עובדות וסיפורי נ.ב.א (7) / רון טחן

השבוע ניזכר בפינתנו בשיא המשחקים לעונה אחת, בשחקן אחד גדול שעשה הכל במגרש, ובפאוור פאוורד בגובה של גארד, שלא נתן לעובדה זו למנוע ממנו להפוך לאחד הריבאונדרים המובילים בליגה.

1. השכר ב-NBA הוא גלובאלי, כך שה"פועלים" לא מקבלים תגמול נוסף עבור שעות נוספות. לכן, ראוי שלפחות יזכו לקרדיט על המאמץ.

בעונת 1968/69, וולט בלאמי עבר מהניקס לפיסטונס בטרייד תמורת דייב דה-בושר.
מעבר לעובדה שבלאמי פיספס את הצ'אנס הכי טוב שלו לאליפות אותה הניקס לקחו בעונה שאחרי, הוא גם נאלץ לתת שעות נוספות.
בזמן הטרייד הניקס כבר שיחקו 35 משחקים בעוד דטרויט שיחקו רק 29. כתוצאה, יצא שבלאמי שיחק במספר שיא של 88 משחקים בעונה אחת (תודה ל-עידו גילרי על העובדה).

2. בעונת 1961-62, נכנס לספרי ההיסטוריה של הליגה רכזה הצעיר של הסינסניטי רויאלס, אוסקר רוברטסון.

בעונתו השנייה בליגה, רוברטסון קלע 30.8 נק' למשחק, והוסיף לכך 12.5 ריב' ו-11.4 אס' בממוצע למשחק על פני 79 משחקים. בכך, הפך רוברטסון לשחקן הראשון (והיחיד עד כה) בתולדות הליגה לסיים עונה שלמה עם ממוצעים של טריפל דאבל.

3. בשנת 1995, נפגשו בגמר הליגה האלופה המכהנת יוסטון רוקטס, והטוענת לכתר, אורלנדו מג'יק של פני הארדוואי בן ה-23, והסנטר המפלצתי שאקיל אוניל בן ה-22.


הסדרה הסתיימה מהר מהצפוי, כאשר האקים אולווג'ואן הפגין יכולת שיא עם 32.8 נק', 11.5 ריב', 5.5 אס' ו-2 חס' וחט' למשחק, והוביל את הרוקטס לניצחון 0-4 ואליפות שנייה ברציפות.

עם זאת, שאקיל אוניל הצעיר (שסיים עם 28 נק', 12.5 ריב', 6.3 אס' ו-2.5 חס' למשחק בסדרה), לא "שחרר" כל כך מהר, ולאחר סיומה, שלח להאקים פתק (לא היה אז "טוויטר") בו נכתב:

"האקים
הסדרה אולי נגמרה, אבל זה לא נגמר בינינו.
כן, אתה די טוב עם הקבוצה שלך מאחוריך, אבל אני רוצה אותך למשחק אחד על אחד
שאק"

4. כשהפאוור פאוורד הצעיר והמוכשר צ'ארלס בארקלי הגיע לליגה בעונת 1984-85, היו לא מעט ספקות לגבי יכולתו להתמודד בכבוד עם גבוהי הליגה.

אלא שבארקלי, שאמנם נרשם בגובה של 1.98 מ', אבל במציאות היה קרוב יותר ל-1.95 מ', לא רק "התמודד בכבוד" מול יריביו לצבע.

במהלך הקריירה המפוארת שלו, סיר צ'ארלס הפך לאחד הריבאונדרים המובילים בליגה, למרות גובהו, ובעונת 1986-7 אפילו סיים כמלך הריבאונדים, כשקטף 14.6 כדורים חוזרים בממוצע למשחק במדי פילדלפיה.

5. בעונת 1993-4, גארי פייטון ושון קמפ הובילו את סיאטל למקום הראשון במערב, ופגשו בסיבוב הראשון של הפלייאוף את דנבר, שדורגה שמינית.

עם יתרון הביתיות, וכשהיא מובילה 0-2 בסדרה, סיאטל נראתה בדרכה הבטוחה "לטאטא" את הנאגטס עם עוד ניצחון (בזמנו, הסיבוב הראשון שוחק במתכונת של הטוב מחמישה).

אלא שלנאגטס, בראשותם של לאפונסו אליס ודיקמבה מוטומבו הנפלא, היו תכניות אחרות. לאחר שני ניצחונות ביתיים מפתיעים, חזרה דנבר לסיאטל למשחק מכריע, בו חוללה סנצנציה וניצחה 94-98.

עם ניצחונה, הפכה דנבר לקבוצה הראשונה בהיסטוריה של הליגה, שניצחה בסיבוב הראשון של הפלייאוף את המדורגת ראשונה.


מסעה המופלא של הנאגטס נעצר לבסוף בסיבוב השני על ידי יוטה, שניצחה במשחק מס' 7 בביתה, לאחר שדנבר כבר חזרה מפיגור 3-0 בסדרה.

 

 

 

לפוסט הזה יש 13 תגובות

  1. אני זוכר את הנצחון ההוא של דנבר בלייב עם התמונות של מוטומבו על הרצפה ככה… הייתה חוויה נפלאה.

    ואיך ברקלי בקושי השתנה עם השנים:)
    round mound of rebound

  2. תודה רון. נוסטלגיה במיטבה!

    שאק סיפר פעם שהוא היה מאוד עצבני אחרי ההפסד בגמר ליוסטון, אבל אבא שלו צעק עליו שידע לתת כבוד והכריח אותו לברך את האקים. כנראה שעל הפתק הוא לא סיפר לאבא…

  3. עבורי הפינה הזאת היא תענוג ממש. חייתי את הכל, והרבה מזה בלייב כי בשנים ההן כשכתבתי ב-'ידיעות' היה לי תקציב טיסות בלתי מוגבל ממש. רק הייתי צריך לבקש, והייתי מקבל אור ירוק. הייתי צעיר ורענן עם אנרגייה שופעת, מלבד העובדה שבשנות ה-80 הליגה היתה מטיסה עתונאים מניו יורק למשחקי פלייאוף חשובים.
    היו ימים.

  4. פינה מצוינת ואת הכל חוויתי (חוץ מאוסקר רוברטסון כמובן).
    אם אני לא טועה, בצעירותו שאקיל היה ראש מועדון מעריצי האקים (whatever it means)

כתיבת תגובה

סגירת תפריט