יומן האשך (2) – פחד ותיעוב במקלוד גאנג' / אשך טמיר המקורי

*בפרק הקודם: יומן האשך (1)

אתמול החלטתי לקפוץ לבקר את הורי בהפתעה. הם תמיד מתלוננים שאני לא מגיע מספיק והייתי באיזור, אז חשבתי – למה לא? חוץ מזה שיערתי שחדר ההתעמלות החדש כבר מוכן וחשבתי לנצל אותו להרגיש שעשיתי משהו במאבק בכרס הבירה המתפתחת.

כשפתחתי את הדלת הופתעתי למצוא את הסלון ריק. הטלוויזיה הייתה דלוקה כרגיל אבל הורי, בניגוד למנהגם בערב לא נראו בשטח.

סגרתי את הדלת מאחורי ופניתי כהרגלי לפשוט על המקרר (התענוג הקטן שבביקור אצל ההורים. הגיוון היחיד בתפריטי מבורקסים, טבעול ברוקולי ולחם במצבי צבירה שונים עם חומוס תעשייתי).

בזמן שניסיתי להחליט מבין מבחר התבשילים והפינוקים עלו קולות רמים וצעקות לאוזניי.

תחילה חשבתי שהקולות מגיעים מן המקלט בסלון, שנשאר פתוח.

בדיקה מהירה העלתה לי שלא כך הוא – הקולות הרמים הגיעו מחדר ההתעמלות החדש. קירבתי את אוזני לדלת וניסיתי להבין מה לעזאזל קורה שם.

עד מהרה הבנתי שהורי נמצאים בפנים וככל הנראה עסוקים בסשן התעמלות אינטנסיבי.

אימי כנראה ממש דחפה את עצמה על אחד המכשירים ובנוסף דחקה באבי לעבוד קשה יותר על מכשיר אחר ("יותר חזק!" ו"יותר מהר!" היו שתי קריאות שהבנתי).

(כמו אימי, גם מריה שראפובה נותנת את הכל על המגרש)

 

במצב כזה כמובן שבחרתי שלא להפריע לאימון ופניתי לסלון עם סיר מג'דרה.

החלטתי להעביר את הזמן עד לסיום האימון עם היומן הישן שמצאתי לא מכבר, שהיה מונח בתיקי.

 

'24.2.2004 – יום סוער בדרמסלה'

יומן יקר. נכון שבהודו כל יום הוא יום סוער ומלא באירועים (בשביל זה מספיק לצאת לרחוב). אבל היום עבר עלי יום סוער גם במונחים הודיים!

בבוקר ירדתי למקלוד גאנג' להיכנס קצת לאינטרנט ולהתעדכן מה קורה בעולם. אחרי שעברתי על הדברים החשובים (מיילים ומדור גליצ'ים בוואן), פניתי לסקור את שאר החדשות בספורט.

ולא האמנתי למראה עיניי!

ראשיד וואלאס עבר לפיסטונס !!!

השחקן האהוב עלי בליגה בקבוצה האהובה עלי ביותר !!

כולם חושבים שהוא סתם דפוק שחוטף טכניות, מקרה ראש אבוד של פוטצניאל מבוזבז. שחקן שאולי מוכשר אבל מביא איתו אופי בעייתי שהורס את עצמו ושאי אפשר לסמוך עליו… אבל אני פשוט מת עליו! הדפוק בראש הזה הוא אחד השחקנים הדומיננטיים שראיתי! אופי של קילר, ביצים של שור, לא מפחד מכלום ומשתלט על משחקים באופן שרק את מייקל ראיתי עושה. הפייד אווי שלו בסיבוב זה משהו בלתי עציר. הוא גבוה שדופק שלשות. הוא חיה רעה על המגרש, אתלטי ומטביען אימתני. ומכניס המון רוח קרב בחבריו ובקהל… ואני מת על החור הלבן הזה שיש לו בראש… זה מה שנקרא פסיכי עם קבלות.

ראשיד וואלאס. דפוק בראש עם קבלות

הוא היה ענק בפורטלנד. בלתי נשכח. ואני חושב שהשופטים סתם מחפשים אותו.

אמנם אני לא רואה משחקים כבר קרוב לשנה, ובקושי עוקב אחרי הליגה בטיול, אבל זה בהחלט נראה שדטרויט סוף סוף חוזרת להיות האימפריה שהייתה, אחרי כל השנים השחונות האלה… יש בסיס טוב בקבוצה עם ריפ, צ'ונסי, ובן וואלאס, ושחקנים משלימים טובים כמו קורליס וויליאמסון וקליף רובינסון הוותיק והטוב. יכול להיות שראשיד זאת החוליה המשלימה בלהפוך לקבוצה רצינית באמת… הללויה! 🙂 

 

ונעבור לחדשות הפחות טובות שביום הזה. אחרי שהייתי באינטרנט פגשתי בחור בלגי נחמד ששיכנע אותי לבוא איתו לאכול צ'אומין במסעדה טיבטית. למה לעזאזל לאכול צ'אומין כשיש לך ספיישל טאלי לתקוע?! אבל החלטתי לזרום איתו ופעם אחת לוותר על הטאלי של הצהריים. היה מעפן כמו כל האוכל הטיבטי (כמאמר הפתגם "מומואים זה להומואים"), אבל לפחות פינקתי את עצמי וקינחתי בכוס שוקו. הטעם של השוקו היה קצת מוזר אבל כבר מלא זמן שלא שתיתי וקצת נמאס לי מצ'אי אז סיימתי את הכל…

"מומואים זה להומואים" – אוכל טיבטי

זאת הייתה טעות. הכאב החד בבטן הכה בי כמו נחשול צונאמי באמצע הרחוב. זה לא היה משהו שאפשר לעצור אותו. ניסיתי לרוץ בחזרה לגסט-האוס אבל הגל המתנחשל תפס אותו בעודי בתנועה ושטף ללא מעצורים… ברגליים כושלות ובתחתונים מוכתמים פרצתי לגסט האוס והתבצרתי בשירותים, רועד, חיוור ומקלל את העם הטיבטי.

אבל מה? זה היה שווה את זה. לעזאזל, ראשיד וואלאס בדטרויט!

 (את התיירים היפנים לפחות מתדרכים למקרים כאלה)

 

סיימתי לקרוא את הקטע בדיוק כשהדלת נפתחה ואימי יצאה מחדר ההתעמלות. היא נראתה סמוקה וכנראה עשתה גם אימון אופניים שכן התנודדה מעט. אבי יצא אחריה והיה גם הוא מזיע ומתנשם.

נראה שהפנסיה עושה להם טוב.

 

ונסיים בסרטון רלוונטי לסיפור. עוד אימהות שמביכות את ילדיהן:

https://www.youtube.com/watch?v=Zrot_sXJ2VQ

אשך טמיר המקורי

was born, sort of living, will die somewhere in the future

לפוסט הזה יש 63 תגובות

  1. מומי שאוהב חציל בטחינה

    30 מרץ 2016 18:52:44

    ענק אתה !!!
    כזאת תוצרת עם ביצה אחת , מה היה קורה אם היו 2 ???
    מומי היה בהודו , לעולם הוא לא ישכח את שירותי הבול פגיעה
    האחוזים של מומי היו נמוכים מהשדה , מהקו ומה – 3

  5. מנחם לס

    30 מרץ 2016 19:20:03

    תענוג קריאה.
    בהודו לא הייתי וכנראה לא אהיה. הזקנה פוחדת מזוהמה ולך תדע מה. משך שנים ניסיתי לשכנע אותה שהיום הודו זה לא מה שהיה פעם, אבל מאומה לא יעזור.
    אני חושב שמקור הפחד שלה היה כמה חודשים אחרי כריתת השלום עם מצריים. בערב היינו באיזה מוזיאון ולא היתה דרך לחזור למלון. אז לקחנו כירכרה. העגלון המצרי ניסה לומר לי משהו באנגלית אך לא הבנתי. הוא דהר ממש ברחובות קהיר ב-1 בלילה, וידעתי שהוא לא בכיוון המלון. פחדתי פחד אימים אבל הסתרתי אותו מגייל. ע[=כעבור חצי שעה דהירה הוא מגיע לאיזה הצטלבות ואני כבר הורדתי את החגורה מהמכנסיים – 'נשק' אחר לא היה לי, וחיכיתי לגרוע ביותר.
    מסתבר שהוא אסף מישהו, ואז דהר חזרה למלון הילטון שלנו.
    מאז גייל בפחד מכל דבר מכל דבר שאינו אמריקאי או ישראלי.
    זה הסיפור שלי.
    פעם אמרו שהקרחתת העגולה בפדחת של וואלאס היא סתם בלוף והוא מגלח אותה. שנים אח"כ הסתבר שזאת צלקת מלידה.

    1. אשך טמיר המקורי

      30 מרץ 2016 19:55:15

      תודה על הסיפור ותודה על ההסבר לקרחת של וואלאס – מעולם לא ידעתי מה הסיבה לכך! (אבל זה תמיד נראה לי מתאים לו)

  6. מנחם לס

    30 מרץ 2016 19:21:09

    כל הכבוד לאמך המתעמלת, אבל אני יכול בוודאי להיות אביה, ואני מתעמל במכון כושר 2.5 שעות ליום (כולל 45 דקות שחייה)

      1. ברץ

        30 מרץ 2016 20:20:23

        חחח לא (לא שיש משהו לא בסדר עם זה).
        אבל חשבתי לעצמי שאנחנו כל כך מנוגדים ביחס ללברון אז מה זה כבר כמה כופתאות טיבטיות… 🙂

  12. מתן גילור

    30 מרץ 2016 20:39:07

    רוב הצבא הייתי ביחידת MLRS, שזו יחידה שמרשתים בה נשים וגברים כאחד. בכל פעם שהייתי מתקרב לעמדת שמירה, הייתי צועק "מפקד בעמדה" לבל אחזה במראות אלו ואחרים…

  14. no funny shtuff

    30 מרץ 2016 21:48:24

    שיייייייד. האיש והטכניות (לא באמת, הוא היה הרבה יותר מזה).
    אחחח, לא יעזור- חסרות דמויות כמוהו בליגה, ששמות זין, שנלחמות, שמצהירות על ניצחון, וכן- שחוטפות טכניות רק על מבט לשופט.

  16. יאיר

    30 מרץ 2016 21:57:37

    כתוב מצוין ומהנה ורעיון גדול באופן כללי!

    מה שכן, אני חושד בקשר לאותנטיות של היומן שכן קליף רובינסון וראשיד וואלאס מעולם לא שיחקו יחד בפיסטונס (קליף עזב ב2003, ראשיד הגיע ב-2004)

  19. עגל

    30 מרץ 2016 23:00:22

    ראשיד, יאללה איזה שחקן, אהבתי אותו עוד בפורטלנד בגרסה הרזה שלו.
    ואת קליף רובינסון אהבתי אפילו יותר, קלאסה של שחקן שגם החזיק הרבה מאוד שנים בטופ.

    1. אשך טמיר המקורי

      31 מרץ 2016 00:57:30

      מסכים מאוד. שיד של פורטלנד היה חיה רעה ושחקן מדהים ובלתי עציר (רק הטכניות עצרו אותו). השחקן שהכי אהבתי בליגה אז.

      התיאור של קליף רובינסון – בול! אהבתי אותו עוד מצעירותו בפורטלנד שהתמודדה בגמר נגד שיקגו. שחקן חביב ביותר שביום נתון יכל לשלשל על ראשך כמות יפה של נקודות.

  22. IDO

    31 מרץ 2016 00:45:11

    גם אני הייתי בהודו ב 2003 ב PULGA שזה כמה שעות מעל קאסול ומומו הציל את חיי!

    לקראת הנסיעה חזרה לשפלה, אני אשתי ואחי הדר (אותו ליווינו לתקופה הראשונה בטיול) חיכינו לאוטובוס לדלהי וישבנו על צלחת מומו!

    המומו היה כמובן מקולקל, ואת מה שאתה קיבלת בדרך ל GH אנחנו קיבלנו בנסיעת לילה של 18 שעות… אז איך המומו הציל את חיי?

    כיוון שלא היה לנו מקום להתפנות הדבר היחידי שיכולנו לעשות זה לשבת בצורה זקופה עם ראש בין הידיים ולמלמל מנטרות מדיטציה… כל שאר האוטובוס ישן עם רגליים על המושב מקדימה או ברכיים מקופלות. אני ואשתי ישבנו זקוף.
    בשעה 5:45 בבוקר האוטובוס התנגש חזיתית במשאית הנהד ועוזר הנהד מתו במקום, כל מי שישב מקופל קיבל שבר בגב (ונכות) או ברגליים. מקום התאונה היה ארמיצר. אני אשתי ועוד צרפתי היו היחידים שלא קיבלו שברים (אשתי סדקה 2 צלעות ממשענת הצד של היד) ועזרנו לפנות את הפצועים לבי"ח בארמיצר (בירת סיקים??). אני זוכר 2 ישראליות שהיה צריך לתאם עם השגרירות על פינוי מהיר ועוד כמה שביקרנו אח"כ בבי"ח בדלהי.

    אבל אנחנו שרדנו! בזכות המומו!!

    1. אשך טמיר המקורי

      31 מרץ 2016 01:05:04

      סיפור מטורף. ומפחד מאוד!
      הייתי באמריצר. זוכר היטב את הנסיעה שכן נסעתי על הגג עם עז (לא שלי). הייתי רגיל לנסיעות על הגג בצפון, שם הדרך מפותלת בין ההרים ולכן איטית יחסית.
      לכן לא ציפיתי לכך שכשירדנו לשפלה לכיוון אמריצר הדרך הפכה ישרה והנהג הרביץ מהירות שגרמה לכל חרק להתרסק על פני במהירות מטורפת ולהפוך את הנסיעה על הגג לסיוט. לא רוצה לחשוב מה היה קורה לי במקרה תאונה כזאת.

  23. מאיר אריאל

    31 מרץ 2016 01:45:10

    אשךךךךך ימלך חחחחחחח
    מתי הטור הבא????
    כל כך הרבה נוסטלגיה שכיף להיזכר בה . אתה מבין שאתה מזדקן כשעולים לך לראש משחקי מכללות של קורליס וויליאמסון שבתקופה מסויימת היה מהזן הנדיר של שחקנים שהצליחו להיות באותו הגובה ואותו הרוחב!!!
    עוד זכורים לטוב בהקשר הזה רודני רוג׳רס, אנתוני מייסון,לארי ג׳ונסון ודני פורטסון…
    איזה הורים מדליקים יש לך ממש עושים חשק להיות סבא (:

    ראשיד זה אהבה . אחד השחקנים האהובים עלי בכל הזמנים . המופרע הכי אותנטי בכל הזמנים .
    גם אותו אני זוכר עם סטקהאוס בטאר היל נגד טימי אחחחח איזה תקופות .
    אגב,בעיני ראשיד היה השומר הגדול ביותר על דאנקן כשהיה בשיאו.
    לדעתי ראשיד היה אחד מהשומרים הגדולים ביותר באחד על אחד בצבע .
    אין אוהד בכל העולם שראה אותו בסוף ה90 ותחילת האלף עם המבטים שלו לשופטים ולא התאהב . מלך אמיתי .

    אשך יקר תתחיל להתכונן לסדרה של הפיסטונס נגד המלכה בסיבוב הראשון . אני אהיה שם עם עידוד מלא ותמיכה מלאה (:

  25. מוש השור

    31 מרץ 2016 02:09:39

    אחלה טור, החזיר אותי לבורמה, בעיקר הסיפור של עידו עם האוטובוס, מזכיר לי נסיעות לילה עם עיזים, כבשים ובורמזים.. נהגים שיכורים ואין מה לחשוב על זוטות כמו אורות קדמיים לאוטובוס. הדברים שעשינו כשהיינו צעירים ויפים.( עכשיו אנחנו רק יפים 😉)..

  30. דותן צומת

    31 מרץ 2016 09:30:01

    מעולה ומזכיר המון נשכחות משני סיבובים ארוכים בהודו…במיוחד הסיפור בלדאק בתחילת המאה הנוכחית שעמדתי בחנות (דמיינו ביתן שמירה בעזה מבחינת המראה…) ורציתי לקנות נייר טואלט (ראה הערות קודמות..) . לפני עמד מישהו גבוה שנראה מאוחר לא מקומי, אמרתי לו באנגלית: "do you know where the salesman is?", אז הוא הסתובב אליי וענה משהו… ואז אמרתי לו: "הי דורון מה נשמע?" והתחלנו לדבר על כדורסל…
    ביציאה מהחנות אשתי אומרת לי:" מי זה? מאיפה אתה מכיר אותו?", אמרתי לה " it's fucking Doron Sheffer!!", התחילה ידידות מופלאה וטיילנו ביחד עם דורון כמה שבועות…מלא סיפורי כדורסל ממקור ראשון… תענוג…

  32. יניב

    31 מרץ 2016 10:14:48

    אין עלייך יא אשך.
    הסיפור של ההורים שלך מזכיר לי שאלון שרץ עם שאלות בלתי אפשריות שאתה צריך לבחור תשובה.אני אנסה לעלות אותו,הוא בדיוק בשבילך.

  34. נמאצק

    31 מרץ 2016 15:06:06

    הנסיעות האלו תמיד משום מה מלוות במקרים קשחם של ולא משנה אם יושבים בפנים מאחור או על הגג אני חושב שבנפאל הודו מצרים וצפ ברזיל הנהיגה היא הגרועה ביותר בבוליביה הכבישים הגרועים ביותר והתחזוקה הגרועה ביותר כנראה גם בבוליביה אבל החלפת גלגל בזמן טיסה במטוס ראיתי רק בפרו.

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט