תארו לכם את המצב הבא: אתם עומדים בצומת מרומזר מול מעבר החצייה וברמזור דולק הצבע האדום. אתכם עומדים 100 אנשים אחרים. לפתע, 3 מהם מחליטים לחצות את הצומת. לאחר מספר ימים מגיע אליכם דוח על העבירה שהם עברו. האם הדבר נראה לכם סביר?

ענישה קולקטיבית, עשרות מונים יותר מענישה רגילה, היא כלי בו הריבון צריך להשתמש בזעיר אנפין. זה עונש כה חריג וכה קיצוני, עד כי ראוי שהחלטה כזו תיפול על כתפי ראש המדינה, שכן מדובר על פגיעה קשה באחת מהחשובות שבאושיות הדמוקרטיה.

משום מה, מרשים לעצמם ראשי הכדרוגל הישראלי להשתמש בכלי הזה, משל היו מנהיגי חונטה צבאית.

עד כה היה מדובר על סגירת יציעים, עונשי רדיוס ו/או משחקים ללא קהל.

השבוע נפל דבר בכדורגל הישראלי. לאחר יוזמה של קבוצת בית"ר ירושלים והסכמה של קבוצת איחוד בני סכנין, העבירו השתיים בקשה למנהלת ליגת העל לפיה לא תותר כניסת אוהדי קבוצת החוץ למשחקים בין הקבוצות בפלייאוף העליון (אם כי באופן רשמי ההחלטה כרגע רק לגבי המשחק באצטדיון דוחא, אך ברור כצעדים ב-NBA שהנ"ל יחול גם לגבי המשחק באצטדיון טדי).

מדובר על כניעה לאלימות. בעצם, כל הקהל נענש, חלקו הגדול על לא עוול בחפו. אם השכן שלהם היה מתפרע בבית הקולנוע, האם היה בעיניכם סביר שיאסרו גם את כניסתכם? איך הייתם מגיבים עם מלון בקפריסין היה מגדיר עצמו כמלון ללא ישראלים, לאחר התנהגות פרועה של כמה מהם?

מדובר על עבירות פליליות לכל דבר ועניין וכמו בכל עבירה אחרת הטיפול צריך להיות פרטני בלבד ושל רשויות אכיפת החוק בלבד.

ההחלטה הנוכחית היא אנטי דמוקרטית, היא כניעה לאלימות והיא כניעה לאינטרסים הפיננסיים של בעלי הקבוצות, שישמחו להפחתה בדרישות האבטחה והשיטור ובהתאם לתשלום מופחת.

זאת ועוד, מעבר לנזכר לעיל, קיימת סוגיית המדרון החלקלק. מחר, יוחלט שגם הדרבי התל איביב הוא משחק רגיש. ולאחר מכן גם הפועל באר שבע נגד מכבי חיפה. כל צמד מנהלי קבוצה שירצה להפחית בעלויות יגיע להסכמה על משחק ללא אוהדי חוץ. אני מודה שאופן אישי אני חושש ממצב בו יעקב שחר ירצה לנשוא חן בעיני מיצ'ל גולדהאר ולא תותר לי כניסה לאצטדיון בלומפילד, במחזור האחרון של העונה הנוכחית.

יאמר פלוני אלמוני "אבל זה ככה במדינות רבות". לו אענה:

1. האלימות במדינות הנ"ל עולה על מחוזותינו מונים רבים. ענישה צריכה להיות פרופורציונלית לעניין. פה טרם נרצח אוהד כדורגל.
2. ביוון, לאחר שמשחק בין פאוק סלוניקי לאולימפיאקוס לא הגיע לסיומו, עקב התפרעות אוהדים, הוחלט לוותר על המשכו של מפעל הגביע לעונה הנוכחית. האם משם אנו רוצים לקחת דוגמה לגבי התנהלות תקינה?
3. האם אתם מכירים את תיאורית החלונות השבורים? כשנותנים כזה יחס לאוהדי כדורגל, זו נבואה שמגשימה את עצמה.
4. הדרבי של בלגרד, בין פרטיזן לכוכב האדום, טומן בחובו סיכון לאלימות בין מחנות האוהדים לידו היריבות בין הקהלים של בית"ר י-ם ואיחוד בני סכנין נראית כמו מריבה של ילדים בני 5. האם מישהו העלה על דעתו לא לאפשר כניסת אוהדי חוץ למשחק הזה? לא ולא.

האוהדים והעניין הציבורי הם בבת עינו של הכדורגל. הרשויות צריכות לעשות את עבודתן כדי לאפשר לאוהד נורמטיבי של כל קבוצה להיכנס לכל משחק (תחת מגבלת המקום כמובן).

ההחלטה הנוכחית היא פתרון קל ופחדני.

לא, לא צריך לחכות שיקרה אסון – פשוט צריך לפעול במישורים הנכונים כדי למנוע אותו, ולא באמצעות החלטות מטופשות.

***

מועדון הכדורסל מכבי תל אביב טרם העביר לחלק משחקניו את מלוא משכורת חודש פברואר.

על כך אמר דיוויד פדרמן "בשום מקום בתורה לא כתוב שצריך לשלם ב-9 לחודש. יש קבוצות שמשלמות ב-1 בחודש, ב-9, או בסוף החודש בכלל. אנחנו באופן מסורתי משלמים ב-9 לחודש" (ציטוט מאתר ספורט 5).

ברשותכם, אשתף כאן את מה שכתב ידידי, עו"ד ארז טיקולסקר, בדף הפייסבוק שלו:

"בתורה דווקא כן כתוב, אפילו מספר פעמים:

"ביומו תתן שכרו" (דברים כד, פסוק טו).

"לא תלין פעלת שכיר" (ויקרא יט, פסוק יג)

ולאחר שהשתחררנו מן התדהמה שאחזה בנו מכך שבעלי הקבוצה של המדינה אינו בקיא בתורה, נעבור אל החוק: חוק הגנת השכר, סעיף 9, קובע כי "שכר עבודה המשתלם על בסיס של חודש ישולם עם תום החודש בעדו הוא משתלם". מכאן – חובת התשלום של שכר חודשי היא ב-1 בחודש שלאחר חודש ביצוע העבודה, ולא ב-9. מדוע נוהגים חלק מן המעסיקים לשלם ב-9? פשוט – לפי אותו חוק, שכר ייחשב "מולן" רק אם חלפו 9 ימים מן המועד שבו היה על המעסיק לשלמו. חלק מן המעסיקים מנצלים זאת על מנת לשלם באיחור של 9 ימים, בידיעה שלא יהיו חשופים לתשלום פיצויי הלנה. נהוג? כנראה. משתלם? אולי. אבל מנוגד לדין."

הענישה הכספית, מעבר לכך שצריכה להעשות מהפרמיות ולא משכר הבסיס (לשחקנים טרם הועברו 50% מהכספים המגיעים להם), אינה מותרת על סמך ביצועיהם, אלא צריכה להעשות על עבירות משמעת. כמו כן, רק לאחר שימוע.

הדבר נכון לעוד בעלי קבוצות רבים בכדורגל הישראלי, דוגמת יעקב שחר ואמיר כבירי.

הגיע הזמן שגם בעלי הקבוצות יבינו שהם כפופים לחוקי מדינת ישראל ולא יכולים – על סמך דעתם בלבד ובאופן חד צדדי – להלין שכרו של עובד (וגובה השכר אינו רלוונטי לעניין כלל ועיקר).