סטיב נאש הוא שחקן מיוחד במינו
אני אוהב את הלייקרס? ברור שלא. הם הקבוצה השנואה עלי ביותר מכל הקבוצות בכל ענפי הספורט בעולם. אבל אני אוהב כדורסל הרבה יותר משאני שונא את הלייקרס, ואתמול ברבע האחרון של משחק הלייקרס נגד הניקס, ראיתי שחקן לבן, נמוך, לא אתלטי, לא מהיר, שהשתלט לבדו על משחק שלם בעצם היותו על הפארקט. זה דבר שאין להסבירו במילים. מין השפעה טוטאלית על כל מה שקורה במגרש רק בגלל עצם נוכחותו של שחקן מסויים עליו. כמובן שאני מדבר על סטיב נאש.
זה קרה לי בכל 51 שנות חיים עם ה-NBA רק עם ארבעה שחקנים לפניו: אוסקאר רוברטסון, מג'יק, לארי בירד, ומייקל ג'ורדן. זה קורה לי מעט עם קובי, אבל עם קובי ישנה לי בעייה כי לפעמים הוא מביא איתו חיוב גדול, אבל לפעמים הוא מביא שלילה גדולה, אז איני יכול לשייכו לקבוצה הזאת. זה לא קורה לי בכלל עם לברון, וזה לא קורה לי בכלל עם קווין דוראנט. אני לא מדבר על זה שהם השחקנים הטובים ביקום כעת חייה; אני מדבר על מין השתלטות מנטלית על המשחק כולו בעצם נוכחות השחקן על הפארקט. זה קרה לי אתמול עם סטיב נאש.
כאילו שעצם נוכחותו עלך הפארקט גרמה לכל שחקני הלייקרס לשחק אחרת ולכל שחקני הניקס לשחק אחרת.
לפתע – רק בגלל שסטיב נאש נמצא על הפארקט – שחקנים שבדרך כלל עומדים ומסתכלים כשלקובי יש את הכדור, אותם שחקנים כאילו קיבלו זריקת אדרנלין, וכולם העלו מיד את מעורבותם במשחק ע"י תנועה לאזורים ריקים, ריכוז מוגבר, הרגשת 'שייכות' של חלק ממכונה. כשהכדור אצל לברון, אף שחקן היט לא מרגיש "חלק ממכונה". הוא מרגיש כצופה החוזה בשחקן-על העושה מה שהוא עושה. אותו דבר כשהכדור אצל קווין דוראנט בת'אנדר, או קובי בלייקרס.
עם סטיב ההשפעה הפסיכולוגית על שאר השחקנים היא INSTANT. מיד – אבל מיד – משחק שאר הארבעה משתנה לחלוטין.
היה רגע שלא אשכח: קובי – נושם ונושף – נעצר לרגע וחוזה בסטיב נאש בהערצה עם מין חיוך על פניו. הוא כנראה הרגיש את "המשהו המיוחד הזה" שאני הרגשתי. הוא הודה אחרי המשחק שהיו דקות שהוא עמד והסתכל במקום לרוץ ולמצוא פינה פתוחה.
היה זה סך הכל המשחק השני עם נאש והלייקרס ב-FULL STRENGTH. יהיו כמובן משחקים בהם סטיב נאש יפשל ואיתו הקבוצה כולה. אבל איזה הבדל עצום הפעמיים MVP הזה כבר הביא למשחק הלייקרס!
והנהנה הגדול מכולם הוא קובי בריאנט. לראשונה מאז שקיל או'ניל עזב (ולמעשה עוד כשהיה בלייקרס) קובי מוצא את עצמו עם LUXURIES שלעולם לא היו לו לפני כן. בפעם הראשונה הוא הרגיש אתמול שהוא לא זה שצריך לעשות את הכל. לראשונה בלייקרס – כמובן שבנבחרת ארה"ב העסק שונה לחלוטין – הוא מרגיש כחלק מהמכונה ולא המכונה עצמה. לראשונה בלייקרס הוא יכול להירגע מעט ולא להרגיש שכל העומס עליו. כשהכדור היה בידי סטיב, והוא שלח את פאו גאסול ימינה, את קובי שמאלה, ואת דווייט האוארד לפינה, קובי בוודאי הרגיש הקלה כפי שלא הרגיש כבר שנים בלייקרס. והדבר הנפלא ביותר היה החיוך של קובי שלגבי היווה מין חותמת "IT IS OK WITH ME!"
עכשיו לקובי ישנן כל מיני אופציות: פיק-אנד-רול בין סטיב והאוארד, או סטיב ופאו, ישאיר את קובי פתוח ופנוי לחלוטין. הוא יכול לראשונה בקריירה עם הלייקרס לנוע ללא כדור א-לה 'ריפ' המילטון, ולקבל כדור בשנייה הנכונה, כי אם קובי גובר על כל שחקן כמעט עם כדור, רק תתארו לעצמכם כמה קל יהיה לו להתפנות משומרו ללא כדור! קובי אמר אחרי המשחק: "לפני סטיב יכולתי לרוץ ולהתפנות ללא כדור, אבל לא היתה לי מוטיבציה לעשות זאת כי הכדור לא הגיע אלי. עכשיו אני יודע שהכדור יגיע אלי!".
ונוסף לכל היתרונות הללו, לסטיב נאש ישנה קליעה מצויינת מה-3, מחצי מרחק, ואפילו כניסתו לסל ממאירה. אתה מתבונן בסטיב ניכנס לסל בין כל הענקים וקולע ללא מפרעע ואתה תוהה 'כיצד לעזאזל הוא עושה זאת בכזאת קלות? למה אחרים לא יכולים?'. הנמוך היחיד שעושה זאת כמוהו (אני מדבר על כניסה לסל כאילו באין מפרע!) הוא חוזה בריאה מהוולבס. קובי הוסיף: "עם כל דיבורי העבר על 'בריאנט ושאקיל' או 'בריאנט והאווארד', הפעם זה לגמרי אחרת. תתארו לכם את מייקל ג'ורדן משחק עם ג'ון סטוקטון, או מייקל עם סקוטי פיפין. אני לא אומר שאני מייקל, אבל אני מרגיש לראשונה שיש לידי שחקן ש-'FACILITATE' (מרומם, מעלה בדרגה) את משחקי. שחקתי עם פוינט גארדס מצויינים כמו דרק פישר ורון הארפר, אבל אף פעם לא עם שחקן כמו סטיב נאש שיכול 'TO MANIPULATE' את הגנה היריב ולארגן לנו ולי את כל ההתקפה. ההרגשה היא GREAT!".
הג'אמפר של נאש עם 1:47 ב-'STEP-BACK JUMPER' שעשה 91-96 חתם סופית את הנצחון. ז"א שהוא לא רק היוצר והמספק. הוא יכול גם להיות המסיים כשצריך. מייק ד'אנטוני הוסיף: "הוא נותן לנו סכוי לנצח כל ערב. הוא משתף כל שחקן על הפארקט. הוא החל לגלגל כדור שלג קטן שרק יילך וייגדל!".
ד"ר פרפר לילה
26 דצמ 2012 17:47:15הנה התחלנו, לייקרס, לייקרס, לייקרס .. בעע
אלעד רבין
26 דצמ 2012 17:48:49תגיד, דון נלסון התחיל לאמן את יוסטון? זו אשכרה קבוצה בצלמו. איש הזקן יראה לאוקלהומה מאיפה משתין הדג בסוף
שיר
26 דצמ 2012 17:52:56זה באמת פשוט מדהים
לראות את נאש משחק, נראה פתאום שהמשחק פשוט..
הרגע שהוא לא התעקש בהוצאת חוץ האחרונה לתת את הכדור לקובי אלא לגאסול שנתן דאנק הוא מהלך כל כך פשוט,
אבל תגידו לי מי בלייקרס חוץ מנאש היה מעז לא לתת לקובי את הכדור
סוף סוף יש בעל בית
אורי
26 דצמ 2012 17:53:25כתיבה מצויינת תודה רבה מנחם, נאש הוא פשוט שחקן מדהים
בתור אוהד לייקרס אמרתי לפני עונת האליפות של מיאמי, שבעיני אם הוא יעבור לשם הוא יכשיר את השרץ שנקרא מיאמי כדי שיכול לסיים קרירה עם טבעת
אז עכשיו שהוא בקבוצה שלי אני בכלל מקווה לדברים טובים
אורי
26 דצמ 2012 18:03:53נ.ב. הוצאת החוץ לגאסול כאשר קובי משך אליו גם את קיד וגם את כארמלו זו גאונות שלא רואים כל יום , גאסול קיבל כדור עם נתיב פתוח לסל , פשוט קוסם הנאש הזה
Mbk
26 דצמ 2012 18:31:06זאת רק ההתחלה , רק שישאר בריא.
כתבה ללקלק את האצבעות.
משחק 2 רצוף צמוד ש LA מנצחים , הפסידו רוב המשחקים הצמודים העונה ללא נאש ( ניצחו את שארלוט בנקודה בלעדיו)
אני מצפה שיפטם גם את ההוארד ויעשה ממנו בן אדם.
זה שאתה מזכיר את נאש לצד מג'יק לארי ומייקל עושה לי צמרמורת, אגב
אני גם חושב בדיוק כך לגבי קובי , יש ימים שהוא נמצא בראש הסקאלה ויש ימים שמגוכח לחשוב עליו באותה נשימה עם הנ"ל.
לטעמי מג'יק הוא הכי גדול שיש מבחינת הנוכחות והאופי , גם לארי בירד , מייקל הוא יותר ואן מן גנג שהיה עושה הכל בכוחות עצמו.
חיוך או מבט של מג'יק היו מספיקים להעיר את קארים ולהטיס את וורתי וסקוט לכנפיים. בירד היה מגרד בשפם ומיישר רת מייקהל פאריש איינג ודי גי
את אוסקר לא ראיתי משחק כך שאין לי דעה.
אין ולא יהיו כמו מג'יק ולארי בירד. ( באספקט של השפעה ורוח על המשחק והקבוצה ) , לצערי נאש לא שם ,גם לא קובי בטח שלא לה ברון , לדוארנט יש את זה ,אבל הוא שקט מידיי ,יותר בסגנון של מייקל רק ללא הקילריות.
אלעד
26 דצמ 2012 18:54:29קבוצה מפוצצת אולסטארים גועל נפש בדיוק כמו ההיט.
דדי
26 דצמ 2012 19:06:06סחתיין – מסכים עם כל מילה.
נאש היה השחקן הכי אהוב עלי בכל הזמנים מאלה שלא שיחקו בלייקרס (יש מצב שבירד מספר 2 או מאד קרוב לזה – תתפלא…).
וזה שהוא עכשיו בקבוצה שלי זה פשוט התגשמות של חלום – גם אם כמה שנים מאוחר יותר…
אני רואה אותו משחק ולא יודע אם להמשיך לחייך כמו אדיוט או לבכות מאושר.
יש שתי סיבות עיקריות להבדל הדרמטי שהוא עושה בלייקרס –
1.
40 דקות של נאש = פחות 40 דקות של דוהון/מוריס.
אי אפשר בכלל להגזים בחשיבות ובמשמעות של זה.
(בתקווה שזה ירד למתחת ל 35 ושאת השאר יקבל בלייק…)
2.
קובי ברייאנט יכול לחזור להיות שוטינג גארד.
בכל התקופה שנאש היה בחוץ, קובי היה צריך לעשות יותר מדי – בעצם לנהל את כל ההתקפות של הקבוצה וגם לקלוע נקודות.
זה לא התפקיד שלו, זה לא מה שהוא אמור לעשות (למרות שנאלץ לעשות את זה כבר הרבה פעמים בקריירה בגלל הרמה הנמוכה של הרכזים לידו), זה הוביל להמון איבודי כדור, לזריקות רעות, לעייפות שהתבטאה גם בהגנה, וכו'.
עכשיו הוא יכול סוף סוף להתמקד בדבר שהכי טבעי וקל בשבילו – לעשות נקודות, ובצורה הרבה יותר יעילה מאי פעם – כי ההגנה צריכה להתרכז קודם כל בנאש ובפיק נ' רולים שלו.
הבידודים של קובי באים עכשיו בעיקר בהתקפות מעבר, הזריקות יותר קלות מבעבר והמאמץ שלו להשיג את מצבי הקליעה הרבה יותר קטן.
אגב, זה היה בולט אפילו בתקופת מייק בראון בקדם עונה כשנאש עוד היה בריא – היעילות של קובי לידו היתה מדהימה.
3.
מעבר לכל זה ולתוספת נטו של נאש כשחקן טוב (גם בגילו), מה שצריך לזכור זה שכל השיטה של דאנטוני בנוייה כדי לנצל את היכולות של נאש, וזו שיטה שהוא הנהיג בלייקרס מהרגע הראשון – גם במחיר של הפסדים – כדי שההסתגלות לחזרה של סטיב תהיה כמה שיותר מהירה וחלקה.
ולכן מה שקורה הוא שהתוספת של נאש לקבוצה הזו היא עוד הרבה יותר משמעותית מאשר לכל קבוצה תיאורטית אחרת ומ"סתם" הוספת היכולות של נאש לקבוצת כדורסל עם מאמן ושיטה אחרים, וזו לדעתי הסיבה הכי גדולה לאימפקט הענק שלו.
רק שימשיך ככה.
דדי
26 דצמ 2012 19:07:47אוקיי, אז יש שלוש סיבות 🙂
ישי
26 דצמ 2012 19:25:36אני רק מחכה שגאסול ודוייט יתחברו ביחד ואז אנחנו באמת מתגלגלים. רוןרון נותן עונה חלומית ולפי דעתי אם כל השחקנים כוללס מיקס וגימסון ימצאו את עצמם, זו אליפות בטוחה.
מיקי
26 דצמ 2012 19:42:23גאסול ודוייט יתחברו? חחחח אין לך רחמים על גאסול – אתה רוצה שהווארד יתחבר אליו עם ה 12 צול שיש לו בין הרגליים.
אשך טמיר המקורי
26 דצמ 2012 19:59:16LOL 🙂
מנין לך שדווקא יתחברו כך? אולי דווקא גאסול (שבמקלחות מכונה "ספרדי כפול") יחבר את דוויט כמטאדור אשר נועץ חרבו בפר בתנועת ניצחון?
k_700
26 דצמ 2012 19:53:00אני לא יודע אם יש למה לקוות שבלייק יקבל את הדקות שנאש בחוץ.
בלייק נוראי, בטח כרכז. הוא חור לא פחות גדול מנאש בהגנה, הוא רך, אין לו חדירה טובה והוא לא מנהל משחק גדול.
מוריס ודוהון שומרים טובים יותר למרות שהמשחק שלהם מועד לפורענות.
הייתי מעדיף לראות את בלייק נכנס ברוטציה כשוטינג גארד שצריך להתפנות ולקבל לזריקה.
אגב היום משדרים אותנו ב4 וחצי נגד דנבר בESPN.
gogo
26 דצמ 2012 19:59:34ישי ידידי אני לא רואה מצב אליפות.
החזרה של נאש תרים את הלייקרס, אבל אין מצב להתמודד בסדרה מול קבוצות אתלטיות
דדי
26 דצמ 2012 20:15:00בלייק שחקן הגנה טוב, ובשיטה של דאנטוני – רכז הרבה יותר טוב משני הגלמים האחרים.
מוריס הוא זה שחייב לקבל דקות אך ורק בעמדה 2 (בהנחב שהוא בכלל חייב לקבל אותן) – וזה גם מה שקורה היום בחמישייה.
ככל שהוא יהיה בעמדה שבה הוא צריך לקבל פחות החלטות – ככה הוא יעשה פחות נזק…
ישי
26 דצמ 2012 20:20:10גוגו אני גם חשבתי.. באותה מידה חשבתי שארטסט גמור ותראה אותו נותן 20 נק ו 7 ריבאונדים לא מעט משחקים!.
אם כולם משחקים טוב בלייקרס אין לאף אחד סיכוי נגדם. אבל זו הבעיה. שתמיד יש מישהו בנסיגה. עד עכשיו זה היה גאסול, עכשיו גיימיסון. באמת שיש לקבוצה הזו כל כך הרבה פוטנציאל. היא כבר יותר טובה ממיאמי ) אני לא אתחיל לפרט לכם למה למיאמי אין סיכוי מול הלייקרס), הקבוצטת שבאמת יעמדו בדרך של הלייקרס הן אוקלוהומה קליפרס ובוסטון. יש עוד כמה במערב, אבל אם הלייקרס מגיעים לגמר אני כבר נותן אנחת רווחה כי המזרח ממש לא מפחיד את הלייקרס. יותר מפחידות אותי קבוצות כמו יוסטון גולדן סטייט אוק קליפרס
דדי
26 דצמ 2012 20:26:11אני חושב שיש סיכוי להתמודד על האליפות, אבל רק אם יהיה טרייד מתאים של גאסול.
בהרכב הזה קשה לי לראות את זה, למרות שהם כרגע רחוקים מהתיאום והיכולת שתהיה להם בעוד חודש/חודשיים אז בוא נקווה לטוב.
ישי
26 דצמ 2012 22:10:39יש מצב שאתה צודק אבל קשה לי לוותר על גאסול. רק לחשוב שהוא יחזור למה שהיה לפני שנתיים ביחד עם הווארד, אנחנו נדרוס את הליגה. גאסול כל כך מגוון וכשהוא אגרסיבי הוא גם יכול להשתלט על משחקים. אנחנו לא נקבל משהו מזהיר מגאסול, ככה שאני מניח שאם עושים טרייד על גאסול זה רק כדי להעמיס את הזריקות שלו והמקום בצבע על הווארד כדי למקסם אותו. זה גם יכול לעבוד, לפעמים יותר מדי כשרון פוגע
דדי
26 דצמ 2012 22:18:28גאסול ממש לא רחוק מבחינת היכולת ממה שהיה לפני שנתיים.
אבל הוא לעולם לא יחזור לזה כל עוד הוא משחק בשיטה של דאנטוני – רחוק מהסל.
דוני
26 דצמ 2012 22:33:02דבר ראשון זה רק משחק אחד יש לנו עונה שלמה מלאה בפציעות עליות ירידות ואגו של שלושה ספורסטארים עם כל הכבוד לניצחון זה רק משחק אחד!!! תרגעו ותחכו
דבר שני עם נאש בלי נאש עם הווארד בלי הווארד הלייקרס מגיע לשלב שני בפליאוף כי זה הלייקרס וכי זה קובי
דבר שלישי השנה אנו רואים איך קבוצות לא אתלטיות ולא צעירות כלהיט של הליגה- ניו יורק(הקבוצה הזקנה בליגה) מינסוטה, יוסטון, בוסטון- סתם צוחק
בקיצור יש סיבה לכך שהליגה בנויה מ82 משחקים ו4 סדרות של ארבעה משחקים לפחות לכן אין מה לצאת עוד בהצרות- לטוב ולרע
דוני
26 דצמ 2012 22:34:58דרך אגב נאש פשוט שחקן ענק
איש הערפל
26 דצמ 2012 23:01:49תמיד דמיינתי מה היה קורה עם נאש וקובי היו מתחברים לפני 8 שנים ששניהם בטופ, אתמול קיבלנו טעימה מאוד מאוחרת.
אפרופו שוטינג טהור, המשחק של אוקלהומה אתמול שוב הראה את חולשתו של ווסטברוק או לחילופין האופי הטוב מידי של דוראנט, הראשון חירב את רוב ההתקפות בסוף המשחק ואילו האחרון עשה סל מתי שבא לו כשהכדור אצלו (ועוד על זה שנחשב עלק השומר הטוב בליגה).
אוקלהומה חיה ומתה כרגע על ווסטברוק, לא מניה שהייתי מהמר עליה ללכת עד הסוף.
דוני
26 דצמ 2012 23:24:38עוד פתרון לבעיית ההגנה של הלייקרס אם כבר אמרנו שוטינג גארדס
בקבוצות ללא שוטינג גארד או סמול פווארד מאיים כמו (אולקומה,ממפיס,שיאקו גם כשהיא עם רוז,דנבר ועוד רבות)
ניתן להחליף בשמירות של קובי ונאש-קובי עדיין יכול לשמור על כל שחקן בעל מבנה פיזי כמו שלו בליגה לא כי הוא שומר מהולל אלא כי האגו שלו לא יאפשר לו לתת לשחקן כלשהו לטעטע בו(הבעיה היא אם הוא יחליט שהוא יכפר על כך בהתקפה בלבד כמו שקרה במשחק אתמול עם ג'י אר סמית')
כשסמול פווארד היא העמדה החלשה אצל היריבה מר שלום עולם יכול לשמור על הרכז כמו שהוא עשה לרונדו בסדרת הגמר של לפני שנתיים
הבעיה היא בקבוצות בלי חוליה חלשה בעמדות אלו כמו מיאמי,יוסטון,בורקלין וניו יורק שזאת תעלומה איך פלטון עשה את מה שהוא היה צריך לעשות נגד נאש
דוד
27 דצמ 2012 00:06:46מנחם – מברוק על הכתבה. נהדרת !
אגב, מי שחושב שקובי יזרוק פחות וימסור יותר – טועה. איך קובי אמר כשהוא חשב שפול בלייקרס ? אני הולך לזרוק 40 זריקות במשחק. אז זה לא יהיה ככה, אבל עם שחקן כמו סטיב מאבדים פחות, מוסרים יותר, והקלעים זורקים הרבה יותר. ההבדל יהיה שהזריקות בחלקן יהיו פשוט הרבה יותר קלות !
איזה כיף שקובי יכול (לפחות כרגע) להתרכז במשחק ולא להעמיס על עצמו יותר מדי. אני מאוהב בנאש, עזבו גיל, גם אם הוא מפסיק לשחק מחר כדורסל – גאון כזה זה פשוט כיף לראות וזה ממש לא משנה את מי אתה אוהד. הוא אחת הסיבות לאהבת הכדורסל, חוכמה כל כך גדולה וביצוע מלוטש עד שלמות.
היום דנבר, בהצלחה לנו !
פדרו
27 דצמ 2012 00:57:06רגע לפני שאני קורא את הכתבה אני חייב לצטט את דבריך מאתמול על נאש:
" מה נאש עשה כל המשחק מלבד לקבל כדור ולמסור? מה המיוחד במה שהוא עשה?"
מנחם לס
27 דצמ 2012 01:18:11זה באמת כל מה שהוא עשה, אבל אתמול זה הספיק.
פדרו
27 דצמ 2012 01:06:24ואני מסיים לקרוא ורואה שכתבת שרק 4 שחקנים בכל ההיסטוריה גרמו לך לראות השתלטות על המשחק, מין קסם כזה. לא כתבת את זה לפני שבוע וחצי על רוביו?! (וחזרת בך יום לאחר מכן?)
אין ספק שנאש יוצא מן הכלל ואני מסכים פה עם כל מילה במאמר. שחקנים כאלה יכולים להיות הכי טובים וחשובים בקבוצה, ולסיים משחק עם 4 נקודות וגם לא המון אסיסטים. כאלו הם הרכזים האמיתיים, הסטטיסטיקה לא משקפת אותם (בהתקפות ה24 שניות מספר האסיסטים נהיה יותר משקף אבל עדיין יש המניעים כדור בהתקפה מעולה ומחיים את המשחק ולאו דוקא זוכים למסור לקולע, אלא נותנים אפילו מסירה גאונית לזה שנותן את האסיסט הפשוט)
מנחם לס
27 דצמ 2012 01:19:44כבר הערב סטיב נאש יפשל נגד טיי לאוסון, וגם אותו אקרע מחר. אבל כשהוא בזון, הוא מסוגל להשתלט על משחק שלם. אבל זה קורה פחות ופחות.
מנחם לס
27 דצמ 2012 11:56:43סטיב נאש 6 (אולי 8) אס'. לאוסון 14 אסיסטים, ושליטה כמעט מחלטת בנאש.
לאוסון גם קלע יותר.
דוד
27 דצמ 2012 06:37:1415 ו-8, זה לא נקרא פישול לפי דעתי, אבל לא ראיתי את המשחק אז אני לא יודע. בכל מקרה, ל-לייקרס אין הגנה וזה מתחיל לעצבן.
מה עוד נאמר על קובי ? 40 נקודות ב-13 מ-24 מהשדה, 6 אס', 44 (!!!!) דקות משחק. ענק, אבל למשך עונה שלמה לא ישאר לנו קובי ובפלייאוף זה בכל מקרה לא יספיק, אז בשביל מה ?
אורי
27 דצמ 2012 06:57:13יא אללה עם הקבוצה הזו בצהוב סגול , למה נגד דנבר
היה כל כך טוב עד עכשיו, למה?
לא ראיתי את המשחק , בעמדת הרכז מי לקח בקרב בין נאש ללאוסון?
מנחם לס
27 דצמ 2012 11:57:33לאוסון שיקשק אותו בצורה רצינית.