעת נחתים כאות של כבוד.

"שמי אכן דייב מרביץ, דודן שני של פיט, זהו ג'ורג' דנהאם ואנו באנו לבקש את עזרתך," הוא אמר.

"את עזרתי? במה?" אמר בארט.

"אנו נציגים,  לא רשמיים כמובן, של טום בנסון, הבעלים של הפליקנס כידוע לך היטב, ולכן עדיף שאני אשאר בעילום שם," אמר הגבר השחור. "אנחנו באים בשליחותו כדי לגלות מדוע הפליקנס כשלו השנה, ומה עוד אפשר לעשות כדי להשתפר. אתה לא הראשון שאנו בודקים זאת איתו. בדקנו עם מאמנים, פרשנים, ועיתונאים ללא הצלחה גדולה, אחרי שהגענו למסקנה שאף אחד לא הצליח לתת לנו תשובה מספקת, דייב מרביץ שכאן, העלה את ההצעה להשתמש בשירותי בלש ספורט וברור לנו שאתה הוא בלש הכדורסל הטוב ביותר בניו אורלינס!"

בארט חייך ואמר: "לא רק בניו אורלינס, אני הטוב ביותר בכל ארה"ב ובעצם בכל העולם כולו, ולו מאחר ונכון לעכשיו אני בלש הספורט הרשמי היחיד בעולם שמתמחה בכדורסל."

דייב מרביץ חייך חזרה ואמר: "כל עוד אתה מביא קבלות, נשמח לתת לך תשלום נדיב תמורת הפיתרון, כל עוד נקבל ממך, כמובן, עליו קבלה…"

"כמובן," אמר בארט. "אך מאחר ואופי המשימה דורש ממני לנסוע עם הקבוצה לכל המשחקים עד סוף העונה, התשלום יכלול הוצאות רבות ויהיה גבוה, ואני מצפה למקדמה תואמת בהקדם. כמו כן אני אהיה זקוק  לגישה לדייל דמפס המנכ"ל, לקואצ' אלווין ג'נטרי, לעוזרי המאמן, לשחקנים ולכל הצוות הרפואי."

"ברור כשמש במארדי גרא,"  אמר דייב, "נסדר לך כיסוי של מי שכותב את הביוגרפיה הרשמית של בנסון, וכך תוכל להיות בכל מקום ולשוחח עם כולם".

"אם כך אין מבחינתי שום בעיה ואני אתחיל מחר,"  הסכים בארט, והזוג עזב לדרכו לא לפני שהפקיד בידו המלטפת צ'ק מרשרש על סך 35,000$ כדמי קדימה (וקיבל קבלה).

****

למחרת, במשחק הרביעי הביתי הרצוף עד כה, בבית מול הקינגס, ישב בארט במקומו הקבוע בשורה השמינית. הפליקנס עלו באותו יום רק עם תשעה שחקנים בריאים ועל הספסל ישבו ארבעה פצועים מתוך שלושה עשר השחקנים שלבשו מדים.

במשחק מול המלכים ארבעה שחקנים קלעו בדאבל-פיגורס: נוריס קול עם 23, ג'רו הולידיי עם עשרים, ריאן אנדרסון עם 19 ובעיקר אנטוני דייוויס עם 31 נקודות, עשרה כדורים חוזרים, שלוש חטיפות ואסיסט אחד. עומר אסיק שיחק הכי פחות דקות מבין התשעה, שלוש עשרה וחצי דקות. למרבית ההפתעה, אחרי ארבעה הפסדים רצופים ולמרות 28% מהשלוש, הפליקנס מצאו עצמם קולעים מעל למאה נקודות, 115 ליתר דיוק, ומנצחים בשלוש הפרש את הקינגס למרות 40 נקודות של קאזינס, 18 של ראז'ון רונדו ורודי גיי ו-15 של עומרי כספי.

"נו טוב,"  חשב בארט לעצמו. "הקינגס השנה הם הקבוצה שבאה לעזור לנו. זו כבר הפעם השלישית שאנו מנצחים אותם השנה. אבל כעת הבלגן מתחיל מאחר וכעת אנו יוצאים לסדרה של חמישה משחקי חוץ רצופים תוך שבעה ימים (הורנטס, ממפיס, מילווקי גולדן סטייט ושוב הקינגס). האמת, די ברור שהסיכויים שלנו  לפלייאוף קלושים עד בלתי קיימים מאחר והמאזן עד כה הוא 24 נצחונות ו- 38 הפסדים".  הוא חישב במהירות בראשו והגיע למסקנה שבמיוחד מאחר ועד כה ניצחנו רק 23.3% ממשחקי החוץ (שבעה מתוך 23), מאחר וקלענו בהם בממוצע רק 98.3 נקודות, ובמיוחד מאחר ועדיין לא ניצחנו משחק בו קלענו פחות ממאה נקודות, סיכויי הניצחונות שלנו במסע המפרך הזה הם קלושים למדי.

"נו טוב," חשב בארט לעצמו,  נלך ונתארגן לטיסה לשארלוט משדה התעופה לייקפרונט. אני לגמרי לא אופטימי אבל מי יודע…"

ואכן, כפי שניבא, בשרה התחתונה שוב הפליקנס הפסידו במשחק חוץ, ווהפעם לשארלוט.  דייוויס הצטיין כשקלע 40  נקודות וקטף 13 כדורים חוזרים, ממש כאילו בא להוכיח לכל אלו שטענו נגדו שהוא לא מתאמץ, אבל היה ברור שהמסקנה הראשית והראשונה היא שגם דייוויס במיטבו לבד פשוט לא מספיק, ולמרות הצטיינותו הפליקנס שוב הפסידו… הולידיי קלע 38 וטוני דאגלאס 16 במשחק שאליו עלו הפליקנס ללא רכז אחרי שגם נוריס קול נפצע באימון. וכך, בקבוצה עלה לראשונה, ועוד בחמישייה, אורלנדו ג'ונסון מליגת הפיתוח. דייוויס והולידיי קלעו יחד 78  נקודות מתוך ה- 113, ועדיין, בשורה התחתונה, שארלוט בכיכובו של קמבה ווקר, קלעו תשע נקודות יותר…

בעודו ממתין לטיסה משארלוט לממפיס, רשם בארט לעצמו לנסות ולהבין, פעם אחת ולתמיד, מדוע שנה שנייה ברציפות יש בקבוצה כל כך הרבה פציעות?

מסע משחקי החוץ הזה אכן היה מה שבארט חשש ממנו: מסע מדחי אל דחי, מכישלון לכישלון. וכך, גם ממפיס לא האירה פנים לפליקנס שהפסידו 114-121 לגריזליז. נכון, הם קלעו נקודה אחת יותר מאשר במשחק הקודם וספגו נקודה פחות, אבל השורה התחתונה נותרה לא מנחמת במיוחד.

בארט ישב הפעם ביציע העיתונות יחד עם חברו לקולג' ג'ף מאיו, ויחד הם צפו במשחק בו כל אחת מהקבוצות שיתפה תשעה שחקנים בלבד.
מאחר ואצל הפליקנס ארבעה משחקני מהחמישייה שיחקו מעל לארבעים דקות, הם הצליחו לשמור על משחק מאוזן  עד אמצע הרבע השלישי שבסופו ממפיס הצליחו להוביל בשבע הפרש. מאמץ אחרון ברבע הרביעי גרם להשוואת התוצאה אחרי כארבע דקות ואחרי מאמץ הרואי מתמשך המשחק הסתיים בתיקו 99-99 ובהארכה. האמת, הרבה מעל ומעבר לציפיות של בארט.
גם בחצי הראשון של ההארכה הפליקנס עדיין היו בתמונה לגודל תדהמתם של בארט וג'ף מאיו, אבל אז אזלו הכוחות וחצי דקה לסיום ההפרש היה ארבע לטובת ממפיס. בסופו, גם מאחר וטוני דוגלס, הרכז, יצא בשש עבירות, המשחק הסתיים בשבע הפרש לממפיס.

בשדה התעופה בארט רשם לעצמו שלאורך כל העונה היתה לפליקנס בעיה עם סגל הרכזים שלא הצליח להישאר בריאים, במיוחד מאז שחרורו האדיוטי של איש סמית  חזרה לפילי.

לא עברו 24 שעות והנה עוד הפסד, והפעם למילווקי 103-92, והדחי הפך מדכדוך לדיכאון. בארט ישב הפעם כחלק מצוות הקבוצה וראה מקרוב את דייוויס עם 29 נקודות ו- 11 כדורים חוזרים ב- 33 דקות אך הבעיה היתה שנראה היה כי רק דייוויס ולוק באביט (16 נקודות, 9  כדורים חוזרים ב- 37 דקות)  הופיעו למשחק, שעד דקתיים לפני סוף הרבע השלישי היה צמוד.
עייפות המסע עשתה את שלה והכוח אזל, הפעם לקראת סוף הרבע השלישי. העייפות, כך נראה, השפיעה במיוחד על יכולת הקליעה משלוש של כלל הקבוצה: 20.3%, כשאנדרסון אכזב במיוחד עם אחד מתשע מהשלוש.

"הצוות המסייע של דייוויס,"  כתב בארט בדו"ח ששלח לעצמו במייל בעודו ישוב על כורסא במטוס הפרטי של הפליקנס העושה את דרכו לאוקלנד, "הצוות המסייע חייב להתחלף – ויפה שעה אחת קודם."

ואז הגיעה גולדן סטייט…

ארבע הפרש לטובת גולדן סטייט בסוף הרבע הראשון, תשע בסוף הרבע השני, עשרים וחמש הפרש בסוף השלישי (שהוא גם הפרש הנצחונות בין הקבוצות לפני תחילת המשחק) ושמונה עשרה הפרש בסיום המשחק, כמספר האיבודים של גולדן סטייט במשחק בו הם ניצחו בצורה כה מכרעת.
לפליקנס, אגב, היו רק שמונה איבודים אך זה היה הנתון הנורמאלי היחיד שלהם.  עם אחוז קליעה מהשדה של 37.6% ו-28% מהשלוש לעומת 58% ו-48% של גולדן סטייט, מספר האיבודים לא בדיוק שינה, כמו שלא שינה שהיו לפליקנס 14 חטיפות לעומת ששה בלבד של גולדן סטייט.

"ארבעה משחקי חוץ וארבעה הפסדים," אמר בארט  במרירות לקואצ' ג'נטרי בטיסה לסקרמנטו, "חושב ש'נצליח' לעשות חמש מתוך חמש?"

מתברר שטוב שיש מלכים בעולם, במיוחד מלכים מן הסוג שמעניק… הפילוסוף הצרפתי וולטייר העריץ את דגם הקיסרות הסיני של ה"הקיסר המיטיב" ואולי כאות כבוד לו, במשחק החמישי מחוץ לבית שנערך  באולם רכבת השינה שבסקרמנטו (אני לא צוחק: Sleep Train Arena הוא שם האולם), הפליקנס הצליחו לנצח במשחק חוץ, 123-108 מול הקינגז.
"בחיי, איזה מזל שיש מלכים בעולם," נזכר בארט כשפרק סופסוף את המזוודה בחדר השינה ששכן בחדר האחורי של המשרד, "הם הקבוצה היחידה שניצחנו את כל ארבעת המשחקים מולה העונה." הוא המשיך ונזכר שדייוויס קלע במשחק  27 נקודות וקלט 14 כדורים חוזרים. מי ש"התפוצץ" לצדו היה ריאן אנדרסון עם 29 נקודות וחמש משש לשלוש והקבוצה כולה קלעה 12 מ- 21 הנסיונות לשלוש (57.1%).

הוא נאנח והתרווח בכיסאו עם כוס חלב סויה. הטיסות החלו לגבות את עומסן על גופו והוא שמח שלפחות סופסוף חוזרים הביתה לניו אורלינס לשבוע ובו שלושה משחקים: נגד פורטלנד, הקליפרז ומיאמי. "Laissez le bon temps rouler,"  (תנו לזמנים הטובים לשלוט) הוא חשב במרירות כשסקר את אחוזי ההצלחה הנמוכים הצפויים לניצחונות במשחקים אלו.

יום של מחקר במשרד עבר במהירות על בארט. הוא היה עסוק כל היום כולו באיסוף סטטיסטיקות של הפליקנס בעונה הנוכחית מאתר הקבוצה, מאתר ה- NBA ומאתרים אחרים.

בערב שלאחר מכן, התברר לו כשישב ליד צוות הטלוויזיה של ניו אורלינס בזמן המשחק, שהמרירות שחש אכן היתה במקומה.

30  נקודות של הולידיי ואנדרסן לא עזרו מול 30 של מקקולום ו- 33 של ליליארד. יש לשער שלעובדה שפורטלנד קלעו 36 מ- 49 זריקות העונשין שהם לעומת 22 מתוך 28  שהפליקנס קלעו יש לכך קשר, אבל יותר סביר שהגורם הוא שדייוויס – שקלע את 19  הנקודות שלו במחצית הראשונה – לא שיחק כלל במחצית השנייה.  הפליקנס שוב הפסידו בבית.

ג'ק, המפיק, הסב את תשומת לבו של בארט לנושא קליעות העונשין של הקבוצה, ובארט הודה לו ומיהר למסיבת העיתונאים שלאחרי המשחק בה סיפר המאמן ג'נטרי ש"זה רק כאב בברך השמאלית" וש"…אין לנו שום סיבה לקחת סיכונים איתו ולכן הושבנו אותו על הספסל…"

"מה שנכון,  המשחק הזה הושיב את הפליקנס סופית על הספסל מבחינת הפלייאוף השנה." חשב בארט לעצמו, "מה שברור הוא שכמה שעצוב לי, הרי העונה מתה – יחי העונה הבאה ואליפויותיה."

בארט בילה את היומיים הבאים בשיחות עם המנכ"ל דמפס ועם קואץ' ג'נטרי (שלא הסכימו עמו) בניסיון  להבהיר להם שהעונה הזו אבודה. "עליכם לנצל את מה שקרה במשחק הזה כדי לשנות מהלך," הוא צרח אחרי שהם ניסו להציע לו שדייוויס ישחק פצוע במשחקים הבאים, "לשנות מהלך ולבחון אחת ולתמיד את מי אתם רוצים בסגל בשנה הבאה, כי השנה הזו, רבותי, נזרקה מזמן לביוב!"

מאחר והוא לא הצליח לשנות את דעתם "בטוב", הוא שלח בדואר דחוף לבעלים של הפליקנס את המכתב הבא:

בארט לארג'רנון שוטוויל

בלש ספורט

רחוב בורבון

הרובע הצרפתי

ניו אורלינס

סודי ביותר

אישי

לכבוד

מר טום בנסון

בעלים של הניו אורלינס פליקנס

הנדון:- סדרת המלצות ותובנות מיידיות בנושא הניו אורלינס פליקנס.

מר בנסון הנכבד

לבקשת נציגיך קבלתי עלי עצמי לנסות לגלות את הסיבות בעטיין קבוצת הניו אורלינס פליקנס אינה מצליחה ולהציע תכנית פעולה מיידית ולטווח ארוך.

להלן דוח מיידי ראשון עם המלצותיי לטווח הקצר שיש לדעתי ליישם מיידית!

לטווח הקצר ברור לחלוטין שהעונה הנוכחית אבודה, אי לכך יש כבר עכשיו לנקוט במספר פעולות מיידיות כדי לשפר את סיכויי ההצלחה בעונה הבאה:

1. יש לנצל את פציעתו של אנטוני דייוויס כדי לנטרל אותו עד סוף העונה הנוכחית. בתקופה זו יש לשלוח אותו לעשות שורת ניתוחים שיעזרו לו להחלים לחלוטין ולשקם את עצמו כדי שבעונה הבאה הוא יוכל לחזור "כחדש".
2. הסגל המסייע העומד העונה לצדו של מר דייוויס פשוט אינו מספיק טוב. יש לחפש כבר עתה במרתפי הדי ליג אחר גארדים טובים במטרה למצוא גארדים זולים שיחליפו את אלו שמסיימים בשנה הנוכחית חוזה (אריק גורדון וריאן אנדרסון).
3. השנה כוח הקליעה של הקבוצה מוגבל, היא לא מצליחה לנצח אם היא קולעת פחות ממאה נקודות, כתוצאה מכך יש לפתח את "כוח האש" של הקבוצה מבחוץ.
4. בנוסף יש לנסות לפתוח במגעים למכור את ג'רו הולידיי וטייריק אוונס שהשנה הבאה תהיה שנת החוזה האחרונה שלהם כדי למקסם את הנכסים שניתן להשיג תמורתם.
5. חשוב לא פחות  וסודי ביותר: יש להתחיל כבר עכשיו לחפש סגל רפואי חדש לחלוטין, רצוי כזה שיעבור במלואו מקבוצה אחרת.

בברכה

בארט לארג'רנון שוטוויל

בלש ספורט

****

יומיים אחרי, דייל קמפס הוכנע וקואוץ' ג'נטרי שוכנע וגם לאוהדים התברר דרך ה"ניו אורלינס טיימס – פיקאיון", העיתון היומי העיקרי של ניו אורלינס המוצא לאור מאז שנת 1837, שהמשחק מול פורטלנד עשה אפילו יותר ממה שציפו: הוא לא רק שהושיב את אנטוני דייוויס  על הספסל עד סוף העונה, אלא הוא אפילו (בעצתו של בארט) השכיב אותו על ספסל הניתוחים שכן הוחלט שהוא יעבור ניתוחים בכתף שמאל ובברך שמאל שישביתו אותו עד סוף העונה. לפחות…

בנוסף ומקביל, שלח בארט את קואץ' ג'נטרי והצוות המסייע לבחון את מי כדאי להביא מהדי-ליג, מליגת הפיתוח, ומקבוצות אחרות כי ניסיון העבר הכואב (שוב) הבהיר שעוד לא תמה שאת הפציעות בשנה המקוללת הזו…

וכך, עם חמישייה שכללה את לוק באביט, דאנטה קאנינגהאם, עומר אסיק, ג'רו הולידיי וטוני דאגלאס עלו הפליקנס למשחק ביתי מול הקליפרס במשחק בו ישב בארט בדיוק מעל לספסל. פיגור שלוש בסוף הרבע הראשון, פיגור בשתיים בסוף השני, הובלה בשש בסוף השלישי וניצחון בארבע בסוף הרבע הרביעי, הוכיחו לצוות האימון המופתע שבארט אכן יודע על מה הוא מדבר.
במשחק שרשימת הפצועים בו כללה את דייוויס, אנדרסון, נוריס קול, טייריק אוונס, אריק גורדון, קליף פונדקסטר וברייס דז'אן-ג'ונס, יכלו אלו שעלו לשחק, רק להשתדל כדי להוכיח את יכולתם בהיעדר כל הכוכבים. הקליפרס אולי לא התעלו, אך עדיין, כשהפליקנס קולעים מעל למאה נקודות, כשיש ששה שחקנים עם דאבל-פיגורז וכשהיריבה עייפה ממשחקיה הקודמים, כנראה שאפשר לנצח בבית עם יום קליעה של 49.3% מהשתיים ו- 33.3% מהשלוש, בטח ובטח כשקולטים 19!!! כדורים חוזרים יותר מהיריבה.

את היום שאחרי החל בארט בבחינת היכולות האישיות של השחקנים. הוא השתמש באתרים בוחני ביצועים אישיים נוסח http://www.austinclemens.com/shotcharts/ כדי לבחון את ביצועי השחקנים אתמול ובכל העונה, והשווה בין התוצאות. התוצאות לא היו חד משמעיות ולכן הוא ביקש מקואץ' ג'נטרי להעלות שוב את אותה חמישייה כדי שיהיו לו עוד נתונים למדגם.

יום אחרי, נגד מיאמי, אותה חמישייה אכן פתחה ויודעים מה?  ארבעה משחקני הקבוצה קלעו בדאבל-פיגורז…  אך זה לא עזר! הפליקנס קלעו רק 99 נקודות, וכפי שבארט שם לב מזמן ודאג להבהיר זאת כבר בדו"ח הביניים הראשון שלו, בעונה הנוכחית תנאי ראשון לניצחון  הוא קליעת מאה נקודות לפחות.  ה"נבואה" הגשימה עצמה בהפסד ביתי ב- 14 הפרש למיאמי, שגם אצלה ארבעה שחקנים קלעו בדאבל פיגורז. ההבדל, למרבה הצער, היה שבמיאמי כולם קלעו מעל לעשרים בעוד שאצל הפליקנס רק שניים קלעו מעל לעשרים. בארט הבחין בנקודה חיובית אחת: האחוזים לשלוש היו דווקא לא רעים, 43.8%, שזרח במיוחד לאור אחוז קטסטרופלי של מיאמי, 15.8% אבל מיאמי קטפה 53 כדורים חוזרים, 11 יותר מהפליקנס כשחסן וויטסייד לבדו קטף 14…  אויש, הגבוהים… בהחלט צריך לעשות משהו בגזרת הגבוהים. האמת, בארט מעולם לא הבין מדוע הפליקנס החתימו את עומר אסיק בתחילת העונה, ועוד לחוזה רב שנתי…

חמש דקות לסיום הרבע הראשון התוצאה היתה 20:20 ואז החלה ריצה של 13:0 בראשות וייד ומאז  סב ההפרש פחות או יותר סביב ה-13  עד 19 נקודות מבלי שהפליקנס יצליחו לצמצם אותו בצורה מהותית. חבל.

עד ששוב הגיע הזמן לארוז, הצליח בארט ליצור אלגוריתם ממוחשב שינבא את יכולותיו של כל שחקן בכל סוג משחק בהתקפה. כשהראה את תוצאות המודל לעוזרי המאמן בשדה התעופה על-שם לואי ארמסטרונג (הוא התייעץ איתם לגבי משחק החוץ באינדיאנה ואחריו שני משחקי בית מול טורונטו והניקס), לכולם היה ברור שהפליקנס יהיו ברי מזל אם יצליחו לנצח באחד מהמשחקים הללו, אך בארט היה ציני מספיק כדי לגשש מהי רוח הדברים במועדון ולבחון מה הדיעות הרווחות בשאלה היא אם זה כדאי להתאמץ לנצח או שעדיף לעשות טנקינג?
8, 18, 84, 8…שמונה שחקנים בלבד עמדו לרשותו של אלווין ג'נטרי במשחק הזה באינדיאנה;  18 נקודות קלע טים פרייזר (ששיחק עם גופייה מס. 2 והיה הקלע השני בטיבו בקבוצה) שהגיע לקבוצה מפורטלנד לפני עשרה ימים; הפליקנס קלעו באינדיאנה רק 84 נקודות, וכמובן שהפסידו בהפרש שמונה לקבוצה שהייתה טובה מהם בהרבה.  אפילו ריאן אנדרסון וג'רו הולידיי היו ברשימת הפצועים ובארט הודיע לדייל דמפס ולקואץ' ג'נטרי שעליהם לשקול ברצינות שעל הפליקנס להחליף לא רק את רוב השחקנים לקראת העונה הבאה, אלא גם (ואולי במיוחד) את כל מאמני הכושר ואת כל הצוות הרפואי של הקבוצה, ובלי קשר שחובה לשקול איש וודו שיסיר את הקללה הרובצת על כל שחקן שמוחתם בקבוצה.

חזרה לאולם סמות'י קינג ויודעים מה, אולי מצאנו ניצן לצוות המסייע בעונה הבאה. 11 נקודות ב- 45% מהשתיים, ארבעה כדורים חוזרים מהם אחד בהתקפה, שלושה אסיסטים, שתי עבירות ומאזן -/+ של 1. אלו היו הנתונים הסטטיסטיים של ג'ורדן המילטון שעלה מהספסל ל- 24:18 דקות במשחקו הראשון בנ.ב.א. והיה השחקן היחיד בקבוצה עם מאזן +/- חיובי במשחק ההפסד 91-115 לטורונטו. בארט כמעט הקיא מלמעלה על הספסל במשחק שהיה קטסטרופלי ממש.
נראה שנושא הטנקינג עלה בהנהלה וחלחל לשחקנים, אך גם טנקינג צריך לדעת לעשות  וגם אם המטרה של אלווין והבעלים היא להפסיד בלי כבוד בכל המשחקים עד סוף העונה, צריך שהדבר לא ייעשה באופן בוטה מדי.  לפחות אפשר לקוות שמן העונה הזו יצאו  שחקני משנה נוסח ג'ורדן המילטון וטים פרייזר שיהיו טובים מאלו הקיימים בסגל הנוכחי.

אחרי שבארט צרח על צוות האימון, התכנסו כולם ולבסוף התקבלה החלטה אסטרטגית לנסות להימנע העונה מטנקינג. התוצאה הברורה באה לידי ביטוי כשהפליקנס נצחו את הניקס בשמונה הפרש.  בארט הנחה את קואוץ' ג'נטרי לנסות לשחק לאט ולשנות את שיטת המשחק לכזו שג'רו הולידיי יהיה במרכזה. וכך, היה זה המשחק הראשון העונה בו הפליקנס הצליחו לנצח כאשר קלענו פחות ממאה נקודות. טוב, אמנם רק נקודה אחת פחות אבל לכל הדעות  99 זה עדיין פחות ממאה.

בארט שייך את הניצחון בראש ובראשונה לחזרתו של ג'רו הולידיי ישירות לחמישייה כשהוא קולע 22 נקודות (כמו כרמלו שהיה הקלע המצטיין של הניקס) מוסר ששה אסיסטים, קוטף ששה כדורים חוזרים ומקנח בארבע חטיפות ב-34:12 דקות. הוא הוביל חמישה שחקנים בדאבל פיגורס ובהם כמעט כל החמישייה (חוץ מעומר אסיק) וטוני דאגלס.

הפליקנס קלעו במשחק זה באחוזים כמעט זהים מטווחי השתיים והשלוש: 42.1% מהשלוש ו- 42.7% משתיים ו-73% מקו העונשין, נתון קצת משונה לאור העובדה שטוני דאגלאס קלע את כל ששת זריקות העונשין שלו בארבעים השניות האחרונות (היחידות שהיו לו במשחק). נתון מעניין, אגב, הוא העובדה שניקס קלעו הפעם ב-69.2% מקו העונשין אך הם עמדו על הקו 13 פעמים וקלעו תשעה מהם בעוד הפליקנס  קלעו 19 מתוך 27… מסתבר ששיפוט ביתי בהחלט יכול לעזור.

כשבארט בחן את נתוני המשחק, הוא החליט סופית שיש להיפטר מכמעט כל שדרת הגבוהים. שכן שתי הקבוצות קלעו רק 30 נקודות כל-אחת (שזה פחות משליש) מתוך הצבע.

בזמן הטיסה חשב בארט לעצמו שמשחק חוץ בסן אנטוניו הוא לרוב מתכון להפסד, במיוחד בעונה הנוכחית בה לא רק שהפליקנס לא מככבים, אלא שהספרס עדיין לא הפסידו בבית ודווקא המשחק הזה הם אמורים לשבור את שיא הנצחונות הרצופים במשחקי הבית. הוא אמנם קיווה שהלחץ והעצבים על סיפה של שבירת השיא יעזרו לפליקנס,  אך ידע עד כמה מוגבלים הכלים העומדים לרשותם. בשורה התחתונה סן אנטוניו,  שקלעו מאה נקודות, נצחו בשמונה הפרש, אך האמת היא שהיה משחק בכלל לא רע של הפליקנס: לא רק ששבעה שחקנים מהתשעה ששיחקו קלעו בדאבל פיגורס, אלא הם קלעו ב- 45% מהשתיים ו- 47.1% מהשלוש, אחוזים שנשמעים בהחלט סביר (בניגוד ל-66.6% מקליעות העונשין(.

הבעיה העיקרית היתה שאצל הספרס שהלחץ עשה בהם שמות (ושעדיין שיתפו שלושה עשר!!! שחקנים) הנתונים הללו היו גבוהים יותר: 48%, 50% ו- 72.7%. פופ מאז ומתמיד היה מומחה למשחק קבוצתי שינטרל לחצים על שחקנים בודדים. קואוץ' ג'נטרי חייב ללמוד ממנו את העיקרון הזה.

"מעניין מה יהיה במשחק הבית מול דנבר," חשב בארט לעצמו כשצחצח את אותיות הזהב שעל דלת משרדו לקראת סוף השבוע,  "מזל ששלחתי את דל לקניות כי ההולידיי הזה שוב פצוע והפעם החמישייה תכלול את לוק באביט, קאנינגהאם, אסיק, המילטון וטוני דאגלאס. לא שהספסל טוב יותר עם אז'ינקה ופרקינס, אבל נקווה שלפחות פרייזר ייתן משחק טוב כמו גם ג'יימס אניס מהדי-ליג, הרכש האחרון ששיחק באטלנטה, מיאמי וממפיס…"

"האמת, היה אכן מעניין!" סיפר בארט לסופי,  נערה שפגש בבאר של לוק בצדו המזרחי של הרובע הצרפתי, "מתברר שאנשים שונים מגיבים באופן שונה כאשר הם על הכוונת."

הוא לקח עוד ביס מתבשיל הגמבּוֹ המהביל והמשיך לספר: "דווקא היה ברור לנו מראש שהשחקנים שאנו בוחנים לעונה הבאה: ג'ורדן המילטון, טים פרייזר וג'יימס אניס ינסו לעשות את המיטב וסביר שיתנו תוצאות, ואכן הם קלעו 14, 17 ו- 11 נקודות וקלטו 7, 5 ו-6 כדורים חוזרים, שאלו נתונים לא רעים בכלל. אבל מי היה מאמין שלוק באביט, לוק באביט מכל האנשים יעשה דאבל-דאבל עם 22 נקודות ועשרה כדורים חוזרים ועוד יוסיף על כך שלושה אסיסטים ושתי חטיפות?"

סופי, שהתברר ששיחקה לפני כמה שנים כרכזית מחליפה ביוקון, הסכימה אתו, אך ציינה שהלחץ השפיע גם לרעה, למשל על קנדריק פרקינס ועומר אסיק. בארט לא הסכים איתה וטען שהם פשוט שחוקים וחסרי מוטיבציה וששום דבר לא יעזור במקרה שלהם.

"אבל ניצחנו מול דנבר," אמר  בארט,  "במשחק שהיה צמוד עד דקתיים לפני סופו, ובסופו ניצחנו בשש הפרש וקלענו נקודה אחת מעל למאה."

סופי הנהנה והציעה שהם ילכו לחגוג הן את את הניצחון והן את הגדלת סבירות הכישלון של דנבר להתברג לפלייאוף, ואכן כך היה והם חגגו יחדיו שש פעמים באותו לילה את ההפרש.

יומיים אחרי הצטרפה סופי לבארט למשחק נגד ברוקלין. "נכון שברוקלין היא לא קבוצה מאריות הליגה," אמר בארט לג'נטרי בערב שלפני, " אך זה דווקא יתרון במטרה לאפשר לסגל הנבחן לצבור ביטחון."

ג'נטרי החליט לעשות שרירים ועלה עם הרכב שמרני שכלל את באביט, קאנינגהאם, אסיק, ג'ורדן המילטון וטוני דאגלאס. ארבע דקות אחרי תחילת המשחק עברו והפליקנס לא קלעו אפילו נקודה. אסיק היה חושך מוחלט עם "תרומה" של שתי עבירות ושני איבודי כדור בארבע דקות ומהר מאוד הוא הוחלף דווקא ע"י אז'ינקה ובארט חשב שהוא משתגע ופשוט הרים טלפון לבעלים. רק שתי דקות אחר כך באביט קלע את הסל הראשון וג'נטרי לקח טיים אאוט שלא בדיוק עזר. משלא נקלע סל נוסף משך עוד שתי דקות, הכניס ג'נטרי, שחש בגבו את רשפי מבטו של בארט, את פרייזר (משום מה דווקא במקום המילטון) וסופסוף הקבוצה התחילה לשחק ותוך ארבע דקות השתנתה התוצאה מ- 10-02 לטובת ברוקלין ל-  18-14 לטובת הפליקנס בסוף הרבע הראשון.

המשך המשחק עבר יחסית על מי מנוחות. הרבע השני הסתיים ביתרון של 11 נקודות, השלישי ביתרון של תשע והמשחק כולו הסתיים ביתרון של 19 נקודות כשהפליקנס קולעים 106.

לא מפליא שהמצטיינים היו באביט עם 21 נקודות, 4 אסיסטים וכדור חוזר אחד ופרייזר עם 19 נקודות, 13!! אסיסטים וששה כדורים חוזרים. המילטון קלע רק 13 נקודות אך קלט 11 כדורים חוזרים ומסר שלושה אסיסטים וגם אניס תרם 14 נקודות, שלושה אסיסטים ושני כדורים חוזרים. גם אז'ינקה וקאנינגהאם קלעו בדבל פיגורז.

בארט רשם לעצמו שיש בעיה מהותית בכדורים החוזרים בכלל ובהתקפה בפרט אחרי שהפליקנס קלטו רק 32 כדורים חוזרים (ורק חמישה מהם בהתקפה) לעומת חמישים! כדורים חוזרים של ברוקלין, מהם 21! בהתקפה. גם אחוז הקליעה מקו העונשים היה מחפיר: 60.9% (לברוקלין 61.9%) אך האמת ניתנת להיאמר ששתי הקבוצות לא הרבו לעשות עבירות (23 לפליקנס ו- 21 לברוקלין.)

בארט חשב, בעצה אחת עם סופי, להציע לג'נטרי לפתוח במשחק הבא מול פילדלפיה עם באביט, אניס, אז'ינקה, המילטון ופרייזר, אך ידע שזה יהיה כמו כוסות רוח למת. הוא קיווה שלפחות ייקח לג'נטרי פחות זמן להחליף את החמישייה שלו ולהמשיך בבחינת השחקנים החדשים אך לא היה אופטימי במיוחד. ג'נטרי התברר כמאמן שלא מוכן להקשיב, אפילו לא לבלשי ספורט, שזה לא בהכרח דבר רע, אך עליו להבין שזה הזמן לחשוב על הסגל שיהיה בעונה הבאה ולא לעשות חשבון לשחקנים שכבר לא יהיו כאן.

סופי חזרה לניו אורלינס ובארט המשיך עם הקבוצה לפילדלפיה. "הבעיה העיקרית,"  הוא חשב לעצמו, "היא שזה אחד מן המשחקים היחידים שהפליקנס נחשבים בהם לפייבוריטים, ועם הסגל הזה – זה פשוט לא יצליח."

בכל מקרה,  נגד פילדלפיה, במשחק שהייתה בו תחושה שהוא משוחק בליגת הפיתוח ולא באן.בי.איי.,  ג'נטרי הקשיב חלקית לבארט. הוא לא רק שלא עלה עם עומר אסיק, אלא אף הושיב אותו על הספסל לכל אורך המשחק. בחמישייה עלו באביט, קאנינגהאם, אז'ינקה, דאגלאס ופרייזר, ובהמשך שותפו גם המילטון, אניס ופרקינס. אחוזי הקליעה מהעונשין עלו ל- 75%, אבל במשחק בו אתה מאבד 17 כדורים וקולע רק 93 נקודות, קשה מאוד לנצח. פילי קלעה 107 נקודות ונצחה.

את הרבע הראשון סיימו הפליקנס ביתרון, אך בעקבות יום מטורף של קארל לנדרי שנכנס רק דקה לפני סוף הרבע הראשון, קלע 22  נקודות (מהן 11 תוך שש דקות בתחילת הרבע השני) קטף 9 כדורים חוזרים (מהם 4  בהתקפה) וחטף שני כדורים לא רק שהמשחק התאזן אלא שפילי הובילה במחצית, ברחה לקראת סוף רבע השלישי ושמרה על ההפרש ברביעי.

נקודות האור בפליקנס היו במזל תרייסר: אז'ינקה עם תרייסר נקודות ועשרה כדורים חוזרים ופרייזר עם תרייסר נקודות, תשעה אסיסטים, ששה כדורים חוזרים ואיבוד כדור בודד. קאנינגהאם (19 נקודות) ובאביט (16) היו הקולעים הבולטים אך מאזן ה+/- שלהם היה שלילי 8- ו- 6- בהתאמה.

במסיבת העיתונאים שאחרי המשחק אמר אלווין ג'נטרי: "אין לנו שום תירוצים, עליך לדעת להסתדר עם  מה שעומד לרשותך. בליגה הזו רגשי אהדה וסימפתיה לא תופשים."

בארט חשב שג'נטרי צודק אך גם חשב שעל ג'נטרי ללמוד כיצד מנצחים במשחקים בהם אתה הפייבוריט. אחרי המשחק נגד בוסטון בחוץ יהיה משחק  בית נגד הלייקרז בו שוב הפליקנס יהיו פייבוריטים ועליו ללמד את ג'נטרי מה לעשות אז.

בינתיים, צריך לטוס לבוסטון ולראות אם ואיך אפשר יהיה להרוס את מסיבת התה שלהם.

****

יום אחרי, שעת ערב מוקדמת ובארט יושב לו בבאר הספורט  המפורסם ביותר של אוהדי הסלטיקס והברואינס "The Fours" ברחוב קאנאל 166, הבאר ש"ספורט אילוסטרייטד" הגדיר כבאר הספורט מספר אחד באמריקה…

אחרי ששוטט בשתי הקומות ובחן את אוסף מזכרות הספורט הגדול ביותר בבוסטון, התיישב בארט ליד הבאר ונכנס לשיחה עם ג'ו, אוהד סלטיקס ג'ינג'י כרסתני שלגם וויסקי "בלאק לייבל" כאילו היה בירה לייט, כשלפתע חש צ'אפחה על כתפו הימנית, ומי עומד שם, כולו חיוך ענק, אם לא ג'וני המהלך.

ג'וני וויז'ינסקי, בן לאב שחור ואימא אירית  ג'ינג'ית היה חברו לחדר של בארט בשנה הראשונה שלו בקולג'. את הכינוי "ג'וני המהלך" (ג'וני ווקר) הוא קיבל בעיקר בגלל העמידה האופיינית שלו שהייתה זהה כמעט לחלוטין לזו של הדמות המהלכת המודפסת על גבי בקבוקי הוויסקי של "ג'וני ווקר", וזה ששמו אכן היה ג'וני בהחלט לא מנע את ההקשר.

מהר מאוד הם תפשו להם מקום בקומה השנייה של הבאר כדי להשלים את החסר מאחר ולא התראו מזה עשור לפחות.

כשג'וני שמע שבארט הגיע למשחק של הפליקנס עם הסלטיקס, הוא הזמין את בארט לצפות בסלטיקס "מטאטאים את השקנאים מתחת לשטיח ומקנחים בשטיח את האף" כלשונו הציורית, מן התא של החברה בה הוא עובד כסגן נשיא.

בראט התגלגל מצחוק, לג'וני תמיד היתה דרך משלו לתאר את הדברים, והסכים להצטרף אליו אך התריע שהמשחק לא יתפתח באופן שג'וני חזה.

כשפורסמה החמישייה והתברר שפרייזר והמילטון מחוץ לחמישייה ושאסיק כן משחק, בארט כלל לא התפלא

חמש דקות לסיום הרבע הראשון אסיק הוחלף כשבוסטון הובילו 15-6, אחרי שבע דקות משחק בהן הוא  קלט כדור חוזר אחד, החמיץ שתי זריקות, איבד שני כדורים ונחסם פעם אחת מתחת לסל. אפילו ג'וני תהה בקול רם אם קואוצ' ג'נטרי איבד את הצפון אחרי שעלה בחמישייה שכללה את קאנינגהאם, אז'ינקה, אסיק, אניס ודאגלאס ולקח לו שש דקות תמימות לעשות את החילוף הראשון וגם אז הוא החליף את אניס ולא את אסיק שהוחלף רק כדקה אחרי…

למרות משחק מחורבן למדי של הפליקנס, הסלטיקס הובילו בסוף הרבע הראשון רק בהפרש של שש נקודות ובמחצית בהפרש של שמונה.

אחרי המחצית עלו בוסטון בתנופה וקלעו שמונה נקודות רצופות ללא מענה וג'וני התחיל להצביע על השטיח בתא המפואר בתדירות של אחת לחצי דקה, אך אז הפליקנס בניצוחם של אניס ואז'ינקה הצליחו לחזור למשחק והרבע השלישי הסתיים ביתרון שלוש נקודות בלבד לסלטיקס.

02:19  דקות לסיום הסלטיקס הובילו, אך רק בשתיים הפרש והשטיח נראה לג'וני מרוחק מתמיד, אבל אז תומאס וקראודר קלעו, ג'ונסון חסם והסלטיקס ניצחו בשבע הפרש.

הפליקנס קלעו באחוזים טובים יותר מהשתיים, מהשלוש ומקו העונשין ואפילו קלטו שמונה כדורים חוזרים יותר, אך מה ש"הרג" את המשחק שלהם היו איבודי הכדור: 22 לעומת 9 של הסלטיקס, זה ו- 32 נקודות של איזייה תומאס. לפליקנס הרבו לקלוע דאגלאס 19, פרייזר 18 (עם ששה אסיסטים) ובאביט שקלע 16 וגם ליקט שמונה כדורים חוזרים.

"פרייזר,"  רשם בארט בסמסונג שלו אחרי שנפרד מג'וני בחיבוק, "מתגלה יותר ויותר כמי שניתן לסמוך עליו אך הוא חייב יותר ניסיון. ננסה לגרום לקואוצ' ג'נטרי להעלות אותו בחמישייה מול הלייקרס בסמות'י קינג, מעניין איך הוא יתפקד מולם…"

ארבעה משחקים נותרו, שלושה בבית מול הלייקרס, הסאנס ושיקאגו ואז משחק סיום עונה במינסוטה. אבל כעת חוזרים הביתה ל"עיר שהדאגות שכחוה""City that Care Forgot" – , הכינוי האהוב על בארט של ניו אורלינס, כדי לבחון כיצד השחקנים יתפקדו ולהתחיל לדאוג לדוח המסכם.

במשחק מול הלייקרס ישב בארט לצדו של ראש עיריית ניו אורלינס, מיטשל ג'יי לנדריו. מיטש, שנבחר לרשות העירייה בשנת 2010  הגיע במיוחד כדי לחזות במשחקו של קובי בניו אורלינס וראה את הפליקנס מנצחים את הלייקרס במה שעלול להיות נצחונם האחרון בעונה.

בארט, שהספיק כמובן לריב עם ג'נטרי בזמן הטיסה חזרה לניו אורלינס, לא התפלא לראות את ההרכב הפותח שכלל את קאנינגהאם, אז'ינקה, אסיק, ג'יימס אניס וטוני דאגלאס.  הרבע הראשון היה המופע של ה"ממבה השחור" ששיחק בכולו וקלע לתשואות הקהל  14 מ- 27 הנקודות של הלייקרס שהובילו בסופו בשלוש נקודות הפרש. ברבע השני קובי כלל לא שיחק, ברבע השלישי הוא שיחק קצת מעל לשבע דקות ולא קלע אף נקודה. כשמונה דקות לפני תום המשחק החל הקהל בסמות'י קינג סנטר לשאוג שהוא רוצה את קובי, שאכן נכנס לשלוש דקות בהם החטיא שתי זריקות.

פיגור שלוש היה המצב גם כשלוש דקות וחצי לסיום המחצית, אך אז החלו הפליקנס בריצה של 15-2, מהם 11 נקודות של המילטון וארבעה אסיסטים של פרייזר (מתוך התריסר שהיו לו במשחק) ולמחצית ירדו הפליקנס ביתרון של 11 נקודות שהוכפל בסוף הרבע השלישי עד לניצחון 110-102.

נקודות האור של הפליקנס במשחק היו בראש ובראשונה אלכסיס אז'ינקה שקלע 28 נקודות וקטף 15 כדורים חוזרים, קלעו בדאבל-פיגורז גם טוני דאגלאס (20), דאנטה קאנינגהאם (19), לוק באביט (15) וג'ורדן המילטון (12). טים פרייזר קלע רק שבע נקודות אך מסר, כאמור, תריסר אסיסטים.

כשמיטש, ראש העירייה, שאל את בארט בסיום המשחק לדעתו על סיכויי הפליקנס לנצח בשלושת המשחקים שנותרו, בארט היה מאוד פסימי. "המשחק מול פניקס הוא כבר מחר," הוא אמר, "והעייפות תעשה את שלה.  ואז יש את שיקגו שאמנם איבדה סיכוי ריאלי לפלייאוף אבל זו שיקגו, והמשחק האחרון יהיה מול מינסוטה בחוץ… חוששני שאני לא אופטימי ושראית הערב את הניצחון האחרון העונה של הפליקנס."

ואכן, הפליקנס לא נראו טוב מול פניקס במשחק בו הם לא הובילו אפילו פעם אחת. הם אמנם קלעו 100 נקודות, אך ספגו 121. שוב ג'נטרי עלה עם הרכב פותח שכלל את קאנינגהאם, אז'ינקה, אסיק, ג'יימס אניס וטוני דאגלאס. שוב אסיק הוחלף מאוחר מדי, כארבע דקות לסיום הרבע הראשון כשההפרש גדל לשמונה אחרי שקלט שלושה כדורים חוזרים ולא קלע אפילו נקודה אחת. (אגב, בחמש הדקות וחצי שאסיק שיחק עד סוף המשחק הוא הוסיף לסטטיסטיקה שלו איבוד כדור אחד והחטאת זריקה אחת וזהו), בארט שוב ממש ממש לא קלט מה יש לו לקבוצה לחפש איתו ולמה ג'נטרי מתעקש ופתוח אתו עד שראה את מבטו הכאוב של ג'נטרי והסיק שכנראה לא היו לו הרבה מדי ברירות אחרות… ( מה שכן, בארט לא הבין מדוע אסיק לא הוחלף כבר דקתיים קודם, בפסק הזמן שג'נטרי לקח…) בכל מקרה, הרבע הראשון הסתיים בפיגור עשר נקודות.

את כל הנקודות ברבע השני קלעו באביט, פרייזר, המילטון ואניס (חוץ מהג'אמפ שוט האחרון שנקלע ע"י אזינקה) וההפרש צומצם לשמונה.

אחרי ההפסקה, כאילו לא למד שום לקח, שוב עלה ג'נטרי עם ההרכב הפותח, ואחרי חמש דקות כשהחליף את אסיק ההפרש עמד על 14 ובסיום הרבע על 18.

ברבע הרביעי ההפרש צמח כבר לעשרים ושמונה נקודות וירד לעשרים ואחת רק עקב תשע נקודות שקלעו המילטון, דאגלאס ובאביט בדקה וחצי האחרונות… שחיטה, פשוט שחיטה… ששה פליקנים קלעו (באחוזים גרועים) בדאבל פיגורס, אך רק אחד מהם (דאגלאס) קלע מעל לעשרים נקודות (23). דאגלאס גם מסר חמישה אסיסטים, שני רק לפרייזר עם שבעה במשחק השמונים של העונה בו האולם היה  שני שליש ריק לקראת סוף המשחק, ובו הקהל עודד בעיקר כאשר הפליקנס קלעו את הנקודה המאה עשר שניות לפני סוף המשחק, בעיקר כי זה אומר שכל הקהל שנותר באולם יכול לקבל אצבעות עוף חינם…

"נכון, זה משחק חמישי בשבעה ימים," אמר בארט לראפר מאסטר פי שישב אתו בשורה השלישית באולם, "נכון, הסגל מצומצם ורובו שחקני ליגת הפיתוח, אבל בהחלט נראה שאחת הבעיות היותר חמורות היא שקואוצ' ג'נטרי פשוט לא לומד מטעויותיו."
מאסטר פי חייך וענה במילים "Good Side, Bad Side" כשם אלבומו משנת 2004 והרחיב על תפישתו העקרונית שלכל דבר יש יתרונות וחסרונות.   "הו, זה בטוח,  " אמר בארט, אך הרשה לי ציטוט משלי שמשוייך בטעות לאלברט איינשטיין:   ": "Insanity is doing the same thing over and over again but expecting different results"   (ההגדרה לאי שפיות הינה לעשות אותו דבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות).  ואני חייב להודות שאני לא מבין למה ג'נטרי נוקט שוב ושוב באותה דרך שמתבררת שוב ושוב כמוטעה." ואז הוא חייך והמשיך: "אגב, אינשטיין מעולם לא אמר את הפתגם הזה וגם לא משהו בנוסח, ומתברר שהציטוט הזה מופיע בכתובים בפעם הראשונה בספרה של ריטה מו בראון "מוות פתאומי" משנת 1983, והוא פראפראזה על המשפט "Insanity is repeating the same mistakes and expecting different results"  שהופיע בחוברת בשם "Basic Text" משנת 1981 של אגודת 'נרקוטים אנונימים' ".

"אם כבר ציטוטים שמיוחסים לאדם הלא נכון,"  ענה מאסטר פי כמבקש לאתגר את בארט, "הידעת כי המשפט "הפחד העמוק ביותר שלנו הוא לא שמא אנחנו חלשים מדי. הפחד העמוק ביותר שלנו הוא שאנחנו בעלי עוצמה שמעל לכל שיעור" המשויך לנלסון מנדלה כלל לא נאמר על-ידו? "

"ברור שאני יודע," ענה בארט, "זה משפט של מריאן ויליאמסון,"  ואז המשיך וציטט מהזיכרון: "הפחד העמוק ביותר שלנו הוא לא שמא אנחנו חלשים מדי. הפחד העמוק ביותר שלנו הוא שאנחנו בעלי עוצמה שמעל לכל שיעור. זה האור שבנו לא האפלה שבתוכנו שמפחיד אותנו יותר מכול. אנחנו שואלים את עצמנו, איזה זכות יש לי להיות מבריק, יפהפה, מוכשר ואהוב? למען האמת, איזה זכות יש לכם לא להיות? אתם ילדיו של אלוהים. כשאתם בוחרים לשחק בקטן אתם לא משרתים את העולם. אין שום דבר נאור בצמצום האישיות שלנו כדי שאחרים לא ירגישו חסרי ביטחון. נולדנו כדי לממש את הקסם האלוהי הגלום בנו. הוא לא גלום רק בחלק מאיתנו, כל אחד מאתנו נושא את הקסם הזה בתוכו. כאשר אנחנו נותנים לאור הפנימי שלנו לזרוח אנחנו מעניקים, בלי מודע, רשות לאחרים לעשות כמונו. כשאנחנו משתחררים מהפחדים שלנו, הנוכחות שלנו משחררת אחרים."

מאסטר פי חייך ואמר: "הייתי צריך לדעת לסתום את הפה הגדול שלי ולא לנסות לאתגר אותך…"

בארט חייך לעברו חזרה, והמשיך: "אבל הבעיה של הפליקנס כעת היא כן המוגבלות והחולשה, היא בהחלט שאנו לא מספיק טובים. ולכן, אני צריך לחשוב איך בשנה הבאה עלינו להיות טובים הרבה יותר… יודע מה, לעזאזל, אני צריך לחשוב גם איך במשחק נגד שיקגו (שיש להם עדיין סיכוי תיאורטי להגיע לפלייאוף אם ינצחו אותנו), נהיה טובים יותר ופחות סמרטוטיים מהיום…"

דריק רוז ופאו גאסול, כמו גם עוד שני שחקני שיקגו ישבו על הספסל בשל החלטת מאמן במשחק של הפליקנס מול שיקגו שגמרה את העונה. הבעיה היתה שמולם עלו לשחק רק שמונה שחקנים כשירים אחרי שגם אז'ינקה הצטרף לשורת הפצועים בשל פגיעה בכתפו הימנית.

כתמיד, הרבע השלישי היה הבעייתי שכן הפליקנס הובילו בנקודה בסוף הרבע הראשון, הובילו בתשע במחצית, ופיגרו בנקודה בסוף הרבע השלישי. המשחק הסתיים לבסוף בתוצאה 121-116 לטובת שיקאגו.

בחמישייה החליף לוק באביט את אז'ינקה הפצוע אך הפגין משחק חיוור למדי עם חמישה כדורים חוזרים ושבע נקודות. לעומר אסיק דווקא היה לשם שינוי משחק סביר עם 14 נקודות, שבעה כדורים חוזרים, 3 חטיפות ואיבוד כדור אחד בלבד.

המצטיין ללא ספק היה ג'יימס אניס עם שיא קריירה של 29 נקודות וארבעה אסיסטים, ושני לו טים פרייזר עם עשרים נקודות, ששה כדורים חוזרים ואחד עשר אסיסטים. בשיקאגו הצטיין ג'ימי באטלר שקלע 23 נקודות (מהן תריסר בשש הדקות האחרונות) ומסר 11 אסיסטים.

"היו שתי בעיות עיקריות במשחק הזה,"  אמר בארט לדל דמפס כשישבו על כוסית אחרי המשחק, "הראשונה היא הכדורים החוזרים: במחצית הראשונה היו לנו שבעה כדורים חוזרים בהתקפה ולשיקגו לא היה אף אחד. במחצית השנייה להם היו חמישה ולנו רק שלושה." קמפס הנהן בהסכמה. "והבעיה השניה?" שאל.

"בחייך," ענה בארט, "לא לקלוע אף נקודה משך ארבע דקות?" והוסיף:  "איך אפשר לנצח כך משחק כלשהו?" דל חייך חיוך מריר והציע לבארט לנסוע עם הקבוצה במטוס למינסוטה, למשחק האחרון של העונה.

"הלוואי ולא הייתי טס למינסוטה," חשב בארט שהיה בדיכאון עמוק. "חייבים לפנות לכל מני כהני וודו ומאגייה שחורה על מנת להסיר את הקללה שרבצה על העונה הזו שמזל, פשוט מזל שהסתיימה, במיוחד כי האופן בו היא הסתיימה היה מגוחך ומחפיר."

הכול התחיל בזה שלמשחק האחרון של העונה עלו רק שבעה שחקנים אחרי שלוק באביט סבל מקלקול קיבה קשה… פרקינס, ששיחק הכי מעט, שיחק מעל לעשרים דקות ודאגלאס שיחק 42.22 דקות. נגד הצעירים של מינסוטה זה היה אסון מוחלט והפליקנס הפסידו 144-109 במשחק שעדיף היה לו לא היה משוחק כלל. זה פשוט היה לא כוחות. אניס קלע 28, פרייזר מסר 15 אסיסטים ועומר אסיק קלט 11 כדורים חוזרים בכ- 32 דקות שעליהם הוסיף 24 נקודות. לא שבארט חשב שיש לפליקנס סיכוי כלשהו לנצח במינסוטה, אך גם הוא ציפה ל"שחיטה" שכזו.

הוא נזכר במילות שירו של ביאליק המשורר הלאומי של ישראל  "על השחיטה"

שָׁמַיִם, בַּקְּשׁוּ רַחֲמִים עָלָי!

אִם-יֵשׁ בָּכֶם אֵל וְלָאֵל בָּכֶם נָתִיב –

וַ אֲ נִ י   לֹא מְצָאתִיו –

הִתְפַּלְּלוּ אַתֶּם עָלָי!

אֲ נִ י   –   לִבִּי מֵת וְאֵין עוֹד תְּפִלָּה בִּשְׂפָתָי,

וּכְבָר אָזְלַת יָד אַף-אֵין תִּקְוָה עוֹד –

עַד-מָתַי, עַד-אָנָה, עַד-מָתָי?

ולכן, מדוכא כולו, העדיף לחזור בטיסה מוקדמת למשרדו בו חיבר את מכתב הסיכום שלו לעונה עליו הוא עבד  מאז קיבל על עצמו את המשימה:

בארט לארג'רנון שוטוויל

בלש ספורט

רחוב בורבון

הרובע הצרפתי

ניו אורלינס

סודי ביותר

אישי

לכבוד

מר טום בנסון

בעלים של הניו אורלינס פליקנס

הנדון:- סדרת המלצות ותובנות לעונה הבאה בנושא הניו אורלינס פליקנס.

מר בנסון הנכבד

איני רואה טעם המילות מתיקות ונימוסין וכן אומר לך חד וחלק את מסקנותיי:

• גם כשדייוויס במיטבו, הוא לבדו פשוט לא מספיק וחייבים עוד כוכב על, ורצוי שניים לצדו.
• יש לנסות ליצור עמוד שדרה שיכלול פוינט גארד וסנטר שאין להם היסטוריית פציעות שיחד עם דייוויס יהוו את השלד של הקבוצה.
• העונה שיחקה הקבוצה 41 משחקים בבית וניצחה רק ב- 21 מהם. חייבים לעשות משהו לשפר את המאזן במשחקי הבית., החל מגיוס שחקנים שאכפת להם יותר מניו אורלינס, והמשך בגיוס מחויבות של הקהל.
• מי שחייב לחפש את כוכב העל הוא מנכ"ל הקבוצה, ומרבה הצער נראה שמר דל דמפס לא עושה עבודה מעולה. הייתי ממליץ להחליפו כמה שיותר מהר.
• שחקני הפנים הנוכחיים אינם מספיק טובים. יש למכור את מי שניתן ולהביא שורת גבוהים חדשה.
• חובה למצוא סגל רפואי חדש לחלוטין, רצוי כזה שיעבור במלואו מקבוצה אחרת.
• חובה למצוא סגל אנשי כושר חדש לחלוטין, רצוי כזה שיעבור במלואו מקבוצה אחרת.
• ג'יימס אניס וטים פרייזר הם הפתעה לטובה ויש לשקול ברצינות רבה להשאיר אותם. המילטון יישאר רק אם לא נמצא טובים ממנו.
• יש לחשוב על שיטת משחק אטית הרבה יותר בחלק מהמשחקים, במיוחד במשחקי החוץ.
• הנקודה האחרונה היא החשובה ביותר: מעמדו של קואוצ' ג'נטרי. אין ספק שהעונה האחרונה, שהייתה עונתו הראשונה כמאמן ראשי, היתה כישלון. כאחראי על מערך האימונים, הוא צריך היה למנוע בזמן את שורת הפציעות. השחקנים המובילים שיחקו אצלו 35-40 דקות בכל משחק, מה שהתבטא בעומס ובפציעות בלתי פוסקות. כמו-כן הוא חייב היה להתעקש כבר בתחילת העונה על החלפת הסגל הרפואי, במיוחד לאור העונה הקודמת לה. לדעתי האישית יש להחליף אותו במאמן אחר, מנוסה, שהתנאי החשוב ביותר לגביו הוא יכולתו לשחק במגוון סגנונות אך בו זמנית גם חובה להעמיד לרשותו של המאמן (תהא זהותו אשר תהיה) סגל נרחב וטוב יותר מזה שעמד לרשותו של קואוץ' ג'מטרי השנה.

בברכה

בארט לארג'רנון שוטוויל

בלש ספורט

נ.ב.

אודה לך אם תוכל להעביר עד סוף השבוע למשרדי את יתרת התשלום על סך $ 386,544.16 .