תסלחו לי שאני מלא רגשות כרימון. אני עדיין מושפע מיום מאד מיוחד אתמול. אז כיצד לתאר אותו? כיצד לתאר יום בו הזקנה בת 80 והנינים עושים לה הצגה א-לה הוליווד, יום בו הדוק זוכה לנשק את סוניה האמא של 'אתם-יודעים-מי' – האשך מת עכשיו (ואילו הוא טעם מריחה המטרף הוא היה מת שבע מיתות) ומומי כועס עלי על שגנבתי לו את אהובתו -ולקינוח הדוק מגלה שסטיב קליפורד, מאמן NBA, היה תלמיד שלו, נתן לו את מספר הסלולרי שלו, ומהיום ועד שהוא יפוטר משרלוט הורנטס, אני מצלצל אליו אחרי כל משחק ומשתף אותו בדעותי על מה היה טוב ומה היה לא טוב (כולל הצעות לשיפור).
במילים אחרות, עכשיו 'הופס קו איל' מחובר בבטן ל-NBA!!! אני יודע שכמה מלקויי ההבנה (שלב אחד תחת הרפים) האתר מעקמים את האף בחוסר אמון, אבל עוד נחזור לחצופים שללא בושה מעיזים להתווכח עם הדוק שלגביו, מאתמול, הוא הפך לאשכרה "יועץ קבוצת NBA". אז מעתה והלאה כל הנטולים והרפים חייבים לקפוץ לדום ולהצדיע לפני שהם פונים אלי בתגובה, ואם הם מעיזים להתווכח איתי שאין דרך שהקאבס תנצח את הגולדן או את האנטוניו בגמר ה-NBA, הם מתווכחים לא פחות ולא יותר מאשר עם "יועץ NBA" ובזאת מבזים את עצמם.
תבלעו את האמת הכואבת שאני מעתה "יועץ NBA" יעני, ותחיו איתה, או שתעברו להתווכח עם כתבי וואללה.
אני מלא רגשות, אמוציות, סנטימנטים, והתגעשות נפשית. בא לי להתבכיין ולצחוק. אני מרגיש מלודרמטי, רגשושי, וסנטימנטלי. אני לא יודע היכן להתחיל. אז תמיד בעת צרה אני נזכר במורה שלי קווינט. במה שהמורה שלי קווינט לימד אותי בכיתות א' עד ד'.
המורה שלי קווינט לימד אותנו בכיתה ב' שכשאתה OVERWHELMED ברגשות, מעשים, חובות, ופעלים אז הדרך הטובה ביותר היא לעצור. לחלק את כל לחלקים, ולטפל בכל אחד בניפרד, לפי התור. לרפי ההבנה כאן הכוונה של המורה קווינט היתה שבמקום לעשות הכל ביחד וליפול מהעומס, TAKE IT שווייה-שווייה, ONE AT A TIME, ואז פתאום הכל מתבהר, והכל נעשה פשוט וקל.
אז בואו נתחיל.
1.הזקנה בת 80!
תיכף אסביר למה אני מכניס אותה הנה להופס.
לי קשה להאמין שגייל שלי – אוהדת לייקרס דפוקה – היא בת 80! למה אני מכניס אותה כאן בסיפור על האתר? כי אין לכם מושג כמה היא עוזרת לי בכתיבה. כשלא בא לי לכתוב היא שואלת "DID YOU WRITE 'MEORAV'? DID YOU WRITE YOUR 'TUR'" אין לה מושג מה זה MEORAV ואין לה מושג מה זה TUR אבל היא יודעת שעלי לכתוב לפחות אחד מהם כל יום, וכשלא בא לי – היא-היא שדוחפת אותי.
אפילו למשחק אמש לא היה לי חשק ללכת. מי רוצה ללכת למשחק שרלוט – דנבר? מה בכלל יש לאחת לשחק נגד השנייה? שרלוט – המטרופוליטן של הרדנקס וה-BIBLE BELT, מרכז האבנג'ליסטים, והעיר בה טד קרוז הוא אלוהים ובה גר הרברנט בילי גראהאם (בסדר, יש לה קבוצת פוטבול טובה שהיתה בסופרבול, אז מה?). לעומתה דנבר, בירת הגראס של ארה"ב שאתה קונה על הקילו בסופרמרקט, שהיא סמל החופשיות והליברליות, העיר שעבורה ברני סנדרס הוא 'הגואל הבא', והמקום בו זוגות עומדים בתור לאמץ ילדים הומואים.
אבל היא אמרה לי: "מל. יש לך אקרדיטציה. אתה חייב ללכת. הקוראים שלך מחכים לשמוע מה היה".
אז הלכתי, והיה לי ערב כיפי ביותר ומיוחד במינו, ואפילו משחק לא רע בו ההורנטס חזרו מפיגור 20 עד 1 הפרש, אבל אז הנאגטס ברחו שוב. תיכף אחזור למשחק.
בת 80 בת 80, אבל לא מזמן הלכתי איתה לקניות ואיזה זקן רדוד פונה אלי ואומר לי "איזה בת חמודה יש לך!" הקוס של האמא שלו.
היא אחלה אשה ואני מת עליה, אבל המורה שלי קווינט לימד אותי שאין טוב בלי טיפונת רע. כמו הבוקר ההוא ששכבתי על כסא נוח מלטף את אחת העיזות שלי ואני צועק, 'גיילי, אני רוצה קקאו'. בלי 'בבקשה', ובלי 'האם את יכולה' וכאלה. אז מה היא הביאה לי? כוס, שוקולד, וחפיסת גפרורים. היא פעם סיפרה לי שאולי אני אקדמאי, אבל גם האקס שלה היה "מומחה ללב, ריאות, וכבד". בנה קני גילה לי שהוא היה קצב. בגללה קניתי אקווריום עם דג זהב כי התגעגעתי לראות בבית מישהו שפותח פיו ולא מבקש כסף. כשאני טס לישראל בלעדיה היא תמיד מזכירה לי ש-"לא תשכח לכתוב, אפילו אם זה רק צ'ק". כל חברי יודעים שבמקום שנמצא עשן שם נמצאת אשתי המבשלת. ואני יודע טוב מאד שכשהיא מביאה אותי לשדה התעופה לטיסה לישראל, הדבר הקשה ביותר עבורה זה לא לפרוץ בצחוק.
היום הבן, הנכדים והנינים הזמינו אותנו לארוחת ערב. אז הנה היא עם כל צאצאיה, ובתמונה השנייה עם קלואי, הנינה הצעירה ביותר. שרלוט היא הבית של כל צאצאיה הביולוגיים של גייל, בעוד שאטלנטה והוד השרון הן הערים בה נמצאים צאצאי (5 נכדות).
(הבעייה עם הפוקוס היא לדעתי לא הסמרטפון. אני חושב שהבעייה היא שהסמרטפון מצלם בפיקסל של בס"ה 125 על 150, וכשאני 'מרחיב' ו'מאריך' את התמונה, ה-SHARPNESS נפגע)
(גייל עם קלואי, הנינה בת ה-3)
2. ארוחת ערב עם דל קרי, סוניה, וסקוט הסטינג
אם כבר – אז כבר. אני מעדיף להגיע לאולמות מוקדם מהרגיל. מימי כאחראי על סטודנטים שעשו את האינטרנשיפ שלהם במדיסון סקוור גארדן, ידעתי שהזמנים הטובים ביותר לתפוס אנשים לשיחה קצרה היא 3-4 שעות לפני המשחק כשהאולם ריק, המדיה סנטר רק ניפתח, ותמיד ניתן לתפוס שיחה.
אני מגיע למדיה סנטר הריק לחלוטין ואת מי אני רואה? דל קרי – האבא של סטפן – אשתו המהממת סוניה, וסקוט הסטינג.
אני ניגש לדל. מציג את עצמי. אמרתי לו שאני זוכר אותו מכמה משחקים בניו-יורק, והוא נשמע מעוניין אך לא יותר מסתם חביב. ואז אמרתי לו: "דל, הייתי במשחק הרביעי בשרלוט!".
ברגע שהוא שמע זאת הוא פקח זוג עיניים: "היית שם? BEST GAME EVER PLAYED!". לא הייתי אומר "בסט גיים", אבל זה היה משחק דרמטי ביותר.
הייתי בעיר בוועידה בינלאומית לביומכניקה. סלטיקס בעיר. שרלוט מובילה 1-2 במשחקים בסידרה 3 מ-5. כשאתה בן 78 אתה לא זוכר מה קרה אתמול אבל מה שקרה אז אתה זוכר בפרטי פרטים. זה היה השנה הראשונה ללא לארי בירד, אבל רוברט פריש, קווין מקהייל, רג'י לואיס, די בראון, ריק פוקס, אד פינקני, אללה אבדלנבי, קווין גמבל, ג'ו קליין קסבייר מקדינאל, שרמן דוגלאס, ואני בטוח ששכחתי איזה 2-3 נוספים טובים. קבוצה שימית אדירה, אבל ללא לארי בירד הם לא מוצאים את המפתח למשחקם. משהו חסר, ואת בירד רק תקופת זמן בת שנים מחליפה..
מולם שרלוט הצעירה שזה לא מכבר החתימה את לארי ג'ונסון (ועונה אחת אחרי זה נתנה לו חוזה על 84 מיליון ל-12 שנים שטירף אז את עולם הכדורסל, ושהיה אז הגבוה ב-NBA), וכולה מלאת התלהבות עם דל קרי, שחקן הכנף מהטובים בליגה, ואיתו אלונזו מורנינג, קנדל גיל, מייק גמינסקי, ג'יי אר ריד, מגסי בוגוס, ג'והני ניומן, דייויד וינגייט, טוני בנט, ובטוח עוד כמה.
שרלוט היתה חמישית במזרח. במשחק הרביעי שרלוט כבר הובילה ב-18 בכניסה לרביעי. בוסטון חזרה בסערה, כשהיא לוקחת הובלת 103-102 עם 3.3 טיקים. ואז??? התאמינו שאלונזו מורנינג שבחייו לא זרק ג'אמפ מ-7 מטרים קבר אותה עם הבאזר לנצחון???
טירוף באולם.
(כמובן שדל ואני דברנו גם על ההפסד בגמר לניקס 1-4 – הניקס של פטריק יואינג, אנטוני מייסון, ג'ון סטארקס, צ'ארלס אוקלי, צ'ארלס סמית, יוברט דייויס, דוק ריברס, וכל השאר שאת שלושת המשחקים בניו יורק ראיתי. הקבוצה של 1992-3 של הניקס היתה לדעת דל קבוצה 'אגרסיבית ופרועה מדי שההשופטים "LET THEM GET AWAY WITH MURDER". אני לא מסכים איתו – כן, הם היו פיזיים מאד אבל לא מלוכלכים – אבל שמרתי דיעה זאת לעצמי.
דל עצמו היה שחקן כנף מצויין. לא סופר-סטאר אבל קלעי מצויין ושחקן סולידי מאד שבשלוש פעמים בעונות פלייאוף (מתוך איזה 8) הוא קלע 100% מהקו! בעונת 1998 – בכלל לא מזמן – היתה לו עונה של 48% מה-3!!! (טוב מבנו??)
Regular season
| Year | Team | GP | GS | MPG | FG% | 3P% | FT% | RPG | APG | SPG | BPG | PPG |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| 1986–87 | Utah | 67 | 0 | 9.5 | .426 | .283 | .789 | 1.2 | .9 | .4 | .1 | 4.9 |
| 1987–88 | Cleveland | 79 | 8 | 19.0 | .458 | .346 | .782 | 2.1 | 1.9 | 1.2 | .3 | 10.0 |
| 1988–89 | Charlotte | 48 | 0 | 16.9 | .491 | .345 | .870 | 2.2 | 1.0 | .9 | .1 | 11.9 |
| 1989–90 | Charlotte | 67 | 13 | 27.8 | .466 | .354 | .923 | 2.5 | 2.4 | 1.5 | .4 | 16.0 |
| 1990–91 | Charlotte | 76 | 14 | 19.9 | .471 | .372 | .842 | 2.6 | 2.2 | 1.0 | .3 | 10.6 |
| 1991–92 | Charlotte | 77 | 0 | 26.2 | .486 | .404 | .836 | 3.4 | 2.3 | 1.2 | .3 | 15.7 |
| 1992–93 | Charlotte | 80 | 0 | 26.2 | .452 | .401 | .866 | 3.6 | 2.3 | 1.1 | .3 | 15.3 |
| 1993–94 | Charlotte | 82 | 0 | 26.5 | .455 | .402 | .873 | 3.2 | 2.7 | 1.2 | .3 | 16.3 |
| 1994–95 | Charlotte | 69 | 0 | 24.9 | .441 | .427 | .856 | 3.4 | 1.6 | .8 | .3 | 13.6 |
| 1995–96 | Charlotte | 82 | 29 | 28.9 | .453 | .404 | .854 | 3.2 | 2.1 | 1.3 | .3 | 14.5 |
| 1996–97 | Charlotte | 68 | 20 | 30.6 | .459 | .426 | .803 | 3.1 | 1.7 | .9 | .2 | 14.8 |
| 1997–98 | Charlotte | 52 | 1 | 18.7 | .447 | .421 | .788 | 1.9 | 1.3 | .6 | .1 | 9.4 |
| 1998–99 | Milwaukee | 42 | 0 | 20.6 | .485 | .476 | .824 | 2.0 | 1.1 | .9 | .1 | 10.1 |
| 1999–00 | Toronto | 67 | 9 | 16.3 | .427 | .393 | .750 | 1.5 | 1.3 | .5 | .1 | 7.6 |
| 2000–01 | Toronto | 71 | 1 | 13.5 | .424 | .428 | .843 | 1.2 | 1.1 | .4 | .1 | 6.0 |
| 2001–02 | Toronto | 56 | 4 | 15.8 | .406 | .344 | .892 | 1.4 | 1.1 | .4 | .1 | 6.4 |
| Career | 1,083 | 99 | 21.7 | .457 | .402 | .843 | 2.4 | 1.8 | .9 | .2 | 11.7 | |
שאלתי אותו אם סטף ישחק הערב נגד הספארס. הוא ענה תשובה שמאד הפתיעה אותי: "סטיב קאר הוא כמו CLAM. פיו סגור והוא לא מדבר. סטף עצמו לא יודע מה יהיה. הוא רק אמר לקאר שהוא מרגיש מעט עייף מהמשחק נגד דאלאס אבל מוכן ורוצה לשחק. מה קרה במשחק אתם יודעים. סטף היה סופר עייף, והכריח זריקות שבד"כ הוא לא מכריח. אבל ג"ס שיחקה ללא שליש קבוצה חשוב ביותר – כולל כל הגבוהים שלה – אז אני לא מתרגש מדי מהמשחק. התבוסה של הספארס תגיע בזמן שזה הכי כואב.
כמובן שאז ישבתי כבר ליד סוניה שהיא חמודה לאללה, מדברת עם הידיים (כמה שיותר, יותר טוב! פעם אחת אתמול היא הניחה את ידה על זרועי ושכחה להוריד אותה כמה רגעים טובים. לרגע חשבתי אולי הגיע הזמן לאחזקת ידיים תחת השולחן, אבל טוב שהשכל גבר על הרצון…משך כמה מהרגעים האלה חשבתי מה האשך ומומי היו אומרים לו ראו אותה מניחה את ידה על זרועי… ), וסיפרה לי שבתם הצעירה משחקת כדורעף במכללות ALON הקרובה לשרלוט (דיביזיה I). גם סוניה היתה שחקנית כדורעף מצויינת, נדמה לי ב-VCU או ווייק פורסט.
דל ביקש רק דבר אחד עוד לפני שהוא הזמין אותי לשולחן: "בבקשה לא לקחת תמונות של סוניה". כנראה שהדבר הפך מעיק, והזוג החליט שלא מצלמים אותה יותר. כמובן שכיבדתי את בקשתו.
ישבנו לפחות חצי שעה וקשקשנו הופס משנות ה-90. הוא נהנה מזה לא פחות ממני. לפני שניפרדנו שאלתי אותי מה עושה את סטפן לקלעי שלשות כזה אדיר. הוא ענה שהוא לא מגלה כל סודות כי בדקו אותו ועשו עליו אנליסיס ללא סוף, אבל לדעתו שלוש הסיבות הראשיות הן (1) שחרור הכדור המהיר ("ככל שאתה משחרר מהר יותר יש פחות סכוי לשגיאות"); (2) שחרור הכדור יחד עם הניתור ולא בשיא הגובה כי "שחרור הכדור יחד עם הניתור, כמו לארי בירד, מונע שהייה רגעית בשיא הגובה שהיא גורם גדול בהחטאות, ו-(3) – הסיבה השלישית (שאני לא שמתי אליה לב, מ.ל) היא העובדה שהוא וסטיב נובאק הם היחידים המחזיקים את הכדור ביד הלא זורקת בצד הכדור, ולא מתחתיו".
"אבל" הוא ממשיך בצחוק, "ב-H-O-R-S-E גם סת' (האח הקטן שמשחק בסקרמנטו, מ.ל) וגם אני מנצחים אותו כל הזמן כי אנחנו טובים יותר בקליעות עם הקרש מ-3 ו-4 יארדס…"
את רוב שנותיו בילה האב בשרלוט
(וסטפן למד באונ' דוידסון השכנה, פחות משעה נסיעה)
הרביעי בשולחננו היה סקוט הסטינגס. הוא לא היה יותר משחקן לבן גבוה ששותף עשר דקות פה, עשר דקות שם, לקטיפת ריבאונדים, הכנסת מרפקים, ועשיית סדר. למה התרגשתי כל כך לראותו? כי פגשתיו לראשונה בשנות השמונים המוקדמות (1982 או 1983) כשהניקס בחרה בו בדראפט וזאת היתה השנה הראשונה בה סטודנטים שלי עשו את האינרנשיפ (סטאז') שלהם במדיסון סקוור גארדן.
הוא תמיד היה חביב ובעל חוש הומור משגע.עד היום כשהוא משמש איש הטיווי ואיש הרדיו של השרלוט הורנטס.
הוא הכירני מיד. "כמעט לא השתנית, דוק!" הוא אמר בשמחה. למה הוא זכר אותי טוב טוב? כי אחת הסטודנטיות שלי שעשתה את הסטאז' – וולרי רובסון – היתה שם (חתיכה רצינית שהפרופסור תמיד שם עליה עין!) והוא – הסטינג – נידלק עליה מיד. הוא סיפר לי אמש שהיחסים ביניהם ארכו כ-3 שנים אבל המעבר מהניקס לקבוצות אחרות פגע בקשר שלהם והם נפרדו.
התפלאתי מאד שהוא לא ידע שעם השנים וולרי הפכה למנהלת השיווק של ה-NBA – תפקיד נכבד ביותר – והפכה לאחת הבכירות בצוותו של דייויד סטרן.
ידעתי שהוא שיחק עם הבד-בויז, והוא עונד את טבעת האליפות מ-1990. מה שלא ידעתי שהוא אוחז בשיא NBA: ששים וחמישה משחקים רצופים ללא אף גניבת כדור! עוד עובדה שלא ידעתי היא שמשך 7 שנים הוא היה 'איש הרדיו' (ולעתים 'איש הטיווי') של הדנבר ברונקוס בפוטבול, כולל סופרבול XXX.
כשנפרדנו התחבקנו כולנו. את סוניה כמובן חיבקתי עם נשיקה. השפתיים שלי כוונו ישר לכיוון שפתיה, אך ברגע האחרון – למה סוניה? מה רע בנשיקת שפתיים קלה? – היא הזיזה את ראשה ונתנה לי את הלחי. אבל ריח הפרפיום שלה המיס אותי. אילו האשך הריח אותה אשכו היה מתפרק לאלפי אשכים קטנטנים מרוב התרגשות.
כשנפרדנו היא אמרה לי – ואני רוצה שהאשך ומומי יקראו זאת אות אחרי אות –
".MEL! IT WAS NICE MEETING YOU. YOU ARE SO ADORABLE!"
3. הכירו את הסטודנט שלי!
הגיע הזמן לרדת לפארקט לראות מי-מה. המקום ריק כמעט מאדם. היחיד שפגשתי יושב על ספסל דנבר היה ניקולה יוקיץ', הסנטר הסרבי הענק של דנבר.
ישב לבדו, ללא עתונאים, ללא חברים. סתם ישב מתבודד. לא רציתי להפריע לו והצגתי את עצמי כעתונאי מישראל ובקשתי רק תמונה. הוא אמר מיד "SURE" וממש חיבק אותי. "שמעתי כל כך הרבה מחברים ששיחקו שם. יש לכם את הבנות הכי יפות, AND THIS IS A FACT!". הרגשתי שבא לו לדבר איתי. שוחחנו מעט, והוא שאל אותי על שחקנים המשחקים בישראל שאינני מכיר.
עתוני דנבר כתבו על חוש ההומור של הסרבי הרציני כאילו הזה. לפני כמה ימים בגן החיות של דנבר שם הוא הסתובב עם חברתו, מישהו שאל אותו אם הוא שחקן כדורסל, והוא ענה, "לא! אני רופא שיניים של ג'ירפים". כשהוא נשאל מתי כבר יהיה הטריפל דאבל שלו הוא ענה: "כבר יש לי: 7 נקודות, 5 ריבאונדים, 3 אסיסטים". ז"א שחוש הומור יש לו, והאנגלית שלו בסדר גמור.
גם הכדורסל שלו, כשהוא היה האיש תחת הסל שגבר על שרלוט (8 ריבאונדים בחצי הראשון!).
אני ממשיך להסתובב, ואת מי אני רואה פתאום יושב לבדו על ספסל שרלוט? את מאמן שרלוט סטיב קליפורד בכבודו ובעצמו.
אני זוכר אותו מארבע או חמש שנות האימון שלו באוניסרסיטי אדלפי (הוא אימן מ-1995 עד 1999; אני פרשתי מהאוניברסיטה בשנת 2,000), אבל לא הרביתי ללכת אז למשחקים באדלפי כי הייתי יותר מדי עסוק עם הניקס והסטודנטים שלי, ומלבד 'שלום-שלום' לא זכרתי כל קשר איתו.
לפני שאני מגיע אליו הוא נעמד על רגליו, מתקרב אלי, מחבק אותי וממש מנשק אותי חזק על הלחי, ואומר בקול רם לאף אחד במיוחד, "דוק לס! THE KING OF ADELPHI!!!"
אני מתיישב לידו והוא מחבק בלי לוותר ומחייך ללא הרף כאילו פגש מכר וותיק.
כל שחקן שלו שיוצא מחדר ההלבשה לאימון קליעות הוא עוצר ואומר "אני רוצה שתכיר את דוקטור לס מאוניברסיטת אדלפי!". כשאל ג'פרסון מגיע הוא אומר, "הכר את הפרופסור שלי מאדלפי, דוקטור לס".
לא הבנתי למה בדיוק, אבל כמובן שהיה לי כיף.
איזה פרופסור 'שלי'? מה מסתבר? שסטיב לקח אצלי קורס באדלפי, והדבר נשכח ממני לחלוטין. עבורי הוא היה אז עוד מאמן מאדלפי, ולא שמתי לב או ששכחתי. לא נעים, ואמרתי לו זאת. הוא חייך ואמר, "NO PROBLEM. גאון לא הייתי. עד היום יש לי טראומות מהווקטורים והמנופים". ז"א שהוא לקח קורס לביומכניקה ולא את אחד הקורסים במנהל ושיווק ספורט. בביומכניקה הייתי פרופסור די קשה. וואללה, מה אם נתתי לו איזה C- (בגרדואייט סקול D זה כמו F)? אבל השכל הישר אומר שעם C- לא היה בא חיבוק כזה ושמחה כזאת לראותנו. שוחחנו לפחות 20 דקות. הרגשתי איתו חופשי לחלוטין כפי שאני מרגיש עם שי שמסיע אותי מהוד השרון לפגישות של הופס. שאלתי אותו אם בא לו שאחרי משחקים של שרלוט אני אצלצל אליו מדי פעם ואביע דעתי.
הוא ענה, "על בטוח! אני אעריך זאת מאד!". הבטחתי לו שזה יישאר סוד בינינו (אתם לא נחשבים… וגם לעולם לא אגלה את שיחותיי עמו אם באמת יהיה לי משהו להציע), והוא בשמחה נתן לי את מספר הסלולרי שלו. דברנו על אפשרות להיפגש לדינר ביום ראשון עם הנשים, אבל ביקשתי שאם הוא חופשי ש-ה-ו-א יצלצל. הוא צילצל לפני שעתיים ואמר שהמשחק מחר (הערב) נגד ס"א יותר מדי מממלא את זמנו והוא קבע פגישת מאמנים להערב.
כשסיימתי לדבר איתו באולם נפרדנו בחיבוק אמיץ ביותר עם תקווה להתראות בעתיד.
4. בדרך למציאת מושב העתונאי שלי
בדרך למציאת חדר ההלבשה נחמץ לבי: אני רואה את פטריק יואינג הגדול כשהוא ממלא את תפקידו למסור הכדורים לשחקנים מתחממים. זהו אולי התפקיד הנמוך ביותר של עוזרי המאמנים. הוא שמן מאד (בשני קמצים), פרצופו לא נראה שמח או מאושר. כנראה שהוא קיבל על עצמו את הגזירה שכאן נחתם גורלו ושמאמן ראשי הוא כבר לא יהיה.
אני מקווה רק שהוא חסך מספיק כסף מתקופת גדולתו שאולי יספיק לו לנסות משהו אחר.
(פטריק יואינג הגדול)
עברתי ליד הצרפתי אקסל טופיין שהצרפתים מתים עליו. אחרי שאנשי הטיווי מצרפת סיימו לשוחח איתו בצרפתית שאלתי אותם למה הם כל כך מחזיקים ממנו, והם ענו באנגלית רצוצה שהמאמנים האמריקאים לא מבינים איזה קנון יש להם בידיים.
טוב, צילמתי עוד כמה שחקנים בדרכי למעלה, למושב העיתונאים.
בדרך למעלה (במעלה המיוחד לעתונאים ולעובדים) מה אני רואה מתחתיי? הבובות מתכוננות לריקודיהן. חשבתי שמכאן, מלמעלה, אולי אתפוס תמונה מיוחדת בזווית מיוחדת עבור האשך, אבל המזל לא התמזל והמשכתי לעלות… חשבתי ששוב יעלו אותי לתקרת האולם (הקרוב לתקרת העולם…)
5. הפתעה: הפכנו לדרגה !A
בשליש הדרך למעלה אני נעצר בפעירת פה: זהו SECTION מס' 108? תראו היכן אני יושב!!!
שמו אותי ועיתונאים משנחאי נ-מ-ו-ך יותר מהעיתונאים 'הגדולים' (מעלינו, עם הטלוויזיות בשולחנותיהם). נאמר לי שעלינו בדרגה ושיהיה לי מושב "מצויין". יש לנו היום ידידה בלונדון בשם עמנואלה והיא האחראית על 'אינטרנשיונל מדיה' של ה-NBA, והיא המליצה לכל הקבוצות להעלותנו בדרגה. זה בגלל הכתבות והצילומים שאני דואג לשלוח לה בקביעות. זה תופס לגבי שאר הכתבים שלנו, ואני מקווה שהם קוראים שורות אלה.
מעל שורה 17. לא רע בכלל
(שוב! התמונות יוצאות לא ברורות כי אני מצלם אותן בפיקסל 125 על 150 וחייב להגדילן וכך הפוקוס נפגע)
6. המשחק
אחרי יום כזה מלא , הרגשתי עייפות נפשית. אבל המשחק החל, ונכנסתי אליו כרגיל אחרי כמה דקות.
במחצית הראשונה דנבר עשו צחוק משרלוט. ההגנה של ההורנטס שיקרה יותר מטופס של מס הכנסה. עמנואל מודיי ריחף ולא נפל מקמבה וולקר. שניהם קלעו 9. אצל הדנברים היו אלה הזרים ניקולה יוקיץ' עם 7 נק' ו-8 ריב' כבר בחצי הראשון, ויוסוף נורקיץ' ווילי ברטון שחקני הספסל ( 10 ו-8) שעשו את ההפרש.
ברבע הרביעי שרלוט שיחקה מצויין וצמצמה את ההפרש שגדל ל-20 עד נקודותיים. אבל אז די ג'יי אוגוסטין סיים בראג' של קליעות מכל המרחקים כשהוא עף ממש ל-24 נקודות ב-8 מ-11, ודנבר ניצחה משחק חשוב מאד 101-93. אח"כ בחדר העתונאים הוא אמר ש-"אין לי מושג מדוע אני תמיד כזה טוב נגד קבוצות-X שלי", וכמובן שרלוט היא כזאת.
לא אתפלא אם קליפורד ביטל את ארוחת הערב שלנו מרוב תיסכול ואכזבה כי קבוצתו רצה טוב בשבועיים האחרונים, והוא אמר לי שהוא רוצה רק דבר אחד: סיום טוב לעונה.
מלא סיפוק – מלבד ההפסד – התחלתי את הנסיעה של 25 דקות לביתו של קני, בנה של גייל. הרגשתי שהרווחתי את לחמי היום אע"פ שאיש לא משלם לי. הסיפוק מכל הכדורסל הזה, פגישת שחקני עבר ומאמנים, וכתיבה לגולשים שאני מכבד ואוהב הם התשלום שלי.
וואווו איך שהזיקנה פוגעת בך. כמעט ששכחתי את הבונוס הגדול של היום: ארוחת שעת-4 אחה"צ עם סוניה המהממת!
אוקיי. הגיע הזמן ללכת לישון. מחר סן אנטוניו וכל העסק מתחיל מחדש!
למר מנחם היקר
21 מרץ 2016 05:42:25אין מילים מנחם, אתה רק משתבח עם השנים.
מוש השור
21 מרץ 2016 05:58:28תענוג הכתבות שלך, תודה.
הבן השחור גלוח הראש מחוץ לנישואים של ג'ון סטוקטון
21 מרץ 2016 06:00:49התמונה של המעודדות… חחח… זווית צילום של סטוקר עקשן.. נראה כאילו היית צריך לטפס על המרזבים בין שמיים לארץ בשביל להביא אותה.. טריפו וגודאר היו גאים !
וכמובן מזל טוב לגייל ! היא באמת נראית כמו הבת שלך… (ולמה היא לא כותבת ?)
אשך טמיר המקורי
21 מרץ 2016 19:01:04100+
אני רק שאלה
21 מרץ 2016 06:05:28וואו
אוז
21 מרץ 2016 06:05:59גדול!!! מזל טוב לגייל.
אופיר נ.
21 מרץ 2016 06:09:10איזה תענוג של טור לפתוח את הבוקר.
שמחת החיים שלך דוקטור, ממש מדבקת.
מקווה שששרלוט יגיעו לחצי גמר המזרח,
ולו רק בשביל שנוכל להמשיך לקרוא טורים שלך בלייב.
365
21 מרץ 2016 06:18:19פיי מנחם. שיחקת אותה. אגדה
עידן
21 מרץ 2016 07:01:40פתחת לי את הבוקר בחיוך ענק
במקום להעיר את הילדים אני יושב וקורא בהתלהבות כל מילה 🙂
שי אבן צור
21 מרץ 2016 07:10:41בדיוק כמוך
שי אבן צור
21 מרץ 2016 07:08:42איזה שועל אתה מנחם 🙂
גדול!!!
IDO
21 מרץ 2016 07:11:51אני מתרגש בשבילך מנחם ממש כאילו הבת שלי הביאה לי תעודת הצטיינות.
Ish
21 מרץ 2016 07:12:23אחלה טור שבעולם אבל קצת מדהים שלמרות כל כך הרבה שנים בארה"ב מנחם עדיין לא מבין אמריקנית.
שי אבן צור
21 מרץ 2016 07:54:25למה אתה מתכוון? ל-Adorable של סוניה?
עידו גילרי
21 מרץ 2016 09:34:41גם אבל אני חושב שיותר לקטע של ה"רועץ".
Ish
21 מרץ 2016 17:31:10גם וגם
צביקה
21 מרץ 2016 07:14:55טור נהדר!
המשגיח
21 מרץ 2016 08:18:42כיף גדול מנחם.
מומי שאוהב חציל בטחינה
21 מרץ 2016 08:27:02כמעט עשית למומי את הזקפת בוקר
איזה פנינים איזה יהלומים
מה מומי רצה תמונה קטנה של סוניה ?
זה כמו בן אדם יגיע לכותל ולא ישים פתק
הדוקטור זה חזק ההבנה מס 1 ב USA ובאמריקה
תן תמונה של הפלאח או לפחות מחדר ההלבשה עם בקי האמון תחסוך מאיתנו תמונה של מסינה שיותר חמוץ מקופסא של בית השיטה
יוסל'ה שוחמכר
21 מרץ 2016 08:44:40נהדר, מנחם.
גלעד
21 מרץ 2016 09:00:54נהדר. מחכים לכתבה על ס"א והפלח..
יושי
21 מרץ 2016 09:02:52וואו טור מדהים! כל כך כיף לקרוא!
מליבו
21 מרץ 2016 09:04:37מנחם מזל טוב לגיל ולסוניה….סוף סוף היא פגשה אותך..
אחד שמבין
21 מרץ 2016 09:12:32כיף גדול אל תפסיק לעולם
ולדי קוגן
21 מרץ 2016 09:13:01תענוג של פוסט. אל תפסיק לכתוב לעולם מנחם.
עידו גילרי
21 מרץ 2016 09:19:08האמת שהדרך של קליפורד לאימון קבוצה ב-NBA היא ממש לא שגרתית.
מנחם לס
21 מרץ 2016 16:57:03מאד לא שיגרתית כי הרי הוא לא אימן מכללה גדולה עם הצלחה מי יודע מה.
asi
21 מרץ 2016 09:21:15תמשיך לעשות חיים, נהנים מכל מילה
אוהד ס"א
21 מרץ 2016 09:22:53איזה יופי (זה המקסימום שאפשר להוציא מאוהד ס"א פולני)
Berch
21 מרץ 2016 09:25:10גדול מנחם
איזה כיף לך
הלוואי עלינו חוויות כאלה בגילך 🙂
Ori88
21 מרץ 2016 09:37:02פשוט ענק. איזה סיפור. כמה הסטוריה. איזה הווה !
amitlahev
21 מרץ 2016 10:30:54אדיר! קראתי בשקיקה.
מנחם=צעיר לנצח
פאקו
21 מרץ 2016 10:32:50מעולה מנחם. הרבה מזל טוב ועוד הרבה שנים לגייל ולך.
איתי
21 מרץ 2016 10:44:59טור ענקק
משיח
21 מרץ 2016 11:49:28ישר כח מנחם
not a bad boy
21 מרץ 2016 12:02:38הדוק מתפדח לספר שהוא גם ניסה לגשת לאונרז בוקס ולתפוס צ'אט עם הוד אוויריותו, ולרוע המזל האחרון בדיוק שחרר פיצוץ גז רציני של פסוליה, ולא היה מוכן לשתף פעולה.
מאיר אריאל
21 מרץ 2016 12:12:08מנחם אתה נהדר !!!
כתיבה מופלאה ! נהניתי מכל מילה וצחקתי בקול ברכבת בדרך לעבודה.
עונג צרוף . עשית לי את הבוקר . תודה רבה (:
נ.ב תכתוב משהו בבקשה על הפלח והספרס שבאים לשארלוט
יואש בן טולילה
21 מרץ 2016 12:14:37אני שם לב שמאיר אריאל כדמות מאוד פופולרי פה…
רועי ויינברג
21 מרץ 2016 12:46:32בסוף כל משפט שנכתב באתר הזה יושב ערבי עם נרגילה
Ori88
21 מרץ 2016 14:51:21יפה ילד
מתן גילור
21 מרץ 2016 12:32:54תודה מנחם. נהנתי לקרוא.
נדב ש.
21 מרץ 2016 13:02:37איזה יופי! כתבה נפלאה, נהניתי מכל מילה ומהחוויות שעברו עליך בערב המרגש הזה.
שמח שנהנית וששמו אותך במקומך הראוי כיועץ מומחה למאמני ה nba 😀
עגל
21 מרץ 2016 13:42:03מנחם איזה יופי שאתה טורח ונוסע לכל המשחקים האלה. על פניו באמת משחק חסר חשיבות בין שתי ערים שכוחות אל אבל בפועל עוד חוויה לאוסף.
תיהנה כל עוד הבריאות מאפשרת!
אנחנו מחכים בסבלנות לראיון עם הפלאח ולהקנטות הקטנות. משהו בסגנון "הייתי בפיניקס שנה אחרי האליפות הראשונה שלכם, כשהודחתם כבר בסיבוב הראשון"
Care Bear
21 מרץ 2016 13:46:18כתבה נהדרת!
מזל טוב לגייל
מנחם לס
21 מרץ 2016 14:39:30תודה לכולם.
התענוג כולו שלי לכתוב וחיהנות מכך שאתם נהנים.
תשמעו ספור מדנבר: עכשיו בחדשות הבוקר הראו קטע שעיריית דנבר הציעה להומלסים לעבוד בניקוי הפארקים, והתשלום? כמה דולארים (MINIMUM WAGE) ו…חבילת ג'וינטים…
מומי שאוהב חציל בטחינה
21 מרץ 2016 15:03:57יש למומי חבר דוד שאכטה , הוא מעוניין במשרה
גור גולן
21 מרץ 2016 15:49:16מנחם גם אני אשמח למשרה😜
המשגיח
21 מרץ 2016 17:01:25ילד, תירגע 🙂
גור גולן
21 מרץ 2016 18:23:51הימורים זה נהדר😜 לא לבעלי לב חלש
מתן גילור
21 מרץ 2016 15:11:15מנחם, האם אפשר קישור לכתבה?
מנחם לס
21 מרץ 2016 16:59:06בקשר לדנבר? זה היה בחדשות CNN
אשך טמיר המקורי
21 מרץ 2016 19:25:15גדול!
אני רק שאלה
21 מרץ 2016 15:02:01קראתי עכשיו בפעם השלישית את הטור מאז הבוקר
תענוג. פשוט תענוג.
גו דוק!!!
גור גולן
21 מרץ 2016 15:50:03מנחם איזה חווית קריאה!!!! תענוג.
פשוט מדהים כמה חוויות ורגעים מערב אחד. נשמע מהנה נורא.
מוטי
21 מרץ 2016 16:04:32טור מהסרטים. לא כל אחד זוכה.
שאלתי את עצמי בעקבות הפגישה עם סקוט הנינגס, איך החברה האלה של ה 2.14 או אפילו 2.09 חיים אחרי הכדורסל, איך הם מתבגרים, איך מזדקנים, כשכל החיים אין להם איפה לקנות בגדים, לא יכולים לגור במלון או לישון אצל חברים. לא נכנסים לאף מכונית , אוטובוס, מעלית, ועוד מיליון קשיים שלא חשבתי עליהם. מה תוחלת החיים שלהם ובריאותם בכלל. האם יש להם איזה וועד או קשר ספציפי . האם הנ.ב.א. עוקב אחריהם ומתעניין בצרות שלהם.
מנחם לס
21 מרץ 2016 18:57:07אני בטוח שלא קל להם. ספורטס אילוסטרייטד עשה פעם כתבה על הענקים שפרשו
AR
21 מרץ 2016 16:13:40Mel is one of us.
and one of a kind
Less is more
דקסטר
21 מרץ 2016 16:21:15אין על הדוק.
ניסיון של 80 שנה אבל חרמן כמו ילד בן 18
אפלטון
21 מרץ 2016 16:36:09איזה כיף לחזור מהכפור ולגלות כתבות כאלו.
מנחם צריך אותך בפאנל של the starters
רועי ויינברג
21 מרץ 2016 17:50:08איך היה בנורבגיה?
אפלטון
21 מרץ 2016 18:16:20מעולה! חבל שאי אפשר להעלות תמונות מבלי להעמיס על האתר
גלעד
21 מרץ 2016 18:28:39נסה גיאזו
אפלטון
21 מרץ 2016 22:42:46זה לא משהו שאוכלים?
גלעד
21 מרץ 2016 22:53:06לא בדיוק..
https://youtu.be/CAL9S0_obD8
https://gyazo.com/download
הייט אשברי
21 מרץ 2016 16:38:18נהדר מנחם . ואם הפכת חבר אישי של מאמן הצרעות , יש מצב לאחד על אחד עם הבעלים שלהם ? ובשלב הבא דל יביא את הבן שלו וקליף את בעלי הקבוצה שלו . תאר לך איזה סקופ זה יכול לצאת . אתה מוכר את התמונה המשותפת של אלוהים ובנו , ומהכסף תוכל לקנות לגייל בית בארץ הקודש . למה הבתים פה מה-זה-יקרים .
מנחם לס
21 מרץ 2016 17:01:30זה יהיה חלום שלי! מעניין אותי אם מייקל יהיה במשחק הערב. אני בוודאי אחפש אותו.
גור גולן
21 מרץ 2016 18:22:49יכול להיות מדהים
הייט-אשברי
21 מרץ 2016 20:06:46100 +
ינון יבור
21 מרץ 2016 16:48:05נהדר, תודה.
מצחיק שאלו שתי הערים שבדיוק שלחו קבוצות לסופרבול.
מנחם לס
21 מרץ 2016 17:02:02נכון מאד!
גלעד
21 מרץ 2016 16:59:35ואם יוצא לך לדבר עם קליפורד תגיד לו שינסה את באטום 4 ווויליאמס 5. הרכב שכול להיות מדהים 🙂
מנחם לס
21 מרץ 2016 17:04:22אחשוב על זה!
נתנאל
21 מרץ 2016 17:10:14אדיר
יניב
21 מרץ 2016 17:33:47נפלא מנחם,אתה בשיאך שאתה הולך לסקר משחקים,פשוט נהדר
האווי לאסוף
21 מרץ 2016 17:50:05נהדר. תודה דוקטור
דורבן32
21 מרץ 2016 18:21:42מנחם לדעתי זאת כתבת השבוע, היה תענוג לקרוא!
עומר
21 מרץ 2016 18:22:11כתבה מצויינת! רק תמשיך לכתוב לנו ככה מנחם.
תומש
21 מרץ 2016 18:48:21נהדר
אשך טמיר המקורי
21 מרץ 2016 19:00:21מנחם אתה גדול. תענוג לקרוא את חוויותיך. לא ייאמן שישבת ליד המילף האולטימטיבית וזכית להנות ממנה דרך רוב החושים – ראייה, ריח ומישוש!
רק חוש הטעם חסר 🙂
הייט-אשברי
21 מרץ 2016 20:11:49המילף הזאת כבר נוגעת בחמישים . והיא כבר סבתא . אפשר לקרוא לה גילף .
עמרי
21 מרץ 2016 20:04:08כתבה אדירה!!! ממש כיף לקרוא (בניגוד ל-99% מהכתבות ברוב האתרים בארץ שאין להן שום ערך מוסף)
סחטיין
דינגו
21 מרץ 2016 20:15:59איזה יופי של כתבה, רק תצנזר לפני שאתה שולח לגברת מלונדון, אחרת יעבירו אותך לשבת ב-maintenance…
גיא
21 מרץ 2016 20:30:57כבר הרבה זמן אני חושב שצריך להיות באתר מקום מיוחד ל-"סיפורים מהתיבה",
עכשיו החוסר גדל, וצריך גם להוסיף מיקום מיוחד ל-
"מסעותיו של מנחם".
jojo
21 מרץ 2016 20:32:21ממש כיף לקרוא את הפוסטים שלך אחרי משחקים וטוב מאוד שגייל מכריחה אותך ללכת 🙂
מזל טוב לגייל שנראית צעירה מאוד ביחס לגילה ורק בריאות ואושר.
מנחם לס
21 מרץ 2016 21:11:28תודה ג'וגו! אמסור לה שצעירה חמודה ופקחית מהאתר נתנה לה מחמאה
no funny shtuff
21 מרץ 2016 21:17:38יאללה הפועל ירושלים 😉
jojo
21 מרץ 2016 21:37:15מאחלת לך לילה מלא חלומות על גלעד ינקלביץ..
🙂
שגיא נאור
21 מרץ 2016 20:54:40נפלא מנחם!! מחכה כבר לתמונה עם הפלאח.
ומזל טוב לגייל ותודה שהיא מכריחה אותך לכתוב וללכת למשחקים
no funny shtuff
21 מרץ 2016 21:11:46יפה מאוד דוק!!
מבקש אקסטרה תיאורים, חוויות וסיפורים מהמפגש עם הפלאח ופמלייתו..
סתם ילד ללל טים
21 מרץ 2016 21:31:42מצוין מצוין ושוב פעם מצוין. הלוואי עלי רפרטואר כמו של הדוק!
שאול המלך
21 מרץ 2016 22:58:44מנחם אתה חייב להמשיך כמה שיותר עם המסעות האלה, הסיפורים שלך זה פשוט חוויה!! אני מרגיש כאיו שאני איתך שם.. אתה מלך.
ינתי פרזי
21 מרץ 2016 23:51:09מנחם אתה אחד הגנובים אם לא ה..
איתן
21 מרץ 2016 23:57:04נהדר, מעורר, מרגש, מרתק ושרק ימשיך !
גיא
22 מרץ 2016 00:05:12כיף לקרוא, ממש תענוג. תודה לד"ר הצעיר יותר מכולנו.
אולי זה יישמע חילול הקודש.. או דברי כפירה, אבל מיסס קארי, שהיא במקצועה גננת, המתקרבת לשנתה ה-50. לא נראית לי אישית, מושכת בשום אופן או צורה.
היא נראית סבבה לגילה, אבל רחוק רחוק ממושא תשוקה.
אורן
22 מרץ 2016 00:23:49פשוט כיף לקרוא. כל הכבוד מנחם.
שוטר במדים לא שוטר בקליעות
22 מרץ 2016 00:44:31חיזוק לגיא: מסעותיו של מנחם בעולם הגדול,
מנחם מסביב לעולם ב80 משחקים,
גייל נראית צעירה כי מרגישה צעירה.
עומר מזיג
22 מרץ 2016 01:55:40מעולה
מייק
22 מרץ 2016 14:32:32אין לי מושג מה באמת היה או לא היה …
אבל ברור שלמי שקורא זו המציאות .
זו כל החוכמה בכתיבה , גם אין לי מושג אם הגיבן מנוטרדם קווזימודו היה או לא היה ?
אבל בשבילי כשקראתי הוא היה ממש כאן ועכשיו .
אז ?
זמן ג'רמי:
ג'רמי הוא שחקן קבוצתי מזמן כתבתי רק בפורום אחר שלא מבינים כמה הוא טוב .
זינגסאנאטי בסדר גם הוא , רק שניהם צריכים את המאמן המתאים .
ומייקל כן ג'ורדן שלנו ?
מייקל היה כישלון אדיר בכל דבר שעשה , כך הוא עצמו העיד , וזה זה בדיוק מה שעשה אותו כל כך טוב .
גם כמנהל מקצועי ובעלים הוא היה כישלון גמור , אבל הוא כל כך עקשן וכל כך מוכן להשתנות ולהשתפר שהוא משתפא בכל תחום .
הוא מוכן אפילו לצמצם את האגו ולתת לביל לעבוד .
ויש כן יש תוצאות שארלוט לוהטת , תשאלו את פופ ,ובצדק .
סבבה דוק תמשיך עם הטור שלך , אתן לך מחמאות כשמגיע לפעמים לא אקרא בכלל , ולפעמים אבקר בצורה חריפה , בדיוק אבל בדיוק כפי שאתה עושה .